א,א וידבר יהוה אל-משה במדבר סיני, באהל מועד: באחד לחדש השני בשנה השנית, לצאתם מארץ מצרים--לאמר. א,ב שאו, את-ראש כל-עדת בני-ישראל, למשפחתם, לבית אבתם--במספר שמות, כל-זכר לגלגלתם. א,ג מבן עשרים שנה ומעלה, כל-יצא צבא בישראל--תפקדו אתם לצבאתם, אתה ואהרן. א,ד ואתכם יהיו, איש איש למטה--איש ראש לבית-אבתיו, הוא. א,ה ואלה שמות האנשים, אשר יעמדו אתכם: לראובן, אליצור בן-שדיאור. א,ו לשמעון, שלמיאל בן-צורישדי. א,ז ליהודה, נחשון בן-עמינדב. א,ח ליששכר, נתנאל בן-צוער. א,ט לזבולן, אליאב בן-חלן. א,י לבני יוסף--לאפרים, אלישמע בן-עמיהוד; למנשה, גמליאל בן-פדהצור. א,יא לבנימן, אבידן בן-גדעני. א,יב לדן, אחיעזר בן-עמישדי. א,יג לאשר, פגעיאל בן-עכרן. א,יד לגד, אליסף בן-דעואל. א,טו לנפתלי, אחירע בן-עינן. א,טז אלה קריאי (קרואי) העדה, נשיאי מטות אבותם: ראשי אלפי ישראל, הם. א,יז ויקח משה, ואהרן, את האנשים האלה, אשר נקבו בשמת. א,יח ואת כל-העדה הקהילו, באחד לחדש השני, ויתילדו על-משפחתם, לבית אבתם: במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--לגלגלתם. א,יט כאשר צוה יהוה, את-משה; ויפקדם, במדבר סיני. {ס}
א,כ ויהיו בני-ראובן בכר ישראל, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמות, לגלגלתם--כל-זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כל יצא צבא. א,כא פקדיהם, למטה ראובן--ששה וארבעים אלף, וחמש מאות. {פ}
א,כב לבני שמעון, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: פקדיו, במספר שמות לגלגלתם--כל-זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כל יצא צבא. א,כג פקדיהם, למטה שמעון--תשעה וחמשים אלף, ושלש מאות. {פ}
א,כד לבני גד, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,כה פקדיהם, למטה גד--חמשה וארבעים אלף, ושש מאות וחמשים. {פ}
א,כו לבני יהודה, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,כז פקדיהם, למטה יהודה--ארבעה ושבעים אלף, ושש מאות. {פ}
א,כח לבני יששכר, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,כט פקדיהם, למטה יששכר--ארבעה וחמשים אלף, וארבע מאות. {פ}
א,ל לבני זבולן, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,לא פקדיהם, למטה זבולן--שבעה וחמשים אלף, וארבע מאות. {פ}
א,לב לבני יוסף לבני אפרים, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,לג פקדיהם, למטה אפרים--ארבעים אלף, וחמש מאות. {פ}
א,לד לבני מנשה, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,לה פקדיהם, למטה מנשה--שנים ושלשים אלף, ומאתים. {פ}
א,לו לבני בנימן, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,לז פקדיהם, למטה בנימן--חמשה ושלשים אלף, וארבע מאות. {פ}
א,לח לבני דן, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,לט פקדיהם, למטה דן--שנים וששים אלף, ושבע מאות. {פ}
א,מ לבני אשר, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,מא פקדיהם, למטה אשר--אחד וארבעים אלף, וחמש מאות. {פ}
