א,א משלי, שלמה בן-דויד-- מלך, ישראל.
א,ב לדעת חכמה ומוסר; להבין, אמרי בינה.
א,ג לקחת, מוסר השכל; צדק ומשפט, ומישרים.
א,ד לתת לפתיים עורמה; לנער, דעת ומזימה.
א,ה ישמע חכם, ויוסף לקח; ונבון, תחבולות יקנה.
א,ו להבין משל, ומליצה; דברי חכמים, וחידותם.
א,ז יראת יהוה, ראשית דעת; חכמה ומוסר, אווילים בזו.
א,ח שמע בני, מוסר אביך; ואל-תיטוש, תורת אימך.
א,ט כי, לווית חן הם לראשך; וענקים, לגרגרותיך.
א,י בני-- אם-יפתוך חטאים, אל-תאבה.
א,יא אם-יאמרו, לכה איתנו:
נארבה לדם; נצפנה לנקי חינם.
א,יב נבלעם, כשאול חיים; ותמימים, כיורדי בור.
א,יג כל-הון יקר נמצא; נמלא בתינו שלל.
א,יד גורלך, תפיל בתוכנו; כיס אחד, יהיה לכולנו.
א,טו בני--אל-תלך בדרך איתם; מנע רגלך, מנתיבתם.
א,טז כי רגליהם, לרע ירוצו; וימהרו, לשפוך-דם.
א,יז כי-חינם, מזורה הרשת-- בעיני, כל-בעל כנף.
א,יח והם, לדמם יארובו; יצפנו, לנפשותם.
א,יט כן--אורחות, כל-בוצע בצע; את-נפש בעליו ייקח.
א,כ חכמות, בחוץ תרונה; ברחובות, תיתן קולה.
א,כא בראש הומייות, תקרא: בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר.
א,כב עד-מתיי, פתיים-- תאהבו-פתי:
ולצים--לצון, חמדו להם; וכסילים, ישנאו-דעת.
א,כג תשובו, לתוכחתי: הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דבריי אתכם.
א,כד יען קראתי, ותמאנו; נטיתי ידי, ואין מקשיב.
א,כה ותפרעו כל-עצתי; ותוכחתי, לא אביתם.
א,כו גם-אני, באידכם אשחק; אלעג, בבוא פחדכם.
א,כז בבוא כשואה, פחדכם-- ואידכם, כסופה יאתה;
בבוא עליכם, צרה וצוקה.
א,כח אז יקראונני, ולא אענה; ישחרונני, ולא ימצאונני.
א,כט תחת, כי-שנאו דעת; ויראת יהוה, לא בחרו.
א,ל לא-אבו לעצתי; נאצו, כל-תוכחתי.
א,לא ויאכלו, מפרי דרכם; וממועצותיהם ישבעו.
א,לב כי משובת פתיים תהרגם; ושלוות כסילים תאבדם.
א,לג ושומע לי, ישכון-בטח; ושאנן, מפחד רעה.
ב,א בני, אם-תיקח אמריי; ומצוותיי, תצפון איתך.
ב,ב להקשיב לחכמה אוזנך; תטה ליבך, לתבונה.
ב,ג כי אם לבינה תקרא; לתבונה, תיתן קולך.
ב,ד אם-תבקשנה ככסף; וכמטמונים תחפשנה.
ב,ה אז--תבין, יראת יהוה; ודעת אלוהים תמצא.
ב,ו כי-יהוה, ייתן חכמה; מפיו, דעת ותבונה.
ב,ז יצפון לישרים, תושייה; מגן, להולכי תום.
ב,ח לנצור, אורחות משפט; ודרך חסידיו ישמור.
ב,ט אז--תבין, צדק ומשפט; ומישרים, כל-מעגל-טוב.
ב,י כי-תבוא חכמה בליבך; ודעת, לנפשך ינעם.
ב,יא מזימה, תשמור עליך; תבונה תנצרך.
ב,יב להצילך, מדרך רע; מאיש, מדבר תהפוכות.
ב,יג העוזבים, אורחות יושר-- ללכת, בדרכי-חושך.
ב,יד השמחים, לעשות רע; יגילו, בתהפוכות רע.
ב,טו אשר אורחותיהם עיקשים; ונלוזים, במעגלותם.
ב,טז להצילך, מאישה זרה; מנוכרייה, אמריה החליקה.
ב,יז העוזבת, אלוף נעוריה; ואת-ברית אלוהיה שכחה.
ב,יח כי שחה אל-מוות ביתה; ואל-רפאים, מעגלותיה.
ב,יט כל-באיה, לא ישובון; ולא-ישיגו, אורחות חיים.
ב,כ למען--תלך, בדרך טובים; ואורחות צדיקים תשמור.
ב,כא כי-ישרים ישכנו-ארץ; ותמימים, ייוותרו בה.
ב,כב ורשעים, מארץ ייכרתו; ובוגדים, ייסחו ממנה.
ג,א בני, תורתי אל-תשכח; ומצוותיי, ייצור ליבך.
ג,ב כי אורך ימים, ושנות חיים-- ושלום, יוסיפו לך.
ג,ג חסד ואמת, אל-יעזבוך:
קושרם על-גרגרותיך; כותבם, על-לוח ליבך.
ג,ד ומצא-חן ושכל-טוב-- בעיני אלוהים ואדם.
ג,ה בטח אל-יהוה, בכל-ליבך; ואל-בינתך, אל-תישען.
ג,ו בכל-דרכיך דעהו; והוא, יישר אורחותיך.
ג,ז אל-תהי חכם בעיניך; ירא את-יהוה, וסור מרע.
ג,ח רפאות, תהי לשורך; ושיקוי, לעצמותיך.
ג,ט כבד את-יהוה, מהונך; ומראשית, כל-תבואתך.
ג,י ויימלאו אסמיך שבע; ותירוש, יקביך יפרוצו.
ג,יא מוסר יהוה, בני אל-תמאס; ואל-תקוץ, בתוכחתו.
ג,יב כי את אשר יאהב יהוה יוכיח;
וכאב, את-בן ירצה.
ג,יג אשרי אדם, מצא חכמה; ואדם, יפיק תבונה.
ג,יד כי טוב סחרה, מסחר-כסף; ומחרוץ, תבואתה.
ג,טו יקרה היא, מפנינים; וכל-חפציך, לא ישוו-בה.
ג,טז אורך ימים, בימינה; בשמאלה, עושר וכבוד.
ג,יז דרכיה דרכי-נועם; וכל-נתיבותיה שלום.
ג,יח עץ-חיים היא, למחזיקים בה; ותומכיה מאושר.
ג,יט יהוה--בחכמה יסד-ארץ; כונן שמיים, בתבונה.
ג,כ בדעתו, תהומות נבקעו; ושחקים, ירעפו-טל.
ג,כא בני, אל-ילוזו מעיניך; נצור תושייה, ומזימה.
ג,כב ויהיו חיים לנפשך; וחן, לגרגרותיך.
ג,כג אז תלך לבטח דרכך; ורגלך, לא תיגוף.
ג,כד אם-תשכב לא-תפחד; ושכבת, וערבה שנתך.
ג,כה אל-תירא, מפחד פתאום; ומשואת רשעים, כי תבוא.
ג,כו כי-יהוה, יהיה בכסלך; ושמר רגלך מלכד.
ג,כז אל-תמנע-טוב מבעליו-- בהיות לאל ידך לעשות.
ג,כח אל-תאמר לריעך, לך ושוב--ומחר אתן; ויש איתך.
ג,כט אל-תחרוש על-ריעך רעה; והוא-יושב לבטח איתך.
ג,ל אל-תריב עם-אדם חינם-- אם-לא גמלך רעה.
ג,לא אל-תקנא, באיש חמס; ואל-תבחר, בכל-דרכיו.
ג,לב כי תועבת יהוה נלוז; ואת-ישרים סודו.
ג,לג מארת יהוה, בבית רשע; ונווה צדיקים יברך.
ג,לד אם-ללצים הוא-יליץ; ולענווים, ייתן-חן.
ג,לה כבוד, חכמים ינחלו; וכסילים, מרים קלון.
ד,א שמעו בנים, מוסר אב; והקשיבו, לדעת בינה.
ד,ב כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל-תעזובו.
ד,ג כי-בן, הייתי לאבי; רך ויחיד, לפני אימי.
ד,ד ויורני--ויאמר לי, יתמוך-דבריי ליבך; שמור מצוותיי וחיה.
ד,ה קנה חכמה, קנה בינה; אל-תשכח ואל-תט, מאמרי-פי.
ד,ו אל-תעזבהא ותשמרך; אהבהא ותיצרך.
ד,ז ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל-קניינך, קנה בינה.
ד,ח סלסלהא ותרוממך; תכבדך, כי תחבקנה.
ד,ט תיתן לראשך, לווית-חן; עטרת תפארת תמגנך.
ד,י שמע בני, וקח אמריי; וירבו לך, שנות חיים.
ד,יא בדרך חכמה, הוריתיך; הדרכתיך, במעגלי-יושר.
ד,יב בלכתך, לא-ייצר צעדך; ואם-תרוץ, לא תיכשל.
ד,יג החזק במוסר אל-תרף; ניצרהא, כי-היא חייך.
ד,יד באורח רשעים, אל-תבוא; ואל-תאשר, בדרך רעים.
ד,טו פרעהו אל-תעבור-בו; שטה מעליו ועבור.
ד,טז כי לא יישנו, אם-לא ירעו; ונגזלה שנתם, אם-לא יכשילו.
ד,יז כי לחמו, לחם רשע; ויין חמסים ישתו.
ד,יח ואורח צדיקים, כאור נוגה: הולך ואור, עד-נכון היום.
ד,יט דרך רשעים, כאפילה: לא ידעו, במה ייכשלו.
ד,כ בני, לדבריי הקשיבה; לאמריי, הט-אוזנך.
ד,כא אל-יליזו מעיניך; שומרם, בתוך לבבך.
ד,כב כי-חיים הם, למוצאיהם; ולכל-בשרו מרפא.
ד,כג מכל-משמר, נצור ליבך: כי-ממנו, תוצאות חיים.
ד,כד הסר ממך, עיקשות פה; ולזות שפתיים, הרחק ממך.
ד,כה עיניך, לנוכח יביטו; ועפעפיך, יישירו נגדך.
ד,כו פלס, מעגל רגלך; וכל-דרכיך ייכונו.
ד,כז אל-תט-ימין ושמאל; הסר רגלך מרע.
ה,א בני, לחכמתי הקשיבה; לתבונתי, הט-אוזנך.
