קוהלת

א,א דברי קוהלת בן-דויד, מלך בירושלים.  א,ב הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל.  א,ג מה-יתרון, לאדם:  בכל-עמלו--שיעמול, תחת השמש.  א,ד דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.  א,ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם.  א,ו הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח.  א,ז כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הולכים--שם הם שבים, ללכת.  א,ח כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תימלא אוזן משמוע.  א,ט מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש.  א,י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא:  כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו.  א,יא אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זיכרון--עם שיהיו, לאחרונה.  {פ}

א,יב אני קוהלת, הייתי מלך על-ישראל--בירושלים.  א,יג ונתתי את-ליבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמיים; הוא עניין רע, נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו.  א,יד ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכול הבל, ורעות רוח.  א,טו מעוות, לא-יוכל לתקון; וחסרון, לא-יוכל להימנות.  א,טז דיברתי אני עם-ליבי, לאמור--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפניי על-ירושלים; וליבי ראה הרבה, חכמה ודעת.  א,יז ואתנה ליבי לדעת חכמה, ודעת הוללות ושכלות:  ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח.  א,יח כי ברוב חכמה, רוב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.  ב,א אמרתי אני בליבי, לכה-נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל.  ב,ב לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זו עושה.  ב,ג תרתי בליבי, למשוך ביין את-בשרי; וליבי נוהג בחכמה, ולאחוז בסכלות--עד אשר-אראה אי-זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמיים, מספר ימי חייהם.  ב,ד הגדלתי, מעשיי:  בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים.  ב,ה עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל-פרי.  ב,ו עשיתי לי, בריכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים.  ב,ז קניתי עבדים ושפחות, ובני-בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכול שהיו לפניי בירושלים.  ב,ח כנסתי לי גם-כסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענוגות בני האדם--שידה ושידות.  ב,ט וגדלתי והוספתי, מכול שהיה לפניי בירושלים; אף חכמתי, עמדה לי.  ב,י וכול אשר שאלו עיניי, לא אצלתי מהם:  לא-מנעתי את-ליבי מכל-שמחה, כי-ליבי שמח מכל-עמלי, וזה-היה חלקי, מכל-עמלי.  ב,יא ופניתי אני, בכל-מעשיי שעשו ידיי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש.  ב,יב ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות:  כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר-כבר, עשוהו.  ב,יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החושך.  ב,יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כולם.  ב,טו ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יותר; ודיברתי בליבי, שגם-זה הבל.  ב,טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם:  בשכבר הימים הבאים, הכול נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל.  ב,יז ושנאתי, את-החיים--כי רע עליי המעשה, שנעשה תחת השמש:  כי-הכול הבל, ורעות רוח.  ב,יח ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש:  שאניחנו, לאדם שיהיה אחריי.  ב,יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל.  ב,כ וסבותי אני, לייאש את-ליבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש.  ב,כא כי-יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל-בו, ייתננו חלקו--גם-זה הבל, ורעה רבה.  ב,כב כי מה-הווה לאדם, בכל-עמלו, וברעיון, ליבו--שהוא עמל, תחת השמש.  ב,כג כי כל-ימיו מכאובים, וכעס עניינו--גם-בלילה, לא-שכב ליבו; גם-זה, הבל הוא.  ב,כד אין-טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את-נפשו טוב בעמלו; גם-זו ראיתי אני, כי מיד האלוהים היא.  ב,כה כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני.  ב,כו כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלוהים--גם-זה הבל, ורעות רוח.  ג,א לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים.  {פ}

ג,ב        עת ללדת,        ועת למות;
          עת לטעת,        ועת לעקור נטוע.
ג,ג        עת להרוג        ועת לרפוא,
          עת לפרוץ        ועת לבנות.
ג,ד        עת לבכות          ועת לשחוק,
          עת ספוד         ועת רקוד.
ג,ה        עת להשליך אבנים,        ועת כנוס אבנים;
          עת לחבוק,         ועת לרחוק מחבק.
