הושע

א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-הושע בן-בארי, בימי עזיה יותם אחז יחזקיה, מלכי יהודה--ובימי ירבעם בן-יואש, מלך ישראל.  א,ב תחלת דבר-יהוה, בהושע:  {פ}
 
ויאמר יהוה אל-הושע, לך קח-לך אשת זנונים וילדי זנונים--כי-זנה תזנה הארץ, מאחרי יהוה.  א,ג וילך, ויקח, את-גמר, בת-דבלים; ותהר ותלד-לו, בן.  א,ד ויאמר יהוה אליו, קרא שמו יזרעאל:  כי-עוד מעט, ופקדתי את-דמי יזרעאל על-בית יהוא, והשבתי, ממלכות בית ישראל.  א,ה והיה, ביום ההוא; ושברתי את-קשת ישראל, בעמק יזרעאל.  א,ו ותהר עוד, ותלד בת, ויאמר לו, קרא שמה לא רחמה:  כי לא אוסיף עוד, ארחם את-בית ישראל--כי-נשא אשא, להם.  א,ז ואת-בית יהודה ארחם, והושעתים ביהוה אלהיהם; ולא אושיעם, בקשת ובחרב ובמלחמה, בסוסים, ובפרשים.  א,ח ותגמל, את-לא רחמה; ותהר, ותלד בן.  א,ט ויאמר, קרא שמו לא עמי:  כי אתם לא עמי, ואנכי לא-אהיה לכם.  {פ}

ב,א והיה מספר בני-ישראל, כחול הים, אשר לא-ימד, ולא יספר; והיה במקום אשר-יאמר להם, לא-עמי אתם, יאמר להם, בני אל-חי.  ב,ב ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל, יחדו, ושמו להם ראש אחד, ועלו מן-הארץ:  כי גדול, יום יזרעאל.  ב,ג אמרו לאחיכם, עמי; ולאחותיכם, רחמה.  ב,ד ריבו באמכם, ריבו--כי-היא לא אשתי, ואנכי לא אישה; ותסר זנוניה מפניה, ונאפופיה מבין שדיה.  ב,ה פן-אפשיטנה ערמה--והצגתיה, כיום הולדה; ושמתיה כמדבר, ושתה כארץ ציה, והמתיה, בצמא.  ב,ו ואת-בניה, לא ארחם:  כי-בני זנונים, המה.  ב,ז כי זנתה אמם, הבישה הורתם:  כי אמרה, אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי, צמרי ופשתי, שמני ושקויי.  ב,ח לכן הנני-שך את-דרכך, בסירים; וגדרתי את-גדרה, ונתיבותיה לא תמצא.  ב,ט ורדפה את-מאהביה ולא-תשיג אתם, ובקשתם ולא תמצא; ואמרה, אלכה ואשובה אל-אישי הראשון--כי טוב לי אז, מעתה.  ב,י והיא, לא ידעה, כי אנכי נתתי לה, הדגן והתירוש והיצהר; וכסף הרביתי לה וזהב, עשו לבעל.  ב,יא לכן אשוב--ולקחתי דגני בעתו, ותירושי במועדו; והצלתי צמרי ופשתי, לכסות את-ערותה.  ב,יב ועתה אגלה את-נבלתה, לעיני מאהביה; ואיש, לא-יצילנה מידי.  ב,יג והשבתי, כל-משושה, חגה, חדשה ושבתה--וכל, מועדה.  ב,יד והשמתי, גפנה ותאנתה, אשר אמרה אתנה המה לי, אשר נתנו-לי מאהבי; ושמתים ליער, ואכלתם חית השדה.  ב,טו ופקדתי עליה, את-ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחליתה, ותלך אחרי מאהביה; ואתי שכחה, נאם-יהוה.  {ס}

ב,טז לכן, הנה אנכי מפתיה, והלכתיה, המדבר; ודברתי, על-לבה.  ב,יז ונתתי לה את-כרמיה משם, ואת-עמק עכור לפתח תקוה; וענתה שמה כימי נעוריה, וכיום עלותה מארץ-מצרים.  ב,יח והיה ביום-ההוא נאם-יהוה, תקראי אישי; ולא-תקראי-לי עוד, בעלי.  ב,יט והסרתי את-שמות הבעלים, מפיה; ולא-יזכרו עוד, בשמם.  ב,כ וכרתי להם ברית, ביום ההוא, עם-חית השדה ועם-עוף השמים, ורמש האדמה; וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן-הארץ, והשכבתים לבטח.  ב,כא וארשתיך לי, לעולם; וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים.  ב,כב וארשתיך לי, באמונה; וידעת, את-יהוה.  {פ}