ה,ב לשמור מזימות; ודעת, שפתיך ינצורו.
ה,ג כי נופת תיטופנה, שפתי זרה; וחלק משמן חיכה.
ה,ד ואחריתה, מרה כלענה; חדה, כחרב פייות.
ה,ה רגליה, יורדות מוות; שאול, צעדיה יתמוכו.
ה,ו אורח חיים, פן-תפלס; נעו מעגלותיה, לא תדע.
ה,ז ועתה בנים, שמעו-לי; ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ה,ח הרחק מעליה דרכך; ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ה,ט פן-תיתן לאחרים הודך; ושנותיך, לאכזרי.
ה,י פן-ישבעו זרים כוחך; ועצביך, בבית נוכרי.
ה,יא ונהמת באחריתך; בכלות בשרך, ושארך.
ה,יב ואמרת--איך, שנאתי מוסר; ותוכחת, נאץ ליבי.
ה,יג ולא-שמעתי, בקול מוריי; ולמלמדיי, לא-הטיתי אוזני.
ה,יד כמעט, הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה.
ה,טו שתה-מים מבורך; ונוזלים, מתוך בארך.
ה,טז יפוצו מעיינותיך חוצה; ברחובות, פלגי-מים.
ה,יז יהיו-לך לבדך; ואין לזרים איתך.
ה,יח יהי-מקורך ברוך; ושמח, מאשת נעוריך.
ה,יט איילת אהבים, ויעלת-חן:
דדיה, ירווך בכל-עת; באהבתה, תשגה תמיד.
ה,כ ולמה תשגה בני בזרה; ותחבק, חיק נוכרייה.
ה,כא כי נוכח, עיני יהוה--דרכי-איש; וכל-מעגלותיו מפלס.
ה,כב עוונותיו--ילכדונו את-הרשע; ובחבלי חטאתו, ייתמך.
ה,כג הוא--ימות, באין מוסר; וברוב איוולתו ישגה.
ו,א בני, אם-ערבת לריעך; תקעת לזר כפיך.
ו,ב נוקשת באמרי-פיך; נלכדת, באמרי-פיך.
ו,ג עשה זאת איפוא בני, והינצל-- כי באת בכף-ריעך;
לך התרפס, ורהב ריעך.
ו,ד אל-תיתן שינה לעיניך; ותנומה, לעפעפיך.
ו,ה הינצל, כצבי מיד; וכציפור, מיד יקוש.
ו,ו לך-אל-נמלה עצל; ראה דרכיה וחכם.
ו,ז אשר אין-לה קצין-- שוטר ומושל.
ו,ח תכין בקיץ לחמה; אגרה בקציר, מאכלה.
ו,ט עד-מתיי עצל תשכב; מתיי, תקום משנתך.
ו,י מעט שינות, מעט תנומות; מעט, חיבוק ידיים לשכב.
ו,יא ובא-כמהלך רישך; ומחסורך, כאיש מגן.
ו,יב אדם בלייעל, איש אוון; הולך, עיקשות פה.
ו,יג קורץ בעיניו, מולל ברגליו; מורה, באצבעותיו.
ו,יד תהפוכות, בליבו--חורש רע בכל-עת; מדיינים ישלח.
ו,טו על-כן--פתאום, יבוא אידו; פתע יישבר, ואין מרפא.
ו,טז שש-הנה, שנא יהוה; ושבע, תועבת נפשו.
ו,יז עיניים רמות, לשון שקר; וידיים, שופכות דם-נקי.
ו,יח לב--חורש, מחשבות אוון; רגליים ממהרות, לרוץ לרעה.
ו,יט יפיח כזבים, עד שקר; ומשלח מדנים, בין אחים.
ו,כ נצור בני, מצות אביך; ואל-תיטוש, תורת אימך.
ו,כא קושרם על-ליבך תמיד; עונדם, על-גרגרותיך.
ו,כב בהתהלכך, תנחה אותך-- בשוכבך, תשמור עליך;
והקיצות, היא תשיחך.
ו,כג כי נר מצוה, ותורה אור; ודרך חיים, תוכחות מוסר.
ו,כד לשמורך, מאשת רע; מחלקת, לשון נוכרייה.
ו,כה אל-תחמוד יופייה, בלבבך; ואל-תיקחך, בעפעפיה.
ו,כו כי בעד-אישה זונה, עד-כיכר-לחם:
ואשת איש-- נפש יקרה תצוד.
ו,כז היחתה איש אש בחיקו; ובגדיו, לא תישרפנה.
ו,כח אם-יהלך איש, על-הגחלים; ורגליו, לא תיכווינה.
ו,כט כן--הבא, אל-אשת ריעהו: לא-יינקה, כל-הנוגע בה.
ו,ל לא-יבוזו לגנב, כי יגנוב-- למלא נפשו, כי ירעב.
ו,לא ונמצא, ישלם שבעתיים: את-כל-הון ביתו ייתן.
ו,לב נואף אישה חסר-לב; משחית נפשו, הוא יעשנה.
ו,לג נגע-וקלון ימצא; וחרפתו, לא תימחה.
ו,לד כי-קנאה חמת-גבר; ולא-יחמול, ביום נקם.
ו,לה לא-יישא, פני כל-כופר; ולא-יאבה, כי תרבה-שוחד.
ז,א בני, שמור אמריי; ומצוותיי, תצפון איתך.
ז,ב שמור מצוותיי וחיה; ותורתי, כאישון עיניך.
ז,ג קושרם על-אצבעותיך; כותבם, על-לוח ליבך.
ז,ד אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא.
ז,ה לשמורך, מאישה זרה; מנוכרייה, אמריה החליקה.
ז,ו כי, בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי.
ז,ז וארא בפתיים, אבינה בבנים-- נער חסר-לב.
ז,ח עובר בשוק, אצל פינה; ודרך ביתה יצעד.
ז,ט בנשף-בערב יום; באישון לילה, ואפילה.
ז,י והנה אישה, לקראתו; שית זונה, ונצורת לב.
ז,יא הומייה היא וסוררת; בביתה, לא-ישכנו רגליה.
ז,יב פעם, בחוץ--פעם ברחובות; ואצל כל-פינה תארוב.
ז,יג והחזיקה בו, ונשקה לו; העזה פניה, ותאמר לו.
ז,יד זבחי שלמים עליי; היום, שילמתי נדריי.
ז,טו על-כן, יצאתי לקראתך; לשחר פניך, ואמצאך.
ז,טז מרבדים, רבדתי ערשי; חטובות, אטון מצריים.
ז,יז נפתי משכבי-- מור אהלים, וקינמון.
ז,יח לכה נרווה דודים, עד-הבוקר; נתעלסה, באוהבים.
ז,יט כי אין האיש בביתו; הלך, בדרך מרחוק.
ז,כ צרור-הכסף, לקח בידו; ליום הכסא, יבוא ביתו.
ז,כא הטתו, ברוב לקחה; בחלק שפתיה, תדיחנו.
ז,כב הולך אחריה, פתאום: כשור, אל-טבח יבוא; וכעכס, אל-מוסר אוויל.
ז,כג עד יפלח חץ, כבדו-- כמהר ציפור אל-פח;
ולא-ידע, כי-בנפשו הוא.
ז,כד ועתה בנים, שמעו-לי; והקשיבו, לאמרי-פי.
ז,כה אל-ישט אל-דרכיה ליבך; אל-תתע, בנתיבותיה.
ז,כו כי-רבים חללים הפילה; ועצומים, כל-הרוגיה.
ז,כז דרכי שאול ביתה; יורדות, אל-חדרי-מוות.
ח,א הלוא-חכמה תקרא; ותבונה, תיתן קולה.
ח,ב בראש-מרומים עלי-דרך; בית נתיבות ניצבה.
ח,ג ליד-שערים לפי-קרת; מבוא פתחים תרונה.
ח,ד אליכם אישים אקרא; וקולי, אל-בני אדם.
ח,ה הבינו פתיים עורמה; וכסילים, הבינו לב.
ח,ו שמעו, כי-נגידים אדבר; ומפתח שפתיי, מישרים.
ח,ז כי-אמת, יהגה חיכי; ותועבת שפתיי רשע.
ח,ח בצדק כל-אמרי-פי: אין בהם, נפתל ועיקש.
ח,ט כולם נכוחים, למבין; וישרים, למוצאי דעת.
ח,י קחו-מוסרי ואל-כסף; ודעת, מחרוץ נבחר.
ח,יא כי-טובה חכמה, מפנינים; וכל-חפצים, לא ישוו-בה.
ח,יב אני-חכמה, שכנתי עורמה; ודעת מזימות אמצא.
ח,יג יראת יהוה, שנאות-רע:
גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפוכות שנאתי.
ח,יד לי-עצה, ותושייה; אני בינה, לי גבורה.
ח,טו בי, מלכים ימלוכו; ורוזנים, יחוקקו צדק.
ח,טז בי, שרים ישורו; ונדיבים, כל-שופטי צדק.
ח,יז אני, אוהביי אהב; ומשחריי, ימצאונני.
ח,יח עושר-וכבוד איתי; הון עתק, וצדקה.
ח,יט טוב פריי, מחרוץ ומפז; ותבואתי, מכסף נבחר.
ח,כ באורח-צדקה אהלך; בתוך, נתיבות משפט.
ח,כא להנחיל אוהביי יש; ואוצרותיהם אמלא.
ח,כב יהוה--קנני, ראשית דרכו: קדם מפעליו מאז.
ח,כג מעולם, ניסכתי מראש-- מקדמי-ארץ.
ח,כד באין-תהומות חוללתי; באין מעיינות, נכבדי-מים.
ח,כה בטרם הרים הוטבעו; לפני גבעות חוללתי.
ח,כו עד-לא עשה, ארץ וחוצות; וראש, עפרות תבל.
ח,כז בהכינו שמיים, שם אני; בחוקו חוג, על-פני תהום.
ח,כח באמצו שחקים ממעל; בעזוז, עינות תהום.
ח,כט בשומו לים, חוקו, ומים, לא יעברו-פיו; בחוקו, מוסדי ארץ.
ח,ל ואהיה אצלו, אמון: ואהיה שעשועים, יום יום; משחקת לפניו בכל-עת.
ח,לא משחקת, בתבל ארצו; ושעשועיי, את-בני אדם.
ח,לב ועתה בנים, שמעו-לי; ואשרי, דרכיי ישמורו.
ח,לג שמעו מוסר וחכמו; ואל-תפרעו.
ח,לד אשרי אדם, שומע-לי: לשקוד על-דלתותיי, יום יום--לשמור, מזוזות פתחיי.