ג,ו        עת לבקש         ועת לאבד,
          עת לשמור        ועת להשליך.
ג,ז        עת לקרוע        ועת לתפור,
          עת לחשות        ועת לדבר.
ג,ח        עת לאהוב         ועת לשנוא,
          עת מלחמה        ועת שלום.  {פ}

ג,ט         מה-יתרון, העושה, באשר, הוא עמל.  ג,י ראיתי את-העניין, אשר נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו.  ג,יא את-הכול עשה, יפה בעיתו; גם את-העולם, נתן בליבם--מבלי אשר לא-ימצא האדם את-המעשה אשר-עשה האלוהים, מראש ועד-סוף.  ג,יב ידעתי, כי אין טוב בם--כי אם-לשמוח, ולעשות טוב בחייו.  ג,יג וגם כל-האדם שיאכל ושתה, וראה טוב בכל-עמלו--מתת אלוהים, היא.  ג,יד ידעתי, כי כל-אשר יעשה האלוהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף, וממנו אין לגרוע; והאלוהים עשה, שייראו מלפניו.  ג,טו מה-שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה; והאלוהים, יבקש את-נרדף.  ג,טז ועוד ראיתי, תחת השמש:  מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע.  ג,יז אמרתי אני, בליבי--את-הצדיק ואת-הרשע, ישפוט האלוהים:  כי-עת לכל-חפץ, ועל כל-המעשה שם.  ג,יח אמרתי אני, בליבי--על-דברת בני האדם, לברם האלוהים; ולראות, שהם-בהמה המה להם.  ג,יט כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכול; ומותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכול הבל.  ג,כ הכול הולך, אל-מקום אחד; הכול היה מן-העפר, והכול שב אל-העפר.  ג,כא מי יודע, רוח בני האדם--העולה היא, למעלה; ורוח, הבהמה--היורדת היא, למטה לארץ.  ג,כב וראיתי, כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי-הוא, חלקו:  כי מי יביאנו לראות, במה שיהיה אחריו.  ד,א ושבתי אני, ואראה את-כל-העשוקים, אשר נעשים, תחת השמש; והנה דמעת העשוקים, ואין להם מנחם, ומיד עושקיהם כוח, ואין להם מנחם.  ד,ב ושבח אני את-המתים, שכבר מתו--מן-החיים, אשר המה חיים עדנה.  ד,ג וטוב, משניהם--את אשר-עדן, לא היה:  אשר לא-ראה את-המעשה הרע, אשר נעשה תחת השמש.  ד,ד וראיתי אני את-כל-עמל, ואת כל-כשרון המעשה--כי היא קנאת-איש, מריעהו; גם-זה הבל, ורעות רוח.  ד,ה הכסיל חובק את-ידיו, ואוכל את-בשרו.  ד,ו טוב, מלוא כף נחת--ממלוא חופניים עמל, ורעות רוח.  ד,ז ושבתי אני ואראה הבל, תחת השמש.  ד,ח יש אחד ואין שני גם בן ואח אין-לו, ואין קץ לכל-עמלו--גם-עינו, לא-תשבע עושר; ולמי אני עמל, ומחסר את-נפשי מטובה--גם-זה הבל ועניין רע, הוא.  ד,ט טובים השניים, מן-האחד:  אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם.  ד,י כי אם-ייפולו, האחד יקים את-חברו; ואילו, האחד שייפול, ואין שני, להקימו.  ד,יא גם אם-ישכבו שניים, וחם להם; ולאחד, איך ייחם.  ד,יב ואם-יתקפו, האחד--השניים, יעמדו נגדו; והחוט, המשולש, לא במהרה, יינתק.  ד,יג טוב ילד מסכן, וחכם--ממלך זקן וכסיל, אשר לא-ידע להיזהר עוד.  ד,יד כי-מבית הסורים, יצא למלוך:  כי גם במלכותו, נולד רש.  ד,טו ראיתי, את-כל-החיים, המהלכים, תחת השמש--עם הילד השני, אשר יעמוד תחתיו.  ד,טז אין-קץ לכל-העם, לכול אשר-היה לפניהם--גם האחרונים, לא ישמחו-בו:  כי-גם-זה הבל, ורעיון רוח.  ד,יז שמור רגלך, כאשר תלך אל-בית האלוהים, וקרוב לשמוע, מתת הכסילים זבח:  כי-אינם יודעים, לעשות רע.  ה,א אל-תבהל על-פיך וליבך אל-ימהר, להוציא דבר--לפני האלוהים:  כי האלוהים בשמיים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים.  