א א,א אדם שת, אנוש. א א,ב קינן מהללאל, ירד. א א,ג חנוך מתושלח, למך. א א,ד נוח שם, חם ויפת. {ס} א א,ה בני יפת--גומר ומגוג, ומדיי ויוון ותובל; ומשך, ותירס. {ס} א א,ו ובני, גמר--אשכנז ודיפת, ותוגרמה. {ס} א א,ז ובני יוון, אלישה ותרשישה, כיתים, ורודנים. {ס} א א,ח בני, חם--כוש ומצריים, פוט וכנען. א א,ט ובני כוש--סבא וחווילה, וסבתא ורעמא וסבתכא; ובני רעמא, שבא ודדן. {ס} א א,י וכוש, ילד את-נמרוד; הוא החל, להיות גיבור בארץ. {ס} א א,יא ומצריים ילד את-לודים ואת-ענמים, ואת-להבים--ואת-נפתוחים. א א,יב ואת-פתרוסים ואת-כסלוחים, אשר יצאו משם פלשתים--ואת-כפתורים. {ס} א א,יג וכנען, ילד את-צידון בכורו--ואת-חת. א א,יד ואת-היבוסי, ואת-האמורי, ואת, הגרגשי. א א,טו ואת-החיווי ואת-הערקי, ואת-הסיני. א א,טז ואת-הארוודי ואת-הצמרי, ואת-החמתי. {ס} א א,יז בני שם--עילם ואשור, וארפכשד ולוד וארם; ועוץ וחול, וגתר ומשך. {ס} א א,יח וארפכשד, ילד את-שלח; ושלח, ילד את-עבר. א א,יט ולעבר יולד, שני בנים: שם האחד פלג, כי בימיו נפלגה הארץ, ושם אחיו, יוקטן. א א,כ ויוקטן ילד, את-אלמודד ואת-שלף, ואת-חצרמוות, ואת-ירח. א א,כא ואת-הדורם ואת-אוזל, ואת-דקלה. א א,כב ואת-עיבל ואת-אבימאל, ואת-שבא. א א,כג ואת-אופיר ואת-חווילה, ואת-יובב; כל-אלה, בני יוקטן. {ס} א א,כד שם ארפכשד, שלח. א א,כה עבר פלג, רעו. א א,כו שרוג נחור, תרח. א א,כז אברם, הוא אברהם. {ס} א א,כח בני, אברהם--יצחק, וישמעאל. {ס} א א,כט אלה, תולדותם: בכור ישמעאל נביות, וקדר ואדבאל ומבשם. א א,ל משמע ודומה, משא חדד ותימא. א א,לא יטור נפיש, וקדמה; אלה הם, בני ישמעאל. {ס} א א,לב ובני קטורה פילגש אברהם, ילדה את-זמרן ויוקשן ומדן ומדיין--וישבק ושוח; ובני יוקשן, שבא ודדן. {ס} א א,לג ובני מדיין, עיפה ועפר וחנוך, ואבידע, ואלדעה; כל-אלה, בני קטורה. {ס} א א,לד ויולד אברהם, את-יצחק; בני יצחק, עשיו וישראל. {ס} א א,לה בני, עשיו--אליפז רעואל ויעוש, ויעלם וקורח. {ס} א א,לו בני, אליפז--תימן ואומר צפי וגעתם, קנז ותמנע ועמלק. {ס} א א,לז בני, רעואל--נחת זרח, שמה ומיזה. {ס} א א,לח ובני שעיר, לוטן ושובל וצבעון וענה, ודישון ואצר, ודישן. {ס} א א,לט ובני לוטן, חורי והומם; ואחות לוטן, תמנע. {ס} א א,מ בני שובל, עליין ומנחת ועיבל שפי ואונם; ובני צבעון, איה וענה. {ס} א א,מא בני ענה, דישון; ובני דישון, חמרן ואשבן ויתרן וכרן. א א,מב בני-אצר, בלהן וזעוון יעקן; בני דישון, עוץ וארן. {פ}
א א,מג ואלה המלכים, אשר מלכו בארץ אדום, לפני מלוך-מלך, לבני ישראל: בלע, בן-בעור, ושם עירו, דנהבה.
א א,מד וימת, בלע; וימלוך תחתיו, יובב בן-זרח מבוצרה.
א א,מה וימת, יובב; וימלוך תחתיו, חושם מארץ התימני.
א א,מו וימת, חושם; וימלוך תחתיו הדד בן-בדד, המכה את-מדיין בשדה מואב, ושם עירו, עווית.
א א,מז וימת, הדד; וימלוך תחתיו, שמלה ממשרקה.
א א,מח וימת, שמלה; וימלוך תחתיו, שאול מרחובות הנהר.
א א,מט וימת, שאול; וימלוך תחתיו, בעל חנן בן-עכבור.
א א,נ וימת, בעל חנן, וימלוך תחתיו הדד, ושם עירו פעי; ושם אשתו מהיטבאל בת-מטרד, בת מי זהב.
א א,נא וימת, הדד; {פ}
ויהיו אלופי אדום, אלוף תמנע אלוף עלווה אלוף יתת.
א א,נב אלוף אוהליבמה אלוף אלה, אלוף פינון.
א א,נג אלוף קנז אלוף תימן, אלוף מבצר.
א א,נד אלוף מגדיאל, אלוף עירם; אלה, אלופי אדום. {פ}
א ב,א אלה, בני ישראל: ראובן שמעון לוי ויהודה, יששכר וזבולון. א ב,ב דן יוסף ובנימין, נפתלי גד ואשר. {פ}
א ב,ג בני יהודה, ער ואונן ושלה--שלושה נולד לו, מבת-שוע הכנענית; ויהי ער בכור יהודה, רע בעיני יהוה--וימיתהו. {ס} א ב,ד ותמר, כלתו, ילדה לו, את-פרץ ואת-זרח; כל-בני יהודה, חמישה. {ס} א ב,ה בני-פרץ, חצרון וחמול. {ס} א ב,ו ובני זרח, זמרי ואיתן והימן וכלכול ודרע--כולם חמישה. {ס} א ב,ז ובני, כרמי--עכר עוכר ישראל, אשר מעל בחרם. {ס} א ב,ח ובני איתן, עזריה. {ס} א ב,ט ובני חצרון, אשר נולד-לו--את-ירחמאל ואת-רם, ואת-כלוביי. א ב,י ורם, הוליד את-עמינדב; ועמינדב הוליד את-נחשון, נשיא בני יהודה. א ב,יא ונחשון הוליד את-שלמא, ושלמא הוליד את-בועז. א ב,יב ובועז הוליד את-עובד, ועובד הוליד את-ישי. א ב,יג ואישיי הוליד את-בכורו, את-אליאב--ואבינדב, השני, ושמעא, השלישי. א ב,יד נתנאל, הרביעי, רדיי, החמישי. א ב,טו אוצם, השישי, דויד, השביעי. א ב,טז ואחיותיהם, צרויה ואביגיל; ובני צרויה, אבשי ויואב ועשהאל--שלושה. א ב,יז ואביגיל, ילדה את-עמשא; ואבי עמשא, יתר הישמעאלי. א ב,יח וכלב בן-חצרון, הוליד את-עזובה אישה--ואת-יריעות; ואלה בניה, ישר ושובב וארדון. א ב,יט ותמת, עזובה; וייקח-לו כלב את-אפרת, ותלד לו את-חור. א ב,כ וחור הוליד את-אורי, ואורי הוליד את-בצלאל. {ס} א ב,כא ואחר, בא חצרון אל-בת-מכיר אבי גלעד, והוא לקחה, והוא בן-שישים שנה; ותלד לו, את-שגוב. א ב,כב ושגוב, הוליד את-יאיר; ויהי-לו, עשרים ושלוש ערים, בארץ, הגלעד. {ס} א ב,כג וייקח גשור-וארם את-חוות יאיר מאיתם, את-קנת ואת-בנותיה--שישים עיר; כל-אלה, בני מכיר אבי-גלעד. א ב,כד ואחר מות-חצרון, בכלב אפרתה; ואשת חצרון, אבייה, ותלד לו, את-אשחור אבי תקוע. {ס} א ב,כה ויהיו בני-ירחמאל בכור חצרון, הבכור רם; ובונה ואורן ואוצם, אחייה. א ב,כו ותהי אישה אחרת לירחמאל, ושמה עטרה; היא, אם אונם. {ס} א ב,כז ויהיו בני-רם, בכור ירחמאל--מעץ וימין, ועקר. א ב,כח ויהיו בני-אונם, שמיי וידע; ובני שמיי, נדב ואבישור. א ב,כט ושם אשת אבישור, אביהיל; ותלד לו, את-אחבן ואת-מוליד. א ב,ל ובני נדב, סלד ואפיים; וימת סלד, לא בנים. א ב,לא ובני אפיים, ישעי; ובני ישעי ששן, ובני ששן אחליי. א ב,לב ובני ידע אחי שמיי, יתר ויונתן; וימת יתר, לא בנים. {ס} א ב,לג ובני יונתן, פלת וזזא; אלה היו, בני ירחמאל. א ב,לד ולא-היה לששן בנים, כי אם-בנות; ולששן עבד מצרי, ושמו ירחע. א ב,לה וייתן ששן את-בתו לירחע עבדו, לאישה; ותלד לו, את-עתיי. א ב,לו ועתיי הוליד את-נתן, ונתן הוליד את-זבד. א ב,לז וזבד הוליד את-אפלל, ואפלל הוליד את-עובד. א ב,לח ועובד הוליד את-יהוא, ויהוא הוליד את-עזריה. א ב,לט ועזריה הוליד את-חלץ, וחלץ הוליד את-אלעשה. א ב,מ ואלעשה הוליד את-סיסמיי, וסיסמיי הוליד את-שלום. א ב,מא ושלום הוליד את-יקמיה, ויקמיה הוליד את-אלישמע. {ס} א ב,מב ובני כלב אחי ירחמאל, מישע בכורו הוא אבי-זיף, ובני מרשה, אבי חברון. א ב,מג ובני, חברון--קורח ותפוח, ורקם ושמע. א ב,מד ושמע הוליד, את-רחם אבי יורקעם; ורקם, הוליד את-שמיי. א ב,מה ובן-שמיי, מעון; ומעון, אבי בית-צור. א ב,מו ועיפה פילגש כלב, ילדה את-חרן ואת-מוצא ואת-גזז; וחרן, הוליד את-גזז. {ס} א ב,מז ובני, יוהדיי--רגם ויותם וגישן ופלט, ועיפה ושעף. א ב,מח פילגש כלב מעכה, ילד שבר ואת-תרחנה. א ב,מט ותלד, שעף אבי מדמנה, את-שוא אבי מכבנה, ואבי גבעא; ובת-כלב, עכסה. {ס} א ב,נ אלה היו בני כלב, בן-חור בכור אפרתה--שובל, אבי קרית יערים. א ב,נא שלמא אבי בית-לחם, חרף אבי בית-גדר. א ב,נב ויהיו בנים לשובל, אבי קרית יערים, הרואה, חצי המנוחות. א ב,נג ומשפחות, קרית יערים--היתרי והפותי, והשומתי והמשרעי; מאלה, יצאו הצרעתי--והאשתאולי. {ס} א ב,נד בני שלמא, בית לחם ונטופתי, עטרות, בית יואב; וחצי המנחתי, הצורעי. א ב,נה ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, תרעתים שמעתים שוכתים; המה הקינים הבאים, מחמת אבי בית-רכב. {ס} א ג,א ואלה היו בני דויד, אשר נולד-לו בחברון: הבכור אמנון, לאחינועם היזרעאלית, שני דנייאל, לאביגיל הכרמלית. א ג,ב השלישי לאבשלום בן-מעכה, בת-תלמיי מלך גשור; הרביעי, אדונייה בן-חגית. א ג,ג החמישי שפטיה, לאביטל; השישי יתרעם, לעגלה אשתו. א ג,ד שישה, נולד-לו בחברון, וימלוך-שם, שבע שנים ושישה חודשים; ושלושים ושלוש שנה, מלך בירושלים. {ס} א ג,ה ואלה נולדו-לו, בירושלים: שמעא ושובב ונתן ושלמה, ארבעה, לבת-שוע, בת-עמיאל. א ג,ו ויבחר ואלישמע, ואליפלט. א ג,ז ונוגה ונפג, ויפיע. א ג,ח ואלישמע ואלידע ואליפלט, תשעה. א ג,ט כול, בני דויד--מלבד בני-פילגשים, ותמר אחותם. {פ}
א ג,י ובן-שלמה, רחבעם; אבייה בנו אסא בנו, יהושפט בנו. א ג,יא יורם בנו אחזיהו בנו, יואש בנו. א ג,יב אמציהו בנו עזריה בנו, יותם בנו. א ג,יג אחז בנו חזקייהו בנו, מנשה בנו. א ג,יד אמון בנו, יאשייהו בנו. א ג,טו ובני, יאשייהו--הבכור יוחנן, השני יהויקים; השלישי, צדקייהו, הרביעי, שלום. א ג,טז ובני, יהויקים--יכוניה בנו, צדקייה בנו. א ג,יז ובני יכוניה אסיר, שאלתיאל בנו. א ג,יח ומלכירם ופדיה, ושנאצר, יקמיה הושמע, ונדביה. א ג,יט ובני פדיה, זרובבל ושמעי; ובן-זרובבל משולם וחנניה, ושלומית אחותם. א ג,כ וחשובה ואוהל וברכיה וחסדיה, יושב חסד--חמש. א ג,כא ובן-חנניה, פלטיה וישעיה; בני רפיה בני ארנן, בני עובדיה בני שכניה. א ג,כב ובני שכניה, שמעיה; ובני שמעיה, חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט--שישה. א ג,כג ובן-נעריה, אליועיניי וחזקייה ועזריקם--שלושה. {ס} א ג,כד ובני אליועיניי, הודוויהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני--שבעה. {ס} א ד,א בני, יהודה: פרץ חצרון וכרמי, וחור ושובל. א ד,ב וראיה בן-שובל, הוליד את-יחת, ויחת הוליד, את-אחומיי ואת-להד; אלה, משפחות הצרעתי. {ס} א ד,ג ואלה אבי עיטם, יזרעאל וישמא וידבש; ושם אחותם, הצללפוני. א ד,ד ופנואל אבי גדור, ועזר אבי חושה; אלה בני-חור בכור אפרתה, אבי בית לחם. א ד,ה ולאשחור אבי תקוע, היו שתי נשים: חלאה, ונערה. א ד,ו ותלד לו נערה את-אחוזם ואת-חפר, ואת-תימני ואת-האחשתרי; אלה, בני נערה. א ד,ז ובני, חלאה--צרת וצוחר, ואתנן. א ד,ח וקוץ הוליד, את-ענוב ואת-הצובבה, ומשפחות אחרחל, בן-הרום. א ד,ט ויהי יעבץ, נכבד מאחיו; ואימו, קראה שמו יעבץ לאמור, כי ילדתי, בעוצב. א ד,י ויקרא יעבץ לאלוהי ישראל לאמור, אם-ברך תברכני והרבית את-גבולי והייתה ידך עימי, ועשית מרעה, לבלתי עוצבי--ויבא אלוהים, את אשר-שאל. {ס} א ד,יא וכלוב אחי-שוחה, הוליד את-מחיר: הוא, אבי אשתון. א ד,יב ואשתון, הוליד את-בית רפא ואת-פסח, ואת-תחינה, אבי עיר נחש; אלה, אנשי רכה. {ס} א ד,יג ובני קנז, עותניאל ושריה; ובני עותניאל, חתת. א ד,יד ומעונותיי, הוליד את-עופרה; ושריה, הוליד את-יואב אבי גיא חרשים--כי חרשים, היו. {פ}
א ד,טו ובני כלב בן-יפונה, עירו אלה ונעם; ובני אלה, וקנז. א ד,טז ובני, יהללאל--זיף וזיפה, תיריא ואשראל. א ד,יז ובן-עזרה--יתר ומרד, ועפר וילון; ותהר את-מרים ואת-שמיי, ואת-ישבח אבי אשתמוע. א ד,יח ואשתו היהודייה, ילדה את-ירד אבי גדור ואת-חבר אבי שוכו, ואת-יקותיאל, אבי זנוח; ואלה, בני בתיה בת-פרעה, אשר לקח, מרד. {ס} א ד,יט ובני, אשת הודייה--אחות נחם, אבי קעילה הגרמי; ואשתמוע, המעכתי. א ד,כ ובני שימון--אמנון ורינה, בן-חנן ותילון; ובני ישעי, זוחת ובן-זוחת. א ד,כא בני, שלה בן-יהודה--ער אבי לכה, ולעדה אבי מרשה; ומשפחות בית-עבודת הבוץ, לבית אשבע. א ד,כב ויוקים ואנשי כוזבא, ויואש ושרף אשר-בעלו למואב--וישובי לחם; והדברים, עתיקים. א ד,כג המה, היוצרים, ויושבי נטעים, וגדרה; עם-המלך במלאכתו, ישבו שם. {ס} א ד,כד בני, שמעון: נמואל וימין, יריב זרח שאול. א ד,כה שלום בנו מבשם בנו, משמע בנו. א ד,כו ובני, משמע--חמואל בנו זכור בנו, שמעי בנו. א ד,כז ולשמעי בנים שישה עשר, ובנות שש, ולאחיו, אין בנים רבים; וכול, משפחתם, לא הרבו, עד-בני יהודה. {ס} א ד,כח ויישבו בבאר-שבע ומולדה, וחצר שועל. א ד,כט ובבלהה ובעצם, ובתולד. א ד,ל ובבתואל ובחורמה, ובציקלג. א ד,לא ובבית מרכבות ובחצר סוסים, ובבית בראי ובשעריים; אלה עריהם, עד-מלוך דויד. א ד,לב וחצריהם עיטם ועין, רימון ותוכן ועשן; ערים, חמש. א ד,לג וכל-חצריהם, אשר סביבות הערים האלה--עד-בעל; {ס} זאת, מושבותם, והתייחשם, להם. א ד,לד ומשובב וימלך, ויושה בן-אמציה. א ד,לה ויואל; ויהוא, בן-יושיביה, בן-שריה, בן-עשיאל. א ד,לו ואליועיניי ויעקובה וישוחיה ועשיה ועדיאל, וישימיאל--ובניה. א ד,לז וזיזא בן-שפעי בן-אלון בן-ידיה בן-שמרי, בן-שמעיה. א ד,לח אלה הבאים בשמות, נשיאים במשפחותם; ובית, אבותיהם, פרצו, לרוב. א ד,לט וילכו למבוא גדור, עד למזרח הגיא, לבקש מרעה, לצאנם. א ד,מ וימצאו מרעה, שמן וטוב, והארץ רחבת ידיים, ושוקטת ושלווה: כי מן-חם, היושבים שם לפנים. א ד,מא ויבואו אלה הכתובים בשמות בימי יחזקייהו מלך-יהודה, ויכו את-אוהליהם ואת-המעונים אשר נמצאו-שמה ויחרימום עד-היום הזה, ויישבו, תחתיהם: כי-מרעה לצאנם, שם. א ד,מב ומהם מן-בני שמעון, הלכו להר שעיר, אנשים, חמש מאות; ופלטיה ונעריה ורפיה ועוזיאל, בני ישעי--בראשם. א ד,מג ויכו, את-שארית הפליטה לעמלק; ויישבו שם, עד היום הזה. {פ}
א ה,א ובני ראובן בכור-ישראל, כי הוא הבכור--ובחללו יצועי אביו, ניתנה בכורתו לבני יוסף בן-ישראל; ולא להתייחש, לבכורה. א ה,ב כי יהודה גבר באחיו, ולנגיד ממנו; והבכורה, ליוסף. {ס} א ה,ג בני ראובן, בכור ישראל: חנוך ופלוא, חצרון וכרמי. א ה,ד בני, יואל--שמעיה בנו גוג בנו, שמעי בנו. א ה,ה מיכה בנו ראיה בנו, בעל בנו. א ה,ו בארה בנו--אשר הגלה, תילגת פלנאסר מלך אשור; הוא נשיא, לראובני. א ה,ז ואחיו, למשפחותיו, בהתייחש, לתולדותם--הראש יעיאל, וזכריהו. א ה,ח ובלע, בן-עזז, בן-שמע, בן-יואל; הוא יושב בערוער, ועד-נבו ובעל מעון. א ה,ט ולמזרח, ישב עד-לבוא מדברה, למן-הנהר, פרת: כי מקניהם רבו, בארץ גלעד. א ה,י ובימי שאול, עשו מלחמה עם-ההגריאים, וייפלו, בידם; ויישבו, באוהליהם, על-כל-פני, מזרח לגלעד. {ס} א ה,יא ובני-גד לנגדם, ישבו בארץ הבשן--עד-סלכה. א ה,יב יואל הראש, ושפם המשנה; ויעניי ושפט, בבשן. א ה,יג ואחיהם לבית אבותיהם, מיכאל ומשולם ושבע ויוריי ויעכן וזיע ועבר--שבעה. {ס} א ה,יד אלה בני אביחיל, בן-חורי בן-ירוח בן-גלעד בן-מיכאל בן-ישישיי בן-יחדו--בן-בוז. א ה,טו אחי בן-עבדיאל בן-גוני, ראש לבית אבותם. א ה,טז ויישבו בגלעד בבשן, ובבנותיה, ובכל-מגרשי שרון, על-תוצאותם. א ה,יז כולם, התייחשו, בימי, יותם מלך-יהודה--ובימי, ירובעם מלך-ישראל. {פ}
א ה,יח בני-ראובן וגדי וחצי שבט-מנשה, מן-בני-חיל, אנשים נושאי מגן וחרב ודורכי קשת, ולמודי מלחמה--ארבעים וארבעה אלף ושבע-מאות ושישים, יוצאי צבא. א ה,יט ויעשו מלחמה, עם-ההגריאים, ויטור ונפיש, ונודב. א ה,כ וייעזרו עליהם--ויינתנו בידם ההגריאים, וכול שעימהם: כי לאלוהים זעקו, במלחמה, ונעתור להם, כי-בטחו בו. א ה,כא וישבו מקניהם, גמליהם חמישים אלף וצאן מאתיים וחמישים אלף, וחמורים, אלפיים; ונפש אדם, מאה אלף. א ה,כב כי-חללים רבים נפלו, כי מהאלוהים המלחמה; ויישבו תחתיהם, עד-הגולה. {פ}
א ה,כג ובני, חצי שבט מנשה, ישבו, בארץ; מבשן עד-בעל חרמון, ושניר והר-חרמון--המה רבו. א ה,כד ואלה, ראשי בית-אבותם: ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודוויה ויחדיאל, אנשים גיבורי חיל--אנשי שמות, ראשים לבית אבותם. א ה,כה וימעלו, באלוהי אבותיהם; ויזנו, אחרי אלוהי עמי-הארץ, אשר-השמיד אלוהים, מפניהם. א ה,כו ויער אלוהי ישראל את-רוח פול מלך-אשור, ואת-רוח תילגת פלנסר מלך אשור, ויגלם לראובני ולגדי, ולחצי שבט מנשה; ויביאם לחלח וחבור והרא, ונהר גוזן, עד, היום הזה. {פ}
א ה,כז בני, לוי: גרשון, קהת ומררי. א ה,כח ובני, קהת--עמרם יצהר, וחברון ועוזיאל. {ס} א ה,כט ובני עמרם, אהרון ומשה ומרים; {ס} ובני אהרון--נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר. א ה,ל אלעזר הוליד את-פינחס, פינחס הוליד את-אבישוע. א ה,לא ואבישוע הוליד את-בוקי, ובוקי הוליד את-עוזי. א ה,לב ועוזי הוליד את-זרחיה, וזרחיה הוליד את-מריות. א ה,לג מריות הוליד את-אמריה, ואמריה הוליד את-אחיטוב. א ה,לד ואחיטוב הוליד את-צדוק, וצדוק הוליד את-אחימעץ. א ה,לה ואחימעץ הוליד את-עזריה, ועזריה הוליד את-יוחנן. א ה,לו ויוחנן, הוליד את-עזריה; הוא, אשר כיהן, בבית, אשר-בנה שלמה בירושלים. א ה,לז ויולד עזריה, את-אמריה; ואמריה, הוליד את-אחיטוב. א ה,לח ואחיטוב הוליד את-צדוק, וצדוק הוליד את-שלום. א ה,לט ושלום הוליד את-חלקייה, וחלקייה הוליד את-עזריה. א ה,מ ועזריה הוליד את-שריה, ושריה הוליד את-יהוצדק. א ה,מא ויהוצדק הלך--בהגלות יהוה, את-יהודה וירושלים: ביד, נבוכדנאצר. {פ}
א ו,א בני, לוי: גרשום, קהת ומררי. א ו,ב ואלה שמות בני-גרשום, לבני ושמעי. א ו,ג ובני, קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועוזיאל. {ס} א ו,ד בני מררי, מחלי ומושי; ואלה משפחות הלוי, לאבותיהם. א ו,ה לגרשום--לבני בנו יחת בנו, זימה בנו. א ו,ו יואח בנו עידוא בנו, זרח בנו יאותריי בנו. א ו,ז בני, קהת--עמינדב בנו, קורח בנו אסיר בנו. א ו,ח אלקנה בנו ואביסף בנו, ואסיר בנו. א ו,ט תחת בנו אוריאל בנו, עוזייה בנו ושאול בנו. א ו,י ובני, אלקנה--עמשיי, ואחימות. א ו,יא אלקנה--בני, אלקנה, צופיי בנו, ונחת בנו. א ו,יב אליאב בנו ירוחם בנו, אלקנה בנו. א ו,יג ובני שמואל הבכור ושני, ואבייה. {ס} א ו,יד בני מררי, מחלי; לבני בנו שמעי בנו, עוזה בנו. א ו,טו שמעא בנו חגייה בנו, עשיה בנו. {פ}
א ו,טז ואלה, אשר העמיד דויד על-ידי-שיר--בית יהוה: ממנוח, הארון. א ו,יז ויהיו משרתים לפני משכן אוהל-מועד, בשיר, עד-בנות שלמה את-בית יהוה, בירושלים; ויעמדו כמשפטם, על-עבודתם. א ו,יח ואלה העומדים, ובניהם: מבני, הקהתי--הימן המשורר, בן-יואל בן-שמואל. א ו,יט בן-אלקנה, בן-ירוחם, בן-אליאל, בן-תוח. א ו,כ בן-צוף, בן-אלקנה, בן-מחת, בן-עמשיי. א ו,כא בן-אלקנה, בן-יואל, בן-עזריה, בן-צפניה. א ו,כב בן-תחת, בן-אסיר, בן-אביסף, בן-קורח. א ו,כג בן-יצהר, בן-קהת, בן-לוי, בן-ישראל. {ס} א ו,כד ואחיו אסף, העומד על-ימינו--אסף בן-ברכיהו, בן-שמעא. א ו,כה בן-מיכאל בן-בעשיה, בן-מלכייה. א ו,כו בן-אתני בן-זרח, בן-עדיה. א ו,כז בן-איתן בן-זימה, בן-שמעי. א ו,כח בן-יחת בן-גרשום, בן-לוי. {ס} א ו,כט ובני מררי אחיהם, על-השמאל--איתן, בן-קישי, בן-עבדי, בן-מלוך. א ו,ל בן-חשביה בן-אמציה, בן-חלקייה. א ו,לא בן-אמצי בן-בני, בן-שמר. א ו,לב בן-מחלי, בן-מושי, בן-מררי, בן-לוי. {ס} א ו,לג ואחיהם, הלויים: נתונים--לכל-עבודת, משכן בית האלוהים. א ו,לד ואהרון ובניו מקטירים על-מזבח העולה, ועל-מזבח הקטורת, לכול, מלאכת קודש הקודשים; ולכפר, על-ישראל, ככול אשר ציווה, משה עבד האלוהים. {פ}
