א,א דברי קוהלת בן-דויד, מלך בירושלים. א,ב הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל. א,ג מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו--שיעמול, תחת השמש. א,ד דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. א,ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם. א,ו הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח. א,ז כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הולכים--שם הם שבים, ללכת. א,ח כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תימלא אוזן משמוע. א,ט מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. א,י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו. א,יא אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זיכרון--עם שיהיו, לאחרונה. {פ}
א,יב אני קוהלת, הייתי מלך על-ישראל--בירושלים. א,יג ונתתי את-ליבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמיים; הוא עניין רע, נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו. א,יד ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכול הבל, ורעות רוח. א,טו מעוות, לא-יוכל לתקון; וחסרון, לא-יוכל להימנות. א,טז דיברתי אני עם-ליבי, לאמור--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפניי על-ירושלים; וליבי ראה הרבה, חכמה ודעת. א,יז ואתנה ליבי לדעת חכמה, ודעת הוללות ושכלות: ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח. א,יח כי ברוב חכמה, רוב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב. ב,א אמרתי אני בליבי, לכה-נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל. ב,ב לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זו עושה. ב,ג תרתי בליבי, למשוך ביין את-בשרי; וליבי נוהג בחכמה, ולאחוז בסכלות--עד אשר-אראה אי-זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמיים, מספר ימי חייהם. ב,ד הגדלתי, מעשיי: בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים. ב,ה עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל-פרי. ב,ו עשיתי לי, בריכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים. ב,ז קניתי עבדים ושפחות, ובני-בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכול שהיו לפניי בירושלים. ב,ח כנסתי לי גם-כסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענוגות בני האדם--שידה ושידות. ב,ט וגדלתי והוספתי, מכול שהיה לפניי בירושלים; אף חכמתי, עמדה לי. ב,י וכול אשר שאלו עיניי, לא אצלתי מהם: לא-מנעתי את-ליבי מכל-שמחה, כי-ליבי שמח מכל-עמלי, וזה-היה חלקי, מכל-עמלי. ב,יא ופניתי אני, בכל-מעשיי שעשו ידיי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש. ב,יב ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות: כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר-כבר, עשוהו. ב,יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החושך. ב,יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כולם. ב,טו ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יותר; ודיברתי בליבי, שגם-זה הבל. ב,טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם: בשכבר הימים הבאים, הכול נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל. ב,יז ושנאתי, את-החיים--כי רע עליי המעשה, שנעשה תחת השמש: כי-הכול הבל, ורעות רוח. ב,יח ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש: שאניחנו, לאדם שיהיה אחריי. ב,יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל. ב,כ וסבותי אני, לייאש את-ליבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש. ב,כא כי-יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל-בו, ייתננו חלקו--גם-זה הבל, ורעה רבה. ב,כב כי מה-הווה לאדם, בכל-עמלו, וברעיון, ליבו--שהוא עמל, תחת השמש. ב,כג כי כל-ימיו מכאובים, וכעס עניינו--גם-בלילה, לא-שכב ליבו; גם-זה, הבל הוא. ב,כד אין-טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את-נפשו טוב בעמלו; גם-זו ראיתי אני, כי מיד האלוהים היא. ב,כה כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני. ב,כו כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלוהים--גם-זה הבל, ורעות רוח. ג,א לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים. {פ}
ג,ב עת ללדת, ועת למות;
עת לטעת, ועת לעקור נטוע.
ג,ג עת להרוג ועת לרפוא,
עת לפרוץ ועת לבנות.
ג,ד עת לבכות ועת לשחוק,
עת ספוד ועת רקוד.
ג,ה עת להשליך אבנים, ועת כנוס אבנים;
עת לחבוק, ועת לרחוק מחבק.
ג,ו עת לבקש ועת לאבד,
עת לשמור ועת להשליך.
ג,ז עת לקרוע ועת לתפור,
עת לחשות ועת לדבר.