ח,לה כי מוצאי, מצא חיים; ויפק רצון, מיהוה.
ח,לו וחוטאי, חומס נפשו; כל-משנאיי, אהבו מוות.
ט,א חכמות, בנתה ביתה; חצבה עמודיה שבעה.
ט,ב טבחה טבחה, מסכה יינה; אף, ערכה שולחנה.
ט,ג שלחה נערותיה תקרא-- על-גפי, מרומי קרת.
ט,ד מי-פתי, יסור הנה; חסר-לב, אמרה לו.
ט,ה לכו, לחמו בלחמי; ושתו, ביין מסכתי.
ט,ו עזבו פתיים וחיו; ואשרו, בדרך בינה.
ט,ז יוסר, לץ--לוקח לו קלון; ומוכיח לרשע מומו.
ט,ח אל-תוכח לץ, פן-ישנאך; הוכח לחכם, ויאהבך.
ט,ט תן לחכם, ויחכם-עוד; הודע לצדיק, ויוסף לקח.
ט,י תחילת חכמה, יראת יהוה; ודעת קדושים בינה.
ט,יא כי-בי, ירבו ימיך; ויוסיפו לך, שנות חיים.
ט,יב אם-חכמת, חכמת לך; ולצת, לבדך תישא.
ט,יג אשת כסילות, הומייה; פתיות, ובל-ידעה מה.
ט,יד וישבה, לפתח ביתה-- על-כיסא, מרומי קרת.
ט,טו לקרוא לעוברי-דרך; המיישרים, אורחותם.
ט,טז מי-פתי, יסור הנה; וחסר-לב, ואמרה לו.
ט,יז מים-גנובים ימתקו; ולחם סתרים ינעם.
ט,יח ולא-ידע, כי-רפאים שם; בעמקי שאול קרואיה.
י,א משלי, שלמה:
בן חכם, ישמח-אב; ובן כסיל, תוגת אימו.
י,ב לא-יועילו, אוצרות רשע; וצדקה, תציל ממוות.
י,ג לא-ירעיב יהוה, נפש צדיק; והוות רשעים יהדוף.
י,ד ראש--עושה כף-רמייה; ויד חרוצים תעשיר.
י,ה אוגר בקיץ, בן משכיל; נרדם בקציר, בן מביש.
י,ו ברכות, לראש צדיק; ופי רשעים, יכסה חמס.
י,ז זכר צדיק, לברכה; ושם רשעים ירקב.
י,ח חכם-לב, ייקח מצוות; ואוויל שפתיים, יילבט.
י,ט הולך בתום, ילך בטח; ומעקש דרכיו, ייוודע.
י,י קורץ עין, ייתן עצבת; ואוויל שפתיים, יילבט.
י,יא מקור חיים, פי צדיק; ופי רשעים, יכסה חמס.
י,יב שנאה, תעורר מדנים; ועל כל-פשעים, תכסה אהבה.
י,יג בשפתי נבון, תימצא חכמה; ושבט, לגו חסר-לב.
י,יד חכמים יצפנו-דעת; ופי-אוויל, מחיתה קרובה.
י,טו הון עשיר, קרית עוזו; מחיתת דלים רישם.
י,טז פעולת צדיק לחיים; תבואת רשע לחטאת.
י,יז אורח לחיים, שומר מוסר; ועוזב תוכחת מתעה.
י,יח מכסה שנאה, שפתי-שקר; ומוציא דיבה, הוא כסיל.
י,יט ברוב דברים, לא יחדל-פשע; וחושך שפתיו משכיל.
י,כ כסף נבחר, לשון צדיק; לב רשעים כמעט.
י,כא שפתי צדיק, ירעו רבים; ואווילים, בחסר-לב ימותו.
י,כב ברכת יהוה, היא תעשיר; ולא-יוסיף עצב עימה.
י,כג כשחוק לכסיל, עשות זימה; וחכמה, לאיש תבונה.
י,כד מגורת רשע, היא תבואנו; ותאוות צדיקים ייתן.
י,כה כעבור סופה, ואין רשע; וצדיק, יסוד עולם.
י,כו כחומץ, לשיניים--וכעשן לעיניים: כן העצל, לשולחיו.
י,כז יראת יהוה, תוסיף ימים; ושנות רשעים תקצורנה.
י,כח תוחלת צדיקים שמחה; ותקוות רשעים תאבד.
י,כט מעוז לתום, דרך יהוה; ומחיתה, לפועלי אוון.
י,ל צדיק, לעולם בל-יימוט; ורשעים, לא ישכנו-ארץ.
י,לא פי-צדיק, ינוב חכמה; ולשון תהפוכות, תיכרת.
י,לב שפתי צדיק, יידעון רצון; ופי רשעים, תהפוכות.
יא,א מאזני מרמה, תועבת יהוה; ואבן שלמה רצונו.
יא,ב בא-זדון, ויבוא קלון; ואת-צנועים חכמה.
יא,ג תומת ישרים תנחם; וסלף בוגדים ישודם.
יא,ד לא-יועיל הון, ביום עברה; וצדקה, תציל ממוות.
יא,ה צדקת תמים, תיישר דרכו; וברשעתו, ייפול רשע.
יא,ו צדקת ישרים, תצילם; ובהוות, בוגדים יילכדו.
יא,ז במות אדם רשע, תאבד תקווה; ותוחלת אונים אבדה.
יא,ח צדיק, מצרה נחלץ; ויבוא רשע תחתיו.
יא,ט בפה--חנף, ישחית ריעהו; ובדעת, צדיקים ייחלצו.
יא,י בטוב צדיקים, תעלוץ קריה; ובאבוד רשעים רינה.
יא,יא בברכת ישרים, תרום קרת; ובפי רשעים, תיהרס.
יא,יב בז-לריעהו חסר-לב; ואיש תבונות יחריש.
יא,יג הולך רכיל, מגלה-סוד; ונאמן-רוח, מכסה דבר.
יא,יד באין תחבולות, ייפול-עם; ותשועה, ברוב יועץ.
יא,טו רע-ירוע, כי-ערב זר; ושונא תוקעים בוטח.
יא,טז אשת-חן, תתמוך כבוד; ועריצים, יתמכו-עושר.
יא,יז גומל נפשו, איש חסד; ועוכר שארו, אכזרי.
יא,יח רשע--עושה פעולת-שקר; וזורע צדקה, שכר אמת.
יא,יט כן-צדקה לחיים; ומרדף רעה למותו.
יא,כ תועבת יהוה, עיקשי-לב; ורצונו, תמימי דרך.
יא,כא יד ליד, לא-יינקה רע; וזרע צדיקים נמלט.
יא,כב נזם זהב, באף חזיר-- אישה יפה, וסרת טעם.
יא,כג תאוות צדיקים אך-טוב; תקוות רשעים עברה.
יא,כד יש מפזר, ונוסף עוד; וחושך מיושר, אך-למחסור.
יא,כה נפש-ברכה תדושן; ומרווה, גם-הוא יורא.
יא,כו מונע בר, ייקבוהו לאום; וברכה, לראש משביר.
יא,כז שוחר טוב, יבקש רצון; ודורש רעה תבואנו.
יא,כח בוטח בעושרו, הוא ייפול; וכעלה, צדיקים יפרחו.
יא,כט עוכר ביתו, ינחל-רוח; ועבד אוויל, לחכם-לב.
יא,ל פרי-צדיק, עץ חיים; ולוקח נפשות חכם.
יא,לא הן צדיק, בארץ ישולם; אף, כי-רשע וחוטא.
יב,א אוהב מוסר, אוהב דעת; ושונא תוכחת בער.
יב,ב טוב--יפיק רצון, מיהוה; ואיש מזימות ירשיע.
יב,ג לא-ייכון אדם ברשע; ושורש צדיקים, בל-יימוט.
יב,ד אשת-חיל, עטרת בעלה; וכרקב בעצמותיו מבישה.
יב,ה מחשבות צדיקים משפט; תחבולות רשעים מרמה.
יב,ו דברי רשעים ארוב-דם; ופי ישרים, יצילם.
יב,ז הפוך רשעים ואינם; ובית צדיקים יעמוד.
יב,ח לפי-שכלו, יהולל-איש; ונעווה-לב, יהיה לבוז.
יב,ט טוב נקלה, ועבד לו-- ממתכבד, וחסר-לחם.
יב,י יודע צדיק, נפש בהמתו; ורחמי רשעים, אכזרי.
יב,יא עובד אדמתו, ישבע-לחם; ומרדף ריקים חסר-לב.
יב,יב חמד רשע, מצוד רעים; ושורש צדיקים ייתן.
יב,יג בפשע שפתיים, מוקש רע; וייצא מצרה צדיק.
יב,יד מפרי פי-איש, ישבע-טוב; וגמול ידי-אדם, ישיב לו.
יב,טו דרך אוויל, ישר בעיניו; ושומע לעצה חכם.
יב,טז אוויל--ביום, ייוודע כעסו; וכוסה קלון ערום.
יב,יז יפיח אמונה, יגיד צדק; ועד שקרים מרמה.
יב,יח יש בוטה, כמדקרות חרב; ולשון חכמים מרפא.
יב,יט שפת-אמת, תיכון לעד; ועד-ארגיעה, לשון שקר.
יב,כ מרמה, בלב-חורשי רע; וליועצי שלום שמחה.
יב,כא לא-יאונה לצדיק כל-אוון; ורשעים, מלאו רע.
יב,כב תועבת יהוה, שפתי-שקר; ועושי אמונה רצונו.
יב,כג אדם ערום, כוסה דעת; ולב כסילים, יקרא איוולת.
יב,כד יד-חרוצים תמשול; ורמייה, תהיה למס.
יב,כה דאגה בלב-איש ישחנה; ודבר טוב ישמחנה.
יב,כו יתר מריעהו צדיק; ודרך רשעים תתעם.
יב,כז לא-יחרוך רמייה צידו; והון-אדם יקר חרוץ.
יב,כח באורח-צדקה חיים; ודרך נתיבה אל-מוות.
יג,א בן חכם, מוסר אב; ולץ, לא-שמע גערה.
יג,ב מפרי פי-איש, יאכל טוב; ונפש בוגדים חמס.
יג,ג נוצר פיו, שומר נפשו; פושק שפתיו, מחיתה-לו.
יג,ד מתאווה ואין, נפשו עצל; ונפש חרוצים תדושן.
יג,ה דבר-שקר, ישנא צדיק; ורשע, יבאיש ויחפיר.
