קוהלת

א,א דברי קהלת בן-דוד, מלך בירושלם.  א,ב הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל.  א,ג מה-יתרון, לאדם:  בכל-עמלו--שיעמל, תחת השמש.  א,ד דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עמדת.  א,ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם.  א,ו הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבתיו שב הרוח.  א,ז כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הלכים--שם הם שבים, ללכת.  א,ח כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אזן משמע.  א,ט מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש.  א,י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא:  כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו.  א,יא אין זכרון, לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון--עם שיהיו, לאחרנה.  {פ}

א,יב אני קהלת, הייתי מלך על-ישראל--בירושלם.  א,יג ונתתי את-לבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמים; הוא ענין רע, נתן אלהים לבני האדם--לענות בו.  א,יד ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכל הבל, ורעות רוח.  א,טו מעות, לא-יוכל לתקן; וחסרון, לא-יוכל להמנות.  א,טז דברתי אני עם-לבי, לאמר--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפני על-ירושלם; ולבי ראה הרבה, חכמה ודעת.  א,יז ואתנה לבי לדעת חכמה, ודעת הוללת ושכלות:  ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח.  א,יח כי ברב חכמה, רב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.  ב,א אמרתי אני בלבי, לכה-נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל.  ב,ב לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זה עשה.  ב,ג תרתי בלבי, למשוך ביין את-בשרי; ולבי נהג בחכמה, ולאחז בסכלות--עד אשר-אראה אי-זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים, מספר ימי חייהם.  ב,ד הגדלתי, מעשי:  בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים.  ב,ה עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל-פרי.  ב,ו עשיתי לי, ברכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים.  ב,ז קניתי עבדים ושפחות, ובני-בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכל שהיו לפני בירושלם.  ב,ח כנסתי לי גם-כסף וזהב, וסגלת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענגות בני האדם--שדה ושדות.  ב,ט וגדלתי והוספתי, מכל שהיה לפני בירושלם; אף חכמתי, עמדה לי.  ב,י וכל אשר שאלו עיני, לא אצלתי מהם:  לא-מנעתי את-לבי מכל-שמחה, כי-לבי שמח מכל-עמלי, וזה-היה חלקי, מכל-עמלי.  ב,יא ופניתי אני, בכל-מעשי שעשו ידי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכל הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש.  ב,יב ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות:  כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר-כבר, עשוהו.  ב,יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החשך.  ב,יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחשך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כלם.  ב,טו ואמרתי אני בלבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יתר; ודברתי בלבי, שגם-זה הבל.  ב,טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם:  בשכבר הימים הבאים, הכל נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל.  ב,יז ושנאתי, את-החיים--כי רע עלי המעשה, שנעשה תחת השמש:  כי-הכל הבל, ורעות רוח.  ב,יח ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש:  שאניחנו, לאדם שיהיה אחרי.  ב,יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל.  ב,כ וסבותי אני, ליאש את-לבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש.  ב,כא כי-יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל-בו, יתננו חלקו--גם-זה הבל, ורעה רבה.  ב,כב כי מה-הוה לאדם, בכל-עמלו, וברעיון, לבו--שהוא עמל, תחת השמש.  ב,כג כי כל-ימיו מכאבים, וכעס ענינו--גם-בלילה, לא-שכב לבו; גם-זה, הבל הוא.  ב,כד אין-טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את-נפשו טוב בעמלו; גם-זה ראיתי אני, כי מיד האלהים היא.  ב,כה כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני.  ב,כו כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלהים--גם-זה הבל, ורעות רוח.  ג,א לכל, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמים.  {פ}

ג,ב        עת ללדת,        ועת למות;
          עת לטעת,        ועת לעקור נטוע.
ג,ג        עת להרוג        ועת לרפוא,
          עת לפרוץ        ועת לבנות.
ג,ד        עת לבכות          ועת לשחוק,
          עת ספוד         ועת רקוד.
ג,ה        עת להשליך אבנים,        ועת כנוס אבנים;
          עת לחבוק,         ועת לרחק מחבק.
