תורה נביאים וכתובים

בכתיב המסורה

לפי הכתר וכתבי היד הקרובים לו

מהדורת מכון ממרא להפצת קיום משנה תורה
(חשוון התשס"ד)

© 2003 כל הזכויות שמורות למכון ממרא

רחוב חיים ויטל 12, ירושלים 95470  (02-652-1906)

 

בראשית

א,א בראשית, ברא אלהים, את השמים, ואת הארץ.  א,ב והארץ, היתה תהו ובהו, וחשך, על-פני תהום; ורוח אלהים, מרחפת על-פני המים.  א,ג ויאמר אלהים, יהי אור; ויהי-אור.  א,ד וירא אלהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלהים, בין האור ובין החשך.  א,ה ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום אחד.  {פ}

א,ו ויאמר אלהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים.  א,ז ויעש אלהים, את-הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע; ויהי-כן.  א,ח ויקרא אלהים לרקיע, שמים; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום שני.  {פ}

א,ט ויאמר אלהים, יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד, ותראה, היבשה; ויהי-כן.  א,י ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים; וירא אלהים, כי-טוב.  א,יא ויאמר אלהים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עשה פרי למינו, אשר זרעו-בו על-הארץ; ויהי-כן.  א,יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, למינהו, ועץ עשה-פרי אשר זרעו-בו, למינהו; וירא אלהים, כי-טוב.  א,יג ויהי-ערב ויהי-בקר, יום שלישי.  {פ}

א,יד ויאמר אלהים, יהי מארת ברקיע השמים, להבדיל, בין היום ובין הלילה; והיו לאתת ולמועדים, ולימים ושנים.  א,טו והיו למאורת ברקיע השמים, להאיר על-הארץ; ויהי-כן.  א,טז ויעש אלהים, את-שני המארת הגדלים:  את-המאור הגדל, לממשלת היום, ואת-המאור הקטן לממשלת הלילה, ואת הכוכבים.  א,יז ויתן אתם אלהים, ברקיע השמים, להאיר, על-הארץ.  א,יח ולמשל, ביום ובלילה, ולהבדיל, בין האור ובין החשך; וירא אלהים, כי-טוב.  א,יט ויהי-ערב ויהי-בקר, יום רביעי.  {פ}

א,כ ויאמר אלהים--ישרצו המים, שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על-הארץ, על-פני רקיע השמים.  א,כא ויברא אלהים, את-התנינם הגדלים; ואת כל-נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל-עוף כנף למינהו, וירא אלהים, כי-טוב.  א,כב ויברך אתם אלהים, לאמר:  פרו ורבו, ומלאו את-המים בימים, והעוף, ירב בארץ.  א,כג ויהי-ערב ויהי-בקר, יום חמישי.  {פ}

א,כד ויאמר אלהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ, למינה; ויהי-כן.  א,כה ויעש אלהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה, למינהו; וירא אלהים, כי-טוב.  א,כו ויאמר אלהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש, הרמש על-הארץ.  א,כז ויברא אלהים את-האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו:  זכר ונקבה, ברא אתם.  א,כח ויברך אתם, אלהים, ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל-חיה, הרמשת על-הארץ.  א,כט ויאמר אלהים, הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ, זרע זרע:  לכם יהיה, לאכלה.  א,ל ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמים ולכל רומש על-הארץ, אשר-בו נפש חיה, את-כל-ירק עשב, לאכלה; ויהי-כן.  א,לא וירא אלהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאד; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום הששי.  {פ}

ב,א ויכלו השמים והארץ, וכל-צבאם.  ב,ב ויכל אלהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה; וישבת ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה.  ב,ג ויברך אלהים את-יום השביעי, ויקדש אתו:  כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר-ברא אלהים לעשות.  {פ}

ב,ד אלה תולדות השמים והארץ, בהבראם:  ביום, עשות יהוה אלהים--ארץ ושמים.  ב,ה וכל שיח השדה, טרם יהיה בארץ, וכל-עשב השדה, טרם יצמח:  כי לא המטיר יהוה אלהים, על-הארץ, ואדם אין, לעבד את-האדמה.  ב,ו ואד, יעלה מן-הארץ, והשקה, את-כל-פני האדמה.  ב,ז וייצר יהוה אלהים את-האדם, עפר מן-האדמה, ויפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה.  ב,ח ויטע יהוה אלהים, גן-בעדן--מקדם; וישם שם, את-האדם אשר יצר.  ב,ט ויצמח יהוה אלהים, מן-האדמה, כל-עץ נחמד למראה, וטוב למאכל--ועץ החיים, בתוך הגן, ועץ, הדעת טוב ורע.  ב,י ונהר יצא מעדן, להשקות את-הגן; ומשם, יפרד, והיה, לארבעה ראשים.  ב,יא שם האחד, פישון--הוא הסבב, את כל-ארץ החוילה, אשר-שם, הזהב.  ב,יב וזהב הארץ ההוא, טוב; שם הבדלח, ואבן השהם.  ב,יג ושם-הנהר השני, גיחון--הוא הסובב, את כל-ארץ כוש.  ב,יד ושם הנהר השלישי חדקל, הוא ההלך קדמת אשור; והנהר הרביעי, הוא פרת.  ב,טו ויקח יהוה אלהים, את-האדם; וינחהו בגן-עדן, לעבדה ולשמרה.  ב,טז ויצו יהוה אלהים, על-האדם לאמר:  מכל עץ-הגן, אכל תאכל.  ב,יז ומעץ, הדעת טוב ורע--לא תאכל, ממנו:  כי, ביום אכלך ממנו--מות תמות.  ב,יח ויאמר יהוה אלהים, לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו.  ב,יט ויצר יהוה אלהים מן-האדמה, כל-חית השדה ואת כל-עוף השמים, ויבא אל-האדם, לראות מה-יקרא-לו; וכל אשר יקרא-לו האדם נפש חיה, הוא שמו.  ב,כ ויקרא האדם שמות, לכל-הבהמה ולעוף השמים, ולכל, חית השדה; ולאדם, לא-מצא עזר כנגדו.  ב,כא ויפל יהוה אלהים תרדמה על-האדם, ויישן; ויקח, אחת מצלעתיו, ויסגר בשר, תחתנה.  ב,כב ויבן יהוה אלהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאשה; ויבאה, אל-האדם.  ב,כג ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמי, ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה-זאת.  ב,כד על-כן, יעזב-איש, את-אביו, ואת-אמו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד.  ב,כה ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו; ולא, יתבששו.  ג,א והנחש, היה ערום, מכל חית השדה, אשר עשה יהוה אלהים; ויאמר, אל-האשה, אף כי-אמר אלהים, לא תאכלו מכל עץ הגן.  ג,ב ותאמר האשה, אל-הנחש:  מפרי עץ-הגן, נאכל.  ג,ג ומפרי העץ, אשר בתוך-הגן--אמר אלהים לא תאכלו ממנו, ולא תגעו בו:  פן-תמתון.  ג,ד ויאמר הנחש, אל-האשה:  לא-מות, תמתון.  ג,ה כי, ידע אלהים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם; והייתם, כאלהים, ידעי, טוב ורע.  ג,ו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה-הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל, ותקח מפריו, ותאכל; ותתן גם-לאישה עמה, ויאכל.  ג,ז ותפקחנה, עיני שניהם, וידעו, כי עירמם הם; ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגרת.  ג,ח וישמעו את-קול יהוה אלהים, מתהלך בגן--לרוח היום; ויתחבא האדם ואשתו, מפני יהוה אלהים, בתוך, עץ הגן.  ג,ט ויקרא יהוה אלהים, אל-האדם; ויאמר לו, איכה.  ג,י ויאמר, את-קלך שמעתי בגן; ואירא כי-עירם אנכי, ואחבא.  ג,יא ויאמר--מי הגיד לך, כי עירם אתה; המן-העץ, אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו--אכלת.  ג,יב ויאמר, האדם:  האשה אשר נתתה עמדי, הוא נתנה-לי מן-העץ ואכל.  ג,יג ויאמר יהוה אלהים לאשה, מה-זאת עשית; ותאמר, האשה, הנחש השיאני, ואכל.  ג,יד ויאמר יהוה אלהים אל-הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה מכל-הבהמה, ומכל חית השדה; על-גחנך תלך, ועפר תאכל כל-ימי חייך.  ג,טו ואיבה אשית, בינך ובין האשה, ובין זרעך, ובין זרעה:  הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב.  {ס}

ג,טז אל-האשה אמר, הרבה ארבה עצבונך והרנך--בעצב, תלדי בנים; ואל-אישך, תשוקתך, והוא, ימשל-בך.  {ס}

ג,יז ולאדם אמר, כי-שמעת לקול אשתך, ותאכל מן-העץ, אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו--ארורה האדמה, בעבורך, בעצבון תאכלנה, כל ימי חייך.  ג,יח וקוץ ודרדר, תצמיח לך; ואכלת, את-עשב השדה.  ג,יט בזעת אפיך, תאכל לחם, עד שובך אל-האדמה, כי ממנה לקחת:  כי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב.  ג,כ ויקרא האדם שם אשתו, חוה:  כי הוא היתה, אם כל-חי.  ג,כא ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו, כתנות עור--וילבשם.  {פ}

ג,כב ויאמר יהוה אלהים, הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע; ועתה פן-ישלח ידו, ולקח גם מעץ החיים, ואכל, וחי לעלם.  ג,כג וישלחהו יהוה אלהים, מגן-עדן--לעבד, את-האדמה, אשר לקח, משם.  ג,כד ויגרש, את-האדם; וישכן מקדם לגן-עדן את-הכרבים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמר, את-דרך עץ החיים.  {ס}

ד,א והאדם, ידע את-חוה אשתו; ותהר, ותלד את-קין, ותאמר, קניתי איש את-יהוה.  ד,ב ותסף ללדת, את-אחיו את-הבל; ויהי-הבל, רעה צאן, וקין, היה עבד אדמה.  ד,ג ויהי, מקץ ימים; ויבא קין מפרי האדמה, מנחה--ליהוה.  ד,ד והבל הביא גם-הוא מבכרות צאנו, ומחלבהן; וישע יהוה, אל-הבל ואל-מנחתו.  ד,ה ואל-קין ואל-מנחתו, לא שעה; ויחר לקין מאד, ויפלו פניו.  ד,ו ויאמר יהוה, אל-קין:  למה חרה לך, ולמה נפלו פניך.  ד,ז הלוא אם-תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ; ואליך, תשוקתו, ואתה, תמשל-בו.  ד,ח ויאמר קין, אל-הבל אחיו; ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו.  ד,ט ויאמר יהוה אל-קין, אי הבל אחיך; ויאמר לא ידעתי, השמר אחי אנכי.  ד,י ויאמר, מה עשית; קול דמי אחיך, צעקים אלי מן-האדמה.  ד,יא ועתה, ארור אתה, מן-האדמה אשר פצתה את-פיה, לקחת את-דמי אחיך מידך.  ד,יב כי תעבד את-האדמה, לא-תסף תת-כחה לך; נע ונד, תהיה בארץ.  ד,יג ויאמר קין, אל-יהוה:  גדול עוני, מנשא.  ד,יד הן גרשת אתי היום, מעל פני האדמה, ומפניך, אסתר; והייתי נע ונד, בארץ, והיה כל-מצאי, יהרגני.  ד,טו ויאמר לו יהוה, לכן כל-הרג קין, שבעתים, יקם; וישם יהוה לקין אות, לבלתי הכות-אתו כל-מצאו.  ד,טז ויצא קין, מלפני יהוה; וישב בארץ-נוד, קדמת-עדן.  ד,יז וידע קין את-אשתו, ותהר ותלד את-חנוך; ויהי, בנה עיר, ויקרא שם העיר, כשם בנו חנוך.  ד,יח ויולד לחנוך, את-עירד, ועירד, ילד את-מחויאל; ומחייאל, ילד את-מתושאל, ומתושאל, ילד את-למך.  ד,יט ויקח-לו למך, שתי נשים:  שם האחת עדה, ושם השנית צלה.  ד,כ ותלד עדה, את-יבל:  הוא היה--אבי, ישב אהל ומקנה.  ד,כא ושם אחיו, יובל:  הוא היה--אבי, כל-תפש כנור ועוגב.  ד,כב וצלה גם-הוא, ילדה את-תובל קין--לטש, כל-חרש נחשת וברזל; ואחות תובל-קין, נעמה.  ד,כג ויאמר למך לנשיו, עדה וצלה שמען קולי--נשי למך, האזנה אמרתי:  כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחברתי.  ד,כד כי שבעתים, יקם-קין; ולמך, שבעים ושבעה.  ד,כה וידע אדם עוד, את-אשתו, ותלד בן, ותקרא את-שמו שת:  כי שת-לי אלהים, זרע אחר--תחת הבל, כי הרגו קין.  ד,כו ולשת גם-הוא ילד-בן, ויקרא את-שמו אנוש; אז הוחל, לקרא בשם יהוה.  {ס}

ה,א זה ספר, תולדת אדם:  ביום, ברא אלהים אדם, בדמות אלהים, עשה אתו.  ה,ב זכר ונקבה, בראם; ויברך אתם, ויקרא את-שמם אדם, ביום, הבראם.  ה,ג ויחי אדם, שלשים ומאת שנה, ויולד בדמותו, כצלמו; ויקרא את-שמו, שת.  ה,ד ויהיו ימי-אדם, אחרי הולידו את-שת, שמנה מאת, שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,ה ויהיו כל-ימי אדם, אשר-חי, תשע מאות שנה, ושלשים שנה; וימת.  {ס}

ה,ו ויחי-שת, חמש שנים ומאת שנה; ויולד, את-אנוש.  ה,ז ויחי-שת, אחרי הולידו את-אנוש, שבע שנים, ושמנה מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,ח ויהיו, כל-ימי-שת, שתים עשרה שנה, ותשע מאות שנה; וימת.  {ס}

ה,ט ויחי אנוש, תשעים שנה; ויולד, את-קינן.  ה,י ויחי אנוש, אחרי הולידו את-קינן, חמש עשרה שנה, ושמנה מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,יא ויהיו, כל-ימי אנוש, חמש שנים, ותשע מאות שנה; וימת.  {ס}

ה,יב ויחי קינן, שבעים שנה; ויולד, את-מהללאל.  ה,יג ויחי קינן, אחרי הולידו את-מהללאל, ארבעים שנה, ושמנה מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,יד ויהיו, כל-ימי קינן, עשר שנים, ותשע מאות שנה; וימת.  {ס}

ה,טו ויחי מהללאל, חמש שנים וששים שנה; ויולד, את-ירד.  ה,טז ויחי מהללאל, אחרי הולידו את-ירד, שלשים שנה, ושמנה מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,יז ויהיו, כל-ימי מהללאל, חמש ותשעים שנה, ושמנה מאות שנה; וימת.  {ס}

ה,יח ויחי-ירד, שתים וששים שנה ומאת שנה; ויולד, את-חנוך.  ה,יט ויחי-ירד, אחרי הולידו את-חנוך, שמנה מאות, שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,כ ויהיו, כל-ימי-ירד, שתים וששים שנה, ותשע מאות שנה; וימת.  {ס}

ה,כא ויחי חנוך, חמש וששים שנה; ויולד, את-מתושלח.  ה,כב ויתהלך חנוך את-האלהים, אחרי הולידו את-מתושלח, שלש מאות, שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,כג ויהי, כל-ימי חנוך, חמש וששים שנה, ושלש מאות שנה.  ה,כד ויתהלך חנוך, את-האלהים; ואיננו, כי-לקח אתו אלהים.  {ס}

ה,כה ויחי מתושלח, שבע ושמנים שנה ומאת שנה; ויולד, את-למך.  ה,כו ויחי מתושלח, אחרי הולידו את-למך, שתים ושמונים שנה, ושבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,כז ויהיו, כל-ימי מתושלח, תשע וששים שנה, ותשע מאות שנה; וימת.  {ס}

ה,כח ויחי-למך, שתים ושמנים שנה ומאת שנה; ויולד, בן.  ה,כט ויקרא את-שמו נח, לאמר:  זה ינחמנו ממעשנו, ומעצבון ידינו, מן-האדמה, אשר אררה יהוה.  ה,ל ויחי-למך, אחרי הולידו את-נח, חמש ותשעים שנה, וחמש מאת שנה; ויולד בנים, ובנות.  ה,לא ויהי, כל-ימי-למך, שבע ושבעים שנה, ושבע מאות שנה; וימת.  {ס}

ה,לב ויהי-נח, בן-חמש מאות שנה; ויולד נח, את-שם את-חם ואת-יפת.  ו,א ויהי כי-החל האדם, לרב על-פני האדמה; ובנות, ילדו להם.  ו,ב ויראו בני-האלהים את-בנות האדם, כי טבת הנה; ויקחו להם נשים, מכל אשר בחרו.  ו,ג ויאמר יהוה, לא-ידון רוחי באדם לעלם, בשגם, הוא בשר; והיו ימיו, מאה ועשרים שנה.  ו,ד הנפלים היו בארץ, בימים ההם, וגם אחרי-כן אשר יבאו בני האלהים אל-בנות האדם, וילדו להם:  המה הגברים אשר מעולם, אנשי השם.  {פ}

ו,ה וירא יהוה, כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבת לבו, רק רע כל-היום.  ו,ו וינחם יהוה, כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-לבו.  ו,ז ויאמר יהוה, אמחה את-האדם אשר-בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד-בהמה, עד-רמש ועד-עוף השמים:  כי נחמתי, כי עשיתם.  ו,ח ונח, מצא חן בעיני יהוה.  {פ}

ו,ט אלה, תולדת נח--נח איש צדיק תמים היה, בדרתיו:  את-האלהים, התהלך-נח.  ו,י ויולד נח, שלשה בנים--את-שם, את-חם ואת-יפת.  ו,יא ותשחת הארץ, לפני האלהים; ותמלא הארץ, חמס.  ו,יב וירא אלהים את-הארץ, והנה נשחתה:  כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ.  {ס}

ו,יג ויאמר אלהים לנח, קץ כל-בשר בא לפני--כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ.  ו,יד עשה לך תבת עצי-גפר, קנים תעשה את-התבה; וכפרת אתה מבית ומחוץ, בכפר.  ו,טו וזה, אשר תעשה אתה:  שלש מאות אמה, ארך התבה, חמשים אמה רחבה, ושלשים אמה קומתה.  ו,טז צהר תעשה לתבה, ואל-אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התבה, בצדה תשים; תחתים שנים ושלשים, תעשה.  ו,יז ואני, הנני מביא את-המבול מים על-הארץ, לשחת כל-בשר אשר-בו רוח חיים, מתחת השמים:  כל אשר-בארץ, יגוע.  ו,יח והקמתי את-בריתי, אתך; ובאת, אל-התבה--אתה, ובניך ואשתך ונשי-בניך אתך.  ו,יט ומכל-החי מכל-בשר שנים מכל, תביא אל-התבה--להחית אתך:  זכר ונקבה, יהיו.  ו,כ מהעוף למינהו, ומן-הבהמה למינה, מכל רמש האדמה, למינהו--שנים מכל יבאו אליך, להחיות.  ו,כא ואתה קח-לך, מכל-מאכל אשר יאכל, ואספת, אליך; והיה לך ולהם, לאכלה.  ו,כב ויעש, נח:  ככל אשר צוה אתו, אלהים--כן עשה.  ז,א ויאמר יהוה לנח, בא-אתה וכל-ביתך אל-התבה:  כי-אתך ראיתי צדיק לפני, בדור הזה.  ז,ב מכל הבהמה הטהורה, תקח-לך שבעה שבעה--איש ואשתו; ומן-הבהמה אשר לא טהרה הוא, שנים--איש ואשתו.  ז,ג גם מעוף השמים שבעה שבעה, זכר ונקבה, לחיות זרע, על-פני כל-הארץ.  ז,ד כי לימים עוד שבעה, אנכי ממטיר על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה; ומחיתי, את-כל-היקום אשר עשיתי, מעל, פני האדמה.  ז,ה ויעש, נח, ככל אשר-צוהו, יהוה.  ז,ו ונח, בן-שש מאות שנה; והמבול היה, מים על-הארץ.  ז,ז ויבא נח, ובניו ואשתו ונשי-בניו אתו--אל-התבה:  מפני, מי המבול.  ז,ח מן-הבהמה, הטהורה, ומן-הבהמה, אשר איננה טהרה; ומן-העוף--וכל אשר-רמש, על-האדמה.  ז,ט שנים שנים באו אל-נח, אל-התבה--זכר ונקבה:  כאשר צוה אלהים, את-נח.  ז,י ויהי, לשבעת הימים; ומי המבול, היו על-הארץ.  ז,יא בשנת שש-מאות שנה, לחיי-נח, בחדש השני, בשבעה-עשר יום לחדש--ביום הזה, נבקעו כל-מעינת תהום רבה, וארבת השמים, נפתחו.  ז,יב ויהי הגשם, על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה.  ז,יג בעצם היום הזה בא נח, ושם-וחם ויפת בני-נח; ואשת נח, ושלשת נשי-בניו אתם--אל-התבה.  ז,יד המה וכל-החיה למינה, וכל-הבהמה למינה, וכל-הרמש הרמש על-הארץ, למינהו; וכל-העוף למינהו, כל צפור כל-כנף.  ז,טו ויבאו אל-נח, אל-התבה, שנים שנים מכל-הבשר, אשר-בו רוח חיים.  ז,טז והבאים, זכר ונקבה מכל-בשר באו, כאשר צוה אתו, אלהים; ויסגר יהוה, בעדו.  ז,יז ויהי המבול ארבעים יום, על-הארץ; וירבו המים, וישאו את-התבה, ותרם, מעל הארץ.  ז,יח ויגברו המים וירבו מאד, על-הארץ; ותלך התבה, על-פני המים.  ז,יט והמים, גברו מאד מאד--על-הארץ; ויכסו, כל-ההרים הגבהים, אשר-תחת, כל-השמים.  ז,כ חמש עשרה אמה מלמעלה, גברו המים; ויכסו, ההרים.  ז,כא ויגוע כל-בשר הרמש על-הארץ, בעוף ובבהמה ובחיה, ובכל-השרץ, השרץ על-הארץ--וכל, האדם.  ז,כב כל אשר נשמת-רוח חיים באפיו, מכל אשר בחרבה--מתו.  ז,כג וימח את-כל-היקום אשר על-פני האדמה, מאדם עד-בהמה עד-רמש ועד-עוף השמים, וימחו, מן-הארץ; וישאר אך-נח ואשר אתו, בתבה.  ז,כד ויגברו המים, על-הארץ, חמשים ומאת, יום.  ח,א ויזכר אלהים, את-נח, ואת כל-החיה ואת-כל-הבהמה, אשר אתו בתבה; ויעבר אלהים רוח על-הארץ, וישכו המים.  ח,ב ויסכרו מעינת תהום, וארבת השמים; ויכלא הגשם, מן-השמים.  ח,ג וישבו המים מעל הארץ, הלוך ושוב; ויחסרו המים--מקצה, חמשים ומאת יום.  ח,ד ותנח התבה בחדש השביעי, בשבעה-עשר יום לחדש, על, הרי אררט.  ח,ה והמים, היו הלוך וחסור, עד, החדש העשירי; בעשירי באחד לחדש, נראו ראשי ההרים.  ח,ו ויהי, מקץ ארבעים יום; ויפתח נח, את-חלון התבה אשר עשה.  ח,ז וישלח, את-הערב; ויצא יצוא ושוב, עד-יבשת המים מעל הארץ.  ח,ח וישלח את-היונה, מאתו--לראות הקלו המים, מעל פני האדמה.  ח,ט ולא-מצאה היונה מנוח לכף-רגלה, ותשב אליו אל-התבה--כי-מים, על-פני כל-הארץ; וישלח ידו ויקחה, ויבא אתה אליו אל-התבה.  ח,י ויחל עוד, שבעת ימים אחרים; ויסף שלח את-היונה, מן-התבה.  ח,יא ותבא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה-זית טרף בפיה; וידע נח, כי-קלו המים מעל הארץ.  ח,יב וייחל עוד, שבעת ימים אחרים; וישלח, את-היונה, ולא-יספה שוב-אליו, עוד.  ח,יג ויהי באחת ושש-מאות שנה, בראשון באחד לחדש, חרבו המים, מעל הארץ; ויסר נח, את-מכסה התבה, וירא, והנה חרבו פני האדמה.  ח,יד ובחדש, השני, בשבעה ועשרים יום, לחדש--יבשה, הארץ.  {ס}

ח,טו וידבר אלהים, אל-נח לאמר.  ח,טז צא, מן-התבה--אתה, ואשתך ובניך ונשי-בניך אתך.  ח,יז כל-החיה אשר-אתך מכל-בשר, בעוף ובבהמה ובכל-הרמש הרמש על-הארץ--הוצא (היצא) אתך; ושרצו בארץ, ופרו ורבו על-הארץ.  ח,יח ויצא-נח; ובניו ואשתו ונשי-בניו, אתו.  ח,יט כל-החיה, כל-הרמש וכל-העוף, כל, רומש על-הארץ--למשפחתיהם, יצאו מן-התבה.  ח,כ ויבן נח מזבח, ליהוה; ויקח מכל הבהמה הטהרה, ומכל העוף הטהור, ויעל עלת, במזבח.  ח,כא וירח יהוה, את-ריח הניחח, ויאמר יהוה אל-לבו לא-אסף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעריו; ולא-אסף עוד להכות את-כל-חי, כאשר עשיתי.  ח,כב עד, כל-ימי הארץ:  זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף, ויום ולילה--לא ישבתו.  ט,א ויברך אלהים, את-נח ואת-בניו; ויאמר להם פרו ורבו, ומלאו את-הארץ.  ט,ב ומוראכם וחתכם, יהיה, על כל-חית הארץ, ועל כל-עוף השמים; בכל אשר תרמש האדמה ובכל-דגי הים, בידכם נתנו.  ט,ג כל-רמש אשר הוא-חי, לכם יהיה לאכלה:  כירק עשב, נתתי לכם את-כל.  ט,ד אך-בשר, בנפשו דמו לא תאכלו.  ט,ה ואך את-דמכם לנפשתיכם אדרש, מיד כל-חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו--אדרש, את-נפש האדם.  ט,ו שפך דם האדם, באדם דמו ישפך:  כי בצלם אלהים, עשה את-האדם.  ט,ז ואתם, פרו ורבו; שרצו בארץ, ורבו-בה.  {ס}