יג,ו צדקה, תיצור תום-דרך; ורשעה, תסלף חטאת.
יג,ז יש מתעשר, ואין כול; מתרושש, והון רב.
יג,ח כופר נפש-איש עושרו; ורש, לא-שמע גערה.
יג,ט אור-צדיקים ישמח; ונר רשעים ידעך.
יג,י רק-בזדון, ייתן מצה; ואת-נועצים חכמה.
יג,יא הון, מהבל ימעט; וקובץ על-יד ירבה.
יג,יב תוחלת ממושכה, מחלה-לב; ועץ חיים, תאווה באה.
יג,יג בז לדבר, ייחבל לו; וירא מצוה, הוא ישולם.
יג,יד תורת חכם, מקור חיים-- לסור, ממוקשי מוות.
יג,טו שכל-טוב, ייתן-חן; ודרך בוגדים איתן.
יג,טז כל-ערום, יעשה בדעת; וכסיל, יפרוש איוולת.
יג,יז מלאך רשע, ייפול ברע; וציר אמונים מרפא.
יג,יח ריש וקלון, פורע מוסר; ושומר תוכחת יכובד.
יג,יט תאווה נהיה, תערב לנפש; ותועבת כסילים, סור מרע.
יג,כ הולך את-חכמים יחכם; ורועה כסילים ירוע.
יג,כא חטאים, תרדף רעה; ואת-צדיקים, ישלם-טוב.
יג,כב טוב--ינחיל בני-בנים; וצפון לצדיק, חיל חוטא.
יג,כג רוב-אוכל, ניר ראשים; ויש נספה, בלא משפט.
יג,כד חושך שבטו, שונא בנו; ואוהבו, שיחרו מוסר.
יג,כה צדיק--אוכל, לשובע נפשו; ובטן רשעים תחסר.
יד,א חכמות נשים, בנתה ביתה; ואיוולת, בידיה תהרסנו.
יד,ב הולך ביושרו, ירא יהוה; ונלוז דרכיו בוזהו.
יד,ג בפי-אוויל, חוטר גאווה; ושפתי חכמים, תשמורם.
יד,ד באין אלפים, איבוס בר; ורוב-תבואות, בכוח שור.
יד,ה עד אמונים, לא יכזב; ויפיח כזבים, עד שקר.
יד,ו ביקש-לץ חכמה ואין; ודעת לנבון נקל.
יד,ז לך מנגד, לאיש כסיל; ובל-ידעת, שפתי-דעת.
יד,ח חכמת ערום, הבין דרכו; ואיוולת כסילים מרמה.
יד,ט אווילים, יליץ אשם; ובין ישרים רצון.
יד,י לב--יודע, מורת נפשו; ובשמחתו, לא-יתערב זר.
יד,יא בית רשעים, יישמד; ואוהל ישרים יפריח.
יד,יב יש דרך ישר, לפני-איש; ואחריתה, דרכי-מוות.
יד,יג גם-בשחוק יכאב-לב; ואחריתה שמחה תוגה.
יד,יד מדרכיו ישבע, סוג לב; ומעליו, איש טוב.
יד,טו פתי, יאמין לכל-דבר; וערום, יבין לאשורו.
יד,טז חכם ירא, וסר מרע; וכסיל, מתעבר ובוטח.
יד,יז קצר-אפיים, יעשה איוולת; ואיש מזימות, יישנא.
יד,יח נחלו פתיים איוולת; וערומים, יכתירו דעת.
יד,יט שחו רעים, לפני טובים; ורשעים, על-שערי צדיק.
יד,כ גם-לריעהו, יישנא רש; ואוהבי עשיר רבים.
יד,כא בז-לריעהו חוטא; ומחונן ענווים אשריו.
יד,כב הלוא-יתעו, חורשי רע; וחסד ואמת, חורשי טוב.
יד,כג בכל-עצב, יהיה מותר; ודבר-שפתיים, אך-למחסור.
יד,כד עטרת חכמים עושרם; איוולת כסילים איוולת.
יד,כה מציל נפשות, עד אמת; ויפיח כזבים מרמה.
יד,כו ביראת יהוה, מבטח-עוז; ולבניו, יהיה מחסה.
יד,כז יראת יהוה, מקור חיים-- לסור, ממוקשי מוות.
יד,כח ברוב-עם הדרת-מלך; ובאפס לאום, מחיתת רזון.
יד,כט ארך אפיים, רב-תבונה; וקצר-רוח, מרים איוולת.
יד,ל חיי בשרים, לב מרפא; ורקב עצמות קנאה.
יד,לא עושק דל, חירף עושהו; ומכבדו, חונן אביון.
יד,לב ברעתו, יידחה רשע; וחוסה במותו צדיק.
יד,לג בלב נבון, תנוח חכמה; ובקרב כסילים, תיוודע.
יד,לד צדקה תרומם-גוי; וחסד לאומים חטאת.
יד,לה רצון-מלך, לעבד משכיל; ועברתו, תהיה מביש.
טו,א מענה-רך, ישיב חמה; ודבר-עצב, יעלה-אף.
טו,ב לשון חכמים, תיטיב דעת; ופי כסילים, יביע איוולת.
טו,ג בכל-מקום, עיני יהוה; צופות, רעים וטובים.
טו,ד מרפא לשון, עץ חיים; וסלף בה, שבר ברוח.
טו,ה אוויל--ינאץ, מוסר אביו; ושומר תוכחת יערים.
טו,ו בית צדיק, חוסן רב; ובתבואת רשע נעכרת.
טו,ז שפתי חכמים, יזרו דעת; ולב כסילים לא-כן.
טו,ח זבח רשעים, תועבת יהוה; ותפילת ישרים רצונו.
טו,ט תועבת יהוה, דרך רשע; ומרדף צדקה יאהב.
טו,י מוסר רע, לעוזב אורח; שונא תוכחת ימות.
טו,יא שאול ואבדון, נגד יהוה; אף, כי-ליבות בני-אדם.
טו,יב לא יאהב-לץ, הוכח לו; אל-חכמים, לא ילך.
טו,יג לב שמח, ייטיב פנים; ובעצבת-לב, רוח נכאה.
טו,יד לב נבון, יבקש-דעת; ופי כסילים, ירעה איוולת.
טו,טו כל-ימי עני רעים; וטוב-לב, משתה תמיד.
טו,טז טוב-מעט, ביראת יהוה-- מאוצר רב, ומהומה בו.
טו,יז טוב ארוחת ירק, ואהבה-שם-- משור אבוס, ושנאה-בו.
טו,יח איש חמה, יגרה מדון; וארך אפיים, ישקיט ריב.
טו,יט דרך עצל, כמשוכת חדק; ואורח ישרים סלולה.
טו,כ בן חכם, ישמח-אב; וכסיל אדם, בוזה אימו.
טו,כא איוולת, שמחה לחסר-לב; ואיש תבונה, יישר-לכת.
טו,כב הפר מחשבות, באין סוד; וברוב יועצים תקום.
טו,כג שמחה לאיש, במענה-פיו; ודבר בעיתו מה-טוב.
טו,כד אורח חיים, למעלה למשכיל-- למען סור, משאול מטה.
טו,כה בית גאים, ייסח יהוה; ויצב, גבול אלמנה.
טו,כו תועבת יהוה, מחשבות רע; וטהורים, אמרי-נועם.
טו,כז עוכר ביתו, בוצע בצע; ושונא מתנות יחיה.
טו,כח לב צדיק, יהגה לענות; ופי רשעים, יביע רעות.
טו,כט רחוק יהוה, מרשעים; ותפילת צדיקים ישמע.
טו,ל מאור-עיניים, ישמח-לב; שמועה טובה, תדשן-עצם.
טו,לא אוזן--שומעת, תוכחת חיים: בקרב חכמים תלין.
טו,לב פורע מוסר, מואס נפשו; ושומע תוכחת, קונה לב.
טו,לג יראת יהוה, מוסר חכמה; ולפני כבוד ענווה.
טז,א לאדם מערכי-לב; ומיהוה, מענה לשון.
טז,ב כל-דרכי-איש, זך בעיניו; ותוכן רוחות יהוה.
טז,ג גול אל-יהוה מעשיך; וייכונו, מחשבותיך.
טז,ד כול פעל יהוה, למענהו; וגם-רשע, ליום רעה.
טז,ה תועבת יהוה, כל-גבה-לב; יד ליד, לא יינקה.
טז,ו בחסד ואמת, יכופר עוון; וביראת יהוה, סור מרע.
טז,ז ברצות יהוה, דרכי-איש; גם-אויביו, ישלים איתו.
טז,ח טוב-מעט, בצדקה-- מרוב תבואות, בלא משפט.
טז,ט לב אדם, יחשב דרכו; ויהוה, יכין צעדו.
טז,י קסם על-שפתי-מלך; במשפט, לא ימעל-פיו.
טז,יא פלס, ומאזני משפט--ליהוה; מעשהו, כל-אבני-כיס.
טז,יב תועבת מלכים, עשות רשע: כי בצדקה, ייכון כיסא.
טז,יג רצון מלכים, שפתי-צדק; ודובר ישרים יאהב.
טז,יד חמת-מלך מלאכי-מוות; ואיש חכם יכפרנה.
טז,טו באור-פני-מלך חיים; ורצונו, כעב מלקוש.
טז,טז קנה-חכמה--מה-טוב מחרוץ; וקנות בינה, נבחר מכסף.
טז,יז מסילת ישרים, סור מרע; שומר נפשו, נוצר דרכו.
טז,יח לפני-שבר גאון; ולפני כישלון, גובה רוח.
טז,יט טוב שפל-רוח, את-ענווים; מחלק שלל, את-גאים.
טז,כ משכיל על-דבר, ימצא-טוב; ובוטח ביהוה אשריו.
טז,כא לחכם-לב, ייקרא נבון; ומתק שפתיים, יוסיף לקח.
טז,כב מקור חיים, שכל בעליו; ומוסר אווילים איוולת.
טז,כג לב חכם, ישכיל פיהו; ועל-שפתיו, יוסיף לקח.
טז,כד צוף-דבש, אמרי-נועם; מתוק לנפש, ומרפא לעצם.
טז,כה יש דרך ישר, לפני-איש; ואחריתה, דרכי-מוות.
טז,כו נפש עמל, עמלה לו: כי-אכף עליו פיהו.
טז,כז איש בלייעל, כורה רעה; ועל-שפתו, כאש צרבת.
טז,כח איש תהפוכות, ישלח מדון; ונרגן, מפריד אלוף.
טז,כט איש חמס, יפתה ריעהו; והוליכו, בדרך לא-טוב.