א ו,לה ואלה, בני אהרון--אלעזר בנו פינחס בנו, אבישוע בנו. א ו,לו בוקי בנו עוזי בנו, זרחיה בנו. א ו,לז מריות בנו אמריה בנו, אחיטוב בנו. א ו,לח צדוק בנו, אחימעץ בנו. {ס} א ו,לט ואלה, מושבותם, לטירותם, בגבולם--לבני אהרון למשפחת הקהתי, כי להם היה הגורל. א ו,מ וייתנו להם את-חברון, בארץ יהודה, ואת-מגרשיה, סביבותיה. א ו,מא ואת-שדה העיר, ואת-חצריה--נתנו, לכלב בן-יפונה. {ס} א ו,מב ולבני אהרון, נתנו את-ערי המקלט--את-חברון ואת-לבנה, ואת-מגרשיה; ואת-יתיר ואת-אשתמוע, ואת-מגרשיה. א ו,מג ואת-חילז, ואת-מגרשיה, את-דביר, ואת-מגרשיה. א ו,מד ואת-עשן, ואת-מגרשיה, ואת-בית שמש, ואת-מגרשיה. {ס} א ו,מה וממטה בנימין, את-גבע ואת-מגרשיה ואת-עלמת ואת-מגרשיה, ואת-ענתות, ואת-מגרשיה; כל-עריהם שלוש-עשרה עיר, במשפחותיהם. {ס} א ו,מו ולבני קהת הנותרים, ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל--ערים עשר. {פ}
א ו,מז ולבני גרשום למשפחותם, ממטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן--ערים, שלוש עשרה. {ס} א ו,מח לבני מררי למשפחותם, ממטה ראובן וממטה-גד וממטה זבולון בגורל--ערים, שתים עשרה. {ס} א ו,מט וייתנו בני-ישראל, ללויים, את-הערים, ואת-מגרשיהם. א ו,נ וייתנו בגורל, ממטה בני-יהודה וממטה בני-שמעון, וממטה, בני בנימין--את הערים האלה, אשר-יקראו אתהם בשמות. {ס} א ו,נא וממשפחות, בני קהת--ויהי ערי גבולם, ממטה אפריים. א ו,נב וייתנו להם את-ערי המקלט, את-שכם ואת-מגרשיה--בהר אפריים; ואת-גזר, ואת-מגרשיה. א ו,נג ואת-יוקמעם, ואת-מגרשיה, ואת-בית חורון, ואת-מגרשיה. א ו,נד ואת-איילון, ואת-מגרשיה, ואת-גת-רימון, ואת-מגרשיה. א ו,נה וממחצית, מטה מנשה, את-ענר ואת-מגרשיה, ואת-בלעם ואת-מגרשיה--למשפחת לבני-קהת, הנותרים. {פ}
א ו,נו לבני, גרשום--ממשפחת חצי מטה מנשה, את-גולן בבשן ואת-מגרשיה; ואת-עשתרות, ואת-מגרשיה. א ו,נז וממטה יששכר, את-קדש ואת-מגרשיה, את-דברת, ואת-מגרשיה. א ו,נח ואת-ראמות, ואת-מגרשיה, ואת-ענם, ואת-מגרשיה. {ס} א ו,נט וממטה אשר, את-משל ואת-מגרשיה, ואת-עבדון, ואת-מגרשיה. א ו,ס ואת-חוקוק, ואת-מגרשיה, ואת-רחוב, ואת-מגרשיה. {ס} א ו,סא וממטה נפתלי, את-קדש בגליל ואת-מגרשיה, ואת-חמון, ואת-מגרשיה; ואת-קריתיים, ואת-מגרשיה. {ס} א ו,סב לבני מררי, הנותרים--ממטה זבולון, את-רימונו ואת-מגרשיה; את-תבור, ואת-מגרשיה. א ו,סג ומעבר לירדן ירחו, למזרח הירדן--ממטה ראובן, את-בצר במדבר ואת-מגרשיה; ואת-יהצה, ואת-מגרשיה. א ו,סד ואת-קדמות, ואת-מגרשיה, ואת-מיפעת, ואת-מגרשיה. א ו,סה וממטה-גד--את-ראמות בגלעד, ואת-מגרשיה; ואת-מחניים, ואת-מגרשיה. א ו,סו ואת-חשבון, ואת-מגרשיה, ואת-יעזר, ואת-מגרשיה. {ס} א ז,א ולבני יששכר, תולע ופואה ישוב ושמרון--ארבעה. {ס} א ז,ב ובני תולע, עוזי ורפיה ויריאל ויחמיי ויבשם ושמואל ראשים לבית-אבותם לתולע, גיבורי חיל, לתולדותם--מספרם בימי דויד, עשרים-ושניים אלף ושש מאות. {ס} א ז,ג ובני עוזי, יזרחיה; ובני יזרחיה, מיכאל ועובדיה ויואל ישייה חמישה--ראשים כולם. א ז,ד ועליהם לתולדותם לבית אבותם, גדודי צבא מלחמה, שלושים ושישה, אלף: כי-הרבו נשים, ובנים. א ז,ה ואחיהם, לכול משפחות יששכר, גיבורי, חיילים; שמונים ושבעה אלף, התייחשם לכול. {ס} א ז,ו בנימין, בלע ובכר וידיעאל--שלושה. א ז,ז ובני בלע, אצבון ועוזי ועוזיאל וירימות ועירי חמישה ראשי בית אבות, גיבורי, חיילים; והתייחשם, עשרים ושניים אלף, ושלושים, וארבעה. א ז,ח ובני בכר, זמירה ויועש ואליעזר ואליועיניי ועומרי וירמות ואבייה, וענתות, ועלמת; כל-אלה, בני-בכר. א ז,ט והתייחשם לתולדותם, ראשי בית אבותם, גיבורי, חיל--עשרים אלף, ומאתיים. א ז,י ובני ידיעאל, בלהן; ובני בלהן, יעוש ובנימין ואהוד וכנענה וזיתן, ותרשיש, ואחישחר. א ז,יא כל-אלה בני ידיעאל, לראשי האבות, גיבורי, חיילים--שבעה-עשר אלף ומאתיים, יוצאי צבא למלחמה. א ז,יב ושופים וחופים בני עיר, חושים בני אחר. א ז,יג בני נפתלי, יחציאל וגוני ויצר ושלום--בני בלהה. {פ}
א ז,יד בני מנשה, אשריאל אשר ילדה; פילגשו, הארמייה, ילדה, את-מכיר אבי גלעד. א ז,טו ומכיר לקח אישה, לחופים ולשופים, ושם אחותו מעכה, ושם השני צלופחד; ותהיינה לצלופחד, בנות. א ז,טז ותלד מעכה אשת-מכיר, בן, ותקרא שמו פרש, ושם אחיו שרש; ובניו, אולם ורקם. א ז,יז ובני אולם, בדן; אלה בני גלעד, בן-מכיר בן-מנשה. א ז,יח ואחותו, המולכת--ילדה, את-אישהוד, ואת-אביעזר, ואת-מחלה. א ז,יט ויהיו, בני שמידע--אחיין ושכם, ולקחי ואניעם. {פ}
א ז,כ ובני אפריים, שותלח; וברד בנו ותחת בנו, ואלעדה בנו ותחת בנו. א ז,כא וזבד בנו ושותלח בנו, ועזר ואלעד; והרגום, אנשי-גת הנולדים בארץ, כי ירדו, לקחת את-מקניהם. א ז,כב ויתאבל אפריים אביהם, ימים רבים; ויבואו אחיו, לנחמו. א ז,כג ויבוא, אל-אשתו, ותהר, ותלד בן; ויקרא את-שמו בריעה, כי ברעה הייתה בביתו. א ז,כד ובתו שארה, ותיבן את-בית-חורון התחתון ואת-העליון, ואת, אוזן שארה. א ז,כה ורפח בנו, ורשף ותלח בנו--ותחן בנו. א ז,כו לעדן בנו עמיהוד בנו, אלישמע בנו. א ז,כז נון בנו, יהושוע בנו. א ז,כח ואחוזתם, ומושבותם--בית-אל, ובנותיה; ולמזרח נערן--ולמערב גזר ובנותיה ושכם ובנותיה, עד-עייה ובנותיה. א ז,כט ועל-ידי בני-מנשה, בית-שאן ובנותיה תענך ובנותיה, מגידו ובנותיה, דור ובנותיה; באלה, ישבו, בני יוסף, בן-ישראל. {פ}
א ז,ל בני אשר, ימנה וישווה וישווי ובריעה--ושרח אחותם. א ז,לא ובני בריעה, חבר ומלכיאל; הוא, אבי ברזית. א ז,לב וחבר הוליד את-יפלט, ואת-שומר ואת-חותם, ואת, שועא אחותם. א ז,לג ובני יפלט, פסך ובמהל ועשוות; אלה, בני יפלט. א ז,לד ובני, שמר--אחי ורוהגה, וחובה וארם. א ז,לה ובן-הלם, אחיו; צופח וימנע, ושלש ועמל. א ז,לו בני, צופח--סוח וחרנפר ושועל, וברי וימרה. א ז,לז בצר והוד, ושמא ושלשה ויתרן--ובארא. א ז,לח ובני, יתר--יפונה ופספה, וארא. א ז,לט ובני, עולא--ארח וחניאל, ורציא. א ז,מ כל-אלה בני-אשר ראשי בית-האבות ברורים, גיבורי חיילים, ראשי, הנשיאים; והתייחשם בצבא, במלחמה, מספרם אנשים, עשרים ושישה אלף. {ס} א ח,א ובנימין--הוליד, את-בלע בכורו; אשבל, השני, ואחרח, השלישי. א ח,ב נוחה, הרביעי, ורפא, החמישי. א ח,ג ויהיו בנים, לבלע--אדר וגרא, ואביהוד. א ח,ד ואבישוע ונעמן, ואחוח. א ח,ה וגרא ושפופן, וחורם. א ח,ו ואלה, בני אחוד; אלה הם ראשי אבות, ליושבי גבע, ויגלום, אל-מנחת. א ח,ז ונעמן ואחייה וגרא, הוא הגלם; והוליד את-עוזא, ואת-אחיחוד. א ח,ח ושחריים, הוליד בשדה מואב, מן-שלחו, אותם--חושים ואת-בערא, נשיו. א ח,ט ויולד, מן-חודש אשתו--את-יובב, ואת-צביא, ואת-מישא, ואת-מלכם. א ח,י ואת-יעוץ ואת-שכיה, ואת-מרמה; אלה בניו, ראשי אבות. א ח,יא ומחושים הוליד את-אביטוב, ואת-אלפעל. א ח,יב ובני אלפעל, עבר ומשעם ושמד; הוא בנה את-אונו, ואת-לוד ובנותיה. א ח,יג ובריעה ושמע--המה ראשי האבות, ליושבי איילון; המה הבריחו, את-יושבי גת. א ח,יד ואחייו ששק, וירמות. א ח,טו וזבדיה וערד, ועדר. א ח,טז ומיכאל וישפה ויוחא, בני בריעה. א ח,יז וזבדיה ומשולם, וחזקי וחבר. א ח,יח וישמריי ויזליאה ויובב, בני אלפעל. א ח,יט ויקים וזכרי, וזבדי. א ח,כ ואליעיניי וצילתיי, ואליאל. א ח,כא ועדיה ובראיה ושמרת, בני שמעי. א ח,כב וישפן ועבר, ואליאל. א ח,כג ועבדון וזכרי, וחנן. א ח,כד וחנניה ועילם, וענתותייה. א ח,כה ויפדיה ופנואל, בני ששק. א ח,כו ושמשריי ושחריה, ועתליה. א ח,כז ויערשיה ואלייה וזכרי, בני ירוחם. א ח,כח אלה ראשי אבות לתולדותם, ראשים; אלה, ישבו בירושלים. א ח,כט ובגבעון ישבו, אבי גבעון; ושם אשתו, מעכה. א ח,ל ובנו הבכור, עבדון; וצור וקיש, ובעל ונדב. א ח,לא וגדור ואחייו, וזכר. א ח,לב ומקלות, הוליד את-שמאה; ואף-המה, נגד אחיהם ישבו בירושלים--עם-אחיהם. {ס} א ח,לג ונר הוליד את-קיש, וקיש הוליד את-שאול; ושאול, הוליד את-יהונתן ואת-מלכישוע, ואת-אבינדב, ואת-אשבעל. א ח,לד ובן-יהונתן, מריב בעל; ומריב בעל, הוליד את-מיכה. א ח,לה ובני, מיכה--פיתון ומלך, ותארע ואחז. א ח,לו ואחז, הוליד את-יהועדה, ויהועדה הוליד את-עלמת ואת-עזמוות, ואת-זמרי; וזמרי, הוליד את-מוצא. א ח,לז ומוצא, הוליד את-בנעא; רפה בנו אלעשה בנו, אצל בנו. א ח,לח ולאצל, שישה בנים--ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה, ועובדיה וחנן; כל-אלה, בני אצל. א ח,לט ובני, עשק אחיו: אולם בכורו--יעוש השני, ואליפלט השלישי. א ח,מ ויהיו בני-אולם אנשים גיבורי-חיל דורכי קשת, ומרבים בנים ובני בנים--מאה, וחמישים; כל-אלה, מבני בנימין. {פ}
א ט,א וכל-ישראל, התייחשו, והנם כתובים, על-ספר מלכי ישראל; ויהודה הוגלו לבבל, במעלם. {ס} א ט,ב והיושבים, הראשונים, אשר באחוזתם, בעריהם: ישראל, הכוהנים, הלויים, והנתינים. א ט,ג ובירושלים, ישבו, מן-בני יהודה, ומן-בני בנימין--ומן-בני אפריים, ומנשה. א ט,ד עותיי בן-עמיהוד בן-עומרי בן-אמרי בן-בני, מן-בני-פרץ בן-יהודה. {ס} א ט,ה ומן-השילוני, עשיה הבכור ובניו. א ט,ו ומן-בני-זרח, יעואל; ואחיהם, שש-מאות ותשעים. א ט,ז ומן-בני, בנימין--סלוא, בן-משולם, בן-הודוויה, בן-הסנואה. א ט,ח ויבניה, בן-ירוחם, ואלה בן-עוזי, בן-מכרי; ומשולם, בן-שפטיה, בן-רעואל, בן-יבנייה. א ט,ט ואחיהם, לתולדותם, תשע מאות, וחמישים ושישה; כל-אלה אנשים, ראשי אבות לבית אבותיהם. {ס} א ט,י ומן-הכוהנים: ידעיה ויהויריב, ויכין. א ט,יא ועזריה בן-חלקייה בן-משולם בן-צדוק, בן-מריות בן-אחיטוב, נגיד, בית האלוהים. {ס} א ט,יב ועדיה, בן-ירוחם, בן-פשחור, בן-מלכייה; ומעשיי בן-עדיאל בן-יחזרה בן-משולם בן-משילמית, בן-אימר. א ט,יג ואחיהם, ראשים לבית אבותם, אלף, ושבע מאות ושישים--גיבורי חיל, מלאכת עבודת בית-האלוהים. א ט,יד ומן-הלויים: שמעיה בן-חשוב בן-עזריקם בן-חשביה, מן-בני מררי. א ט,טו ובקבקר חרש, וגלל; ומתניה, בן-מיכא, בן-זכרי, בן-אסף. א ט,טז ועובדיה, בן-שמעיה, בן-גלל, בן-ידותון; וברכיה בן-אסא בן-אלקנה, היושב בחצרי נטופתי. א ט,יז והשוערים שלום ועקוב, וטלמון ואחימן; ואחיהם שלום, הראש. א ט,יח ועד-הנה, בשער המלך מזרחה; המה, השוערים, למחנות, בני לוי. א ט,יט ושלום בן-קורא בן-אביסף בן-קורח ואחיו לבית-אביו הקורחים, על מלאכת העבודה, שומרי הסיפים, לאוהל; ואבותיהם על-מחנה יהוה, שומרי המבוא. א ט,כ ופינחס בן-אלעזר, נגיד היה עליהם לפנים--יהוה עימו. א ט,כא זכריה בן משלמיה, שוער פתח לאוהל מועד. א ט,כב כולם הברורים לשוערים בסיפים, מאתיים ושנים עשר; המה בחצריהם התייחשם, המה ייסד דויד ושמואל הרואה באמונתם. א ט,כג והם ובניהם על-השערים לבית-יהוה, לבית האוהל--למשמרות. א ט,כד לארבע רוחות, יהיו השוערים: מזרח ימה, צפונה ונגבה. א ט,כה ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים, מעת אל-עת--עם-אלה. א ט,כו כי באמונה המה, ארבעת גיבורי השוערים--הם, הלויים; והיו, על-הלשכות, ועל האוצרות, בית האלוהים. א ט,כז וסביבות בית-האלוהים, ילינו: כי-עליהם משמרת, והם על-המפתח ולבוקר לבוקר. א ט,כח ומהם, על-כלי העבודה: כי-במספר יביאום, ובמספר יוציאום. א ט,כט ומהם, ממונים על-הכלים, ועל, כל-כלי הקודש; ועל-הסולת והיין והשמן, והלבונה והבשמים. א ט,ל ומן-בני, הכוהנים, רוקחי המרקחת, לבשמים. א ט,לא ומתיתיה, מן-הלויים, הוא הבכור, לשלום הקורחי--באמונה, על מעשה החביתים. א ט,לב ומן-בני הקהתי מן-אחיהם, על-לחם המערכת, להכין, שבת שבת. א ט,לג ואלה המשוררים ראשי אבות ללויים, בלשכות--פטורים: כי-יומם ולילה עליהם, במלאכה. א ט,לד אלה ראשי האבות ללויים לתולדותם, ראשים; אלה, ישבו בירושלים. {ס} א ט,לה ובגבעון ישבו אבי-גבעון, יעיאל; ושם אשתו, מעכה. א ט,לו ובנו הבכור, עבדון; וצור וקיש, ובעל ונר ונדב. א ט,לז וגדור ואחייו, וזכריה ומקלות. א ט,לח ומקלות, הוליד את-שמאם; ואף-הם, נגד אחיהם ישבו בירושלים--עם-אחיהם. {ס} א ט,לט ונר הוליד את-קיש, וקיש הוליד את-שאול; ושאול, הוליד את-יהונתן ואת-מלכישוע, ואת-אבינדב, ואת-אשבעל. א ט,מ ובן-יהונתן, מריב בעל; ומרי-בעל, הוליד את-מיכה. א ט,מא ובני, מיכה--פיתון ומלך, ותחרע. א ט,מב ואחז, הוליד את-יערה, ויערה הוליד את-עלמת ואת-עזמוות, ואת-זמרי; וזמרי, הוליד את-מוצא. א ט,מג ומוצא, הוליד את-בנעא; ורפיה בנו אלעשה בנו, אצל בנו. א ט,מד ולאצל, שישה בנים, ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה, ועובדיה וחנן; אלה, בני אצל. {פ}
א י,א ופלשתים, נלחמו בישראל; וינס איש-ישראל מפני פלשתים, וייפלו חללים בהר גלבוע. א י,ב וידבקו פלשתים, אחרי שאול ואחרי בניו; ויכו פלשתים, את-יונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע--בני שאול. א י,ג ותכבד המלחמה על-שאול, וימצאוהו המורים בקשת; ויחל, מן-היורים. א י,ד ויאמר שאול אל-נושא כליו שלוף חרבך ודוקרני בה, פן-יבואו הערלים האלה והתעללו-בי, ולא אבה נושא כליו, כי ירא מאוד; {ס} וייקח שאול את-החרב, וייפול עליה. א י,ה וירא נושא-כליו, כי מת שאול; וייפול גם-הוא על-החרב, וימות. {ס} א י,ו וימת שאול ושלושת בניו, וכל-ביתו יחדיו מתו. א י,ז ויראו כל-איש ישראל אשר-בעמק, כי נסו, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו עריהם, וינוסו, ויבואו פלשתים, ויישבו בהם. {ס} א י,ח ויהי, ממוחרת, ויבואו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-בניו, נופלים בהר גלבוע. א י,ט ויפשיטוהו--וישאו את-ראשו, ואת-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר את-עצביהם--ואת-העם. א י,י וישימו, את-כליו, בית, אלוהיהם; ואת-גולגולתו תקעו, בית דגון. {ס} א י,יא וישמעו, כול יבש גלעד, את כל-אשר-עשו פלשתים, לשאול. א י,יב ויקומו, כל-איש חיל, וישאו את-גופת שאול ואת גופות בניו, ויביאום יבשה; ויקברו את-עצמותיהם תחת האלה, ביבש, ויצומו, שבעת ימים. א י,יג וימת שאול, במעלו אשר מעל ביהוה, על-דבר יהוה, אשר לא-שמר; וגם-לשאול באוב, לדרוש. א י,יד ולא-דרש ביהוה, וימיתהו; ויסב, את-המלוכה, לדויד, בן-ישי. {פ}
א יא,א וייקבצו כל-ישראל אל-דויד, חברונה לאמור: הנה עצמך ובשרך, אנחנו. א יא,ב גם-תמול גם-שלשום, גם בהיות שאול מלך--אתה המוציא והמביא, את-ישראל; ויאמר יהוה אלוהיך לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה נגיד, על עמי ישראל. א יא,ג ויבואו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרות להם דויד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דויד למלך על-ישראל, כדבר יהוה ביד-שמואל. {ס} א יא,ד וילך דויד וכל-ישראל ירושלים, היא יבוס; ושם, היבוסי, יושבי, הארץ. א יא,ה ויאמרו יושבי יבוס, לדויד, לא תבוא, הנה; וילכוד דויד את-מצודת ציון, היא עיר דויד. א יא,ו ויאמר דויד--כל-מכה יבוסי בראשונה, יהיה לראש ולשר; ויעל בראשונה יואב בן-צרויה, ויהי לראש. א יא,ז ויישב דויד, במצד; על-כן קראו-לו, עיר דויד. א יא,ח וייבן העיר מסביב, מן-המילוא ועד-הסביב; ויואב, יחייה את-שאר העיר. א יא,ט וילך דויד, הלוך וגדול; ויהוה צבאות, עימו. {פ}
א יא,י ואלה ראשי הגיבורים אשר לדויד, המתחזקים עימו במלכותו עם-כל-ישראל להמליכו--כדבר יהוה, על-ישראל. {ס}
א יא,יא ואלה מספר הגיבורים, אשר לדויד: ישובעם בן-חכמוני, ראש השלישים--הוא-עורר את-חניתו על-שלוש-מאות חלל, בפעם אחת.
א יא,יב ואחריו אלעזר בן-דודו, האחוחי; הוא, בשלושה הגיבורים.
א יא,יג הוא-היה עם-דויד בפס דמים, והפלשתים נאספו-שם למלחמה, ותהי חלקת השדה, מלאה שעורים; והעם נסו, מפני פלשתים.
א יא,יד ויתייצבו בתוך-החלקה ויצילוה, ויכו את-פלשתים; ויושע יהוה, תשועה גדולה.
א יא,טו ויירדו שלושה מן-השלושים ראש על-הצור, אל-דויד--אל-מערת, עדולם; ומחנה פלשתים, חונה בעמק רפאים.
א יא,טז ודויד, אז במצודה; ונציב פלשתים, אז בבית לחם.
א יא,יז ויתאו דויד, ויאמר: מי ישקני מים, מבור בית-לחם אשר בשער.
א יא,יח ויבקעו השלושה במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבור בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויביאו אל-דויד; ולא-אבה דויד לשתותם, וינסך אותם ליהוה.
א יא,יט ויאמר חלילה לי מאלוהיי מעשות זאת, הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלושת הגיבורים.
א יא,כ ואבשי אחי-יואב, הוא היה ראש השלושה, והוא עורר את-חניתו, על-שלוש מאות חלל; ולו-שם, בשלושה.
א יא,כא מן-השלושה בשניים נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלושה, לא-בא. {ס}
א יא,כב בניה בן-יהוידע בן-איש-חיל רב-פעלים, מן-קבצאל; הוא הכה, את שני אריאל מואב, והוא ירד והכה את-הארי בתוך הבור, ביום השלג.
א יא,כג והוא-הכה את-האיש המצרי איש מידה חמש באמה, וביד המצרי חנית כמנור אורגים, ויירד אליו, בשבט; ויגזול את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו.
א יא,כד אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלושה הגיבורים.
א יא,כה מן-השלושים, הנו נכבד הוא, ואל-השלושה, לא-בא; וישימהו דויד, על-משמעתו. {ס}
א יא,כו וגיבורי, החיילים: עשהאל {ר}
אחי יואב, {ס} אלחנן בן-דודו מבית לחם. {ס}
א יא,כז שמות, {ר}
ההרורי, {ס} חלץ, הפלוני. {ס}
א יא,כח עירא בן-עיקש {ר}
התקועי, {ס} אביעזר הענתותי. {ס}
א יא,כט סיבכיי, {ר}
החושתי, {ס} עיליי, האחוחי. {ס}
א יא,ל מהריי, {ר}
הנטופתי, {ס} חלד בן-בענה, הנטופתי. {ס}
א יא,לא איתיי {ר}
בן-ריביי, מגבעת בני בנימין, {ס} בניה, הפרעתוני. {ס}
א יא,לב חוריי {ר}
מנחלי געש, {ס} אביאל הערבתי. {ס}
א יא,לג עזמוות, {ר}
הבחרומי, {ס} אליחבא, השעלבוני. {ס}
א יא,לד בני, השם {ר}
הגיזוני, {ס} יונתן בן-שגה, ההררי. {ס}
א יא,לה אחיאם {ר}
בן-שכר ההררי, {ס} אליפל בן-אור. {ס}
א יא,לו חפר, המכרתי, {ר}
אחייה, הפלוני. {ס}
א יא,לז חצרו, הכרמלי, {ס} נעריי, {ר}
בן-אזביי. {ס}
א יא,לח יואל אחי נתן, {ס} מבחר בן {ר}
הגרי. {ס}
א יא,לט צלק, העמוני; נחריי, הברותי, נושא, כלי יואב בן {ר}
צרויה. {ס}
א יא,מ עירא, היתרי, {ס} גרב, היתרי. {ס}
א יא,מא אורייה, {ר}
החיתי, {ס} זבד, בן-אחליי. {ס}
א יא,מב עדינא בן-שיזא הראובני, {ר}
ראש לראובני--ועליו שלושים. {ס}
א יא,מג חנן, בן-מעכה, ויושפט, {ר}
המתני. {ס}
א יא,מד עוזייא, העשתרתי; {ס} שמע, ויעיאל, {ר}
בני, חותם הערוערי. {ס}
א יא,מה ידיעאל, בן-שמרי, ויוחא אחיו, {ר}
התיצי. {ס}
א יא,מו אליאל, המחווים, ויריביי ויושוויה, בני אלנעם; {ס} ויתמה, {ר}
המואבי.