ט,ח ויאמר אלהים אל-נח, ואל-בניו אתו לאמר.  ט,ט ואני, הנני מקים את-בריתי אתכם, ואת-זרעכם, אחריכם.  ט,י ואת כל-נפש החיה אשר אתכם, בעוף בבהמה ובכל-חית הארץ אתכם; מכל יצאי התבה, לכל חית הארץ.  ט,יא והקמתי את-בריתי אתכם, ולא-יכרת כל-בשר עוד ממי המבול; ולא-יהיה עוד מבול, לשחת הארץ.  ט,יב ויאמר אלהים, זאת אות-הברית אשר-אני נתן ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, אשר אתכם--לדרת, עולם.  ט,יג את-קשתי, נתתי בענן; והיתה לאות ברית, ביני ובין הארץ.  ט,יד והיה, בענני ענן על-הארץ, ונראתה הקשת, בענן.  ט,טו וזכרתי את-בריתי, אשר ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, בכל-בשר; ולא-יהיה עוד המים למבול, לשחת כל-בשר.  ט,טז והיתה הקשת, בענן; וראיתיה, לזכר ברית עולם, בין אלהים, ובין כל-נפש חיה בכל-בשר אשר על-הארץ.  ט,יז ויאמר אלהים, אל-נח:  זאת אות-הברית, אשר הקמתי, ביני, ובין כל-בשר אשר על-הארץ.  {פ}

ט,יח ויהיו בני-נח, היצאים מן-התבה--שם, וחם ויפת; וחם, הוא אבי כנען.  ט,יט שלשה אלה, בני-נח; ומאלה, נפצה כל-הארץ.  ט,כ ויחל נח, איש האדמה; ויטע, כרם.  ט,כא וישת מן-היין, וישכר; ויתגל, בתוך אהלה.  ט,כב וירא, חם אבי כנען, את, ערות אביו; ויגד לשני-אחיו, בחוץ.  ט,כג ויקח שם ויפת את-השמלה, וישימו על-שכם שניהם, וילכו אחרנית, ויכסו את ערות אביהם; ופניהם, אחרנית, וערות אביהם, לא ראו.  ט,כד וייקץ נח, מיינו; וידע, את אשר-עשה לו בנו הקטן.  ט,כה ויאמר, ארור כנען:  עבד עבדים, יהיה לאחיו.  ט,כו ויאמר, ברוך יהוה אלהי שם; ויהי כנען, עבד למו.  ט,כז יפת אלהים ליפת, וישכן באהלי-שם; ויהי כנען, עבד למו.  ט,כח ויחי-נח, אחר המבול, שלש מאות שנה, וחמשים שנה.  ט,כט ויהיו, כל-ימי-נח, תשע מאות שנה, וחמשים שנה; וימת.  {פ}

י,א ואלה תולדת בני-נח, שם חם ויפת; ויולדו להם בנים, אחר המבול.  י,ב בני יפת--גמר ומגוג, ומדי ויון ותבל; ומשך, ותירס.  י,ג ובני, גמר--אשכנז וריפת, ותגרמה.  י,ד ובני יון, אלישה ותרשיש, כתים, ודדנים.  י,ה מאלה נפרדו איי הגוים, בארצתם, איש, ללשנו--למשפחתם, בגויהם.  י,ו ובני, חם--כוש ומצרים, ופוט וכנען.  י,ז ובני כוש--סבא וחוילה, וסבתה ורעמה וסבתכא; ובני רעמה, שבא ודדן.  י,ח וכוש, ילד את-נמרד; הוא החל, להיות גבר בארץ.  י,ט הוא-היה גבר-ציד, לפני יהוה; על-כן, יאמר, כנמרד גבור ציד, לפני יהוה.  י,י ותהי ראשית ממלכתו בבל, וארך ואכד וכלנה, בארץ, שנער.  י,יא מן-הארץ ההוא, יצא אשור; ויבן, את-נינוה, ואת-רחבת עיר, ואת-כלח.  י,יב ואת-רסן, בין נינוה ובין כלח--הוא, העיר הגדלה.  י,יג ומצרים ילד את-לודים ואת-ענמים, ואת-להבים--ואת-נפתחים.  י,יד ואת-פתרסים ואת-כסלחים, אשר יצאו משם פלשתים--ואת-כפתרים.  {ס}

י,טו וכנען, ילד את-צידן בכרו--ואת-חת.  י,טז ואת-היבוסי, ואת-האמרי, ואת, הגרגשי.  י,יז ואת-החוי ואת-הערקי, ואת-הסיני.  י,יח ואת-הארודי ואת-הצמרי, ואת-החמתי; ואחר נפצו, משפחות הכנעני.  י,יט ויהי גבול הכנעני, מצידן--באכה גררה, עד-עזה:  באכה סדמה ועמרה, ואדמה וצבים--עד-לשע.  י,כ אלה בני-חם, למשפחתם ללשנתם, בארצתם, בגויהם.  {ס}

י,כא ולשם ילד, גם-הוא:  אבי, כל-בני-עבר--אחי, יפת הגדול.  י,כב בני שם, עילם ואשור, וארפכשד, ולוד וארם.  י,כג ובני, ארם--עוץ וחול, וגתר ומש.  י,כד וארפכשד, ילד את-שלח; ושלח, ילד את-עבר.  י,כה ולעבר ילד, שני בנים:  שם האחד פלג, כי בימיו נפלגה הארץ, ושם אחיו, יקטן.  י,כו ויקטן ילד, את-אלמודד ואת-שלף, ואת-חצרמות, ואת-ירח.  י,כז ואת-הדורם ואת-אוזל, ואת-דקלה.  י,כח ואת-עובל ואת-אבימאל, ואת-שבא.  י,כט ואת-אופר ואת-חוילה, ואת-יובב; כל-אלה, בני יקטן.  י,ל ויהי מושבם, ממשא, באכה ספרה, הר הקדם.  י,לא אלה בני-שם, למשפחתם ללשנתם, בארצתם, לגויהם.  י,לב אלה משפחת בני-נח לתולדתם, בגויהם; ומאלה נפרדו הגוים, בארץ--אחר המבול.  {פ}

יא,א ויהי כל-הארץ, שפה אחת, ודברים, אחדים.  יא,ב ויהי, בנסעם מקדם; וימצאו בקעה בארץ שנער, וישבו שם.  יא,ג ויאמרו איש אל-רעהו, הבה נלבנה לבנים, ונשרפה, לשרפה; ותהי להם הלבנה, לאבן, והחמר, היה להם לחמר.  יא,ד ויאמרו הבה נבנה-לנו עיר, ומגדל וראשו בשמים, ונעשה-לנו, שם:  פן-נפוץ, על-פני כל-הארץ.  יא,ה וירד יהוה, לראת את-העיר ואת-המגדל, אשר בנו, בני האדם.  יא,ו ויאמר יהוה, הן עם אחד ושפה אחת לכלם, וזה, החלם לעשות; ועתה לא-יבצר מהם, כל אשר יזמו לעשות.  יא,ז הבה, נרדה, ונבלה שם, שפתם--אשר לא ישמעו, איש שפת רעהו.  יא,ח ויפץ יהוה אתם משם, על-פני כל-הארץ; ויחדלו, לבנת העיר.  יא,ט על-כן קרא שמה, בבל, כי-שם בלל יהוה, שפת כל-הארץ; ומשם הפיצם יהוה, על-פני כל-הארץ.  {פ}

יא,י אלה, תולדת שם--שם בן-מאת שנה, ויולד את-ארפכשד:  שנתים, אחר המבול.  יא,יא ויחי-שם, אחרי הולידו את-ארפכשד, חמש מאות, שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,יב וארפכשד חי, חמש ושלשים שנה; ויולד, את-שלח.  יא,יג ויחי ארפכשד, אחרי הולידו את-שלח, שלש שנים, וארבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,יד ושלח חי, שלשים שנה; ויולד, את-עבר.  יא,טו ויחי-שלח, אחרי הולידו את-עבר, שלש שנים, וארבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,טז ויחי-עבר, ארבע ושלשים שנה; ויולד, את-פלג.  יא,יז ויחי-עבר, אחרי הולידו את-פלג, שלשים שנה, וארבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,יח ויחי-פלג, שלשים שנה; ויולד, את-רעו.  יא,יט ויחי-פלג, אחרי הולידו את-רעו, תשע שנים, ומאתים שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,כ ויחי רעו, שתים ושלשים שנה; ויולד, את-שרוג.  יא,כא ויחי רעו, אחרי הולידו את-שרוג, שבע שנים, ומאתים שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,כב ויחי שרוג, שלשים שנה; ויולד, את-נחור.  יא,כג ויחי שרוג, אחרי הולידו את-נחור--מאתים שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,כד ויחי נחור, תשע ועשרים שנה; ויולד, את-תרח.  יא,כה ויחי נחור, אחרי הולידו את-תרח, תשע-עשרה שנה, ומאת שנה; ויולד בנים, ובנות.  {ס}

יא,כו ויחי-תרח, שבעים שנה; ויולד, את-אברם, את-נחור, ואת-הרן.  יא,כז ואלה, תולדת תרח--תרח הוליד את-אברם, את-נחור ואת-הרן; והרן, הוליד את-לוט.  יא,כח וימת הרן, על-פני תרח אביו, בארץ מולדתו, באור כשדים.  יא,כט ויקח אברם ונחור להם, נשים:  שם אשת-אברם, שרי, ושם אשת-נחור מלכה, בת-הרן אבי-מלכה ואבי יסכה.  יא,ל ותהי שרי, עקרה:  אין לה, ולד.  יא,לא ויקח תרח את-אברם בנו, ואת-לוט בן-הרן בן-בנו, ואת שרי כלתו, אשת אברם בנו; ויצאו אתם מאור כשדים, ללכת ארצה כנען, ויבאו עד-חרן, וישבו שם.  יא,לב ויהיו ימי-תרח, חמש שנים ומאתים שנה; וימת תרח, בחרן.  {פ}

יב,א ויאמר יהוה אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ, אשר אראך.  יב,ב ואעשך, לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה, ברכה.  יב,ג ואברכה, מברכיך, ומקללך, אאר; ונברכו בך, כל משפחת האדמה.  יב,ד וילך אברם, כאשר דבר אליו יהוה, וילך אתו, לוט; ואברם, בן-חמש שנים ושבעים שנה, בצאתו, מחרן.  יב,ה ויקח אברם את-שרי אשתו ואת-לוט בן-אחיו, ואת-כל-רכושם אשר רכשו, ואת-הנפש, אשר-עשו בחרן; ויצאו, ללכת ארצה כנען, ויבאו, ארצה כנען.  יב,ו ויעבר אברם, בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה; והכנעני, אז בארץ.  יב,ז וירא יהוה, אל-אברם, ויאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת; ויבן שם מזבח, ליהוה הנראה אליו.  יב,ח ויעתק משם ההרה, מקדם לבית-אל--ויט אהלה; בית-אל מים, והעי מקדם, ויבן-שם מזבח ליהוה, ויקרא בשם יהוה.  יב,ט ויסע אברם, הלוך ונסוע הנגבה.  {פ}

יב,י ויהי רעב, בארץ; וירד אברם מצרימה לגור שם, כי-כבד הרעב בארץ.  יב,יא ויהי, כאשר הקריב לבוא מצרימה; ויאמר, אל-שרי אשתו, הנה-נא ידעתי, כי אשה יפת-מראה את.  יב,יב והיה, כי-יראו אתך המצרים, ואמרו, אשתו זאת; והרגו אתי, ואתך יחיו.  יב,יג אמרי-נא, אחתי את--למען ייטב-לי בעבורך, וחיתה נפשי בגללך.  יב,יד ויהי, כבוא אברם מצרימה; ויראו המצרים את-האשה, כי-יפה הוא מאד.  יב,טו ויראו אתה שרי פרעה, ויהללו אתה אל-פרעה; ותקח האשה, בית פרעה.  יב,טז ולאברם היטיב, בעבורה; ויהי-לו צאן-ובקר, וחמרים, ועבדים ושפחת, ואתנת וגמלים.  יב,יז וינגע יהוה את-פרעה נגעים גדלים, ואת-ביתו, על-דבר שרי, אשת אברם.  יב,יח ויקרא פרעה, לאברם, ויאמר, מה-זאת עשית לי; למה לא-הגדת לי, כי אשתך הוא.  יב,יט למה אמרת אחתי הוא, ואקח אתה לי לאשה; ועתה, הנה אשתך קח ולך.  יב,כ ויצו עליו פרעה, אנשים; וישלחו אתו ואת-אשתו, ואת-כל-אשר-לו.  יג,א ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל-אשר-לו, ולוט עמו--הנגבה.  יג,ב ואברם, כבד מאד, במקנה, בכסף ובזהב.  יג,ג וילך, למסעיו, מנגב, ועד-בית-אל--עד-המקום, אשר-היה שם אהלה בתחלה, בין בית-אל, ובין העי.  יג,ד אל-מקום, המזבח, אשר-עשה שם, בראשנה; ויקרא שם אברם, בשם יהוה.  יג,ה וגם-ללוט--ההלך, את-אברם:  היה צאן-ובקר, ואהלים.  יג,ו ולא-נשא אתם הארץ, לשבת יחדו:  כי-היה רכושם רב, ולא יכלו לשבת יחדו.  יג,ז ויהי-ריב, בין רעי מקנה-אברם, ובין, רעי מקנה-לוט; והכנעני, והפרזי, אז, ישב בארץ.  יג,ח ויאמר אברם אל-לוט, אל-נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין רעי, ובין רעיך:  כי-אנשים אחים, אנחנו.  יג,ט הלא כל-הארץ לפניך, הפרד נא מעלי:  אם-השמאל ואימנה, ואם-הימין ואשמאילה.  יג,י וישא-לוט את-עיניו, וירא את-כל-ככר הירדן, כי כלה, משקה--לפני שחת יהוה, את-סדם ואת-עמרה, כגן-יהוה כארץ מצרים, באכה צער.  יג,יא ויבחר-לו לוט, את כל-ככר הירדן, ויסע לוט, מקדם; ויפרדו, איש מעל אחיו.  יג,יב אברם, ישב בארץ-כנען; ולוט, ישב בערי הככר, ויאהל, עד-סדם.  יג,יג ואנשי סדם, רעים וחטאים, ליהוה, מאד.  יג,יד ויהוה אמר אל-אברם, אחרי הפרד-לוט מעמו, שא נא עיניך וראה, מן-המקום אשר-אתה שם--צפנה ונגבה, וקדמה וימה.  יג,טו כי את-כל-הארץ אשר-אתה ראה, לך אתננה, ולזרעך, עד-עולם.  יג,טז ושמתי את-זרעך, כעפר הארץ:  אשר אם-יוכל איש, למנות את-עפר הארץ--גם-זרעך, ימנה.  יג,יז קום התהלך בארץ, לארכה ולרחבה:  כי לך, אתננה.  יג,יח ויאהל אברם, ויבא וישב באלני ממרא--אשר בחברון; ויבן-שם מזבח, ליהוה.  {פ}

יד,א ויהי, בימי אמרפל מלך-שנער, אריוך, מלך אלסר; כדרלעמר מלך עילם, ותדעל מלך גוים.  יד,ב עשו מלחמה, את-ברע מלך סדם, ואת-ברשע, מלך עמרה; שנאב מלך אדמה, ושמאבר מלך צביים, ומלך בלע, היא-צער.  יד,ג כל-אלה, חברו, אל-עמק, השדים:  הוא, ים המלח.  יד,ד שתים עשרה שנה, עבדו את-כדרלעמר; ושלש-עשרה שנה, מרדו.  יד,ה ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר, והמלכים אשר אתו, ויכו את-רפאים בעשתרת קרנים, ואת-הזוזים בהם; ואת, האימים, בשוה, קריתים.  יד,ו ואת-החרי, בהררם שעיר, עד איל פארן, אשר על-המדבר.  יד,ז וישבו ויבאו אל-עין משפט, הוא קדש, ויכו, את-כל-שדה העמלקי--וגם, את-האמרי, הישב, בחצצן תמר.  יד,ח ויצא מלך-סדם ומלך עמרה, ומלך אדמה ומלך צביים, ומלך בלע, הוא-צער; ויערכו אתם מלחמה, בעמק השדים.  יד,ט את כדרלעמר מלך עילם, ותדעל מלך גוים, ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר--ארבעה מלכים, את-החמשה.  יד,י ועמק השדים, בארת בארת חמר, וינסו מלך-סדם ועמרה, ויפלו-שמה; והנשארים, הרה נסו.  יד,יא ויקחו את-כל-רכש סדם ועמרה, ואת-כל-אכלם--וילכו.  יד,יב ויקחו את-לוט ואת-רכשו בן-אחי אברם, וילכו; והוא ישב, בסדם.  יד,יג ויבא, הפליט, ויגד, לאברם העברי; והוא שכן באלני ממרא האמרי, אחי אשכל ואחי ענר, והם, בעלי ברית-אברם.  יד,יד וישמע אברם, כי נשבה אחיו; וירק את-חניכיו ילידי ביתו, שמנה עשר ושלש מאות, וירדף, עד-דן.  יד,טו ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו, ויכם; וירדפם, עד-חובה, אשר משמאל, לדמשק.  יד,טז וישב, את כל-הרכש; וגם את-לוט אחיו ורכשו השיב, וגם את-הנשים ואת-העם.  יד,יז ויצא מלך-סדם, לקראתו, אחרי שובו מהכות את-כדרלעמר, ואת-המלכים אשר אתו--אל-עמק שוה, הוא עמק המלך.  יד,יח ומלכי-צדק מלך שלם, הוציא לחם ויין; והוא כהן, לאל עליון.  יד,יט ויברכהו, ויאמר:  ברוך אברם לאל עליון, קנה שמים וארץ.  יד,כ וברוך אל עליון, אשר-מגן צריך בידך; ויתן-לו מעשר, מכל.  יד,כא ויאמר מלך-סדם, אל-אברם:  תן-לי הנפש, והרכש קח-לך.  יד,כב ויאמר אברם, אל-מלך סדם:  הרמתי ידי אל-יהוה אל עליון, קנה שמים וארץ.  יד,כג אם-מחוט ועד שרוך-נעל, ואם-אקח מכל-אשר-לך; ולא תאמר, אני העשרתי את-אברם.  יד,כד בלעדי, רק אשר אכלו הנערים, וחלק האנשים, אשר הלכו אתי:  ענר אשכל וממרא, הם יקחו חלקם.  {ס}

טו,א אחר הדברים האלה, היה דבר-יהוה אל-אברם, במחזה, לאמר:  אל-תירא אברם, אנכי מגן לך--שכרך, הרבה מאד.  טו,ב ויאמר אברם, אדני יהוה מה-תתן-לי, ואנכי, הולך ערירי; ובן-משק ביתי, הוא דמשק אליעזר.  טו,ג ויאמר אברם--הן לי, לא נתתה זרע; והנה בן-ביתי, יורש אתי.  טו,ד והנה דבר-יהוה אליו לאמר, לא יירשך זה:  כי-אם אשר יצא ממעיך, הוא יירשך.  טו,ה ויוצא אתו החוצה, ויאמר הבט-נא השמימה וספר הכוכבים--אם-תוכל, לספר אתם; ויאמר לו, כה יהיה זרעך.  טו,ו והאמן, ביהוה; ויחשבה לו, צדקה.  טו,ז ויאמר, אליו:  אני יהוה, אשר הוצאתיך מאור כשדים--לתת לך את-הארץ הזאת, לרשתה.  טו,ח ויאמר:  אדני יהוה, במה אדע כי אירשנה.  טו,ט ויאמר אליו, קחה לי עגלה משלשת, ועז משלשת, ואיל משלש; ותר, וגוזל.  טו,י ויקח-לו את-כל-אלה, ויבתר אתם בתוך, ויתן איש-בתרו, לקראת רעהו; ואת-הצפר, לא בתר.  טו,יא וירד העיט, על-הפגרים; וישב אתם, אברם.  טו,יב ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על-אברם; והנה אימה חשכה גדלה, נפלת עליו.  טו,יג ויאמר לאברם, ידע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, וענו אתם--ארבע מאות, שנה.  טו,יד וגם את-הגוי אשר יעבדו, דן אנכי; ואחרי-כן יצאו, ברכש גדול.  טו,טו ואתה תבוא אל-אבתיך, בשלום:  תקבר, בשיבה טובה.  טו,טז ודור רביעי, ישובו הנה:  כי לא-שלם עון האמרי, עד-הנה.  טו,יז ויהי השמש באה, ועלטה היה; והנה תנור עשן, ולפיד אש, אשר עבר, בין הגזרים האלה.  טו,יח ביום ההוא, כרת יהוה את-אברם--ברית לאמר:  לזרעך, נתתי את-הארץ הזאת, מנהר מצרים, עד-הנהר הגדל נהר-פרת.  טו,יט את-הקיני, ואת-הקנזי, ואת, הקדמני.  טו,כ ואת-החתי ואת-הפרזי, ואת-הרפאים.  טו,כא ואת-האמרי, ואת-הכנעני, ואת-הגרגשי, ואת-היבוסי.  {ס}

טז,א ושרי אשת אברם, לא ילדה לו; ולה שפחה מצרית, ושמה הגר.  טז,ב ותאמר שרי אל-אברם, הנה-נא עצרני יהוה מלדת--בא-נא אל-שפחתי, אולי אבנה ממנה; וישמע אברם, לקול שרי.  טז,ג ותקח שרי אשת-אברם, את-הגר המצרית שפחתה, מקץ עשר שנים, לשבת אברם בארץ כנען; ותתן אתה לאברם אישה, לו לאשה.  טז,ד ויבא אל-הגר, ותהר; ותרא כי הרתה, ותקל גברתה בעיניה.  טז,ה ותאמר שרי אל-אברם, חמסי עליך--אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה ואקל בעיניה; ישפט יהוה, ביני וביניך.  טז,ו ויאמר אברם אל-שרי, הנה שפחתך בידך--עשי-לה, הטוב בעיניך; ותענה שרי, ותברח מפניה.  טז,ז וימצאה מלאך יהוה, על-עין המים--במדבר:  על-העין, בדרך שור.  טז,ח ויאמר, הגר שפחת שרי אי-מזה באת--ואנה תלכי; ותאמר--מפני שרי גברתי, אנכי ברחת.  טז,ט ויאמר לה מלאך יהוה, שובי אל-גברתך, והתעני, תחת ידיה.  טז,י ויאמר לה מלאך יהוה, הרבה ארבה את-זרעך, ולא יספר, מרב.  טז,יא ויאמר לה מלאך יהוה, הנך הרה וילדת בן, וקראת שמו ישמעאל, כי-שמע יהוה אל-עניך.  טז,יב והוא יהיה, פרא אדם--ידו בכל, ויד כל בו; ועל-פני כל-אחיו, ישכן.  טז,יג ותקרא שם-יהוה הדבר אליה, אתה אל ראי:  כי אמרה, הגם הלם ראיתי--אחרי ראי.  טז,יד על-כן קרא לבאר, באר לחי ראי--הנה בין-קדש, ובין ברד.  טז,טו ותלד הגר לאברם, בן; ויקרא אברם שם-בנו אשר-ילדה הגר, ישמעאל.  טז,טז ואברם, בן-שמנים שנה ושש שנים, בלדת-הגר את-ישמעאל, לאברם.  {ס}

יז,א ויהי אברם, בן-תשעים שנה ותשע שנים; וירא יהוה אל-אברם, ויאמר אליו אני-אל שדי--התהלך לפני, והיה תמים.  יז,ב ואתנה בריתי, ביני ובינך; וארבה אותך, במאד מאד.  יז,ג ויפל אברם, על-פניו; וידבר אתו אלהים, לאמר.  יז,ד אני, הנה בריתי אתך; והיית, לאב המון גוים.  יז,ה ולא-יקרא עוד את-שמך, אברם; והיה שמך אברהם, כי אב-המון גוים נתתיך.  יז,ו והפרתי אתך במאד מאד, ונתתיך לגוים; ומלכים, ממך יצאו.  יז,ז והקמתי את-בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדרתם--לברית עולם:  להיות לך לאלהים, ולזרעך אחריך.  יז,ח ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלהים.  יז,ט ויאמר אלהים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשמר--אתה וזרעך אחריך, לדרתם.  יז,י זאת בריתי אשר תשמרו, ביני וביניכם, ובין זרעך, אחריך:  המול לכם, כל-זכר.  יז,יא ונמלתם, את בשר ערלתכם; והיה לאות ברית, ביני וביניכם.  יז,יב ובן-שמנת ימים, ימול לכם כל-זכר--לדרתיכם:  יליד בית--ומקנת-כסף מכל בן-נכר, אשר לא מזרעך הוא.  יז,יג המול ימול יליד ביתך, ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם, לברית עולם.  יז,יד וערל זכר, אשר לא-ימול את-בשר ערלתו--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה:  את-בריתי, הפר.  {ס}