ג,ו        עת לבקש         ועת לאבד,
          עת לשמור        ועת להשליך.
ג,ז        עת לקרוע        ועת לתפור,
          עת לחשות        ועת לדבר.
ג,ח        עת לאהב         ועת לשנא,
          עת מלחמה        ועת שלום.  {פ}

ג,ט         מה-יתרון, העושה, באשר, הוא עמל.  ג,י ראיתי את-הענין, אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו.  ג,יא את-הכל עשה, יפה בעתו; גם את-העלם, נתן בלבם--מבלי אשר לא-ימצא האדם את-המעשה אשר-עשה האלהים, מראש ועד-סוף.  ג,יב ידעתי, כי אין טוב בם--כי אם-לשמוח, ולעשות טוב בחייו.  ג,יג וגם כל-האדם שיאכל ושתה, וראה טוב בכל-עמלו--מתת אלהים, היא.  ג,יד ידעתי, כי כל-אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף, וממנו אין לגרע; והאלהים עשה, שיראו מלפניו.  ג,טו מה-שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה; והאלהים, יבקש את-נרדף.  ג,טז ועוד ראיתי, תחת השמש:  מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע.  ג,יז אמרתי אני, בלבי--את-הצדיק ואת-הרשע, ישפט האלהים:  כי-עת לכל-חפץ, ועל כל-המעשה שם.  ג,יח אמרתי אני, בלבי--על-דברת בני האדם, לברם האלהים; ולראות, שהם-בהמה המה להם.  ג,יט כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל; ומותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכל הבל.  ג,כ הכל הולך, אל-מקום אחד; הכל היה מן-העפר, והכל שב אל-העפר.  ג,כא מי יודע, רוח בני האדם--העלה היא, למעלה; ורוח, הבהמה--הירדת היא, למטה לארץ.  ג,כב וראיתי, כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי-הוא, חלקו:  כי מי יביאנו לראות, במה שיהיה אחריו.  ד,א ושבתי אני, ואראה את-כל-העשקים, אשר נעשים, תחת השמש; והנה דמעת העשקים, ואין להם מנחם, ומיד עשקיהם כח, ואין להם מנחם.  ד,ב ושבח אני את-המתים, שכבר מתו--מן-החיים, אשר המה חיים עדנה.  ד,ג וטוב, משניהם--את אשר-עדן, לא היה:  אשר לא-ראה את-המעשה הרע, אשר נעשה תחת השמש.  ד,ד וראיתי אני את-כל-עמל, ואת כל-כשרון המעשה--כי היא קנאת-איש, מרעהו; גם-זה הבל, ורעות רוח.  ד,ה הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו.  ד,ו טוב, מלא כף נחת--ממלא חפנים עמל, ורעות רוח.  ד,ז ושבתי אני ואראה הבל, תחת השמש.  ד,ח יש אחד ואין שני גם בן ואח אין-לו, ואין קץ לכל-עמלו--גם-עיניו (עינו), לא-תשבע עשר; ולמי אני עמל, ומחסר את-נפשי מטובה--גם-זה הבל וענין רע, הוא.  ד,ט טובים השנים, מן-האחד:  אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם.  ד,י כי אם-יפלו, האחד יקים את-חברו; ואילו, האחד שיפול, ואין שני, להקימו.  ד,יא גם אם-ישכבו שנים, וחם להם; ולאחד, איך יחם.  ד,יב ואם-יתקפו, האחד--השנים, יעמדו נגדו; והחוט, המשלש, לא במהרה, ינתק.  ד,יג טוב ילד מסכן, וחכם--ממלך זקן וכסיל, אשר לא-ידע להזהר עוד.  ד,יד כי-מבית הסורים, יצא למלך:  כי גם במלכותו, נולד רש.  ד,טו ראיתי, את-כל-החיים, המהלכים, תחת השמש--עם הילד השני, אשר יעמד תחתיו.  ד,טז אין-קץ לכל-העם, לכל אשר-היה לפניהם--גם האחרונים, לא ישמחו-בו:  כי-גם-זה הבל, ורעיון רוח.  ד,יז שמר רגליך (רגלך), כאשר תלך אל-בית האלהים, וקרוב לשמע, מתת הכסילים זבח:  כי-אינם יודעים, לעשות רע.  