א יא,מז אליאל ועובד, {ס} ויעשיאל המצוביה. {פ}
א יב,א ואלה, הבאים אל-דויד לציקלג, עוד עצור, מפני שאול בן-קיש; והמה, בגיבורים, עוזרי, המלחמה. א יב,ב נושקי קשת, מיימינים ומשמאילים באבנים, ובחיצים, בקשת--מאחי שאול, מבנימין. א יב,ג הראש אחיעזר ויואש, בני השמעה הגבעתי, ויזיאל ופלט, בני עזמוות; וברכה, ויהוא הענתותי. א יב,ד וישמעיה הגבעוני גיבור בשלושים, ועל-השלושים. א יב,ה וירמיה ויחזיאל ויוחנן, ויוזבד הגדרתי. {ס} א יב,ו אלעוזיי וירימות ובעליה ושמריהו, ושפטיהו החרופי. א יב,ז אלקנה ויישייהו ועזראל ויועזר, וישובעם--הקורחים. א יב,ח ויועאלה וזבדיה בני ירוחם, מן-הגדור. א יב,ט ומן-הגדי נבדלו אל-דויד למצד מדברה גיבורי החיל, אנשי צבא למלחמה--עורכי צינה, ורומח; ופני אריה פניהם, וכצביים על-ההרים למהר. א יב,י עזר, הראש; עובדיה, השני, אליאב, השלישי. א יב,יא משמנה, הרביעי, ירמיה, החמישי. א יב,יב עתיי, השישי, אליאל, השביעי. א יב,יג יוחנן, השמיני, אלזבד, התשיעי. א יב,יד ירמיהו, העשירי, מכבניי, עשתי עשר. {ס} א יב,טו אלה מבני-גד, ראשי הצבא; אחד למאה הקטן, והגדול לאלף. א יב,טז אלה הם, אשר עברו את-הירדן בחודש הראשון, והוא ממלא, על-כל-גדותיו; ויבריחו, את-כל-העמקים, למזרח, ולמערב. {פ}
א יב,יז ויבואו, מן-בני בנימין ויהודה, עד-למצד, לדויד. א יב,יח וייצא דויד, לפניהם, ויען ויאמר להם, אם-לשלום באתם אליי לעוזרני יהיה-לי עליכם לבב ליחד; ואם-לרמותני לצריי, בלא חמס בכפיי, ירא אלוהי אבותינו, ויוכח. {ס} א יב,יט ורוח לבשה, את-עמשיי ראש השלישים, לך דויד ועימך בן-ישי, שלום שלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלוהיך; ויקבלם דויד, וייתנם בראשי הגדוד. {פ}
א יב,כ וממנשה נפלו על-דויד, בבואו עם-פלשתים על-שאול למלחמה--ולא עזרום: כי בעצה, שילחוהו סרני פלשתים לאמור, בראשינו, ייפול אל-אדוניו שאול. א יב,כא בלכתו אל-ציקלג, נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד, ואליהוא, וצילתיי: ראשי האלפים, אשר למנשה. א יב,כב והמה, עזרו עם-דויד על-הגדוד, כי-גיבורי חיל, כולם; ויהיו שרים, בצבא. א יב,כג כי לעת-יום ביום, יבואו על-דויד לעוזרו--עד-למחנה גדול, כמחנה אלוהים. {פ}
א יב,כד ואלה מספרי ראשי החלוץ, לצבא, באו על-דויד, חברונה: להסב מלכות שאול, אליו--כפי יהוה. {ס} א יב,כה בני יהודה, נושאי צינה ורומח--ששת אלפים ושמונה מאות, חלוצי צבא. {ס} א יב,כו מן-בני שמעון, גיבורי חיל לצבא--שבעת אלפים, ומאה. {ס} א יב,כז מן-בני, הלוי--ארבעת אלפים, ושש מאות. {ס} א יב,כח ויהוידע, הנגיד לאהרון; ועימו, שלושת אלפים ושבע מאות. {ס} א יב,כט וצדוק נער, גיבור חיל; ובית-אביו שרים, עשרים ושניים. {ס} א יב,ל ומן-בני בנימין אחי שאול, שלושת אלפים; ועד-הנה, מרביתם, שומרים, משמרת בית שאול. {ס} א יב,לא ומן-בני אפריים, עשרים אלף ושמונה מאות--גיבורי חיל, אנשי שמות לבית אבותם. {ס} א יב,לב ומחצי מטה מנשה, שמונה עשר אלף, אשר ניקבו בשמות, לבוא להמליך את-דויד. {ס} א יב,לג ומבני יששכר, יודעי בינה לעיתים, לדעת, מה-יעשה ישראל--ראשיהם מאתיים, וכל-אחיהם על-פיהם. {ס} א יב,לד מזבולון יוצאי צבא, עורכי מלחמה בכל-כלי מלחמה--חמישים אלף: ולעדור, בלא-לב ולב. {ס} א יב,לה ומנפתלי, שרים אלף; ועימהם בצינה וחנית, שלושים ושבעה אלף. {ס} א יב,לו ומן-הדני עורכי מלחמה, עשרים-ושמונה אלף ושש מאות. {ס} א יב,לז ומאשר, יוצאי צבא לערוך מלחמה--ארבעים אלף. {ס} א יב,לח ומעבר לירדן מן-הראובני והגדי וחצי שבט מנשה, בכול כלי צבא מלחמה--מאה ועשרים, אלף. {ס} א יב,לט כל-אלה אנשי מלחמה, עודרי מערכה, בלבב שלם באו חברונה, להמליך את-דויד על-כל-ישראל; וגם כל-שרית ישראל, לב אחד--להמליך את-דויד. א יב,מ ויהיו-שם עם-דויד ימים שלושה, אוכלים ושותים: כי-הכינו להם, אחיהם. א יב,מא וגם הקרובים-אליהם עד-יששכר וזבולון ונפתלי, מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מאכל קמח דבילים וצימוקים ויין-ושמן ובקר וצאן--לרוב: כי שמחה, בישראל. {פ}
א יג,א וייוועץ דויד, עם-שרי האלפים והמאות--לכל-נגיד. א יג,ב ויאמר דויד לכול קהל ישראל, אם-עליכם טוב ומן-יהוה אלוהינו נפרצה נשלחה על-אחינו הנשארים בכול ארצות ישראל, ועימהם הכוהנים והלויים, בערי מגרשיהם; וייקבצו, אלינו. א יג,ג ונסבה את-ארון אלוהינו, אלינו: כי-לא דרשנוהו, בימי שאול. א יג,ד ויאמרו כל-הקהל, לעשות כן: כי-ישר הדבר, בעיני כל-העם. א יג,ה ויקהל דויד את-כל-ישראל, מן-שיחור מצריים ועד-לבוא חמת, להביא את-ארון האלוהים, מקרית יערים. א יג,ו ויעל דויד וכל-ישראל בעלתה, אל-קרית יערים אשר ליהודה: להעלות משם, את ארון האלוהים יהוה יושב הכרובים--אשר-נקרא שם. א יג,ז וירכיבו את-ארון האלוהים, על-עגלה חדשה, מבית, אבינדב; ועוזא ואחייו, נוהגים בעגלה. א יג,ח ודויד וכל-ישראל, משחקים לפני האלוהים--בכל-עוז; ובשירים ובכינורות ובנבלים ובתופים, ובמצלתיים ובחצוצרות. א יג,ט ויבואו, עד-גורן כידון; וישלח עוזא את-ידו, לאחוז את-הארון--כי שמטו, הבקר. א יג,י וייחר-אף יהוה, בעוזא, ויכהו, על אשר-שלח ידו על-הארון; וימת שם, לפני אלוהים. א יג,יא וייחר לדויד, כי-פרץ יהוה פרץ בעוזא; ויקרא למקום ההוא, פרץ עוזא, עד, היום הזה. א יג,יב ויירא דויד את-האלוהים, ביום ההוא לאמור: היך אביא אליי, את ארון האלוהים. א יג,יג ולא-הסיר דויד את-הארון אליו, אל-עיר דויד; ויטהו, אל-בית עובד-אדום הגיתי. א יג,יד ויישב ארון האלוהים עם-בית עובד אדום, בביתו--שלושה חודשים; ויברך יהוה את-בית עובד-אדום, ואת-כל-אשר-לו. {ס} א יד,א וישלח חורם מלך-צור מלאכים, אל-דויד, ועצי ארזים, וחרשי קיר וחרשי עצים--לבנות לו, בית. א יד,ב ויידע דויד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל: כי-נישאת למעלה מלכותו, בעבור עמו ישראל. {ס} א יד,ג וייקח דויד עוד נשים, בירושלים; ויולד דויד עוד, בנים ובנות. א יד,ד ואלה שמות הילודים, אשר היו-לו בירושלים: שמוע ושובב, נתן ושלמה. א יד,ה ויבחר ואלישוע, ואלפלט. א יד,ו ונוגה ונפג, ויפיע. א יד,ז ואלישמע ובעלידע, ואליפלט. {פ}
א יד,ח וישמעו פלשתים, כי-נמשח דויד למלך על-כל-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דויד; וישמע דויד, וייצא לפניהם. א יד,ט ופלשתים, באו; ויפשטו, בעמק רפאים. א יד,י וישאל דויד באלוהים, לאמור--האעלה על-פלשתים, ונתתם בידי; ויאמר לו יהוה עלה, ונתתים בידך. א יד,יא ויעלו בבעל-פרצים, ויכם שם דויד, ויאמר דויד, פרץ האלוהים את-אויביי בידי כפרץ מים; על-כן, קראו שם-המקום ההוא--בעל פרצים. א יד,יב ויעזבו שם, את-אלוהיהם; ויאמר דויד, ויישרפו באש. {פ}
א יד,יג ויוסיפו עוד פלשתים, ויפשטו בעמק. א יד,יד וישאל עוד דויד, באלוהים, ויאמר לו האלוהים, לא תעלה אחריהם: הסב, מעליהם, ובאת להם, ממול הבכאים. א יד,טו ויהי כשומעך את-קול הצעדה, בראשי הבכאים--אז, תצא במלחמה: כי-יצא האלוהים לפניך, להכות את-מחנה פלשתים. א יד,טז ויעש דויד, כאשר ציווהו האלוהים; ויכו את-מחנה פלשתים, מגבעון ועד-גזרה. א יד,יז וייצא שם-דויד, בכל-הארצות; ויהוה נתן את-פחדו, על-כל-הגויים. א טו,א ויעש-לו בתים, בעיר דויד; ויכן מקום לארון האלוהים, ויט-לו אוהל. א טו,ב אז, אמר דויד, לא לשאת את-ארון האלוהים, כי אם-הלויים: כי-בם בחר יהוה, לשאת את-ארון יהוה ולשרתו--עד-עולם. {פ}
א טו,ג ויקהל דויד את-כל-ישראל, אל-ירושלים, להעלות את-ארון יהוה, אל-מקומו אשר-הכין לו. א טו,ד ויאסוף דויד את-בני אהרון, ואת-הלויים. {ס} א טו,ה לבני, קהת--אוריאל השר, ואחיו מאה ועשרים. {ס} א טו,ו לבני, מררי--עשיה השר, ואחיו מאתיים ועשרים. {ס} א טו,ז לבני, גרשום--יואל השר, ואחיו מאה ושלושים. {ס} א טו,ח לבני, אליצפן--שמעיה השר, ואחיו מאתיים. {ס} א טו,ט לבני, חברון--אליאל השר, ואחיו שמונים. {ס} א טו,י לבני, עוזיאל: עמינדב השר--ואחיו, מאה ושנים עשר. {פ}
א טו,יא ויקרא דויד, לצדוק ולאביתר הכוהנים; וללויים, לאוריאל עשיה ויואל שמעיה, ואליאל, ועמינדב. {ס} א טו,יב ויאמר להם, אתם ראשי האבות ללויים; התקדשו, אתם ואחיכם, והעליתם את ארון יהוה אלוהי ישראל, אל-הכינותי לו. א טו,יג כי למבראשונה, לא אתם--פרץ יהוה אלוהינו בנו, כי-לא דרשנוהו כמשפט. א טו,יד ויתקדשו, הכוהנים והלויים, להעלות, את-ארון יהוה אלוהי ישראל. א טו,טו וישאו בני-הלויים, את ארון האלוהים, כאשר ציווה משה, כדבר יהוה--בכתפם במוטות, עליהם. {פ}
א טו,טז ויאמר דויד, לשרי הלויים, להעמיד את-אחיהם המשוררים, בכלי-שיר נבלים וכינורות ומצלתיים--משמיעים להרים-בקול, לשמחה. {פ}
א טו,יז ויעמידו הלויים, את הימן בן-יואל, ומן-אחיו, אסף בן-ברכיהו; {ס} ומן-בני מררי אחיהם, איתן בן-קושיהו. א טו,יח ועימהם, אחיהם המשנים: זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועוני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתיתיהו ואליפלהו ומקניהו ועובד אדום, ויעיאל--השוערים. א טו,יט והמשוררים, הימן אסף ואיתן--במצלתיים נחושת, להשמיע. א טו,כ וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל, ועוני ואליאב, ומעשיהו, ובניהו--בנבלים, על-עלמות. א טו,כא ומתיתיהו ואליפלהו, ומקניהו ועובד אדום, ויעיאל, ועזזיהו--בכינורות על-השמינית, לנצח. א טו,כב וכנניהו שר-הלויים, במשא--יסור, במשא, כי מבין, הוא. א טו,כג וברכיה, ואלקנה, שוערים, לארון. א טו,כד ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשיי וזכריהו ובניהו ואליעזר, הכוהנים, מחצרים בחצוצרות, לפני ארון האלוהים; ועובד אדום ויחייה, שוערים לארון. א טו,כה ויהי דויד וזקני ישראל, ושרי האלפים: ההולכים, להעלות את-ארון ברית-יהוה מן-בית עובד-אדום--בשמחה. {פ}
א טו,כו ויהי, בעזור האלוהים, את-הלויים, נושאי ארון ברית-יהוה; ויזבחו שבעה-פרים, ושבעה אילים. א טו,כז ודויד מכורבל במעיל בוץ, וכל-הלויים הנושאים את-הארון, והמשוררים, וכנניה השר המשא המשוררים; ועל-דויד, איפוד בד. א טו,כח וכל-ישראל, מעלים את-ארון ברית-יהוה, בתרועה ובקול שופר, ובחצוצרות ובמצלתיים; משמיעים, בנבלים וכינורות. א טו,כט ויהי, ארון ברית יהוה, בא, עד-עיר דויד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דויד מרקד ומשחק, ותיבז לו, בליבה. {פ}
א טז,א ויביאו, את-ארון האלוהים, ויציגו אותו, בתוך האוהל אשר נטה-לו דויד; ויקריבו עולות ושלמים, לפני האלוהים. א טז,ב ויכל דויד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה. א טז,ג ויחלק לכל-איש ישראל, מאיש ועד-אישה--לאיש, כיכר-לחם, ואשפר, ואשישה. א טז,ד וייתן לפני ארון יהוה, מן-הלויים--משרתים; ולהזכיר ולהודות ולהלל, ליהוה אלוהי ישראל. {ס} א טז,ה אסף הראש, ומשנהו זכריה; יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתיתיה ואליאב ובניהו ועובד אדום ויעיאל, בכלי נבלים ובכינורות, ואסף, במצלתיים משמיע. א טז,ו ובניהו ויחזיאל, הכוהנים--בחצוצרות תמיד, לפני ארון ברית-האלוהים. א טז,ז ביום ההוא, אז נתן דויד בראש, להודות, ליהוה--ביד-אסף, ואחיו. {ש}
א טז,ח הודו ליהוה, קראו בשמו-- {ס} הודיעו בעמים, עלילותיו. {ר}
א טז,ט שירו לו, זמרו-לו-- {ס} שיחו, בכל-נפלאותיו. {ר}
א טז,י התהללו, בשם קודשו-- {ס} ישמח, לב מבקשי יהוה. {ר}
א טז,יא דרשו יהוה, ועוזו-- {ס} בקשו פניו, תמיד. {ר}
א טז,יב זכרו, נפלאותיו אשר עשה-- {ס} מופתיו, ומשפטי-פיהו. {ר}
א טז,יג זרע, ישראל עבדו-- {ס} בני יעקוב, בחיריו. {ר}
א טז,יד הוא, יהוה אלוהינו-- {ס} בכל-הארץ, משפטיו. {ר}
א טז,טו זכרו לעולם, בריתו-- {ס} דבר ציווה, לאלף דור. {ר}
א טז,טז אשר כרת, את-אברהם-- {ס} ושבועתו, ליצחק. {ר}
א טז,יז ויעמידהא ליעקוב, לחוק-- {ס} לישראל, ברית עולם. {ר}
א טז,יח לאמור, לך אתן ארץ-כנען-- {ס} חבל, נחלתכם. {ר}
א טז,יט בהיותכם, מתי מספר-- {ס} כמעט, וגרים בה. {ר}
א טז,כ ויתהלכו, מגוי אל-גוי-- {ס} ומממלכה, אל-עם אחר. {ר}
א טז,כא לא-הניח לאיש, לעושקם-- {ס} ויוכח עליהם, מלכים. {ר}
א טז,כב אל-תיגעו, במשיחיי-- {ס} ובנביאיי, אל-תרעו. {ר}
{ש}
א טז,כג שירו ליהוה, כל-הארץ-- {ס} בשרו מיום-אל-יום, ישועתו. {ר}
א טז,כד ספרו בגויים, את-כבודו-- {ס} בכל-העמים, נפלאותיו. {ר}
א טז,כה כי גדול יהוה ומהולל, מאוד-- {ס} ונורא הוא, על-כל-אלוהים. {ר}
א טז,כו כי כל-אלוהי העמים, אלילים-- {ס} ויהוה, שמיים עשה. {ר}
א טז,כז הוד והדר, לפניו-- {ס} עוז וחדווה, במקומו. {ר}
א טז,כח הבו ליהוה, משפחות עמים-- {ס} הבו ליהוה, כבוד ועוז. {ר}
א טז,כט הבו ליהוה, כבוד שמו; {ס} שאו מנחה, ובואו לפניו-- {ר}
השתחוו ליהוה, בהדרת-קודש. {ס}
א טז,ל חילו מלפניו, כל-הארץ-- {ר}
אף-תיכון תבל, בל-תימוט. {ס}
א טז,לא ישמחו השמיים, ותגל הארץ-- {ר}
ויאמרו בגויים, יהוה מלך. {ס}
א טז,לב ירעם הים, ומלואו-- {ר}
יעלוץ השדה, וכל-אשר-בו. {ס}
א טז,לג אז ירננו, עצי היער: {ר}
מלפני יהוה--כי-בא, לשפוט את-הארץ. {ס}
א טז,לד הודו ליהוה, כי טוב-- {ר}
כי לעולם, חסדו. {ס}
א טז,לה ואמרו--הושיענו אלוהי ישענו, {ר}
וקבצנו והצילנו מן-הגויים: {ס} להודות לשם קודשך, {ר}
להשתבח בתהילתך. {ס}
א טז,לו ברוך יהוה, אלוהי ישראל-- {ר}
מן-העולם, ועד העולם; ויאמרו כל-העם, אמן-- {ס} והלל, ליהוה. {ר}
{ש}
א טז,לז ויעזוב-שם, לפני ארון ברית-יהוה, לאסף, ולאחיו: לשרת לפני הארון, תמיד--לדבר-יום ביומו. א טז,לח ועובד אדום ואחיהם, שישים ושמונה; {ס} ועובד אדום בן-ידיתון וחוסה, לשוערים. א טז,לט ואת צדוק הכוהן, ואחיו הכוהנים, לפני, משכן יהוה--בבמה, אשר בגבעון. א טז,מ להעלות עולות ליהוה על-מזבח העולה, תמיד--לבוקר ולערב; ולכל-הכתוב בתורת יהוה, אשר ציווה על-ישראל. א טז,מא ועימהם, הימן וידותון, ושאר הברורים, אשר ניקבו בשמות--להודות, ליהוה, כי לעולם, חסדו. א טז,מב ועימהם הימן וידותון חצוצרות ומצלתיים, למשמיעים, וכלי, שיר האלוהים; ובני ידותון, לשער. א טז,מג וילכו כל-העם, איש לביתו; וייסוב דויד, לברך את-ביתו. {פ}
א יז,א ויהי, כאשר ישב דויד בביתו; ויאמר דויד אל-נתן הנביא, הנה אנוכי יושב בבית הארזים, וארון ברית-יהוה, תחת יריעות. א יז,ב ויאמר נתן אל-דויד, כול אשר בלבבך עשה: כי האלוהים, עימך. {ס} א יז,ג ויהי, בלילה ההוא; ויהי, דבר-אלוהים, אל-נתן, לאמור. א יז,ד לך ואמרת אל-דויד עבדי, כה אמר יהוה: לא אתה תבנה-לי הבית, לשבת. א יז,ה כי לא ישבתי, בבית, מן-היום אשר העליתי את-ישראל, עד היום הזה; ואהיה מאוהל אל-אוהל, וממשכן. א יז,ו בכול אשר-התהלכתי, בכל-ישראל, הדבר דיברתי את-אחד שופטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את-עמי לאמור: למה לא-בניתם לי, בית ארזים. א יז,ז ועתה כה-תאמר לעבדי לדויד, {ס} כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנווה, מן-אחרי הצאן--להיות נגיד, על עמי ישראל. א יז,ח ואהיה עימך, בכול אשר הלכת, ואכרית את-כל-אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם, כשם הגדולים אשר בארץ. א יז,ט ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יוסיפו בני-עוולה לבלותו, כאשר בראשונה. א יז,י ולמימים, אשר ציוויתי שופטים על-עמי ישראל, והכנעתי, את-כל-אויביך; ואגיד לך, ובית יבנה-לך יהוה. א יז,יא והיה, כי-מלאו ימיך ללכת עם-אבותיך, והקימותי את-זרעך אחריך, אשר יהיה מבניך; והכינותי, את-מלכותו. א יז,יב הוא יבנה-לי, בית; וכוננתי את-כיסאו, עד-עולם. א יז,יג אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן; וחסדי, לא-אסיר מעימו, כאשר הסירותי, מאשר היה לפניך. א יז,יד והעמדתיהו בביתי ובמלכותי, עד-העולם; וכיסאו, יהיה נכון עד-עולם. א יז,טו ככול הדברים האלה, וככול החזון הזה--כן דיבר נתן, אל-דויד. {פ}
א יז,טז ויבוא המלך דויד, ויישב לפני יהוה; ויאמר, מי-אני יהוה אלוהים ומי ביתי, כי הביאותני, עד-הלום. א יז,יז ותקטן זאת בעיניך אלוהים, ותדבר על-בית-עבדך למרחוק; וראיתני, כתור האדם המעלה--יהוה אלוהים. א יז,יח מה-יוסיף עוד דויד אליך, לכבוד את-עבדך; ואתה, את-עבדך ידעת. א יז,יט יהוה--בעבור עבדך וכליבך, עשית את כל-הגדולה הזאת: להודיע, את-כל-הגדולות. א יז,כ יהוה אין כמוך, ואין אלוהים זולתך, בכול אשר-שמענו, באוזנינו. א יז,כא ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ: אשר הלך האלוהים לפדות לו עם, לשום לך שם גדולות ונוראות--לגרש מפני עמך אשר-פדית ממצריים, גויים. א יז,כב ותיתן את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים. א יז,כג ועתה יהוה--הדבר אשר דיברת על-עבדך ועל-ביתו, ייאמן עד-עולם; ועשה, כאשר דיברת. א יז,כד וייאמן ויגדל שמך עד-עולם, לאמור--יהוה צבאות אלוהי ישראל, אלוהים לישראל; ובית-דויד עבדך, נכון לפניך. א יז,כה כי אתה אלוהיי, גלית את-אוזן עבדך, לבנות לו, בית; על-כן מצא עבדך, להתפלל לפניך. א יז,כו ועתה יהוה, אתה-הוא האלוהים; ותדבר, על-עבדך, הטובה, הזאת. א יז,כז ועתה, הואלת לברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך: כי-אתה יהוה בירכת, ומבורך לעולם. {פ}
א יח,א ויהי, אחרי-כן, ויך דויד את-פלשתים, ויכניעם; וייקח את-גת ובנותיה, מיד פלשתים. א יח,ב ויך, את-מואב; ויהיו מואב עבדים לדויד, נושאי מנחה. א יח,ג ויך דויד את-הדדעזר מלך-צובה, חמתה, בלכתו, להציב ידו בנהר-פרת. א יח,ד וילכוד דויד ממנו אלף רכב, ושבעת אלפים פרשים, ועשרים אלף, איש רגלי; ויעקר דויד את-כל-הרכב, ויותר ממנו מאה רכב. א יח,ה ויבוא, ארם דרמשק, לעזור, להדדעזר מלך צובה; ויך דויד בארם, עשרים-ושניים אלף איש. א יח,ו וישם דויד, בארם דרמשק, ויהי ארם לדויד, עבדים נושאי מנחה; ויושע יהוה לדויד, בכול אשר הלך. א יח,ז וייקח דויד, את שלטי הזהב, אשר היו, על עבדי הדדעזר; ויביאם, ירושלים. א יח,ח ומטבחת ומיכון ערי הדדעזר, לקח דויד נחושת רבה מאוד; בה עשה שלמה, את-ים הנחושת ואת-העמודים, ואת, כלי הנחושת. {פ}
א יח,ט וישמע, תועו מלך חמת: כי הכה דויד, את-כל-חיל הדדעזר מלך-צובה. א יח,י וישלח את-הדורם-בנו אל-המלך-דויד לשאול-לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו--כי-איש מלחמות תועו, היה הדדעזר; וכול, כלי זהב וכסף--ונחושת. א יח,יא גם-אותם, הקדיש המלך דויד ליהוה, עם-הכסף והזהב, אשר נשא מכל-הגויים--מאדום וממואב ומבני עמון, ומפלשתים ומעמלק. א יח,יב ואבשי בן-צרויה, הכה את-אדום בגיא המלח, שמונה עשר, אלף. א יח,יג וישם באדום נציבים, ויהיו כל-אדום עבדים לדויד; ויושע יהוה את-דויד, בכול אשר הלך. א יח,יד וימלוך דויד, על-כל-ישראל; ויהי, עושה משפט וצדקה--לכל-עמו. א יח,טו ויואב בן-צרויה, על-הצבא; ויהושפט בן-אחילוד, מזכיר. א יח,טז וצדוק בן-אחיטוב ואבימלך בן-אביתר, כוהנים; ושוושא, סופר. א יח,יז ובניהו, בן-יהוידע, על-הכרתי, והפלתי; ובני-דויד הראשונים, ליד המלך. {פ}
א יט,א ויהי, אחרי-כן, וימת, נחש מלך בני-עמון; וימלוך בנו, תחתיו. א יט,ב ויאמר דויד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כי-עשה אביו עימי חסד, וישלח דויד מלאכים, לנחמו על-אביו; ויבואו עבדי דויד אל-ארץ בני-עמון, אל-חנון--לנחמו. א יט,ג ויאמרו שרי בני-עמון לחנון, המכבד דויד את-אביך בעיניך, כי-שלח לך, מנחמים; הלוא בעבור לחקור ולהפוך ולרגל, הארץ, באו עבדיו, אליך. א יט,ד וייקח חנון את-עבדי דויד, ויגלחם, ויכרות את-מדוויהם בחצי, עד-המפשעה; וישלחם. א יט,ה וילכו ויגידו לדויד על-האנשים וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאוד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד אשר-יצמח זקנכם ושבתם. {ס} א יט,ו ויראו בני עמון, כי התבאשו עם-דויד; וישלח חנון ובני עמון אלף כיכר-כסף, לשכור להם מן-ארם נהריים ומן-ארם מעכה ומצובה, רכב, ופרשים. א יט,ז וישכרו להם שניים ושלושים אלף רכב, ואת-מלך מעכה ואת-עמו, ויבואו, ויחנו לפני מידבא; {ס} ובני עמון, נאספו מעריהם, ויבואו, למלחמה. {ס} א יט,ח וישמע, דויד; וישלח, את-יואב, ואת כל-צבא, הגיבורים. א יט,ט וייצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח העיר; והמלכים אשר-באו, לבדם בשדה. א יט,י וירא יואב, כי-הייתה פני-המלחמה אליו--פנים ואחור; ויבחר, מכל-בחור בישראל, ויערוך, לקראת ארם. א יט,יא ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערכו, לקראת בני עמון. א יט,יב ויאמר, אם-תחזק ממני ארם--והיית לי, לתשועה; {ס} ואם-בני עמון יחזקו ממך, והושעתיך. א יט,יג חזק ונתחזקה בעד-עמנו, ובעד ערי אלוהינו; ויהוה, הטוב בעיניו יעשה. א יט,יד וייגש יואב והעם אשר-עימו, לפני ארם--למלחמה; וינוסו, מפניו. א יט,טו ובני עמון ראו, כי-נס ארם, וינוסו גם-הם מפני אבשי אחיו, ויבואו העירה; ויבוא יואב, ירושלים. {ס} א יט,טז וירא ארם, כי ניגפו לפני ישראל, וישלחו מלאכים, ויוציאו את-ארם אשר מעבר הנהר; ושופך שר-צבא הדדעזר, לפניהם. א יט,יז ויוגד לדויד, ויאסוף את-כל-ישראל ויעבור הירדן, ויבוא אליהם, ויערוך אליהם; ויערוך דויד לקראת ארם, מלחמה, ויילחמו, עימו. א יט,יח וינס ארם, מלפני ישראל, ויהרוג דויד מארם שבעת אלפים רכב, וארבעים אלף איש רגלי; ואת שופך שר-הצבא, המית. א יט,יט ויראו עבדי הדדעזר, כי ניגפו לפני ישראל, וישלימו עם-דויד, ויעבדוהו; ולא-אבה ארם, להושיע את-בני-עמון עוד. {ס} א כ,א ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים, וינהג יואב את-חיל הצבא וישחת את-ארץ בני-עמון ויבוא ויצר את-רבה, ודויד, יושב בירושלים; ויך יואב את-רבה, ויהרסהא. א כ,ב וייקח דויד את-עטרת-מלכם מעל ראשו וימצאה משקל כיכר-זהב, ובה אבן יקרה, ותהי, על-ראש דויד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאוד. א כ,ג ואת-העם אשר-בה הוציא, וישר במגרה ובחריצי הברזל ובמגרות, וכן יעשה דויד, לכול ערי בני-עמון; וישב דויד וכל-העם, ירושלים. {ס} א כ,ד ויהי, אחרי כן, ותעמוד מלחמה בגזר, עם-פלשתים; אז הכה סיבכיי החושתי, את-סיפיי מילידי הרפאים--וייכנעו. א כ,ה ותהי-עוד מלחמה, את-פלשתים; ויך אלחנן בן-יעיר, את-לחמי אחי גולית הגיתי--ועץ חניתו, כמנור אורגים. {ס} א כ,ו ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מידה, ואצבעותיו שש-ושש עשרים וארבע, וגם-הוא, נולד להרפא. א כ,ז ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעא, אחי דויד. א כ,ח אל נולדו להרפא, בגת; וייפלו ביד-דויד, וביד-עבדיו. {פ}
א כא,א ויעמוד שטן, על-ישראל; ויסת, את-דויד, למנות, את-ישראל. א כא,ב ויאמר דויד אל-יואב, ואל-שרי העם, לכו ספרו את-ישראל, מבאר שבע ועד-דן; והביאו אליי, ואדעה את-מספרם. א כא,ג ויאמר יואב, יוסף יהוה על-עמו כהם מאה פעמים--הלוא אדוני המלך, כולם לאדוני לעבדים; למה יבקש זאת אדוני, למה יהיה לאשמה לישראל. א כא,ד ודבר-המלך, חזק על-יואב; וייצא יואב, ויתהלך בכל-ישראל, ויבוא, ירושלים. א כא,ה וייתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-דויד; ויהי כל-ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש, שולף חרב, ויהודה, ארבע מאות ושבעים אלף איש שולף חרב. א כא,ו ולוי, ובנימין, לא פקד, בתוכם: כי-נתעב דבר-המלך, את-יואב. א כא,ז ויירע בעיני האלוהים, על-הדבר הזה; ויך, את-ישראל. {ס} א כא,ח ויאמר דויד, אל-האלוהים, חטאתי מאוד, אשר עשיתי את-הדבר הזה; ועתה, העבר-נא את-עוון עבדך, כי נסכלתי, מאוד. {פ}
א כא,ט וידבר יהוה אל-גד, חוזה דויד לאמור. א כא,י לך ודיברת אל-דויד לאמור, כה אמר יהוה, שלוש, אני נוטה עליך: בחר-לך אחת מהנה, ואעשה-לך. א כא,יא ויבוא גד, אל-דויד; ויאמר לו כה-אמר יהוה, קבל-לך. א כא,יב אם-שלוש שנים רעב, ואם-שלושה חודשים נספה מפני-צריך וחרב אויביך למשגת, ואם-שלושת ימים חרב יהוה ודבר בארץ, ומלאך יהוה משחית בכל-גבול ישראל: ועתה ראה, מה-אשיב את-שולחי דבר. {ס} א כא,יג ויאמר דויד אל-גד, צר-לי מאוד; אפלה-נא ביד-יהוה, כי-רבים רחמיו מאוד, וביד-אדם, אל-אפול. א כא,יד וייתן יהוה דבר, בישראל; וייפול, מישראל, שבעים אלף, איש. א כא,טו וישלח האלוהים מלאך לירושלים, להשחיתה, וכהשחית ראה יהוה ויינחם על-הרעה, ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה עומד, עם-גורן אורנן היבוסי. {ס} א כא,טז ויישא דויד את-עיניו, וירא את-מלאך יהוה עומד בין הארץ ובין השמיים, וחרבו שלופה בידו, נטויה על-ירושלים; וייפול דויד והזקנים מכוסים בשקים, על-פניהם. א כא,יז ויאמר דויד אל-האלוהים הלוא אני אמרתי למנות בעם, ואני-הוא אשר-חטאתי והרע הרעותי, ואלה הצאן, מה עשו; יהוה אלוהיי, תהי נא ידך בי ובבית אבי, ובעמך, לא למגפה. {ס} א כא,יח ומלאך יהוה אמר אל-גד, לאמור לדויד: כי יעלה דויד, להקים מזבח ליהוה, בגורן, אורנן היבוסי. א כא,יט ויעל דויד בדבר-גד, אשר דיבר בשם יהוה. א כא,כ וישב אורנן, וירא את-המלאך, וארבעת בניו עימו, מתחבאים; ואורנן, דש חיטים. א כא,כא ויבוא דויד, עד-אורנן; ויבט אורנן, וירא את-דויד, וייצא מן-הגורן, וישתחו לדויד אפיים ארצה. א כא,כב ויאמר דויד אל-אורנן, תנה-לי מקום הגורן, ואבנה-בו מזבח, ליהוה; בכסף מלא תנהו לי, ותיעצר המגפה מעל העם. א כא,כג ויאמר אורנן אל-דויד קח-לך, ויעש אדוני המלך הטוב בעיניו; ראה נתתי הבקר לעולות, והמוריגים לעצים והחיטים למנחה--הכול נתתי. א כא,כד ויאמר המלך דויד, לאורנן, לא, כי-קנה אקנה בכסף מלא: כי לא-אשא אשר-לך, ליהוה, והעלות עולה, חינם. א כא,כה וייתן דויד לאורנן, במקום, שקלי זהב, משקל שש מאות. א כא,כו וייבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים; ויקרא, אל-יהוה, ויענהו באש מן-השמיים, על מזבח העולה. {ס} א כא,כז ויאמר יהוה למלאך, וישב חרבו אל-נדנה. א כא,כח בעת ההיא--בראות דויד כי-ענהו יהוה, בגורן אורנן היבוסי; ויזבח, שם. א כא,כט ומשכן יהוה אשר-עשה משה במדבר, ומזבח העולה--בעת ההיא: בבמה, בגבעון. א כא,ל ולא-יכול דויד ללכת לפניו, לדרוש אלוהים: כי נבעת--מפני, חרב מלאך יהוה. {ס} א כב,א ויאמר דויד--זה הוא, בית יהוה האלוהים; וזה-מזבח לעולה, לישראל. {פ}
א כב,ב ויאמר דויד--לכנוס את-הגרים, אשר בארץ ישראל; ויעמד חוצבים, לחצוב אבני גזית, לבנות, בית האלוהים. א כב,ג וברזל לרוב למסמרים לדלתות השערים, ולמחברות--הכין דויד; ונחושת לרוב, אין משקל. א כב,ד ועצי ארזים, לאין מספר: כי הביאו הצידונים והצורים עצי ארזים, לרוב--לדויד. {פ}
א כב,ה ויאמר דויד, שלמה בני נער ורך, והבית לבנות ליהוה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל-הארצות, אכינה נא לו; ויכן דויד לרוב, לפני מותו. א כב,ו ויקרא, לשלמה בנו; ויצווהו לבנות בית, ליהוה אלוהי ישראל. {ס} א כב,ז ויאמר דויד, לשלמה: בני--אני היה עם-לבבי, לבנות בית לשם יהוה אלוהיי. א כב,ח ויהי עליי דבר-יהוה, לאמור, דם לרוב שפכת, ומלחמות גדולות עשית: לא-תבנה בית, לשמי--כי דמים רבים, שפכת ארצה לפניי. א כב,ט הנה-בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל-אויביו, מסביב: כי שלמה יהיה שמו, ושלום ושקט אתן על-ישראל בימיו. א כב,י הוא-יבנה בית, לשמי, והוא יהיה-לי לבן, ואני-לו לאב; והכינותי כיסא מלכותו, על-ישראל--עד-עולם. א כב,יא עתה בני, יהי יהוה עימך; והצלחת, ובנית בית יהוה אלוהיך, כאשר, דיבר עליך. א כב,יב אך ייתן-לך יהוה שכל ובינה, ויצווך על-ישראל, ולשמור, את-תורת יהוה אלוהיך. א כב,יג אז תצליח--אם-תשמור לעשות את-החוקים ואת-המשפטים, אשר ציווה יהוה את-משה על-ישראל; חזק ואמץ, אל-תירא ואל-תיחת. א כב,יד והנה בעוניי הכינותי לבית-יהוה, זהב כיכרים מאה-אלף וכסף אלף אלפים כיכרים, ולנחושת ולברזל אין משקל, כי לרוב היה; ועצים ואבנים הכינותי, ועליהם תוסיף. א כב,טו ועימך לרוב, עושי מלאכה--חוצבים, וחרשי אבן ועץ; וכל-חכם, בכל-מלאכה. א כב,טז לזהב לכסף ולנחושת ולברזל, אין מספר; קום ועשה, ויהי יהוה עימך. א כב,יז ויצו דויד לכל-שרי ישראל, לעזור לשלמה בנו. {ס} א כב,יח הלוא יהוה אלוהיכם עימכם, והניח לכם מסביב: כי נתן בידי, את יושבי הארץ, ונכבשה הארץ לפני יהוה, ולפני עמו. א כב,יט עתה, תנו לבבכם ונפשכם, לדרוש, ליהוה אלוהיכם; וקומו, ובנו את-מקדש יהוה האלוהים, להביא את-ארון ברית-יהוה וכלי קודש האלוהים, לבית הנבנה לשם-יהוה. {פ}
א כג,א ודויד זקן, ושבע ימים; וימלך את-שלמה בנו, על-ישראל. א כג,ב ויאסוף את-כל-שרי ישראל, והכוהנים והלויים. א כג,ג וייספרו, הלויים, מבן שלושים שנה, ומעלה; ויהי מספרם לגולגלותם לגברים, שלושים ושמונה אלף. א כג,ד מאלה, לנצח על-מלאכת בית-יהוה, עשרים וארבעה, אלף; ושוטרים ושופטים, ששת אלפים. א כג,ה וארבעת אלפים, שוערים; וארבעת אלפים, מהללים ליהוה, בכלים, אשר עשיתי להלל. {ס} א כג,ו ויחלקם דויד, מחלקות; {ס} לבני לוי, לגרשון קהת ומררי. {ס} א כג,ז לגרשוני, לעדן ושמעי. {ס} א כג,ח בני לעדן, הראש יחיאל וזיתם ויואל--שלושה. {ס} א כג,ט בני שמעי, שלומית וחזיאל והרן--שלושה; אלה ראשי האבות, ללעדן. {ס} א כג,י ובני שמעי--יחת זינא, ויעוש ובריעה; אלה בני-שמעי, ארבעה. א כג,יא ויהי-יחת הראש, וזיזה השני; ויעוש ובריעה, לא-הרבו בנים, ויהיו לבית אב, לפקודה אחת. {ס} א כג,יב בני קהת, עמרם יצהר חברון ועוזיאל--ארבעה. {ס} א כג,יג בני עמרם, אהרון ומשה; וייבדל אהרון להקדישו קודש קודשים הוא-ובניו, עד-עולם--להקטיר לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו, עד-עולם. א כג,יד ומשה, איש האלוהים--בניו, ייקראו על-שבט הלוי. {ס} א כג,טו בני משה, גרשום ואליעזר. א כג,טז בני גרשום, שבואל הראש. א כג,יז ויהיו בני-אליעזר, רחביה הראש; ולא-היה לאליעזר בנים אחרים, ובני רחביה רבו למעלה. {ס} א כג,יח בני יצהר, שלומית הראש. א כג,יט בני, חברון--ירייהו הראש, אמריה השני, יחזיאל השלישי, ויקמעם הרביעי. א כג,כ בני, עוזיאל--מיכה הראש, ויישייה השני. א כג,כא בני מררי מחלי ומושי, בני מחלי אלעזר וקיש. א כג,כב וימת, אלעזר, ולא-היו לו בנים, כי אם-בנות; ויישאום בני-קיש, אחיהם. א כג,כג בני מושי, מחלי ועדר וירמות--שלושה. {ס} א כג,כד אלה בני-לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם, במספר שמות לגולגלותם, עושי המלאכה, לעבודת בית יהוה--מבן עשרים שנה, ומעלה. א כג,כה כי אמר דויד, הניח יהוה אלוהי-ישראל לעמו; וישכון בירושלים, עד-לעולם. א כג,כו וגם, ללויים--אין-לשאת את-המשכן ואת-כל-כליו, לעבודתו. א כג,כז כי בדברי דויד האחרונים, המה מספר בני-לוי, מבן עשרים שנה, ולמעלה. א כג,כח כי מעמדם ליד-בני אהרון, לעבודת בית יהוה, על-החצרות ועל-הלשכות, ועל-טוהרת לכל-קודש--ומעשה, עבודת בית האלוהים. א כג,כט וללחם המערכת ולסולת למנחה, ולרקיקי המצות, ולמחבת, ולמורבכת; ולכל-משורה, ומידה. א כג,ל ולעמוד בבוקר בבוקר, להודות ולהלל ליהוה; וכן, לערב. א כג,לא ולכול העלות עולות, ליהוה, לשבתות, לחודשים ולמועדים--במספר כמשפט עליהם תמיד, לפני יהוה. א כג,לב ושמרו את-משמרת אוהל-מועד, ואת משמרת הקודש, ומשמרת, בני אהרון אחיהם--לעבודת, בית יהוה. {פ}