טז,ל עוצה עיניו, לחשוב תהפוכות; קורץ שפתיו, כילה רעה.
טז,לא עטרת תפארת שיבה; בדרך צדקה, תימצא.
טז,לב טוב ארך אפיים, מגיבור; ומושל ברוחו, מלוכד עיר.
טז,לג בחיק, יוטל את-הגורל; ומיהוה, כל-משפטו.
יז,א טוב פת חרבה, ושלווה-בה-- מבית, מלא זבחי-ריב.
יז,ב עבד-משכיל--ימשול, בבן מביש; ובתוך אחים, יחלוק נחלה.
יז,ג מצרף לכסף, וכור לזהב; ובוחן ליבות יהוה.
יז,ד מרע, מקשיב על-שפת-אוון; שקר מזין, על-לשון הוות.
יז,ה לועג לרש, חירף עושהו; שמח לאיד, לא יינקה.
יז,ו עטרת זקנים, בני בנים; ותפארת בנים אבותם.
יז,ז לא-נאוה לנבל שפת-יתר; אף, כי-לנדיב שפת-שקר.
יז,ח אבן-חן השוחד, בעיני בעליו; אל-כל-אשר יפנה ישכיל.
יז,ט מכסה-פשע, מבקש אהבה; ושונה בדבר, מפריד אלוף.
יז,י תחת גערה במבין-- מהכות כסיל מאה.
יז,יא אך-מרי יבקש-רע; ומלאך אכזרי, ישולח-בו.
יז,יב פגוש דוב שכול באיש; ואל-כסיל, באיוולתו.
יז,יג משיב רעה, תחת טובה-- לא-תמוש רעה, מביתו.
יז,יד פוטר מים, ראשית מדון; ולפני התגלע, הריב נטוש.
יז,טו מצדיק רשע, ומרשיע צדיק-- תועבת יהוה, גם-שניהם.
יז,טז למה-זה מחיר ביד-כסיל-- לקנות חכמה ולב-אין.
יז,יז בכל-עת, אוהב הריע; ואח לצרה, ייוולד.
יז,יח אדם חסר-לב, תוקע כף; עורב ערובה, לפני ריעהו.
יז,יט אוהב פשע, אוהב מצה; מגביה פתחו, מבקש-שבר.
יז,כ עיקש-לב, לא ימצא-טוב; ונהפך בלשונו, ייפול ברעה.
יז,כא יולד כסיל, לתוגה לו; ולא-ישמח, אבי נבל.
יז,כב לב שמח, ייטיב גהה; ורוח נכאה, תייבש-גרם.
יז,כג שוחד מחיק, רשע ייקח-- להטות, אורחות משפט.
יז,כד את-פני מבין חכמה; ועיני כסיל, בקצה-ארץ.
יז,כה כעס לאביו, בן כסיל; וממר, ליולדתו.
יז,כו גם ענוש לצדיק לא-טוב-- להכות נדיבים על-יושר.
יז,כז חושך אמריו, יודע דעת; יקר-רוח, איש תבונה.
יז,כח גם אוויל מחריש, חכם ייחשב; אוטם שפתיו נבון.
יח,א לתאווה, יבקש נפרד; בכל-תושייה, יתגלע.
יח,ב לא-יחפוץ כסיל, בתבונה: כי, אם-בהתגלות ליבו.
יח,ג בבוא-רשע, בא גם-בוז; ועם-קלון חרפה.
יח,ד מים עמוקים, דברי פי-איש; נחל נובע, מקור חכמה.
יח,ה שאת פני-רשע לא-טוב-- להטות צדיק, במשפט.
יח,ו שפתי כסיל, יבואו בריב; ופיו, למהלומות יקרא.
יח,ז פי-כסיל, מחיתה-לו; ושפתיו, מוקש נפשו.
יח,ח דברי נרגן, כמתלהמים; והם, ירדו חדרי-בטן.
יח,ט גם, מתרפה במלאכתו-- אח הוא, לבעל משחית.
יח,י מגדל-עוז, שם יהוה; בו-ירוץ צדיק ונשגב.
יח,יא הון עשיר, קרית עוזו; וכחומה נשגבה, במשכיתו.
יח,יב לפני-שבר, יגבה לב-איש; ולפני כבוד ענווה.
יח,יג משיב דבר, בטרם ישמע-- איוולת היא-לו, וכלימה.
יח,יד רוח-איש, יכלכל מחלהו; ורוח נכאה, מי יישאנה.
יח,טו לב נבון, יקנה-דעת; ואוזן חכמים, תבקש-דעת.
יח,טז מתן אדם, ירחיב לו; ולפני גדולים ינחנו.
יח,יז צדיק הראשון בריבו; ובא-ריעהו, וחקרו.
יח,יח מדיינים, ישבית הגורל; ובין עצומים יפריד.
יח,יט אח--נפשע מקרית-עוז; ומדיינים, כבריח ארמון.
יח,כ מפרי פי-איש, תשבע בטנו; תבואת שפתיו ישבע.
יח,כא מוות וחיים, ביד-לשון; ואוהביה, יאכל פרייה.
יח,כב מצא אישה, מצא טוב; ויפק רצון, מיהוה.
יח,כג תחנונים ידבר-רש; ועשיר, יענה עזות.
יח,כד איש ריעים, להתרועע; ויש אוהב, דבק מאח.
יט,א טוב-רש, הולך בתומו-- מעיקש שפתיו, והוא כסיל.
יט,ב גם בלא-דעת נפש לא-טוב; ואץ ברגליים חוטא.
יט,ג איוולת אדם, תסלף דרכו; ועל-יהוה, יזעף ליבו.
יט,ד הון--יוסיף, ריעים רבים; ודל, מריעהו ייפרד.
יט,ה עד שקרים, לא יינקה; ויפיח כזבים, לא יימלט.
יט,ו רבים, יחלו פני-נדיב; וכל-הריע, לאיש מתן.
יט,ז כל אחי-רש, שנאוהו-- אף כי מריעיהו, רחקו ממנו;
מרדף אמרים לו-המה.
יט,ח קונה-לב, אוהב נפשו; שומר תבונה, למצוא-טוב.
יט,ט עד שקרים, לא יינקה; ויפיח כזבים יאבד.
יט,י לא-נאוה לכסיל תענוג; אף, כי-לעבד משול בשרים.
יט,יא שכל אדם, האריך אפו; ותפארתו, עבור על-פשע.
יט,יב נהם ככפיר, זעף מלך; וכטל על-עשב רצונו.
יט,יג הוות לאביו, בן כסיל; ודלף טורד, מדייני אישה.
יט,יד בית והון, נחלת אבות; ומיהוה, אישה משכלת.
יט,טו עצלה, תפיל תרדמה; ונפש רמייה תרעב.
יט,טז שומר מצוה, שומר נפשו; בוזה דרכיו ימות.
יט,יז מלווה יהוה, חונן דל; וגמולו, ישלם-לו.
יט,יח יסר בנך, כי-יש תקווה; ואל-המיתו, אל-תישא נפשך.
יט,יט גדול-חמה, נושא עונש: כי אם-תציל, ועוד תוסיף.
יט,כ שמע עצה, וקבל מוסר-- למען, תחכם באחריתך.
יט,כא רבות מחשבות בלב-איש; ועצת יהוה, היא תקום.
יט,כב תאוות אדם חסדו; וטוב-רש, מאיש כזב.
יט,כג יראת יהוה לחיים; ושבע ילין, בל-ייפקד רע.
יט,כד טמן עצל ידו, בצלחת; גם-אל-פיהו, לא ישיבנה.
יט,כה לץ תכה, ופתי יערים; והוכיח לנבון, יבין דעת.
יט,כו משדד-אב, יבריח אם-- בן, מביש ומחפיר.
יט,כז חדל-בני, לשמוע מוסר; לשגות, מאמרי-דעת.
יט,כח עד בלייעל, יליץ משפט; ופי רשעים, יבלע-אוון.
יט,כט נכונו ללצים שפטים; ומהלומות, לגו כסילים.
כ,א לץ היין, הומה שיכר; וכל-שוגה בו, לא יחכם.
כ,ב נהם ככפיר, אימת מלך; מתעברו, חוטא נפשו.
כ,ג כבוד לאיש, שבת מריב; וכל-אוויל, יתגלע.
כ,ד מחורף, עצל לא-יחרוש; ושאל בקציר ואין.
כ,ה מים עמוקים, עצה בלב-איש; ואיש תבונה ידלנה.
כ,ו רוב-אדם--יקרא, איש חסדו; ואיש אמונים, מי ימצא.
כ,ז מתהלך בתומו צדיק; אשרי בניו אחריו.
כ,ח מלך, יושב על-כיסא-דין-- מזרה בעיניו כל-רע.
כ,ט מי-יאמר, זיכיתי ליבי; טהרתי, מחטאתי.
כ,י אבן ואבן, איפה ואיפה-- תועבת יהוה, גם-שניהם.
כ,יא גם במעלליו, יתנכר-נער-- אם-זך ואם-ישר פועלו.
כ,יב אוזן שומעת, ועין רואה-- יהוה, עשה גם-שניהם.
כ,יג אל-תאהב שינה, פן-תיוורש; פקח עיניך שבע-לחם.
כ,יד רע רע, יאמר הקונה; ואוזל לו, אז יתהלל.
כ,טו יש זהב, ורוב-פנינים; וכלי יקר, שפתי-דעת.
כ,טז לקח-בגדו, כי-ערב זר; ובעד נוכרייה חבלהו.
כ,יז ערב לאיש, לחם שקר; ואחר, יימלא-פיהו חצץ.
כ,יח מחשבות, בעצה תיכון; ובתחבולות, עשה מלחמה.
כ,יט גולה-סוד, הולך רכיל; ולפותה שפתיו, לא תתערב.
כ,כ מקלל, אביו ואימו-- ידעך נרו, באשון חושך.
כ,כא נחלה, מבוהלת בראשונה; ואחריתה, לא תבורך.
כ,כב אל-תאמר אשלמה-רע; קווה ליהוה, ויושע לך.
כ,כג תועבת יהוה, אבן ואבן; ומאזני מרמה לא-טוב.
כ,כד מיהוה מצעדי-גבר; ואדם, מה-יבין דרכו.
כ,כה מוקש אדם, ילע קודש; ואחר נדרים לבקר.
כ,כו מזרה רשעים, מלך חכם; וישב עליהם אופן.
כ,כז נר יהוה, נשמת אדם; חופש, כל-חדרי-בטן.