יז,טו ויאמר אלהים, אל-אברהם, שרי אשתך, לא-תקרא את-שמה שרי:  כי שרה, שמה.  יז,טז וברכתי אתה, וגם נתתי ממנה לך בן; וברכתיה והיתה לגוים, מלכי עמים ממנה יהיו.  יז,יז ויפל אברהם על-פניו, ויצחק; ויאמר בלבו, הלבן מאה-שנה יולד, ואם-שרה, הבת-תשעים שנה תלד.  יז,יח ויאמר אברהם, אל-האלהים:  לו ישמעאל, יחיה לפניך.  יז,יט ויאמר אלהים, אבל שרה אשתך ילדת לך בן, וקראת את-שמו, יצחק; והקמתי את-בריתי אתו לברית עולם, לזרעו אחריו.  יז,כ ולישמעאל, שמעתיך--הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו, במאד מאד:  שנים-עשר נשיאם יוליד, ונתתיו לגוי גדול.  יז,כא ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת.  יז,כב ויכל, לדבר אתו; ויעל אלהים, מעל אברהם.  יז,כג ויקח אברהם את-ישמעאל בנו, ואת כל-ילידי ביתו ואת כל-מקנת כספו--כל-זכר, באנשי בית אברהם; וימל את-בשר ערלתם, בעצם היום הזה, כאשר דבר אתו, אלהים.  יז,כד ואברהם--בן-תשעים ותשע, שנה:  בהמלו, בשר ערלתו.  יז,כה וישמעאל בנו, בן-שלש עשרה שנה:  בהמלו--את, בשר ערלתו.  יז,כו בעצם היום הזה, נמול אברהם, וישמעאל, בנו.  יז,כז וכל-אנשי ביתו יליד בית, ומקנת-כסף מאת בן-נכר--נמלו, אתו.  {פ}

יח,א וירא אליו יהוה, באלני ממרא; והוא ישב פתח-האהל, כחם היום.  יח,ב וישא עיניו, וירא, והנה שלשה אנשים, נצבים עליו; וירא, וירץ לקראתם מפתח האהל, וישתחו, ארצה.  יח,ג ויאמר:  אדני, אם-נא מצאתי חן בעיניך--אל-נא תעבר, מעל עבדך.  יח,ד יקח-נא מעט-מים, ורחצו רגליכם; והשענו, תחת העץ.  יח,ה ואקחה פת-לחם וסעדו לבכם, אחר תעברו--כי-על-כן עברתם, על-עבדכם; ויאמרו, כן תעשה כאשר דברת.  יח,ו וימהר אברהם האהלה, אל-שרה; ויאמר, מהרי שלש סאים קמח סלת--לושי, ועשי עגות.  יח,ז ואל-הבקר, רץ אברהם; ויקח בן-בקר רך וטוב, ויתן אל-הנער, וימהר, לעשות אתו.  יח,ח ויקח חמאה וחלב, ובן-הבקר אשר עשה, ויתן, לפניהם; והוא-עמד עליהם תחת העץ, ויאכלו.  יח,ט ויאמרו אליו, איה שרה אשתך; ויאמר, הנה באהל.  יח,י ויאמר, שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה-בן, לשרה אשתך; ושרה שמעת פתח האהל, והוא אחריו.  יח,יא ואברהם ושרה זקנים, באים בימים; חדל להיות לשרה, ארח כנשים.  יח,יב ותצחק שרה, בקרבה לאמר:  אחרי בלתי היתה-לי עדנה, ואדני זקן.  יח,יג ויאמר יהוה, אל-אברהם:  למה זה צחקה שרה לאמר, האף אמנם אלד--ואני זקנתי.  יח,יד היפלא מיהוה, דבר; למועד אשוב אליך, כעת חיה--ולשרה בן.  יח,טו ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה; ויאמר לא, כי צחקת.  יח,טז ויקמו משם האנשים, וישקפו על-פני סדם; ואברהם--הלך עמם, לשלחם.  יח,יז ויהוה, אמר:  המכסה אני מאברהם, אשר אני עשה.  יח,יח ואברהם--היו יהיה לגוי גדול, ועצום; ונברכו-בו--כל, גויי הארץ.  יח,יט כי ידעתיו, למען אשר יצוה את-בניו ואת-ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה, לעשות צדקה ומשפט--למען, הביא יהוה על-אברהם, את אשר-דבר, עליו.  יח,כ ויאמר יהוה, זעקת סדם ועמרה כי-רבה; וחטאתם--כי כבדה, מאד.  יח,כא ארדה-נא ואראה, הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה; ואם-לא, אדעה.  יח,כב ויפנו משם האנשים, וילכו סדמה; ואברהם--עודנו עמד, לפני יהוה.  יח,כג ויגש אברהם, ויאמר:  האף תספה, צדיק עם-רשע.  יח,כד אולי יש חמשים צדיקם, בתוך העיר; האף תספה ולא-תשא למקום, למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה.  יח,כה חללה לך מעשת כדבר הזה, להמית צדיק עם-רשע, והיה כצדיק, כרשע; חללה לך--השפט כל-הארץ, לא יעשה משפט.  יח,כו ויאמר יהוה, אם-אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר--ונשאתי לכל-המקום, בעבורם.  יח,כז ויען אברהם, ויאמר:  הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדני, ואנכי עפר ואפר.  יח,כח אולי יחסרון חמשים הצדיקם, חמשה--התשחית בחמשה, את-כל-העיר; ויאמר, לא אשחית, אם-אמצא שם, ארבעים וחמשה.  יח,כט ויסף עוד לדבר אליו, ויאמר, אולי ימצאון שם, ארבעים; ויאמר לא אעשה, בעבור הארבעים.  יח,ל ויאמר אל-נא יחר לאדני, ואדברה--אולי ימצאון שם, שלשים; ויאמר לא אעשה, אם-אמצא שם שלשים.  יח,לא ויאמר, הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדני--אולי ימצאון שם, עשרים; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרים.  יח,לב ויאמר אל-נא יחר לאדני, ואדברה אך-הפעם--אולי ימצאון שם, עשרה; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרה.  יח,לג וילך יהוה--כאשר כלה, לדבר אל-אברהם; ואברהם, שב למקמו.  יט,א ויבאו שני המלאכים סדמה, בערב, ולוט, ישב בשער-סדם; וירא-לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפים ארצה.  יט,ב ויאמר הנה נא-אדני, סורו נא אל-בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו לא, כי ברחוב נלין.  יט,ג ויפצר-בם מאד--ויסרו אליו, ויבאו אל-ביתו; ויעש להם משתה, ומצות אפה ויאכלו.  יט,ד טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על-הבית, מנער ועד-זקן:  כל-העם, מקצה.  יט,ה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אתם.  יט,ו ויצא אלהם לוט, הפתחה; והדלת, סגר אחריו.  יט,ז ויאמר:  אל-נא אחי, תרעו.  יט,ח הנה-נא לי שתי בנות, אשר לא-ידעו איש--אוציאה-נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל, אל-תעשו דבר, כי-על-כן באו, בצל קרתי.  יט,ט ויאמרו גש-הלאה, ויאמרו האחד בא-לגור וישפט שפוט--עתה, נרע לך מהם; ויפצרו באיש בלוט מאד, ויגשו לשבר הדלת.  יט,י וישלחו האנשים את-ידם, ויביאו את-לוט אליהם הביתה; ואת-הדלת, סגרו.  יט,יא ואת-האנשים אשר-פתח הבית, הכו בסנורים, מקטן, ועד-גדול; וילאו, למצא הפתח.  יט,יב ויאמרו האנשים אל-לוט, עד מי-לך פה--חתן ובניך ובנתיך, וכל אשר-לך בעיר:  הוצא, מן-המקום.  יט,יג כי-משחתים אנחנו, את-המקום הזה:  כי-גדלה צעקתם את-פני יהוה, וישלחנו יהוה לשחתה.  יט,יד ויצא לוט וידבר אל-חתניו לקחי בנתיו, ויאמר קומו צאו מן-המקום הזה, כי-משחית יהוה, את-העיר; ויהי כמצחק, בעיני חתניו.  יט,טו וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמר:  קום קח את-אשתך ואת-שתי בנתיך, הנמצאת--פן-תספה, בעון העיר.  יט,טז ויתמהמה--ויחזיקו האנשים בידו וביד-אשתו וביד שתי בנתיו, בחמלת יהוה עליו; ויצאהו וינחהו, מחוץ לעיר.  יט,יז ויהי כהוציאם אתם החוצה, ויאמר המלט על-נפשך--אל-תביט אחריך, ואל-תעמד בכל-הככר:  ההרה המלט, פן-תספה.  יט,יח ויאמר לוט, אלהם:  אל-נא, אדני.  יט,יט הנה-נא מצא עבדך חן, בעיניך, ותגדל חסדך אשר עשית עמדי, להחיות את-נפשי; ואנכי, לא אוכל להמלט ההרה--פן-תדבקני הרעה, ומתי.  יט,כ הנה-נא העיר הזאת קרבה, לנוס שמה--והוא מצער; אמלטה נא שמה, הלא מצער הוא--ותחי נפשי.  יט,כא ויאמר אליו--הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה:  לבלתי הפכי את-העיר, אשר דברת.  יט,כב מהר, המלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר, עד-באך שמה; על-כן קרא שם-העיר, צוער.  יט,כג השמש, יצא על-הארץ; ולוט, בא צערה.  יט,כד ויהוה, המטיר על-סדם ועל-עמרה--גפרית ואש:  מאת יהוה, מן-השמים.  יט,כה ויהפך את-הערים האל, ואת כל-הככר, ואת כל-ישבי הערים, וצמח האדמה.  יט,כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח.  יט,כז וישכם אברהם, בבקר:  אל-המקום--אשר-עמד שם, את-פני יהוה.  יט,כח וישקף, על-פני סדם ועמרה, ועל-כל-פני, ארץ הככר; וירא, והנה עלה קיטר הארץ, כקיטר, הכבשן.  יט,כט ויהי, בשחת אלהים את-ערי הככר, ויזכר אלהים, את-אברהם; וישלח את-לוט, מתוך ההפכה, בהפך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט.  יט,ל ויעל לוט מצוער וישב בהר, ושתי בנתיו עמו, כי ירא, לשבת בצוער; וישב, במערה--הוא, ושתי בנתיו.  יט,לא ותאמר הבכירה אל-הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל-הארץ.  יט,לב לכה נשקה את-אבינו יין, ונשכבה עמו; ונחיה מאבינו, זרע.  יט,לג ותשקין את-אביהן יין, בלילה הוא; ותבא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה.  יט,לד ויהי, ממחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובאי שכבי עמו, ונחיה מאבינו, זרע.  יט,לה ותשקין גם בלילה ההוא, את-אביהן--יין; ותקם הצעירה ותשכב עמו, ולא-ידע בשכבה ובקמה.  יט,לו ותהרין שתי בנות-לוט, מאביהן.  יט,לז ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב:  הוא אבי-מואב, עד-היום.  יט,לח והצעירה גם-הוא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי:  הוא אבי בני-עמון, עד-היום.  {ס}

כ,א ויסע משם אברהם ארצה הנגב, וישב בין-קדש ובין שור; ויגר, בגרר.  כ,ב ויאמר אברהם אל-שרה אשתו, אחתי הוא; וישלח, אבימלך מלך גרר, ויקח, את-שרה.  כ,ג ויבא אלהים אל-אבימלך, בחלום הלילה; ויאמר לו, הנך מת על-האשה אשר-לקחת, והוא, בעלת בעל.  כ,ד ואבימלך, לא קרב אליה; ויאמר--אדני, הגוי גם-צדיק תהרג.  כ,ה הלא הוא אמר-לי אחתי הוא, והיא-גם-הוא אמרה אחי הוא; בתם-לבבי ובנקין כפי, עשיתי זאת.  כ,ו ויאמר אליו האלהים בחלם, גם אנכי ידעתי כי בתם-לבבך עשית זאת, ואחשך גם-אנכי אותך, מחטו-לי; על-כן לא-נתתיך, לנגע אליה.  כ,ז ועתה, השב אשת-האיש כי-נביא הוא, ויתפלל בעדך, וחיה; ואם-אינך משיב--דע כי-מות תמות, אתה וכל-אשר-לך.  כ,ח וישכם אבימלך בבקר, ויקרא לכל-עבדיו, וידבר את-כל-הדברים האלה, באזניהם; וייראו האנשים, מאד.  כ,ט ויקרא אבימלך לאברהם, ויאמר לו מה-עשית לנו ומה-חטאתי לך, כי-הבאת עלי ועל-ממלכתי, חטאה גדלה:  מעשים אשר לא-יעשו, עשית עמדי.  כ,י ויאמר אבימלך, אל-אברהם:  מה ראית, כי עשית את-הדבר הזה.  כ,יא ויאמר, אברהם, כי אמרתי רק אין-יראת אלהים, במקום הזה; והרגוני, על-דבר אשתי.  כ,יב וגם-אמנה, אחתי בת-אבי הוא--אך, לא בת-אמי; ותהי-לי, לאשה.  כ,יג ויהי כאשר התעו אתי, אלהים מבית אבי, ואמר לה, זה חסדך אשר תעשי עמדי:  אל כל-המקום אשר נבוא שמה, אמרי-לי אחי הוא.  כ,יד ויקח אבימלך צאן ובקר, ועבדים ושפחת, ויתן, לאברהם; וישב לו, את שרה אשתו.  כ,טו ויאמר אבימלך, הנה ארצי לפניך:  בטוב בעיניך, שב.  כ,טז ולשרה אמר, הנה נתתי אלף כסף לאחיך--הנה הוא-לך כסות עינים, לכל אשר אתך; ואת כל, ונכחת.  כ,יז ויתפלל אברהם, אל-האלהים; וירפא אלהים את-אבימלך ואת-אשתו, ואמהתיו--וילדו.  כ,יח כי-עצר עצר יהוה, בעד כל-רחם לבית אבימלך, על-דבר שרה, אשת אברהם.  {ס}

כא,א ויהוה פקד את-שרה, כאשר אמר; ויעש יהוה לשרה, כאשר דבר.  כא,ב ותהר ותלד שרה לאברהם בן, לזקניו, למועד, אשר-דבר אתו אלהים.  כא,ג ויקרא אברהם את-שם-בנו הנולד-לו, אשר-ילדה-לו שרה--יצחק.  כא,ד וימל אברהם את-יצחק בנו, בן-שמנת ימים, כאשר צוה אתו, אלהים.  כא,ה ואברהם, בן-מאת שנה, בהולד לו, את יצחק בנו.  כא,ו ותאמר שרה--צחק, עשה לי אלהים:  כל-השמע, יצחק-לי.  כא,ז ותאמר, מי מלל לאברהם, היניקה בנים, שרה:  כי-ילדתי בן, לזקניו.  כא,ח ויגדל הילד, ויגמל; ויעש אברהם משתה גדול, ביום הגמל את-יצחק.  כא,ט ותרא שרה את-בן-הגר המצרית, אשר-ילדה לאברהם--מצחק.  כא,י ותאמר, לאברהם, גרש האמה הזאת, ואת-בנה:  כי לא יירש בן-האמה הזאת, עם-בני עם-יצחק.  כא,יא וירע הדבר מאד, בעיני אברהם, על, אודת בנו.  כא,יב ויאמר אלהים אל-אברהם, אל-ירע בעיניך על-הנער ועל-אמתך--כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקלה:  כי ביצחק, יקרא לך זרע.  כא,יג וגם את-בן-האמה, לגוי אשימנו:  כי זרעך, הוא.  כא,יד וישכם אברהם בבקר ויקח-לחם וחמת מים ויתן אל-הגר שם על-שכמה, ואת-הילד--וישלחה; ותלך ותתע, במדבר באר שבע.  כא,טו ויכלו המים, מן-החמת; ותשלך את-הילד, תחת אחד השיחם.  כא,טז ותלך ותשב לה מנגד, הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה, אל-אראה במות הילד; ותשב מנגד, ותשא את-קלה ותבך.  כא,יז וישמע אלהים, את-קול הנער, ויקרא מלאך אלהים אל-הגר מן-השמים, ויאמר לה מה-לך הגר; אל-תיראי, כי-שמע אלהים אל-קול הנער באשר הוא-שם.  כא,יח קומי שאי את-הנער, והחזיקי את-ידך בו:  כי-לגוי גדול, אשימנו.  כא,יט ויפקח אלהים את-עיניה, ותרא באר מים; ותלך ותמלא את-החמת, מים, ותשק, את-הנער.  כא,כ ויהי אלהים את-הנער, ויגדל; וישב, במדבר, ויהי, רבה קשת.  כא,כא וישב, במדבר פארן; ותקח-לו אמו אשה, מארץ מצרים.  {פ}

כא,כב ויהי, בעת ההוא, ויאמר אבימלך ופיכל שר-צבאו, אל-אברהם לאמר:  אלהים עמך, בכל אשר-אתה עשה.  כא,כג ועתה, השבעה לי באלהים הנה, אם-תשקר לי, ולניני ולנכדי; כחסד אשר-עשיתי עמך, תעשה עמדי, ועם-הארץ, אשר-גרתה בה.  כא,כד ויאמר, אברהם, אנכי, אשבע.  כא,כה והוכח אברהם, את-אבימלך, על-אדות באר המים, אשר גזלו עבדי אבימלך.  כא,כו ויאמר אבימלך--לא ידעתי, מי עשה את-הדבר הזה; וגם-אתה לא-הגדת לי, וגם אנכי לא שמעתי--בלתי היום.  כא,כז ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך; ויכרתו שניהם, ברית.  כא,כח ויצב אברהם, את-שבע כבשת הצאן--לבדהן.  כא,כט ויאמר אבימלך, אל-אברהם:  מה הנה, שבע כבשת האלה, אשר הצבת, לבדנה.  כא,ל ויאמר--כי את-שבע כבשת, תקח מידי:  בעבור תהיה-לי לעדה, כי חפרתי את-הבאר הזאת.  כא,לא על-כן, קרא למקום ההוא--באר שבע:  כי שם נשבעו, שניהם.  כא,לב ויכרתו ברית, בבאר שבע; ויקם אבימלך, ופיכל שר-צבאו, וישבו, אל-ארץ פלשתים.  כא,לג ויטע אשל, בבאר שבע; ויקרא-שם--בשם יהוה, אל עולם.  כא,לד ויגר אברהם בארץ פלשתים, ימים רבים.  {פ}

כב,א ויהי, אחר הדברים האלה, והאלהים, נסה את-אברהם; ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני.  כב,ב ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המריה; והעלהו שם, לעלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך.  כב,ג וישכם אברהם בבקר, ויחבש את-חמרו, ויקח את-שני נעריו אתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עלה, ויקם וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו האלהים.  כב,ד ביום השלישי, וישא אברהם את-עיניו וירא את-המקום--מרחק.  כב,ה ויאמר אברהם אל-נעריו, שבו-לכם פה עם-החמור, ואני והנער, נלכה עד-כה; ונשתחוה, ונשובה אליכם.  כב,ו ויקח אברהם את-עצי העלה, וישם על-יצחק בנו, ויקח בידו, את-האש ואת-המאכלת; וילכו שניהם, יחדו.  כב,ז ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעלה.  כב,ח ויאמר, אברהם, אלהים יראה-לו השה לעלה, בני; וילכו שניהם, יחדו.  כב,ט ויבאו, אל-המקום אשר אמר-לו האלהים, ויבן שם אברהם את-המזבח, ויערך את-העצים; ויעקד, את-יצחק בנו, וישם אתו על-המזבח, ממעל לעצים.  כב,י וישלח אברהם את-ידו, ויקח את-המאכלת, לשחט, את-בנו.  כב,יא ויקרא אליו מלאך יהוה, מן-השמים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני.  כב,יב ויאמר, אל-תשלח ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה:  כי עתה ידעתי, כי-ירא אלהים אתה, ולא חשכת את-בנך את-יחידך, ממני.  כב,יג וישא אברהם את-עיניו, וירא והנה-איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם ויקח את-האיל, ויעלהו לעלה תחת בנו.  כב,יד ויקרא אברהם שם-המקום ההוא, יהוה יראה, אשר יאמר היום, בהר יהוה יראה.  כב,טו ויקרא מלאך יהוה, אל-אברהם, שנית, מן-השמים.  כב,טז ויאמר, בי נשבעתי נאם-יהוה:  כי, יען אשר עשית את-הדבר הזה, ולא חשכת, את-בנך את-יחידך.  כב,יז כי-ברך אברכך, והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמים, וכחול, אשר על-שפת הים; וירש זרעך, את שער איביו.  כב,יח והתברכו בזרעך, כל גויי הארץ, עקב, אשר שמעת בקלי.  כב,יט וישב אברהם אל-נעריו, ויקמו וילכו יחדו אל-באר שבע; וישב אברהם, בבאר שבע.  {פ}

כב,כ ויהי, אחרי הדברים האלה, ויגד לאברהם, לאמר:  הנה ילדה מלכה גם-הוא, בנים--לנחור אחיך.  כב,כא את-עוץ בכרו, ואת-בוז אחיו, ואת-קמואל, אבי ארם.  כב,כב ואת-כשד ואת-חזו, ואת-פלדש ואת-ידלף, ואת, בתואל.  כב,כג ובתואל, ילד את-רבקה; שמנה אלה ילדה מלכה, לנחור אחי אברהם.  כב,כד ופילגשו, ושמה ראומה; ותלד גם-הוא את-טבח ואת-גחם, ואת-תחש ואת-מעכה.  {פ}

כג,א ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים--שני, חיי שרה.  כג,ב ותמת שרה, בקרית ארבע הוא חברון--בארץ כנען; ויבא, אברהם, לספד לשרה, ולבכתה.  כג,ג ויקם, אברהם, מעל, פני מתו; וידבר אל-בני-חת, לאמר.  כג,ד גר-ותושב אנכי, עמכם; תנו לי אחזת-קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני.  כג,ה ויענו בני-חת את-אברהם, לאמר לו.  כג,ו שמענו אדני, נשיא אלהים אתה בתוכנו--במבחר קברינו, קבר את-מתך; איש ממנו, את-קברו לא-יכלה ממך מקבר מתך.  כג,ז ויקם אברהם וישתחו לעם-הארץ, לבני-חת.  כג,ח וידבר אתם, לאמר:  אם-יש את-נפשכם, לקבר את-מתי מלפני--שמעוני, ופגעו-לי בעפרון בן-צחר.  כג,ט ויתן-לי, את-מערת המכפלה אשר-לו, אשר, בקצה שדהו:  בכסף מלא יתננה לי, בתוככם--לאחזת-קבר.  כג,י ועפרון ישב, בתוך בני-חת; ויען עפרון החתי את-אברהם באזני בני-חת, לכל באי שער-עירו לאמר.  כג,יא לא-אדני שמעני--השדה נתתי לך, והמערה אשר-בו לך נתתיה; לעיני בני-עמי נתתיה לך, קבר מתך.  כג,יב וישתחו, אברהם, לפני, עם הארץ.  כג,יג וידבר אל-עפרון באזני עם-הארץ, לאמר, אך אם-אתה לו, שמעני:  נתתי כסף השדה, קח ממני, ואקברה את-מתי, שמה.  כג,יד ויען עפרון את-אברהם, לאמר לו.  כג,טו אדני שמעני, ארץ ארבע מאת שקל-כסף ביני ובינך מה-הוא; ואת-מתך, קבר.  כג,טז וישמע אברהם, אל-עפרון, וישקל אברהם לעפרן, את-הכסף אשר דבר באזני בני-חת--ארבע מאות שקל כסף, עבר לסחר.  כג,יז ויקם שדה עפרון, אשר במכפלה, אשר, לפני ממרא:  השדה, והמערה אשר-בו, וכל-העץ אשר בשדה, אשר בכל-גבלו סביב.  כג,יח לאברהם למקנה, לעיני בני-חת, בכל, באי שער-עירו.  כג,יט ואחרי-כן קבר אברהם את-שרה אשתו, אל-מערת שדה המכפלה על-פני ממרא--הוא חברון:  בארץ, כנען.  כג,כ ויקם השדה והמערה אשר-בו, לאברהם--לאחזת-קבר:  מאת, בני-חת.  {ס}