ה,ב כי בא החלום, ברוב עניין; וקול כסיל, ברוב דברים.  ה,ג כאשר תידור נדר לאלוהים, אל-תאחר לשלמו--כי אין חפץ, בכסילים:  את אשר-תידור, שלם.  ה,ד טוב, אשר לא-תידור--משתידור, ולא תשלם.  ה,ה אל-תיתן את-פיך, לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא:  למה יקצוף האלוהים על-קולך, וחיבל את-מעשה ידיך.  ה,ו כי ברוב חלומות והבלים, ודברים הרבה:  כי את-האלוהים, ירא.  ה,ז אם-עושק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל-תתמה, על-החפץ:  כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים, עליהם.  ה,ח ויתרון ארץ, בכול הוא--מלך לשדה, נעבד.  ה,ט אוהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אוהב בהמון לא תבואה; גם-זה, הבל.  ה,י ברבות, הטובה, רבו, אוכליה; ומה-כשרון, לבעליה, כי, אם-ראות עיניו.  ה,יא מתוקה שנת העובד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע, לעשיר--איננו מניח לו, לישון.  ה,יב יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש:  עושר שמור לבעליו, לרעתו.  ה,יג ואבד העושר ההוא, בעניין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה.  ה,יד כאשר יצא מבטן אימו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-יישא בעמלו, שיולך בידו.  ה,טו וגם-זו רעה חולה, כל-עומת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמול לרוח.  ה,טז גם כל-ימיו, בחושך יאכל; וכעס הרבה, וחולייו וקצף.  ה,יז הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמול תחת-השמש מספר ימי-חייו אשר-נתן-לו האלוהים--כי-הוא חלקו.  ה,יח גם כל-האדם אשר נתן-לו האלוהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו, ולשאת את-חלקו, ולשמוח, בעמלו--זה, מתת אלוהים היא.  ה,יט כי לא הרבה, יזכור את-ימי חייו:  כי האלוהים מענה, בשמחת ליבו.  ו,א יש רעה, אשר ראיתי תחת השמש; ורבה היא, על-האדם.  ו,ב איש אשר ייתן-לו האלוהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכול אשר-יתאווה, ולא-ישליטנו האלוהים לאכול ממנו--כי איש נוכרי, יאכלנו:  זה הבל וחולי רע, הוא.  ו,ג אם-יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי-שניו, ונפשו לא-תשבע מן-הטובה, וגם-קבורה, לא-הייתה לו--אמרתי, טוב ממנו הנפל.  ו,ד כי-בהבל בא, ובחושך ילך; ובחושך, שמו יכוסה.  ו,ה גם-שמש לא-ראה, ולא ידע; נחת לזה, מזה.  ו,ו ואילו חיה, אלף שנים פעמיים, וטובה, לא ראה--הלוא אל-מקום אחד, הכול הולך.  ו,ז כל-עמל האדם, לפיהו; וגם-הנפש, לא תימלא.  ו,ח כי מה-יותר לחכם, מן-הכסיל; מה-לעני יודע, להלוך נגד החיים.  ו,ט טוב מראה עיניים, מהלוך-נפש; גם-זה הבל, ורעות רוח.  ו,י מה-שהיה, כבר נקרא שמו, ונודע, אשר-הוא אדם; ולא-יוכל לדין, עם שתקיף ממנו.  ו,יא כי יש-דברים הרבה, מרבים הבל; מה-יותר, לאדם.  ו,יב כי מי-יודע מה-טוב לאדם בחיים, מספר ימי-חיי הבלו--ויעשם כצל:  אשר מי-יגיד לאדם, מה-יהיה אחריו תחת השמש.  ז,א טוב שם, משמן טוב; ויום המוות, מיום היוולדו.  ז,ב טוב ללכת אל-בית-אבל, מלכת אל-בית משתה--באשר, הוא סוף כל-האדם; והחי, ייתן אל-ליבו.  ז,ג טוב כעס, משחוק:  כי-ברוע פנים, ייטב לב.  ז,ד לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה.  ז,ה טוב, לשמוע גערת חכם--מאיש, שומע שיר כסילים.  