א כד,א ולבני אהרון, מחלקותם: בני אהרון--נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר. א כד,ב וימת נדב ואביהוא לפני אביהם, ובנים לא-היו להם; ויכהנו, אלעזר ואיתמר. א כד,ג ויחלקם דויד--וצדוק מן-בני אלעזר, ואחימלך מן-בני איתמר: לפקודתם, בעבודתם. א כד,ד ויימצאו בני-אלעזר רבים לראשי הגברים, מן-בני איתמר--ויחלקום: לבני אלעזר ראשים לבית-אבות, שישה עשר, ולבני איתמר לבית אבותם, שמונה. א כד,ה ויחלקום בגורלות, אלה עם-אלה: כי-היו שרי-קודש ושרי האלוהים, מבני אלעזר ובבני איתמר. {ס} א כד,ו ויכתבם שמעיה בן-נתנאל הסופר מן-הלוי, לפני המלך והשרים וצדוק הכוהן ואחימלך בן-אביתר, וראשי האבות, לכוהנים וללויים--בית-אב אחד, אחוז לאלעזר, ואחוז אחוז, לאיתמר. {פ}
א כד,ז וייצא הגורל הראשון, ליהויריב, {ס} לידעיה, השני. {ס}
א כד,ח לחרים, {ר}
השלישי, {ס} לשעורים, הרביעי. {ס}
א כד,ט למלכייה, {ר}
החמישי, {ס} למיימין, השישי. {ס}
א כד,י להקוץ, {ר}
השביעי, {ס} לאבייה, השמיני. {ס}
א כד,יא לישוע, {ר}
התשיעי, {ס} לשכניהו, העשירי. {ס}
א כד,יב לאלישיב, {ר}
עשתי עשר, {ס} ליקים, שנים עשר. {ס}
א כד,יג לחופה, {ר}
שלושה עשר, {ס} לישבאב, ארבעה עשר. {ס}
א כד,יד לבלגה, {ר}
חמישה עשר, {ס} לאימר, שישה עשר. {ס}
א כד,טו לחזיר, שבעה {ר}
עשר, {ס} להפיצץ, שמונה עשר. {ס}
א כד,טז לפתחיה, תשעה {ר}
עשר, {ס} ליחזקאל, העשרים. {ס}
א כד,יז ליכין, אחד {ר}
ועשרים, {ס} לגמול, שניים ועשרים. {ס}
א כד,יח לדליהו, שלושה {ר}
ועשרים, {ס} למעזיהו, ארבעה ועשרים. {פ}
א כד,יט אלה פקודתם לעבודתם, לבוא לבית-יהוה כמשפטם, ביד, אהרון אביהם: כאשר ציווהו, יהוה אלוהי ישראל. {פ}
א כד,כ ולבני לוי, הנותרים: לבני עמרם שובאל, לבני שובאל יחדיהו. {ס} א כד,כא לרחביהו--לבני רחביהו, הראש יישייה. {ס} א כד,כב ליצהרי שלומות, לבני שלומות יחת. {ס} א כד,כג ובניי, ירייהו; אמריהו, השני, יחזיאל השלישי, יקמעם הרביעי. {ס} א כד,כד בני עוזיאל מיכה, לבני מיכה שמיר. א כד,כה אחי מיכה יישייה, {ס} לבני יישייה זכריהו. {ס} א כד,כו בני מררי מחלי ומושי, {ס} בני יעזייהו בנו. {ס} א כד,כז בני, מררי--ליעזייהו בנו, ושוהם וזכור ועברי. {ס} א כד,כח למחלי, אלעזר, ולא-היה לו, בנים. {ס} א כד,כט לקיש, בני-קיש ירחמאל. {ס} א כד,ל ובני מושי, מחלי ועדר וירימות; אלה בני הלויים, לבית אבותיהם. א כד,לא ויפילו גם-הם גורלות לעומת אחיהם בני-אהרון, לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך, וראשי האבות, לכוהנים וללויים--אבות הראש, לעומת אחיו הקטן. {ס} א כה,א ויבדל דויד ושרי הצבא לעבודה, לבני אסף והימן וידותון, הניבאים בכינורות בנבלים, ובמצלתיים; ויהי, מספרם, אנשי מלאכה, לעבודתם. א כה,ב לבני אסף, זכור ויוסף ונתניה ואשראלה--בני אסף: על, יד-אסף, הניבא, על-ידי המלך. א כה,ג לידותון--בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתיתיהו שישה, על ידי אביהם ידותון בכינור, הניבא, על-הודות והלל ליהוה. {ס} א כה,ד להימן--בני הימן בוקייהו מתניהו עוזיאל שבואל וירימות חנניה חנני, אליאתה גידלתי ורוממתי עזר, יושבקשה מלותי, הותיר מחזיאות. א כה,ה כל-אלה בנים להימן, חוזה המלך בדברי האלוהים--להרים קרן; וייתן האלוהים להימן, בנים ארבעה עשר--ובנות שלוש. א כה,ו כל-אלה על-ידי אביהם בשיר בית יהוה, במצלתיים נבלים וכינורות, לעבודת, בית האלוהים--על ידי המלך, אסף וידותון והימן. א כה,ז ויהי מספרם עם-אחיהם, מלומדי-שיר ליהוה: כל-המבין--מאתיים, שמונים ושמונה. א כה,ח ויפילו גורלות משמרת, לעומת כקטון כגדול--מבין, עם-תלמיד. {פ}
א כה,ט וייצא הגורל הראשון, לאסף--ליוסף; {ס} גדליהו, השני--הוא-ואחיו {ר}
ובניו, שנים עשר. {ס}
א כה,י השלישי זכור, בניו ואחיו שנים {ר}
עשר. {ס}
א כה,יא הרביעי, ליצרי--בניו ואחיו, שנים עשר. {ס}
א כה,יב החמישי {ר}
נתניהו, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,יג השישי בוקייהו, בניו ואחיו שנים {ר}
עשר. {ס}
א כה,יד השביעי ישראלה, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,טו השמיני {ר}
ישעיהו, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,טז התשיעי מתניהו, בניו ואחיו {ר}
שנים עשר. {ס}
א כה,יז העשירי שמעי, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,יח עשתי {ר}
עשר עזראל, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,יט השנים עשר לחשביה, {ר}
בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,כ לשלושה עשר שובאל, בניו ואחיו שנים {ר}
עשר. {ס}
א כה,כא לארבעה עשר מתיתיהו, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,כב לחמישה {ר}
עשר לירמות, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,כג לשישה עשר לחנניהו, בניו {ר}
ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,כד לשבעה עשר ליושבקשה, בניו ואחיו שנים {ר}
עשר. {ס}
א כה,כה לשמונה עשר לחנני, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,כו לתשעה {ר}
עשר למלותי, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,כז לעשרים, לאלייתה--בניו {ר}
ואחיו, שנים עשר. {ס}
א כה,כח לאחד ועשרים להותיר, בניו ואחיו שנים {ר}
עשר. {ס}
א כה,כט לשניים ועשרים לגידלתי, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,ל לשלושה {ר}
ועשרים למחזיאות, בניו ואחיו שנים עשר. {ס}
א כה,לא לארבעה ועשרים {ר}
לרוממתי עזר, בניו ואחיו שנים עשר. {פ}
א כו,א למחלקות, לשוערים--לקורחים, משלמיהו בן-קורא מן-בני אסף. א כו,ב ולמשלמיהו, בנים--זכריהו הבכור, ידיעאל השני, זבדיהו השלישי, יתניאל הרביעי. א כו,ג עילם החמישי יהוחנן השישי, אליהועיניי השביעי. א כו,ד ולעובד אדום, בנים--שמעיה הבכור, יהוזבד השני, יואח השלישי ושכר הרביעי, ונתנאל החמישי. א כו,ה עמיאל השישי יששכר השביעי, פעולתיי השמיני: כי בירכו, אלוהים. {ס} א כו,ו ולשמעיה בנו נולד בנים, הממשלים לבית אביהם: כי-גיבורי חיל, המה. א כו,ז בני שמעיה, עותני ורפאל ועובד אלזבד אחיו--בני-חיל; אליהו, וסמכיהו. א כו,ח כל-אלה מבני עובד אדום, המה ובניהם ואחיהם, איש-חיל בכוח, לעבודה--שישים ושניים, לעובד אדום. א כו,ט ולמשלמיהו, בנים ואחים בני-חיל--שמונה עשר. {ס} א כו,י ולחוסה מן-בני-מררי, בנים--שמרי הראש כי לא-היה בכור, וישימהו אביהו לראש. א כו,יא חלקייהו השני טבליהו השלישי, זכריהו הרביעי; כל-בנים ואחים לחוסה, שלושה עשר. א כו,יב לאלה מחלקות השוערים לראשי הגברים, משמרות--לעומת אחיהם: לשרת, בבית יהוה. א כו,יג ויפילו גורלות כקטון כגדול, לבית אבותם--לשער ושער. {פ}
א כו,יד וייפול הגורל מזרחה, לשלמיהו; וזכריהו בנו יועץ בשכל, הפילו גורלות, וייצא גורלו, צפונה. א כו,טו לעובד אדום, נגבה; ולבניו, בית האסופים. א כו,טז לשופים ולחוסה, למערב, עם שער שלכת, במסילה העולה; משמר, לעומת משמר. {ס} א כו,יז למזרח, הלויים שישה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה; {ס} ולאסופים, שניים שניים. א כו,יח לפרבר, למערב--ארבעה, למסילה, שניים, לפרבר. א כו,יט אלה, מחלקות השוערים, לבני הקורחי, ולבני מררי. א כו,כ והלויים--אחייה, על-אוצרות בית האלוהים, ולאוצרות, הקודשים. {ס} א כו,כא בני לעדן בני הגרשוני ללעדן, ראשי האבות ללעדן הגרשוני--יחיאלי. {ס} א כו,כב בני, יחיאלי--זיתם ויואל אחיו, על-אוצרות בית יהוה. {ס} א כו,כג לעמרמי, ליצהרי, לחברוני, לעוזיאלי. א כו,כד ושבואל בן-גרשום בן-משה, נגיד על-האוצרות. {ס} א כו,כה ואחיו, לאליעזר--רחביהו בנו וישעיהו בנו, ויורם בנו, וזכרי בנו, ושלומית בנו. א כו,כו הוא שלומות ואחיו, על כל-אוצרות הקודשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי-האלפים והמאות--ושרי הצבא. א כו,כז מן-המלחמות ומן-השלל, הקדישו--לחזק, לבית יהוה. א כו,כח וכול ההקדיש שמואל הרואה, ושאול בן-קיש, ואבנר בן-נר, ויואב בן-צרויה--כול, המקדיש, על יד-שלומית, ואחיו. {פ}
א כו,כט ליצהרי כנניהו ובניו, למלאכה החיצונה על-ישראל--לשוטרים, ולשופטים. א כו,ל לחברוני חשביהו ואחיו בני-חיל אלף ושבע-מאות, על פקודת ישראל, מעבר לירדן, מערבה--לכול מלאכת יהוה, ולעבודת המלך. א כו,לא לחברוני ירייה הראש, לחברוני לתולדותיו לאבות--בשנת הארבעים למלכות דויד, נדרשו, ויימצא בהם גיבורי חיל, ביעזר גלעד. א כו,לב ואחיו בני-חיל, אלפיים ושבע מאות--ראשי האבות; ויפקידם דויד המלך, על-הראובני והגדי וחצי שבט המנשי, לכל-דבר האלוהים, ודבר המלך. {פ}
א כז,א ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את-המלך לכול דבר המחלקות, הבאה והיוצאת חודש בחודש, לכול, חודשי השנה: המחלוקת, האחת--עשרים וארבעה, אלף. {פ}
א כז,ב על המחלוקת הראשונה, לחודש הראשון--ישובעם, בן-זבדיאל; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,ג מן-בני-פרץ, הראש לכל-שרי הצבאות--לחודש הראשון. {ס} א כז,ד ועל מחלוקת החודש השני, דודיי האחוחי ומחלוקתו, ומקלות, הנגיד; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,ה שר הצבא השלישי לחודש השלישי, בניהו בן-יהוידע הכוהן ראש; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. א כז,ו הוא בניהו גיבור השלושים, ועל-השלושים; ומחלוקתו, עמיזבד בנו. {ס} א כז,ז הרביעי לחודש הרביעי, עשהאל אחי יואב, וזבדיה בנו, אחריו; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,ח החמישי לחודש החמישי, השר שמהות היזרח; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,ט השישי לחודש השישי, עירא בן-עיקש התקועי; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,י השביעי לחודש השביעי, חלץ הפלוני מן-בני אפריים; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,יא השמיני לחודש השמיני, סיבכיי החושתי לזרחי; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,יב התשיעי לחודש התשיעי, אביעזר הענותותי לבן ימיני; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,יג העשירי לחודש העשירי, מהריי הנטופתי לזרחי; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,יד עשתי-עשר לעשתי עשר החודש, בניה הפרעתוני מן-בני אפריים; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {ס} א כז,טו השנים עשר לשנים עשר החודש, חלדיי הנטופתי לעותניאל; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. {פ}
א כז,טז ועל, שבטי ישראל--לראובני נגיד, אליעזר בן-זכרי; {ס} לשמעוני--שפטיהו, בן-מעכה. {ס} א כז,יז ללוי חשביה בן-קמואל, לאהרון צדוק. {ס} א כז,יח ליהודה, אליהו מאחי דויד; {ס} ליששכר--עומרי, בן-מיכאל. {ס} א כז,יט לזבולון, ישמעיהו בן-עובדיהו; {ס} לנפתלי--ירימות, בן-עזריאל. {ס} א כז,כ לבני אפריים, הושע בן-עזזיהו; לחצי שבט מנשה, יואל בן-פדיהו. {ס} א כז,כא לחצי המנשה גלעדה, יידו בן-זכריהו; {ס} לבנימין--יעשיאל, בן-אבנר. {ס} א כז,כב לדן, עזראל בן-ירוחם; אלה, שרי שבטי ישראל. א כז,כג ולא-נשא דויד מספרם, למבן עשרים שנה ולמטה: כי אמר יהוה, להרבות את-ישראל ככוכבי השמיים. א כז,כד יואב בן-צרויה החל למנות, ולא כילה, ויהי בזאת קצף, על-ישראל; ולא עלה המספר, במספר דברי-הימים למלך דויד. {ס} א כז,כה ועל אוצרות המלך, עזמוות בן-עדיאל; {ס} ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים, ובמגדלות, יהונתן, בן-עוזייהו. {ס} א כז,כו ועל, עושי מלאכת השדה, לעבודת, האדמה--עזרי, בן-כלוב. {ס} א כז,כז ועל-הכרמים--שמעי, הרמתי; {ס} ועל שבכרמים לאוצרות היין, זבדי השפמי. {ס} א כז,כח ועל-הזיתים והשקמים אשר בשפילה, בעל חנן הגדרי; {ס} ועל-אוצרות השמן, יועש. {ס} א כז,כט ועל-הבקר הרועים בשרון, שרטיי השרוני; {ס} ועל-הבקר, בעמקים, שפט, בן-עדליי. {ס} א כז,ל ועל-הגמלים--אוביל, הישמעאלי; {ס} ועל-האתונות, יחדיהו המרונותי. {ס} א כז,לא ועל-הצאן, יזיז ההגרי; כל-אלה שרי הרכוש, אשר למלך דויד. {ס} א כז,לב ויהונתן דוד-דויד יועץ, איש-מבין וסופר הוא; ויחיאל בן-חכמוני, עם-בני המלך. {ס} א כז,לג ואחיתופל, יועץ למלך; וחושיי הארכי, ריע המלך. {ס} א כז,לד ואחרי אחיתופל, יהוידע בן-בניהו ואביתר, ושר-צבא למלך, יואב. {פ}
א כח,א ויקהל דויד את-כל-שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את-המלך ושרי האלפים ושרי המאות ושרי כל-רכוש-ומקנה למלך ולבניו עם-הסריסים והגיבורים, ולכל-גיבור חיל--אל-ירושלים. א כח,ב ויקם דויד המלך, על-רגליו, ויאמר, שמעוני אחיי ועמי: אני עם-לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית-יהוה, ולהדום רגלי אלוהינו, והכינותי, לבנות. א כח,ג והאלוהים אמר לי, לא-תבנה בית לשמי: כי איש מלחמות אתה, ודמים שפכת. א כח,ד ויבחר יהוה אלוהי ישראל בי מכול בית-אבי, להיות למלך על-ישראל לעולם--כי ביהודה בחר לנגיד, ובבית יהודה בית אבי; ובבני אבי--בי רצה, להמליך על-כל-ישראל. א כח,ה ומכל-בניי--כי רבים בנים, נתן לי יהוה; ויבחר בשלמה בני--לשבת על-כיסא מלכות יהוה, על-ישראל. א כח,ו ויאמר לי--שלמה בנך, הוא-יבנה ביתי וחצרותיי: כי-בחרתי בו לי לבן, ואני אהיה-לו לאב. א כח,ז והכינותי את-מלכותו, עד-לעולם: אם-יחזק, לעשות מצוותיי ומשפטיי--כיום הזה. א כח,ח ועתה לעיני כל-ישראל קהל-יהוה, ובאוזני אלוהינו, שמרו ודרשו, כל-מצוות יהוה אלוהיכם--למען תירשו את-הארץ הטובה, והנחלתם לבניכם אחריכם עד-עולם. א כח,ט ואתה שלמה-בני דע את-אלוהי אביך ועובדהו, בלב שלם ובנפש חפצה--כי כל-לבבות דורש יהוה, וכל-יצר מחשבות מבין: אם-תדרשנו יימצא לך, ואם-תעזבנו יזניחך לעד. א כח,י ראה עתה, כי-יהוה בחר בך לבנות-בית למקדש--חזק ועשה. {פ}
א כח,יא וייתן דויד לשלמה בנו את-תבנית האולם ואת-בתיו וגנזכיו ועלייותיו, וחדריו הפנימים--ובית הכפורת. א כח,יב ותבנית, כול אשר היה ברוח עימו, לחצרות בית-יהוה ולכל-הלשכות, סביב--לאוצרות בית האלוהים, ולאוצרות הקודשים. א כח,יג ולמחלקות הכוהנים והלויים, ולכל-מלאכת עבודת בית-יהוה; ולכל-כלי, עבודת בית-יהוה. א כח,יד לזהב במשקל לזהב, לכל-כלי עבודה ועבודה; לכול כלי הכסף במשקל, לכל-כלי עבודה ועבודה. א כח,טו ומשקל למנורות הזהב, ונרותיהם זהב, במשקל-מנורה ומנורה, ונרותיה; ולמנורות הכסף במשקל למנורה ונרותיה, כעבודת מנורה ומנורה. א כח,טז ואת-הזהב משקל לשולחנות המערכת, לשולחן ושולחן; וכסף, לשולחנות הכסף. א כח,יז והמזלגות והמזרקות והקשוות, זהב טהור; ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור, ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור. א כח,יח ולמזבח הקטורת זהב מזוקק, במשקל; ולתבנית המרכבה, הכרובים זהב לפורשים, וסוככים, על-ארון ברית-יהוה. א כח,יט הכול בכתב מיד יהוה, עליי השכיל--כול, מלאכות התבנית. {פ}
א כח,כ ויאמר דויד לשלמה בנו, חזק ואמץ ועשה--אל-תירא, ואל-תיחת: כי יהוה אלוהים אלוהיי, עימך--לא ירפך ולא יעזבך, עד-לכלות כל-מלאכת עבודת בית-יהוה. א כח,כא והנה, מחלקות הכוהנים והלויים, לכל-עבודת, בית האלוהים; ועימך בכל-מלאכה לכל-נדיב בחכמה, לכל-עבודה, והשרים וכל-העם, לכל-דבריך. {ס} א כט,א ויאמר דויד המלך לכל-הקהל, שלמה בני אחד בחר-בו אלוהים נער ורך; והמלאכה גדולה--כי לא לאדם הבירה, כי ליהוה אלוהים. א כט,ב וככל-כוחי הכינותי לבית-אלוהיי, הזהב לזהב והכסף לכסף והנחושת לנחושת הברזל לברזל, והעצים, לעצים; אבני-שוהם ומילואים אבני-פוך ורקמה, וכול אבן יקרה ואבני-שיש--לרוב. א כט,ג ועוד, ברצותי בבית אלוהיי, יש-לי סגולה, זהב וכסף: נתתי לבית-אלוהיי למעלה, מכל-הכינותי לבית הקודש. א כט,ד שלושת אלפים כיכרי זהב, מזהב אופיר; ושבעת אלפים כיכר-כסף מזוקק, לטוח קירות הבתים. א כט,ה לזהב לזהב ולכסף לכסף, ולכל-מלאכה ביד חרשים; ומי מתנדב, למלאות ידו היום ליהוה. א כט,ו ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל, ושרי האלפים והמאות, ולשרי, מלאכת המלך. א כט,ז וייתנו לעבודת בית-האלוהים, זהב כיכרים חמשת-אלפים ואדרכונים ריבוא, וכסף כיכרים עשרת אלפים, ונחושת ריבוא ושמונת אלפים כיכרים; וברזל, מאה-אלף כיכרים. א כט,ח והנמצא איתו אבנים, נתנו לאוצר בית-יהוה--על יד-יחיאל, הגרשוני. א כט,ט וישמחו העם, על-התנדבם, כי בלב שלם, התנדבו ליהוה; וגם דויד המלך, שמח שמחה גדולה. {פ}
א כט,י ויברך דויד את-יהוה, לעיני כל-הקהל; ויאמר דויד, ברוך אתה יהוה אלוהי ישראל אבינו, מעולם, ועד-עולם. א כט,יא לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת, והנצח וההוד, כי-כול, בשמיים ובארץ: לך יהוה הממלכה, והמתנשא לכול לראש. א כט,יב והעושר והכבוד, מלפניך, ואתה מושל בכול, ובידך כוח וגבורה; ובידך, לגדל ולחזק לכול. א כט,יג ועתה אלוהינו, מודים אנחנו לך; ומהללים, לשם תפארתך. א כט,יד וכי מי אני, ומי עמי, כי-נעצור כוח, להתנדב כזאת: כי-ממך הכול, ומידך נתנו לך. א כט,טו כי-גרים אנחנו לפניך ותושבים, ככל-אבותינו: כצל ימינו על-הארץ, ואין מקוה. א כט,טז יהוה אלוהינו--כול ההמון הזה אשר הכינונו, לבנות-לך בית לשם קודשך: מידך הוא, ולך הכול. א כט,יז וידעתי אלוהיי--כי אתה בוחן לבב, ומישרים תרצה; אני, ביושר לבבי התנדבתי כל-אלה, ועתה עמך הנמצאו-פה, ראיתי בשמחה להתנדב-לך. א כט,יח יהוה, אלוהי אברהם יצחק וישראל אבותינו, שומרה-זאת לעולם, ליצר מחשבות לבב עמך; והכן לבבם, אליך. א כט,יט ולשלמה בני, תן לבב שלם, לשמור מצוותיך, עדוותיך וחוקיך; ולעשות הכול, ולבנות הבירה אשר-הכינותי. {פ}
א כט,כ ויאמר דויד לכל-הקהל, ברכו-נא את-יהוה אלוהיכם; ויברכו כל-הקהל, ליהוה אלוהי אבותיהם, וייקדו וישתחוו ליהוה, ולמלך. א כט,כא ויזבחו ליהוה זבחים ויעלו עולות ליהוה, למוחרת היום ההוא--פרים אלף אילים אלף כבשים אלף, ונסכיהם; וזבחים לרוב, לכל-ישראל. א כט,כב ויאכלו וישתו לפני יהוה, ביום ההוא--בשמחה גדולה; וימליכו שנית לשלמה בן-דויד, וימשחו ליהוה לנגיד ולצדוק לכוהן. א כט,כג ויישב שלמה על-כיסא יהוה למלך, תחת-דויד אביו--ויצלח; וישמעו אליו, כל-ישראל. א כט,כד וכל-השרים, והגיבורים, וגם, כל-בני המלך דויד--נתנו יד, תחת שלמה המלך. א כט,כה ויגדל יהוה את-שלמה למעלה, לעיני כל-ישראל; וייתן עליו, הוד מלכות, אשר לא-היה על-כל-מלך לפניו, על-ישראל. {פ}
א כט,כו ודויד, בן-ישי, מלך, על-כל-ישראל. א כט,כז והימים, אשר מלך על-ישראל--ארבעים, שנה: בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש. א כט,כח וימת בשיבה טובה, שבע ימים עושר וכבוד; וימלוך שלמה בנו, תחתיו. א כט,כט ודברי דויד המלך, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, על-דברי שמואל הרואה, ועל-דברי נתן הנביא, ועל-דברי גד החוזה. א כט,ל עם כל-מלכותו, וגבורתו; והעיתים, אשר עברו עליו ועל-ישראל, ועל, כל-ממלכות הארצות. {פ}
ב א,א ויתחזק שלמה בן-דויד, על-מלכותו; ויהוה אלוהיו עימו, ויגדלהו למעלה. ב א,ב ויאמר שלמה לכל-ישראל לשרי האלפים והמאות ולשופטים, ולכול נשיא לכל-ישראל--ראשי האבות. ב א,ג וילכו, שלמה וכל-הקהל עימו, לבמה, אשר בגבעון: כי-שם היה, אוהל מועד האלוהים, אשר עשה משה עבד-יהוה, במדבר. ב א,ד אבל, ארון האלוהים העלה דויד מקרית יערים, בהכין לו, דויד: כי נטה-לו אוהל, בירושלים. ב א,ה ומזבח הנחושת, אשר עשה בצלאל בן-אורי בן-חור--שם, לפני משכן יהוה; וידרשהו שלמה, והקהל. ב א,ו ויעל שלמה שם על-מזבח הנחושת, לפני יהוה, אשר, לאוהל מועד; ויעל עליו עולות, אלף. ב א,ז בלילה ההוא, נראה אלוהים לשלמה; ויאמר לו, שאל מה אתן-לך. ב א,ח ויאמר שלמה, לאלוהים, אתה עשית עם-דויד אבי, חסד גדול; והמלכתני, תחתיו. ב א,ט עתה, יהוה אלוהים--ייאמן דברך, עם דויד אבי: כי אתה, המלכתני, על-עם, רב כעפר הארץ. ב א,י עתה, חכמה ומדע תן-לי, ואצאה לפני העם-הזה, ואבואה: כי-מי ישפוט, את-עמך הזה הגדול. {ס} ב א,יא ויאמר אלוהים לשלמה יען אשר הייתה זאת עם-לבבך, ולא-שאלת עושר נכסים וכבוד ואת נפש שונאיך, וגם-ימים רבים, לא שאלת; ותשאל-לך, חכמה ומדע, אשר תשפוט את-עמי, אשר המלכתיך עליו. ב א,יב החכמה והמדע, נתון לך; ועשור ונכסים וכבוד, אתן-לך--אשר לא-היה כן למלכים אשר לפניך, ואחריך לא יהיה-כן. ב א,יג ויבוא שלמה לבמה אשר-בגבעון, ירושלים, מלפני, אוהל מועד; וימלוך, על-ישראל. {פ}
ב א,יד ויאסוף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; ויניחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים. ב א,טו וייתן המלך את-הכסף ואת-הזהב, בירושלים--כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב. ב א,טז ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצריים; ומקווא--סוחרי המלך, מקווא יקחו במחיר. ב א,יז ויעלו ויוציאו ממצריים מרכבה, בשש מאות כסף, וסוס, בחמישים ומאה; וכן לכל-מלכי החיתים, ומלכי ארם--בידם יוציאו. ב א,יח ויאמר שלמה, לבנות בית לשם יהוה, ובית, למלכותו. ב ב,א ויספור שלמה שבעים אלף, איש סבל, ושמונים אלף איש, חוצב בהר; ומנצחים עליהם, שלושת אלפים ושש מאות. {פ}
ב ב,ב וישלח שלמה, אל-חורם מלך-צור לאמור: כאשר עשית, עם-דויד אבי, ותשלח-לו ארזים, לבנות-לו בית לשבת בו. ב ב,ג הנה אני בונה-בית לשם יהוה אלוהיי, להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת-סמים ומערכת תמיד ועולות לבוקר ולערב, לשבתות ולחודשים, ולמועדי יהוה אלוהינו: לעולם, זאת על-ישראל. ב ב,ד והבית אשר-אני בונה, גדול: כי-גדול אלוהינו, מכל-האלוהים. ב ב,ה ומי יעצור-כוח לבנות-לו בית, כי השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוהו; ומי אני אשר אבנה-לו בית, כי אם-להקטיר לפניו. ב ב,ו ועתה שלח-לי איש-חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובברזל, ובארגוון וכרמיל ותכלת, ויודע, לפתח פיתוחים: עם-החכמים, אשר עימי ביהודה ובירושלים, אשר הכין, דויד אבי. ב ב,ז ושלח-לי עצי ארזים ברושים ואלגומים, מהלבנון--כי אני ידעתי, אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון; והנה עבדיי, עם-עבדיך. ב ב,ח ולהכין לי עצים, לרוב: כי הבית אשר-אני בונה, גדול והפלא. ב ב,ט והנה לחוטבים לכורתי העצים נתתי חיטים מכות לעבדיך, כורים עשרים אלף, ושעורים, כורים עשרים אלף; ויין, בתים עשרים אלף, ושמן, בתים עשרים אלף. {ס} ב ב,י ויאמר חורם מלך-צור בכתב, וישלח אל-שלמה: באהבת יהוה את-עמו, נתנך עליהם מלך. ב ב,יא ויאמר, חורם--ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר עשה את-השמיים ואת-הארץ: אשר נתן לדויד המלך בן חכם, יודע שכל ובינה, אשר יבנה-בית ליהוה, ובית למלכותו. ב ב,יב ועתה, שלחתי איש-חכם יודע בינה--לחורם אבי. ב ב,יג בן-אישה מן-בנות דן, ואביו איש-צורי יודע לעשות בזהב-ובכסף בנחושת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל-פיתוח, ולחשוב כל-מחשבת--אשר יינתן-לו, עם-חכמיך, וחכמי, אדוני דויד אביך. ב ב,יד ועתה החיטים והשעורים השמן והיין, אשר אמר אדוני--ישלח, לעבדיו. ב ב,טו ואנחנו נכרות עצים מן-הלבנון, ככל-צורכך, ונביאם לך רפסודות, על-ים יפו; ואתה תעלה אותם, ירושלים. {פ}
ב ב,טז ויספור שלמה, כל-האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, אחרי הספר, אשר ספרם דויד אביו; ויימצאו, מאה וחמישים אלף, ושלושת אלפים, ושש מאות. ב ב,יז ויעש מהם שבעים אלף, סבל, ושמונים אלף, חוצב בהר; ושלושת אלפים ושש מאות, מנצחים להעביד את-העם. ב ג,א ויחל שלמה, לבנות את-בית-יהוה בירושלים, בהר המורייה, אשר נראה לדויד אביהו--אשר הכין במקום דויד, בגורן אורנן היבוסי. ב ג,ב ויחל לבנות בחודש השני, בשני, בשנת ארבע, למלכותו. ב ג,ג ואלה הוסד שלמה, לבנות את-בית האלוהים: האורך אמות במידה הראשונה, אמות שישים, ורוחב, אמות עשרים. ב ג,ד והאולם אשר על-פני האורך על-פני רוחב-הבית, אמות עשרים, והגובה, מאה ועשרים; ויצפהו מפנימה, זהב טהור. ב ג,ה ואת הבית הגדול, חיפה עץ ברושים, ויחפהו, זהב טוב; ויעל עליו תימורים, ושרשרות. ב ג,ו ויצף את-הבית אבן יקרה, לתפארת; והזהב, זהב פרוויים. ב ג,ז ויחף את-הבית הקורות הסיפים, וקירותיו ודלתותיו--זהב; ופיתח כרובים, על-הקירות. {ס} ב ג,ח ויעש, את-בית-קודש הקודשים--אורכו על-פני רוחב-הבית אמות עשרים, ורוחבו אמות עשרים; ויחפהו זהב טוב, לכיכרים שש מאות. ב ג,ט ומשקל למסמרות לשקלים, חמישים זהב; והעלייות, חיפה זהב. ב ג,י ויעש בבית-קודש הקודשים, כרובים שניים--מעשה, צעצועים; ויצפו אותם, זהב. ב ג,יא וכנפי, הכרובים--אורכם, אמות עשרים; כנף האחד לאמות חמש, מגעת לקיר הבית, והכנף האחרת אמות חמש, מגיע לכנף הכרוב האחר. ב ג,יב וכנף הכרוב האחד אמות חמש, מגיע לקיר הבית; והכנף האחרת, אמות חמש--דבקה, לכנף הכרוב האחר. ב ג,יג כנפי הכרובים האלה, פורשים אמות עשרים; והם עומדים על-רגליהם, ופניהם לבית. {ס} ב ג,יד ויעש, את-הפרוכת, תכלת וארגמן, וכרמיל ובוץ; ויעל עליו, כרובים. {ס} ב ג,טו ויעש לפני הבית, עמודים שניים, אמות, שלושים וחמש אורך; והצפת אשר-על-ראשו, אמות חמש. {ס} ב ג,טז ויעש שרשרות בדביר, וייתן על-ראש העמודים; ויעש רימונים מאה, וייתן בשרשרות. ב ג,יז ויקם את-העמודים על-פני ההיכל, אחד מימין ואחד מהשמאל; ויקרא שם-הימני יכין, ושם השמאלי בועז. {ס} ב ד,א ויעש, מזבח נחושת--עשרים אמה אורכו, ועשרים אמה רוחבו; ועשר אמות, קומתו. {ס} ב ד,ב ויעש את-הים, מוצק: עשר באמה משפתו אל-שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלושים באמה, יסוב אותו סביב. ב ד,ג ודמות בקרים תחת לו סביב סביב, סובבים אותו, עשר באמה, מקיפים את-הים סביב: שניים טורים הבקר, יצוקים במוצקתו. ב ד,ד עומד על-שנים עשר בקר, שלושה פונים צפונה ושלושה פונים ימה ושלושה פונים נגבה ושלושה פונים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחוריהם, ביתה. ב ד,ה ועובייו טפח--ושפתו כמעשה שפת-כוס, פרח שושנה; מחזיק בתים, שלושת אלפים יכיל. {ס} ב ד,ו ויעש כיורים, עשרה, וייתן חמישה מימין וחמישה משמאל לרוחצה בהם, את-מעשה העולה ידיחו בם; והים, לרוחצה לכוהנים בו. {ס} ב ד,ז ויעש את-מנורות הזהב, עשר--כמשפטם; וייתן, בהיכל, חמש מימין, וחמש משמאל. {ס} ב ד,ח ויעש שולחנות, עשרה, וינח בהיכל, חמישה מימין וחמישה משמאל; ויעש מזרקי זהב, מאה. {ס} ב ד,ט ויעש חצר הכוהנים, והעזרה הגדולה; ודלתות לעזרה ודלתותיהם, ציפה נחושת. ב ד,י ואת-הים, נתן מכתף הימנית קדמה--ממול נגבה. ב ד,יא ויעש חורם--את-הסירות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חורם, לעשות את-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בבית האלוהים. ב ד,יב עמודים שניים, והגולות והכותרות על-ראש העמודים שתיים; והשבכות שתיים--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-ראש העמודים. ב ד,יג ואת-הרימונים ארבע מאות, לשתי השבכות; שניים טורים רימונים, לשבכה האחת--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-פני העמודים. ב ד,יד ואת-המכונות, עשה; ואת-הכיורות עשה, על-המכונות. ב ד,טו את-הים, אחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחתיו. ב ד,טז ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזלגות, ואת-כל-כליהם, עשה חורם אביו למלך שלמה, לבית יהוה--נחושת, מרוק. ב ד,יז בכיכר הירדן יצקם המלך, בעבי האדמה, בין סוכות, ובין צרדתה. ב ד,יח ויעש שלמה כל-הכלים האלה, לרוב מאוד: כי לא נחקר, משקל הנחושת. {ס} ב ד,יט ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית האלוהים; ואת, מזבח הזהב, ואת-השולחנות, ועליהם לחם הפנים. ב ד,כ ואת-המנורות ונרותיהם, לבערם כמשפט לפני הדביר--זהב סגור. ב ד,כא והפרח והנרות והמלקחיים, זהב; הוא, מכלות זהב. ב ד,כב והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות, זהב סגור; ופתח הבית דלתותיו הפנימייות לקודש הקודשים, ודלתי הבית להיכל--זהב. ב ה,א ותשלם, כל-המלאכה, אשר-עשה שלמה, לבית יהוה; {ס} ויבא שלמה את-קודשי דויד אביו, ואת-הכסף ואת-הזהב ואת-כל-הכלים--נתן, באוצרות בית האלוהים. {פ}
ב ה,ב אז יקהל שלמה את-זקני ישראל, ואת-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל--אל-ירושלים: להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון. ב ה,ג וייקהלו אל-המלך כל-איש ישראל, בחג: הוא, החודש השביעי. ב ה,ד ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הלויים, את-הארון. ב ה,ה ויעלו את-הארון ואת-אוהל מועד, ואת-כל-כלי הקודש אשר באוהל: העלו אותם, הכוהנים הלויים. ב ה,ו והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו--לפני הארון: מזבחים צאן ובקר, אשר לא-ייספרו ולא יימנו מרוב. ב ה,ז ויביאו הכוהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קודש הקודשים: אל-תחת, כנפי הכרובים. ב ה,ח ויהיו הכרובים פורשים כנפיים, על-מקום הארון; ויכסו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה. ב ה,ט ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן-הארון על-פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהי-שם, עד היום הזה. ב ה,י אין, בארון--רק שני הלוחות, אשר-נתן משה בחורב: אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם ממצריים. {פ}
ב ה,יא ויהי, בצאת הכוהנים מן-הקודש: כי כל-הכוהנים הנמצאים, התקדשו--אין, לשמור למחלקות. ב ה,יב והלויים המשוררים לכולם לאסף להימן לידותון ולבניהם ולאחיהם מלובשים בוץ, במצלתיים ובנבלים וכינורות, עומדים, מזרח למזבח; ועימהם כוהנים למאה ועשרים, מחצרים בחצוצרות. ב ה,יג ויהי כאחד למחצרים ולמשוררים להשמיע קול-אחד, להלל ולהודות ליהוה, וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתיים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו; והבית מלא ענן, בית יהוה. ב ה,יד ולא-יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית האלוהים. {פ}
ב ו,א אז, אמר שלמה: יהוה אמר, לשכון בערפל. ב ו,ב ואני בניתי בית-זבול, לך; ומכון לשבתך, עולמים. ב ו,ג ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד. ב ו,ד ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידיו מילא, לאמור. ב ו,ה מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי מארץ מצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ולא-בחרתי באיש, להיות נגיד על-עמי ישראל. ב ו,ו ואבחר, בירושלים, להיות שמי, שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל. ב ו,ז ויהי, עם-לבב דויד אבי, לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל. ב ו,ח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך. ב ו,ט רק אתה, לא תבנה הבית: כי בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי. ב ו,י ויקם יהוה, את-דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל. ב ו,יא ואשים שם את-הארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת, עם-בני ישראל. ב ו,יב ויעמוד, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרוש, כפיו. ב ו,יג כי-עשה שלמה כיור נחושת, וייתנהו בתוך העזרה--חמש אמות אורכו וחמש אמות רוחבו, ואמות שלוש קומתו; ויעמוד עליו, ויברך על-ברכיו נגד כל-קהל ישראל, ויפרוש כפיו, השמיימה. {פ}
ב ו,יד ויאמר, {פ}
יהוה אלוהי ישראל אין-כמוך אלוהים--בשמיים, ובארץ: שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם.