א,מב בני נפתלי, תולדתם למשפחתם לבית אבתם: במספר שמת, מבן עשרים שנה ומעלה--כל, יצא צבא. א,מג פקדיהם, למטה נפתלי--שלשה וחמשים אלף, וארבע מאות. {פ}
א,מד אלה הפקדים אשר פקד משה ואהרן, ונשיאי ישראל--שנים עשר, איש: איש-אחד לבית-אבתיו, היו. א,מה ויהיו כל-פקודי בני-ישראל, לבית אבתם, מבן עשרים שנה ומעלה, כל-יצא צבא בישראל. א,מו ויהיו, כל-הפקדים--שש-מאות אלף, ושלשת אלפים; וחמש מאות, וחמשים. א,מז והלוים, למטה אבתם--לא התפקדו, בתוכם. {פ}
א,מח וידבר יהוה, אל-משה לאמר. א,מט אך את-מטה לוי לא תפקד, ואת-ראשם לא תשא, בתוך, בני ישראל. א,נ ואתה הפקד את-הלוים על-משכן העדת ועל כל-כליו, ועל כל-אשר-לו--המה ישאו את-המשכן ואת-כל-כליו, והם ישרתהו; וסביב למשכן, יחנו. א,נא ובנסע המשכן, יורידו אתו הלוים, ובחנת המשכן, יקימו אתו הלוים; והזר הקרב, יומת. א,נב וחנו, בני ישראל, איש על-מחנהו ואיש על-דגלו, לצבאתם. א,נג והלוים יחנו סביב, למשכן העדת, ולא-יהיה קצף, על-עדת בני ישראל; ושמרו, הלוים, את-משמרת, משכן העדות. א,נד ויעשו, בני ישראל: ככל אשר צוה יהוה, את-משה--כן עשו. {פ}
ב,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. ב,ב איש על-דגלו באתת לבית אבתם, יחנו בני ישראל: מנגד, סביב לאהל-מועד יחנו. ב,ג והחנים קדמה מזרחה, דגל מחנה יהודה לצבאתם; ונשיא לבני יהודה, נחשון בן-עמינדב. ב,ד וצבאו, ופקדיהם--ארבעה ושבעים אלף, ושש מאות. ב,ה והחנים עליו, מטה יששכר; ונשיא לבני יששכר, נתנאל בן-צוער. ב,ו וצבאו, ופקדיו--ארבעה וחמשים אלף, וארבע מאות. ב,ז מטה, זבולן; ונשיא לבני זבולן, אליאב בן-חלן. ב,ח וצבאו, ופקדיו--שבעה וחמשים אלף, וארבע מאות. ב,ט כל-הפקדים למחנה יהודה, מאת אלף ושמנים אלף וששת-אלפים וארבע-מאות--לצבאתם; ראשנה, יסעו. {ס}
ב,י דגל מחנה ראובן תימנה, לצבאתם; ונשיא לבני ראובן, אליצור בן-שדיאור. ב,יא וצבאו, ופקדיו--ששה וארבעים אלף, וחמש מאות. ב,יב והחונם עליו, מטה שמעון; ונשיא לבני שמעון, שלמיאל בן-צורישדי. ב,יג וצבאו, ופקדיהם--תשעה וחמשים אלף, ושלש מאות. ב,יד ומטה, גד; ונשיא לבני גד, אליסף בן-רעואל. ב,טו וצבאו, ופקדיהם--חמשה וארבעים אלף, ושש מאות וחמשים. ב,טז כל-הפקדים למחנה ראובן, מאת אלף ואחד וחמשים אלף וארבע-מאות וחמשים--לצבאתם; ושנים, יסעו. {ס}
ב,יז ונסע אהל-מועד מחנה הלוים, בתוך המחנת; כאשר יחנו כן יסעו, איש על-ידו לדגליהם. {ס}
ב,יח דגל מחנה אפרים לצבאתם, ימה; ונשיא לבני אפרים, אלישמע בן-עמיהוד. ב,יט וצבאו, ופקדיהם--ארבעים אלף, וחמש מאות. ב,כ ועליו, מטה מנשה; ונשיא לבני מנשה, גמליאל בן-פדהצור. ב,כא וצבאו, ופקדיהם--שנים ושלשים אלף, ומאתים. ב,כב ומטה, בנימן; ונשיא לבני בנימן, אבידן בן-גדעני. ב,כג וצבאו, ופקדיהם--חמשה ושלשים אלף, וארבע מאות. ב,כד כל-הפקדים למחנה אפרים, מאת אלף ושמנת-אלפים ומאה--לצבאתם; ושלשים, יסעו. {ס}