ה,א אל-תבהל על-פיך ולבך אל-ימהר, להוציא דבר--לפני האלהים:  כי האלהים בשמים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים.  ה,ב כי בא החלום, ברב ענין; וקול כסיל, ברב דברים.  ה,ג כאשר תדר נדר לאלהים, אל-תאחר לשלמו--כי אין חפץ, בכסילים:  את אשר-תדר, שלם.  ה,ד טוב, אשר לא-תדר--משתדור, ולא תשלם.  ה,ה אל-תתן את-פיך, לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא:  למה יקצף האלהים על-קולך, וחבל את-מעשה ידיך.  ה,ו כי ברב חלמות והבלים, ודברים הרבה:  כי את-האלהים, ירא.  ה,ז אם-עשק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל-תתמה, על-החפץ:  כי גבה מעל גבה, שמר, וגבהים, עליהם.  ה,ח ויתרון ארץ, בכל היא (הוא)--מלך לשדה, נעבד.  ה,ט אהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אהב בהמון לא תבואה; גם-זה, הבל.  ה,י ברבות, הטובה, רבו, אוכליה; ומה-כשרון, לבעליה, כי, אם-ראית (ראות) עיניו.  ה,יא מתוקה שנת העבד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע, לעשיר--איננו מניח לו, לישון.  ה,יב יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש:  עשר שמור לבעליו, לרעתו.  ה,יג ואבד העשר ההוא, בענין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה.  ה,יד כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-ישא בעמלו, שילך בידו.  ה,טו וגם-זה רעה חולה, כל-עמת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמל לרוח.  ה,טז גם כל-ימיו, בחשך יאכל; וכעס הרבה, וחליו וקצף.  ה,יז הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמל תחת-השמש מספר ימי-חיו אשר-נתן-לו האלהים--כי-הוא חלקו.  ה,יח גם כל-האדם אשר נתן-לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו, ולשאת את-חלקו, ולשמח, בעמלו--זה, מתת אלהים היא.  ה,יט כי לא הרבה, יזכר את-ימי חייו:  כי האלהים מענה, בשמחת לבו.  ו,א יש רעה, אשר ראיתי תחת השמש; ורבה היא, על-האדם.  ו,ב איש אשר יתן-לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר-יתאוה, ולא-ישליטנו האלהים לאכל ממנו--כי איש נכרי, יאכלנו:  זה הבל וחלי רע, הוא.  ו,ג אם-יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי-שניו, ונפשו לא-תשבע מן-הטובה, וגם-קבורה, לא-היתה לו--אמרתי, טוב ממנו הנפל.  ו,ד כי-בהבל בא, ובחשך ילך; ובחשך, שמו יכסה.  ו,ה גם-שמש לא-ראה, ולא ידע; נחת לזה, מזה.  ו,ו ואלו חיה, אלף שנים פעמים, וטובה, לא ראה--הלא אל-מקום אחד, הכל הולך.  ו,ז כל-עמל האדם, לפיהו; וגם-הנפש, לא תמלא.  ו,ח כי מה-יותר לחכם, מן-הכסיל; מה-לעני יודע, להלך נגד החיים.  ו,ט טוב מראה עינים, מהלך-נפש; גם-זה הבל, ורעות רוח.  ו,י מה-שהיה, כבר נקרא שמו, ונודע, אשר-הוא אדם; ולא-יוכל לדין, עם שתקיף ממנו.  ו,יא כי יש-דברים הרבה, מרבים הבל; מה-יתר, לאדם.  ו,יב כי מי-יודע מה-טוב לאדם בחיים, מספר ימי-חיי הבלו--ויעשם כצל:  אשר מי-יגיד לאדם, מה-יהיה אחריו תחת השמש.  ז,א טוב שם, משמן טוב; ויום המות, מיום הולדו.  ז,ב טוב ללכת אל-בית-אבל, מלכת אל-בית משתה--באשר, הוא סוף כל-האדם; והחי, יתן אל-לבו.  ז,ג טוב כעס, משחוק:  כי-ברע פנים, ייטב לב.  ז,ד לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה.  ז,ה טוב, לשמע גערת חכם--מאיש, שמע שיר כסילים.  