ב,כג והיה ביום ההוא, אענה נאם-יהוה--אענה, את-השמים; והם, יענו את-הארץ.  ב,כד והארץ תענה, את-הדגן ואת-התירוש ואת-היצהר; והם, יענו את-יזרעאל.  ב,כה וזרעתיה לי בארץ, ורחמתי את-לא רחמה; ואמרתי ללא-עמי עמי-אתה, והוא יאמר אלהי.  {פ}

ג,א ויאמר יהוה אלי, עוד לך אהב-אשה, אהבת רע, ומנאפת:  כאהבת יהוה, את-בני ישראל, והם פנים אל-אלהים אחרים, ואהבי אשישי ענבים.  ג,ב ואכרה לי, בחמשה עשר כסף; וחמר שערים, ולתך שערים.  ג,ג ואמר אליה, ימים רבים תשבי לי--לא תזני, ולא תהיי לאיש; וגם-אני, אליך.  ג,ד כי ימים רבים, ישבו בני ישראל--אין מלך ואין שר, ואין זבח ואין מצבה; ואין אפוד, ותרפים.  ג,ה אחר, ישבו בני ישראל, ובקשו את-יהוה אלהיהם, ואת דויד מלכם; ופחדו אל-יהוה ואל-טובו, באחרית הימים.  {פ}

ד,א שמעו דבר-יהוה, בני ישראל:  כי ריב ליהוה, עם-יושבי הארץ--כי אין-אמת ואין-חסד ואין-דעת אלהים, בארץ.  ד,ב אלה וכחש, ורצח וגנב ונאף; פרצו, ודמים בדמים נגעו.  ד,ג על-כן תאבל הארץ, ואמלל כל-יושב בה, בחית השדה, ובעוף השמים; וגם-דגי הים, יאספו.  ד,ד אך איש אל-ירב, ואל-יוכח איש; ועמך, כמריבי כהן.  ד,ה וכשלת היום, וכשל גם-נביא עמך לילה; ודמיתי, אמך.  ד,ו נדמו עמי, מבלי הדעת:  כי-אתה הדעת מאסת, ואמאסאך (ואמאסך) מכהן לי, ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם-אני.  ד,ז כרבם, כן חטאו-לי; כבודם, בקלון אמיר.  ד,ח חטאת עמי, יאכלו; ואל-עונם, ישאו נפשו.  ד,ט והיה כעם, ככהן; ופקדתי עליו דרכיו, ומעלליו אשיב לו.  ד,י ואכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרצו:  כי-את-יהוה עזבו, לשמר.  ד,יא זנות ויין ותירוש, יקח-לב.  ד,יב עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו:  כי רוח זנונים התעה, ויזנו מתחת אלהיהם.  ד,יג על-ראשי ההרים יזבחו, ועל-הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה, כי טוב צלה; על-כן, תזנינה בנותיכם, וכלותיכם, תנאפנה.  ד,יד לא-אפקוד על-בנותיכם כי תזנינה, ועל-כלותיכם כי תנאפנה--כי-הם עם-הזנות יפרדו, ועם-הקדשות יזבחו; ועם לא-יבין, ילבט.  ד,טו אם-זנה אתה ישראל, אל-יאשם יהודה; ואל-תבאו הגלגל, ואל-תעלו בית און, ואל-תשבעו, חי-יהוה.  ד,טז כי כפרה סררה, סרר ישראל; עתה ירעם יהוה, ככבש במרחב.  ד,יז חבור עצבים אפרים, הנח-לו.  ד,יח סר, סבאם; הזנה הזנו, אהבו הבו קלון מגניה.  ד,יט צרר רוח אותה, בכנפיה; ויבשו, מזבחותם.  {פ}