כד,א ואברהם זקן, בא בימים; ויהוה ברך את-אברהם, בכל.  כד,ב ויאמר אברהם, אל-עבדו זקן ביתו, המשל, בכל-אשר-לו:  שים-נא ידך, תחת ירכי.  כד,ג ואשביעך--ביהוה אלהי השמים, ואלהי הארץ:  אשר לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי יושב בקרבו.  כד,ד כי אל-ארצי ואל-מולדתי, תלך; ולקחת אשה, לבני ליצחק.  כד,ה ויאמר אליו, העבד, אולי לא-תאבה האשה, ללכת אחרי אל-הארץ הזאת; ההשב אשיב את-בנך, אל-הארץ אשר-יצאת משם.  כד,ו ויאמר אליו, אברהם:  השמר לך, פן-תשיב את-בני שמה.  כד,ז יהוה אלהי השמים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דבר-לי ואשר נשבע-לי לאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת--הוא, ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אשה לבני, משם.  כד,ח ואם-לא תאבה האשה, ללכת אחריך--ונקית, משבעתי זאת; רק את-בני, לא תשב שמה.  כד,ט וישם העבד את-ידו, תחת ירך אברהם אדניו; וישבע לו, על-הדבר הזה.  כד,י ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו, וילך, וכל-טוב אדניו, בידו; ויקם, וילך אל-ארם נהרים--אל-עיר נחור.  כד,יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר, אל-באר המים, לעת ערב, לעת צאת השאבת.  כד,יב ויאמר--יהוה אלהי אדני אברהם, הקרה-נא לפני היום; ועשה-חסד, עם אדני אברהם.  כד,יג הנה אנכי נצב, על-עין המים; ובנות אנשי העיר, יצאת לשאב מים.  כד,יד והיה הנער, אשר אמר אליה הטי-נא כדך ואשתה, ואמרה שתה, וגם-גמליך אשקה--אתה הכחת, לעבדך ליצחק, ובה אדע, כי-עשית חסד עם-אדני.  כד,טו ויהי-הוא, טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן-מלכה, אשת נחור אחי אברהם; וכדה, על-שכמה.  כד,טז והנער, טבת מראה מאד--בתולה, ואיש לא ידעה; ותרד העינה, ותמלא כדה ותעל.  כד,יז וירץ העבד, לקראתה; ויאמר, הגמיאיני נא מעט-מים מכדך.  כד,יח ותאמר, שתה אדני; ותמהר, ותרד כדה על-ידה--ותשקהו.  כד,יט ותכל, להשקתו; ותאמר, גם לגמליך אשאב, עד אם-כלו, לשתת.  כד,כ ותמהר, ותער כדה אל-השקת, ותרץ עוד אל-הבאר, לשאב; ותשאב, לכל-גמליו.  כד,כא והאיש משתאה, לה; מחריש--לדעת ההצליח יהוה דרכו, אם-לא.  כד,כב ויהי, כאשר כלו הגמלים לשתות, ויקח האיש נזם זהב, בקע משקלו--ושני צמידים על-ידיה, עשרה זהב משקלם.  כד,כג ויאמר בת-מי את, הגידי נא לי; היש בית-אביך מקום לנו, ללין.  כד,כד ותאמר אליו, בת-בתואל אנכי--בן-מלכה, אשר ילדה לנחור.  כד,כה ותאמר אליו, גם-תבן גם-מספוא רב עמנו--גם-מקום, ללון.  כד,כו ויקד האיש, וישתחו ליהוה.  כד,כז ויאמר, ברוך יהוה אלהי אדני אברהם, אשר לא-עזב חסדו ואמתו, מעם אדני; אנכי, בדרך נחני יהוה, בית, אחי אדני.  כד,כח ותרץ, הנער, ותגד, לבית אמה--כדברים, האלה.  כד,כט ולרבקה אח, ושמו לבן; וירץ לבן אל-האיש החוצה, אל-העין.  כד,ל ויהי כראת את-הנזם, ואת-הצמדים על-ידי אחתו, וכשמעו את-דברי רבקה אחתו לאמר, כה-דבר אלי האיש; ויבא, אל-האיש, והנה עמד על-הגמלים, על-העין.  כד,לא ויאמר, בוא ברוך יהוה; למה תעמד, בחוץ, ואנכי פניתי הבית, ומקום לגמלים.  כד,לב ויבא האיש הביתה, ויפתח הגמלים; ויתן תבן ומספוא, לגמלים, ומים לרחץ רגליו, ורגלי האנשים אשר אתו.  כד,לג ויישם (ויושם) לפניו, לאכל, ויאמר לא אכל, עד אם-דברתי דברי; ויאמר, דבר.  כד,לד ויאמר:  עבד אברהם, אנכי.  כד,לה ויהוה ברך את-אדני, מאד--ויגדל; ויתן-לו צאן ובקר, וכסף וזהב, ועבדם ושפחת, וגמלים וחמרים.  כד,לו ותלד שרה אשת אדני בן, לאדני, אחרי, זקנתה; ויתן-לו, את-כל-אשר-לו.  כד,לז וישבעני אדני, לאמר:  לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי ישב בארצו.  כד,לח אם-לא אל-בית-אבי תלך, ואל-משפחתי; ולקחת אשה, לבני.  כד,לט ואמר, אל-אדני:  אלי לא-תלך האשה, אחרי.  כד,מ ויאמר, אלי:  יהוה אשר-התהלכתי לפניו, ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, ולקחת אשה לבני, ממשפחתי ומבית אבי.  כד,מא אז תנקה מאלתי, כי תבוא אל-משפחתי; ואם-לא יתנו לך, והיית נקי מאלתי.  כד,מב ואבא היום, אל-העין; ואמר, יהוה אלהי אדני אברהם, אם-ישך-נא מצליח דרכי, אשר אנכי הלך עליה.  כד,מג הנה אנכי נצב, על-עין המים; והיה העלמה, היצאת לשאב, ואמרתי אליה, השקיני-נא מעט-מים מכדך.  כד,מד ואמרה אלי גם-אתה שתה, וגם לגמליך אשאב--הוא האשה, אשר-הכיח יהוה לבן-אדני.  כד,מה אני טרם אכלה לדבר אל-לבי, והנה רבקה יצאת וכדה על-שכמה, ותרד העינה, ותשאב; ואמר אליה, השקיני נא.  כד,מו ותמהר, ותורד כדה מעליה, ותאמר שתה, וגם-גמליך אשקה; ואשת, וגם הגמלים השקתה.  כד,מז ואשאל אתה, ואמר בת-מי את, ותאמר בת-בתואל בן-נחור, אשר ילדה-לו מלכה; ואשם הנזם על-אפה, והצמידים על-ידיה.  כד,מח ואקד ואשתחוה, ליהוה; ואברך, את-יהוה אלהי אדני אברהם, אשר הנחני בדרך אמת, לקחת את-בת-אחי אדני לבנו.  כד,מט ועתה אם-ישכם עשים חסד ואמת, את-אדני--הגידו לי; ואם-לא--הגידו לי, ואפנה על-ימין או על-שמאל.  כד,נ ויען לבן ובתואל ויאמרו, מיהוה יצא הדבר; לא נוכל דבר אליך, רע או-טוב.  כד,נא הנה-רבקה לפניך, קח ולך; ותהי אשה לבן-אדניך, כאשר דבר יהוה.  כד,נב ויהי, כאשר שמע עבד אברהם את-דבריהם; וישתחו ארצה, ליהוה.  כד,נג ויוצא העבד כלי-כסף וכלי זהב, ובגדים, ויתן, לרבקה; ומגדנת--נתן לאחיה, ולאמה.  כד,נד ויאכלו וישתו, הוא והאנשים אשר-עמו--וילינו; ויקומו בבקר, ויאמר שלחני לאדני.  כד,נה ויאמר אחיה ואמה, תשב הנער אתנו ימים או עשור; אחר, תלך.  כד,נו ויאמר אלהם אל-תאחרו אתי, ויהוה הצליח דרכי; שלחוני, ואלכה לאדני.  כד,נז ויאמרו, נקרא לנער, ונשאלה, את-פיה.  כד,נח ויקראו לרבקה ויאמרו אליה, התלכי עם-האיש הזה; ותאמר, אלך.  כד,נט וישלחו את-רבקה אחתם, ואת-מנקתה, ואת-עבד אברהם, ואת-אנשיו.  כד,ס ויברכו את-רבקה, ויאמרו לה--אחתנו, את היי לאלפי רבבה; ויירש זרעך, את שער שנאיו.  כד,סא ותקם רבקה ונערתיה, ותרכבנה על-הגמלים, ותלכנה, אחרי האיש; ויקח העבד את-רבקה, וילך.  כד,סב ויצחק בא מבוא, באר לחי ראי; והוא יושב, בארץ הנגב.  כד,סג ויצא יצחק לשוח בשדה, לפנות ערב; וישא עיניו וירא, והנה גמלים באים.  כד,סד ותשא רבקה את-עיניה, ותרא את-יצחק; ותפל, מעל הגמל.  כד,סה ותאמר אל-העבד, מי-האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד, הוא אדני; ותקח הצעיף, ותתכס.  כד,סו ויספר העבד, ליצחק, את כל-הדברים, אשר עשה.  כד,סז ויבאה יצחק, האהלה שרה אמו, ויקח את-רבקה ותהי-לו לאשה, ויאהבה; וינחם יצחק, אחרי אמו.  {פ}

כה,א ויסף אברהם ויקח אשה, ושמה קטורה.  כה,ב ותלד לו, את-זמרן ואת-יקשן, ואת-מדן, ואת-מדין--ואת-ישבק, ואת-שוח.  כה,ג ויקשן ילד, את-שבא ואת-דדן; ובני דדן, היו אשורם ולטושם ולאמים.  כה,ד ובני מדין, עיפה ועפר וחנך, ואבידע, ואלדעה; כל-אלה, בני קטורה.  כה,ה ויתן אברהם את-כל-אשר-לו, ליצחק.  כה,ו ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנת; וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, קדמה, אל-ארץ קדם.  כה,ז ואלה, ימי שני-חיי אברהם--אשר-חי:  מאת שנה ושבעים שנה, וחמש שנים.  כה,ח ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע; ויאסף, אל-עמיו.  כה,ט ויקברו אתו יצחק וישמעאל, בניו, אל-מערת, המכפלה:  אל-שדה עפרן בן-צחר, החתי, אשר, על-פני ממרא.  כה,י השדה אשר-קנה אברהם, מאת בני-חת--שמה קבר אברהם, ושרה אשתו.  כה,יא ויהי, אחרי מות אברהם, ויברך אלהים, את-יצחק בנו; וישב יצחק, עם-באר לחי ראי.  {פ}

כה,יב ואלה תלדת ישמעאל, בן-אברהם:  אשר ילדה הגר המצרית, שפחת שרה--לאברהם.  כה,יג ואלה, שמות בני ישמעאל, בשמתם, לתולדתם:  בכר ישמעאל נבית, וקדר ואדבאל ומבשם.  כה,יד ומשמע ודומה, ומשא.  כה,טו חדד ותימא, יטור נפיש וקדמה.  כה,טז אלה הם בני ישמעאל, ואלה שמתם, בחצריהם, ובטירתם--שנים-עשר נשיאם, לאמתם.  כה,יז ואלה, שני חיי ישמעאל--מאת שנה ושלשים שנה, ושבע שנים; ויגוע וימת, ויאסף אל-עמיו.  כה,יח וישכנו מחוילה עד-שור, אשר על-פני מצרים, באכה, אשורה; על-פני כל-אחיו, נפל.  {פ}

כה,יט ואלה תולדת יצחק, בן-אברהם:  אברהם, הוליד את-יצחק.  כה,כ ויהי יצחק, בן-ארבעים שנה, בקחתו את-רבקה בת-בתואל הארמי, מפדן ארם--אחות לבן הארמי, לו לאשה.  כה,כא ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו, כי עקרה הוא; ויעתר לו יהוה, ותהר רבקה אשתו.  כה,כב ויתרצצו הבנים, בקרבה, ותאמר אם-כן, למה זה אנכי; ותלך, לדרש את-יהוה.  כה,כג ויאמר יהוה לה, שני גיים (גוים) בבטנך, ושני לאמים, ממעיך יפרדו; ולאם מלאם יאמץ, ורב יעבד צעיר.  כה,כד וימלאו ימיה, ללדת; והנה תומם, בבטנה.  כה,כה ויצא הראשון אדמוני, כלו כאדרת שער; ויקראו שמו, עשו.  כה,כו ואחרי-כן יצא אחיו, וידו אחזת בעקב עשו, ויקרא שמו, יעקב; ויצחק בן-ששים שנה, בלדת אתם.  כה,כז ויגדלו, הנערים, ויהי עשו איש ידע ציד, איש שדה; ויעקב איש תם, ישב אהלים.  כה,כח ויאהב יצחק את-עשו, כי-ציד בפיו; ורבקה, אהבת את-יעקב.  כה,כט ויזד יעקב, נזיד; ויבא עשו מן-השדה, והוא עיף.  כה,ל ויאמר עשו אל-יעקב, הלעיטני נא מן-האדם האדם הזה--כי עיף, אנכי; על-כן קרא-שמו, אדום.  כה,לא ויאמר, יעקב:  מכרה כיום את-בכרתך, לי.  כה,לב ויאמר עשו, הנה אנכי הולך למות; ולמה-זה לי, בכרה.  כה,לג ויאמר יעקב, השבעה לי כיום, וישבע, לו; וימכר את-בכרתו, ליעקב.  כה,לד ויעקב נתן לעשו, לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת, ויקם וילך; ויבז עשו, את-הבכרה.  {פ}

כו,א ויהי רעב, בארץ, מלבד הרעב הראשון, אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל-אבימלך מלך-פלשתים, גררה.  כו,ב וירא אליו יהוה, ויאמר אל-תרד מצרימה:  שכן בארץ, אשר אמר אליך.  כו,ג גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך:  כי-לך ולזרעך, אתן את-כל-הארצת האל, והקמתי את-השבעה, אשר נשבעתי לאברהם אביך.  כו,ד והרביתי את-זרעך, ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך, את כל-הארצת האל; והתברכו בזרעך, כל גויי הארץ.  כו,ה עקב, אשר-שמע אברהם בקלי; וישמר, משמרתי, מצותי, חקותי ותורתי.  כו,ו וישב יצחק, בגרר.  כו,ז וישאלו אנשי המקום, לאשתו, ויאמר, אחתי הוא:  כי ירא, לאמר אשתי, פן-יהרגני אנשי המקום על-רבקה, כי-טובת מראה הוא.  כו,ח ויהי, כי ארכו-לו שם הימים, וישקף אבימלך מלך פלשתים, בעד החלון; וירא, והנה יצחק מצחק, את, רבקה אשתו.  כו,ט ויקרא אבימלך ליצחק, ויאמר אך הנה אשתך הוא, ואיך אמרת, אחתי הוא; ויאמר אליו, יצחק, כי אמרתי, פן-אמות עליה.  כו,י ויאמר אבימלך, מה-זאת עשית לנו; כמעט שכב אחד העם, את-אשתך, והבאת עלינו, אשם.  כו,יא ויצו אבימלך, את-כל-העם לאמר:  הנגע באיש הזה, ובאשתו--מות יומת.  כו,יב ויזרע יצחק בארץ ההוא, וימצא בשנה ההוא מאה שערים; ויברכהו, יהוה.  כו,יג ויגדל, האיש; וילך הלוך וגדל, עד כי-גדל מאד.  כו,יד ויהי-לו מקנה-צאן ומקנה בקר, ועבדה רבה; ויקנאו אתו, פלשתים.  כו,טו וכל-הבארת, אשר חפרו עבדי אביו, בימי, אברהם אביו--סתמום פלשתים, וימלאום עפר.  כו,טז ויאמר אבימלך, אל-יצחק:  לך, מעמנו, כי-עצמת ממנו, מאד.  כו,יז וילך משם, יצחק; ויחן בנחל-גרר, וישב שם.  כו,יח וישב יצחק ויחפר את-בארת המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים, אחרי מות אברהם; ויקרא להן, שמות, כשמת, אשר-קרא להן אביו.  כו,יט ויחפרו עבדי-יצחק, בנחל; וימצאו-שם--באר, מים חיים.  כו,כ ויריבו רעי גרר, עם-רעי יצחק לאמר--לנו המים; ויקרא שם-הבאר עשק, כי התעשקו עמו.  כו,כא ויחפרו באר אחרת, ויריבו גם-עליה; ויקרא שמה, שטנה.  כו,כב ויעתק משם, ויחפר באר אחרת, ולא רבו, עליה; ויקרא שמה, רחבות, ויאמר כי-עתה הרחיב יהוה לנו, ופרינו בארץ.  כו,כג ויעל משם, באר שבע.  כו,כד וירא אליו יהוה, בלילה ההוא, ויאמר, אנכי אלהי אברהם אביך; אל-תירא, כי-אתך אנכי, וברכתיך והרביתי את-זרעך, בעבור אברהם עבדי.  כו,כה ויבן שם מזבח, ויקרא בשם יהוה, ויט-שם, אהלו; ויכרו-שם עבדי-יצחק, באר.  כו,כו ואבימלך, הלך אליו מגרר; ואחזת, מרעהו, ופיכל, שר-צבאו.  כו,כז ויאמר אלהם יצחק, מדוע באתם אלי; ואתם שנאתם אתי, ותשלחוני מאתכם.  כו,כח ויאמרו, ראו ראינו כי-היה יהוה עמך, ונאמר תהי נא אלה בינותינו, בינינו ובינך; ונכרתה ברית, עמך.  כו,כט אם-תעשה עמנו רעה, כאשר לא נגענוך, וכאשר עשינו עמך רק-טוב, ונשלחך בשלום; אתה עתה, ברוך יהוה.  כו,ל ויעש להם משתה, ויאכלו וישתו.  כו,לא וישכימו בבקר, וישבעו איש לאחיו; וישלחם יצחק, וילכו מאתו בשלום.  כו,לב ויהי ביום ההוא, ויבאו עבדי יצחק, ויגדו לו, על-אדות הבאר אשר חפרו; ויאמרו לו, מצאנו מים.  כו,לג ויקרא אתה, שבעה; על-כן שם-העיר באר שבע, עד היום הזה.  {ס}

כו,לד ויהי עשו, בן-ארבעים שנה, ויקח אשה את-יהודית, בת-בארי החתי--ואת-בשמת, בת-אילן החתי.  כו,לה ותהיין, מרת רוח, ליצחק, ולרבקה.  {ס}

כז,א ויהי כי-זקן יצחק, ותכהין עיניו מראת; ויקרא את-עשו בנו הגדל, ויאמר אליו בני, ויאמר אליו, הנני.  כז,ב ויאמר, הנה-נא זקנתי; לא ידעתי, יום מותי.  כז,ג ועתה שא-נא כליך, תליך וקשתך; וצא, השדה, וצודה לי, צידה (ציד).  כז,ד ועשה-לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי--ואכלה:  בעבור תברכך נפשי, בטרם אמות.  כז,ה ורבקה שמעת--בדבר יצחק, אל-עשו בנו; וילך עשו השדה, לצוד ציד להביא.  כז,ו ורבקה, אמרה, אל-יעקב בנה, לאמר:  הנה שמעתי את-אביך, מדבר אל-עשו אחיך לאמר.  כז,ז הביאה לי ציד ועשה-לי מטעמים, ואכלה; ואברככה לפני יהוה, לפני מותי.  כז,ח ועתה בני, שמע בקלי--לאשר אני, מצוה אתך.  כז,ט לך-נא, אל-הצאן, וקח-לי משם שני גדיי עזים, טבים; ואעשה אתם מטעמים לאביך, כאשר אהב.  כז,י והבאת לאביך, ואכל, בעבר אשר יברכך, לפני מותו.  כז,יא ויאמר יעקב, אל-רבקה אמו:  הן עשו אחי איש שער, ואנכי איש חלק.  כז,יב אולי ימשני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עלי קללה, ולא ברכה.  כז,יג ותאמר לו אמו, עלי קללתך בני; אך שמע בקלי, ולך קח-לי.  כז,יד וילך, ויקח, ויבא, לאמו; ותעש אמו מטעמים, כאשר אהב אביו.  כז,טו ותקח רבקה את-בגדי עשו בנה הגדל, החמדת, אשר אתה, בבית; ותלבש את-יעקב, בנה הקטן.  כז,טז ואת, ערת גדיי העזים, הלבישה, על-ידיו--ועל, חלקת צואריו.  כז,יז ותתן את-המטעמים ואת-הלחם, אשר עשתה, ביד, יעקב בנה.  כז,יח ויבא אל-אביו, ויאמר אבי; ויאמר הנני, מי אתה בני.  כז,יט ויאמר יעקב אל-אביו, אנכי עשו בכרך--עשיתי, כאשר דברת אלי; קום-נא שבה, ואכלה מצידי--בעבור, תברכני נפשך.  כז,כ ויאמר יצחק אל-בנו, מה-זה מהרת למצא בני; ויאמר, כי הקרה יהוה אלהיך לפני.  כז,כא ויאמר יצחק אל-יעקב, גשה-נא ואמשך בני:  האתה זה בני עשו, אם-לא.  כז,כב ויגש יעקב אל-יצחק אביו, וימשהו; ויאמר, הקל קול יעקב, והידים, ידי עשו.  כז,כג ולא הכירו--כי-היו ידיו כידי עשו אחיו, שערת; ויברכהו.  כז,כד ויאמר, אתה זה בני עשו; ויאמר, אני.  כז,כה ויאמר, הגשה לי ואכלה מציד בני--למען תברכך, נפשי; ויגש-לו, ויאכל, ויבא לו יין, וישת.  כז,כו ויאמר אליו, יצחק אביו:  גשה-נא ושקה-לי, בני.  כז,כז ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו יהוה.  כז,כח ויתן-לך, האלהים, מטל השמים, ומשמני הארץ--ורב דגן, ותירש.  כז,כט יעבדוך עמים, וישתחו (וישתחוו) לך לאמים--הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אמך; ארריך ארור, ומברכיך ברוך.  כז,ל ויהי, כאשר כלה יצחק לברך את-יעקב, ויהי אך יצא יצא יעקב, מאת פני יצחק אביו; ועשו אחיו, בא מצידו.  כז,לא ויעש גם-הוא מטעמים, ויבא לאביו; ויאמר לאביו, יקם אבי ויאכל מציד בנו--בעבר, תברכני נפשך.  כז,לב ויאמר לו יצחק אביו, מי-אתה; ויאמר, אני בנך בכרך עשו.  כז,לג ויחרד יצחק חרדה, גדלה עד-מאד, ויאמר מי-אפוא הוא הצד-ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא, ואברכהו; גם-ברוך, יהיה.  כז,לד כשמע עשו, את-דברי אביו, ויצעק צעקה, גדלה ומרה עד-מאד; ויאמר לאביו, ברכני גם-אני אבי.  כז,לה ויאמר, בא אחיך במרמה; ויקח, ברכתך.  כז,לו ויאמר הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים--את-בכרתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר, הלא-אצלת לי ברכה.  כז,לז ויען יצחק ויאמר לעשו, הן גביר שמתיו לך ואת-כל-אחיו נתתי לו לעבדים, ודגן ותירש, סמכתיו; ולכה אפוא, מה אעשה בני.  כז,לח ויאמר עשו אל-אביו, הברכה אחת הוא-לך אבי--ברכני גם-אני, אבי; וישא עשו קלו, ויבך.  כז,לט ויען יצחק אביו, ויאמר אליו:  הנה משמני הארץ, יהיה מושבך, ומטל השמים, מעל.  כז,מ ועל-חרבך תחיה, ואת-אחיך תעבד; והיה כאשר תריד, ופרקת עלו מעל צוארך.  כז,מא וישטם עשו, את-יעקב, על-הברכה, אשר ברכו אביו; ויאמר עשו בלבו, יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה, את-יעקב אחי.  כז,מב ויגד לרבקה, את-דברי עשו בנה הגדל; ותשלח ותקרא ליעקב, בנה הקטן, ותאמר אליו, הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך.  כז,מג ועתה בני, שמע בקלי; וקום ברח-לך אל-לבן אחי, חרנה.  כז,מד וישבת עמו, ימים אחדים--עד אשר-תשוב, חמת אחיך.  כז,מה עד-שוב אף-אחיך ממך, ושכח את אשר-עשית לו, ושלחתי, ולקחתיך משם; למה אשכל גם-שניכם, יום אחד.  כז,מו ותאמר רבקה, אל-יצחק, קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם-לקח יעקב אשה מבנות-חת כאלה, מבנות הארץ--למה לי, חיים.  כח,א ויקרא יצחק אל-יעקב, ויברך אתו; ויצוהו ויאמר לו, לא-תקח אשה מבנות כנען.  כח,ב קום לך פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך; וקח-לך משם אשה, מבנות לבן אחי אמך.  כח,ג ואל שדי יברך אתך, ויפרך וירבך; והיית, לקהל עמים.  כח,ד ויתן-לך את-ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך--לרשתך את-ארץ מגריך, אשר-נתן אלהים לאברהם.  כח,ה וישלח יצחק את-יעקב, וילך פדנה ארם--אל-לבן בן-בתואל, הארמי, אחי רבקה, אם יעקב ועשו.  כח,ו וירא עשו, כי-ברך יצחק את-יעקב, ושלח אתו פדנה ארם, לקחת-לו משם אשה:  בברכו אתו--ויצו עליו לאמר, לא-תקח אשה מבנות כנען.  כח,ז וישמע יעקב, אל-אביו ואל-אמו; וילך, פדנה ארם.  כח,ח וירא עשו, כי רעות בנות כנען, בעיני, יצחק אביו.  כח,ט וילך עשו, אל-ישמעאל; ויקח את-מחלת בת-ישמעאל בן-אברהם אחות נביות, על-נשיו--לו לאשה.  {ס}