ג,ח עת לאהוב ועת לשנוא,
עת מלחמה ועת שלום. {פ}
ג,ט מה-יתרון, העושה, באשר, הוא עמל. ג,י ראיתי את-העניין, אשר נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו. ג,יא את-הכול עשה, יפה בעיתו; גם את-העולם, נתן בליבם--מבלי אשר לא-ימצא האדם את-המעשה אשר-עשה האלוהים, מראש ועד-סוף. ג,יב ידעתי, כי אין טוב בם--כי אם-לשמוח, ולעשות טוב בחייו. ג,יג וגם כל-האדם שיאכל ושתה, וראה טוב בכל-עמלו--מתת אלוהים, היא. ג,יד ידעתי, כי כל-אשר יעשה האלוהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף, וממנו אין לגרוע; והאלוהים עשה, שייראו מלפניו. ג,טו מה-שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה; והאלוהים, יבקש את-נרדף. ג,טז ועוד ראיתי, תחת השמש: מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע. ג,יז אמרתי אני, בליבי--את-הצדיק ואת-הרשע, ישפוט האלוהים: כי-עת לכל-חפץ, ועל כל-המעשה שם. ג,יח אמרתי אני, בליבי--על-דברת בני האדם, לברם האלוהים; ולראות, שהם-בהמה המה להם. ג,יט כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכול; ומותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכול הבל. ג,כ הכול הולך, אל-מקום אחד; הכול היה מן-העפר, והכול שב אל-העפר. ג,כא מי יודע, רוח בני האדם--העולה היא, למעלה; ורוח, הבהמה--היורדת היא, למטה לארץ. ג,כב וראיתי, כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי-הוא, חלקו: כי מי יביאנו לראות, במה שיהיה אחריו. ד,א ושבתי אני, ואראה את-כל-העשוקים, אשר נעשים, תחת השמש; והנה דמעת העשוקים, ואין להם מנחם, ומיד עושקיהם כוח, ואין להם מנחם. ד,ב ושבח אני את-המתים, שכבר מתו--מן-החיים, אשר המה חיים עדנה. ד,ג וטוב, משניהם--את אשר-עדן, לא היה: אשר לא-ראה את-המעשה הרע, אשר נעשה תחת השמש. ד,ד וראיתי אני את-כל-עמל, ואת כל-כשרון המעשה--כי היא קנאת-איש, מריעהו; גם-זה הבל, ורעות רוח. ד,ה הכסיל חובק את-ידיו, ואוכל את-בשרו. ד,ו טוב, מלוא כף נחת--ממלוא חופניים עמל, ורעות רוח. ד,ז ושבתי אני ואראה הבל, תחת השמש. ד,ח יש אחד ואין שני גם בן ואח אין-לו, ואין קץ לכל-עמלו--גם-עינו, לא-תשבע עושר; ולמי אני עמל, ומחסר את-נפשי מטובה--גם-זה הבל ועניין רע, הוא. ד,ט טובים השניים, מן-האחד: אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם. ד,י כי אם-ייפולו, האחד יקים את-חברו; ואילו, האחד שייפול, ואין שני, להקימו. ד,יא גם אם-ישכבו שניים, וחם להם; ולאחד, איך ייחם. ד,יב ואם-יתקפו, האחד--השניים, יעמדו נגדו; והחוט, המשולש, לא במהרה, יינתק. ד,יג טוב ילד מסכן, וחכם--ממלך זקן וכסיל, אשר לא-ידע להיזהר עוד. ד,יד כי-מבית הסורים, יצא למלוך: כי גם במלכותו, נולד רש. ד,טו ראיתי, את-כל-החיים, המהלכים, תחת השמש--עם הילד השני, אשר יעמוד תחתיו. ד,טז אין-קץ לכל-העם, לכול אשר-היה לפניהם--גם האחרונים, לא ישמחו-בו: כי-גם-זה הבל, ורעיון רוח. ד,יז שמור רגלך, כאשר תלך אל-בית האלוהים, וקרוב לשמוע, מתת הכסילים זבח: כי-אינם יודעים, לעשות רע. ה,א אל-תבהל על-פיך וליבך אל-ימהר, להוציא דבר--לפני האלוהים: כי האלוהים בשמיים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים. ה,ב כי בא החלום, ברוב עניין; וקול כסיל, ברוב דברים. ה,ג כאשר תידור נדר לאלוהים, אל-תאחר לשלמו--כי