ב ו,טו אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה.
ב ו,טז ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא-ייכרת לך איש מלפניי, יושב על-כיסא ישראל: רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת בתורתי, כאשר הלכת, לפניי.
ב ו,יז ועתה, יהוה אלוהי ישראל: ייאמן, דברך, אשר דיברת, לעבדך לדויד.
ב ו,יח כי, האומנם, יישב אלוהים את-האדם, על-הארץ: הנה שמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.
ב ו,יט ופנית אל-תפילת עבדך, ואל-תחינתו--יהוה אלוהיי: לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך.
ב ו,כ להיות עיניך פתוחות אל-הבית הזה, יומם ולילה--אל-המקום, אשר אמרת לשום שמך שם: לשמוע, אל-התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.
ב ו,כא ושמעת אל-תחנוני עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע ממקום שבתך, מן-השמיים--ושמעת, וסלחת.
ב ו,כב אם-יחטא איש לריעהו, ונשא-בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.
ב ו,כג ואתה תשמע מן-השמיים, ועשית ושפטת את-עבדיך, להשיב לרשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו. {ס}
ב ו,כד ואם-יינגף עמך ישראל, לפני אויב--כי יחטאו-לך; ושבו והודו את-שמך, והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה.
ב ו,כה ואתה, תשמע מן-השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל-האדמה, אשר-נתת להם, ולאבותיהם. {פ}
ב ו,כו בהיעצר השמיים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך--מחטאתם ישובון, כי תענם. ב ו,כז ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם אל-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתת מטר על-ארצך, אשר-נתת לעמך לנחלה. {ס} ב ו,כח רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שידפון ויירקון ארבה וחסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויביו, בארץ שעריו: כל-נגע, וכל-מחלה. ב ו,כט כל-תפילה כל-תחינה, אשר יהיה לכל-האדם, ולכול, עמך ישראל--אשר יידעו, איש נגעו ומכאובו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה. ב ו,ל ואתה תשמע מן-השמיים מכון שבתך, וסלחת, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו: כי אתה לבדך ידעת, את-לבב בני האדם. ב ו,לא למען ייראוך, ללכת בדרכיך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו. {ס} ב ו,לב וגם אל-הנוכרי, אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובאו והתפללו, אל-הבית הזה. ב ו,לג ואתה תשמע מן-השמיים, ממכון שבתך, ועשית, ככול אשר-יקרא אליך הנוכרי: למען יידעו כל-עמי הארץ את-שמך, וליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי. ב ו,לד כי-ייצא עמך למלחמה על-אויביו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אליך, דרך העיר הזאת אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך. ב ו,לה ושמעת, מן-השמיים, את-תפילתם, ואת-תחינתם; ועשית, משפטם. ב ו,לו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ רחוקה, או קרובה. ב ו,לז והשיבו, אל-לבבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שביים לאמור, חטאנו העווינו, ורשענו. ב ו,לח ושבו אליך, בכל-ליבם ובכל-נפשם, בארץ שביים, אשר-שבו אותם; והתפללו, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, והעיר אשר בחרת, ולבית אשר-בניתי לשמך. ב ו,לט ושמעת מן-השמיים ממכון שבתך, את-תפילתם ואת-תחינותיהם, ועשית, משפטם; וסלחת לעמך, אשר חטאו-לך. ב ו,מ עתה אלוהיי, יהיו-נא עיניך פתוחות, ואוזניך, קשובות--לתפילת, המקום הזה. {ס} ב ו,מא ועתה, קומה יהוה אלוהים לנוחך--אתה, וארון עוזך; כוהניך יהוה אלוהים, ילבשו תשועה, וחסידיך, ישמחו בטוב. ב ו,מב יהוה אלוהים, אל-תשב פני משיחך: זוכרה, לחסדי דויד עבדך. {פ}
ב ז,א וככלות שלמה, להתפלל, והאש ירדה מהשמיים, ותאכל העולה והזבחים; וכבוד יהוה, מלא את-הבית. ב ז,ב ולא יכלו הכוהנים, לבוא אל-בית יהוה: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה. ב ז,ג וכול בני ישראל, רואים ברדת האש, וכבוד יהוה, על-הבית; ויכרעו אפיים ארצה על-הריצפה, וישתחוו, והודות ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו. ב ז,ד והמלך, וכל-העם, זובחים זבח, לפני יהוה. {ס} ב ז,ה ויזבח המלך שלמה, את-זבח הבקר, עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית האלוהים, המלך וכל-העם. ב ז,ו והכוהנים על-משמרותם עומדים, והלויים בכלי-שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להודות ליהוה כי-לעולם חסדו, בהלל דויד, בידם; והכוהנים מחצרים נגדם, וכל-ישראל עומדים. {ס} ב ז,ז ויקדש שלמה, את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה, כי-עשה שם העולות, ואת חלבי השלמים: כי-מזבח הנחושת, אשר עשה שלמה, לא יכול להכיל את-העולה ואת-המנחה, ואת-החלבים. ב ז,ח ויעש שלמה את-החג בעת ההיא שבעת ימים, וכל-ישראל עימו--קהל, גדול מאוד: מלבוא חמת, עד-נחל מצריים. ב ז,ט ויעשו ביום השמיני, עצרת: כי חנוכת המזבח, עשו שבעת ימים, והחג, שבעת ימים. ב ז,י וביום עשרים ושלושה לחודש השביעי, שילח את-העם לאוהליהם--שמחים, וטובי לב, על-הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה, ולישראל עמו. ב ז,יא ויכל שלמה את-בית יהוה, ואת-בית המלך; ואת כל-הבא על-לב שלמה, לעשות בבית-יהוה ובביתו--הצליח. {פ}
ב ז,יב ויירא יהוה אל-שלמה, בלילה; ויאמר לו, שמעתי את-תפילתך, ובחרתי במקום הזה לי, לבית זבח. ב ז,יג הן אעצור השמיים ולא-יהיה מטר, והן-אצווה על-חגב לאכול הארץ; ואם-אשלח דבר, בעמי. ב ז,יד וייכנעו עמי אשר נקרא-שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פניי, וישובו, מדרכיהם הרעים--ואני, אשמע מן-השמיים, ואסלח לחטאתם, וארפא את-ארצם. ב ז,טו עתה, עיניי יהיו פתוחות, ואוזניי, קשובות--לתפילת, המקום הזה. ב ז,טז ועתה, בחרתי והקדשתי את-הבית הזה, להיות-שמי שם, עד-עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל-הימים. ב ז,יז ואתה אם-תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך, ולעשות, ככול אשר ציוויתיך; וחוקיי ומשפטיי, תשמור. ב ז,יח והקימותי, את כיסא מלכותך: כאשר כרתי, לדויד אביך לאמור, לא-ייכרת לך איש, מושל בישראל. ב ז,יט ואם-תשובון אתם--ועזבתם חוקותיי ומצוותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבודתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם. ב ז,כ ונתשתים, מעל אדמתי אשר נתתי להם, ואת-הבית הזה אשר הקדשתי לשמי, אשליך מעל פניי; ואתננו למשל ולשנינה, בכל-העמים. ב ז,כא והבית הזה אשר היה עליון, לכל-עובר עליו יישום; ואמר, במה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה. ב ז,כב ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על-כן הביא עליהם, את כל-הרעה הזאת. {פ}
ב ח,א ויהי מקץ עשרים שנה, אשר בנה שלמה את-בית יהוה--ואת-ביתו. ב ח,ב והערים, אשר נתן חורם לשלמה--בנה שלמה, אותם; ויושב שם, את-בני ישראל. ב ח,ג וילך שלמה חמת צובה, ויחזק עליה. ב ח,ד וייבן את-תדמור, במדבר, ואת כל-ערי המסכנות, אשר בנה בחמת. ב ח,ה וייבן את-בית חורון, העליון, ואת-בית חורון, התחתון--ערי מצור, חומות דלתיים ובריח. ב ח,ו ואת-בעלת, ואת כל-ערי המסכנות אשר היו לשלמה, ואת כל-ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת כל-חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכול, ארץ ממשלתו. ב ח,ז כל-העם הנותר מן-החיתי והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי, אשר לא מישראל, המה. ב ח,ח מן-בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא-כילום, בני ישראל; ויעלם שלמה למס, עד היום הזה. ב ח,ט ומן-בני, ישראל, אשר לא-נתן שלמה לעבדים, למלאכתו: כי-המה אנשי מלחמה, ושרי שלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו. {פ}
ב ח,י ואלה שרי הניצבים אשר-למלך שלמה, חמישים ומאתיים, הרודים, בעם. ב ח,יא ואת-בת-פרעה, העלה שלמה מעיר דויד, לבית, אשר בנה-לה: כי אמר, לא-תשב אישה לי בבית דויד מלך-ישראל--כי-קודש המה, אשר-באה אליהם ארון יהוה. {פ}
ב ח,יב אז העלה שלמה עולות, ליהוה, על מזבח יהוה, אשר בנה לפני האולם. ב ח,יג ובדבר-יום ביום, להעלות כמצות משה, לשבתות ולחודשים, ולמועדות שלוש פעמים בשנה--בחג המצות ובחג השבועות, ובחג הסוכות. ב ח,יד ויעמד כמשפט דויד-אביו את-מחלקות הכוהנים על-עבודתם, והלויים על-משמרותם להלל ולשרת נגד הכוהנים לדבר-יום ביומו, והשוערים במחלקותם, לשער ושער: כי כן, מצות דויד איש-האלוהים. ב ח,טו ולא סרו מצות המלך על-הכוהנים והלויים, לכל-דבר--ולאוצרות. ב ח,טז ותיכון כל-מלאכת שלמה, עד-היום מוסד בית-יהוה ועד-כלותו: שלם, בית יהוה. {ס} ב ח,יז אז הלך שלמה לעציון-גבר ואל-אילות, על-שפת הים--בארץ אדום. ב ח,יח וישלח-לו חורם ביד-עבדיו אונייות, ועבדים יודעי ים, ויבואו עם-עבדי שלמה אופירה, ויקחו משם ארבע-מאות וחמישים כיכר זהב; ויביאו, אל-המלך שלמה. {פ}
ב ט,א ומלכת-שבא, שמעה את-שמע שלמה, ותבוא לנסות את-שלמה בחידות בירושלים בחיל כבד מאוד וגמלים נושאים בשמים וזהב לרוב, ואבן יקרה; ותבוא, אל-שלמה, ותדבר עימו, את כל-אשר היה עם-לבבה. ב ט,ב ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה; ולא-נעלם דבר משלמה, אשר לא הגיד לה. ב ט,ג ותרא, מלכת-שבא, את, חכמת שלמה--והבית, אשר בנה. ב ט,ד ומאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו ומלבושיהם, ועלייתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה עוד בה, רוח. ב ט,ה ותאמר, אל-המלך, אמת הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך. ב ט,ו ולא-האמנתי לדבריהם, עד אשר-באתי ותראינה עיניי, והנה לא הוגד-לי, חצי מרבית חכמתך: יספת, על-השמועה אשר שמעתי. ב ט,ז אשרי אנשיך, ואשרי עבדיך אלה--העומדים לפניך תמיד, ושומעים את-חכמתך. ב ט,ח יהי יהוה אלוהיך, ברוך, אשר חפץ בך לתיתך על-כיסאו למלך, ליהוה אלוהיך: באהבת אלוהיך את-ישראל, להעמידו לעולם, וייתנך עליהם למלך, לעשות משפט וצדקה. ב ט,ט ותיתן למלך מאה ועשרים כיכר זהב, ובשמים לרוב מאוד--ואבן יקרה; ולא היה כבושם ההוא, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה. ב ט,י וגם-עבדי חורם ועבדי שלמה, אשר-הביאו זהב מאופיר--הביאו עצי אלגומים, ואבן יקרה. ב ט,יא ויעש המלך את-עצי האלגומים מסילות לבית-יהוה, ולבית המלך, וכינורות ונבלים, לשרים; ולא-נראו כהם לפנים, בארץ יהודה. ב ט,יב והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד, אשר-הביאה אל-המלך; ותהפוך ותלך לארצה, היא ועבדיה. {פ}
ב ט,יג ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות ושישים ושש, כיכרי זהב. ב ט,יד לבד מאנשי התרים והסוחרים, מביאים; וכל-מלכי ערב ופחות הארץ, מביאים זהב וכסף לשלמה. ב ט,טו ויעש המלך שלמה מאתיים צינה, זהב שחוט: שש מאות זהב שחוט, יעלה על-הצינה האחת. ב ט,טז ושלוש-מאות מגינים, זהב שחוט--שלוש מאות זהב, יעלה על-המגן האחת; וייתנם המלך, בבית יער הלבנון. ב ט,יז ויעש המלך כיסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב טהור. ב ט,יח ושש מעלות לכיסא וכבש בזהב לכיסא, מואחזים, וידות מזה ומזה, על-מקום השבת; ושניים אריות, עומדים אצל הידות. ב ט,יט ושנים עשר אריות, עומדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכה. ב ט,כ וכול כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכול כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור: אין כסף, נחשב בימי שלמה--למאומה. ב ט,כא כי-אונייות למלך הולכות תרשיש, עם עבדי חורם: אחת לשלוש שנים תבואנה אונייות תרשיש, נושאות זהב וכסף, שנהבים וקופים, ותוכיים. {פ}
ב ט,כב ויגדל המלך שלמה, מכול מלכי הארץ--לעושר, וחכמה. ב ט,כג וכול מלכי הארץ, מבקשים את-פני שלמה--לשמוע, את-חכמתו, אשר-נתן האלוהים, בליבו. ב ט,כד והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, נשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה. {ס} ב ט,כה ויהי לשלמה ארבעת אלפים אוריות סוסים, ומרכבות, ושנים-עשר אלף, פרשים; ויניחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים. ב ט,כו ויהי מושל, בכל-המלכים--מן-הנהר ועד-ארץ פלשתים, ועד גבול מצריים. ב ט,כז וייתן המלך את-הכסף בירושלים, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב. ב ט,כח ומוציאים סוסים ממצריים לשלמה, ומכל-הארצות. ב ט,כט ושאר דברי שלמה, הראשונים והאחרונים--הלוא-הם כתובים, על-דברי נתן הנביא, ועל-נבואת אחייה השילוני ובחזות יעדו החוזה, על-ירובעם בן-נבט. ב ט,ל וימלוך שלמה בירושלים על-כל-ישראל, ארבעים שנה. ב ט,לא וישכב שלמה, עם-אבותיו, ויקברוהו, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו. {פ}
ב י,א וילך רחבעם, שכמה: כי שכם באו כל-ישראל, להמליך אותו. ב י,ב ויהי כשמוע ירובעם בן-נבט, והוא במצריים, אשר ברח, מפני שלמה המלך--וישב ירובעם, ממצריים. ב י,ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבוא ירובעם, וכל-ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמור. ב י,ד אביך, הקשה את-עולנו; ועתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך. ב י,ה ויאמר אליהם, עוד שלושת ימים--ושובו אליי; וילך, העם. {ס} ב י,ו וייוועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עומדים לפני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור: איך אתם נועצים, להשיב לעם-הזה דבר. ב י,ז וידברו אליו לאמור, אם-תהיה לטוב להעם הזה ורציתם, ודיברת אליהם, דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים. ב י,ח ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את-הילדים אשר גדלו איתו, העומדים, לפניו. ב י,ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה: אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן-העול, אשר-נתן אביך עלינו. ב י,י וידברו איתו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה-תאמר לעם אשר-דיברו אליך לאמור אביך הכביד את-עולנו, ואתה הקל מעלינו: כה תאמר אליהם, קוטוני עבה ממותני אבי. ב י,יא ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם: אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, בעקרבים. {פ}
ב י,יב ויבוא ירובעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי. ב י,יג ויענם המלך, קשה; ויעזוב המלך רחבעם, את עצת הזקנים. ב י,יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אכביד את-עולכם, ואני אוסיף עליו: אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, בעקרבים. ב י,טו ולא-שמע המלך, אל-העם: כי-הייתה נסיבה, מעם האלוהים--למען הקים יהוה את-דברו אשר דיבר ביד אחייהו השלוני, אל-ירובעם בן-נבט. ב י,טז וכל-ישראל, כי לא-שמע המלך להם, וישיבו העם את-המלך לאמור מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי איש לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך כל-ישראל, לאוהליו. {ס} ב י,יז ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם. ב י,יח וישלח המלך רחבעם, את-הדורם אשר על-המס, וירגמו-בו בני-ישראל אבן, וימות; {ס} והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים. {ס} ב י,יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה. ב יא,א ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את-בית יהודה ובנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם-ישראל, להשיב את-הממלכה, לרחבעם. {פ}
ב יא,ב ויהי, דבר-יהוה, אל-שמעיהו איש-האלוהים, לאמור. ב יא,ג אמור, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה--ואל, כל-ישראל, ביהודה ובנימין, לאמור. ב יא,ד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תילחמו עם-אחיכם, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דברי יהוה, וישובו מלכת אל-ירובעם. {פ}
ב יא,ה ויישב רחבעם, בירושלים; וייבן ערים למצור, ביהודה. ב יא,ו וייבן את-בית-לחם ואת-עיטם, ואת-תקוע. ב יא,ז ואת-בית-צור ואת-שוכו, ואת-עדולם. ב יא,ח ואת-גת ואת-מרשה, ואת-זיף. ב יא,ט ואת-אדוריים ואת-לכיש, ואת-עזקה. ב יא,י ואת-צורעה, ואת-איילון, ואת-חברון, אשר ביהודה ובבנימין: ערי, מצורות. ב יא,יא ויחזק, את-המצורות; וייתן בהם נגידים, ואוצרות מאכל ושמן ויין. ב יא,יב ובכל-עיר ועיר צינות ורמחים, ויחזקם להרבה מאוד; ויהי-לו, יהודה ובנימין. {ס} ב יא,יג והכוהנים, והלויים, אשר, בכל-ישראל--התייצבו עליו, מכל-גבולם. ב יא,יד כי-עזבו הלויים, את-מגרשיהם ואחוזתם, וילכו ליהודה, ולירושלים: כי-הזניחם ירובעם ובניו, מכהן ליהוה. ב יא,טו ויעמד-לו כוהנים, לבמות ולשעירים, ולעגלים, אשר עשה. ב יא,טז ואחריהם, מכול שבטי ישראל, הנותנים את-לבבם, לבקש את-יהוה אלוהי ישראל--באו, ירושלים, לזבוח, ליהוה אלוהי אבותיהם. ב יא,יז ויחזקו את-מלכות יהודה, ויאמצו את-רחבעם בן-שלמה לשנים שלוש: כי הלכו, בדרך דויד ושלמה--לשנים שלוש. ב יא,יח וייקח-לו רחבעם, אישה--את-מחלת, בת-ירימות בן-דויד: אביהיל, בת-אליאב בן-ישי. ב יא,יט ותלד לו, בנים--את-יעוש ואת-שמריה, ואת-זהם. ב יא,כ ואחריה לקח, את-מעכה בת-אבשלום; ותלד לו, את-אבייה ואת-עתיי, ואת-זיזא, ואת-שלומית. ב יא,כא ויאהב רחבעם את-מעכה בת-אבשלום, מכל-נשיו ופילגשיו--כי נשים שמונה-עשרה נשא, ופילגשים שישים; ויולד, עשרים ושמונה בנים--ושישים בנות. ב יא,כב ויעמד לראש רחבעם את-אבייה בן-מעכה, לנגיד באחיו--כי, להמליכו. ב יא,כג ויבן ויפרוץ מכל-בניו לכל-ארצות יהודה ובנימין, לכול ערי המצורות, וייתן להם המזון, לרוב; וישאל, המון נשים. ב יב,א ויהי, כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו, עזב, את-תורת יהוה; וכל-ישראל, עימו. {פ}
ב יב,ב ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם, עלה שישק מלך-מצריים, על-ירושלים: כי מעלו, ביהוה. ב יב,ג באלף ומאתיים רכב, ובשישים אלף פרשים; ואין מספר, לעם אשר-באו עימו ממצריים--לובים סוכיים, וכושים. ב יב,ד וילכוד את-ערי המצורות, אשר ליהודה; ויבוא, עד-ירושלים. {ס} ב יב,ה ושמעיה הנביא, בא אל-רחבעם, ושרי יהודה, אשר-נאספו אל-ירושלים מפני שישק; ויאמר להם כה-אמר יהוה, אתם עזבתם אותי, ואף-אני עזבתי אתכם, ביד-שישק. ב יב,ו וייכנעו שרי-ישראל, והמלך; ויאמרו, צדיק יהוה. ב יב,ז ובראות יהוה כי נכנעו, היה דבר-יהוה אל-שמעיה לאמור נכנעו לא אשחיתם; ונתתי להם כמעט לפליטה, ולא-תיתך חמתי בירושלים ביד-שישק. ב יב,ח כי יהיו-לו, לעבדים; ויידעו, עבודתי, ועבודת, ממלכות הארצות. {ס} ב יב,ט ויעל שישק מלך-מצריים, על-ירושלים, וייקח את-אוצרות בית-יהוה ואת-אוצרות בית המלך, את-הכול לקח; וייקח את-מגיני הזהב, אשר עשה שלמה. ב יב,י ויעש המלך רחבעם תחתיהם, מגיני נחושת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השומרים, פתח בית המלך. ב יב,יא ויהי מדי-בוא המלך, בית יהוה, באו הרצים ונשאום, והשיבום אל-תא הרצים. ב יב,יב ובהיכנעו, שב ממנו אף-יהוה, ולא להשחית, לכלה; וגם, ביהודה, היה, דברים טובים. {ס} ב יב,יג ויתחזק המלך רחבעם, בירושלים--וימלוך: כי בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכול שבטי ישראל, ושם אימו, נעמה העמונית. ב יב,יד ויעש, הרע: כי לא הכין ליבו, לדרוש את-יהוה. {ס} ב יב,טו ודברי רחבעם, הראשונים והאחרונים--הלוא-הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועידוא החוזה, להתייחש; ומלחמות רחבעם וירובעם, כל-הימים. ב יב,טז וישכב רחבעם עם-אבותיו, וייקבר בעיר דויד; וימלוך אבייה בנו, תחתיו. {פ}
ב יג,א בשנת שמונה עשרה, למלך ירובעם; וימלוך אבייה, על-יהודה. ב יג,ב שלוש שנים, מלך בירושלים, ושם אימו, מיכיהו בת-אוריאל מן-גבעה; ומלחמה הייתה בין אבייה, ובין ירובעם. ב יג,ג ויאסור אבייה את-המלחמה, בחיל גיבורי מלחמה, ארבע-מאות אלף, איש בחור; {ס} וירובעם, ערך עימו מלחמה, בשמונה מאות אלף איש בחור, גיבור חיל. {ס} ב יג,ד ויקם אבייה, מעל להר צמריים, אשר, בהר אפריים; ויאמר, שמעוני ירובעם וכל-ישראל. ב יג,ה הלוא לכם, לדעת, כי יהוה אלוהי ישראל נתן ממלכה לדויד על-ישראל, לעולם: לו ולבניו, ברית מלח. {פ}
ב יג,ו ויקם ירובעם בן-נבט, עבד שלמה בן-דויד; וימרוד, על-אדוניו. ב יג,ז וייקבצו עליו, אנשים ריקים בני בלייעל, ויתאמצו, על-רחבעם בן-שלמה; ורחבעם, היה נער ורך-לבב, ולא התחזק, לפניהם. ב יג,ח ועתה אתם אומרים, להתחזק לפני ממלכת יהוה, ביד, בני דויד; ואתם, המון רב, ועימכם עגלי זהב, אשר עשה לכם ירובעם לאלוהים. ב יג,ט הלוא הדחתם את-כוהני יהוה, את-בני אהרון והלויים; ותעשו לכם כוהנים, כעמי הארצות--כל-הבא למלא ידו בפר בן-בקר ואילים שבעה, והיה כוהן ללא אלוהים. {ס} ב יג,י ואנחנו יהוה אלוהינו, ולא עזבנוהו; וכוהנים משרתים ליהוה, בני אהרון, והלויים, במלאכת. ב יג,יא ומקטירים ליהוה עולות בבוקר-בבוקר ובערב-בערב וקטורת-סמים ומערכת לחם על-השולחן הטהור, ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב--כי-שומרים אנחנו, את-משמרת יהוה אלוהינו; ואתם, עזבתם אותו. ב יג,יב והנה עימנו בראש האלוהים וכוהניו, וחצוצרות התרועה--להריע עליכם; בני ישראל, אל-תילחמו עם-יהוה אלוהי-אבותיכם--כי-לא תצליחו. ב יג,יג וירובעם, הסב את-המארב, לבוא, מאחריהם; ויהיו לפני יהודה, והמארב מאחריהם. ב יג,יד ויפנו יהודה, והנה להם המלחמה פנים ואחור, ויצעקו, ליהוה; והכוהנים, מחצרים בחצוצרות. ב יג,טו ויריעו, איש יהודה; ויהי, בהריע איש יהודה, והאלוהים נגף את-ירובעם וכל-ישראל, לפני אבייה ויהודה. ב יג,טז וינוסו בני-ישראל, מפני יהודה; וייתנם אלוהים, בידם. ב יג,יז ויכו בהם אבייה ועמו, מכה רבה; וייפלו חללים מישראל, חמש-מאות אלף איש בחור. ב יג,יח וייכנעו בני-ישראל, בעת ההיא; ויאמצו, בני יהודה, כי נשענו, על-יהוה אלוהי אבותיהם. ב יג,יט וירדוף אבייה, אחרי ירובעם, וילכוד ממנו ערים, את-בית-אל ואת-בנותיה ואת-ישנה ואת-בנותיה; ואת-עפריין, ובנותיה. ב יג,כ ולא-עצר כוח-ירובעם עוד, בימי אבייהו; וייגפהו יהוה, וימות. {פ}
ב יג,כא ויתחזק אבייהו--ויישא-לו, נשים ארבע עשרה; ויולד, עשרים ושניים בנים, ושש עשרה, בנות. ב יג,כב ויתר דברי אבייה, ודרכיו ודבריו--כתובים, במדרש הנביא עידוא. ב יג,כג וישכב אבייה עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד, וימלוך אסא בנו, תחתיו; בימיו שקטה הארץ, עשר שנים. {פ}