ה,א שמעו-זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל, ובית המלך האזינו--כי לכם, המשפט:  כי-פח הייתם למצפה, ורשת פרושה על-תבור.  ה,ב ושחטה שטים, העמיקו; ואני, מוסר לכלם.  ה,ג אני ידעתי אפרים, וישראל לא-נכחד ממני:  כי עתה הזנית אפרים, נטמא ישראל.  ה,ד לא יתנו מעלליהם, לשוב אל-אלהיהם:  כי רוח זנונים בקרבם, ואת-יהוה לא ידעו.  ה,ה וענה גאון-ישראל, בפניו; וישראל ואפרים, יכשלו בעונם--כשל גם-יהודה, עמם.  ה,ו בצאנם ובבקרם, ילכו לבקש את-יהוה--ולא ימצאו:  חלץ, מהם.  ה,ז ביהוה בגדו, כי-בנים זרים ילדו; עתה יאכלם חדש, את-חלקיהם.  {ס}

ה,ח תקעו שופר בגבעה, חצצרה ברמה; הריעו בית און, אחריך בנימין.  ה,ט אפרים לשמה תהיה, ביום תוכחה; בשבטי, ישראל, הודעתי, נאמנה.  ה,י היו שרי יהודה, כמסיגי גבול; עליהם, אשפוך כמים עברתי.  ה,יא עשוק אפרים, רצוץ משפט:  כי הואיל, הלך אחרי-צו.  ה,יב ואני כעש, לאפרים; וכרקב, לבית יהודה.  ה,יג וירא אפרים את-חליו, ויהודה את-מזרו, וילך אפרים אל-אשור, וישלח אל-מלך ירב; והוא, לא יוכל לרפא לכם, ולא-יגהה מכם, מזור.  ה,יד כי אנכי כשחל לאפרים, וככפיר לבית יהודה; אני אני אטרף ואלך, אשא ואין מציל.  ה,טו אלך אשובה אל-מקומי, עד אשר-יאשמו ובקשו פני:  בצר להם, ישחרנני.  ו,א לכו ונשובה אל-יהוה, כי הוא טרף וירפאנו; יך, ויחבשנו.  ו,ב יחינו, מימים; ביום, השלישי, יקמנו, ונחיה לפניו.  ו,ג ונדעה נרדפה, לדעת את-יהוה, כשחר, נכון מצאו; ויבוא כגשם לנו, כמלקוש יורה ארץ.  ו,ד מה אעשה-לך אפרים, מה אעשה-לך יהודה; וחסדכם, כענן-בקר, וכטל, משכים הלך.  ו,ה על-כן, חצבתי בנביאים--הרגתים, באמרי-פי; ומשפטיך, אור יצא.  ו,ו כי חסד חפצתי, ולא-זבח; ודעת אלהים, מעלות.  ו,ז והמה, כאדם עברו ברית; שם, בגדו בי.  ו,ח גלעד, קרית פעלי און--עקבה, מדם.  ו,ט וכחכי איש גדודים, חבר כהנים, דרך, ירצחו-שכמה:  כי זמה, עשו.  ו,י בבית, ישראל, ראיתי, שעריריה (שערוריה); שם זנות לאפרים, נטמא ישראל.  ו,יא גם-יהודה, שת קציר לך, בשובי, שבות עמי.  {פ}

ז,א כרפאי לישראל, ונגלה עון אפרים ורעות שמרון--כי פעלו, שקר; וגנב יבוא, פשט גדוד בחוץ.  ז,ב ובל-יאמרו, ללבבם, כל-רעתם, זכרתי; עתה סבבום מעלליהם, נגד פני היו.  ז,ג ברעתם, ישמחו-מלך; ובכחשיהם, שרים.  ז,ד כלם, מנאפים--כמו תנור, בערה מאפה; ישבות מעיר, מלוש בצק עד-חמצתו.  ז,ה יום מלכנו, החלו שרים חמת מיין; משך ידו, את-לצצים.  ז,ו כי-קרבו כתנור לבם, בארבם:  כל-הלילה, ישן אפהם--בקר, הוא בער כאש להבה.  ז,ז כלם יחמו כתנור, ואכלו את-שפטיהם; כל-מלכיהם נפלו, אין-קרא בהם אלי.  ז,ח אפרים, בעמים הוא יתבולל; אפרים היה עגה, בלי הפוכה.  ז,ט אכלו זרים כחו, והוא לא ידע; גם-שיבה זרקה בו, והוא לא ידע.  ז,י וענה גאון-ישראל, בפניו; ולא-שבו אל-יהוה אלהיהם, ולא בקשהו בכל-זאת.  ז,יא ויהי אפרים, כיונה פותה אין לב; מצרים קראו, אשור הלכו.  ז,יב כאשר ילכו, אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמים, אורידם; איסירם, כשמע לעדתם.  {ס}