אין חפץ, בכסילים: את אשר-תידור, שלם. ה,ד טוב, אשר לא-תידור--משתידור, ולא תשלם. ה,ה אל-תיתן את-פיך, לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא: למה יקצוף האלוהים על-קולך, וחיבל את-מעשה ידיך. ה,ו כי ברוב חלומות והבלים, ודברים הרבה: כי את-האלוהים, ירא. ה,ז אם-עושק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל-תתמה, על-החפץ: כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים, עליהם. ה,ח ויתרון ארץ, בכול הוא--מלך לשדה, נעבד. ה,ט אוהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אוהב בהמון לא תבואה; גם-זה, הבל. ה,י ברבות, הטובה, רבו, אוכליה; ומה-כשרון, לבעליה, כי, אם-ראות עיניו. ה,יא מתוקה שנת העובד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע, לעשיר--איננו מניח לו, לישון. ה,יב יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש: עושר שמור לבעליו, לרעתו. ה,יג ואבד העושר ההוא, בעניין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה. ה,יד כאשר יצא מבטן אימו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-יישא בעמלו, שיולך בידו. ה,טו וגם-זו רעה חולה, כל-עומת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמול לרוח. ה,טז גם כל-ימיו, בחושך יאכל; וכעס הרבה, וחולייו וקצף. ה,יז הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמול תחת-השמש מספר ימי-חייו אשר-נתן-לו האלוהים--כי-הוא חלקו. ה,יח גם כל-האדם אשר נתן-לו האלוהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו, ולשאת את-חלקו, ולשמוח, בעמלו--זה, מתת אלוהים היא. ה,יט כי לא הרבה, יזכור את-ימי חייו: כי האלוהים מענה, בשמחת ליבו. ו,א יש רעה, אשר ראיתי תחת השמש; ורבה היא, על-האדם. ו,ב איש אשר ייתן-לו האלוהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכול אשר-יתאווה, ולא-ישליטנו האלוהים לאכול ממנו--כי איש נוכרי, יאכלנו: זה הבל וחולי רע, הוא. ו,ג אם-יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי-שניו, ונפשו לא-תשבע מן-הטובה, וגם-קבורה, לא-הייתה לו--אמרתי, טוב ממנו הנפל. ו,ד כי-בהבל בא, ובחושך ילך; ובחושך, שמו יכוסה. ו,ה גם-שמש לא-ראה, ולא ידע; נחת לזה, מזה. ו,ו ואילו חיה, אלף שנים פעמיים, וטובה, לא ראה--הלוא אל-מקום אחד, הכול הולך. ו,ז כל-עמל האדם, לפיהו; וגם-הנפש, לא תימלא. ו,ח כי מה-יותר לחכם, מן-הכסיל; מה-לעני יודע, להלוך נגד החיים. ו,ט טוב מראה עיניים, מהלוך-נפש; גם-זה הבל, ורעות רוח. ו,י מה-שהיה, כבר נקרא שמו, ונודע, אשר-הוא אדם; ולא-יוכל לדין, עם שתקיף ממנו. ו,יא כי יש-דברים הרבה, מרבים הבל; מה-יותר, לאדם. ו,יב כי מי-יודע מה-טוב לאדם בחיים, מספר ימי-חיי הבלו--ויעשם כצל: אשר מי-יגיד לאדם, מה-יהיה אחריו תחת השמש. ז,א טוב שם, משמן טוב; ויום המוות, מיום היוולדו. ז,ב טוב ללכת אל-בית-אבל, מלכת אל-בית משתה--באשר, הוא סוף כל-האדם; והחי, ייתן אל-ליבו. ז,ג טוב כעס, משחוק: כי-ברוע פנים, ייטב לב. ז,ד לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה. ז,ה טוב, לשמוע גערת חכם--מאיש, שומע שיר כסילים. ז,ו כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחוק הכסיל; וגם-זה, הבל. ז,ז כי העושק, יהולל חכם; ויאבד את-לב, מתנה. ז,ח טוב