כ,כח חסד ואמת, ייצרו-מלך; וסעד בחסד כיסאו.
כ,כט תפארת בחורים כוחם; והדר זקנים שיבה.
כ,ל חבורות פצע, תמרוק ברע; ומכות, חדרי-בטן.
כא,א פלגי-מים לב-מלך, ביד-יהוה; על-כל-אשר יחפוץ יטנו.
כא,ב כל-דרך-איש, ישר בעיניו; ותוכן ליבות יהוה.
כא,ג עשה, צדקה ומשפט-- נבחר ליהוה מזבח.
כא,ד רום-עיניים, ורחב-לב-- ניר רשעים חטאת.
כא,ה מחשבות חרוץ, אך-למותר; וכל-אץ, אך-למחסור.
כא,ו פועל אוצרות, בלשון שקר-- הבל נידף, מבקשי-מוות.
כא,ז שוד-רשעים יגורם: כי מיאנו, לעשות משפט.
כא,ח הפכפך דרך איש וזר; וזך, ישר פועלו.
כא,ט טוב, לשבת על-פינת-גג-- מאשת מדיינים, ובית חבר.
כא,י נפש רשע, איוותה-רע; לא-יוחן בעיניו ריעהו.
כא,יא בענוש-לץ, יחכם-פתי; ובהשכיל לחכם, ייקח-דעת.
כא,יב משכיל צדיק, לבית רשע; מסלף רשעים לרע.
כא,יג אוטם אוזנו, מזעקת-דל-- גם-הוא יקרא, ולא ייענה.
כא,יד מתן בסתר, יכפה-אף; ושוחד בחיק, חמה עזה.
כא,טו שמחה לצדיק, עשות משפט; ומחיתה, לפועלי אוון.
כא,טז אדם--תועה, מדרך השכל: בקהל רפאים ינוח.
כא,יז איש מחסור, אוהב שמחה; אוהב יין-ושמן, לא יעשיר.
כא,יח כופר לצדיק רשע; ותחת ישרים בוגד.
כא,יט טוב, שבת בארץ-מדבר-- מאשת מדיינים וכעס.
כא,כ אוצר, נחמד ושמן--בנווה חכם; וכסיל אדם יבלענו.
כא,כא רודף, צדקה וחסד-- ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כא,כב עיר גיבורים, עלה חכם; ויורד, עוז מבטחה.
כא,כג שומר פיו, ולשונו-- שומר מצרות נפשו.
כא,כד זד יהיר, לץ שמו-- עושה, בעברת זדון.
כא,כה תאוות עצל תמיתנו: כי-מיאנו ידיו לעשות.
כא,כו כל-היום, התאווה תאווה; וצדיק ייתן, ולא יחשוך.
כא,כז זבח רשעים, תועבה; אף, כי-בזימה יביאנו.
כא,כח עד-כזבים יאבד; ואיש שומע, לנצח ידבר.
כא,כט העז איש רשע בפניו; וישר, הוא יבין דרכו.
כא,ל אין חכמה, ואין תבונה-- ואין עצה, לנגד יהוה.
כא,לא סוס--מוכן, ליום מלחמה; וליהוה, התשועה.
כב,א נבחר שם, מעושר רב: מכסף ומזהב, חן טוב.
כב,ב עשיר ורש נפגשו; עושה כולם יהוה.
כב,ג ערום, ראה רעה ונסתר; ופתיים, עברו ונענשו.
כב,ד עקב ענווה, יראת יהוה; עושר וכבוד וחיים.
כב,ה צינים פחים, בדרך עיקש; שומר נפשו, ירחק מהם.
כב,ו חנוך לנער, על-פי דרכו-- גם כי-יזקין, לא-יסור ממנה.
כב,ז עשיר, ברשים ימשול; ועבד לווה, לאיש מלווה.
כב,ח זורע עוולה, יקצור-אוון; ושבט עברתו יכלה.
כב,ט טוב-עין, הוא יבורך: כי-נתן מלחמו לדל.
כב,י גרש לץ, וייצא מדון; וישבות, דין וקלון.
כב,יא אוהב טהור-לב-- חן שפתיו, ריעהו מלך.
כב,יב עיני יהוה, נצרו דעת; ויסלף, דברי בוגד.
כב,יג אמר עצל, ארי בחוץ; בתוך רחובות, אירצח.
כב,יד שוחה עמוקה, פי זרות; זעום יהוה, ייפול-שם.
כב,טו איוולת, קשורה בלב-נער; שבט מוסר, ירחיקנה ממנו.
כב,טז עושק דל, להרבות לו-- נותן לעשיר, אך-למחסור.
כב,יז הט אוזנך--ושמע, דברי חכמים; וליבך, תשית לדעתי.
כב,יח כי-נעים, כי-תשמרם בבטנך; ייכונו יחדיו, על-שפתיך.
כב,יט להיות ביהוה, מבטחך-- הודעתיך היום אף-אתה.
כב,כ הלוא כתבתי לך, שלישים-- במועצות ודעת.
כב,כא להודיעך--קושט, אמרי אמת; להשיב אמרים אמת, לשולחיך.
כב,כב אל-תגזול-דל, כי דל-הוא; ואל-תדכא עני בשער.
כב,כג כי-יהוה, יריב ריבם; וקבע את-קובעיהם נפש.
כב,כד אל-תתרע, את-בעל אף; ואת-איש חמות, לא תבוא.
כב,כה פן-תאלף אורחותיו; ולקחת מוקש לנפשך.
כב,כו אל-תהי בתוקעי-כף; בעורבים, משאות.
כב,כז אם-אין-לך לשלם-- למה ייקח משכבך, מתחתיך.
כב,כח אל-תסג, גבול עולם-- אשר עשו אבותיך.
כב,כט חזית איש, מהיר במלאכתו-- לפני-מלכים יתייצב;
בל-יתייצב, לפני חשוכים.
כג,א כי-תשב, ללחום את-מושל-- בין תבין, את-אשר לפניך.
כג,ב ושמת שכין בלועך-- אם-בעל נפש אתה.
כג,ג אל-תתאו, למטעמותיו; והוא, לחם כזבים.
כג,ד אל-תיגע להעשיר; מבינתך חדל.
כג,ה התעיף עיניך בו, ואיננו:
כי עשה יעשה-לו כנפיים; כנשר, יעוף השמיים.
כג,ו אל-תלחם--את-לחם, רע עין; ואל-תתאו, למטעמותיו.
כג,ז כי, כמו שער בנפשו-- כן-הוא:
אכול ושתה, יאמר לך; וליבו, בל-עימך.
כג,ח פיתך-אכלת תקיאנה; ושיחת, דבריך הנעימים.
כג,ט באוזני כסיל, אל-תדבר: כי-יבוז, לשכל מיליך.
כג,י אל-תסג, גבול עולם; ובשדי יתומים, אל-תבוא.
כג,יא כי-גואלם חזק; הוא-יריב את-ריבם איתך.
כג,יב הביאה למוסר ליבך; ואוזנך, לאמרי-דעת.
כג,יג אל-תמנע מנער מוסר: כי-תכנו בשבט, לא ימות.
כג,יד אתה, בשבט תכנו; ונפשו, משאול תציל.
כג,טו בני, אם-חכם ליבך-- ישמח ליבי גם-אני.
כג,טז ותעלוזנה כליותיי-- בדבר שפתיך, מישרים.
כג,יז אל-יקנא ליבך, בחטאים: כי אם-ביראת-יהוה, כל-היום.
כג,יח כי, אם-יש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.
כג,יט שמע-אתה בני וחכם; ואשר בדרך ליבך.
כג,כ אל-תהי בסובאי-יין-- בזוללי בשר למו.
כג,כא כי-סובא וזולל, ייוורש; וקרעים, תלביש נומה.
כג,כב שמע לאביך, זה ילדך; ואל-תבוז, כי-זקנה אימך.
כג,כג אמת קנה, ואל-תמכור; חכמה ומוסר ובינה.
כג,כד גיל יגיל, אבי צדיק; ויולד חכם, ישמח-בו.
כג,כה ישמח-אביך ואימך; ותגל, יולדתך.
כג,כו תנה-בני ליבך לי; ועיניך, דרכיי תיצורנה.
כג,כז כי-שוחה עמוקה זונה; ובאר צרה, נוכרייה.
כג,כח אף-היא, כחתף תארוב; ובוגדים, באדם תוסיף.
כג,כט למי אוי למי אבוי, למי מדיינים למי שיח-- למי, פצעים חינם;
למי, חכלילות עיניים.
כג,ל למאחרים על-היין-- לבאים, לחקור ממסך.
כג,לא אל-תרא יין, כי יתאדם: כי-ייתן בכוס עינו; יתהלך, במישרים.
כג,לב אחריתו, כנחש יישך; וכצפעוני יפריש.
כג,לג עיניך, יראו זרות; וליבך, ידבר תהפוכות.
כג,לד והיית, כשוכב בלב-ים; וכשוכב, בראש חיבל.
כג,לה הכוני בל-חליתי-- הלמוני, בל-ידעתי:
מתיי אקיץ; אוסיף, אבקשנו עוד.
כד,א אל-תקנא, באנשי רעה; ואל-תתאו, להיות איתם.
כד,ב כי-שוד, יהגה ליבם; ועמל, שפתיהם תדברנה.
כד,ג בחכמה, ייבנה בית; ובתבונה, יתכונן.
כד,ד ובדעת, חדרים יימלאו-- כל-הון יקר ונעים.
כד,ה גבר-חכם בעוז; ואיש-דעת, מאמץ-כוח.
כד,ו כי בתחבולות, תעשה-לך מלחמה; ותשועה, ברוב יועץ.
כד,ז ראמות לאוויל חכמות; בשער, לא יפתח-פיהו.
כד,ח מחשב להרע-- לו, בעל-מזימות יקראו.
כד,ט זימת איוולת חטאת; ותועבת לאדם לץ.
כד,י התרפית, ביום צרה-- צר כוחך.
כד,יא הצל, לקוחים למוות; ומטים להרג, אם-תחשוך.
כד,יב כי-תאמר-- הן, לא-ידענו-זה:
הלוא-תוכן ליבות, הוא-יבין, ונוצר נפשך, הוא יידע; והשיב לאדם כפועלו.
כד,יג אכול-בני דבש כי-טוב; ונופת מתוק, על-חיכך.
כד,יד כן, דעה חכמה--לנפשך: אם-מצאת, ויש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.
כד,טו אל-תארוב רשע, לנווה צדיק; אל-תשדד רבצו.
כד,טז כי שבע, ייפול צדיק וקם; ורשעים, ייכשלו ברעה.