ז,ו כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחק הכסיל; וגם-זה, הבל.  ז,ז כי העשק, יהולל חכם; ויאבד את-לב, מתנה.  ז,ח טוב אחרית דבר, מראשיתו; טוב ארך-רוח, מגבה-רוח.  ז,ט אל-תבהל ברוחך, לכעוס:  כי כעס, בחיק כסילים ינוח.  ז,י אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשנים, היו טובים מאלה:  כי לא מחכמה, שאלת על-זה.  ז,יא טובה חכמה, עם-נחלה; ויתר, לראי השמש.  ז,יב כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחיה בעליה.  ז,יג ראה, את-מעשה האלהים:  כי מי יוכל לתקן, את אשר עותו.  ז,יד ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה; גם את-זה לעמת-זה, עשה האלהים, על-דברת שלא ימצא האדם אחריו, מאומה.  ז,טו את-הכל ראיתי, בימי הבלי; יש צדיק, אבד בצדקו, ויש רשע, מאריך ברעתו.  ז,טז אל-תהי צדיק הרבה, ואל-תתחכם יותר:  למה, תשומם.  ז,יז אל-תרשע הרבה, ואל-תהי סכל:  למה תמות, בלא עתך.  ז,יח טוב אשר תאחז בזה, וגם-מזה אל-תנח את-ידך:  כי-ירא אלהים, יצא את-כלם.  ז,יט החכמה, תעז לחכם--מעשרה, שליטים, אשר היו, בעיר.  ז,כ כי אדם, אין צדיק בארץ--אשר יעשה-טוב, ולא יחטא.  ז,כא גם לכל-הדברים אשר ידברו, אל-תתן לבך:  אשר לא-תשמע את-עבדך, מקללך.  ז,כב כי גם-פעמים רבות, ידע לבך:  אשר גם-את (אתה), קללת אחרים.  ז,כג כל-זה, נסיתי בחכמה; אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני.  ז,כד רחוק, מה-שהיה; ועמק עמק, מי ימצאנו.  ז,כה סבותי אני ולבי לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון; ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות.  ז,כו ומוצא אני מר ממות, את-האשה אשר-היא מצודים וחרמים לבה--אסורים ידיה; טוב לפני האלהים, ימלט ממנה, וחוטא, ילכד בה.  ז,כז ראה זה מצאתי, אמרה קהלת; אחת לאחת, למצא חשבון.  ז,כח אשר עוד-בקשה נפשי, ולא מצאתי:  אדם אחד מאלף, מצאתי--ואשה בכל-אלה, לא מצאתי.  ז,כט לבד ראה-זה מצאתי, אשר עשה האלהים את-האדם ישר; והמה בקשו, חשבנות רבים.  ח,א מי, כהחכם, ומי יודע, פשר דבר; חכמת אדם תאיר פניו, ועז פניו ישנא.  ח,ב אני, פי-מלך שמר, ועל, דברת שבועת אלהים.  ח,ג אל-תבהל מפניו תלך, אל-תעמד בדבר רע:  כי כל-אשר יחפץ, יעשה.  ח,ד באשר דבר-מלך, שלטון; ומי יאמר-לו, מה-תעשה.  ח,ה שומר מצוה, לא ידע דבר רע; ועת ומשפט, ידע לב חכם.  ח,ו כי לכל-חפץ, יש עת ומשפט:  כי-רעת האדם, רבה עליו.  ח,ז כי-איננו ידע, מה-שיהיה:  כי כאשר יהיה, מי יגיד לו.  ח,ח אין אדם שליט ברוח, לכלוא את-הרוח, ואין שלטון ביום המות, ואין משלחת במלחמה; ולא-ימלט רשע, את-בעליו.  ח,ט את-כל-זה ראיתי, ונתון את-לבי, לכל-מעשה, אשר נעשה תחת השמש:  עת, אשר שלט האדם באדם--לרע לו.  ח,י ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, וישתכחו בעיר, אשר כן-עשו; גם-זה, הבל.  ח,יא אשר אין-נעשה פתגם, מעשה הרעה מהרה; על-כן מלא לב בני-האדם, בהם--לעשות רע.  ח,יב אשר חטא, עשה רע מאת--ומאריך לו:  כי, גם-יודע אני, אשר יהיה-טוב ליראי האלהים, אשר ייראו מלפניו.  ח,יג וטוב לא-יהיה לרשע, ולא-יאריך ימים כצל--אשר איננו ירא, מלפני אלהים.  ח,יד יש-הבל, אשר נעשה על-הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים:  אמרתי, שגם-זה הבל.  