אחרית דבר, מראשיתו; טוב ארך-רוח, מגבה-רוח. ז,ט אל-תבהל ברוחך, לכעוס: כי כעס, בחיק כסילים ינוח. ז,י אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשונים, היו טובים מאלה: כי לא מחכמה, שאלת על-זה. ז,יא טובה חכמה, עם-נחלה; ויותר, לרואי השמש. ז,יב כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחייה בעליה. ז,יג ראה, את-מעשה האלוהים: כי מי יוכל לתקן, את אשר עיוותו. ז,יד ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה; גם את-זה לעומת-זה, עשה האלוהים, על-דברת שלא ימצא האדם אחריו, מאומה. ז,טו את-הכול ראיתי, בימי הבלי; יש צדיק, אובד בצדקו, ויש רשע, מאריך ברעתו. ז,טז אל-תהי צדיק הרבה, ואל-תתחכם יותר: למה, תישומם. ז,יז אל-תרשע הרבה, ואל-תהי סכל: למה תמות, בלא עיתך. ז,יח טוב אשר תאחוז בזה, וגם-מזה אל-תנח את-ידך: כי-ירא אלוהים, ייצא את-כולם. ז,יט החכמה, תעוז לחכם--מעשרה, שליטים, אשר היו, בעיר. ז,כ כי אדם, אין צדיק בארץ--אשר יעשה-טוב, ולא יחטא. ז,כא גם לכל-הדברים אשר ידברו, אל-תיתן ליבך: אשר לא-תשמע את-עבדך, מקללך. ז,כב כי גם-פעמים רבות, ידע ליבך: אשר גם-אתה, קיללת אחרים. ז,כג כל-זו, ניסיתי בחכמה; אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני. ז,כד רחוק, מה-שהיה; ועמוק עמוק, מי ימצאנו. ז,כה סבותי אני וליבי לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון; ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות. ז,כו ומוצא אני מר ממוות, את-האישה אשר-היא מצודים וחרמים ליבה--אסורים ידיה; טוב לפני האלוהים, יימלט ממנה, וחוטא, יילכד בה. ז,כז ראה זה מצאתי, אמרה קוהלת; אחת לאחת, למצוא חשבון. ז,כח אשר עוד-ביקשה נפשי, ולא מצאתי: אדם אחד מאלף, מצאתי--ואישה בכל-אלה, לא מצאתי. ז,כט לבד ראה-זה מצאתי, אשר עשה האלוהים את-האדם ישר; והמה ביקשו, חישבונות רבים. ח,א מי, כהחכם, ומי יודע, פשר דבר; חכמת אדם תאיר פניו, ועוז פניו ישונה. ח,ב אני, פי-מלך שמור, ועל, דברת שבועת אלוהים. ח,ג אל-תיבהל מפניו תלך, אל-תעמוד בדבר רע: כי כל-אשר יחפוץ, יעשה. ח,ד באשר דבר-מלך, שלטון; ומי יאמר-לו, מה-תעשה. ח,ה שומר מצוה, לא יידע דבר רע; ועת ומשפט, יידע לב חכם. ח,ו כי לכל-חפץ, יש עת ומשפט: כי-רעת האדם, רבה עליו. ח,ז כי-איננו יודע, מה-שיהיה: כי כאשר יהיה, מי יגיד לו. ח,ח אין אדם שליט ברוח, לכלוא את-הרוח, ואין שלטון ביום המוות, ואין משלחת במלחמה; ולא-ימלט רשע, את-בעליו. ח,ט את-כל-זה ראיתי, ונתון את-ליבי, לכל-מעשה, אשר נעשה תחת השמש: עת, אשר שלט האדם באדם--לרע לו. ח,י ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, וישתכחו בעיר, אשר כן-עשו; גם-זה, הבל. ח,יא אשר אין-נעשה פתגם, מעשה הרעה מהרה; על-כן מלא לב בני-האדם, בהם--לעשות רע. ח,יב אשר חוטא, עושה רע מאת--ומאריך לו: כי, גם-יודע אני, אשר יהיה-טוב ליראי האלוהים, אשר ייראו מלפניו. ח,יג וטוב לא-יהיה לרשע, ולא-יאריך ימים כצל--אשר איננו ירא, מלפני אלוהים. ח,יד יש-הבל, אשר נעשה על-הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים: אמרתי, שגם-זה הבל. ח,טו ושיבחתי אני, את-השמחה, אשר אין-טוב לאדם תחת השמש, כי אם-לאכול ולשתות ולשמוח; והוא ילוונו בעמלו, ימי חייו אשר-נתן-לו האלוהים--תחת השמש. ח,טז כאשר נתתי את-ליבי, לדעת