ב,כה דגל מחנה דן צפנה, לצבאתם; ונשיא לבני דן, אחיעזר בן-עמישדי. ב,כו וצבאו, ופקדיהם--שנים וששים אלף, ושבע מאות. ב,כז והחנים עליו, מטה אשר; ונשיא לבני אשר, פגעיאל בן-עכרן. ב,כח וצבאו, ופקדיהם--אחד וארבעים אלף, וחמש מאות. ב,כט ומטה, נפתלי; ונשיא לבני נפתלי, אחירע בן-עינן. ב,ל וצבאו, ופקדיהם--שלשה וחמשים אלף, וארבע מאות. ב,לא כל-הפקדים, למחנה דן--מאת אלף ושבעה וחמשים אלף, ושש מאות; לאחרנה יסעו, לדגליהם. {פ}
ב,לב אלה פקודי בני-ישראל, לבית אבתם: כל-פקודי המחנת, לצבאתם--שש-מאות אלף ושלשת אלפים, וחמש מאות וחמשים. ב,לג והלוים--לא התפקדו, בתוך בני ישראל: כאשר צוה יהוה, את-משה. ב,לד ויעשו, בני ישראל: ככל אשר-צוה יהוה את-משה, כן-חנו לדגליהם וכן נסעו--איש למשפחתיו, על-בית אבתיו. {פ}
ג,א ואלה תולדת אהרן, ומשה: ביום, דבר יהוה את-משה--בהר סיני. ג,ב ואלה שמות בני-אהרן, הבכר נדב, ואביהוא, אלעזר ואיתמר. ג,ג אלה, שמות בני אהרן, הכהנים, המשחים--אשר-מלא ידם, לכהן. ג,ד וימת נדב ואביהוא לפני יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה, במדבר סיני, ובנים, לא-היו להם; ויכהן אלעזר ואיתמר, על-פני אהרן אביהם. {פ}
ג,ה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ג,ו הקרב, את-מטה לוי, והעמדת אתו, לפני אהרן הכהן; ושרתו, אתו. ג,ז ושמרו את-משמרתו, ואת-משמרת כל-העדה, לפני, אהל מועד--לעבד, את-עבדת המשכן. ג,ח ושמרו, את-כל-כלי אהל מועד, ואת-משמרת, בני ישראל--לעבד, את-עבדת המשכן. ג,ט ונתתה, את-הלוים, לאהרן, ולבניו: נתונם נתונם המה לו, מאת בני ישראל. ג,י ואת-אהרן ואת-בניו תפקד, ושמרו את-כהנתם; והזר הקרב, יומת. {פ}
ג,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ג,יב ואני הנה לקחתי את-הלוים, מתוך בני ישראל, תחת כל-בכור פטר רחם, מבני ישראל; והיו לי, הלוים. ג,יג כי לי, כל-בכור--ביום הכתי כל-בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל-בכור בישראל, מאדם עד-בהמה: לי יהיו, אני יהוה. {פ}
ג,יד וידבר יהוה אל-משה, במדבר סיני לאמר. ג,טו פקד את-בני לוי, לבית אבתם למשפחתם: כל-זכר מבן-חדש ומעלה, תפקדם. ג,טז ויפקד אתם משה, על-פי יהוה, כאשר, צוה. ג,יז ויהיו-אלה בני-לוי, בשמתם--גרשון, וקהת ומררי. ג,יח ואלה שמות בני-גרשון, למשפחתם--לבני, ושמעי. ג,יט ובני קהת, למשפחתם--עמרם ויצהר, חברון ועזיאל. ג,כ ובני מררי, למשפחתם--מחלי ומושי; אלה הם משפחת הלוי, לבית אבתם. ג,כא לגרשון--משפחת הלבני, ומשפחת השמעי; אלה הם, משפחת הגרשני. ג,כב פקדיהם במספר כל-זכר, מבן-חדש ומעלה; פקדיהם, שבעת אלפים וחמש מאות. ג,כג משפחת, הגרשני, אחרי המשכן יחנו, ימה. ג,כד ונשיא בית-אב, לגרשני, אליסף, בן-לאל. ג,כה ומשמרת בני-גרשון באהל מועד, המשכן והאהל; מכסהו--ומסך, פתח אהל מועד. ג,כו וקלעי החצר, ואת-מסך פתח החצר, אשר על-המשכן ועל-המזבח, סביב; ואת, מיתריו, לכל, עבדתו. {ס}