ז,יג אוי להם כי-נדדו ממני, שד להם כי-פשעו בי; ואנכי אפדם--והמה, דברו עלי כזבים.  ז,יד ולא-זעקו אלי בלבם, כי יילילו על-משכבותם; על-דגן ותירוש יתגוררו, יסורו בי.  ז,טו ואני יסרתי, חזקתי זרועתם; ואלי, יחשבו-רע.  ז,טז ישובו לא על, היו כקשת רמיה--יפלו בחרב שריהם, מזעם לשונם; זו לעגם, בארץ מצרים.  ח,א אל-חכך שפר, כנשר על-בית יהוה--יען עברו בריתי, ועל-תורתי פשעו.  ח,ב לי, יזעקו; אלהי ידענוך, ישראל.  ח,ג זנח ישראל, טוב; אויב, ירדפו.  ח,ד הם המליכו ולא ממני, השירו ולא ידעתי; כספם וזהבם, עשו להם עצבים, למען, יכרת.  ח,ה זנח עגלך שמרון, חרה אפי בם; עד-מתי, לא יוכלו נקין.  ח,ו כי מישראל, והוא--חרש עשהו, ולא אלהים הוא:  כי-שבבים יהיה, עגל שמרון.  ח,ז כי רוח יזרעו, וסופתה יקצרו; קמה אין-לו, צמח בלי יעשה-קמח--אולי יעשה, זרים יבלעהו.  ח,ח נבלע, ישראל; עתה היו בגוים, ככלי אין-חפץ בו.  ח,ט כי-המה עלו אשור, פרא בודד לו; אפרים, התנו אהבים.  ח,י גם כי-יתנו בגוים, עתה אקבצם; ויחלו מעט, ממשא מלך שרים.  ח,יא כי-הרבה אפרים מזבחות, לחטא:  היו-לו מזבחות, לחטא.  ח,יב אכתוב- (אכתב-) לו--רבו (רבי), תורתי:  כמו-זר, נחשבו.  ח,יג זבחי הבהבי, יזבחו בשר ויאכלו--יהוה, לא רצם; עתה יזכר עונם, ויפקד חטאותם--המה, מצרים ישובו.  ח,יד וישכח ישראל את-עשהו, ויבן היכלות, ויהודה, הרבה ערים בצרות; ושלחתי-אש בעריו, ואכלה ארמנתיה.  {פ}

ט,א אל-תשמח ישראל אל-גיל כעמים, כי זנית מעל אלהיך; אהבת אתנן, על כל-גרנות דגן.  ט,ב גרן ויקב, לא ירעם; ותירוש, יכחש בה.  ט,ג לא ישבו, בארץ יהוה; ושב אפרים מצרים, ובאשור טמא יאכלו.  ט,ד לא-יסכו ליהוה יין, ולא יערבו-לו--זבחיהם כלחם אונים להם, כל-אכליו יטמאו:  כי-לחמם לנפשם, לא יבוא בית יהוה.  ט,ה מה-תעשו, ליום מועד, וליום, חג-יהוה.  ט,ו כי-הנה הלכו משד, מצרים תקבצם מף תקברם; מחמד לכספם, קמוש יירשם, חוח, באהליהם.  ט,ז באו ימי הפקדה, באו ימי השלם--ידעו, ישראל; אויל הנביא, משגע איש הרוח--על רב עונך, ורבה משטמה.  ט,ח צפה אפרים, עם-אלהי; נביא פח יקוש, על-כל-דרכיו--משטמה, בבית אלהיו.  ט,ט העמיקו שחתו, כימי הגבעה; יזכור עונם, יפקוד חטאותם.  {ס}

ט,י כענבים במדבר, מצאתי ישראל--כבכורה בתאנה בראשיתה, ראיתי אבותיכם; המה באו בעל-פעור, וינזרו לבשת, ויהיו שקוצים, כאהבם.  ט,יא אפרים, כעוף יתעופף כבודם; מלדה ומבטן, ומהריון.  ט,יב כי אם-יגדלו את-בניהם, ושכלתים מאדם:  כי-גם-אוי להם, בשורי מהם.  ט,יג אפרים כאשר-ראיתי לצור, שתולה בנוה; ואפרים, להוציא אל-הרג בניו.  ט,יד תן-להם יהוה, מה-תתן; תן-להם רחם משכיל, ושדים צמקים.  ט,טו כל-רעתם בגלגל, כי-שם שנאתים, על רע מעלליהם, מביתי אגרשם; לא אוסף אהבתם, כל-שריהם סררים.  ט,טז הכה אפרים--שרשם יבש, פרי בלי- (בל-) יעשון; גם כי ילדון, והמתי מחמדי בטנם.  ט,יז ימאסם אלהי, כי לא שמעו לו; ויהיו נדדים, בגוים.  {ס}