חכמה, ולראות את-העניין, אשר נעשה על-הארץ: כי גם ביום, ובלילה--שינה, בעיניו איננו רואה. ח,יז וראיתי, את-כל-מעשה האלוהים, כי לא יוכל האדם למצוא את-המעשה אשר נעשה תחת-השמש, בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא; וגם אם-יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא. ט,א כי את-כל-זה נתתי אל-ליבי, ולבור את-כל-זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם, ביד האלוהים; גם-אהבה גם-שנאה, אין יודע האדם--הכול, לפניהם. ט,ב הכול כאשר לכול, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזובח, ולאשר איננו זובח: כטוב, כחוטא--הנשבע, כאשר שבועה ירא. ט,ג זה רע, בכול אשר-נעשה תחת השמש--כי-מקרה אחד, לכול; וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם, בחייהם, ואחריו, אל-המתים. ט,ד כי-מי אשר יחובר, אל כל-החיים יש ביטחון: כי-לכלב חי הוא טוב, מן-האריה המת. ט,ה כי החיים יודעים, שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר--כי נשכח, זכרם. ט,ו גם אהבתם גם-שנאתם גם-קנאתם, כבר אבדה; וחלק אין-להם עוד לעולם, בכול אשר-נעשה תחת השמש. ט,ז לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב-טוב יינך: כי כבר, רצה האלוהים את-מעשיך. ט,ח בכל-עת, יהיו בגדיך לבנים; ושמן, על-ראשך אל-יחסר. ט,ט ראה חיים עם-אישה אשר-אהבת, כל-ימי חיי הבלך, אשר נתן-לך תחת השמש, כול ימי הבלך: כי הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש. ט,י כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחך--עשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה. {ס}
ט,יא שבתי וראה תחת-השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים, חן: כי-עת ופגע, יקרה את-כולם. ט,יב כי גם לא-יידע האדם את-עיתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכציפורים, האחוזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתיפול עליהם פתאום. ט,יג גם-זו ראיתי חכמה, תחת השמש; וגדולה היא, אליי. ט,יד עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא-אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה, מצודים גדולים. ט,טו ומצא בה, איש מסכן חכם, ומילט-הוא את-העיר, בחכמתו; ואדם לא זכר, את-האיש המסכן ההוא. ט,טז ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים. ט,יז דברי חכמים, בנחת נשמעים--מזעקת מושל, בכסילים. ט,יח טובה חכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה. י,א זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט. י,ב לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. י,ג וגם-בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא. י,ד אם-רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל-תנח: כי מרפא, יניח חטאים גדולים. י,ה יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיוצא מלפני השליט. י,ו ניתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל יישבו. י,ז ראיתי עבדים, על-סוסים; ושרים הולכים כעבדים, על-הארץ. י,ח חופר גומץ, בו ייפול; ופורץ גדר, יישכנו נחש. י,ט מסיע אבנים, ייעצב בהם; בוקע עצים, ייסכן בם. י,י אם-קהה הברזל, והוא לא-פנים קילקל, וחיילים, יגבר; ויתרון הכשר, חכמה. י,יא אם-יישוך