ג,כז ולקהת, משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי, ומשפחת החברני, ומשפחת העזיאלי; אלה הם, משפחת הקהתי. ג,כח במספר, כל-זכר, מבן-חדש, ומעלה--שמנת אלפים ושש מאות, שמרי משמרת הקדש. ג,כט משפחת בני-קהת, יחנו, על ירך המשכן, תימנה. ג,ל ונשיא בית-אב, למשפחת הקהתי, אליצפן, בן-עזיאל. ג,לא ומשמרתם, הארן והשלחן והמנרה והמזבחת, וכלי הקדש, אשר ישרתו בהם; והמסך--וכל, עבדתו. ג,לב ונשיא נשיאי הלוי, אלעזר בן-אהרן הכהן, פקדת, שמרי משמרת הקדש. ג,לג למררי--משפחת המחלי, ומשפחת המושי; אלה הם, משפחת מררי. ג,לד ופקדיהם במספר כל-זכר, מבן-חדש ומעלה--ששת אלפים, ומאתים. ג,לה ונשיא בית-אב למשפחת מררי, צוריאל בן-אביחיל; על ירך המשכן יחנו, צפנה. ג,לו ופקדת משמרת, בני מררי--קרשי המשכן, ובריחיו ועמדיו ואדניו; וכל-כליו--וכל, עבדתו. ג,לז ועמדי החצר סביב, ואדניהם; ויתדתם, ומיתריהם. ג,לח והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל-מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, שמרים משמרת המקדש, למשמרת, בני ישראל; והזר הקרב, יומת. ג,לט כל-פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן, על-פי יהוה--למשפחתם: כל-זכר מבן-חדש ומעלה, שנים ועשרים אלף. {ס}
ג,מ ויאמר יהוה אל-משה, פקד כל-בכר זכר לבני ישראל, מבן-חדש, ומעלה; ושא, את מספר שמתם. ג,מא ולקחת את-הלוים לי אני יהוה, תחת כל-בכר בבני ישראל; ואת, בהמת הלוים, תחת כל-בכור, בבהמת בני ישראל. ג,מב ויפקד משה, כאשר צוה יהוה אתו, את-כל-בכור, בבני ישראל. ג,מג ויהי כל-בכור זכר במספר שמת, מבן-חדש ומעלה--לפקדיהם: שנים ועשרים אלף, שלשה ושבעים ומאתים. {פ}
ג,מד וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ג,מה קח את-הלוים, תחת כל-בכור בבני ישראל, ואת-בהמת הלוים, תחת בהמתם; והיו-לי הלוים, אני יהוה. ג,מו ואת פדויי השלשה, והשבעים והמאתים--העדפים, על-הלוים, מבכור, בני ישראל. ג,מז ולקחת, חמשת חמשת שקלים--לגלגלת: בשקל הקדש תקח, עשרים גרה השקל. ג,מח ונתתה הכסף, לאהרן ולבניו--פדויי, העדפים בהם. ג,מט ויקח משה, את כסף הפדיום--מאת, העדפים, על, פדויי הלוים. ג,נ מאת, בכור בני ישראל--לקח את-הכסף: חמשה וששים ושלש מאות, ואלף--בשקל הקדש. ג,נא ויתן משה את-כסף הפדים, לאהרן ולבניו--על-פי יהוה: כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
ד,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. ד,ב נשא, את-ראש בני קהת, מתוך, בני לוי--למשפחתם, לבית אבתם. ד,ג מבן שלשים שנה ומעלה, ועד בן-חמשים שנה--כל-בא, לצבא, לעשות מלאכה, באהל מועד. ד,ד זאת עבדת בני-קהת, באהל מועד--קדש, הקדשים. ד,ה ובא אהרן ובניו, בנסע המחנה, והורדו, את פרכת המסך; וכסו-בה--את, ארן העדת. ד,ו ונתנו עליו, כסוי עור תחש, ופרשו בגד-כליל תכלת, מלמעלה; ושמו, בדיו. ד,ז ועל שלחן הפנים, יפרשו בגד תכלת, ונתנו עליו את-הקערת ואת-הכפת ואת-המנקית, ואת קשות הנסך; ולחם התמיד, עליו יהיה. ד,ח ופרשו עליהם, בגד תולעת שני, וכסו אתו, במכסה עור