כח,י ויצא יעקב, מבאר שבע; וילך, חרנה.  כח,יא ויפגע במקום וילן שם, כי-בא השמש, ויקח מאבני המקום, וישם מראשתיו; וישכב, במקום ההוא.  כח,יב ויחלם, והנה סלם מצב ארצה, וראשו, מגיע השמימה; והנה מלאכי אלהים, עלים וירדים בו.  כח,יג והנה יהוה נצב עליו, ויאמר, אני יהוה אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק; הארץ, אשר אתה שכב עליה--לך אתננה, ולזרעך.  כח,יד והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה; ונברכו בך כל-משפחת האדמה, ובזרעך.  כח,טו והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך, אל-האדמה הזאת:  כי, לא אעזבך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לך.  כח,טז וייקץ יעקב, משנתו, ויאמר, אכן יש יהוה במקום הזה; ואנכי, לא ידעתי.  כח,יז ויירא, ויאמר, מה-נורא, המקום הזה:  אין זה, כי אם-בית אלהים, וזה, שער השמים.  כח,יח וישכם יעקב בבקר, ויקח את-האבן אשר-שם מראשתיו, וישם אתה, מצבה; ויצק שמן, על-ראשה.  כח,יט ויקרא את-שם-המקום ההוא, בית-אל; ואולם לוז שם-העיר, לראשנה.  כח,כ וידר יעקב, נדר לאמר:  אם-יהיה אלהים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, ונתן-לי לחם לאכל, ובגד ללבש.  כח,כא ושבתי בשלום, אל-בית אבי; והיה יהוה לי, לאלהים.  כח,כב והאבן הזאת, אשר-שמתי מצבה--יהיה, בית אלהים; וכל אשר תתן-לי, עשר אעשרנו לך.  כט,א וישא יעקב, רגליו; וילך, ארצה בני-קדם.  כט,ב וירא והנה באר בשדה, והנה-שם שלשה עדרי-צאן רבצים עליה--כי מן-הבאר ההוא, ישקו העדרים; והאבן גדלה, על-פי הבאר.  כט,ג ונאספו-שמה כל-העדרים, וגללו את-האבן מעל פי הבאר, והשקו, את-הצאן; והשיבו את-האבן על-פי הבאר, למקמה.  כט,ד ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם; ויאמרו, מחרן אנחנו.  כט,ה ויאמר להם, הידעתם את-לבן בן-נחור; ויאמרו, ידענו.  כט,ו ויאמר להם, השלום לו; ויאמרו שלום--והנה רחל בתו, באה עם-הצאן.  כט,ז ויאמר, הן עוד היום גדול--לא-עת, האסף המקנה; השקו הצאן, ולכו רעו.  כט,ח ויאמרו, לא נוכל, עד אשר יאספו כל-העדרים, וגללו את-האבן מעל פי הבאר; והשקינו, הצאן.  כט,ט עודנו, מדבר עמם; ורחל באה, עם-הצאן אשר לאביה--כי רעה, הוא.  כט,י ויהי כאשר ראה יעקב את-רחל, בת-לבן אחי אמו, ואת-צאן לבן, אחי אמו; ויגש יעקב, ויגל את-האבן מעל פי הבאר, וישק, את-צאן לבן אחי אמו.  כט,יא וישק יעקב, לרחל; וישא את-קלו, ויבך.  כט,יב ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא, וכי בן-רבקה, הוא; ותרץ, ותגד לאביה.  כט,יג ויהי כשמע לבן את-שמע יעקב בן-אחתו, וירץ לקראתו ויחבק-לו וינשק-לו, ויביאהו, אל-ביתו; ויספר ללבן, את כל-הדברים האלה.  כט,יד ויאמר לו לבן, אך עצמי ובשרי אתה; וישב עמו, חדש ימים.  כט,טו ויאמר לבן, ליעקב, הכי-אחי אתה, ועבדתני חנם; הגידה לי, מה-משכרתך.  כט,טז וללבן, שתי בנות:  שם הגדלה לאה, ושם הקטנה רחל.  כט,יז ועיני לאה, רכות; ורחל, היתה, יפת-תאר, ויפת מראה.  כט,יח ויאהב יעקב, את-רחל; ויאמר, אעבדך שבע שנים, ברחל בתך, הקטנה.  כט,יט ויאמר לבן, טוב תתי אתה לך, מתתי אתה, לאיש אחר; שבה, עמדי.  כט,כ ויעבד יעקב ברחל, שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אתה.  כט,כא ויאמר יעקב אל-לבן הבה את-אשתי, כי מלאו ימי; ואבואה, אליה.  כט,כב ויאסף לבן את-כל-אנשי המקום, ויעש משתה.  כט,כג ויהי בערב--ויקח את-לאה בתו, ויבא אתה אליו; ויבא, אליה.  כט,כד ויתן לבן לה, את-זלפה שפחתו--ללאה בתו, שפחה.  כט,כה ויהי בבקר, והנה-הוא לאה; ויאמר אל-לבן, מה-זאת עשית לי--הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רמיתני.  כט,כו ויאמר לבן, לא-יעשה כן במקומנו--לתת הצעירה, לפני הבכירה.  כט,כז מלא, שבע זאת; ונתנה לך גם-את-זאת, בעבדה אשר תעבד עמדי, עוד, שבע-שנים אחרות.  כט,כח ויעש יעקב כן, וימלא שבע זאת; ויתן-לו את-רחל בתו, לו לאשה.  כט,כט ויתן לבן לרחל בתו, את-בלהה שפחתו--לה, לשפחה.  כט,ל ויבא גם אל-רחל, ויאהב גם-את-רחל מלאה; ויעבד עמו, עוד שבע-שנים אחרות.  כט,לא וירא יהוה כי-שנואה לאה, ויפתח את-רחמה; ורחל, עקרה.  כט,לב ותהר לאה ותלד בן, ותקרא שמו ראובן:  כי אמרה, כי-ראה יהוה בעניי--כי עתה, יאהבני אישי.  כט,לג ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר כי-שמע יהוה כי-שנואה אנכי, ויתן-לי גם-את-זה; ותקרא שמו, שמעון.  כט,לד ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי, כי-ילדתי לו שלשה בנים; על-כן קרא-שמו, לוי.  כט,לה ותהר עוד ותלד בן, ותאמר הפעם אודה את-יהוה--על-כן קראה שמו, יהודה; ותעמד, מלדת.  ל,א ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל, באחתה; ותאמר אל-יעקב הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנכי.  ל,ב ויחר-אף יעקב, ברחל; ויאמר, התחת אלהים אנכי, אשר-מנע ממך, פרי-בטן.  ל,ג ותאמר, הנה אמתי בלהה בא אליה; ותלד, על-ברכי, ואבנה גם-אנכי, ממנה.  ל,ד ותתן-לו את-בלהה שפחתה, לאשה; ויבא אליה, יעקב.  ל,ה ותהר בלהה, ותלד ליעקב בן.  ל,ו ותאמר רחל, דנני אלהים, וגם שמע בקלי, ויתן-לי בן; על-כן קראה שמו, דן.  ל,ז ותהר עוד--ותלד, בלהה שפחת רחל:  בן שני, ליעקב.  ל,ח ותאמר רחל, נפתולי אלהים נפתלתי עם-אחתי--גם-יכלתי; ותקרא שמו, נפתלי.  ל,ט ותרא לאה, כי עמדה מלדת; ותקח את-זלפה שפחתה, ותתן אתה ליעקב לאשה.  ל,י ותלד, זלפה שפחת לאה--ליעקב בן.  ל,יא ותאמר לאה, בגד (בא גד); ותקרא את-שמו, גד.  ל,יב ותלד, זלפה שפחת לאה, בן שני, ליעקב.  ל,יג ותאמר לאה--באשרי, כי אשרוני בנות; ותקרא את-שמו, אשר.  ל,יד וילך ראובן בימי קציר-חטים, וימצא דודאים בשדה, ויבא אתם, אל-לאה אמו; ותאמר רחל, אל-לאה, תני-נא לי, מדודאי בנך.  ל,טו ותאמר לה, המעט קחתך את-אישי, ולקחת, גם את-דודאי בני; ותאמר רחל, לכן ישכב עמך הלילה, תחת, דודאי בנך.  ל,טז ויבא יעקב מן-השדה, בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה, בלילה הוא.  ל,יז וישמע אלהים, אל-לאה; ותהר ותלד ליעקב, בן חמישי.  ל,יח ותאמר לאה, נתן אלהים שכרי, אשר-נתתי שפחתי, לאישי; ותקרא שמו, יששכר.  ל,יט ותהר עוד לאה, ותלד בן-ששי ליעקב.  ל,כ ותאמר לאה, זבדני אלהים אתי זבד טוב--הפעם יזבלני אישי, כי-ילדתי לו ששה בנים; ותקרא את-שמו, זבלון.  ל,כא ואחר, ילדה בת; ותקרא את-שמה, דינה.  ל,כב ויזכר אלהים, את-רחל; וישמע אליה אלהים, ויפתח את-רחמה.  ל,כג ותהר, ותלד בן; ותאמר, אסף אלהים את-חרפתי.  ל,כד ותקרא את-שמו יוסף, לאמר:  יסף יהוה לי, בן אחר.  ל,כה ויהי, כאשר ילדה רחל את-יוסף; ויאמר יעקב, אל-לבן, שלחני ואלכה, אל-מקומי ולארצי.  ל,כו תנה את-נשי ואת-ילדי, אשר עבדתי אתך בהן--ואלכה:  כי אתה ידעת, את-עבדתי אשר עבדתיך.  ל,כז ויאמר אליו לבן, אם-נא מצאתי חן בעיניך; נחשתי, ויברכני יהוה בגללך.  ל,כח ויאמר:  נקבה שכרך עלי, ואתנה.  ל,כט ויאמר אליו--אתה ידעת, את אשר עבדתיך; ואת אשר-היה מקנך, אתי.  ל,ל כי מעט אשר-היה לך לפני, ויפרץ לרב, ויברך יהוה אתך, לרגלי; ועתה, מתי אעשה גם-אנכי--לביתי.  ל,לא ויאמר, מה אתן-לך; ויאמר יעקב, לא-תתן-לי מאומה--אם-תעשה-לי הדבר הזה, אשובה ארעה צאנך אשמר.  ל,לב אעבר בכל-צאנך היום, הסר משם כל-שה נקד וטלוא וכל-שה-חום בכשבים, וטלוא ונקד, בעזים; והיה, שכרי.  ל,לג וענתה-בי צדקתי ביום מחר, כי-תבוא על-שכרי לפניך:  כל אשר-איננו נקד וטלוא בעזים, וחום בכשבים--גנוב הוא, אתי.  ל,לד ויאמר לבן, הן:  לו, יהי כדברך.  ל,לה ויסר ביום ההוא את-התישים העקדים והטלאים, ואת כל-העזים הנקדות והטלאת, כל אשר-לבן בו, וכל-חום בכשבים; ויתן, ביד-בניו.  ל,לו וישם, דרך שלשת ימים, בינו, ובין יעקב; ויעקב, רעה את-צאן לבן--הנותרת.  ל,לז ויקח-לו יעקב, מקל לבנה לח--ולוז וערמון; ויפצל בהן, פצלות לבנות--מחשף הלבן, אשר על-המקלות.  ל,לח ויצג, את-המקלות אשר פצל, ברהטים, בשקתות המים--אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן, ויחמנה בבאן לשתות.  ל,לט ויחמו הצאן, אל-המקלות; ותלדן הצאן, עקדים נקדים וטלאים.  ל,מ והכשבים, הפריד יעקב, ויתן פני הצאן אל-עקד וכל-חום, בצאן לבן; וישת-לו עדרים לבדו, ולא שתם על-צאן לבן.  ל,מא והיה, בכל-יחם הצאן המקשרות, ושם יעקב את-המקלות לעיני הצאן, ברהטים--ליחמנה, במקלות.  ל,מב ובהעטיף הצאן, לא ישים; והיה העטפים ללבן, והקשרים ליעקב.  ל,מג ויפרץ האיש, מאד מאד; ויהי-לו, צאן רבות, ושפחות ועבדים, וגמלים וחמרים.  לא,א וישמע, את-דברי בני-לבן לאמר, לקח יעקב, את כל-אשר לאבינו; ומאשר לאבינו--עשה, את כל-הכבד הזה.  לא,ב וירא יעקב, את-פני לבן; והנה איננו עמו, כתמול שלשום.  לא,ג ויאמר יהוה אל-יעקב, שוב אל-ארץ אבותיך ולמולדתך; ואהיה, עמך.  לא,ד וישלח יעקב, ויקרא לרחל וללאה, השדה, אל-צאנו.  לא,ה ויאמר להן, ראה אנכי את-פני אביכן, כי-איננו אלי, כתמל שלשם; ואלהי אבי, היה עמדי.  לא,ו ואתנה, ידעתן:  כי, בכל-כחי, עבדתי, את-אביכן.  לא,ז ואביכן התל בי, והחלף את-משכרתי עשרת מנים; ולא-נתנו אלהים, להרע עמדי.  לא,ח אם-כה יאמר, נקדים יהיה שכרך--וילדו כל-הצאן, נקדים; ואם-כה יאמר, עקדים יהיה שכרך--וילדו כל-הצאן, עקדים.  לא,ט ויצל אלהים את-מקנה אביכם, ויתן-לי.  לא,י ויהי, בעת יחם הצאן, ואשא עיני וארא, בחלום; והנה העתדים העלים על-הצאן, עקדים נקדים וברדים.  לא,יא ויאמר אלי מלאך האלהים, בחלום--יעקב; ואמר, הנני.  לא,יב ויאמר, שא-נא עיניך וראה כל-העתדים העלים על-הצאן, עקדים נקדים, וברדים:  כי ראיתי, את כל-אשר לבן עשה לך.  לא,יג אנכי האל, בית-אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר; עתה, קום צא מן-הארץ הזאת, ושוב, אל-ארץ מולדתך.  לא,יד ותען רחל ולאה, ותאמרנה לו:  העוד לנו חלק ונחלה, בבית אבינו.  לא,טו הלוא נכריות נחשבנו לו, כי מכרנו; ויאכל גם-אכול, את-כספנו.  לא,טז כי כל-העשר, אשר הציל אלהים מאבינו--לנו הוא, ולבנינו; ועתה, כל אשר אמר אלהים אליך--עשה.  לא,יז ויקם, יעקב; וישא את-בניו ואת-נשיו, על-הגמלים.  לא,יח וינהג את-כל-מקנהו, ואת-כל-רכשו אשר רכש--מקנה קנינו, אשר רכש בפדן ארם:  לבוא אל-יצחק אביו, ארצה כנען.  לא,יט ולבן הלך, לגזז את-צאנו; ותגנב רחל, את-התרפים אשר לאביה.  לא,כ ויגנב יעקב, את-לב לבן הארמי--על-בלי הגיד לו, כי ברח הוא.  לא,כא ויברח הוא וכל-אשר-לו, ויקם ויעבר את-הנהר; וישם את-פניו, הר הגלעד.  לא,כב ויגד ללבן, ביום השלישי:  כי ברח, יעקב.  לא,כג ויקח את-אחיו, עמו, וירדף אחריו, דרך שבעת ימים; וידבק אתו, בהר הגלעד.  לא,כד ויבא אלהים אל-לבן הארמי, בחלם הלילה; ויאמר לו, השמר לך פן-תדבר עם-יעקב--מטוב עד-רע.  לא,כה וישג לבן, את-יעקב; ויעקב, תקע את-אהלו בהר, ולבן תקע את-אחיו, בהר הגלעד.  לא,כו ויאמר לבן, ליעקב, מה עשית, ותגנב את-לבבי; ותנהג, את-בנתי, כשביות, חרב.  לא,כז למה נחבאת לברח, ותגנב אתי; ולא-הגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור.  לא,כח ולא נטשתני, לנשק לבני ולבנתי; עתה, הסכלת עשו.  לא,כט יש-לאל ידי, לעשות עמכם רע; ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר, השמר לך מדבר עם-יעקב--מטוב עד-רע.  לא,ל ועתה הלך הלכת, כי-נכסף נכספתה לבית אביך; למה גנבת, את-אלהי.  לא,לא ויען יעקב, ויאמר ללבן:  כי יראתי--כי אמרתי, פן-תגזל את-בנותיך מעמי.  לא,לב עם אשר תמצא את-אלהיך, לא יחיה--נגד אחינו הכר-לך מה עמדי, וקח-לך; ולא-ידע יעקב, כי רחל גנבתם.  לא,לג ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה, ובאהל שתי האמהת--ולא מצא; ויצא מאהל לאה, ויבא באהל רחל.  לא,לד ורחל לקחה את-התרפים, ותשמם בכר הגמל--ותשב עליהם; וימשש לבן את-כל-האהל, ולא מצא.  לא,לה ותאמר אל-אביה, אל-יחר בעיני אדני, כי לוא אוכל לקום מפניך, כי-דרך נשים לי; ויחפש, ולא מצא את-התרפים.  לא,לו ויחר ליעקב, וירב בלבן; ויען יעקב, ויאמר ללבן, מה-פשעי מה חטאתי, כי דלקת אחרי.  לא,לז כי-מששת את-כל-כלי, מה-מצאת מכל כלי-ביתך--שים כה, נגד אחי ואחיך; ויוכיחו, בין שנינו.  לא,לח זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו; ואילי צאנך, לא אכלתי.  לא,לט טרפה, לא-הבאתי אליך--אנכי אחטנה, מידי תבקשנה; גנבתי יום, וגנבתי לילה.  לא,מ הייתי ביום אכלני חרב, וקרח בלילה; ותדד שנתי, מעיני.  לא,מא זה-לי עשרים שנה, בביתך, עבדתיך ארבע-עשרה שנה בשתי בנתיך, ושש שנים בצאנך; ותחלף את-משכרתי, עשרת מנים.  לא,מב לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק, היה לי--כי עתה, ריקם שלחתני; את-עניי ואת-יגיע כפי, ראה אלהים--ויוכח אמש.  לא,מג ויען לבן ויאמר אל-יעקב, הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר-אתה ראה, לי-הוא; ולבנתי מה-אעשה לאלה, היום, או לבניהן, אשר ילדו.  לא,מד ועתה, לכה נכרתה ברית--אני ואתה; והיה לעד, ביני ובינך.  לא,מה ויקח יעקב, אבן; וירימה, מצבה.  לא,מו ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו-גל; ויאכלו שם, על-הגל.  לא,מז ויקרא-לו לבן, יגר שהדותא; ויעקב, קרא לו גלעד.  לא,מח ויאמר לבן, הגל הזה עד ביני ובינך היום; על-כן קרא-שמו, גלעד.  לא,מט והמצפה אשר אמר, יצף יהוה ביני ובינך:  כי נסתר, איש מרעהו.  לא,נ אם-תענה את-בנתי, ואם-תקח נשים על-בנתי--אין איש, עמנו; ראה, אלהים עד ביני ובינך.  לא,נא ויאמר לבן, ליעקב:  הנה הגל הזה, והנה המצבה, אשר יריתי, ביני ובינך.  לא,נב עד הגל הזה, ועדה המצבה:  אם-אני, לא-אעבר אליך את-הגל הזה, ואם-אתה לא-תעבר אלי את-הגל הזה ואת-המצבה הזאת, לרעה.  לא,נג אלהי אברהם ואלהי נחור, ישפטו בינינו--אלהי, אביהם; וישבע יעקב, בפחד אביו יצחק.  לא,נד ויזבח יעקב זבח בהר, ויקרא לאחיו לאכל-לחם; ויאכלו לחם, וילינו בהר.  לב,א וישכם לבן בבקר, וינשק לבניו ולבנותיו--ויברך אתהם; וילך וישב לבן, למקמו.  לב,ב ויעקב, הלך לדרכו; ויפגעו-בו, מלאכי אלהים.  לב,ג ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלהים זה; ויקרא שם-המקום ההוא, מחנים.  {פ}

לב,ד וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל-עשו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום.  לב,ה ויצו אתם, לאמר, כה תאמרון, לאדני לעשו:  כה אמר, עבדך יעקב, עם-לבן גרתי, ואחר עד-עתה.  לב,ו ויהי-לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדני, למצא-חן בעיניך.  לב,ז וישבו, המלאכים, אל-יעקב, לאמר:  באנו אל-אחיך, אל-עשו, וגם הלך לקראתך, וארבע-מאות איש עמו.  לב,ח ויירא יעקב מאד, ויצר לו; ויחץ את-העם אשר-אתו, ואת-הצאן ואת-הבקר והגמלים--לשני מחנות.  לב,ט ויאמר, אם-יבוא עשו אל-המחנה האחת והכהו--והיה המחנה הנשאר, לפליטה.  לב,י ויאמר, יעקב, אלהי אבי אברהם, ואלהי אבי יצחק:  יהוה האמר אלי, שוב לארצך ולמולדתך--ואיטיבה עמך.  לב,יא קטנתי מכל החסדים, ומכל-האמת, אשר עשית, את-עבדך:  כי במקלי, עברתי את-הירדן הזה, ועתה הייתי, לשני מחנות.  לב,יב הצילני נא מיד אחי, מיד עשו:  כי-ירא אנכי, אתו--פן-יבוא והכני, אם על-בנים.  לב,יג ואתה אמרת, היטב איטיב עמך; ושמתי את-זרעך כחול הים, אשר לא-יספר מרב.  לב,יד וילן שם, בלילה ההוא; ויקח מן-הבא בידו, מנחה--לעשו אחיו.  לב,טו עזים מאתים, ותישים עשרים, רחלים מאתים, ואילים עשרים.  לב,טז גמלים מיניקות ובניהם, שלשים; פרות ארבעים, ופרים עשרה, אתנת עשרים, ועירם עשרה.  לב,יז ויתן, ביד-עבדיו, עדר עדר, לבדו; ויאמר אל-עבדיו, עברו לפני, ורוח תשימו, בין עדר ובין עדר.  לב,יח ויצו את-הראשון, לאמר:  כי יפגשך עשו אחי, ושאלך לאמר, למי-אתה ואנה תלך, ולמי אלה לפניך.  לב,יט ואמרת, לעבדך ליעקב--מנחה הוא שלוחה, לאדני לעשו; והנה גם-הוא, אחרינו.  לב,כ ויצו גם את-השני, גם את-השלישי, גם את-כל-ההלכים, אחרי העדרים לאמר:  כדבר הזה תדברון אל-עשו, במצאכם אתו.  לב,כא ואמרתם--גם הנה עבדך יעקב, אחרינו:  כי-אמר אכפרה פניו, במנחה ההלכת לפני, ואחרי-כן אראה פניו, אולי ישא פני.  לב,כב ותעבר המנחה, על-פניו; והוא לן בלילה-ההוא, במחנה.  לב,כג ויקם בלילה הוא, ויקח את-שתי נשיו ואת-שתי שפחתיו, ואת-אחד עשר, ילדיו; ויעבר, את מעבר יבק.  לב,כד ויקחם--ויעברם, את-הנחל; ויעבר, את-אשר-לו.  לב,כה ויותר יעקב, לבדו; ויאבק איש עמו, עד עלות השחר.  לב,כו וירא, כי לא יכל לו, ויגע, בכף-ירכו; ותקע כף-ירך יעקב, בהאבקו עמו.  לב,כז ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם-ברכתני.  לב,כח ויאמר אליו, מה-שמך; ויאמר, יעקב.  לב,כט ויאמר, לא יעקב יאמר עוד שמך--כי, אם-ישראל:  כי-שרית עם-אלהים ועם-אנשים, ותוכל.  לב,ל וישאל יעקב, ויאמר הגידה-נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי; ויברך אתו, שם.  לב,לא ויקרא יעקב שם המקום, פניאל:  כי-ראיתי אלהים פנים אל-פנים, ותנצל נפשי.  לב,לב ויזרח-לו השמש, כאשר עבר את-פנואל; והוא צלע, על-ירכו.  לב,לג על-כן לא-יאכלו בני-ישראל את-גיד הנשה, אשר על-כף הירך, עד, היום הזה:  כי נגע בכף-ירך יעקב, בגיד הנשה.  לג,א וישא יעקב עיניו, וירא והנה עשו בא, ועמו, ארבע מאות איש; ויחץ את-הילדים, על-לאה ועל-רחל, ועל, שתי השפחות.  לג,ב וישם את-השפחות ואת-ילדיהן, ראשנה; ואת-לאה וילדיה אחרנים, ואת-רחל ואת-יוסף אחרנים.  לג,ג והוא, עבר לפניהם; וישתחו ארצה שבע פעמים, עד-גשתו עד-אחיו.  לג,ד וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על-צוארו וישקהו; ויבכו.  לג,ה וישא את-עיניו, וירא את-הנשים ואת-הילדים, ויאמר, מי-אלה לך; ויאמר--הילדים, אשר-חנן אלהים את-עבדך.  לג,ו ותגשן השפחות הנה וילדיהן, ותשתחוין.  לג,ז ותגש גם-לאה וילדיה, וישתחוו; ואחר, נגש יוסף ורחל--וישתחוו.  לג,ח ויאמר, מי לך כל-המחנה הזה אשר פגשתי; ויאמר, למצא-חן בעיני אדני.  לג,ט ויאמר עשו, יש-לי רב; אחי, יהי לך אשר-לך.  לג,י ויאמר יעקב, אל-נא אם-נא מצאתי חן בעיניך, ולקחת מנחתי, מידי:  כי על-כן ראיתי פניך, כראת פני אלהים--ותרצני.  לג,יא קח-נא את-ברכתי אשר הבאת לך, כי-חנני אלהים וכי יש-לי-כל; ויפצר-בו, ויקח.  לג,יב ויאמר, נסעה ונלכה; ואלכה, לנגדך.  לג,יג ויאמר אליו, אדני ידע כי-הילדים רכים, והצאן והבקר, עלות עלי; ודפקום יום אחד, ומתו כל-הצאן.  לג,יד יעבר-נא אדני, לפני עבדו; ואני אתנהלה לאטי, לרגל המלאכה אשר-לפני ולרגל הילדים, עד אשר-אבא אל-אדני, שעירה.  לג,טו ויאמר עשו--אציגה-נא עמך, מן-העם אשר אתי; ויאמר למה זה, אמצא-חן בעיני אדני.  לג,טז וישב ביום ההוא עשו לדרכו, שעירה.  לג,יז ויעקב נסע סכתה, ויבן לו בית; ולמקנהו עשה סכת, על-כן קרא שם-המקום סכות.  {ס}

לג,יח ויבא יעקב שלם עיר שכם, אשר בארץ כנען, בבאו, מפדן ארם; ויחן, את-פני העיר.  לג,יט ויקן את-חלקת השדה, אשר נטה-שם אהלו, מיד בני-חמור, אבי שכם--במאה, קשיטה.  לג,כ ויצב-שם, מזבח; ויקרא-לו--אל, אלהי ישראל.  {ס}