כד,יז בנפול אויבך, אל-תשמח; וביכשלו, אל-יגל ליבך.
כד,יח פן-יראה יהוה, ורע בעיניו; והשיב מעליו אפו.
כד,יט אל-תתחר במרעים; אל-תקנא, ברשעים.
כד,כ כי, לא-תהיה אחרית לרע; נר רשעים ידעך.
כד,כא ירא-את-יהוה בני ומלך; עם-שונים, אל-תתערב.
כד,כב כי-פתאום, יקום אידם; ופיד שניהם, מי יודע.
כד,כג גם-אלה לחכמים: הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד,כד אומר, לרשע--צדיק אתה: ייקבוהו עמים; יזעמוהו לאומים.
כד,כה ולמוכיחים ינעם; ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כד,כו שפתיים יישק; משיב, דברים נכוחים.
כד,כז הכן בחוץ, מלאכתך--ועתדה בשדה לך; אחר, ובנית ביתך.
כד,כח אל-תהי עד-חינם בריעך; והפיתית, בשפתיך.
כד,כט אל-תאמר--כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו; אשיב לאיש כפועלו.
כד,ל על-שדה איש-עצל עברתי; ועל-כרם, אדם חסר-לב.
כד,לא והנה עלה כולו, קימשונים--כוסו פניו חרולים; וגדר אבניו נהרסה.
כד,לב ואחזה אנוכי, אשית ליבי; ראיתי, לקחתי מוסר.
כד,לג מעט שינות, מעט תנומות; מעט, חיבוק ידיים לשכב.
כד,לד ובא-מתהלך רישך; ומחסוריך, כאיש מגן.
כה,א גם-אלה, משלי שלמה-- אשר העתיקו, אנשי חזקייה מלך-יהודה.
כה,ב כבוד אלוהים, הסתר דבר; וכבוד מלכים, חקור דבר.
כה,ג שמיים לרום, וארץ לעומק; ולב מלכים, אין חקר.
כה,ד הגה סיגים מכסף; וייצא לצורף כלי.
כה,ה הגה רשע, לפני-מלך; וייכון בצדק כיסאו.
כה,ו אל-תתהדר לפני-מלך; ובמקום גדולים, אל-תעמוד.
כה,ז כי טוב אמור-לך, עלה-הנה: מהשפילך, לפני נדיב--אשר ראו עיניך.
כה,ח אל-תצא לריב, מהר: פן מה-תעשה, באחריתה--בהכלים אותך ריעך.
כה,ט ריבך, ריב את-ריעך; וסוד אחר אל-תגל.
כה,י פן-יחסדך שומע; ודיבתך, לא תשוב.
כה,יא תפוחי זהב, במשכייות כסף-- דבר, דבור על-אופניו.
כה,יב נזם זהב, וחלי-כתם-- מוכיח חכם, על-אוזן שומעת.
כה,יג כצינת שלג, ביום קציר--ציר נאמן, לשולחיו; ונפש אדוניו ישיב.
כה,יד נשיאים ורוח, וגשם אין-- איש מתהלל, במתת-שקר.
כה,טו באורך אפיים, יפותה קצין; ולשון רכה, תשבור-גרם.
כה,טז דבש מצאת, אכול דייך: פן-תשבענו, והקאתו.
כה,יז הוקר רגלך, מבית ריעך: פן-ישבעך, ושנאך.
כה,יח מפיץ וחרב, וחץ שנון-- איש עונה בריעהו, עד שקר.
כה,יט שן רועה, ורגל מועדת-- מבטח בוגד, ביום צרה.
כה,כ מעדה-בגד, ביום קרה--חומץ על-נתר; ושר בשירים, על לב-רע.
כה,כא אם-רעב שונאך, האכילהו לחם; ואם-צמא, השקהו מים.
כה,כב כי גחלים--אתה, חותה על-ראשו; ויהוה, ישלם-לך.
כה,כג רוח צפון, תחולל גשם; ופנים נזעמים, לשון סתר.
כה,כד טוב, שבת על-פינת-גג-- מאשת מדיינים, ובית חבר.
כה,כה מים קרים, על-נפש עייפה; ושמועה טובה, מארץ מרחק.
כה,כו מעיין נרפש, ומקור מושחת-- צדיק, מט לפני-רשע.
כה,כז אכול דבש הרבות לא-טוב; וחקר כבודם כבוד.
כה,כח עיר פרוצה, אין חומה-- איש, אשר אין מעצר לרוחו.
כו,א כשלג, בקיץ--וכמטר בקציר: כן לא-נאוה לכסיל כבוד.
כו,ב כציפור לנוד, כדרור לעוף-- כן קללת חינם, לו תבוא.
כו,ג שוט לסוס, מתג לחמור; ושבט, לגו כסילים.
כו,ד אל-תען כסיל, כאיוולתו: פן-תשווה-לו גם-אתה.
כו,ה ענה כסיל, כאיוולתו: פן-יהיה חכם בעיניו.
כו,ו מקצה רגליים, חמס שותה-- שולח דברים ביד-כסיל.
כו,ז דליו שוקיים, מפיסח; ומשל, בפי כסילים.
כו,ח כצרור אבן, במרגמה-- כן-נותן לכסיל כבוד.
כו,ט חוח, עלה ביד-שיכור; ומשל, בפי כסילים.
כו,י רב מחולל-כול; ושוכר כסיל, ושוכר עוברים.
כו,יא ככלב, שב על-קאו-- כסיל, שונה באיוולתו.
כו,יב ראית--איש, חכם בעיניו: תקווה לכסיל ממנו.
כו,יג אמר עצל, שחל בדרך; ארי, בין הרחובות.
כו,יד הדלת, תיסוב על-צירה; ועצל, על-מיטתו.
כו,טו טמן עצל ידו, בצלחת; נלאה, להשיבה אל-פיו.
כו,טז חכם עצל בעיניו-- משבעה, משיבי טעם.
כו,יז מחזיק באוזני-כלב-- עובר מתעבר, על-ריב לא-לו.
כו,יח כמתלהלה, היורה זיקים-- חיצים ומוות.
כו,יט כן-איש, רימה את-ריעהו; ואמר, הלוא-משחק אני.
כו,כ באפס עצים, תכבה-אש; ובאין נרגן, ישתוק מדון.
כו,כא פחם לגחלים, ועצים לאש; ואיש מדיינים, לחרחר-ריב.
כו,כב דברי נרגן, כמתלהמים; והם, ירדו חדרי-בטן.
כו,כג כסף סיגים, מצופה על-חרש-- שפתיים דולקים ולב-רע.
כו,כד בשפתיו, יינכר שונא; ובקרבו, ישית מרמה.
כו,כה כי-יחנן קולו, אל-תאמן-בו: כי שבע תועבות בליבו.
כו,כו תיכסה שנאה, במשאון; תיגלה רעתו בקהל.
כו,כז כורה-שחת, בה ייפול; וגולל אבן, אליו תשוב.
כו,כח לשון-שקר, ישנא דכיו; ופה חלק, יעשה מדחה.
כז,א אל-תתהלל, ביום מחר: כי לא-תדע, מה-ילד יום.
כז,ב יהללך זר ולא-פיך; נוכרי, ואל-שפתיך.
כז,ג כובד-אבן, ונטל החול; וכעס אוויל, כבד משניהם.
כז,ד אכזרייות חמה, ושטף אף; ומי יעמוד, לפני קנאה.
כז,ה טובה, תוכחת מגולה-- מאהבה מסותרת.
כז,ו נאמנים, פצעי אוהב; ונעתרות, נשיקות שונא.
כז,ז נפש שבעה, תבוס נופת; ונפש רעבה, כל-מר מתוק.
כז,ח כציפור, נודדת מן-קינה-- כן-איש, נודד ממקומו.
כז,ט שמן וקטורת, ישמח-לב; ומתק ריעהו, מעצת-נפש.
כז,י ריעך וריע אביך, אל-תעזוב-- ובית אחיך, אל-תבוא ביום אידך;
טוב שכן קרוב, מאח רחוק.
כז,יא חכם בני, ושמח ליבי; ואשיבה חורפי דבר.
כז,יב ערום, ראה רעה נסתר; פתיים, עברו נענשו.
כז,יג קח-בגדו, כי-ערב זר; ובעד נוכרייה חבלהו.
כז,יד מברך ריעהו, בקול גדול--בבוקר השכם: קללה, תיחשב לו.
כז,טו דלף טורד, ביום סגריר; ואשת מדיינים, נשתווה.
כז,טז צופניה צפן-רוח; ושמן ימינו יקרא.
כז,יז ברזל בברזל יחד; ואיש, יחד פני-ריעהו.
כז,יח נוצר תאנה, יאכל פרייה; ושומר אדוניו יכובד.
כז,יט כמים, הפנים לפנים-- כן לב-האדם, לאדם.
כז,כ שאול ואבדו, לא תשבענה; ועיני האדם, לא תשבענה.
כז,כא מצרף לכסף, וכור לזהב; ואיש, לפי מהללו.
כז,כב אם תכתוש-את-האוויל, במכתש בתוך הריפות-- בעלי:
לא-תסור מעליו, איוולתו.
כז,כג ידוע תדע, פני צאנך; שית ליבך, לעדרים.
כז,כד כי לא לעולם חוסן; ואם-נזר, לדור ודור.
כז,כה גלה חציר, ונראה-דשא; ונאספו, עישבות הרים.
כז,כו כבשים ללבושך; ומחיר שדה, עתודים.
כז,כז ודי, חלב עזים--ללחמך, ללחם ביתך; וחיים, לנערותיך.
כח,א נסו ואין-רודף רשע; וצדיקים, ככפיר יבטח.
כח,ב בפשע ארץ, רבים שריה; ובאדם מבין יודע, כן יאריך.
כח,ג גבר-רש, ועושק דלים-- מטר סוחף, ואין לחם.
כח,ד עוזבי תורה, יהללו רשע; ושומרי תורה, יתגרו בם.
כח,ה אנשי-רע, לא-יבינו משפט; ומבקשי יהוה, יבינו כול.
כח,ו טוב-רש, הולך בתומו-- מעיקש דרכיים, והוא עשיר.
כח,ז נוצר תורה, בן מבין; ורועה זוללים, יכלים אביו.
כח,ח מרבה הונו, בנשך ותרבית-- לחונן דלים יקבצנו.
כח,ט מסיר אוזנו, משמוע תורה-- גם תפילתו, תועבה.
כח,י משגה ישרים, בדרך רע--בשחותו הוא-ייפול; ותמימים, ינחלו-טוב.