ח,טו ושבחתי אני, את-השמחה, אשר אין-טוב לאדם תחת השמש, כי אם-לאכל ולשתות ולשמוח; והוא ילונו בעמלו, ימי חייו אשר-נתן-לו האלהים--תחת השמש.  ח,טז כאשר נתתי את-לבי, לדעת חכמה, ולראות את-הענין, אשר נעשה על-הארץ:  כי גם ביום, ובלילה--שנה, בעיניו איננו ראה.  ח,יז וראיתי, את-כל-מעשה האלהים, כי לא יוכל האדם למצוא את-המעשה אשר נעשה תחת-השמש, בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא; וגם אם-יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצא.  ט,א כי את-כל-זה נתתי אל-לבי, ולבור את-כל-זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם, ביד האלהים; גם-אהבה גם-שנאה, אין יודע האדם--הכל, לפניהם.  ט,ב הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזבח, ולאשר איננו זבח:  כטוב, כחטא--הנשבע, כאשר שבועה ירא.  ט,ג זה רע, בכל אשר-נעשה תחת השמש--כי-מקרה אחד, לכל; וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם, בחייהם, ואחריו, אל-המתים.  ט,ד כי-מי אשר יבחר (יחבר), אל כל-החיים יש בטחון:  כי-לכלב חי הוא טוב, מן-האריה המת.  ט,ה כי החיים יודעים, שימתו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר--כי נשכח, זכרם.  ט,ו גם אהבתם גם-שנאתם גם-קנאתם, כבר אבדה; וחלק אין-להם עוד לעולם, בכל אשר-נעשה תחת השמש.  ט,ז לך אכל בשמחה לחמך, ושתה בלב-טוב יינך:  כי כבר, רצה האלהים את-מעשיך.  ט,ח בכל-עת, יהיו בגדיך לבנים; ושמן, על-ראשך אל-יחסר.  ט,ט ראה חיים עם-אשה אשר-אהבת, כל-ימי חיי הבלך, אשר נתן-לך תחת השמש, כל ימי הבלך:  כי הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש.  ט,י כל אשר תמצא ידך, לעשות בכחך--עשה:  כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הלך שמה.  {ס}

ט,יא שבתי וראה תחת-השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר, וגם לא לידעים, חן:  כי-עת ופגע, יקרה את-כלם.  ט,יב כי גם לא-ידע האדם את-עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכצפרים, האחזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתפול עליהם פתאם.  ט,יג גם-זה ראיתי חכמה, תחת השמש; וגדולה היא, אלי.  ט,יד עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא-אליה מלך גדול, וסבב אתה, ובנה עליה, מצודים גדלים.  ט,טו ומצא בה, איש מסכן חכם, ומלט-הוא את-העיר, בחכמתו; ואדם לא זכר, את-האיש המסכן ההוא.  ט,טז ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים.  ט,יז דברי חכמים, בנחת נשמעים--מזעקת מושל, בכסילים.  ט,יח טובה חכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה.  י,א זבובי מות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט.  י,ב לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו.  י,ג וגם-בדרך כשהסכל (כשסכל) הלך, לבו חסר; ואמר לכל, סכל הוא.  י,ד אם-רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל-תנח:  כי מרפא, יניח חטאים גדולים.  י,ה יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיצא מלפני השליט.  י,ו נתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל ישבו.  י,ז ראיתי עבדים, על-סוסים; ושרים הלכים כעבדים, על-הארץ.  י,ח חפר גומץ, בו יפול; ופרץ גדר, ישכנו נחש.  י,ט מסיע אבנים, יעצב בהם; בוקע עצים, יסכן בם.  י,י אם-קהה הברזל, והוא לא-פנים קלקל, וחילים, יגבר; ויתרון הכשיר, חכמה.  