לד,א ותצא דינה בת-לאה, אשר ילדה ליעקב, לראות, בבנות הארץ.  לד,ב וירא אתה שכם בן-חמור, החוי--נשיא הארץ; ויקח אתה וישכב אתה, ויענה.  לד,ג ותדבק נפשו, בדינה בת-יעקב; ויאהב, את-הנער, וידבר, על-לב הנער.  לד,ד ויאמר שכם, אל-חמור אביו לאמר:  קח-לי את-הילדה הזאת, לאשה.  לד,ה ויעקב שמע, כי טמא את-דינה בתו, ובניו היו את-מקנהו, בשדה; והחרש יעקב, עד-באם.  לד,ו ויצא חמור אבי-שכם, אל-יעקב, לדבר, אתו.  לד,ז ובני יעקב באו מן-השדה, כשמעם, ויתעצבו האנשים, ויחר להם מאד:  כי-נבלה עשה בישראל, לשכב את-בת-יעקב, וכן, לא יעשה.  לד,ח וידבר חמור, אתם לאמר:  שכם בני, חשקה נפשו בבתכם--תנו נא אתה לו, לאשה.  לד,ט והתחתנו, אתנו:  בנתיכם, תתנו-לנו, ואת-בנתינו, תקחו לכם.  לד,י ואתנו, תשבו; והארץ, תהיה לפניכם--שבו וסחרוה, והאחזו בה.  לד,יא ויאמר שכם אל-אביה ואל-אחיה, אמצא-חן בעיניכם; ואשר תאמרו אלי, אתן.  לד,יב הרבו עלי מאד, מהר ומתן, ואתנה, כאשר תאמרו אלי; ותנו-לי את-הנער, לאשה.  לד,יג ויענו בני-יעקב את-שכם ואת-חמור אביו, במרמה--וידברו:  אשר טמא, את דינה אחתם.  לד,יד ויאמרו אליהם, לא נוכל לעשות הדבר הזה--לתת את-אחתנו, לאיש אשר-לו ערלה:  כי-חרפה הוא, לנו.  לד,טו אך-בזאת, נאות לכם:  אם תהיו כמנו, להמל לכם כל-זכר.  לד,טז ונתנו את-בנתינו לכם, ואת-בנתיכם נקח-לנו; וישבנו אתכם, והיינו לעם אחד.  לד,יז ואם-לא תשמעו אלינו, להמול--ולקחנו את-בתנו, והלכנו.  לד,יח וייטבו דבריהם, בעיני חמור, ובעיני, שכם בן-חמור.  לד,יט ולא-אחר הנער לעשות הדבר, כי חפץ בבת-יעקב; והוא נכבד, מכל בית אביו.  לד,כ ויבא חמור ושכם בנו, אל-שער עירם; וידברו אל-אנשי עירם, לאמר.  לד,כא האנשים האלה שלמים הם אתנו, וישבו בארץ ויסחרו אתה, והארץ הנה רחבת-ידים, לפניהם; את-בנתם נקח-לנו לנשים, ואת-בנתינו נתן להם.  לד,כב אך-בזאת יאתו לנו האנשים, לשבת אתנו--להיות, לעם אחד:  בהמול לנו כל-זכר, כאשר הם נמלים.  לד,כג מקנהם וקנינם וכל-בהמתם, הלוא לנו הם; אך נאותה להם, וישבו אתנו.  לד,כד וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו, כל-יצאי שער עירו; וימלו, כל-זכר--כל-יצאי, שער עירו.  לד,כה ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים, ויקחו שני-בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבאו על-העיר, בטח; ויהרגו, כל-זכר.  לד,כו ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם, ויצאו.  לד,כז בני יעקב, באו על-החללים, ויבזו, העיר--אשר טמאו, אחותם.  לד,כח את-צאנם ואת-בקרם, ואת-חמריהם, ואת אשר-בעיר ואת-אשר בשדה, לקחו.  לד,כט ואת-כל-חילם ואת-כל-טפם ואת-נשיהם, שבו ויבזו; ואת, כל-אשר בבית.  לד,ל ויאמר יעקב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אתי, להבאישני בישב הארץ, בכנעני ובפרזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עלי והכוני, ונשמדתי אני וביתי.  לד,לא ויאמרו:  הכזונה, יעשה את-אחותנו.  {פ}

לה,א ויאמר אלהים אל-יעקב, קום עלה בית-אל ושב-שם; ועשה-שם מזבח--לאל הנראה אליך, בברחך מפני עשו אחיך.  לה,ב ויאמר יעקב אל-ביתו, ואל כל-אשר עמו:  הסרו את-אלהי הנכר, אשר בתככם, והטהרו, והחליפו שמלתיכם.  לה,ג ונקומה ונעלה, בית-אל; ואעשה-שם מזבח, לאל הענה אתי ביום צרתי, ויהי עמדי, בדרך אשר הלכתי.  לה,ד ויתנו אל-יעקב, את כל-אלהי הנכר אשר בידם, ואת-הנזמים, אשר באזניהם; ויטמן אתם יעקב, תחת האלה אשר עם-שכם.  לה,ה ויסעו; ויהי חתת אלהים, על-הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו, אחרי בני יעקב.  לה,ו ויבא יעקב לוזה, אשר בארץ כנען--הוא, בית-אל:  הוא, וכל-העם אשר-עמו.  לה,ז ויבן שם, מזבח, ויקרא למקום, אל בית-אל:  כי שם, נגלו אליו האלהים, בברחו, מפני אחיו.  לה,ח ותמת דברה מינקת רבקה, ותקבר מתחת לבית-אל תחת האלון; ויקרא שמו, אלון בכות.  {פ}

לה,ט וירא אלהים אל-יעקב עוד, בבאו מפדן ארם; ויברך, אתו.  לה,י ויאמר-לו אלהים, שמך יעקב:  לא-יקרא שמך עוד יעקב, כי אם-ישראל יהיה שמך, ויקרא את-שמו, ישראל.  לה,יא ויאמר לו אלהים אני אל שדי, פרה ורבה--גוי וקהל גוים, יהיה ממך; ומלכים, מחלציך יצאו.  לה,יב ואת-הארץ, אשר נתתי לאברהם וליצחק--לך אתננה; ולזרעך אחריך, אתן את-הארץ.  לה,יג ויעל מעליו, אלהים, במקום, אשר-דבר אתו.  לה,יד ויצב יעקב מצבה, במקום אשר-דבר אתו--מצבת אבן; ויסך עליה נסך, ויצק עליה שמן.  לה,טו ויקרא יעקב את-שם המקום, אשר דבר אתו שם אלהים--בית-אל.  לה,טז ויסעו מבית אל, ויהי-עוד כברת-הארץ לבוא אפרתה; ותלד רחל, ותקש בלדתה.  לה,יז ויהי בהקשתה, בלדתה; ותאמר לה המילדת אל-תיראי, כי-גם-זה לך בן.  לה,יח ויהי בצאת נפשה, כי מתה, ותקרא שמו, בן-אוני; ואביו, קרא-לו בנימין.  לה,יט ותמת, רחל; ותקבר בדרך אפרתה, הוא בית לחם.  לה,כ ויצב יעקב מצבה, על-קברתה--הוא מצבת קברת-רחל, עד-היום.  לה,כא ויסע, ישראל; ויט אהלה, מהלאה למגדל-עדר.  לה,כב ויהי, בשכן ישראל בארץ ההוא, וילך ראובן וישכב את-בלהה פילגש אביו, וישמע ישראל;  {פ}

ויהיו בני-יעקב, שנים עשר.  לה,כג בני לאה, בכור יעקב ראובן; ושמעון ולוי ויהודה, ויששכר וזבלון.  לה,כד בני רחל, יוסף ובנימן.  לה,כה ובני בלהה שפחת רחל, דן ונפתלי.  לה,כו ובני זלפה שפחת לאה, גד ואשר; אלה בני יעקב, אשר ילד-לו בפדן ארם.  לה,כז ויבא יעקב אל-יצחק אביו, ממרא קרית הארבע--הוא חברון, אשר-גר-שם אברהם ויצחק.  לה,כח ויהיו, ימי יצחק--מאת שנה, ושמנים שנה.  לה,כט ויגוע יצחק וימת ויאסף אל-עמיו, זקן ושבע ימים; ויקברו אתו, עשו ויעקב בניו.  {פ}

לו,א ואלה תלדות עשו, הוא אדום.  לו,ב עשו לקח את-נשיו, מבנות כנען:  את-עדה, בת-אילון החתי, ואת-אהליבמה בת-ענה, בת-צבעון החוי.  לו,ג ואת-בשמת בת-ישמעאל, אחות נביות.  לו,ד ותלד עדה לעשו, את-אליפז; ובשמת, ילדה את-רעואל.  לו,ה ואהליבמה, ילדה, את-יעיש (יעוש) ואת-יעלם, ואת-קרח; אלה בני עשו, אשר ילדו-לו בארץ כנען.  לו,ו ויקח עשו את-נשיו ואת-בניו ואת-בנתיו, ואת-כל-נפשות ביתו, ואת-מקנהו ואת-כל-בהמתו ואת כל-קנינו, אשר רכש בארץ כנען; וילך אל-ארץ, מפני יעקב אחיו.  לו,ז כי-היה רכושם רב, משבת יחדו; ולא יכלה ארץ מגוריהם, לשאת אתם--מפני, מקניהם.  לו,ח וישב עשו בהר שעיר, עשו הוא אדום.  לו,ט ואלה תלדות עשו, אבי אדום, בהר, שעיר.  לו,י אלה, שמות בני-עשו:  אליפז, בן-עדה אשת עשו, רעואל, בן-בשמת אשת עשו.  לו,יא ויהיו, בני אליפז--תימן אומר, צפו וגעתם וקנז.  לו,יב ותמנע היתה פילגש, לאליפז בן-עשו, ותלד לאליפז, את-עמלק; אלה, בני עדה אשת עשו.  לו,יג ואלה בני רעואל, נחת וזרח שמה ומזה; אלה היו, בני בשמת אשת עשו.  לו,יד ואלה היו, בני אהליבמה בת-ענה בת-צבעון--אשת עשו; ותלד לעשו, את-יעיש (יעוש) ואת-יעלם ואת-קרח.  לו,טו אלה, אלופי בני-עשו:  בני אליפז, בכור עשו--אלוף תימן אלוף אומר, אלוף צפו אלוף קנז.  לו,טז אלוף-קרח אלוף געתם, אלוף עמלק; אלה אלופי אליפז בארץ אדום, אלה בני עדה.  לו,יז ואלה, בני רעואל בן-עשו--אלוף נחת אלוף זרח, אלוף שמה אלוף מזה; אלה אלופי רעואל, בארץ אדום--אלה, בני בשמת אשת עשו.  לו,יח ואלה, בני אהליבמה אשת עשו--אלוף יעוש אלוף יעלם, אלוף קרח; אלה אלופי אהליבמה, בת-ענה--אשת עשו.  לו,יט אלה בני-עשו ואלה אלופיהם, הוא אדום.  {ס}

לו,כ אלה בני-שעיר החרי, ישבי הארץ:  לוטן ושובל, וצבעון וענה.  לו,כא ודשון ואצר, ודישן; אלה אלופי החרי בני שעיר, בארץ אדום.  לו,כב ויהיו בני-לוטן, חרי והימם; ואחות לוטן, תמנע.  לו,כג ואלה בני שובל, עלון ומנחת ועיבל, שפו, ואונם.  לו,כד ואלה בני-צבעון, ואיה וענה; הוא ענה, אשר מצא את-הימם במדבר, ברעתו את-החמרים, לצבעון אביו.  לו,כה ואלה בני-ענה, דשן; ואהליבמה, בת-ענה.  לו,כו ואלה, בני דישן--חמדן ואשבן, ויתרן וכרן.  לו,כז אלה, בני-אצר--בלהן וזעון, ועקן.  לו,כח אלה בני-דישן, עוץ וארן.  לו,כט אלה, אלופי החרי:  אלוף לוטן אלוף שובל, אלוף צבעון אלוף ענה.  לו,ל אלוף דשן אלוף אצר, אלוף דישן; אלה אלופי החרי לאלפיהם, בארץ שעיר.  {פ}

לו,לא ואלה, המלכים, אשר מלכו, בארץ אדום--לפני מלך-מלך, לבני ישראל.  לו,לב וימלך באדום, בלע בן-בעור; ושם עירו, דנהבה.  לו,לג וימת, בלע; וימלך תחתיו, יובב בן-זרח מבצרה.  לו,לד וימת, יובב; וימלך תחתיו, חשם מארץ התימני.  לו,לה וימת, חשם; וימלך תחתיו הדד בן-בדד, המכה את-מדין בשדה מואב, ושם עירו, עוית.  לו,לו וימת, הדד; וימלך תחתיו, שמלה ממשרקה.  לו,לז וימת, שמלה; וימלך תחתיו, שאול מרחבות הנהר.  לו,לח וימת, שאול; וימלך תחתיו, בעל חנן בן-עכבור.  לו,לט וימת, בעל חנן בן-עכבור, וימלך תחתיו הדר, ושם עירו פעו; ושם אשתו מהיטבאל בת-מטרד, בת מי זהב.  לו,מ ואלה שמות אלופי עשו, למשפחתם, למקמתם, בשמתם:  אלוף תמנע אלוף עלוה, אלוף יתת.  לו,מא אלוף אהליבמה אלוף אלה, אלוף פינן.  לו,מב אלוף קנז אלוף תימן, אלוף מבצר.  לו,מג אלוף מגדיאל, אלוף עירם; אלה אלופי אדום, למשבתם בארץ אחזתם--הוא עשו, אבי אדום.  {פ}

לז,א וישב יעקב, בארץ מגורי אביו--בארץ, כנען.  לז,ב אלה תלדות יעקב, יוסף בן-שבע-עשרה שנה היה רעה את-אחיו בצאן, והוא נער את-בני בלהה ואת-בני זלפה, נשי אביו; ויבא יוסף את-דבתם רעה, אל-אביהם.  לז,ג וישראל, אהב את-יוסף מכל-בניו--כי-בן-זקנים הוא, לו; ועשה לו, כתנת פסים.  לז,ד ויראו אחיו, כי-אתו אהב אביהם מכל-אחיו--וישנאו, אתו; ולא יכלו, דברו לשלם.  לז,ה ויחלם יוסף חלום, ויגד לאחיו; ויוספו עוד, שנא אתו.  לז,ו ויאמר, אליהם:  שמעו-נא, החלום הזה אשר חלמתי.  לז,ז והנה אנחנו מאלמים אלמים, בתוך השדה, והנה קמה אלמתי, וגם-נצבה; והנה תסבינה אלמתיכם, ותשתחוין לאלמתי.  לז,ח ויאמרו לו, אחיו, המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו; ויוספו עוד שנא אתו, על-חלמתיו ועל-דבריו.  לז,ט ויחלם עוד חלום אחר, ויספר אתו לאחיו; ויאמר, הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים, משתחוים לי.  לז,י ויספר אל-אביו, ואל-אחיו, ויגער-בו אביו, ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת:  הבוא נבוא, אני ואמך ואחיך, להשתחות לך, ארצה.  לז,יא ויקנאו-בו, אחיו; ואביו, שמר את-הדבר.  לז,יב וילכו, אחיו, לרעות את-צאן אביהם, בשכם.  לז,יג ויאמר ישראל אל-יוסף, הלוא אחיך רעים בשכם--לכה, ואשלחך אליהם; ויאמר לו, הנני.  לז,יד ויאמר לו, לך-נא ראה את-שלום אחיך ואת-שלום הצאן, והשבני, דבר; וישלחהו מעמק חברון, ויבא שכמה.  לז,טו וימצאהו איש, והנה תעה בשדה; וישאלהו האיש לאמר, מה-תבקש.  לז,טז ויאמר, את-אחי אנכי מבקש; הגידה-נא לי, איפה הם רעים.  לז,יז ויאמר האיש, נסעו מזה--כי שמעתי אמרים, נלכה דתינה; וילך יוסף אחר אחיו, וימצאם בדתן.  לז,יח ויראו אתו, מרחק; ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אתו להמיתו.  לז,יט ויאמרו, איש אל-אחיו:  הנה, בעל החלמות הלזה--בא.  לז,כ ועתה לכו ונהרגהו, ונשלכהו באחד הברות, ואמרנו, חיה רעה אכלתהו; ונראה, מה-יהיו חלמתיו.  לז,כא וישמע ראובן, ויצלהו מידם; ויאמר, לא נכנו נפש.  לז,כב ויאמר אלהם ראובן, אל-תשפכו-דם--השליכו אתו אל-הבור הזה אשר במדבר, ויד אל-תשלחו-בו:  למען, הציל אתו מידם, להשיבו, אל-אביו.  לז,כג ויהי, כאשר-בא יוסף אל-אחיו; ויפשיטו את-יוסף את-כתנתו, את-כתנת הפסים אשר עליו.  לז,כד ויקחהו--וישלכו אתו, הברה; והבור רק, אין בו מים.  לז,כה וישבו, לאכל-לחם, וישאו עיניהם ויראו, והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד; וגמליהם נשאים, נכאת וצרי ולט--הולכים, להוריד מצרימה.  לז,כו ויאמר יהודה, אל-אחיו:  מה-בצע, כי נהרג את-אחינו, וכסינו, את-דמו.  לז,כז לכו ונמכרנו לישמעאלים, וידנו אל-תהי-בו, כי-אחינו בשרנו, הוא; וישמעו, אחיו.  לז,כח ויעברו אנשים מדינים סחרים, וימשכו ויעלו את-יוסף מן-הבור, וימכרו את-יוסף לישמעאלים, בעשרים כסף; ויביאו את-יוסף, מצרימה.  לז,כט וישב ראובן אל-הבור, והנה אין-יוסף בבור; ויקרע, את-בגדיו.  לז,ל וישב אל-אחיו, ויאמר:  הילד איננו, ואני אנה אני-בא.  לז,לא ויקחו, את-כתנת יוסף; וישחטו שעיר עזים, ויטבלו את-הכתנת בדם.  לז,לב וישלחו את-כתנת הפסים, ויביאו אל-אביהם, ויאמרו, זאת מצאנו:  הכר-נא, הכתנת בנך הוא--אם-לא.  לז,לג ויכירה ויאמר כתנת בני, חיה רעה אכלתהו; טרף טרף, יוסף.  לז,לד ויקרע יעקב שמלתיו, וישם שק במתניו; ויתאבל על-בנו, ימים רבים.  לז,לה ויקמו כל-בניו וכל-בנתיו לנחמו, וימאן להתנחם, ויאמר, כי-ארד אל-בני אבל שאלה; ויבך אתו, אביו.  לז,לו והמדנים--מכרו אתו, אל-מצרים:  לפוטיפר סריס פרעה, שר הטבחים.  {פ}

לח,א ויהי בעת ההוא, וירד יהודה מאת אחיו; ויט עד-איש עדלמי, ושמו חירה.  לח,ב וירא-שם יהודה בת-איש כנעני, ושמו שוע; ויקחה, ויבא אליה.  לח,ג ותהר, ותלד בן; ויקרא את-שמו, ער.  לח,ד ותהר עוד, ותלד בן; ותקרא את-שמו, אונן.  לח,ה ותסף עוד ותלד בן, ותקרא את-שמו שלה; והיה בכזיב, בלדתה אתו.  לח,ו ויקח יהודה אשה, לער בכורו; ושמה, תמר.  לח,ז ויהי, ער בכור יהודה--רע, בעיני יהוה; וימתהו, יהוה.  לח,ח ויאמר יהודה לאונן, בא אל-אשת אחיך ויבם אתה; והקם זרע, לאחיך.  לח,ט וידע אונן, כי לא לו יהיה הזרע; והיה אם-בא אל-אשת אחיו, ושחת ארצה, לבלתי נתן-זרע, לאחיו.  לח,י וירע בעיני יהוה, אשר עשה; וימת, גם-אתו.  לח,יא ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית-אביך, עד-יגדל שלה בני--כי אמר, פן-ימות גם-הוא כאחיו; ותלך תמר, ותשב בית אביה.  לח,יב וירבו, הימים, ותמת, בת-שוע אשת-יהודה; וינחם יהודה, ויעל על-גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי--תמנתה.  לח,יג ויגד לתמר, לאמר:  הנה חמיך עלה תמנתה, לגז צאנו.  לח,יד ותסר בגדי אלמנותה מעליה, ותכס בצעיף ותתעלף, ותשב בפתח עינים, אשר על-דרך תמנתה:  כי ראתה, כי-גדל שלה, והוא, לא-נתנה לו לאשה.  לח,טו ויראה יהודה, ויחשבה לזונה:  כי כסתה, פניה.  לח,טז ויט אליה אל-הדרך, ויאמר הבה-נא אבוא אליך, כי לא ידע, כי כלתו הוא; ותאמר, מה-תתן-לי, כי תבוא, אלי.  לח,יז ויאמר, אנכי אשלח גדי-עזים מן-הצאן; ותאמר, אם-תתן ערבון עד שלחך.  לח,יח ויאמר, מה הערבון אשר אתן-לך, ותאמר חתמך ופתילך, ומטך אשר בידך; ויתן-לה ויבא אליה, ותהר לו.  לח,יט ותקם ותלך, ותסר צעיפה מעליה; ותלבש, בגדי אלמנותה.  לח,כ וישלח יהודה את-גדי העזים, ביד רעהו העדלמי, לקחת הערבון, מיד האשה; ולא, מצאה.  לח,כא וישאל את-אנשי מקמה, לאמר, איה הקדשה הוא בעינים, על-הדרך; ויאמרו, לא-היתה בזה קדשה.  לח,כב וישב, אל-יהודה, ויאמר, לא מצאתיה; וגם אנשי המקום אמרו, לא-היתה בזה קדשה.  לח,כג ויאמר יהודה תקח-לה, פן נהיה לבוז; הנה שלחתי הגדי הזה, ואתה לא מצאתה.  לח,כד ויהי כמשלש חדשים, ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך, וגם הנה הרה, לזנונים; ויאמר יהודה, הוציאוה ותשרף.  לח,כה הוא מוצאת, והיא שלחה אל-חמיה לאמר, לאיש אשר-אלה לו, אנכי הרה; ותאמר, הכר-נא--למי החתמת והפתילים והמטה, האלה.  לח,כו ויכר יהודה, ויאמר צדקה ממני, כי-על-כן לא-נתתיה, לשלה בני; ולא-יסף עוד, לדעתה.  לח,כז ויהי, בעת לדתה; והנה תאומים, בבטנה.  לח,כח ויהי בלדתה, ויתן-יד; ותקח המילדת, ותקשר על-ידו שני לאמר, זה, יצא ראשנה.  לח,כט ויהי כמשיב ידו, והנה יצא אחיו, ותאמר, מה-פרצת עליך פרץ; ויקרא שמו, פרץ.  לח,ל ואחר יצא אחיו, אשר על-ידו השני; ויקרא שמו, זרח.  {ס}

לט,א ויוסף, הורד מצרימה; ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, איש מצרי, מיד הישמעאלים, אשר הורדהו שמה.  לט,ב ויהי יהוה את-יוסף, ויהי איש מצליח; ויהי, בבית אדניו המצרי.  לט,ג וירא אדניו, כי יהוה אתו; וכל אשר-הוא עשה, יהוה מצליח בידו.  לט,ד וימצא יוסף חן בעיניו, וישרת אתו; ויפקדהו, על-ביתו, וכל-יש-לו, נתן בידו.  לט,ה ויהי מאז הפקיד אתו בביתו, ועל כל-אשר יש-לו, ויברך יהוה את-בית המצרי, בגלל יוסף; ויהי ברכת יהוה, בכל-אשר יש-לו--בבית, ובשדה.  לט,ו ויעזב כל-אשר-לו, ביד-יוסף, ולא-ידע אתו מאומה, כי אם-הלחם אשר-הוא אוכל; ויהי יוסף, יפה-תאר ויפה מראה.  לט,ז ויהי, אחר הדברים האלה, ותשא אשת-אדניו את-עיניה, אל-יוסף; ותאמר, שכבה עמי.  לט,ח וימאן--ויאמר אל-אשת אדניו, הן אדני לא-ידע אתי מה-בבית; וכל אשר-יש-לו, נתן בידי.  לט,ט איננו גדול בבית הזה, ממני, ולא-חשך ממני מאומה, כי אם-אותך באשר את-אשתו; ואיך אעשה הרעה הגדלה, הזאת, וחטאתי, לאלהים.  לט,י ויהי, כדברה אל-יוסף יום יום; ולא-שמע אליה לשכב אצלה, להיות עמה.  לט,יא ויהי כהיום הזה, ויבא הביתה לעשות מלאכתו; ואין איש מאנשי הבית, שם--בבית.  לט,יב ותתפשהו בבגדו לאמר, שכבה עמי; ויעזב בגדו בידה, וינס ויצא החוצה.  לט,יג ויהי, כראותה, כי-עזב בגדו, בידה; וינס, החוצה.  לט,יד ותקרא לאנשי ביתה, ותאמר להם לאמר, ראו הביא לנו איש עברי, לצחק בנו:  בא אלי לשכב עמי, ואקרא בקול גדול.  לט,טו ויהי כשמעו, כי-הרימתי קולי ואקרא; ויעזב בגדו אצלי, וינס ויצא החוצה.  לט,טז ותנח בגדו, אצלה, עד-בוא אדניו, אל-ביתו.  לט,יז ותדבר אליו, כדברים האלה לאמר:  בא-אלי העבד העברי, אשר-הבאת לנו--לצחק בי.  לט,יח ויהי, כהרימי קולי ואקרא; ויעזב בגדו אצלי, וינס החוצה.  לט,יט ויהי כשמע אדניו את-דברי אשתו, אשר דברה אליו לאמר, כדברים האלה, עשה לי עבדך; ויחר, אפו.  לט,כ ויקח אדני יוסף אתו, ויתנהו אל-בית הסהר--מקום, אשר-אסורי (אסירי) המלך אסורים; ויהי-שם, בבית הסהר.  לט,כא ויהי יהוה את-יוסף, ויט אליו חסד; ויתן חנו, בעיני שר בית-הסהר.  לט,כב ויתן שר בית-הסהר, ביד-יוסף, את כל-האסירם, אשר בבית הסהר; ואת כל-אשר עשים שם, הוא היה עשה.  לט,כג אין שר בית-הסהר, ראה את-כל-מאומה בידו, באשר יהוה, אתו; ואשר-הוא עשה, יהוה מצליח.  {פ}