תחש; ושמו, את-בדיו. ד,ט ולקחו בגד תכלת, וכסו את-מנרת המאור ואת-נרתיה, ואת-מלקחיה, ואת-מחתתיה; ואת כל-כלי שמנה, אשר ישרתו-לה בהם. ד,י ונתנו אתה ואת-כל-כליה, אל-מכסה עור תחש; ונתנו, על-המוט. ד,יא ועל מזבח הזהב, יפרשו בגד תכלת, וכסו אתו, במכסה עור תחש; ושמו, את-בדיו. ד,יב ולקחו את-כל-כלי השרת אשר ישרתו-בם בקדש, ונתנו אל-בגד תכלת, וכסו אותם, במכסה עור תחש; ונתנו, על-המוט. ד,יג ודשנו, את-המזבח; ופרשו עליו, בגד ארגמן. ד,יד ונתנו עליו את-כל-כליו אשר ישרתו עליו בהם, את-המחתת את-המזלגת ואת-היעים ואת-המזרקת--כל, כלי המזבח; ופרשו עליו, כסוי עור תחש--ושמו בדיו. ד,טו וכלה אהרן-ובניו לכסת את-הקדש ואת-כל-כלי הקדש, בנסע המחנה, ואחרי-כן יבאו בני-קהת לשאת, ולא-יגעו אל-הקדש ומתו; אלה משא בני-קהת, באהל מועד. ד,טז ופקדת אלעזר בן-אהרן הכהן, שמן המאור וקטרת הסמים, ומנחת התמיד, ושמן המשחה: פקדת, כל-המשכן וכל-אשר-בו, בקדש, ובכליו. {פ}
ד,יז וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. ד,יח אל-תכריתו, את-שבט משפחת הקהתי, מתוך, הלוים. ד,יט וזאת עשו להם, וחיו ולא ימתו, בגשתם, את-קדש הקדשים: אהרן ובניו, יבאו, ושמו אותם איש איש על-עבדתו, ואל-משאו. ד,כ ולא-יבאו לראות כבלע את-הקדש, ומתו. {פ}
ד,כא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ד,כב נשא, את-ראש בני גרשון--גם-הם: לבית אבתם, למשפחתם. ד,כג מבן שלשים שנה ומעלה, עד בן-חמשים שנה--תפקד אותם: כל-הבא לצבא צבא, לעבד עבדה באהל מועד. ד,כד זאת עבדת, משפחת הגרשני--לעבד, ולמשא. ד,כה ונשאו את-יריעת המשכן, ואת-אהל מועד, מכסהו, ומכסה התחש אשר-עליו מלמעלה; ואת-מסך--פתח, אהל מועד. ד,כו ואת קלעי החצר ואת-מסך פתח שער החצר, אשר על-המשכן ועל-המזבח סביב, ואת מיתריהם, ואת-כל-כלי עבדתם; ואת כל-אשר יעשה להם, ועבדו. ד,כז על-פי אהרן ובניו תהיה, כל-עבדת בני הגרשני, לכל-משאם, ולכל עבדתם; ופקדתם עלהם במשמרת, את כל-משאם. ד,כח זאת עבדת, משפחת בני הגרשני--באהל מועד; ומשמרתם--ביד איתמר, בן-אהרן הכהן. {ס}
ד,כט בני, מררי--למשפחתם לבית-אבתם, תפקד אתם. ד,ל מבן שלשים שנה ומעלה, ועד בן-חמשים שנה--תפקדם: כל-הבא, לצבא, לעבד, את-עבדת אהל מועד. ד,לא וזאת משמרת משאם, לכל-עבדתם באהל מועד: קרשי, המשכן, ובריחיו, ועמודיו ואדניו. ד,לב ועמודי החצר סביב ואדניהם, ויתדתם ומיתריהם, לכל-כליהם, ולכל עבדתם; ובשמת תפקדו, את-כלי משמרת משאם. ד,לג זאת עבדת, משפחת בני מררי, לכל-עבדתם, באהל מועד--ביד, איתמר, בן-אהרן, הכהן. ד,לד ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה, את-בני הקהתי, למשפחתם, ולבית אבתם. ד,לה מבן שלשים שנה ומעלה, ועד בן-חמשים שנה--כל-הבא, לצבא, לעבדה, באהל מועד. ד,לו ויהיו פקדיהם, למשפחתם--אלפים, שבע מאות וחמשים. ד,לז אלה פקודי משפחת הקהתי, כל-העבד באהל מועד, אשר פקד משה ואהרן, על-פי יהוה ביד-משה. {ס}