ז,ו כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחוק הכסיל; וגם-זה, הבל.  ז,ז כי העושק, יהולל חכם; ויאבד את-לב, מתנה.  ז,ח טוב אחרית דבר, מראשיתו; טוב ארך-רוח, מגבה-רוח.  ז,ט אל-תבהל ברוחך, לכעוס:  כי כעס, בחיק כסילים ינוח.  ז,י אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשונים, היו טובים מאלה:  כי לא מחכמה, שאלת על-זה.  ז,יא טובה חכמה, עם-נחלה; ויותר, לרואי השמש.  ז,יב כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחייה בעליה.  ז,יג ראה, את-מעשה האלוהים:  כי מי יוכל לתקן, את אשר עיוותו.  ז,יד ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה; גם את-זה לעומת-זה, עשה האלוהים, על-דברת שלא ימצא האדם אחריו, מאומה.  ז,טו את-הכול ראיתי, בימי הבלי; יש צדיק, אובד בצדקו, ויש רשע, מאריך ברעתו.  ז,טז אל-תהי צדיק הרבה, ואל-תתחכם יותר:  למה, תישומם.  ז,יז אל-תרשע הרבה, ואל-תהי סכל:  למה תמות, בלא עיתך.  ז,יח טוב אשר תאחוז בזה, וגם-מזה אל-תנח את-ידך:  כי-ירא אלוהים, ייצא את-כולם.  ז,יט החכמה, תעוז לחכם--מעשרה, שליטים, אשר היו, בעיר.  ז,כ כי אדם, אין צדיק בארץ--אשר יעשה-טוב, ולא יחטא.  ז,כא גם לכל-הדברים אשר ידברו, אל-תיתן ליבך:  אשר לא-תשמע את-עבדך, מקללך.  ז,כב כי גם-פעמים רבות, ידע ליבך:  אשר גם-אתה, קיללת אחרים.  ז,כג כל-זו, ניסיתי בחכמה; אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני.  ז,כד רחוק, מה-שהיה; ועמוק עמוק, מי ימצאנו.  ז,כה סבותי אני וליבי לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון; ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות.  ז,כו ומוצא אני מר ממוות, את-האישה אשר-היא מצודים וחרמים ליבה--אסורים ידיה; טוב לפני האלוהים, יימלט ממנה, וחוטא, יילכד בה.  ז,כז ראה זה מצאתי, אמרה קוהלת; אחת לאחת, למצוא חשבון.  ז,כח אשר עוד-ביקשה נפשי, ולא מצאתי:  אדם אחד מאלף, מצאתי--ואישה בכל-אלה, לא מצאתי.  ז,כט לבד ראה-זה מצאתי, אשר עשה האלוהים את-האדם ישר; והמה ביקשו, חישבונות רבים.  ח,א מי, כהחכם, ומי יודע, פשר דבר; חכמת אדם תאיר פניו, ועוז פניו ישונה.  ח,ב אני, פי-מלך שמור, ועל, דברת שבועת אלוהים.  ח,ג אל-תיבהל מפניו תלך, אל-תעמוד בדבר רע:  כי כל-אשר יחפוץ, יעשה.  ח,ד באשר דבר-מלך, שלטון; ומי יאמר-לו, מה-תעשה.  ח,ה שומר מצוה, לא יידע דבר רע; ועת ומשפט, יידע לב חכם.  ח,ו כי לכל-חפץ, יש עת ומשפט:  כי-רעת האדם, רבה עליו.  ח,ז כי-איננו יודע, מה-שיהיה:  כי כאשר יהיה, מי יגיד לו.  ח,ח אין אדם שליט ברוח, לכלוא את-הרוח, ואין שלטון ביום המוות, ואין משלחת במלחמה; ולא-ימלט רשע, את-בעליו.  ח,ט את-כל-זה ראיתי, ונתון את-ליבי, לכל-מעשה, אשר נעשה תחת השמש:  עת, אשר שלט האדם באדם--לרע לו.  ח,י ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, וישתכחו בעיר, אשר כן-עשו; גם-זה, הבל.  ח,יא אשר אין-נעשה פתגם, מעשה הרעה מהרה; על-כן מלא לב בני-האדם, בהם--לעשות רע.  ח,יב אשר חוטא, עושה רע מאת--ומאריך לו:  כי, גם-יודע אני, אשר יהיה-טוב ליראי האלוהים, אשר ייראו מלפניו.  ח,יג וטוב לא-יהיה לרשע, ולא-יאריך ימים כצל--אשר איננו ירא, מלפני אלוהים.  ח,יד יש-הבל, אשר נעשה על-הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים:  אמרתי, שגם-זה הבל.  ח,טו ושיבחתי אני, את-השמחה, אשר אין-טוב לאדם תחת השמש, כי אם-לאכול ולשתות ולשמוח; והוא ילוונו בעמלו, ימי חייו אשר-נתן-לו האלוהים--תחת השמש.  