מ,א ויהי, אחר הדברים האלה, חטאו משקה מלך-מצרים, והאפה--לאדניהם, למלך מצרים.  מ,ב ויקצף פרעה, על שני סריסיו--על שר המשקים, ועל שר האופים.  מ,ג ויתן אתם במשמר, בית שר הטבחים--אל-בית הסהר:  מקום, אשר יוסף אסור שם.  מ,ד ויפקד שר הטבחים את-יוסף, אתם--וישרת אתם; ויהיו ימים, במשמר.  מ,ה ויחלמו חלום שניהם איש חלמו, בלילה אחד--איש, כפתרון חלמו:  המשקה והאפה, אשר למלך מצרים, אשר אסורים, בבית הסהר.  מ,ו ויבא אליהם יוסף, בבקר; וירא אתם, והנם זעפים.  מ,ז וישאל את-סריסי פרעה, אשר אתו במשמר בית אדניו--לאמר:  מדוע פניכם רעים, היום.  מ,ח ויאמרו אליו--חלום חלמנו, ופתר אין אתו; ויאמר אלהם יוסף, הלוא לאלהים פתרנים--ספרו-נא, לי.  מ,ט ויספר שר-המשקים את-חלמו, ליוסף; ויאמר לו--בחלומי, והנה-גפן לפני.  מ,י ובגפן, שלשה שריגם; והוא כפרחת עלתה נצה, הבשילו אשכלתיה ענבים.  מ,יא וכוס פרעה, בידי; ואקח את-הענבים, ואשחט אתם אל-כוס פרעה, ואתן את-הכוס, על-כף פרעה.  מ,יב ויאמר לו יוסף, זה פתרנו:  שלשת, השרגים--שלשת ימים, הם.  מ,יג בעוד שלשת ימים, ישא פרעה את-ראשך, והשיבך, על-כנך; ונתת כוס-פרעה, בידו, כמשפט הראשון, אשר היית משקהו.  מ,יד כי אם-זכרתני אתך, כאשר ייטב לך, ועשית-נא עמדי, חסד; והזכרתני, אל-פרעה, והוצאתני, מן-הבית הזה.  מ,טו כי-גנב גנבתי, מארץ העברים; וגם-פה לא-עשיתי מאומה, כי-שמו אתי בבור.  מ,טז וירא שר-האפים, כי טוב פתר; ויאמר, אל-יוסף, אף-אני בחלומי, והנה שלשה סלי חרי על-ראשי.  מ,יז ובסל העליון, מכל מאכל פרעה--מעשה אפה; והעוף, אכל אתם מן-הסל--מעל ראשי.  מ,יח ויען יוסף ויאמר, זה פתרנו:  שלשת, הסלים--שלשת ימים, הם.  מ,יט בעוד שלשת ימים, ישא פרעה את-ראשך מעליך, ותלה אותך, על-עץ; ואכל העוף את-בשרך, מעליך.  מ,כ ויהי ביום השלישי, יום הלדת את-פרעה, ויעש משתה, לכל-עבדיו; וישא את-ראש שר המשקים, ואת-ראש שר האפים--בתוך עבדיו.  מ,כא וישב את-שר המשקים, על-משקהו; ויתן הכוס, על-כף פרעה.  מ,כב ואת שר האפים, תלה:  כאשר פתר להם, יוסף.  מ,כג ולא-זכר שר-המשקים את-יוסף, וישכחהו.  {פ}

מא,א ויהי, מקץ שנתים ימים; ופרעה חלם, והנה עמד על-היאר.  מא,ב והנה מן-היאר, עלת שבע פרות, יפות מראה, ובריאת בשר; ותרעינה, באחו.  מא,ג והנה שבע פרות אחרות, עלות אחריהן מן-היאר, רעות מראה, ודקות בשר; ותעמדנה אצל הפרות, על-שפת היאר.  מא,ד ותאכלנה הפרות, רעות המראה ודקת הבשר, את שבע הפרות, יפת המראה והבריאת; וייקץ, פרעה.  מא,ה ויישן, ויחלם שנית; והנה שבע שבלים, עלות בקנה אחד--בריאות וטבות.  מא,ו והנה שבע שבלים, דקות ושדופת קדים--צמחות, אחריהן.  מא,ז ותבלענה, השבלים הדקות, את שבע השבלים, הבריאות והמלאות; וייקץ פרעה, והנה חלום.  מא,ח ויהי בבקר, ותפעם רוחו, וישלח ויקרא את-כל-חרטמי מצרים, ואת-כל-חכמיה; ויספר פרעה להם את-חלמו, ואין-פותר אותם לפרעה.  מא,ט וידבר שר המשקים, את-פרעה לאמר:  את-חטאי, אני מזכיר היום.  מא,י פרעה, קצף על-עבדיו; ויתן אתי במשמר, בית שר הטבחים--אתי, ואת שר האפים.  מא,יא ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא:  איש כפתרון חלמו, חלמנו.  מא,יב ושם אתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר-לו, ויפתר-לנו את-חלמתינו:  איש כחלמו, פתר.  מא,יג ויהי כאשר פתר-לנו, כן היה:  אתי השיב על-כני, ואתו תלה.  מא,יד וישלח פרעה ויקרא את-יוסף, ויריצהו מן-הבור; ויגלח ויחלף שמלתיו, ויבא אל-פרעה.  מא,טו ויאמר פרעה, אל-יוסף, חלום חלמתי, ופתר אין אתו; ואני, שמעתי עליך לאמר, תשמע חלום, לפתר אתו.  מא,טז ויען יוסף את-פרעה לאמר, בלעדי:  אלהים, יענה את-שלום פרעה.  מא,יז וידבר פרעה, אל-יוסף:  בחלמי, הנני עמד על-שפת היאר.  מא,יח והנה מן-היאר, עלת שבע פרות, בריאות בשר, ויפת תאר; ותרעינה, באחו.  מא,יט והנה שבע-פרות אחרות, עלות אחריהן, דלות ורעות תאר מאד, ורקות בשר:  לא-ראיתי כהנה בכל-ארץ מצרים, לרע.  מא,כ ותאכלנה, הפרות, הרקות, והרעות--את שבע הפרות הראשנות, הבריאת.  מא,כא ותבאנה אל-קרבנה, ולא נודע כי-באו אל-קרבנה, ומראיהן רע, כאשר בתחלה; ואיקץ.  מא,כב וארא, בחלמי; והנה שבע שבלים, עלת בקנה אחד--מלאת וטבות.  מא,כג והנה שבע שבלים, צנמות דקות שדפות קדים--צמחות, אחריהם.  מא,כד ותבלען השבלים הדקת, את שבע השבלים הטבות; ואמר, אל-החרטמים, ואין מגיד, לי.  מא,כה ויאמר יוסף אל-פרעה, חלום פרעה אחד הוא:  את אשר האלהים עשה, הגיד לפרעה.  מא,כו שבע פרת הטבת, שבע שנים הנה, ושבע השבלים הטבת, שבע שנים הנה:  חלום, אחד הוא.  מא,כז ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן, שבע שנים הנה, ושבע השבלים הרקות, שדפות הקדים--יהיו, שבע שני רעב.  מא,כח הוא הדבר, אשר דברתי אל-פרעה:  אשר האלהים עשה, הראה את-פרעה.  מא,כט הנה שבע שנים, באות--שבע גדול, בכל-ארץ מצרים.  מא,ל וקמו שבע שני רעב, אחריהן, ונשכח כל-השבע, בארץ מצרים; וכלה הרעב, את-הארץ.  מא,לא ולא-יודע השבע בארץ, מפני הרעב ההוא אחרי-כן:  כי-כבד הוא, מאד.  מא,לב ועל השנות החלום אל-פרעה, פעמים--כי-נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשתו.  מא,לג ועתה ירא פרעה, איש נבון וחכם; וישיתהו, על-ארץ מצרים.  מא,לד יעשה פרעה, ויפקד פקדים על-הארץ; וחמש את-ארץ מצרים, בשבע שני השבע.  מא,לה ויקבצו, את-כל-אכל השנים הטבות, הבאת, האלה; ויצברו-בר תחת יד-פרעה, אכל בערים--ושמרו.  מא,לו והיה האכל לפקדון, לארץ, לשבע שני הרעב, אשר תהיין בארץ מצרים; ולא-תכרת הארץ, ברעב.  מא,לז וייטב הדבר, בעיני פרעה, ובעיני, כל-עבדיו.  מא,לח ויאמר פרעה, אל-עבדיו:  הנמצא כזה--איש, אשר רוח אלהים בו.  מא,לט ויאמר פרעה אל-יוסף, אחרי הודיע אלהים אותך את-כל-זאת, אין-נבון וחכם, כמוך.  מא,מ אתה תהיה על-ביתי, ועל-פיך ישק כל-עמי; רק הכסא, אגדל ממך.  מא,מא ויאמר פרעה, אל-יוסף:  ראה נתתי אתך, על כל-ארץ מצרים.  מא,מב ויסר פרעה את-טבעתו מעל ידו, ויתן אתה על-יד יוסף; וילבש אתו בגדי-שש, וישם רבד הזהב על-צוארו.  מא,מג וירכב אתו, במרכבת המשנה אשר-לו, ויקראו לפניו, אברך; ונתון אתו, על כל-ארץ מצרים.  מא,מד ויאמר פרעה אל-יוסף, אני פרעה; ובלעדיך, לא-ירים איש את-ידו ואת-רגלו--בכל-ארץ מצרים.  מא,מה ויקרא פרעה שם-יוסף, צפנת פענח, ויתן-לו את-אסנת בת-פוטי פרע כהן אן, לאשה; ויצא יוסף, על-ארץ מצרים.  מא,מו ויוסף, בן-שלשים שנה, בעמדו, לפני פרעה מלך-מצרים; ויצא יוסף מלפני פרעה, ויעבר בכל-ארץ מצרים.  מא,מז ותעש הארץ, בשבע שני השבע--לקמצים.  מא,מח ויקבץ את-כל-אכל שבע שנים, אשר היו בארץ מצרים, ויתן-אכל, בערים:  אכל שדה-העיר אשר סביבתיה, נתן בתוכה.  מא,מט ויצבר יוסף בר כחול הים, הרבה מאד--עד כי-חדל לספר, כי-אין מספר.  מא,נ וליוסף ילד שני בנים, בטרם תבוא שנת הרעב, אשר ילדה-לו אסנת, בת-פוטי פרע כהן און.  מא,נא ויקרא יוסף את-שם הבכור, מנשה:  כי-נשני אלהים את-כל-עמלי, ואת כל-בית אבי.  מא,נב ואת שם השני, קרא אפרים:  כי-הפרני אלהים, בארץ עניי.  מא,נג ותכלינה, שבע שני השבע, אשר היה, בארץ מצרים.  מא,נד ותחלינה שבע שני הרעב, לבוא, כאשר, אמר יוסף; ויהי רעב בכל-הארצות, ובכל-ארץ מצרים היה לחם.  מא,נה ותרעב כל-ארץ מצרים, ויצעק העם אל-פרעה ללחם; ויאמר פרעה לכל-מצרים לכו אל-יוסף, אשר-יאמר לכם תעשו.  מא,נו והרעב היה, על כל-פני הארץ; ויפתח יוסף את-כל-אשר בהם, וישבר למצרים, ויחזק הרעב, בארץ מצרים.  מא,נז וכל-הארץ באו מצרימה, לשבר אל-יוסף:  כי-חזק הרעב, בכל-הארץ.  מב,א וירא יעקב, כי יש-שבר במצרים; ויאמר יעקב לבניו, למה תתראו.  מב,ב ויאמר--הנה שמעתי, כי יש-שבר במצרים; רדו-שמה ושברו-לנו משם, ונחיה ולא נמות.  מב,ג וירדו אחי-יוסף, עשרה, לשבר בר, ממצרים.  מב,ד ואת-בנימין אחי יוסף, לא-שלח יעקב את-אחיו:  כי אמר, פן-יקראנו אסון.  מב,ה ויבאו בני ישראל, לשבר בתוך הבאים:  כי-היה הרעב, בארץ כנען.  מב,ו ויוסף, הוא השליט על-הארץ--הוא המשביר, לכל-עם הארץ; ויבאו אחי יוסף, וישתחוו-לו אפים ארצה.  מב,ז וירא יוסף את-אחיו, ויכרם; ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, ויאמר אלהם מאין באתם, ויאמרו, מארץ כנען לשבר-אכל.  מב,ח ויכר יוסף, את-אחיו; והם, לא הכרהו.  מב,ט ויזכר יוסף--את החלמות, אשר חלם להם; ויאמר אלהם מרגלים אתם, לראות את-ערות הארץ באתם.  מב,י ויאמרו אליו, לא אדני; ועבדיך באו, לשבר-אכל.  מב,יא כלנו, בני איש-אחד נחנו; כנים אנחנו, לא-היו עבדיך מרגלים.  מב,יב ויאמר, אלהם:  לא, כי-ערות הארץ באתם לראות.  מב,יג ויאמרו, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש-אחד--בארץ כנען; והנה הקטן את-אבינו היום, והאחד איננו.  מב,יד ויאמר אלהם, יוסף:  הוא, אשר דברתי אלכם לאמר--מרגלים אתם.  מב,טו בזאת, תבחנו:  חי פרעה אם-תצאו מזה, כי אם-בבוא אחיכם הקטן הנה.  מב,טז שלחו מכם אחד, ויקח את-אחיכם, ואתם האסרו, ויבחנו דבריכם האמת אתכם; ואם-לא--חי פרעה, כי מרגלים אתם.  מב,יז ויאסף אתם אל-משמר, שלשת ימים.  מב,יח ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו; את-האלהים, אני ירא.  מב,יט אם-כנים אתם--אחיכם אחד, יאסר בבית משמרכם; ואתם לכו הביאו, שבר רעבון בתיכם.  מב,כ ואת-אחיכם הקטן תביאו אלי, ויאמנו דבריכם ולא תמותו; ויעשו-כן.  מב,כא ויאמרו איש אל-אחיו, אבל אשמים אנחנו על-אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו; על-כן באה אלינו, הצרה הזאת.  מב,כב ויען ראובן אתם לאמר, הלוא אמרתי אליכם לאמר אל-תחטאו בילד--ולא שמעתם; וגם-דמו, הנה נדרש.  מב,כג והם לא ידעו, כי שמע יוסף:  כי המליץ, בינתם.  מב,כד ויסב מעליהם, ויבך; וישב אלהם, וידבר אלהם, ויקח מאתם את-שמעון, ויאסר אתו לעיניהם.  מב,כה ויצו יוסף, וימלאו את-כליהם בר, ולהשיב כספיהם איש אל-שקו, ולתת להם צדה לדרך; ויעש להם, כן.  מב,כו וישאו את-שברם, על-חמריהם; וילכו, משם.  מב,כז ויפתח האחד את-שקו, לתת מספוא לחמרו--במלון; וירא, את-כספו, והנה-הוא, בפי אמתחתו.  מב,כח ויאמר אל-אחיו הושב כספי, וגם הנה באמתחתי; ויצא לבם, ויחרדו איש אל-אחיו לאמר, מה-זאת עשה אלהים, לנו.  מב,כט ויבאו אל-יעקב אביהם, ארצה כנען; ויגידו לו, את כל-הקרת אתם לאמר.  מב,ל דבר האיש אדני הארץ, אתנו--קשות; ויתן אתנו, כמרגלים את-הארץ.  מב,לא ונאמר אליו, כנים אנחנו:  לא היינו, מרגלים.  מב,לב שנים-עשר אנחנו אחים, בני אבינו; האחד איננו, והקטן היום את-אבינו בארץ כנען.  מב,לג ויאמר אלינו, האיש אדני הארץ, בזאת אדע, כי כנים אתם:  אחיכם האחד הניחו אתי, ואת-רעבון בתיכם קחו ולכו.  מב,לד והביאו את-אחיכם הקטן, אלי, ואדעה כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את-אחיכם אתן לכם, ואת-הארץ תסחרו.  מב,לה ויהי, הם מריקים שקיהם, והנה-איש צרור-כספו, בשקו; ויראו את-צררות כספיהם, המה ואביהם--וייראו.  מב,לו ויאמר אלהם יעקב אביהם, אתי שכלתם:  יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת-בנימן תקחו, עלי היו כלנה.  מב,לז ויאמר ראובן, אל-אביו לאמר, את-שני בני תמית, אם-לא אביאנו אליך; תנה אתו על-ידי, ואני אשיבנו אליך.  מב,לח ויאמר, לא-ירד בני עמכם:  כי-אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון בדרך אשר תלכו-בה, והורדתם את-שיבתי ביגון, שאולה.  מג,א והרעב, כבד בארץ.  מג,ב ויהי, כאשר כלו לאכל את-השבר, אשר הביאו, ממצרים; ויאמר אליהם אביהם, שבו שברו-לנו מעט-אכל.  מג,ג ויאמר אליו יהודה, לאמר:  העד העד בנו האיש לאמר לא-תראו פני, בלתי אחיכם אתכם.  מג,ד אם-ישך משלח את-אחינו, אתנו--נרדה, ונשברה לך אכל.  מג,ה ואם-אינך משלח, לא נרד:  כי-האיש אמר אלינו, לא-תראו פני, בלתי, אחיכם אתכם.  מג,ו ויאמר, ישראל, למה הרעתם, לי--להגיד לאיש, העוד לכם אח.  מג,ז ויאמרו שאול שאל-האיש לנו ולמולדתנו לאמר, העוד אביכם חי היש לכם אח, ונגד-לו, על-פי הדברים האלה; הידוע נדע--כי יאמר, הורידו את-אחיכם.  מג,ח ויאמר יהודה אל-ישראל אביו, שלחה הנער אתי--ונקומה ונלכה; ונחיה ולא נמות, גם-אנחנו גם-אתה גם-טפנו.  מג,ט אנכי, אערבנו--מידי, תבקשנו:  אם-לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך, וחטאתי לך כל-הימים.  מג,י כי, לולא התמהמהנו--כי-עתה שבנו, זה פעמים.  מג,יא ויאמר אלהם ישראל אביהם, אם-כן אפוא זאת עשו--קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה:  מעט צרי, ומעט דבש, נכאת ולט, בטנים ושקדים.  מג,יב וכסף משנה, קחו בידכם; ואת-הכסף המושב בפי אמתחתיכם, תשיבו בידכם--אולי משגה, הוא.  מג,יג ואת-אחיכם, קחו; וקומו, שובו אל-האיש.  מג,יד ואל שדי, יתן לכם רחמים לפני האיש, ושלח לכם את-אחיכם אחר, ואת-בנימין; ואני, כאשר שכלתי שכלתי.  מג,טו ויקחו האנשים את-המנחה הזאת, ומשנה-כסף לקחו בידם ואת-בנימן; ויקמו וירדו מצרים, ויעמדו לפני יוסף.  מג,טז וירא יוסף אתם, את-בנימין, ויאמר לאשר על-ביתו, הבא את-האנשים הביתה; וטבח טבח והכן, כי אתי יאכלו האנשים בצהרים.  מג,יז ויעש האיש, כאשר אמר יוסף; ויבא האיש את-האנשים, ביתה יוסף.  מג,יח וייראו האנשים, כי הובאו בית יוסף, ויאמרו על-דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה, אנחנו מובאים--להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו, ולקחת אתנו לעבדים ואת-חמרינו.  מג,יט ויגשו, אל-האיש, אשר, על-בית יוסף; וידברו אליו, פתח הבית.  מג,כ ויאמרו, בי אדני; ירד ירדנו בתחלה, לשבר-אכל.  מג,כא ויהי כי-באנו אל-המלון, ונפתחה את-אמתחתינו, והנה כסף-איש בפי אמתחתו, כספנו במשקלו; ונשב אתו, בידנו.  מג,כב וכסף אחר הורדנו בידנו, לשבר-אכל; לא ידענו, מי-שם כספנו באמתחתינו.  מג,כג ויאמר שלום לכם אל-תיראו, אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם--כספכם, בא אלי; ויוצא אלהם, את-שמעון.  מג,כד ויבא האיש את-האנשים, ביתה יוסף; ויתן-מים וירחצו רגליהם, ויתן מספוא לחמריהם.  מג,כה ויכינו, את-המנחה, עד-בוא יוסף, בצהרים:  כי שמעו, כי-שם יאכלו לחם.  מג,כו ויבא יוסף הביתה, ויביאו לו את-המנחה אשר-בידם הביתה; וישתחוו-לו, ארצה.  מג,כז וישאל להם, לשלום, ויאמר השלום אביכם הזקן, אשר אמרתם--העודנו, חי.  מג,כח ויאמרו, שלום לעבדך לאבינו--עודנו חי; ויקדו, וישתחו (וישתחוו).  מג,כט וישא עיניו, וירא את-בנימין אחיו בן-אמו, ויאמר הזה אחיכם הקטן, אשר אמרתם אלי; ויאמר, אלהים יחנך בני.  מג,ל וימהר יוסף, כי-נכמרו רחמיו אל-אחיו, ויבקש, לבכות; ויבא החדרה, ויבך שמה.  מג,לא וירחץ פניו, ויצא; ויתאפק--ויאמר, שימו לחם.  מג,לב וישימו לו לבדו, ולהם לבדם; ולמצרים האכלים אתו, לבדם--כי לא יוכלון המצרים לאכל את-העברים לחם, כי-תועבה הוא למצרים.  מג,לג וישבו לפניו--הבכר כבכרתו, והצעיר כצערתו; ויתמהו האנשים, איש אל-רעהו.  מג,לד וישא משאת מאת פניו, אלהם, ותרב משאת בנימן ממשאת כלם, חמש ידות; וישתו וישכרו, עמו.  מד,א ויצו את-אשר על-ביתו, לאמר, מלא את-אמתחת האנשים אכל, כאשר יוכלון שאת; ושים כסף-איש, בפי אמתחתו.  מד,ב ואת-גביעי גביע הכסף, תשים בפי אמתחת הקטן, ואת, כסף שברו; ויעש, כדבר יוסף אשר דבר.  מד,ג הבקר, אור; והאנשים שלחו, המה וחמריהם.  מד,ד הם יצאו את-העיר, לא הרחיקו, ויוסף אמר לאשר על-ביתו, קום רדף אחרי האנשים; והשגתם ואמרת אלהם, למה שלמתם רעה תחת טובה.  מד,ה הלוא זה, אשר ישתה אדני בו, והוא, נחש ינחש בו; הרעתם, אשר עשיתם.  מד,ו וישגם; וידבר אלהם, את-הדברים האלה.  מד,ז ויאמרו אליו--למה ידבר אדני, כדברים האלה; חלילה, לעבדיך, מעשות, כדבר הזה.  מד,ח הן כסף, אשר מצאנו בפי אמתחתינו--השיבנו אליך, מארץ כנען; ואיך, נגנב מבית אדניך, כסף, או זהב.  מד,ט אשר ימצא אתו מעבדיך, ומת; וגם-אנחנו, נהיה לאדני לעבדים.  מד,י ויאמר, גם-עתה כדבריכם כן-הוא:  אשר ימצא אתו יהיה-לי עבד, ואתם תהיו נקים.  מד,יא וימהרו, ויורדו איש את-אמתחתו--ארצה; ויפתחו, איש אמתחתו.  מד,יב ויחפש--בגדול החל, ובקטן כלה; וימצא, הגביע, באמתחת, בנימן.  מד,יג ויקרעו, שמלתם; ויעמס איש על-חמרו, וישבו העירה.  מד,יד ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף, והוא עודנו שם; ויפלו לפניו, ארצה.  מד,טו ויאמר להם יוסף, מה-המעשה הזה אשר עשיתם; הלוא ידעתם, כי-נחש ינחש איש אשר כמני.  מד,טז ויאמר יהודה, מה-נאמר לאדני, מה-נדבר, ומה-נצטדק; האלהים, מצא את-עון עבדיך--הננו עבדים לאדני, גם-אנחנו גם אשר-נמצא הגביע בידו.  מד,יז ויאמר--חלילה לי, מעשות זאת; האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה-לי עבד, ואתם, עלו לשלום אל-אביכם.  {ס}