י,א גפן בוקק ישראל, פרי ישוה-לו; כרב לפריו, הרבה למזבחות--כטוב לארצו, היטיבו מצבות.  י,ב חלק לבם, עתה יאשמו; הוא יערף מזבחותם, ישדד מצבותם.  י,ג כי עתה יאמרו, אין מלך לנו:  כי לא יראנו את-יהוה, והמלך מה-יעשה-לנו.  י,ד דברו דברים, אלות שוא כרת ברית; ופרח כראש משפט, על תלמי שדי.  י,ה לעגלות בית און, יגורו שכן שמרון:  כי-אבל עליו עמו, וכמריו עליו יגילו--על-כבודו, כי-גלה ממנו.  י,ו גם-אותו לאשור יובל, מנחה למלך ירב; בשנה אפרים יקח, ויבוש ישראל מעצתו.  י,ז נדמה שמרון, מלכה, כקצף, על-פני-מים.  י,ח ונשמדו במות און, חטאת ישראל--קוץ ודרדר, יעלה על-מזבחותם; ואמרו להרים כסונו, ולגבעות נפלו עלינו.  {פ}

י,ט מימי, הגבעה, חטאת, ישראל; שם עמדו, לא-תשיגם בגבעה מלחמה על-בני עלוה.  י,י באותי, ואסרם; ואספו עליהם עמים, באסרם לשתי עינתם (עונותם).  י,יא ואפרים עגלה מלמדה, אהבתי לדוש, ואני עברתי, על-טוב צוארה; ארכיב אפרים יחרוש יהודה, ישדד-לו יעקב.  י,יב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי-חסד, נירו לכם ניר; ועת, לדרוש את-יהוה, עד-יבוא, וירה צדק לכם.  י,יג חרשתם-רשע עולתה קצרתם, אכלתם פרי-כחש--כי-בטחת בדרכך, ברב גבוריך.  י,יד וקאם שאון, בעמך, וכל-מבצריך יושד, כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה:  אם על-בנים, רטשה.  י,טו ככה, עשה לכם בית-אל, מפני, רעת רעתכם; בשחר, נדמה נדמה מלך ישראל.  יא,א כי נער ישראל, ואהבהו; וממצרים, קראתי לבני.  יא,ב קראו, להם; כן, הלכו מפניהם--לבעלים יזבחו, ולפסלים יקטרון.  יא,ג ואנכי תרגלתי לאפרים, קחם על-זרועתיו; ולא ידעו, כי רפאתים.  יא,ד בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה, ואהיה להם כמרימי על על לחיהם; ואט אליו, אוכיל.  יא,ה לא ישוב אל-ארץ מצרים, ואשור הוא מלכו:  כי מאנו, לשוב.  יא,ו וחלה חרב בעריו, וכלתה בדיו ואכלה--ממעצותיהם.  יא,ז ועמי תלואים, למשובתי; ואל-על, יקראהו--יחד, לא ירומם.  יא,ח איך אתנך אפרים, אמגנך ישראל--איך אתנך כאדמה, אשימך כצבאים; נהפך עלי לבי, יחד נכמרו נחומי.  יא,ט לא אעשה חרון אפי, לא אשוב לשחת אפרים:  כי אל אנכי, ולא-איש--בקרבך קדוש, ולא אבוא בעיר.  יא,י אחרי יהוה ילכו, כאריה ישאג:  כי-הוא ישאג, ויחרדו בנים מים.  יא,יא יחרדו כצפור ממצרים, וכיונה מארץ אשור; והושבתים על-בתיהם, נאם-יהוה.  {ס}