ח,טז כאשר נתתי את-ליבי, לדעת חכמה, ולראות את-העניין, אשר נעשה על-הארץ:  כי גם ביום, ובלילה--שינה, בעיניו איננו רואה.  ח,יז וראיתי, את-כל-מעשה האלוהים, כי לא יוכל האדם למצוא את-המעשה אשר נעשה תחת-השמש, בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא; וגם אם-יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא.  ט,א כי את-כל-זה נתתי אל-ליבי, ולבור את-כל-זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם, ביד האלוהים; גם-אהבה גם-שנאה, אין יודע האדם--הכול, לפניהם.  ט,ב הכול כאשר לכול, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזובח, ולאשר איננו זובח:  כטוב, כחוטא--הנשבע, כאשר שבועה ירא.  ט,ג זה רע, בכול אשר-נעשה תחת השמש--כי-מקרה אחד, לכול; וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם, בחייהם, ואחריו, אל-המתים.  ט,ד כי-מי אשר יחובר, אל כל-החיים יש ביטחון:  כי-לכלב חי הוא טוב, מן-האריה המת.  ט,ה כי החיים יודעים, שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר--כי נשכח, זכרם.  ט,ו גם אהבתם גם-שנאתם גם-קנאתם, כבר אבדה; וחלק אין-להם עוד לעולם, בכול אשר-נעשה תחת השמש.  ט,ז לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב-טוב יינך:  כי כבר, רצה האלוהים את-מעשיך.  ט,ח בכל-עת, יהיו בגדיך לבנים; ושמן, על-ראשך אל-יחסר.  ט,ט ראה חיים עם-אישה אשר-אהבת, כל-ימי חיי הבלך, אשר נתן-לך תחת השמש, כול ימי הבלך:  כי הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש.  ט,י כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחך--עשה:  כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה.  {ס}

ט,יא שבתי וראה תחת-השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים, חן:  כי-עת ופגע, יקרה את-כולם.  ט,יב כי גם לא-יידע האדם את-עיתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכציפורים, האחוזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתיפול עליהם פתאום.  ט,יג גם-זו ראיתי חכמה, תחת השמש; וגדולה היא, אליי.  ט,יד עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא-אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה, מצודים גדולים.  ט,טו ומצא בה, איש מסכן חכם, ומילט-הוא את-העיר, בחכמתו; ואדם לא זכר, את-האיש המסכן ההוא.  ט,טז ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים.  ט,יז דברי חכמים, בנחת נשמעים--מזעקת מושל, בכסילים.  ט,יח טובה חכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה.  י,א זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט.  י,ב לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו.  י,ג וגם-בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא.  י,ד אם-רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל-תנח:  כי מרפא, יניח חטאים גדולים.  י,ה יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיוצא מלפני השליט.  י,ו ניתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל יישבו.  י,ז ראיתי עבדים, על-סוסים; ושרים הולכים כעבדים, על-הארץ.  י,ח חופר גומץ, בו ייפול; ופורץ גדר, יישכנו נחש.  י,ט מסיע אבנים, ייעצב בהם; בוקע עצים, ייסכן בם.  י,י אם-קהה הברזל, והוא לא-פנים קילקל, וחיילים, יגבר; ויתרון הכשר, חכמה.  