הנחש, בלא-לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון. י,יב דברי פי-חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו. י,יג תחילת דברי-פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה. י,יד והסכל, ירבה דברים; לא-יידע האדם, מה-שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו. י,טו עמל הכסילים, תייגענו--אשר לא-ידע, ללכת אל-עיר. י,טז אי-לך ארץ, שמלכך נער; ושרייך, בבוקר יאכלו. י,יז אשרך ארץ, שמלכך בן-חורים; ושרייך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי. י,יח בעצלתיים, יימך המקרה; ובשפלות ידיים, ידלוף הבית. י,יט לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את-הכול. י,כ גם במדעך, מלך אל-תקלל, ובחדרי משכבך, אל-תקלל עשיר: כי עוף השמיים יוליך את-הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר. יא,א שלח לחמך, על-פני המים: כי-ברוב הימים, תמצאנו. יא,ב תן-חלק לשבעה, וגם לשמונה: כי לא תדע, מה-יהיה רעה על-הארץ. יא,ג אם-יימלאו העבים גשם על-הארץ יריקו, ואם-ייפול עץ בדרום ואם בצפון--מקום שייפול העץ, שם יהוא. יא,ד שומר רוח, לא יזרע; ורואה בעבים, לא יקצור. יא,ה כאשר אינך יודע מה-דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה: ככה, לא תדע את-מעשה האלוהים, אשר יעשה, את-הכול. יא,ו בבוקר זרע את-זרעך, ולערב אל-תנח ידך: כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או-זה, ואם-שניהם כאחד, טובים. יא,ז ומתוק, האור; וטוב לעיניים, לראות את-השמש. יא,ח כי אם-שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח; ויזכור את-ימי החושך, כי-הרבה יהיו כל-שבא הבל. יא,ט שמח בחור בילדותך, ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על-כל-אלה יביאך האלוהים במשפט. יא,י והסר כעס מליבך, והעבר רעה מבשרך: כי-הילדות והשחרות, הבל. יב,א וזכור, את-בוראך, בימי, בחורותיך: עד אשר לא-יבואו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין-לי בהם חפץ. יב,ב עד אשר לא-תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם. יב,ג ביום, שיזועו שומרי הבית, והתעוותו, אנשי החיל; ובטלו הטוחנות כי מיעטו, וחשכו הרואות בארובות. יב,ד וסוגרו דלתיים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הציפור, ויישחו כל-בנות השיר. יב,ה גם מגבוה ייראו, וחתחתים בדרך, וינץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האבייונה: כי-הולך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים. יב,ו עד אשר לא-יירתק חבל הכסף, ותרוץ גולת הזהב; ותישבר כד על-המבוע, ונרוץ הגלגל אל-הבור. יב,ז וישוב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלוהים אשר נתנה. יב,ח הבל הבלים אמר הקוהלת, הכול הבל. יב,ט ויותר, שהיה קוהלת חכם: עוד, לימד-דעת את-העם, ואיזן וחיקר, תיקן משלים הרבה. יב,י ביקש קוהלת, למצוא דברי-חפץ; וכתוב יושר, דברי אמת. יב,יא דברי חכמים כדרבונות, וכמשמרות נטועים בעלי אסופות; ניתנו, מרועה אחד. יב,יב ויותר מהמה, בני היזהר: עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר. יב,יג סוף דבר, הכול נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם. יב,יד כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע. {ש}