יב,א סבבני בכחש אפרים, ובמרמה בית ישראל; ויהודה, עד רד עם-אל, ועם-קדושים, נאמן.  יב,ב אפרים רעה רוח, ורדף קדים--כל-היום, כזב ושד ירבה; וברית עם-אשור יכרתו, ושמן למצרים יובל.  יב,ג וריב ליהוה, עם-יהודה; ולפקד על-יעקב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו.  יב,ד בבטן, עקב את-אחיו; ובאונו, שרה את-אלהים.  יב,ה וישר אל-מלאך ויכל, בכה ויתחנן-לו; בית-אל, ימצאנו, ושם, ידבר עמנו.  יב,ו ויהוה, אלהי הצבאות--יהוה, זכרו.  יב,ז ואתה, באלהיך תשוב; חסד ומשפט שמר, וקוה אל-אלהיך תמיד.  יב,ח כנען, בידו מאזני מרמה--לעשק אהב.  יב,ט ויאמר אפרים--אך עשרתי, מצאתי און לי; כל-יגיעי, לא ימצאו-לי עון אשר-חטא.  יב,י ואנכי יהוה אלהיך, מארץ מצרים; עד אושיבך באהלים, כימי מועד.  יב,יא ודברתי, על-הנביאים, ואנכי, חזון הרביתי; וביד הנביאים, אדמה.  יב,יב אם-גלעד און אך-שוא היו, בגלגל שורים זבחו; גם מזבחותם כגלים, על תלמי שדי.  יב,יג ויברח יעקב, שדה ארם; ויעבד ישראל באשה, ובאשה שמר.  יב,יד ובנביא, העלה יהוה את-ישראל ממצרים; ובנביא, נשמר.  יב,טו הכעיס אפרים, תמרורים; ודמיו, עליו יטוש, וחרפתו, ישיב לו אדניו.  יג,א כדבר אפרים רתת, נשא הוא בישראל; ויאשם בבעל, וימת.  יג,ב ועתה יוספו לחטא, ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים, מעשה חרשים, כלה; להם, הם אמרים, זבחי אדם, עגלים ישקון.  יג,ג לכן, יהיו כענן-בקר, וכטל, משכים הלך; כמץ יסער מגרן, וכעשן מארבה.  יג,ד ואנכי יהוה אלהיך, מארץ מצרים; ואלהים זולתי לא תדע, ומושיע אין בלתי.  יג,ה אני ידעתיך, במדבר--בארץ, תלאבות.  יג,ו כמרעיתם, וישבעו--שבעו, וירם לבם; על-כן, שכחוני.  יג,ז ואהי להם, כמו-שחל--כנמר, על-דרך אשור.  יג,ח אפגשם כדב שכול, ואקרע סגור לבם; ואכלם שם כלביא, חית השדה תבקעם.  יג,ט שחתך ישראל, כי-בי בעזרך.  יג,י אהי מלכך אפוא, ויושיעך בכל-עריך; ושפטיך--אשר אמרת, תנה-לי מלך ושרים.  יג,יא אתן-לך מלך באפי, ואקח בעברתי.  {פ}

יג,יב צרור עון אפרים, צפונה חטאתו.  יג,יג חבלי יולדה, יבאו לו; הוא-בן לא חכם, כי-עת לא-יעמד במשבר בנים.  יג,יד מיד שאול אפדם, ממות אגאלם; אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול--נחם, יסתר מעיני.  יג,טו כי הוא, בין אחים יפריא; יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה, ויבוש מקורו ויחרב מעינו--הוא ישסה, אוצר כל-כלי חמדה.  יד,א תאשם, שמרון, כי מרתה, באלהיה; בחרב יפלו--עלליהם ירטשו, והריותיו יבקעו.  {פ}

יד,ב שובה, ישראל, עד, יהוה אלהיך:  כי כשלת, בעונך.  יד,ג קחו עמכם דברים, ושובו אל-יהוה; אמרו אליו, כל-תשא עון וקח-טוב, ונשלמה פרים, שפתינו.  יד,ד אשור לא יושיענו, על-סוס לא נרכב, ולא-נאמר עוד אלהינו, למעשה ידינו--אשר-בך, ירחם יתום.  יד,ה ארפא, משובתם--אהבם, נדבה:  כי שב אפי, ממנו.  יד,ו אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה; ויך שרשיו, כלבנון.  יד,ז ילכו, ינקותיו, ויהי כזית, הודו; וריח לו, כלבנון.  יד,ח ישבו ישבי בצלו, יחיו דגן ויפרחו כגפן; זכרו, כיין לבנון.  יד,ט אפרים, מה-לי עוד לעצבים; אני עניתי ואשורנו, אני כברוש רענן--ממני, פריך נמצא.  יד,י מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם:  כי-ישרים דרכי יהוה, וצדקים ילכו בם, ופשעים, יכשלו בם.  {ש}