י,יא אם-יישוך הנחש, בלא-לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון.  י,יב דברי פי-חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו.  י,יג תחילת דברי-פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה.  י,יד והסכל, ירבה דברים; לא-יידע האדם, מה-שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו.  י,טו עמל הכסילים, תייגענו--אשר לא-ידע, ללכת אל-עיר.  י,טז אי-לך ארץ, שמלכך נער; ושרייך, בבוקר יאכלו.  י,יז אשרך ארץ, שמלכך בן-חורים; ושרייך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי.  י,יח בעצלתיים, יימך המקרה; ובשפלות ידיים, ידלוף הבית.  י,יט לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את-הכול.  י,כ גם במדעך, מלך אל-תקלל, ובחדרי משכבך, אל-תקלל עשיר:  כי עוף השמיים יוליך את-הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר.  יא,א שלח לחמך, על-פני המים:  כי-ברוב הימים, תמצאנו.  יא,ב תן-חלק לשבעה, וגם לשמונה:  כי לא תדע, מה-יהיה רעה על-הארץ.  יא,ג אם-יימלאו העבים גשם על-הארץ יריקו, ואם-ייפול עץ בדרום ואם בצפון--מקום שייפול העץ, שם יהוא.  יא,ד שומר רוח, לא יזרע; ורואה בעבים, לא יקצור.  יא,ה כאשר אינך יודע מה-דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה:  ככה, לא תדע את-מעשה האלוהים, אשר יעשה, את-הכול.  יא,ו בבוקר זרע את-זרעך, ולערב אל-תנח ידך:  כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או-זה, ואם-שניהם כאחד, טובים.  יא,ז ומתוק, האור; וטוב לעיניים, לראות את-השמש.  יא,ח כי אם-שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח; ויזכור את-ימי החושך, כי-הרבה יהיו כל-שבא הבל.  יא,ט שמח בחור בילדותך, ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על-כל-אלה יביאך האלוהים במשפט.  יא,י והסר כעס מליבך, והעבר רעה מבשרך:  כי-הילדות והשחרות, הבל.  יב,א וזכור, את-בוראך, בימי, בחורותיך:  עד אשר לא-יבואו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין-לי בהם חפץ.  יב,ב עד אשר לא-תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם.  יב,ג ביום, שיזועו שומרי הבית, והתעוותו, אנשי החיל; ובטלו הטוחנות כי מיעטו, וחשכו הרואות בארובות.  יב,ד וסוגרו דלתיים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הציפור, ויישחו כל-בנות השיר.  יב,ה גם מגבוה ייראו, וחתחתים בדרך, וינץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האבייונה:  כי-הולך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים.  יב,ו עד אשר לא-יירתק חבל הכסף, ותרוץ גולת הזהב; ותישבר כד על-המבוע, ונרוץ הגלגל אל-הבור.  יב,ז וישוב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלוהים אשר נתנה.  יב,ח הבל הבלים אמר הקוהלת, הכול הבל.  יב,ט ויותר, שהיה קוהלת חכם:  עוד, לימד-דעת את-העם, ואיזן וחיקר, תיקן משלים הרבה.  יב,י ביקש קוהלת, למצוא דברי-חפץ; וכתוב יושר, דברי אמת.  יב,יא דברי חכמים כדרבונות, וכמשמרות נטועים בעלי אסופות; ניתנו, מרועה אחד.  יב,יב ויותר מהמה, בני היזהר:  עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר.  יב,יג סוף דבר, הכול נשמע:  את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם.  יב,יד כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם:  אם-טוב, ואם-רע.  {ש}