ב יד,א ויעש אסא הטוב והישר, בעיני יהוה אלוהיו. ב יד,ב ויסר את-מזבחות הנכר, והבמות; וישבר, את-המצבות, ויגדע, את-האשרים. ב יד,ג ויאמר, ליהודה, לדרוש, את-יהוה אלוהי אבותיהם--ולעשות, התורה והמצוה. ב יד,ד ויסר מכל-ערי יהודה, את-הבמות ואת-החמנים; ותשקוט הממלכה, לפניו. ב יד,ה וייבן ערי מצורה, ביהודה: כי-שקטה הארץ, ואין-עימו מלחמה בשנים האלה--כי-הניח יהוה, לו. ב יד,ו ויאמר ליהודה נבנה את-הערים האלה, ונסב חומה ומגדלים דלתיים ובריחים, עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את-יהוה אלוהינו, דרשנו וינח לנו מסביב; ויבנו, ויצליחו. {פ}
ב יד,ז ויהי לאסא, חיל נושא צינה ורומח, מיהודה שלוש מאות אלף, {ס} ומבנימין נושאי מגן ודורכי קשת מאתיים ושמונים אלף: כל-אלה, גיבורי חיל. ב יד,ח וייצא אליהם זרח הכושי, בחיל אלף אלפים, ומרכבות, שלוש מאות; ויבוא, עד-מרשה. ב יד,ט וייצא אסא, לפניו; ויערכו, מלחמה, בגיא צפתה, למרשה. ב יד,י ויקרא אסא אל-יהוה אלוהיו, ויאמר, יהוה אין-עימך לעזור בין רב לאין כוח, עוזרנו יהוה אלוהינו כי-עליך נשענו ובשמך באנו על-ההמון הזה: יהוה אלוהינו אתה, אל-יעצור עימך אנוש. {ס} ב יד,יא וייגוף יהוה את-הכושים, לפני אסא ולפני יהודה; וינוסו, הכושים. ב יד,יב וירדפם אסא והעם אשר-עימו, עד-לגרר, וייפול מכושים לאין להם מחיה, כי-נשברו לפני-יהוה ולפני מחנהו; וישאו שלל, הרבה מאוד. ב יד,יג ויכו, את כל-הערים סביבות גרר--כי-היה פחד-יהוה, עליהם; ויבוזו, את-כל-הערים, כי-ביזה רבה, הייתה בהם. ב יד,יד וגם-אוהלי מקנה, הכו; וישבו צאן לרוב וגמלים, וישובו ירושלים. {ס} ב טו,א ועזריהו, בן-עודד, הייתה עליו, רוח אלוהים. ב טו,ב וייצא, לפני אסא, ויאמר לו, שמעוני אסא וכל-יהודה ובנימין: יהוה עימכם, בהיותכם עימו, ואם-תדרשוהו יימצא לכם, ואם-תעזבוהו יעזוב אתכם. {ס} ב טו,ג וימים רבים, לישראל: ללא אלוהי אמת, וללא כוהן מורה--וללא תורה. ב טו,ד וישב, בצר-לו, על-יהוה, אלוהי ישראל; ויבקשוהו, ויימצא להם. ב טו,ה ובעיתים ההם, אין שלום ליוצא ולבא: כי מהומות רבות, על כל-יושבי הארצות. ב טו,ו וכותתו גוי-בגוי, ועיר בעיר: כי-אלוהים הממם, בכל-צרה. ב טו,ז ואתם חזקו, ואל-ירפו ידיכם: כי יש שכר, לפעולתכם. {ס} ב טו,ח וכשמוע אסא הדברים האלה, והנבואה עודד הנביא, התחזק ויעבר השיקוצים מכל-ארץ יהודה ובנימין, ומן-הערים אשר לכד מהר אפריים; ויחדש, את-מזבח יהוה, אשר, לפני אולם יהוה. ב טו,ט ויקבוץ, את-כל-יהודה ובנימין, והגרים עימהם, מאפריים ומנשה ומשמעון: כי-נפלו עליו מישראל, לרוב, בראותם, כי-יהוה אלוהיו עימו. {פ}
ב טו,י וייקבצו ירושלים, בחודש השלישי, לשנת חמש-עשרה, למלכות אסא. ב טו,יא ויזבחו ליהוה ביום ההוא, מן-השלל הביאו: בקר שבע מאות, וצאן שבעת אלפים. ב טו,יב ויבואו בברית--לדרוש, את-יהוה אלוהי אבותיהם: בכל-לבבם, ובכל-נפשם. ב טו,יג וכול אשר לא-ידרוש ליהוה אלוהי-ישראל, יומת--למן-קטון, ועד-גדול, למאיש, ועד-אישה. ב טו,יד ויישבעו, ליהוה, בקול גדול, ובתרועה--ובחצוצרות, ובשופרות. ב טו,טו וישמחו כל-יהודה על-השבועה, כי בכל-לבבם נשבעו, ובכל-רצונם ביקשוהו, ויימצא להם; וינח יהוה להם, מסביב. ב טו,טז וגם-מעכה אם אסא המלך, הסירה מגבירה, אשר-עשתה לאשרה, מפלצת; ויכרות אסא, את-מפלצתה, וידק, וישרוף בנחל קדרון. ב טו,יז והבמות--לא-סרו, מישראל: רק לבב-אסא היה שלם, כל-ימיו. ב טו,יח ויבא את-קודשי אביו, וקודשיו--בית האלוהים: כסף וזהב, וכלים. ב טו,יט ומלחמה, לא הייתה, עד שנת-שלושים וחמש, למלכות אסא. {פ}
ב טז,א בשנת שלושים ושש, למלכות אסא, עלה בעשא מלך-ישראל על-יהודה, וייבן את-הרמה--לבלתי, תת יוצא ובא, לאסא, מלך יהודה. ב טז,ב ויוצא אסא כסף וזהב, מאוצרות בית יהוה--ובית המלך; וישלח, אל-בן-הדד מלך ארם, היושב בדרמשק, לאמור. ב טז,ג ברית ביני ובינך, ובין אבי ובין אביך: הנה שלחתי לך, כסף וזהב--לך הפר בריתך את-בעשא מלך ישראל, ויעלה מעליי. ב טז,ד וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החיילים אשר-לו אל-ערי ישראל, ויכו את-עיון ואת-דן, ואת אביל מים; ואת כל-מסכנות, ערי נפתלי. ב טז,ה ויהי, כשמוע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; וישבת, את-מלאכתו. {ס} ב טז,ו ואסא המלך, לקח את-כל-יהודה, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; וייבן בהם, את-גבע ואת-המצפה. {ס} ב טז,ז ובעת ההיא, בא חנני הרואה, אל-אסא, מלך יהודה; ויאמר אליו, בהישענך על-מלך ארם ולא נשענת על-יהוה אלוהיך, על-כן נמלט חיל מלך-ארם, מידך. ב טז,ח הלוא הכושים והלובים, היו לחיל לרוב לרכב ולפרשים--להרבה מאוד; ובהישענך על-יהוה, נתנם בידך. ב טז,ט כי יהוה, עיניו משוטטות בכל-הארץ להתחזק עם-לבבם שלם אליו--נסכלת על-זאת: כי מעתה, יש עימך מלחמות. ב טז,י ויכעס אסא אל-הרואה, וייתנהו בית המהפכת--כי-בזעף עימו, על-זאת; וירצץ אסא מן-העם, בעת ההיא. ב טז,יא והנה דברי אסא, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים על-ספר המלכים, ליהודה וישראל. ב טז,יב ויחלה אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו, עד-למעלה חולייו; וגם-בחולייו לא-דרש את-יהוה, כי ברופאים. ב טז,יג וישכב אסא, עם-אבותיו; וימת, בשנת ארבעים ואחת למולכו. ב טז,יד ויקברוהו בקברותיו, אשר כרה-לו בעיר דויד, וישכיבוהו במשכב אשר מילא בשמים וזנים, מרוקחים במרקחת מעשה; וישרפו-לו שריפה, גדולה עד-למאוד. {פ}
ב יז,א וימלוך יהושפט בנו, תחתיו; ויתחזק, על-ישראל. ב יז,ב וייתן-חיל--בכל-ערי יהודה, הבצורות; וייתן נציבים, בארץ יהודה, ובערי אפריים, אשר לכד אסא אביו. ב יז,ג ויהי יהוה, עם-יהושפט: כי הלך, בדרכי דויד אביו הראשונים, ולא דרש, לבעלים. ב יז,ד כי לאלוהי אביו, דרש, ובמצוותיו, הלך; ולא, כמעשה ישראל. ב יז,ה ויכן יהוה את-הממלכה בידו, וייתנו כל-יהודה מנחה ליהושפט; ויהי-לו עושר-וכבוד, לרוב. ב יז,ו ויגבה ליבו, בדרכי יהוה; ועוד, הסיר את-הבמות ואת-האשרים--מיהודה. {פ}
ב יז,ז ובשנת שלוש למולכו, שלח לשריו לבן-חיל ולעובדיה ולזכריה, ולנתנאל, ולמיכיהו--ללמד, בערי יהודה. ב יז,ח ועימהם הלויים, שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשהאל ושמירמות ויהונתן ואדונייהו וטובייהו וטוב אדונייה--הלויים; ועימהם אלישמע ויהורם, הכוהנים. ב יז,ט וילמדו, ביהודה, ועימהם, ספר תורת יהוה; ויסובו בכל-ערי יהודה, וילמדו בעם. ב יז,י ויהי פחד יהוה, על כל-ממלכות הארצות, אשר, סביבות יהודה; ולא נלחמו, עם-יהושפט. ב יז,יא ומן-פלשתים, מביאים ליהושפט מנחה--וכסף משא; גם הערביאים, מביאים לו צאן, אילים שבעת אלפים ושבע מאות, ותיישים שבעת אלפים ושבע מאות. {פ}
ב יז,יב ויהי יהושפט הולך וגדל, עד-למעלה; וייבן ביהודה בירנייות, וערי מסכנות. ב יז,יג ומלאכה רבה היה לו, בערי יהודה; ואנשי מלחמה גיבורי חיל, בירושלים. ב יז,יד ואלה פקודתם, לבית אבותיהם: ליהודה, שרי אלפים-- {ס} עדנה השר, ועימו גיבורי חיל שלוש מאות אלף. {ס} ב יז,טו ועל-ידו, יהוחנן השר; ועימו, מאתיים ושמונים אלף. {ס} ב יז,טז ועל-ידו עמסיה בן-זכרי, המתנדב ליהוה; ועימו מאתיים אלף, גיבור חיל. {ס} ב יז,יז ומן-בנימין--גיבור חיל, אלידע; ועימו נושקי-קשת ומגן, מאתיים אלף. {ס} ב יז,יח ועל-ידו, יהוזבד; ועימו מאה-ושמונים אלף, חלוצי צבא. {ס} ב יז,יט אלה, המשרתים את-המלך: מלבד אשר-נתן המלך, בערי המבצר--בכל-יהודה. {פ}
ב יח,א ויהי ליהושפט עושר וכבוד, לרוב; ויתחתן, לאחאב. ב יח,ב ויירד לקץ שנים אל-אחאב, לשומרון, ויזבח-לו אחאב צאן ובקר לרוב, ולעם אשר עימו; ויסיתהו, לעלות אל-רמות גלעד. ב יח,ג ויאמר אחאב מלך-ישראל, אל-יהושפט מלך יהודה, התלך עימי, רמות גלעד; ויאמר לו, כמוני כמוך וכעמך עמי--ועימך, במלחמה. ב יח,ד ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל: דרוש-נא כיום, את-דבר יהוה. ב יח,ה ויקבוץ מלך-ישראל את-הנביאים, ארבע מאות איש, ויאמר אליהם הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, וייתן האלוהים ביד המלך. ב יח,ו ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו. ב יח,ז ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאותו ואני שנאתיהו, כי-איננו מתנבא עליי לטובה כי כל-ימיו לרעה--הוא, מיכיהו בן-ימלא; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן. ב יח,ח ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהר מיכיהו בן-ימלא. ב יח,ט ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כיסאו מלובשים בגדים, ויושבים בגורן--פתח, שער שומרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם. ב יח,י ויעש לו צדקייהו בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם. ב יח,יא וכל-הנביאים--ניבאים כן, לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך. ב יח,יב והמלאך אשר-הלך לקרוא למיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; ויהי-נא דברך כאחד מהם, ודיברת טוב. ב יח,יג ויאמר, מיכיהו: חי-יהוה--כי את-אשר-יאמר אלוהיי, אותו אדבר. ב יח,יד ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמר עלו והצליחו, ויינתנו בידכם. ב יח,טו ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך: אשר לא-תדבר אליי, רק-אמת--בשם יהוה. ב יח,טז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים על-ההרים--כצאן, אשר אין-להן רועה; ויאמר יהוה לא-אדונים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום. ב יח,יז ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לא-יתנבא עליי טוב כי אם-לרע. {ס} ב יח,יח ויאמר, לכן שמעו דבר-יהוה: ראיתי את-יהוה, יושב על-כיסאו, וכל-צבא השמיים עומדים, על-ימינו ושמאלו. ב יח,יט ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב מלך-ישראל, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר--זה אומר ככה, וזה אומר ככה. ב יח,כ וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו: ויאמר יהוה אליו, במה. ב יח,כא ויאמר, אצא והייתי לרוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן. ב יח,כב ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה. {ס} ב יח,כג וייגש צדקייהו בן-כנענה, ויך את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי זה הדרך עבר רוח-יהוה מאיתי--לדבר אותך. ב יח,כד ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא. ב יח,כה ויאמר, מלך ישראל, קחו את-מיכיהו, והשיבוהו אל-אמון שר-העיר--ואל-יואש, בן-המלך. ב יח,כו ואמרתם, כה אמר המלך, שימו זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, שובי בשלום. ב יח,כז ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם. ב יח,כח ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, אל-רמות גלעד. ב יח,כט ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבואו במלחמה. ב יח,ל ומלך ארם ציווה את-שרי הרכב אשר-לו, לאמור, לא תילחמו, את-הקטון את-הגדול: כי אם-את-מלך ישראל, לבדו. ב יח,לא ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו מלך ישראל הוא, ויסובו עליו, להילחם; ויזעק יהושפט ויהוה עזרו, ויסיתם אלוהים ממנו. ב יח,לב ויהי, כראות שרי הרכב, כי לא-היה, מלך ישראל--וישובו, מאחריו. ב יח,לג ואיש, משך בקשת לתומו, ויך את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכב, הפוך ידך והוצאתני מן-המחנה--כי הוחליתי. ב יח,לד ותעל המלחמה, ביום ההוא, ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נוכח ארם, עד-הערב; וימת, לעת בוא השמש. ב יט,א וישב יהושפט מלך-יהודה אל-ביתו, בשלום--לירושלים. {ס} ב יט,ב וייצא אל-פניו, יהוא בן-חנני החוזה, ויאמר אל-המלך יהושפט, הלרשע לעזור ולשונאי יהוה תאהב: ובזאת עליך קצף, מלפני יהוה. ב יט,ג אבל, דברים טובים נמצאו עימך: כי-ביערת האשרות מן-הארץ, והכינות לבבך לדרוש האלוהים. ב יט,ד ויישב יהושפט, בירושלים; וישב וייצא בעם, מבאר שבע עד-הר אפריים, וישיבם, אל-יהוה אלוהי אבותיהם. ב יט,ה ויעמד שופטים בארץ, בכל-ערי יהודה הבצורות--לעיר ועיר. ב יט,ו ויאמר אל-השופטים, ראו מה-אתם עושים--כי לא לאדם תשפטו, כי ליהוה; ועימכם, בדבר משפט. ב יט,ז ועתה, יהי פחד-יהוה עליכם: שמרו ועשו--כי-אין עם-יהוה אלוהינו עוולה ומשוא פנים, ומיקח-שוחד. ב יט,ח וגם בירושלים העמיד יהושפט מן-הלויים והכוהנים, ומראשי האבות לישראל, למשפט יהוה, ולריב; וישובו, ירושלים. ב יט,ט ויצו עליהם, לאמור: כה תעשון ביראת יהוה, באמונה ובלבב שלם. ב יט,י וכל-ריב אשר-יבוא עליכם מאחיכם היושבים בעריהם, בין-דם לדם בין-תורה למצוה לחוקים ולמשפטים, והזהרתם אותם, ולא יאשמו ליהוה והיה-קצף עליכם ועל-אחיכם: כה תעשון, ולא תאשמו. ב יט,יא והנה אמריהו כוהן הראש עליכם לכול דבר-יהוה, וזבדיהו בן-ישמעאל הנגיד לבית-יהודה לכול דבר-המלך, ושוטרים הלויים, לפניכם: חזקו ועשו, ויהי יהוה עם-הטוב. {פ}
ב כ,א ויהי אחרי-כן באו בני-מואב ובני עמון ועימהם מהעמונים, על-יהושפט--למלחמה. ב כ,ב ויבואו, ויגידו ליהושפט לאמור, בא עליך המון רב מעבר לים, מארם; והנם בחצצון תמר, היא עין גדי. ב כ,ג ויירא, וייתן יהושפט את-פניו לדרוש ליהוה; ויקרא-צום, על-כל-יהודה. ב כ,ד וייקבצו יהודה, לבקש מיהוה; גם מכל-ערי יהודה, באו לבקש את-יהוה. ב כ,ה ויעמוד יהושפט, בקהל יהודה וירושלים--בבית יהוה: לפני, החצר החדשה. ב כ,ו ויאמר, יהוה אלוהי אבותינו הלוא אתה-הוא אלוהים בשמיים, ואתה מושל, בכול ממלכות הגויים; ובידך כוח וגבורה, ואין עימך להתייצב. ב כ,ז הלוא אתה אלוהינו, הורשת את-יושבי הארץ הזאת, מלפני, עמך ישראל; ותיתנה, לזרע אברהם אוהבך--לעולם. ב כ,ח ויישבו-בה; ויבנו לך בה מקדש, לשמך לאמור. ב כ,ט אם-תבוא עלינו רעה, חרב שפוט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך בבית הזה; ונזעק אליך מצרתנו, ותשמע ותושיע. ב כ,י ועתה הנה בני-עמון ומואב והר-שעיר, אשר לא-נתת לישראל לבוא בהם, בבואם, מארץ מצריים: כי סרו מעליהם, ולא השמידום. ב כ,יא והנה-הם--גומלים, עלינו: לבוא, לגרשנו, מירושתך, אשר הורשתנו. ב כ,יב אלוהינו, הלוא תשפוט-בם, כי אין בנו כוח, לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו; ואנחנו, לא נדע מה-נעשה--כי עליך, עינינו. ב כ,יג וכל-יהודה--עומדים, לפני יהוה; גם-טפם, נשיהם ובניהם. {ס} ב כ,יד ויחזיאל בן-זכריהו בן-בניה בן-יעיאל בן-מתניה, הלוי--מן-בני אסף: הייתה עליו רוח יהוה, בתוך הקהל. ב כ,טו ויאמר, הקשיבו כל-יהודה ויושבי ירושלים, והמלך, יהושפט: כה-אמר יהוה לכם, אתם אל-תיראו ואל-תיחתו מפני ההמון הרב הזה--כי לא לכם המלחמה, כי לאלוהים. ב כ,טז מחר רדו עליהם, הנם עולים במעלה הציץ; ומצאתם אותם בסוף הנחל, פני מדבר ירואל. ב כ,יז לא לכם, להילחם בזאת: התייצבו עמדו וראו את-ישועת יהוה עימכם יהודה וירושלים, אל-תיראו ואל-תיחתו--מחר צאו לפניהם, ויהוה עימכם. ב כ,יח וייקוד יהושפט אפיים, ארצה; וכל-יהודה ויושבי ירושלים, נפלו לפני יהוה, להשתחוות, ליהוה. ב כ,יט ויקומו הלויים מן-בני הקהתים, ומן-בני הקורחים--להלל, ליהוה אלוהי ישראל, בקול גדול, למעלה. ב כ,כ וישכימו בבוקר, וייצאו למדבר תקוע; ובצאתם עמד יהושפט, ויאמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלים--האמינו ביהוה אלוהיכם ותיאמנו, האמינו בנביאיו והצליחו. ב כ,כא וייוועץ, אל-העם, ויעמד משוררים ליהוה, ומהללים להדרת-קודש--בצאת, לפני החלוץ, ואומרים הודו ליהוה, כי לעולם חסדו. ב כ,כב ובעת החלו ברינה ותהילה, נתן יהוה מארבים על-בני עמון מואב והר-שעיר הבאים ליהודה--ויינגפו. ב כ,כג ויעמדו בני עמון ומואב, על-יושבי הר-שעיר--להחרים ולהשמיד; וככלותם ביושבי שעיר, עזרו איש-בריעהו למשחית. ב כ,כד ויהודה בא על-המצפה, למדבר; ויפנו, אל-ההמון, והנם פגרים נופלים ארצה, ואין פליטה. ב כ,כה ויבוא יהושפט ועמו, לבוז את-שללם, וימצאו בהם לרוב ורכוש ופגרים וכלי חמודות, וינצלו להם לאין משא; ויהיו ימים שלושה, בוזזים את-השלל--כי רב-הוא. ב כ,כו וביום הרביעי, נקהלו לעמק ברכה--כי-שם, בירכו את-יהוה; על-כן קראו את-שם המקום ההוא, עמק ברכה--עד-היום. ב כ,כז וישובו כל-איש יהודה וירושלים, ויהושפט בראשם, לשוב אל-ירושלים, בשמחה: כי-שימחם יהוה, מאויביהם. ב כ,כח ויבואו, ירושלים, בנבלים ובכינורות, ובחצוצרות--אל-בית, יהוה. ב כ,כט ויהי פחד אלוהים, על כל-ממלכות הארצות: בשומעם--כי נלחם יהוה, עם אויבי ישראל. ב כ,ל ותשקוט, מלכות יהושפט; וינח לו אלוהיו, מסביב. {פ}
ב כ,לא וימלוך יהושפט, על-יהודה--בן-שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים, ושם אימו, עזובה בת-שלחי. ב כ,לב וילך, בדרך אביו אסא--ולא-סר ממנה: לעשות הישר, בעיני יהוה. ב כ,לג אך הבמות, לא-סרו; ועוד העם לא-הכינו לבבם, לאלוהי אבותיהם. ב כ,לד ויתר דברי יהושפט, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, בדברי יהוא בן-חנני, אשר הועלה, על-ספר מלכי ישראל. ב כ,לה ואחרי כן, אתחבר יהושפט מלך-יהודה, עם, אחזיה מלך-ישראל; הוא, הרשיע לעשות. ב כ,לו ויחברהו עימו, לעשות אונייות ללכת תרשיש; ויעשו אונייות, בעציון גבר. ב כ,לז ויתנבא אליעזר בן-דודווהו, ממרשה, על-יהושפט, לאמור: כהתחברך עם-אחזיהו, פרץ יהוה את-מעשיך, ויישברו אונייות, ולא עצרו ללכת אל-תרשיש. ב כא,א וישכב יהושפט עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך יהורם בנו, תחתיו. ב כא,ב ולו-אחים בני יהושפט, עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו, ומיכאל, ושפטיהו: כל-אלה, בני יהושפט מלך-ישראל. ב כא,ג וייתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב, ולמגדנות, עם-ערי מצורות, ביהודה; ואת-הממלכה נתן ליהורם, כי-הוא הבכור. {פ}
ב כא,ד ויקם יהורם על-ממלכת אביו, ויתחזק, ויהרוג את-כל-אחיו, בחרב; וגם, משרי ישראל. ב כא,ה בן-שלושים ושתיים שנה, יהורם במולכו; ושמונה שנים, מלך בירושלים. ב כא,ו וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב--כי בת-אחאב, הייתה לו אישה; ויעש הרע, בעיני יהוה. ב כא,ז ולא-אבה יהוה, להשחית את-בית דויד--למען הברית, אשר כרת לדויד; וכאשר אמר, לתת לו ניר ולבניו--כל-הימים. ב כא,ח בימיו פשע אדום, מתחת יד-יהודה; וימליכו עליהם, מלך. ב כא,ט ויעבור יהורם עם-שריו, וכל-הרכב עימו; ויהי, קם לילה, ויך את-אדום הסובב אליו, ואת שרי הרכב. ב כא,י ויפשע אדום מתחת יד-יהודה, עד היום הזה--אז תפשע לבנה בעת ההיא, מתחת ידו: כי עזב, את-יהוה אלוהי אבותיו. ב כא,יא גם-הוא עשה-במות, בהרי יהודה; ויזן את-יושבי ירושלים, וידח את-יהודה. {פ}
ב כא,יב ויבוא אליו מכתב, מאלייהו הנביא לאמור: כה אמר יהוה, אלוהי דויד אביך--תחת אשר לא-הלכת בדרכי יהושפט אביך, ובדרכי אסא מלך-יהודה. ב כא,יג ותלך, בדרך מלכי ישראל, ותזנה את-יהודה ואת-יושבי ירושלים, כהזנות בית אחאב; וגם את-אחיך בית-אביך הטובים ממך, הרגת. ב כא,יד הנה יהוה, נוגף מגפה גדולה--בעמך; ובבניך ובנשיך, ובכל-רכושך. ב כא,טו ואתה בחוליים רבים, במחלה מעיך, עד-ייצאו מעיך מן-החולי, ימים על-ימים. ב כא,טז ויער יהוה על-יהורם, את רוח הפלשתים והערבים, אשר, על-יד כושים. ב כא,יז ויעלו ביהודה, ויבקעוה, וישבו את כל-הרכוש הנמצא לבית-המלך, וגם-בניו ונשיו; ולא נשאר-לו בן, כי אם-יהואחז קטון בניו. ב כא,יח ואחרי, כל-זאת--נגפו יהוה במעיו לחולי, לאין מרפא. ב כא,יט ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שניים, יצאו מעיו עם-חולייו, וימת, בתחלואים רעים; ולא-עשו לו עמו שריפה, כשריפת אבותיו. ב כא,כ בן-שלושים ושתיים, היה במולכו, ושמונה שנים, מלך בירושלים; וילך, בלא חמדה, ויקברוהו בעיר דויד, ולא בקברות המלכים. ב כב,א וימליכו יושבי ירושלים את-אחזיהו בנו הקטון, תחתיו--כי כל-הראשונים הרג הגדוד, הבא בערבים למחנה; וימלוך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה. {פ}
ב כב,ב בן-ארבעים ושתיים שנה, אחזיהו במולכו, ושנה אחת, מלך בירושלים; ושם אימו, עתליהו בת-עומרי. ב כב,ג גם-הוא הלך, בדרכי בית אחאב: כי אימו הייתה יועצתו, להרשיע. ב כב,ד ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב: כי-המה היו-לו יועצים, אחרי מות אביו--למשחית לו. ב כב,ה גם בעצתם, הלך, וילך את-יהורם בן-אחאב מלך ישראל למלחמה על-חזאל מלך-ארם, ברמות גלעד; ויכו הרמים, את-יורם. ב כב,ו וישב להתרפא ביזרעאל, כי המכים אשר הכוהו ברמה, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ועזריהו בן-יהורם מלך יהודה, ירד לראות את-יהורם בן-אחאב ביזרעאל--כי-חולה הוא. ב כב,ז ומאלוהים, הייתה תבוסת אחזיהו, לבוא, אל-יורם; ובבואו, יצא עם-יהורם אל-יהוא בן-נמשי, אשר משחו יהוה, להכרית את-בית אחאב. ב כב,ח ויהי, כהישפט יהוא עם-בית אחאב; וימצא את-שרי יהודה ובני אחי אחזיהו, משרתים לאחזיהו--ויהרגם. ב כב,ט ויבקש את-אחזיהו וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון, ויביאוהו אל-יהוא וימיתוהו, ויקברוהו, כי אמרו בן-יהושפט הוא אשר-דרש את-יהוה בכל-לבבו; ואין לבית אחזיהו, לעצור כוח לממלכה. ב כב,י ועתליהו אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה; ותקם, ותדבר את-כל-זרע הממלכה--לבית יהודה. ב כב,יא ותיקח יהושבעת בת-המלך את-יואש בן-אחזיהו, ותגנוב אותו מתוך בני-המלך המומתים, ותיתן אותו ואת-מינקתו, בחדר המיטות; ותסתירהו יהושבעת בת-המלך יהורם אשת יהוידע הכוהן כי היא הייתה אחות אחזיהו, מפני עתליהו--ולא המיתתהו. ב כב,יב ויהי איתם בבית האלוהים, מתחבא שש שנים; ועתליה, מולכת על-הארץ. {פ}