י,יא אם-ישך הנחש, בלוא-לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון.  י,יב דברי פי-חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו.  י,יג תחלת דברי-פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה.  י,יד והסכל, ירבה דברים; לא-ידע האדם, מה-שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו.  י,טו עמל הכסילים, תיגענו--אשר לא-ידע, ללכת אל-עיר.  י,טז אי-לך ארץ, שמלכך נער; ושריך, בבקר יאכלו.  י,יז אשריך ארץ, שמלכך בן-חורים; ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי.  י,יח בעצלתים, ימך המקרה; ובשפלות ידים, ידלף הבית.  י,יט לשחוק עשים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את-הכל.  י,כ גם במדעך, מלך אל-תקלל, ובחדרי משכבך, אל-תקלל עשיר:  כי עוף השמים יוליך את-הקול, ובעל הכנפים (כנפים) יגיד דבר.  יא,א שלח לחמך, על-פני המים:  כי-ברב הימים, תמצאנו.  יא,ב תן-חלק לשבעה, וגם לשמונה:  כי לא תדע, מה-יהיה רעה על-הארץ.  יא,ג אם-ימלאו העבים גשם על-הארץ יריקו, ואם-יפול עץ בדרום ואם בצפון--מקום שיפול העץ, שם יהוא.  יא,ד שמר רוח, לא יזרע; וראה בעבים, לא יקצור.  יא,ה כאשר אינך יודע מה-דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה:  ככה, לא תדע את-מעשה האלהים, אשר יעשה, את-הכל.  יא,ו בבקר זרע את-זרעך, ולערב אל-תנח ידך:  כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או-זה, ואם-שניהם כאחד, טובים.  יא,ז ומתוק, האור; וטוב לעינים, לראות את-השמש.  יא,ח כי אם-שנים הרבה יחיה האדם, בכלם ישמח; ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל-שבא הבל.  יא,ט שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על-כל-אלה יביאך האלהים במשפט.  יא,י והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך:  כי-הילדות והשחרות, הבל.  יב,א וזכר, את-בוראיך, בימי, בחורתיך:  עד אשר לא-יבאו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין-לי בהם חפץ.  יב,ב עד אשר לא-תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם.  יב,ג ביום, שיזעו שמרי הבית, והתעותו, אנשי החיל; ובטלו הטחנות כי מעטו, וחשכו הראות בארבות.  יב,ד וסגרו דלתים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הצפור, וישחו כל-בנות השיר.  יב,ה גם מגבה יראו, וחתחתים בדרך, וינאץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה:  כי-הלך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים.  יב,ו עד אשר לא-ירחק (ירתק) חבל הכסף, ותרוץ גלת הזהב; ותשבר כד על-המבוע, ונרץ הגלגל אל-הבור.  יב,ז וישב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלהים אשר נתנה.  יב,ח הבל הבלים אמר הקוהלת, הכל הבל.  יב,ט ויתר, שהיה קהלת חכם:  עוד, למד-דעת את-העם, ואזן וחקר, תקן משלים הרבה.  יב,י בקש קהלת, למצא דברי-חפץ; וכתוב ישר, דברי אמת.  יב,יא דברי חכמים כדרבנות, וכמשמרות נטועים בעלי אספות; נתנו, מרעה אחד.  יב,יב ויתר מהמה, בני הזהר:  עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר.  יב,יג סוף דבר, הכל נשמע:  את-האלהים ירא ואת-מצותיו שמור, כי-זה כל-האדם.  יב,יד כי, את-כל-מעשה, האלהים יבא במשפט, על כל-נעלם:  אם-טוב, ואם-רע.  {ש}