יונה

א,א ויהי, דבר-יהוה, אל-יונה בן-אמיתיי, לאמור.  א,ב קום לך אל-נינווה, העיר הגדולה--וקרא עליה:  כי-עלתה רעתם, לפניי.  א,ג ויקם יונה לברוח תרשישה, מלפני יהוה; ויירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה ויירד בה לבוא עימהם תרשישה, מלפני, יהוה.  א,ד ויהוה, הטיל רוח-גדולה אל-הים, ויהי סער-גדול, בים; והאונייה, חישבה להישבר.  א,ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל-אלוהיו, ויטילו את-הכלים אשר באונייה אל-הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל-ירכתי הספינה, וישכב, ויירדם.  א,ו ויקרב אליו רב החובל, ויאמר לו מה-לך נרדם; קום, קרא אל-אלוהיך--אוליי יתעשת האלוהים לנו, ולא נאבד.  א,ז ויאמרו איש אל-ריעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפילו, גורלות, וייפול הגורל, על-יונה.  א,ח ויאמרו אליו--הגידה-נא לנו, באשר למי-הרעה הזאת לנו:  מה-מלאכתך, ומאיין תבוא--מה ארצך, ואי-מזה עם אתה.  א,ט ויאמר אליהם, עברי אנוכי; ואת-יהוה אלוהי השמיים, אני ירא, אשר-עשה את-הים, ואת-היבשה.  א,י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה-זאת עשית:  כי-ידעו האנשים, כי-מלפני יהוה הוא בורח--כי הגיד, להם.  א,יא ויאמרו אליו מה-נעשה לך, וישתוק הים מעלינו:  כי הים, הולך וסוער.  א,יב ויאמר אליהם, שאוני והטילוני אל-הים, וישתוק הים, מעליכם:  כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם.  א,יג ויחתרו האנשים, להשיב אל-היבשה--ולא יכולו:  כי הים, הולך וסוער עליהם.  א,יד ויקראו אל-יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל-נא נאבדה בנפש האיש הזה, ואל-תיתן עלינו, דם נקיא:  כי-אתה יהוה, כאשר חפצת עשית.  א,טו וישאו, את-יונה, ויטילוהו, אל-הים; ויעמוד הים, מזעפו.  א,טז וייראו האנשים יראה גדולה, את-יהוה; ויזבחו-זבח, ליהוה, ויידרו, נדרים.  ב,א וימן יהוה דג גדול, לבלוע את-יונה; ויהי יונה במעי הדג, שלושה ימים ושלושה לילות.  ב,ב ויתפלל יונה, אל-יהוה אלוהיו, ממעי, הדגה.  ב,ג ויאמר, קראתי מצרה לי אל-יהוה--ויענני; מבטן שאול שיוועתי, שמעת קולי.  ב,ד ותשליכני מצולה בלבב ימים, ונהר יסובבני; כל-משבריך וגליך, עליי עברו.  ב,ה ואני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך; אך אוסיף להביט, אל-היכל קודשך.  ב,ו אפפוני מים עד-נפש, תהום יסובבני; סוף, חבוש לראשי.  ב,ז לקצבי הרים ירדתי, הארץ בריחיה בעדי לעולם; ותעל משחת חיי, יהוה אלוהיי.  ב,ח בהתעטף עליי נפשי, את-יהוה זכרתי; ותבוא אליך תפילתי, אל-היכל קודשך.  ב,ט משמרים, הבלי-שוא--חסדם, יעזובו.  ב,י ואני, בקול תודה אזבחה-לך, אשר נדרתי, אשלמה:  ישועתה, ליהוה.  {ס}

ב,יא ויאמר יהוה, לדג; ויקא את-יונה, אל-היבשה.  {פ}

ג,א ויהי דבר-יהוה אל-יונה, שנית לאמור.  ג,ב קום לך אל-נינווה, העיר הגדולה; וקרא אליה את-הקריאה, אשר אנוכי דובר אליך.  ג,ג ויקם יונה, וילך אל-נינווה--כדבר יהוה; ונינווה, הייתה עיר-גדולה לאלוהים--מהלך, שלושת ימים.  ג,ד ויחל יונה לבוא בעיר, מהלך יום אחד; ויקרא, ויאמר, עוד ארבעים יום, ונינווה נהפכת.  ג,ה ויאמינו אנשי נינווה, באלוהים; ויקראו-צום וילבשו שקים, מגדולם ועד-קטנם.  ג,ו וייגע הדבר, אל-מלך נינווה, ויקם מכיסאו, ויעבר אדרתו מעליו; ויכס שק, ויישב על-האפר.  ג,ז ויזעק, ויאמר בנינווה, מטעם המלך וגדוליו, לאמור:  האדם והבהמה הבקר והצאן, אל-יטעמו מאומה--אל-ירעו, ומים אל-ישתו.  ג,ח ויתכסו שקים, האדם והבהמה, ויקראו אל-אלוהים, בחוזקה; וישובו, איש מדרכו הרעה, ומן-החמס, אשר בכפיהם.  ג,ט מי-יודע ישוב, וניחם האלוהים; ושב מחרון אפו, ולא נאבד.  ג,י וירא האלוהים את-מעשיהם, כי-שבו מדרכם הרעה; ויינחם האלוהים, על-הרעה אשר-דיבר לעשות-להם--ולא עשה.  ד,א ויירע אל-יונה, רעה גדולה; וייחר, לו.  ד,ב ויתפלל אל-יהוה ויאמר, אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי--על-כן קידמתי, לברוח תרשישה:  כי ידעתי, כי אתה אל-חנון ורחום, ארך אפיים ורב-חסד, וניחם על-הרעה.  ד,ג ועתה יהוה, קח-נא את-נפשי ממני:  כי טוב מותי, מחיי.  {ס}

ד,ד ויאמר יהוה, ההיטב חרה לך.  ד,ה וייצא יונה מן-העיר, ויישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סוכה, ויישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה-יהיה בעיר.  ד,ו וימן יהוה-אלוהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על-ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על-הקיקיון, שמחה גדולה.  ד,ז וימן האלוהים תולעת, בעלות השחר למוחרת; ותך את-הקיקיון, וייבש.  ד,ח ויהי כזרוח השמש, וימן אלוהים רוח קדים חרישית, ותך השמש על-ראש יונה, ויתעלף; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי.  ד,ט ויאמר אלוהים אל-יונה, ההיטב חרה-לך על-הקיקיון; ויאמר, היטב חרה-לי עד-מוות.  ד,י ויאמר יהוה--אתה חסת על-הקיקיון, אשר לא-עמלת בו ולא גידלתו:  שבן-לילה היה, ובן-לילה אבד.  ד,יא ואני לא אחוס, על-נינווה העיר הגדולה--אשר יש-בה הרבה משתים-עשרה רבו אדם, אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה.  {ש}