ב כג,א ובשנה השביעית התחזק יהוידע, וייקח את-שרי המאות לעזריהו בן-ירוחם ולישמעאל בן-יהוחנן ולעזריהו בן-עובד ואת-מעשיהו בן-עדיהו ואת-אלישפט בן-זכרי--עימו בברית. ב כג,ב ויסובו, ביהודה, ויקבצו את-הלויים מכל-ערי יהודה, וראשי האבות לישראל; ויבואו, אל-ירושלים. ב כג,ג ויכרות כל-הקהל ברית בבית האלוהים, עם-המלך; ויאמר להם, הנה בן-המלך ימלוך, כאשר דיבר יהוה, על-בני דויד. ב כג,ד זה הדבר, אשר תעשו: השלישית מכם באי השבת, לכוהנים וללויים, לשוערי, הסיפים. ב כג,ה והשלישית בבית המלך, והשלישית בשער היסוד; וכל-העם--בחצרות, בית יהוה. ב כג,ו ואל-יבוא בית-יהוה, כי אם-הכוהנים והמשרתים ללויים--המה יבואו, כי-קודש המה; וכל-העם--ישמרו, משמרת יהוה. ב כג,ז והקיפו הלויים את-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-הבית, יומת; והיו את-המלך, בבואו ובצאתו. ב כג,ח ויעשו הלויים וכל-יהודה, ככול אשר-ציווה יהוידע הכוהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת עם יוצאי השבת: כי לא פטר יהוידע הכוהן, את-המחלקות. ב כג,ט וייתן יהוידע הכוהן לשרי המאות, את-החניתים ואת-המגינות ואת-השלטים, אשר, למלך דויד--אשר, בית האלוהים. ב כג,י ויעמד את-כל-העם ואיש שלחו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח, ולבית--על-המלך, סביב. ב כג,יא ויוציאו את-בן-המלך, וייתנו עליו את-הנזר ואת-העדות, וימליכו, אותו; וימשחוהו יהוידע ובניו, ויאמרו יחי המלך. {ס} ב כג,יב ותשמע עתליהו, את-קול העם הרצים, והמהללים, את-המלך; ותבוא אל-העם, בית יהוה. ב כג,יג ותרא והנה המלך עומד על-עמודו במבוא, והשרים והחצוצרות על-המלך, וכל-עם הארץ שמח ותוקע בחצוצרות, והמשוררים בכלי השיר ומודיעים להלל; ותקרע עתליהו את-בגדיה, ותאמר קשר קשר. {ס} ב כג,יד ויוצא יהוידע הכוהן את-שרי המאות פקודי החיל, ויאמר אליהם הוציאוה אל-מבית השדרות, והבא אחריה, יומת בחרב: כי אמר הכוהן, לא תמיתוה בית יהוה. ב כג,טו וישימו לה ידיים, ותבוא אל-מבוא שער-הסוסים בית המלך; וימיתוה, שם. {פ}
ב כג,טז ויכרות יהוידע, ברית--בינו, ובין כל-העם ובין המלך: להיות לעם, ליהוה. ב כג,יז ויבואו כל-העם בית-הבעל וייתצוהו, ואת-מזבחותיו ואת-צלמיו שיברו; ואת, מתן כוהן הבעל, הרגו, לפני המזבחות. ב כג,יח וישם יהוידע פקודות בית יהוה, ביד הכוהנים הלויים אשר חלק דויד על-בית יהוה, להעלות עולות יהוה ככתוב בתורת משה, בשמחה ובשיר--על, ידי דויד. ב כג,יט ויעמד, השוערים, על-שערי, בית יהוה; ולא-יבוא טמא, לכל-דבר. ב כג,כ וייקח את-שרי המאות ואת-האדירים ואת-המושלים בעם ואת כל-עם הארץ, ויורד את-המלך מבית יהוה, ויבואו בתוך-שער העליון, בית המלך; ויושיבו, את-המלך, על, כיסא הממלכה. ב כג,כא וישמחו כל-עם-הארץ, והעיר שקטה; ואת-עתליהו, המיתו בחרב. ב כד,א בן-שבע שנים, יואש במולכו, וארבעים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, צביה מבאר שבע. ב כד,ב ויעש יואש הישר, בעיני יהוה, כל-ימי, יהוידע הכוהן. {ס} ב כד,ג ויישא-לו יהוידע, נשים שתיים; ויולד, בנים ובנות. ב כד,ד ויהי, אחרי-כן; היה עם-לב יואש, לחדש את-בית יהוה. ב כד,ה ויקבוץ, את-הכוהנים והלויים, ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל-ישראל כסף לחזק את-בית אלוהיכם מדי שנה בשנה, ואתם תמהרו לדבר; ולא מיהרו, הלויים. ב כד,ו ויקרא המלך, ליהוידע הראש, ויאמר לו מדוע לא-דרשת על-הלויים, להביא מיהודה ומירושלים את-משאת משה עבד-יהוה והקהל לישראל--לאוהל, העדות. ב כד,ז כי עתליהו המרשעת, בניה פרצו את-בית האלוהים; וגם כל-קודשי בית-יהוה, עשו לבעלים. ב כד,ח ויאמר המלך, ויעשו ארון אחד; וייתנוהו בשער בית-יהוה, חוצה. ב כד,ט וייתנו-קול ביהודה ובירושלים, להביא ליהוה משאת משה עבד-האלוהים על-ישראל--במדבר. ב כד,י וישמחו כל-השרים, וכל-העם; ויביאו וישליכו לארון, עד-לכלה. ב כד,יא ויהי בעת יביא את-הארון אל-פקודת המלך, ביד הלויים, וכראותם כי-רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כוהן הראש, ויערו את-הארון ויישאוהו וישיבוהו אל-מקומו; כה עשו ליום ביום, ויאספו-כסף לרוב. ב כד,יב וייתנהו המלך ויהוידע, אל-עושי מלאכת עבודת בית-יהוה, ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים, לחדש בית יהוה; וגם לחרשי ברזל ונחושת, לחזק את-בית יהוה. ב כד,יג ויעשו עושי המלאכה, ותעל ארוכה למלאכה בידם; ויעמידו את-בית האלוהים, על-מתכונתו--ויאמצוהו. ב כד,יד וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את-שאר הכסף, ויעשהו כלים לבית-יהוה כלי שרת, והעלות וכפות, וכלי זהב וכסף; ויהיו מעלים עולות בבית-יהוה, תמיד, כול, ימי יהוידע. {פ}
ב כד,טו ויזקן יהוידע וישבע ימים, וימות--בן-מאה ושלושים שנה, במותו. ב כד,טז ויקברוהו בעיר-דויד, עם-המלכים: כי-עשה טובה בישראל, ועם האלוהים וביתו. {פ}
ב כד,יז ואחרי מות, יהוידע, באו שרי יהודה, וישתחוו למלך; אז שמע המלך, אליהם. ב כד,יח ויעזבו, את-בית יהוה אלוהי אבותיהם, ויעבדו את-האשרים, ואת-העצבים; ויהי-קצף, על-יהודה וירושלים, באשמתם, זאת. ב כד,יט וישלח בהם נביאים, להשיבם אל-יהוה; ויעידו בם, ולא האזינו. {ס} ב כד,כ ורוח אלוהים, לבשה את-זכריה בן-יהוידע הכוהן, ויעמוד, מעל לעם; ויאמר להם כה אמר האלוהים, למה אתם עוברים את-מצוות יהוה ולא תצליחו--כי-עזבתם את-יהוה, ויעזוב אתכם. ב כד,כא ויקשרו עליו, וירגמוהו אבן במצות המלך, בחצר, בית יהוה. ב כד,כב ולא-זכר יואש המלך, החסד אשר עשה יהוידע אביו עימו, ויהרוג, את-בנו; וכמותו אמר, ירא יהוה וידרוש. {פ}
ב כד,כג ויהי לתקופת השנה, עלה עליו חיל ארם, ויבואו אל-יהודה וירושלים, וישחיתו את-כל-שרי העם מעם; וכל-שללם שילחו, למלך דרמשק. ב כד,כד כי במצער אנשים באו חיל ארם, ויהוה נתן בידם חיל לרוב מאוד--כי עזבו, את-יהוה אלוהי אבותיהם; ואת-יואש, עשו שפטים. ב כד,כה ובלכתם ממנו, כי-עזבו אותו במחלויים רבים, התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכוהן, ויהרגוהו על-מיטתו וימות; ויקברוהו בעיר דויד, ולא קברוהו בקברות המלכים. ב כד,כו ואלה, המתקשרים עליו: זבד, בן-שמעת העמונית, ויהוזבד, בן-שמרית המואבית. ב כד,כז ובניו יירב המשא עליו, ויסוד בית האלוהים--הנם כתובים, על-מדרש ספר המלכים; וימלוך אמציהו בנו, תחתיו. {פ}
ב כה,א בן-עשרים וחמש שנה, מלך אמציהו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יהועדן מירושלים. ב כה,ב ויעש הישר, בעיני יהוה: רק, לא בלבב שלם. ב כה,ג ויהי, כאשר חזקה הממלכה עליו; ויהרוג, את-עבדיו, המכים, את-המלך אביו. ב כה,ד ואת-בניהם, לא המית: כי ככתוב בתורה בספר משה אשר-ציווה יהוה לאמור, לא-ימותו אבות על-בנים ובנים לא-ימותו על-אבות--כי איש בחטאו, ימותו. ב כה,ה ויקבוץ אמציהו, את-יהודה, ויעמידם לבית-אבות לשרי האלפים ולשרי המאות, לכל-יהודה ובנימין; ויפקדם, למבן עשרים שנה ומעלה, וימצאם שלוש-מאות אלף בחור יוצא צבא, אוחז רומח וצינה. ב כה,ו וישכור מישראל, מאה אלף גיבור חיל--במאה כיכר-כסף. ב כה,ז ואיש האלוהים, בא אליו לאמור, המלך, אל-יבוא עימך צבא ישראל: כי אין יהוה עם-ישראל, כול בני אפריים. ב כה,ח כי אם-בוא אתה, עשה חזק למלחמה--יכשילך האלוהים לפני אויב, כי יש-כוח באלוהים לעזור ולהכשיל. ב כה,ט ויאמר אמציהו, לאיש האלוהים, ומה-לעשות למאת הכיכר, אשר נתתי לגדוד ישראל; ויאמר, איש האלוהים, יש ליהוה, לתת לך הרבה מזה. ב כה,י ויבדילם אמציהו, להגדוד אשר-בא אליו מאפריים, ללכת, למקומם; וייחר אפם מאוד ביהודה, וישובו למקומם בחורי-אף. {ס} ב כה,יא ואמציהו, התחזק, וינהג את-עמו, וילך גיא המלח; ויך את-בני-שעיר, עשרת אלפים. ב כה,יב ועשרת אלפים חיים, שבו בני יהודה, ויביאום, לראש הסלע; וישליכום מראש-הסלע, וכולם נבקעו. ב כה,יג ובני הגדוד, אשר השיב אמציהו מלכת עימו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה, משומרון ועד-בית חורון; ויכו מהם שלושת אלפים, ויבוזו ביזה רבה. {פ}
ב כה,יד ויהי, אחרי בוא אמציהו מהכות את-אדומים, ויבא את-אלוהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלוהים; ולפניהם ישתחווה, ולהם יקטר. ב כה,טו וייחר-אף יהוה, באמציהו; וישלח אליו, נביא, ויאמר לו למה דרשת את-אלוהי העם, אשר לא-הצילו את-עמם מידך. ב כה,טז ויהי בדברו אליו, ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך--חדל-לך, למה יכוך; ויחדל הנביא, ויאמר ידעתי כי-יעץ אלוהים להשחיתך--כי-עשית זאת, ולא שמעת לעצתי. {פ}
ב כה,יז וייוועץ, אמציהו מלך יהודה, וישלח אל-יואש בן-יהואחז בן-יהוא מלך ישראל, לאמור: לך, נתראה פנים. ב כה,יח וישלח יואש מלך-ישראל, אל-אמציהו מלך-יהודה לאמור, החוח אשר בלבנון שלח אל-הארז אשר בלבנון לאמור, תנה-את-בתך לבני לאישה; ותעבור חית השדה, אשר בלבנון, ותרמוס, את-החוח. ב כה,יט אמרת, הנה הכית את-אדום, ונשאך ליבך, להכביד; עתה, שבה בביתך--למה תתגרה ברעה, ונפלת אתה ויהודה עימך. ב כה,כ ולא-שמע אמציהו--כי מהאלוהים היא, למען תיתם ביד: כי דרשו, את אלוהי אדום. ב כה,כא ויעל יואש מלך-ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך-יהודה, בבית שמש, אשר ליהודה. ב כה,כב ויינגף יהודה, לפני ישראל; וינוסו, איש לאוהליו. ב כה,כג ואת אמציהו מלך-יהודה בן-יואש בן-יהואחז, תפש יואש מלך-ישראל--בבית שמש; ויביאהו, ירושלים, ויפרוץ בחומת ירושלים משער אפריים עד-שער הפונה, ארבע מאות אמה. ב כה,כד וכל-הזהב והכסף ואת כל-הכלים הנמצאים בבית-האלוהים עם-עובד אדום, ואת-אוצרות בית המלך, ואת, בני התערובות; וישב, שומרון. {פ}
ב כה,כה ויחי אמציהו בן-יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יואש בן-יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה. ב כה,כו ויתר דברי אמציהו, הראשונים והאחרונים--הלוא הנם כתובים, על-ספר מלכי-יהודה וישראל. ב כה,כז ומעת, אשר-סר אמציהו מאחרי יהוה, ויקשרו עליו קשר בירושלים, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימיתוהו שם. ב כה,כח ויישאוהו, על-הסוסים; ויקברו אותו עם-אבותיו, בעיר יהודה. ב כו,א ויקחו כל-עם יהודה, את-עוזייהו, והוא, בן-שש עשרה שנה; וימליכו אותו, תחת אביו אמציהו. ב כו,ב הוא בנה את-אילות, וישיבהא ליהודה, אחרי שכב-המלך, עם-אבותיו. {פ}
ב כו,ג בן-שש עשרה שנה, עוזייהו במולכו, וחמישים ושתיים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יכוליה מן-ירושלים. ב כו,ד ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר-עשה, אמציהו אביו. ב כו,ה ויהי, לדרוש אלוהים, בימי זכריהו, המבין בראות האלוהים; ובימי דורשו את-יהוה, הצליחו האלוהים. ב כו,ו וייצא, ויילחם בפלשתים, ויפרוץ את-חומת גת ואת חומת יבנה, ואת חומת אשדוד; ויבנה ערים, באשדוד ובפלשתים. ב כו,ז ויעזרהו האלוהים על-פלשתים ועל-הערבים, היושבים בגור-בעל--והמעונים. ב כו,ח וייתנו העמונים מנחה, לעוזייהו; וילך שמו עד-לבוא מצריים, כי החזיק עד-למעלה. ב כו,ט וייבן עוזייהו מגדלים בירושלים, על-שער הפינה ועל-שער הגיא ועל-המקצוע; ויחזקם. ב כו,י וייבן מגדלים במדבר, ויחצוב בורות רבים--כי מקנה-רב היה לו, ובשפילה ובמישור; איכרים וכורמים, בהרים ובכרמל--כי-אוהב אדמה, היה. {ס} ב כו,יא ויהי לעוזייהו חיל עושה מלחמה יוצאי צבא לגדוד, במספר פקודתם, ביד יעיאל הסופר, ומעשיהו השוטר--על, יד-חנניהו, משרי, המלך. ב כו,יב כול מספר ראשי האבות, לגיבורי חיל--אלפיים, ושש מאות. ב כו,יג ועל-ידם חיל צבא שלוש מאות אלף, ושבעת אלפים וחמש מאות, עושי מלחמה, בכוח חיל--לעזור למלך, על-האויב. ב כו,יד ויכן להם עוזייהו לכל-הצבא, מגינים ורמחים וכובעים, ושריונות, וקשתות--ולאבני, קלעים. ב כו,טו ויעש בירושלים חישבונות מחשבת חושב, להיות על-המגדלים ועל-הפינות, לירוא בחיצים, ובאבנים גדולות; וייצא שמו עד-למרחוק, כי-הפליא להיעזר עד כי-חזק. ב כו,טז וכחזקתו, גבה ליבו עד-להשחית, וימעל, ביהוה אלוהיו; ויבוא אל-היכל יהוה, להקטיר על-מזבח הקטורת. ב כו,יז ויבוא אחריו, עזריהו הכוהן; ועימו כוהנים ליהוה, שמונים--בני-חיל. ב כו,יח ויעמדו על-עוזייהו המלך, ויאמרו לו לא-לך עוזייהו להקטיר ליהוה--כי לכוהנים בני-אהרון המקודשים, להקטיר: צא מן-המקדש כי מעלת, ולא-לך לכבוד מיהוה אלוהים. ב כו,יט ויזעף, עוזייהו, ובידו מקטרת, להקטיר; ובזעפו עם-הכוהנים, והצרעת זרחה במצחו לפני הכוהנים בבית יהוה, מעל, למזבח הקטורת. ב כו,כ וייפן אליו עזריהו כוהן הראש וכל-הכוהנים, והנה-הוא מצורע במצחו, ויבהילוהו, משם; וגם-הוא נדחף לצאת, כי ניגעו יהוה. ב כו,כא ויהי עוזייהו המלך מצורע עד-יום מותו, ויישב בית החופשית מצורע--כי נגזר, מבית יהוה; ויותם בנו על-בית המלך, שופט את-עם הארץ. ב כו,כב ויתר דברי עוזייהו, הראשונים והאחרונים--כתב ישעיהו בן-אמוץ, הנביא. ב כו,כג וישכב עוזייהו עם-אבותיו, ויקברו אותו עם-אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים--כי אמרו, מצורע הוא; וימלוך יותם בנו, תחתיו. {פ}
ב כז,א בן-עשרים וחמש שנה, יותם במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ירושה בת-צדוק. ב כז,ב ויעש הישר בעיני יהוה, ככול אשר-עשה עוזייהו אביו--רק, לא-בא אל-היכל יהוה; ועוד העם, משחיתים. ב כז,ג הוא, בנה את-שער בית-יהוה--העליון; ובחומת העופל בנה, לרוב. ב כז,ד וערים בנה, בהר-יהודה; ובחורשים בנה, בירנייות ומגדלים. ב כז,ה והוא נלחם עם-מלך בני-עמון, ויחזק עליהם, וייתנו-לו בני-עמון בשנה ההיא מאה כיכר-כסף, ועשרת אלפים כורים חיטים ושעורים עשרת אלפים: זאת, השיבו לו בני עמון, ובשנה השנית, והשלישית. ב כז,ו ויתחזק, יותם: כי הכין דרכיו, לפני יהוה אלוהיו. ב כז,ז ויתר דברי יותם, וכל-מלחמותיו ודרכיו--הנם כתובים, על-ספר מלכי-ישראל ויהודה. ב כז,ח בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו; ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים. ב כז,ט וישכב יותם עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד; וימלוך אחז בנו, תחתיו. {פ}
ב כח,א בן-עשרים שנה, אחז במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ולא-עשה הישר בעיני יהוה, כדויד אביו. ב כח,ב וילך, בדרכי מלכי ישראל; וגם מסכות עשה, לבעלים. ב כח,ג והוא הקטיר, בגיא בן-הינום; ויבער את-בניו, באש, כתועבות הגויים, אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל. ב כח,ד ויזבח ויקטר בבמות, ועל-הגבעות, ותחת, כל-עץ רענן. ב כח,ה וייתנהו יהוה אלוהיו, ביד מלך ארם, ויכו-בו, וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק; וגם ביד-מלך ישראל, ניתן, ויך-בו, מכה גדולה. {ס} ב כח,ו ויהרוג פקח בן-רמליהו ביהודה, מאה ועשרים אלף ביום אחד--הכול בני-חיל: בעוזבם, את-יהוה אלוהי אבותם. ב כח,ז ויהרוג זכרי גיבור אפריים, את-מעשיהו בן-המלך, ואת-עזריקם, נגיד הבית; ואת-אלקנה, משנה המלך. {ס} ב כח,ח וישבו בני-ישראל מאחיהם מאתיים אלף, נשים בנים ובנות, וגם-שלל רב, בזזו מהם; ויביאו את-השלל, לשומרון. {ס} ב כח,ט ושם היה נביא ליהוה, עודד שמו, וייצא לפני הצבא הבא לשומרון, ויאמר להם הנה בחמת יהוה אלוהי-אבותיכם על-יהודה נתנם בידכם; ותהרגו-בם בזעף, עד לשמיים הגיע. ב כח,י ועתה בני-יהודה וירושלים, אתם אומרים, לכבוש לעבדים ולשפחות, לכם; הלוא רק-אתם עימכם אשמות, ליהוה אלוהיכם. ב כח,יא ועתה שמעוני--והשיבו השביה, אשר שביתם מאחיכם: כי חרון אף-יהוה, עליכם. {ס} ב כח,יב ויקומו אנשים מראשי בני-אפריים, עזריהו בן-יהוחנן ברכיהו בן-משילמות, ויחזקייהו בן-שלום, ועמשא בן-חדליי--על-הבאים, מן-הצבא. ב כח,יג ויאמרו להם, לא-תביאו את-השביה הנה--כי לאשמת יהוה עלינו אתם אומרים, להוסיף על-חטאותינו ועל-אשמתנו: כי-רבה אשמה לנו, וחרון אף על-ישראל. {ס} ב כח,יד ויעזוב החלוץ, את-השביה ואת-הביזה, לפני השרים, וכל-הקהל. ב כח,טו ויקומו האנשים אשר-ניקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל-מערומיהם הלבישו מן-השלל, וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל-כושל, ויביאום ירחו עיר-התמרים אצל אחיהם; וישובו, שומרון. {פ}
ב כח,טז בעת ההיא, שלח המלך אחז על-מלכי אשור--לעזור לו. ב כח,יז ועוד אדומים, באו; ויכו ביהודה, וישבו-שבי. ב כח,יח ופלשתים פשטו, בערי השפילה והנגב ליהודה, וילכדו את-בית-שמש ואת-איילון ואת-הגדרות ואת-שוכו ובנותיה ואת-תמנה ובנותיה, ואת-גמזו ואת-בנותיה; ויישבו, שם. ב כח,יט כי-הכניע יהוה את-יהודה, בעבור אחז מלך-ישראל: כי הפריע ביהודה, ומעול מעל ביהוה. ב כח,כ ויבוא עליו, תילגת פלנאסר מלך אשור; ויצר לו, ולא חזקו. ב כח,כא כי-חלק אחז את-בית יהוה, ואת-בית המלך והשרים; וייתן למלך אשור, ולא לעזרה לו. ב כח,כב ובעת הצר לו, ויוסף למעול ביהוה: הוא, המלך אחז. ב כח,כג ויזבח, לאלוהי דרמשק המכים בו, ויאמר כי אלוהי מלכי-ארם הם מעזרים אותם, להם אזבח ויעזרוני; והם היו-לו להכשילו, ולכל-ישראל. ב כח,כד ויאסוף אחז את-כלי בית-האלוהים, ויקצץ את-כלי בית-האלוהים, ויסגור, את-דלתות בית-יהוה; ויעש לו מזבחות בכל-פינה, בירושלים. ב כח,כה ובכל-עיר ועיר ליהודה עשה במות, לקטר לאלוהים אחרים; ויכעס, את-יהוה אלוהי אבותיו. ב כח,כו ויתר דבריו וכל-דרכיו, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, על-ספר מלכי-יהודה וישראל. ב כח,כז וישכב אחז עם-אבותיו, ויקברוהו בעיר בירושלים--כי לא הביאוהו, לקברי מלכי ישראל; וימלוך יחזקייהו בנו, תחתיו. {פ}
ב כט,א יחזקייהו מלך, בן-עשרים וחמש שנה, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבייה בת-זכריהו. ב כט,ב ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר-עשה, דויד אביו. ב כט,ג הוא בשנה הראשונה למולכו בחודש הראשון, פתח את-דלתות בית-יהוה--ויחזקם. ב כט,ד ויבא את-הכוהנים, ואת-הלויים; ויאספם, לרחוב המזרח. ב כט,ה ויאמר להם, שמעוני הלויים: עתה התקדשו, וקדשו את-בית יהוה אלוהי אבותיכם, והוציאו את-הנידה, מן-הקודש. ב כט,ו כי-מעלו אבותינו, ועשו הרע בעיני יהוה-אלוהינו--ויעזבוהו; ויסבו פניהם ממשכן יהוה, וייתנו-עורף. ב כט,ז גם סגרו דלתות האולם, ויכבו את-הנרות, וקטורת, לא הקטירו; ועולה לא-העלו בקודש, לאלוהי ישראל. ב כט,ח ויהי קצף יהוה, על-יהודה וירושלים; וייתנם לזעווה לשמה ולשריקה, כאשר אתם רואים בעיניכם. ב כט,ט והנה נפלו אבותינו, בחרב; ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי, על-זאת. ב כט,י עתה, עם-לבבי, לכרות ברית, ליהוה אלוהי ישראל; וישוב ממנו, חרון אפו. ב כט,יא בניי, עתה אל-תישלו: כי-בכם בחר יהוה, לעמוד לפניו לשרתו, ולהיות לו, משרתים ומקטירים. {פ}
ב כט,יב ויקומו הלויים מחת בן-עמשיי ויואל בן-עזריהו, מן-בני הקהתי, ומן-בני מררי, קיש בן-עבדי ועזריהו בן-יהללאל; {ס} ומן-הגרשוני--יואח בן-זימה, ועדן בן-יואח. ב כט,יג ומן-בני, אליצפן, שמרי, ויעיאל; ומן-בני אסף, זכריהו ומתניהו. {ס} ב כט,יד ומן-בני הימן, יחיאל ושמעי; {ס} ומן-בני ידותון, שמעיה ועוזיאל. ב כט,טו ויאספו את-אחיהם ויתקדשו, ויבואו כמצות-המלך בדברי יהוה, לטהר, בית יהוה. ב כט,טז ויבואו הכוהנים לפנימה בית-יהוה, לטהר, ויוציאו את כל-הטומאה אשר מצאו בהיכל יהוה, לחצר בית יהוה; ויקבלו, הלויים, להוציא לנחל-קדרון, חוצה. ב כט,יז ויחלו באחד לחודש הראשון, לקדש, וביום שמונה לחודש באו לאולם יהוה, ויקדשו את-בית-יהוה לימים שמונה; וביום שישה עשר לחודש הראשון, כילו. {ס} ב כט,יח ויבואו פנימה, אל-חזקייהו המלך, ויאמרו, טיהרנו את-כל-בית יהוה: את-מזבח העולה ואת-כל-כליו, ואת-שולחן המערכת ואת-כל-כליו. ב כט,יט ואת כל-הכלים, אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו--הכנו והקדשנו; והנם, לפני מזבח יהוה. {ס} ב כט,כ וישכם, יחזקייהו המלך, ויאסוף, את שרי העיר; ויעל, בית יהוה. ב כט,כא ויביאו פרים-שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה, וצפירי עיזים שבעה לחטאת, על-הממלכה ועל-המקדש, ועל-יהודה; ויאמר, לבני אהרון הכוהנים, להעלות, על-מזבח יהוה. ב כט,כב וישחטו, הבקר, ויקבלו הכוהנים את-הדם, ויזרקו המזבחה; וישחטו האילים, ויזרקו הדם המזבחה, וישחטו הכבשים, ויזרקו הדם המזבחה. ב כט,כג ויגישו את-שעירי החטאת, לפני המלך והקהל; ויסמכו ידיהם, עליהם. ב כט,כד וישחטום, הכוהנים, ויחטאו את-דמם המזבחה, לכפר על-כל-ישראל: כי לכל-ישראל אמר המלך, העולה והחטאת. ב כט,כה ויעמד את-הלויים בית יהוה, במצלתיים בנבלים ובכינורות, במצות דויד וגד חוזה-המלך, ונתן הנביא: כי ביד-יהוה המצוה, ביד-נביאיו. ב כט,כו ויעמדו הלויים בכלי דויד, והכוהנים בחצוצרות. {פ}
ב כט,כז ויאמר, חזקייהו, להעלות העולה, להמזבח; ובעת החל העולה, החל שיר-יהוה והחצוצרות, ועל-ידי, כלי דויד מלך-ישראל. ב כט,כח וכל-הקהל, משתחווים, והשיר משורר, והחצוצרות מחצרים: הכול, עד לכלות העולה. ב כט,כט וככלות, להעלות: כרעו, המלך וכל-הנמצאים איתו--וישתחוו. ב כט,ל ויאמר יחזקייהו המלך והשרים, ללויים, להלל ליהוה, בדברי דויד ואסף החוזה; ויהללו, עד-לשמחה, וייקדו, וישתחוו. {פ}
ב כט,לא ויען יחזקייהו ויאמר, עתה מילאתם ידכם ליהוה, גושו והביאו זבחים ותודות, לבית יהוה; ויביאו הקהל זבחים ותודות, וכל-נדיב לב עולות. ב כט,לב ויהי מספר העולה, אשר הביאו הקהל--בקר שבעים, אילים מאה כבשים מאתיים: לעולה ליהוה, כל-אלה. ב כט,לג והקודשים--בקר שש מאות, וצאן שלושת אלפים. ב כט,לד רק הכוהנים, היו למעט, ולא יכלו, להפשיט את-כל-העולות; ויחזקום אחיהם הלויים, עד-כלות המלאכה ועד יתקדשו הכוהנים--כי הלויים ישרי לבב, להתקדש מהכוהנים. ב כט,לה וגם-עולה לרוב בחלבי השלמים, ובנסכים--לעולה; ותיכון, עבודת בית-יהוה. ב כט,לו וישמח יחזקייהו וכל-העם, על ההכין האלוהים לעם: כי בפתאום, היה הדבר. {פ}
ב ל,א וישלח יחזקייהו על-כל-ישראל ויהודה, וגם-איגרות כתב על-אפריים ומנשה, לבוא לבית-יהוה, בירושלים--לעשות פסח, ליהוה אלוהי ישראל. ב ל,ב וייוועץ המלך ושריו וכל-הקהל, בירושלים, לעשות הפסח, בחודש השני. ב ל,ג כי לא יכלו לעשותו, בעת ההיא: כי הכוהנים לא-התקדשו למדיי, והעם לא-נאספו לירושלים. ב ל,ד ויישר הדבר, בעיני המלך, ובעיני, כל-הקהל. ב ל,ה ויעמידו דבר, להעביר קול בכל-ישראל מבאר-שבע ועד-דן--לבוא לעשות פסח ליהוה אלוהי-ישראל, בירושלים: כי לא לרוב עשו, ככתוב. ב ל,ו וילכו הרצים באיגרות מיד המלך ושריו, בכל-ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמור: בני ישראל, שובו אל-יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל-הפליטה, הנשארת לכם מכף מלכי אשור. ב ל,ז ואל-תהיו, כאבותיכם וכאחיכם, אשר מעלו, ביהוה אלוהי אבותיהם; וייתנם לשמה, כאשר אתם רואים. ב ל,ח עתה, אל-תקשו עורפכם כאבותיכם: תנו-יד ליהוה, ובואו למקדשו אשר הקדיש לעולם, ועבדו את-יהוה אלוהיכם, וישוב מכם חרון אפו. ב ל,ט כי בשובכם על-יהוה, אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם, ולשוב, לארץ הזאת: כי-חנון ורחום, יהוה אלוהיכם, ולא-יסיר פנים מכם, אם-תשובו אליו. {ס} ב ל,י ויהיו הרצים עוברים מעיר לעיר, בארץ-אפריים ומנשה--ועד-זבולון; ויהיו משחיקים עליהם, ומלעיגים בם. ב ל,יא אך-אנשים מאשר ומנשה, ומזבולון--נכנעו, ויבואו לירושלים. ב ל,יב גם ביהודה, הייתה יד האלוהים, לתת להם, לב אחד: לעשות מצות המלך, והשרים--בדבר יהוה. ב ל,יג וייאספו ירושלים עם-רב, לעשות את-חג המצות בחודש השני--קהל, לרוב מאוד. ב ל,יד ויקומו--ויסירו את-המזבחות, אשר בירושלים; ואת כל-המקטרות הסירו, וישליכו לנחל קדרון. ב ל,טו וישחטו הפסח, בארבעה עשר לחודש השני; והכוהנים והלויים נכלמו ויתקדשו, ויביאו עולות בית יהוה. ב ל,טז ויעמדו על-עומדם כמשפטם, כתורת משה איש-האלוהים; הכוהנים זורקים את-הדם, מיד הלויים. ב ל,יז כי-רבת בקהל, אשר לא-התקדשו; והלויים על-שחיטת הפסחים, לכול לא טהור--להקדיש, ליהוה. ב ל,יח כי מרבית העם רבת מאפריים ומנשה יששכר וזבולון, לא היטהרו--כי-אכלו את-הפסח, בלא ככתוב: כי התפלל יחזקייהו עליהם לאמור, יהוה הטוב יכפר בעד. ב ל,יט כל-לבבו הכין, לדרוש האלוהים יהוה אלוהי אבותיו; ולא, כטוהרת הקודש. {ס} ב ל,כ וישמע יהוה אל-יחזקייהו, וירפא את-העם. {ס} ב ל,כא ויעשו בני-ישראל הנמצאים בירושלים את-חג המצות, שבעת ימים--בשמחה גדולה; ומהללים ליהוה יום ביום הלויים והכוהנים, בכלי-עוז--ליהוה. {ס} ב ל,כב וידבר יחזקייהו, על-לב כל-הלויים--המשכילים שכל-טוב, ליהוה; ויאכלו את-המועד, שבעת הימים, מזבחים זבחי שלמים, ומתוודים ליהוה אלוהי אבותיהם. {ס} ב ל,כג וייוועצו, כל-הקהל, לעשות, שבעת ימים אחרים; ויעשו שבעת-ימים, שמחה. ב ל,כד כי חזקייהו מלך-יהודה הרים לקהל אלף פרים, ושבעת אלפים צאן, {ס} והשרים הרימו לקהל פרים אלף, וצאן עשרת אלפים; ויתקדשו כוהנים, לרוב. ב ל,כה וישמחו כל-קהל יהודה, והכוהנים והלויים, וכל-הקהל, הבאים מישראל; והגרים, הבאים מארץ ישראל, והיושבים, ביהודה. ב ל,כו ותהי שמחה-גדולה, בירושלים: כי מימי שלמה בן-דויד, מלך ישראל, לא כזאת, בירושלים. {ס} ב ל,כז ויקומו הכוהנים הלויים, ויברכו את-העם, ויישמע, בקולם; ותבוא תפילתם למעון קודשו, לשמיים. {פ}