מד,יח ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדני, ידבר-נא עבדך דבר באזני אדני, ואל-יחר אפך בעבדך:  כי כמוך, כפרעה.  מד,יט אדני שאל, את-עבדיו לאמר:  היש-לכם אב, או-אח.  מד,כ ונאמר, אל-אדני, יש-לנו אב זקן, וילד זקנים קטן; ואחיו מת, ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו.  מד,כא ותאמר, אל-עבדיך, הורדהו, אלי; ואשימה עיני, עליו.  מד,כב ונאמר, אל-אדני, לא-יוכל הנער, לעזב את-אביו:  ועזב את-אביו, ומת.  מד,כג ותאמר, אל-עבדיך, אם-לא ירד אחיכם הקטן, אתכם--לא תספון, לראות פני.  מד,כד ויהי כי עלינו, אל-עבדך אבי; ונגד-לו--את, דברי אדני.  מד,כה ויאמר, אבינו:  שבו, שברו-לנו מעט-אכל.  מד,כו ונאמר, לא נוכל לרדת:  אם-יש אחינו הקטן אתנו, וירדנו--כי-לא נוכל לראות פני האיש, ואחינו הקטן איננו אתנו.  מד,כז ויאמר עבדך אבי, אלינו:  אתם ידעתם, כי שנים ילדה-לי אשתי.  מד,כח ויצא האחד, מאתי, ואמר, אך טרף טרף; ולא ראיתיו, עד-הנה.  מד,כט ולקחתם גם-את-זה מעם פני, וקרהו אסון--והורדתם את-שיבתי ברעה, שאלה.  מד,ל ועתה, כבאי אל-עבדך אבי, והנער, איננו אתנו; ונפשו, קשורה בנפשו.  מד,לא והיה, כראותו כי-אין הנער--ומת; והורידו עבדיך את-שיבת עבדך אבינו, ביגון--שאלה.  מד,לב כי עבדך ערב את-הנער, מעם אבי לאמר:  אם-לא אביאנו אליך, וחטאתי לאבי כל-הימים.  מד,לג ועתה, ישב-נא עבדך תחת הנער--עבד, לאדני; והנער, יעל עם-אחיו.  מד,לד כי-איך אעלה אל-אבי, והנער איננו אתי:  פן אראה ברע, אשר ימצא את-אבי.  מה,א ולא-יכל יוסף להתאפק, לכל הנצבים עליו, ויקרא, הוציאו כל-איש מעלי; ולא-עמד איש אתו, בהתודע יוסף אל-אחיו.  מה,ב ויתן את-קלו, בבכי; וישמעו מצרים, וישמע בית פרעה.  מה,ג ויאמר יוסף אל-אחיו אני יוסף, העוד אבי חי; ולא-יכלו אחיו לענות אתו, כי נבהלו מפניו.  מה,ד ויאמר יוסף אל-אחיו גשו-נא אלי, ויגשו; ויאמר, אני יוסף אחיכם, אשר-מכרתם אתי, מצרימה.  מה,ה ועתה אל-תעצבו, ואל-יחר בעיניכם, כי-מכרתם אתי, הנה:  כי למחיה, שלחני אלהים לפניכם.  מה,ו כי-זה שנתים הרעב, בקרב הארץ; ועוד חמש שנים, אשר אין-חריש וקציר.  מה,ז וישלחני אלהים לפניכם, לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם, לפליטה גדלה.  מה,ח ועתה, לא-אתם שלחתם אתי הנה, כי, האלהים; וישימני לאב לפרעה, ולאדון לכל-ביתו, ומשל, בכל-ארץ מצרים.  מה,ט מהרו, ועלו אל-אבי, ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף, שמני אלהים לאדון לכל-מצרים; רדה אלי, אל-תעמד.  מה,י וישבת בארץ-גשן, והיית קרוב אלי--אתה, ובניך ובני בניך; וצאנך ובקרך, וכל-אשר-לך.  מה,יא וכלכלתי אתך שם, כי-עוד חמש שנים רעב:  פן-תורש אתה וביתך, וכל-אשר-לך.  מה,יב והנה עיניכם ראות, ועיני אחי בנימין:  כי-פי, המדבר אליכם.  מה,יג והגדתם לאבי, את-כל-כבודי במצרים, ואת, כל-אשר ראיתם; ומהרתם והורדתם את-אבי, הנה.  מה,יד ויפל על-צוארי בנימן-אחיו, ויבך; ובנימן--בכה, על-צואריו.  מה,טו וינשק לכל-אחיו, ויבך עלהם; ואחרי כן, דברו אחיו אתו.  מה,טז והקל נשמע, בית פרעה לאמר, באו, אחי יוסף; וייטב בעיני פרעה, ובעיני עבדיו.  מה,יז ויאמר פרעה אל-יוסף, אמר אל-אחיך זאת עשו:  טענו, את-בעירכם, ולכו-באו, ארצה כנען.  מה,יח וקחו את-אביכם ואת-בתיכם, ובאו אלי; ואתנה לכם, את-טוב ארץ מצרים, ואכלו, את-חלב הארץ.  מה,יט ואתה צויתה, זאת עשו:  קחו-לכם מארץ מצרים עגלות, לטפכם ולנשיכם, ונשאתם את-אביכם, ובאתם.  מה,כ ועינכם, אל-תחס על-כליכם:  כי-טוב כל-ארץ מצרים, לכם הוא.  מה,כא ויעשו-כן בני ישראל, ויתן להם יוסף עגלות על-פי פרעה; ויתן להם צדה, לדרך.  מה,כב לכלם נתן לאיש, חלפות שמלת; ולבנימן נתן שלש מאות כסף, וחמש חלפת שמלת.  מה,כג ולאביו שלח כזאת, עשרה חמרים, נשאים, מטוב מצרים; ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון, לאביו--לדרך.  מה,כד וישלח את-אחיו, וילכו; ויאמר אלהם, אל-תרגזו בדרך.  מה,כה ויעלו, ממצרים; ויבאו ארץ כנען, אל-יעקב אביהם.  מה,כו ויגדו לו לאמר, עוד יוסף חי, וכי-הוא משל, בכל-ארץ מצרים; ויפג לבו, כי לא-האמין להם.  מה,כז וידברו אליו, את כל-דברי יוסף אשר דבר אלהם, וירא את-העגלות, אשר-שלח יוסף לשאת אתו; ותחי, רוח יעקב אביהם.  מה,כח ויאמר, ישראל, רב עוד-יוסף בני, חי; אלכה ואראנו, בטרם אמות.  מו,א ויסע ישראל וכל-אשר-לו, ויבא בארה שבע; ויזבח זבחים, לאלהי אביו יצחק.  מו,ב ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה, ויאמר יעקב יעקב; ויאמר, הנני.  מו,ג ויאמר, אנכי האל אלהי אביך; אל-תירא מרדה מצרימה, כי-לגוי גדול אשימך שם.  מו,ד אנכי, ארד עמך מצרימה, ואנכי, אעלך גם-עלה; ויוסף, ישית ידו על-עיניך.  מו,ה ויקם יעקב, מבאר שבע; וישאו בני-ישראל את-יעקב אביהם, ואת-טפם ואת-נשיהם, בעגלות, אשר-שלח פרעה לשאת אתו.  מו,ו ויקחו את-מקניהם, ואת-רכושם אשר רכשו בארץ כנען, ויבאו, מצרימה:  יעקב, וכל-זרעו אתו.  מו,ז בניו ובני בניו, אתו, בנתיו ובנות בניו, וכל-זרעו--הביא אתו, מצרימה.  {ס}

מו,ח ואלה שמות בני-ישראל הבאים מצרימה, יעקב ובניו:  בכר יעקב, ראובן.  מו,ט ובני, ראובן--חנוך ופלוא, וחצרן וכרמי.  מו,י ובני שמעון, ימואל וימין ואהד--ויכין וצחר; ושאול, בן-הכנענית.  מו,יא ובני, לוי--גרשון, קהת ומררי.  מו,יב ובני יהודה, ער ואונן ושלה--ופרץ וזרח; וימת ער ואונן בארץ כנען, ויהיו בני-פרץ חצרן וחמול.  מו,יג ובני, יששכר--תולע ופוה, ויוב ושמרן.  מו,יד ובני, זבלון--סרד ואלון, ויחלאל.  מו,טו אלה בני לאה, אשר ילדה ליעקב בפדן ארם, ואת, דינה בתו:  כל-נפש בניו ובנותיו, שלשים ושלש.  מו,טז ובני גד, צפיון וחגי שוני ואצבן, ערי וארודי, ואראלי.  מו,יז ובני אשר, ימנה וישוה וישוי ובריעה--ושרח אחתם; ובני בריעה, חבר ומלכיאל.  מו,יח אלה בני זלפה, אשר-נתן לבן ללאה בתו; ותלד את-אלה ליעקב, שש עשרה נפש.  מו,יט בני רחל אשת יעקב, יוסף ובנימן.  מו,כ ויולד ליוסף, בארץ מצרים, אשר ילדה-לו אסנת, בת-פוטי פרע כהן אן--את-מנשה, ואת-אפרים.  מו,כא ובני בנימן, בלע ובכר ואשבל, גרא ונעמן, אחי וראש; מפים וחפים, וארד.  מו,כב אלה בני רחל, אשר ילד ליעקב--כל-נפש, ארבעה עשר.  מו,כג ובני-דן, חשים.  מו,כד ובני, נפתלי--יחצאל וגוני, ויצר ושלם.  מו,כה אלה בני בלהה, אשר-נתן לבן לרחל בתו; ותלד את-אלה ליעקב, כל-נפש שבעה.  מו,כו כל-הנפש הבאה ליעקב מצרימה, יצאי ירכו, מלבד, נשי בני-יעקב--כל-נפש, ששים ושש.  מו,כז ובני יוסף אשר-ילד-לו במצרים, נפש שנים:  כל-הנפש לבית-יעקב הבאה מצרימה, שבעים.  {ס}

מו,כח ואת-יהודה שלח לפניו, אל-יוסף, להורת לפניו, גשנה; ויבאו, ארצה גשן.  מו,כט ויאסר יוסף מרכבתו, ויעל לקראת-ישראל אביו גשנה; וירא אליו, ויפל על-צואריו, ויבך על-צואריו, עוד.  מו,ל ויאמר ישראל אל-יוסף, אמותה הפעם, אחרי ראותי את-פניך, כי עודך חי.  מו,לא ויאמר יוסף אל-אחיו ואל-בית אביו, אעלה ואגידה לפרעה; ואמרה אליו, אחי ובית-אבי אשר בארץ-כנען באו אלי.  מו,לב והאנשים רעי צאן, כי-אנשי מקנה היו; וצאנם ובקרם וכל-אשר להם, הביאו.  מו,לג והיה, כי-יקרא לכם פרעה; ואמר, מה-מעשיכם.  מו,לד ואמרתם, אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד-עתה--גם-אנחנו, גם-אבתינו:  בעבור, תשבו בארץ גשן, כי-תועבת מצרים, כל-רעה צאן.  מז,א ויבא יוסף, ויגד לפרעה, ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל-אשר להם, באו מארץ כנען; והנם, בארץ גשן.  מז,ב ומקצה אחיו, לקח חמשה אנשים; ויצגם, לפני פרעה.  מז,ג ויאמר פרעה אל-אחיו, מה-מעשיכם; ויאמרו אל-פרעה, רעה צאן עבדיך--גם-אנחנו, גם-אבותינו.  מז,ד ויאמרו אל-פרעה, לגור בארץ באנו, כי-אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי-כבד הרעב בארץ כנען; ועתה ישבו-נא עבדיך, בארץ גשן.  מז,ה ויאמר פרעה, אל-יוסף לאמר:  אביך ואחיך, באו אליך.  מז,ו ארץ מצרים, לפניך הוא--במיטב הארץ, הושב את-אביך ואת-אחיך:  ישבו, בארץ גשן--ואם-ידעת ויש-בם אנשי-חיל, ושמתם שרי מקנה על-אשר-לי.  מז,ז ויבא יוסף את-יעקב אביו, ויעמדהו לפני פרעה; ויברך יעקב, את-פרעה.  מז,ח ויאמר פרעה, אל-יעקב:  כמה, ימי שני חייך.  מז,ט ויאמר יעקב, אל-פרעה, ימי שני מגורי, שלשים ומאת שנה:  מעט ורעים, היו ימי שני חיי, ולא השיגו את-ימי שני חיי אבתי, בימי מגוריהם.  מז,י ויברך יעקב, את-פרעה; ויצא, מלפני פרעה.  מז,יא ויושב יוסף, את-אביו ואת-אחיו, ויתן להם אחזה בארץ מצרים, במיטב הארץ בארץ רעמסס--כאשר, צוה פרעה.  מז,יב ויכלכל יוסף את-אביו ואת-אחיו, ואת כל-בית אביו--לחם, לפי הטף.  מז,יג ולחם אין בכל-הארץ, כי-כבד הרעב מאד; ותלה ארץ מצרים, וארץ כנען, מפני, הרעב.  מז,יד וילקט יוסף, את-כל-הכסף הנמצא בארץ-מצרים ובארץ כנען, בשבר, אשר-הם שברים; ויבא יוסף את-הכסף, ביתה פרעה.  מז,טו ויתם הכסף, מארץ מצרים ומארץ כנען, ויבאו כל-מצרים אל-יוסף לאמר הבה-לנו לחם, ולמה נמות נגדך:  כי אפס, כסף.  מז,טז ויאמר יוסף הבו מקניכם, ואתנה לכם במקניכם--אם-אפס, כסף.  מז,יז ויביאו את-מקניהם, אל-יוסף, ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר, ובחמרים; וינהלם בלחם בכל-מקנהם, בשנה ההוא.  מז,יח ותתם, השנה ההוא, ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא-נכחד מאדני, כי אם-תם הכסף ומקנה הבהמה אל-אדני:  לא נשאר לפני אדני, בלתי אם-גויתנו ואדמתנו.  מז,יט למה נמות לעיניך, גם-אנחנו גם אדמתנו--קנה-אתנו ואת-אדמתנו, בלחם; ונהיה אנחנו ואדמתנו, עבדים לפרעה, ותן-זרע ונחיה ולא נמות, והאדמה לא תשם.  מז,כ ויקן יוסף את-כל-אדמת מצרים, לפרעה, כי-מכרו מצרים איש שדהו, כי-חזק עלהם הרעב; ותהי הארץ, לפרעה.  מז,כא ואת-העם--העביר אתו, לערים:  מקצה גבול-מצרים, ועד-קצהו.  מז,כב רק אדמת הכהנים, לא קנה:  כי חק לכהנים מאת פרעה, ואכלו את-חקם אשר נתן להם פרעה--על-כן, לא מכרו את-אדמתם.  מז,כג ויאמר יוסף אל-העם, הן קניתי אתכם היום ואת-אדמתכם לפרעה; הא-לכם זרע, וזרעתם את-האדמה.  מז,כד והיה, בתבואת, ונתתם חמישית, לפרעה; וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם, ולאשר בבתיכם--ולאכל לטפכם.  מז,כה ויאמרו, החיתנו; נמצא-חן בעיני אדני, והיינו עבדים לפרעה.  מז,כו וישם אתה יוסף לחק עד-היום הזה על-אדמת מצרים, לפרעה--לחמש:  רק אדמת הכהנים, לבדם--לא היתה, לפרעה.  מז,כז וישב ישראל בארץ מצרים, בארץ גשן; ויאחזו בה, ויפרו וירבו מאד.  מז,כח ויחי יעקב בארץ מצרים, שבע עשרה שנה; ויהי ימי-יעקב, שני חייו--שבע שנים, וארבעים ומאת שנה.  מז,כט ויקרבו ימי-ישראל, למות, ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם-נא מצאתי חן בעיניך, שים-נא ידך תחת ירכי; ועשית עמדי חסד ואמת, אל-נא תקברני במצרים.  מז,ל ושכבתי, עם-אבתי, ונשאתני ממצרים, וקברתני בקברתם; ויאמר, אנכי אעשה כדברך.  מז,לא ויאמר, השבעה לי--וישבע, לו; וישתחו ישראל, על-ראש המטה.  {פ}

מח,א ויהי, אחרי הדברים האלה, ויאמר ליוסף, הנה אביך חלה; ויקח את-שני בניו, עמו--את-מנשה, ואת-אפרים.  מח,ב ויגד ליעקב--ויאמר, הנה בנך יוסף בא אליך; ויתחזק, ישראל, וישב, על-המטה.  מח,ג ויאמר יעקב אל-יוסף, אל שדי נראה-אלי בלוז בארץ כנען; ויברך, אתי.  מח,ד ויאמר אלי, הנני מפרך והרביתך, ונתתיך, לקהל עמים; ונתתי את-הארץ הזאת, לזרעך אחריך--אחזת עולם.  מח,ה ועתה שני-בניך הנולדים לך בארץ מצרים, עד-באי אליך מצרימה--לי-הם:  אפרים, ומנשה--כראובן ושמעון, יהיו-לי.  מח,ו ומולדתך אשר-הולדת אחריהם, לך יהיו; על שם אחיהם יקראו, בנחלתם.  מח,ז ואני בבאי מפדן, מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת-ארץ, לבא אפרתה; ואקברה שם בדרך אפרת, הוא בית לחם.  מח,ח וירא ישראל, את-בני יוסף; ויאמר, מי-אלה.  מח,ט ויאמר יוסף, אל-אביו, בני הם, אשר-נתן-לי אלהים בזה; ויאמר, קחם-נא אלי ואברכם.  מח,י ועיני ישראל כבדו מזקן, לא יוכל לראות; ויגש אתם אליו, וישק להם ויחבק להם.  מח,יא ויאמר ישראל אל-יוסף, ראה פניך לא פללתי; והנה הראה אתי אלהים, גם את-זרעך.  מח,יב ויוצא יוסף אתם, מעם ברכיו; וישתחו לאפיו, ארצה.  מח,יג ויקח יוסף, את-שניהם--את-אפרים בימינו משמאל ישראל, ואת-מנשה בשמאלו מימין ישראל; ויגש, אליו.  מח,יד וישלח ישראל את-ימינו וישת על-ראש אפרים, והוא הצעיר, ואת-שמאלו, על-ראש מנשה:  שכל, את-ידיו, כי מנשה, הבכור.  מח,טו ויברך את-יוסף, ויאמר:  האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו, אברהם ויצחק--האלהים הרעה אתי, מעודי עד-היום הזה.  מח,טז המלאך הגאל אתי מכל-רע, יברך את-הנערים, ויקרא בהם שמי, ושם אבתי אברהם ויצחק; וידגו לרב, בקרב הארץ.  מח,יז וירא יוסף, כי-ישית אביו יד-ימינו על-ראש אפרים--וירע בעיניו; ויתמך יד-אביו, להסיר אתה מעל ראש-אפרים--על-ראש מנשה.  מח,יח ויאמר יוסף אל-אביו, לא-כן אבי:  כי-זה הבכר, שים ימינך על-ראשו.  מח,יט וימאן אביו, ויאמר ידעתי בני ידעתי--גם-הוא יהיה-לעם, וגם-הוא יגדל; ואולם, אחיו הקטן יגדל ממנו, וזרעו, יהיה מלא-הגוים.  מח,כ ויברכם ביום ההוא, לאמור, בך יברך ישראל לאמר, ישמך אלהים כאפרים וכמנשה; וישם את-אפרים, לפני מנשה.  מח,כא ויאמר ישראל אל-יוסף, הנה אנכי מת; והיה אלהים, עמכם, והשיב אתכם, אל-ארץ אבתיכם.  מח,כב ואני נתתי לך, שכם אחד--על-אחיך:  אשר לקחתי מיד האמרי, בחרבי ובקשתי.  {פ}

מט,א ויקרא יעקב, אל-בניו; ויאמר, האספו ואגידה לכם, את אשר-יקרא אתכם, באחרית הימים.  מט,ב הקבצו ושמעו, בני יעקב; ושמעו, אל-ישראל אביכם.  מט,ג ראובן בכרי אתה, כחי וראשית אוני--יתר שאת, ויתר עז.  מט,ד פחז כמים אל-תותר, כי עלית משכבי אביך; אז חללת, יצועי עלה.  {פ}

מט,ה שמעון ולוי, אחים--כלי חמס, מכרתיהם.  מט,ו בסדם אל-תבא נפשי, בקהלם אל-תחד כבדי:  כי באפם הרגו איש, וברצנם עקרו-שור.  מט,ז ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה; אחלקם ביעקב, ואפיצם בישראל.  {פ}

מט,ח יהודה, אתה יודוך אחיך--ידך, בערף איביך; ישתחוו לך, בני אביך.  מט,ט גור אריה יהודה, מטרף בני עלית; כרע רבץ כאריה וכלביא, מי יקימנו.  מט,י לא-יסור שבט מיהודה, ומחקק מבין רגליו, עד כי-יבא שילה, ולו יקהת עמים.  מט,יא אסרי לגפן עירה, ולשרקה בני אתנו; כבס ביין לבשו, ובדם-ענבים סותה.  מט,יב חכלילי עינים, מיין; ולבן-שנים, מחלב.  {פ}

מט,יג זבולן, לחוף ימים ישכן; והוא לחוף אנית, וירכתו על-צידן.  {פ}

מט,יד יששכר, חמר גרם--רבץ, בין המשפתים.  מט,טו וירא מנחה כי טוב, ואת-הארץ כי נעמה; ויט שכמו לסבל, ויהי למס-עבד.  {ס}

מט,טז דן, ידין עמו--כאחד, שבטי ישראל.  מט,יז יהי-דן נחש עלי-דרך, שפיפן עלי-ארח--הנשך, עקבי-סוס, ויפל רכבו, אחור.  מט,יח לישועתך, קויתי יהוה.  {ס}

מט,יט גד, גדוד יגודנו; והוא, יגד עקב.  {ס}

מט,כ מאשר, שמנה לחמו; והוא יתן, מעדני-מלך.  {ס}

מט,כא נפתלי, אילה שלחה--הנתן, אמרי-שפר.  {ס}

מט,כב בן פרת יוסף, בן פרת עלי-עין; בנות, צעדה עלי-שור.  מט,כג וימררהו, ורבו; וישטמהו, בעלי חצים.  מט,כד ותשב באיתן קשתו, ויפזו זרעי ידיו; מידי אביר יעקב, משם רעה אבן ישראל.  מט,כה מאל אביך ויעזרך, ואת שדי ויברכך, ברכת שמים מעל, ברכת תהום רבצת תחת; ברכת שדים, ורחם.  מט,כו ברכת אביך, גברו על-ברכת הורי, עד-תאות, גבעת עולם; תהיין לראש יוסף, ולקדקד נזיר אחיו.  {פ}

מט,כז בנימין זאב יטרף, בבקר יאכל עד; ולערב, יחלק שלל.  מט,כח כל-אלה שבטי ישראל, שנים עשר; וזאת אשר-דבר להם אביהם, ויברך אותם--איש אשר כברכתו, ברך אתם.  מט,כט ויצו אותם, ויאמר אלהם אני נאסף אל-עמי--קברו אתי, אל-אבתי:  אל-המערה--אשר בשדה, עפרון החתי.  מט,ל במערה אשר בשדה המכפלה, אשר על-פני-ממרא--בארץ כנען:  אשר קנה אברהם את-השדה, מאת עפרן החתי--לאחזת-קבר.  מט,לא שמה קברו את-אברהם, ואת שרה אשתו, שמה קברו את-יצחק, ואת רבקה אשתו; ושמה קברתי, את-לאה.  מט,לב מקנה השדה והמערה אשר-בו, מאת בני-חת.  מט,לג ויכל יעקב לצות את-בניו, ויאסף רגליו אל-המטה; ויגוע, ויאסף אל-עמיו.  נ,א ויפל יוסף, על-פני אביו; ויבך עליו, וישק-לו.  נ,ב ויצו יוסף את-עבדיו את-הרפאים, לחנט את-אביו; ויחנטו הרפאים, את-ישראל.  נ,ג וימלאו-לו ארבעים יום, כי כן ימלאו ימי החנטים; ויבכו אתו מצרים, שבעים יום.  נ,ד ויעברו, ימי בכיתו, וידבר יוסף, אל-בית פרעה לאמר:  אם-נא מצאתי חן, בעיניכם--דברו-נא, באזני פרעה לאמר.  נ,ה אבי השביעני לאמר, הנה אנכי מת--בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, שמה תקברני; ועתה, אעלה-נא ואקברה את-אבי--ואשובה.  נ,ו ויאמר, פרעה:  עלה וקבר את-אביך, כאשר השביעך.  נ,ז ויעל יוסף, לקבר את-אביו; ויעלו אתו כל-עבדי פרעה, זקני ביתו, וכל, זקני ארץ-מצרים.  נ,ח וכל בית יוסף, ואחיו ובית אביו:  רק, טפם וצאנם ובקרם--עזבו, בארץ גשן.  נ,ט ויעל עמו, גם-רכב גם-פרשים; ויהי המחנה, כבד מאד.  נ,י ויבאו עד-גרן האטד, אשר בעבר הירדן, ויספדו-שם, מספד גדול וכבד מאד; ויעש לאביו אבל, שבעת ימים.  נ,יא וירא יושב הארץ הכנעני את-האבל, בגרן האטד, ויאמרו, אבל-כבד זה למצרים; על-כן קרא שמה, אבל מצרים, אשר, בעבר הירדן.  נ,יב ויעשו בניו, לו--כן, כאשר צום.  נ,יג וישאו אתו בניו, ארצה כנען, ויקברו אתו, במערת שדה המכפלה:  אשר קנה אברהם את-השדה לאחזת-קבר, מאת עפרן החתי--על-פני ממרא.  נ,יד וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו, וכל-העלים אתו לקבר את-אביו, אחרי, קברו את-אביו.  נ,טו ויראו אחי-יוסף, כי-מת אביהם, ויאמרו, לו ישטמנו יוסף; והשב ישיב, לנו, את כל-הרעה, אשר גמלנו אתו.  נ,טז ויצוו, אל-יוסף לאמר:  אביך צוה, לפני מותו לאמר.  נ,יז כה-תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי-רעה גמלוך, ועתה שא נא, לפשע עבדי אלהי אביך; ויבך יוסף, בדברם אליו.  נ,יח וילכו, גם-אחיו, ויפלו, לפניו; ויאמרו, הננו לך לעבדים.  נ,יט ויאמר אלהם יוסף, אל-תיראו:  כי התחת אלהים, אני.  נ,כ ואתם, חשבתם עלי רעה; אלהים, חשבה לטבה, למען עשה כיום הזה, להחית עם-רב.  נ,כא ועתה, אל-תיראו--אנכי אכלכל אתכם, ואת-טפכם; וינחם אותם, וידבר על-לבם.  נ,כב וישב יוסף במצרים, הוא ובית אביו; ויחי יוסף, מאה ועשר שנים.  נ,כג וירא יוסף לאפרים, בני שלשים; גם, בני מכיר בן-מנשה--ילדו, על-ברכי יוסף.  נ,כד ויאמר יוסף אל-אחיו, אנכי מת; ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן-הארץ הזאת, אל-הארץ, אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב.  נ,כה וישבע יוסף, את-בני ישראל לאמר:  פקד יפקד אלהים אתכם, והעלתם את-עצמתי מזה.  נ,כו וימת יוסף, בן-מאה ועשר שנים; ויחנטו אתו, ויישם בארון במצרים.  {ש}