כח,יא חכם בעיניו, איש עשיר; ודל מבין יחקרנו.
כח,יב בעלוץ צדיקים, רבה תפארת; ובקום רשעים, יחופש אדם.
כח,יג מכסה פשעיו, לא יצליח; ומודה ועוזב ירוחם.
כח,יד אשרי אדם, מפחד תמיד; ומקשה ליבו, ייפול ברעה.
כח,טו ארי-נוהם, ודוב שוקק-- מושל רשע, על עם-דל.
כח,טז נגיד--חסר תבונות, ורב מעשקות; שונא בצע, יאריך ימים.
כח,יז אדם, עשוק בדם-נפש-- עד-בור ינוס, אל-יתמכו-בו.
כח,יח הולך תמים, ייוושע; ונעקש דרכיים, ייפול באחת.
כח,יט עובד אדמתו, ישבע-לחם; ומרדף ריקים, ישבע-ריש.
כח,כ איש אמונות, רב-ברכות; ואץ להעשיר, לא יינקה.
כח,כא הכר-פנים לא-טוב; ועל-פת-לחם, יפשע-גבר.
כח,כב נבהל להון--איש, רע עין; ולא-יידע, כי-חסר יבואנו.
כח,כג מוכיח אדם אחריי, חן ימצא-- ממחליק לשון.
כח,כד גוזל, אביו ואימו--ואומר אין-פשע: חבר הוא, לאיש משחית.
כח,כה רחב-נפש, יגרה מדון; ובוטח על-יהוה ידושן.
כח,כו בוטח בליבו, הוא כסיל; והולך בחכמה, הוא יימלט.
כח,כז נותן לרש, אין מחסור; ומעלים עיניו, רב-מארות.
כח,כח בקום רשעים, ייסתר אדם; ובאובדם, ירבו צדיקים.
כט,א איש תוכחות, מקשה-עורף-- פתע יישבר, ואין מרפא.
כט,ב ברבות צדיקים, ישמח העם; ובמשול רשע, ייאנח עם.
כט,ג איש-אוהב חכמה, ישמח אביו; ורועה זונות, יאבד-הון.
כט,ד מלך--במשפט, יעמיד ארץ; ואיש תרומות יהרסנה.
כט,ה גבר, מחליק על-ריעהו; רשת, פורש על-פעמיו.
כט,ו בפשע איש רע מוקש; וצדיק, ירון ושמח.
כט,ז יודע צדיק, דין דלים; רשע, לא-יבין דעת.
כט,ח אנשי לצון, יפיחו קריה; וחכמים, ישיבו אף.
כט,ט איש-חכם--נשפט, את-איש אוויל: ורגז ושחק, ואין נחת.
כט,י אנשי דמים, ישנאו-תם; וישרים, יבקשו נפשו.
כט,יא כל-רוחו, יוציא כסיל; וחכם, באחור ישבחנה.
כט,יב מושל, מקשיב על-דבר-שקר-- כל-משרתיו רשעים.
כט,יג רש ואיש תככים נפגשו-- מאיר עיני שניהם יהוה.
כט,יד מלך שופט באמת דלים-- כיסאו, לעד ייכון.
כט,טו שבט ותוכחת, ייתן חכמה; ונער משולח, מביש אימו.
כט,טז ברבות רשעים, ירבה-פשע; וצדיקים, במפלתם יראו.
כט,יז יסר בנך, ויניחך; וייתן מעדנים לנפשך.
כט,יח באין חזון, ייפרע עם; ושומר תורה אשריהו.
כט,יט בדברים, לא-ייווסר עבד: כי-יבין, ואין מענה.
כט,כ חזית--איש, אץ בדבריו: תקווה לכסיל ממנו.
כט,כא מפנק מנוער עבדו; ואחריתו, יהיה מנון.
כט,כב איש-אף, יגרה מדון; ובעל חמה רב-פשע.
כט,כג גאוות אדם, תשפילנו; ושפל-רוח, יתמוך כבוד.
כט,כד חולק עם-גנב, שונא נפשו; אלה ישמע, ולא יגיד.
כט,כה חרדת אדם, ייתן מוקש; ובוטח ביהוה ישוגב.
כט,כו רבים, מבקשים פני-מושל; ומיהוה, משפט-איש.
כט,כז תועבת צדיקים, איש עוול; ותועבת רשע ישר-דרך.
ל,א דברי, אגור בן-יקה--המשא: נאום הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואוכל.
ל,ב כי בער אנוכי מאיש; ולא-בינת אדם לי.
ל,ג ולא-למדתי חכמה; ודעת קדושים אדע.
ל,ד מי עלה-שמיים ויירד,
מי אסף-רוח בחופניו מי צרר-מים בשמלה--
מי, הקים כל-אפסי-ארץ:
מה-שמו ומה-שם-בנו, כי תדע.
ל,ה כל-אמרת אלוה צרופה; מגן הוא, לחוסים בו.
ל,ו אל-תוסף על-דבריו: פן-יוכיח בך ונכזבת.
ל,ז שתיים, שאלתי מאיתך; אל-תמנע ממני, בטרם אמות.
ל,ח שוא ודבר-כזב, הרחק ממני-- ריש ועושר, אל-תיתן-לי;
הטריפני, לחם חוקי.
ל,ט פן אשבע, וכיחשתי-- ואמרתי, מי יהוה:
ופן-איוורש וגנבתי; ותפשתי, שם אלוהיי.
ל,י אל-תלשן עבד, אל-אדוניו: פן-יקללך ואשמת.
ל,יא דור, אביו יקלל; ואת-אימו, לא יברך.
ל,יב דור, טהור בעיניו; ומצואתו, לא רוחץ.
ל,יג דור, מה-רמו עיניו; ועפעפיו, יינשאו.
ל,יד דור, חרבות שיניו-- ומאכלות מתלעותיו:
לאכול עניים מארץ; ואביונים, מאדם.
ל,טו לעלוקה, שתי בנות-- הב הב:
שלוש הנה, לא תשבענה; ארבע, לא-אמרו הון.
ל,טז שאול, ועוצר-רחם: ארץ, לא-שבעה מים; ואש, לא-אמרה הון.
ל,יז עין, תלעג לאב-- ותבוז ליקהת-אם:
ייקרוה, עורבי-נחל; ויאכלוה בני-נשר.
ל,יח שלושה המה, נפלאו ממני; וארבעה, לא ידעתים.
ל,יט דרך הנשר, בשמיים-- דרך נחש, עלי-צור;
דרך-אונייה בלב-ים-- ודרך גבר בעלמה.
ל,כ כן, דרך אישה-- מנאפת:
אכלה, ומחתה פיה; ואמרה, לא-פעלתי אוון.
ל,כא תחת שלוש, רגזה ארץ; ותחת ארבע, לא-תוכל שאת.
ל,כב תחת-עבד, כי ימלוך; ונבל, כי ישבע-לחם.
ל,כג תחת שנואה, כי תיבעל; ושפחה, כי תירש גברתה.
ל,כד ארבעה הם, קטני-ארץ; והמה, חכמים מחוכמים.
ל,כה הנמלים, עם לא-עז; ויכינו בקיץ לחמם.
ל,כו שפנים, עם לא-עצום; וישימו בסלע ביתם.
ל,כז מלך, אין לארבה; וייצא חוצץ כולו.
ל,כח שממית, בידיים תתפש; והיא, בהיכלי מלך.
ל,כט שלושה המה, מיטיבי צעד; וארבעה, מיטיבי לכת.
ל,ל ליש, גיבור בבהמה; ולא-ישוב, מפני-כול.
ל,לא זרזיר מותניים או-תיש; ומלך, אלקום עימו.
ל,לב אם-נבלת בהתנשא; ואם-זמות, יד לפה.
ל,לג כי מיץ חלב, יוציא חמאה-- ומיץ-אף, יוציא דם;
ומיץ אפיים, יוציא ריב.
לא,א דברי, למואל מלך-- משא, אשר-ייסרתו אימו.
לא,ב מה-ברי, ומה-בר-בטני; ומה, בר-נדריי.
לא,ג אל-תיתן לנשים חילך; ודרכיך, למחות מלכין.
לא,ד אל למלכים, למואל--אל למלכים שתה-יין; ולרוזנים, אי שיכר.
לא,ה פן-ישתה, וישכח מחוקק; וישנה, דין כל-בני-עוני.
לא,ו תנו-שיכר לאובד; ויין, למרי נפש.
לא,ז ישתה, וישכח רישו; ועמלו, לא יזכור-עוד.
לא,ח פתח-פיך לאילם; אל-דין, כל-בני חלוף.
לא,ט פתח-פיך שפוט-צדק; ודין, עני ואביון.
לא,י אשת-חיל, מי ימצא; ורחוק מפנינים מכרה.
לא,יא בטח בה, לב בעלה; ושלל, לא יחסר.
לא,יב גמלתהו טוב ולא-רע-- כול, ימי חייה.
לא,יג דרשה, צמר ופשתים; ותעש, בחפץ כפיה.
לא,יד הייתה, כאונייות סוחר; ממרחק, תביא לחמה.
לא,טו ותקם, בעוד לילה--ותיתן טרף לביתה; וחוק, לנערותיה.
לא,טז זממה שדה, ותיקחהו; מפרי כפיה, נטעה כרם.
לא,יז חגרה בעוז מותניה; ותאמץ, זרועותיה.
לא,יח טעמה, כי-טוב סחרה; לא-יכבה בלילה נרה.
לא,יט ידיה, שילחה בכישור; וכפיה, תמכו פלך.
לא,כ כפה, פרשה לעני; וידיה, שילחה לאביון.
לא,כא לא-תירא לביתה משלג: כי כל-ביתה, לבוש שנים.
לא,כב מרבדים עשתה-לה; שש וארגמן לבושה.
לא,כג נודע בשערים בעלה; בשבתו, עם-זקני-ארץ.
לא,כד סדין עשתה, ותמכור; וחגור, נתנה לכנעני.
לא,כה עוז-והדר לבושה; ותשחק, ליום אחרון.
לא,כו פיה, פתחה בחכמה; ותורת חסד, על-לשונה.
לא,כז צופייה, הליכות ביתה; ולחם עצלות, לא תאכל.
לא,כח קמו בניה, ויאשרוה; בעלה, ויהללה.
לא,כט רבות בנות, עשו חיל; ואת, עלית על-כולנה.
לא,ל שקר החן, והבל היופי: אישה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא,לא תנו-לה, מפרי ידיה; ויהללוה בשערים מעשיה. {ש}