ב לא,א וככלות כל-זאת, יצאו כל-ישראל הנמצאים לערי יהודה, וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את-הבמות ואת-המזבחות מכל-יהודה ובנימין ובאפריים ומנשה, עד-לכלה; וישובו כל-בני ישראל, איש לאחוזתו--לעריהם. {פ}
ב לא,ב ויעמד יחזקייהו את-מחלקות הכוהנים והלויים על-מחלקותם איש כפי עבודתו, לכוהנים וללויים, לעולה, ולשלמים--לשרת ולהודות ולהלל, בשערי מחנות יהוה. {ס} ב לא,ג ומנת המלך מן-רכושו לעולות, לעולות הבוקר והערב, והעולות, לשבתות ולחודשים ולמועדים--ככתוב, בתורת יהוה. ב לא,ד ויאמר לעם, ליושבי ירושלים, לתת, מנת הכוהנים והלויים--למען יחזקו, בתורת יהוה. ב לא,ה וכפרוץ הדבר, הרבו בני-ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכול, תבואת שדה; ומעשר הכול לרוב, הביאו. ב לא,ו ובני ישראל ויהודה, היושבים בערי יהודה--גם-הם מעשר בקר וצאן, ומעשר קודשים המקודשים ליהוה אלוהיהם: הביאו, וייתנו ערימות ערימות. {ס} ב לא,ז בחודש, השלישי, החלו הערימות, לייסוד; ובחודש השביעי, כילו. {ס} ב לא,ח ויבואו יחזקייהו והשרים, ויראו את-הערימות; ויברכו, את-יהוה, ואת, עמו ישראל. {פ}
ב לא,ט וידרוש יחזקייהו, על-הכוהנים והלויים--על-הערימות. ב לא,י ויאמר אליו, עזריהו הכוהן הראש--לבית צדוק: ויאמר מהחל התרומה לביא בית-יהוה, אכול ושבוע והותר עד-לרוב--כי יהוה בירך את-עמו, והנותר את-ההמון הזה. {ס} ב לא,יא ויאמר יחזקייהו, להכין לשכות בבית יהוה--ויכינו. ב לא,יב ויביאו את-התרומה והמעשר והקודשים, באמונה; ועליהם נגיד כנניהו הלוי, ושמעי אחיהו משנה. ב לא,יג ויחיאל ועזזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד, ואליאל ויסמכיהו, ומחת, ובניהו--פקידים, מיד כנניהו ושמעי אחיו, במפקד יחזקייהו המלך, ועזריהו נגיד בית-האלוהים. ב לא,יד וקורא בן-ימנה הלוי השוער למזרחה, על נדבות האלוהים--לתת תרומת יהוה, וקודשי הקודשים. ב לא,טו ועל-ידו עדן ומנימין וישוע ושמעיהו אמריהו ושכניהו, בערי הכוהנים--באמונה: לתת לאחיהם במחלקות, כגדול כקטן. ב לא,טז מלבד התייחשם לזכרים, מבן שלוש שנים ולמעלה, לכל-הבא לבית-יהוה, לדבר-יום ביומו--לעבודתם, במשמרותם כמחלקותיהם. ב לא,יז ואת התייחש הכוהנים, לבית אבותיהם, והלויים, מבן עשרים שנה ולמעלה--במשמרותיהם, במחלקותיהם. ב לא,יח ולהתייחש, בכל-טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם--לכל-קהל: כי באמונתם, יתקדשו-קודש. ב לא,יט ולבני אהרון הכוהנים בשדי מגרש עריהם, בכל-עיר ועיר, אנשים, אשר ניקבו בשמות--לתת מנות, לכל-זכר בכוהנים, ולכל-התייחש, בלויים. ב לא,כ ויעש כזאת יחזקייהו, בכל-יהודה; ויעש הטוב והישר והאמת, לפני יהוה אלוהיו. ב לא,כא ובכל-מעשה אשר-החל בעבודת בית-האלוהים, ובתורה ובמצוה, לדרוש, לאלוהיו--בכל-לבבו עשה, והצליח. {פ}
ב לב,א אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך-אשור; ויבוא ביהודה, וייחן על-הערים הבצורות, ויאמר, לבקעם אליו. ב לב,ב וירא, יחזקייהו, כי-בא, סנחריב; ופניו, למלחמה על-ירושלים. ב לב,ג וייוועץ, עם-שריו וגיבוריו, לסתום את-מימי העיינות, אשר מחוץ לעיר; ויעזרוהו. ב לב,ד וייקבצו עם-רב--ויסתמו את-כל-המעיינות, ואת-הנחל השוטף בתוך-הארץ לאמור: למה יבואו מלכי אשור, ומצאו מים רבים. ב לב,ה ויתחזק וייבן את-כל-החומה הפרוצה ויעל על-המגדלות, ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את-המילוא, עיר דויד; ויעש שלח לרוב, ומגינים. ב לב,ו וייתן שרי מלחמות, על-העם; ויקבצם אליו, אל-רחוב שער העיר, וידבר על-לבבם, לאמור. ב לב,ז חזקו ואמצו--אל-תיראו ואל-תיחתו מפני מלך אשור, ומלפני כל-ההמון אשר-עימו: כי-עימנו רב, מעימו. ב לב,ח עימו, זרוע בשר, ועימנו יהוה אלוהינו לעוזרנו, ולהילחם מלחמותינו; וייסמכו העם, על-דברי יחזקייהו מלך-יהודה. {פ}
ב לב,ט אחר זה, שלח סנחריב מלך-אשור עבדיו ירושלימה, והוא על-לכיש, וכל-ממשלתו עימו--על-יחזקייהו מלך יהודה, ועל-כל-יהודה אשר בירושלים לאמור. ב לב,י כה אמר, סנחריב מלך אשור: על-מה אתם בוטחים, ויושבים במצור בירושלים. ב לב,יא הלוא יחזקייהו, מסית אתכם, לתת אתכם, למות ברעב ובצמא לאמור: יהוה אלוהינו--יצילנו, מכף מלך אשור. ב לב,יב הלוא-הוא, יחזקייהו, הסיר את-במותיו, ואת-מזבחותיו; ויאמר ליהודה ולירושלים, לאמור, לפני מזבח אחד תשתחוו, ועליו תקטירו. ב לב,יג הלוא תדעו, מה עשיתי אני ואבותיי, לכול, עמי הארצות: היכול יכלו, אלוהי גויי הארצות, להציל את-ארצם, מידי. ב לב,יד מי בכל-אלוהי הגויים האלה, אשר החרימו אבותיי, אשר יכול, להציל את-עמו מידי: כי יוכל אלוהיכם, להציל אתכם מידי. ב לב,טו ועתה אל-ישיא אתכם חזקייהו ואל-יסית אתכם כזאת, ואל-תאמינו לו--כי-לא יוכל כל-אלוה כל-גוי וממלכה, להציל עמו מידי ומיד אבותיי: אף כי אלוהיכם, לא-יצילו אתכם מידי. ב לב,טז ועוד דיברו עבדיו, על-יהוה האלוהים, ועל, יחזקייהו עבדו. ב לב,יז וספרים כתב--לחרף, ליהוה אלוהי ישראל: ולאמור עליו לאמור, כאלוהי גויי הארצות אשר לא-הצילו עמם מידי--כן לא-יציל אלוהי יחזקייהו עמו, מידי. ב לב,יח ויקראו בקול-גדול יהודית, על-עם ירושלים אשר על-החומה, לייראם, ולבהלם--למען, ילכדו את-העיר. ב לב,יט וידברו, אל-אלוהי ירושלים: כעל, אלוהי עמי הארץ--מעשה, ידי האדם. {ס} ב לב,כ ויתפלל יחזקייהו המלך, וישעיהו בן-אמוץ הנביא--על-זאת; ויזעקו, השמיים. {ס} ב לב,כא וישלח יהוה, מלאך, ויכחד כל-גיבור חיל ונגיד ושר, במחנה מלך אשור; וישב בבושת פנים לארצו, ויבוא בית אלוהיו, ומיציאי מעיו, שם הפילוהו בחרב. ב לב,כב ויושע יהוה את-יחזקייהו ואת יושבי ירושלים, מיד סנחריב מלך-אשור--ומיד-כול; וינהלם, מסביב. ב לב,כג ורבים מביאים מנחה ליהוה, לירושלים, ומגדנות, ליחזקייהו מלך יהודה; ויינשא לעיני כל-הגויים, מאחרי-כן. {פ}
ב לב,כד בימים ההם, חלה יחזקייהו עד-למות; ויתפלל, אל-יהוה, ויאמר לו, ומופת נתן לו. ב לב,כה ולא-כגמול עליו השיב יחזקייהו, כי גבה ליבו; ויהי עליו קצף, ועל-יהודה וירושלים. ב לב,כו וייכנע יחזקייהו בגובה ליבו, הוא ויושבי ירושלים; ולא-בא עליהם קצף יהוה, בימי יחזקייהו. ב לב,כז ויהי ליחזקייהו עושר וכבוד, הרבה מאוד; ואוצרות עשה-לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה, ולבשמים ולמגינים, ולכול, כלי חמדה. ב לב,כח ומסכנות--לתבואת דגן, ותירוש ויצהר; ואורוות לכל-בהמה ובהמה, ועדרים לאוורות. ב לב,כט וערים עשה לו, ומקנה-צאן ובקר לרוב: כי נתן-לו אלוהים, רכוש רב מאוד. ב לב,ל והוא יחזקייהו, סתם את-מוצא מימי גיחון העליון, וישרם למטה-מערבה, לעיר דויד; ויצלח יחזקייהו, בכל-מעשהו. ב לב,לא וכן במליצי שרי בבל, המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ, עזבו, האלוהים--לנסותו, לדעת כל-בלבבו. ב לב,לב ויתר דברי יחזקייהו, וחסדיו--הנם כתובים, בחזון ישעיהו בן-אמוץ הנביא, על-ספר מלכי-יהודה, וישראל. ב לב,לג וישכב יחזקייהו עם-אבותיו, ויקברוהו במעלה קברי בני-דויד, וכבוד עשו-לו במותו, כל-יהודה ויושבי ירושלים; וימלוך מנשה בנו, תחתיו. {פ}
ב לג,א בן-שתים עשרה שנה, מנשה במולכו; וחמישים וחמש שנה, מלך בירושלים. ב לג,ב ויעש הרע, בעיני יהוה: כתועבות, הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. ב לג,ג וישב, וייבן את-הבמות, אשר ניתץ, יחזקייהו אביו; ויקם מזבחות לבעלים, ויעש אשרות, וישתחו לכל-צבא השמיים, ויעבוד אותם. ב לג,ד ובנה מזבחות, בבית יהוה, אשר אמר יהוה, בירושלים יהיה-שמי לעולם. ב לג,ה וייבן מזבחות, לכל-צבא השמיים, בשתי, חצרות בית-יהוה. ב לג,ו והוא העביר את-בניו באש, בגיא בן-הינום, ועונן וניחש וכישף, ועשה אוב ויידעוני: הרבה, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיסו. ב לג,ז וישם, את-פסל הסמל אשר עשה--בבית האלוהים, אשר אמר אלוהים אל-דויד ואל-שלמה בנו, בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכול שבטי ישראל, אשים את-שמי לעילום. ב לג,ח ולא אוסיף, להסיר את-רגל ישראל, מעל האדמה, אשר העמדתי לאבותיכם: רק אם-ישמרו לעשות, את כל-אשר ציוויתים, לכל-התורה והחוקים והמשפטים, ביד-משה. ב לג,ט ויתע מנשה, את-יהודה ויושבי ירושלים: לעשות רע--מן-הגויים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל. {פ}
ב לג,י וידבר יהוה אל-מנשה ואל-עמו, ולא הקשיבו. ב לג,יא ויבא יהוה עליהם, את-שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את-מנשה, בחוחים; ויאסרוהו, בנחושתיים, ויוליכוהו, בבלה. ב לג,יב וכהצר לו--חילה, את-פני יהוה אלוהיו; וייכנע מאוד, מלפני אלוהי אבותיו. ב לג,יג ויתפלל אליו, וייעתר לו וישמע תחינתו, וישיבהו ירושלים, למלכותו; ויידע מנשה, כי יהוה הוא האלוהים. ב לג,יד ואחרי-כן בנה חומה חיצונה לעיר-דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים, וסבב לעופל, ויגביההא, מאוד; וישם שרי-חיל בכל-הערים הבצורות, ביהודה. ב לג,טו ויסר את-אלוהי הנכר ואת-הסמל, מבית יהוה, וכל-המזבחות אשר בנה בהר בית-יהוה, ובירושלים; וישלך, חוצה לעיר. ב לג,טז וייבן, את-מזבח יהוה, ויזבח עליו, זבחי שלמים ותודה; ויאמר, ליהודה, לעבוד, את-יהוה אלוהי ישראל. ב לג,יז אבל עוד העם, זובחים בבמות: רק, ליהוה אלוהיהם. ב לג,יח ויתר דברי מנשה, ותפילתו אל-אלוהיו, ודברי החוזים, המדברים אליו בשם יהוה אלוהי ישראל--הנם, על-דברי מלכי ישראל. ב לג,יט ותפילתו והיעתר-לו, וכל-חטאתו ומעלו, והמקומות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסילים, לפני היכנעו--הנם כתובים, על דברי חוזיי. ב לג,כ וישכב מנשה עם-אבותיו, ויקברוהו ביתו; וימלוך אמון בנו, תחתיו. {פ}
ב לג,כא בן-עשרים ושתיים שנה, אמון במולכו; ושתיים שנים, מלך בירושלים. ב לג,כב ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשה מנשה אביו; ולכל-הפסילים, אשר עשה מנשה אביו--זיבח אמון, ויעבדם. ב לג,כג ולא נכנע מלפני יהוה, כהיכנע מנשה אביו: כי הוא אמון, הרבה אשמה. ב לג,כד ויקשרו עליו עבדיו, וימיתוהו בביתו. ב לג,כה ויכו, עם-הארץ, את כל-הקושרים, על-המלך אמון; וימליכו עם-הארץ את-יאשייהו בנו, תחתיו. {פ}
ב לד,א בן-שמונה שנים, יאשייהו במולכו; ושלושים ואחת שנה, מלך בירושלים. ב לד,ב ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בדרכי דויד אביו, ולא-סר, ימין ושמאל. ב לד,ג ובשמונה שנים למולכו, והוא עודנו נער, החל, לדרוש לאלוהי דויד אביו; ובשתים עשרה שנה, החל לטהר את-יהודה וירושלים, מן-הבמות והאשרים, והפסילים והמסכות. ב לד,ד וינתצו לפניו, את מזבחות הבעלים, והחמנים אשר-למעלה מעליהם, גידע; והאשרים והפסילים והמסכות, שיבר והדק, ויזרוק על-פני הקברים, הזובחים להם. ב לד,ה ועצמות, כוהנים, שרף, על-מזבחותם; ויטהר את-יהודה, ואת-ירושלים. ב לד,ו ובערי מנשה ואפריים ושמעון, ועד-נפתלי, בחרבותיהם, סביב. ב לד,ז וינתץ את-המזבחות, ואת-האשרים והפסילים כיתת להדק, וכל-החמנים גידע, בכל-ארץ ישראל; וישב, לירושלים. {פ}
ב לד,ח ובשנת שמונה עשרה למולכו, לטהר הארץ והבית--שלח את-שפן בן-אצליהו ואת-מעשיהו שר-העיר, ואת יואח בן-יואחז המזכיר, לחזק, את-בית יהוה אלוהיו. ב לד,ט ויבואו אל-חלקייהו הכוהן הגדול, וייתנו את-הכסף המובא בית-אלוהים, אשר אספו-הלויים שומרי הסף מיד מנשה ואפריים ומכול שארית ישראל, ומכל-יהודה ובנימין; וישובו, ירושלים. ב לד,י וייתנו, על-יד עושי המלאכה, המופקדים, בבית יהוה; וייתנו אותו עושי המלאכה, אשר עושים בבית יהוה, לבדוק ולחזק, הבית. ב לד,יא וייתנו, לחרשים ולבונים, לקנות אבני מחצב, ועצים למחברות; ולקרות, את-הבתים, אשר השחיתו, מלכי יהודה. {ס} ב לד,יב והאנשים עושים באמונה במלאכה, ועליהם מופקדים יחת ועובדיהו הלויים מן-בני מררי, וזכריה ומשולם מן-בני הקהתים, לנצח; והלויים--כל-מבין, בכלי-שיר. ב לד,יג ועל הסבלים, ומנצחים לכול עושי מלאכה, לעבודה, ועבודה; ומהלויים, סופרים ושוטרים ושוערים. ב לד,יד ובהוציאם את-הכסף, המובא בית יהוה--מצא חלקייהו הכוהן, את-ספר תורת-יהוה ביד-משה. ב לד,טו ויען חלקייהו, ויאמר אל-שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; וייתן חלקייהו את-הספר, אל-שפן. ב לד,טז ויבא שפן את-הספר אל-המלך, וישב עוד את-המלך דבר לאמור: כול אשר-ניתן ביד-עבדיך, הם עושים. ב לד,יז ויתיכו, את-הכסף הנמצא בבית-יהוה; וייתנוהו, על-יד המופקדים, ועל-יד, עושי המלאכה. ב לד,יח ויגד שפן הסופר, למלך לאמור--ספר נתן לי, חלקייהו הכוהן; ויקרא-בו שפן, לפני המלך. ב לד,יט ויהי כשמוע המלך, את דברי התורה--ויקרע, את-בגדיו. ב לד,כ ויצו המלך את-חלקייהו ואת-אחיקם בן-שפן ואת-עבדון בן-מיכה ואת שפן הסופר, ואת עשיה עבד-המלך--לאמור. ב לד,כא לכו דרשו את-יהוה בעדי, ובעד הנשאר בישראל וביהודה, על-דברי הספר, אשר נמצא: כי-גדולה חמת-יהוה, אשר ניתכה בנו, על אשר לא-שמרו אבותינו את-דבר יהוה, לעשות ככל-הכתוב על-הספר הזה. ב לד,כב וילך חלקייהו ואשר המלך, אל-חולדה הנביאה אשת שלום בן-תוקהת בן-חסרה שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים, במשנה; וידברו אליה, כזאת. ב לד,כג ותאמר להם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל: אמרו לאיש, אשר-שלח אתכם אליי. {ס} ב לד,כד כה אמר יהוה, הנני מביא רעה על-המקום הזה ועל-יושביו: את כל-האלות, הכתובות על-הספר, אשר קראו, לפני מלך יהודה. ב לד,כה תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלוהים אחרים--למען הכעיסני, בכול מעשי ידיהם; ותיתך חמתי במקום הזה, ולא תכבה. ב לד,כו ואל-מלך יהודה, השולח אתכם לדרוש ביהוה--כה תאמרו, אליו: {ס} כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הדברים אשר שמעת. ב לד,כז יען רך-לבבך ותיכנע מלפני אלוהים, בשומעך את-דבריו על-המקום הזה ועל-יושביו, ותיכנע לפניי, ותקרע את-בגדיך ותבך לפניי; וגם-אני שמעתי, נאום-יהוה. ב לד,כח הנני אוסיפך אל-אבותיך, ונאספת אל-קברותיך בשלום, ולא-תראינה עיניך, בכול הרעה אשר אני מביא על-המקום הזה ועל-יושביו; וישיבו את-המלך, דבר. {ס} ב לד,כט וישלח, המלך; ויאסוף, את-כל-זקני יהודה וירושלים. ב לד,ל ויעל המלך בית-יהוה וכל-איש יהודה ויושבי ירושלים, והכוהנים והלויים, וכל-העם, מגדול ועד-קטן; ויקרא באוזניהם, את-כל-דברי ספר הברית, הנמצא, בית יהוה. ב לד,לא ויעמוד המלך על-עומדו, ויכרות את-הברית לפני יהוה, ללכת אחרי יהוה ולשמור את-מצוותיו ועדוותיו וחוקיו, בכל-לבבו ובכל-נפשו--לעשות את-דברי הברית, הכתובים על-הספר הזה. ב לד,לב ויעמד, את כל-הנמצא בירושלים ובנימין; ויעשו יושבי ירושלים, כברית אלוהים אלוהי אבותיהם. ב לד,לג ויסר יאשייהו את-כל-התועבות, מכל-הארצות אשר לבני ישראל, ויעבד את כל-הנמצא בישראל, לעבוד את-יהוה אלוהיהם: כל-ימיו--לא סרו, מאחרי יהוה אלוהי אבותיהם. {ס} ב לה,א ויעש יאשייהו בירושלים פסח, ליהוה; וישחטו הפסח, בארבעה עשר לחודש הראשון. ב לה,ב ויעמד הכוהנים, על-משמרותם; ויחזקם, לעבודת בית יהוה. {ס} ב לה,ג ויאמר ללויים המבינים לכל-ישראל הקדושים ליהוה, תנו את-ארון-הקודש בבית אשר בנה שלמה בן-דויד מלך ישראל--אין-לכם משא, בכתף; עתה, עבדו את-יהוה אלוהיכם, ואת, עמו ישראל. ב לה,ד והכינו לבית-אבותיכם, כמחלקותיכם--בכתב, דויד מלך ישראל, ובמכתב, שלמה בנו. ב לה,ה ועמדו בקודש, לפלוגות בית האבות, לאחיכם, בני העם--וחלוקת בית-אב, ללויים. ב לה,ו ושחטו, הפסח; והתקדשו והכינו לאחיכם, לעשות כדבר-יהוה ביד-משה. {פ}
ב לה,ז וירם יאשייהו לבני העם צאן כבשים ובני-עיזים, הכול לפסחים, לכל-הנמצא למספר שלושים אלף, ובקר שלושת אלפים: אלה, מרכוש המלך. {ס} ב לה,ח ושריו לנדבה לעם, לכוהנים וללויים--הרימו: חלקייה וזכריהו ויחיאל, נגידי בית האלוהים, לכוהנים נתנו לפסחים אלפיים ושש מאות, ובקר שלוש מאות. ב לה,ט וכנניהו ושמעיהו ונתנאל אחיו, וחשביהו ויעיאל ויוזבד--שרי הלויים: הרימו ללויים לפסחים חמשת אלפים, ובקר חמש מאות. ב לה,י ותיכון, העבודה; ויעמדו הכוהנים על-עומדם והלויים על-מחלקותם, כמצות המלך. ב לה,יא וישחטו, הפסח; ויזרקו הכוהנים מידם, והלויים מפשיטים. ב לה,יב ויסירו העולה לתיתם למפלגות לבית-אבות, לבני העם, להקריב ליהוה, ככתוב בספר משה; וכן, לבקר. ב לה,יג ויבשלו הפסח באש, כמשפט; והקודשים בישלו, בסירות ובדוודים ובצלחות, ויריצו, לכל-בני העם. ב לה,יד ואחר, הכינו להם ולכוהנים--כי הכוהנים בני אהרון, בהעלות העולה והחלבים עד-לילה; והלויים הכינו להם, ולכוהנים בני אהרון. ב לה,טו והמשוררים בני-אסף על-מעמדם, כמצות דויד ואסף והימן וידותון חוזה המלך, והשוערים, לשער ושער: אין להם, לסור מעל עבודתם--כי-אחיהם הלויים, הכינו להם. ב לה,טז ותיכון כל-עבודת יהוה ביום ההוא, לעשות הפסח, והעלות עולות, על מזבח יהוה--כמצות, המלך יאשייהו. ב לה,יז ויעשו בני-ישראל הנמצאים את-הפסח, בעת ההיא, ואת-חג המצות, שבעת ימים. ב לה,יח ולא-נעשה פסח כמוהו בישראל, מימי שמואל הנביא; וכל-מלכי ישראל לא-עשו כפסח אשר-עשה יאשייהו והכוהנים והלויים וכל-יהודה, וישראל הנמצא, ויושבי, ירושלים. {ס} ב לה,יט בשמונה עשרה שנה, למלכות יאשייהו--נעשה, הפסח הזה. ב לה,כ אחרי כל-זאת, אשר הכין יאשייהו את-הבית, עלה נכו מלך-מצריים להילחם בכרכמיש, על-פרת; וייצא לקראתו, יאשייהו. ב לה,כא וישלח אליו מלאכים לאמור מה-לי ולך מלך יהודה, לא-עליך אתה היום כי אל-בית מלחמתי, ואלוהים, אמר לבהלני: חדל-לך מאלוהים אשר-עימי, ואל-ישחיתך. ב לה,כב ולא-הסב יאשייהו פניו ממנו, כי להילחם-בו התחפש, ולא שמע אל-דברי נכו, מפי אלוהים; ויבוא, להילחם בבקעת מגידו. ב לה,כג ויורו, היורים, למלך, יאשייהו; ויאמר המלך לעבדיו העבירוני, כי הוחליתי מאוד. ב לה,כד ויעבירוהו עבדיו מן-המרכבה, וירכיבוהו על רכב המשנה אשר-לו, ויוליכוהו ירושלים, וימת וייקבר בקברות אבותיו; וכל-יהודה, וירושלים, מתאבלים, על-יאשייהו. {פ}
ב לה,כה ויקונן ירמיהו, על-יאשייהו, ויאמרו כל-השרים והשרות בקינותיהם על-יאשייהו עד-היום, וייתנום לחוק על-ישראל; והנם כתובים, על-הקינות. ב לה,כו ויתר דברי יאשייהו, וחסדיו--ככתוב, בתורת יהוה. ב לה,כז ודבריו, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, על-ספר מלכי-ישראל ויהודה. ב לו,א ויקחו, עם-הארץ, את-יהואחז, בן-יאשייהו; וימליכוהו תחת-אביו, בירושלים. ב לו,ב בן-שלוש ועשרים שנה, יואחז במולכו; ושלושה חודשים, מלך בירושלים. ב לו,ג ויסירהו מלך-מצריים, בירושלים; ויענוש, את-הארץ, מאה כיכר-כסף, וכיכר זהב. ב לו,ד וימלך מלך-מצריים את-אליקים אחיו, על-יהודה וירושלים, ויסב את-שמו, יהויקים; ואת-יואחז אחיו לקח נכו, ויביאהו מצריימה. {פ}
ב לו,ה בן-עשרים וחמש שנה, יהויקים במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ויעש הרע, בעיני יהוה אלוהיו. ב לו,ו עליו עלה, נבוכדנאצר מלך בבל; ויאסרהו, בנחושתיים, להוליכו, בבלה. ב לו,ז ומכלי בית יהוה, הביא נבוכדנאצר לבבל; וייתנם בהיכלו, בבבל. ב לו,ח ויתר דברי יהויקים ותועבותיו אשר-עשה, והנמצא עליו--הנם כתובים על-ספר מלכי ישראל, ויהודה; וימלוך יהויכין בנו, תחתיו. {פ}
ב לו,ט בן-שמונה שנים, יהויכין במולכו, ושלושה חודשים ועשרת ימים, מלך בירושלים; ויעש הרע, בעיני יהוה. ב לו,י ולתשובת השנה, שלח המלך נבוכדנאצר, ויביאהו בבלה, עם-כלי חמדת בית-יהוה; וימלך את-צדקייהו אחיו, על-יהודה וירושלים. {פ}
ב לו,יא בן-עשרים ואחת שנה, צדקייהו במולכו; ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים. ב לו,יב ויעש הרע, בעיני יהוה אלוהיו: לא נכנע, מלפני ירמיהו הנביא--מפי יהוה. ב לו,יג וגם במלך נבוכדנאצר, מרד, אשר השביעו, באלוהים; ויקש את-עורפו, ויאמץ את-לבבו, משוב, אל-יהוה אלוהי ישראל. ב לו,יד גם כל-שרי הכוהנים והעם, הרבו למעול-מעל, ככול, תועבות הגויים; ויטמאו את-בית יהוה, אשר הקדיש בירושלים. ב לו,טו וישלח יהוה אלוהי אבותיהם עליהם, ביד מלאכיו--השכם ושלוח: כי-חמל על-עמו, ועל-מעונו. ב לו,טז ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו: עד עלות חמת-יהוה, בעמו--עד-לאין מרפא. ב לו,יז ויעל עליהם את-מלך כשדים, ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם, ולא חמל על-בחור ובתולה, זקן וישש: הכול, נתן בידו. ב לו,יח וכול כלי בית האלוהים, הגדולים והקטנים, ואוצרות בית יהוה, ואוצרות המלך ושריו--הכול, הביא בבל. ב לו,יט וישרפו, את-בית האלוהים, וינתצו, את חומת ירושלים; וכל-ארמנותיה שרפו באש, וכל-כלי מחמדיה להשחית. ב לו,כ ויגל השארית מן-החרב, אל-בבל; ויהיו-לו ולבניו לעבדים, עד-מלוך מלכות פרס. ב לו,כא למלאות דבר-יהוה בפי ירמיהו, עד-רצתה הארץ את-שבתותיה: כל-ימי הושמה שבתה, למלאות שבעים שנה. {ס} ב לו,כב ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר-יהוה, בפי ירמיהו--העיר יהוה, את-רוח כורש מלך-פרס, ויעבר-קול בכל-מלכותו, וגם-במכתב לאמור. {ס} ב לו,כג כה-אמר כורש מלך פרס, כל-ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלוהי השמיים, והוא-פקד עליי לבנות-לו בית, בירושלים אשר ביהודה: מי-בכם מכל-עמו, יהוה אלוהיו עימו--ויעל. {ש}