ד,לח ופקודי, בני גרשון, למשפחותם, ולבית אבתם. ד,לט מבן שלשים שנה ומעלה, ועד בן-חמשים שנה--כל-הבא, לצבא, לעבדה, באהל מועד. ד,מ ויהיו, פקדיהם, למשפחתם, לבית אבתם--אלפים, ושש מאות ושלשים. ד,מא אלה פקודי, משפחת בני גרשון, כל-העבד, באהל מועד--אשר פקד משה ואהרן, על-פי יהוה. ד,מב ופקודי, משפחת בני מררי, למשפחתם, לבית אבתם. ד,מג מבן שלשים שנה ומעלה, ועד בן-חמשים שנה--כל-הבא, לצבא, לעבדה, באהל מועד. ד,מד ויהיו פקדיהם, למשפחתם--שלשת אלפים, ומאתים. ד,מה אלה פקודי, משפחת בני מררי, אשר פקד משה ואהרן, על-פי יהוה ביד-משה. ד,מו כל-הפקדים אשר פקד משה ואהרן, ונשיאי ישראל--את-הלוים: למשפחתם, ולבית אבתם. ד,מז מבן שלשים שנה ומעלה, ועד בן-חמשים שנה: כל-הבא, לעבד עבדת עבדה ועבדת משא--באהל מועד. ד,מח ויהיו, פקדיהם--שמנת אלפים, וחמש מאות ושמנים. ד,מט על-פי יהוה פקד אותם, ביד-משה--איש איש על-עבדתו, ועל-משאו; ופקדיו, אשר-צוה יהוה את-משה. {פ}
ה,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,ב צו, את-בני ישראל, וישלחו מן-המחנה, כל-צרוע וכל-זב; וכל, טמא לנפש. ה,ג מזכר עד-נקבה תשלחו, אל-מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את-מחניהם, אשר אני שכן בתוכם. ה,ד ויעשו-כן, בני ישראל, וישלחו אותם, אל-מחוץ למחנה: כאשר דבר יהוה אל-משה, כן עשו בני ישראל. {פ}
ה,ה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,ו דבר, אל-בני ישראל, איש או-אשה כי יעשו מכל-חטאת האדם, למעל מעל ביהוה; ואשמה, הנפש ההוא. ה,ז והתודו, את-חטאתם אשר עשו, והשיב את-אשמו בראשו, וחמישתו יסף עליו; ונתן, לאשר אשם לו. ה,ח ואם-אין לאיש גאל, להשיב האשם אליו--האשם המושב ליהוה, לכהן: מלבד, איל הכפרים, אשר יכפר-בו, עליו. ה,ט וכל-תרומה לכל-קדשי בני-ישראל, אשר-יקריבו לכהן--לו יהיה. ה,י ואיש את-קדשיו, לו יהיו; איש אשר-יתן לכהן, לו יהיה. {פ}
ה,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,יב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: איש איש כי-תשטה אשתו, ומעלה בו מעל. ה,יג ושכב איש אתה, שכבת-זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והוא לא נתפשה. ה,יד ועבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו, והוא נטמאה; או-עבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו, והיא לא נטמאה. ה,טו והביא האיש את-אשתו, אל-הכהן, והביא את-קרבנה עליה, עשירת האיפה קמח שערים; לא-יצק עליו שמן, ולא-יתן עליו לבנה--כי-מנחת קנאת הוא, מנחת זכרון מזכרת עון. ה,טז והקריב אתה, הכהן; והעמדה, לפני יהוה. ה,יז ולקח הכהן מים קדשים, בכלי-חרש; ומן-העפר, אשר יהיה בקרקע המשכן, יקח הכהן, ונתן אל-המים. ה,יח והעמיד הכהן את-האשה, לפני יהוה, ופרע את-ראש האשה, ונתן על-כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו, מי המרים המאררים. ה,יט והשביע אתה הכהן, ואמר אל-האשה אם-לא שכב איש אתך, ואם-לא שטית טמאה, תחת אישך--הנקי, ממי המרים המאררים האלה. ה,כ ואת, כי שטית תחת אישך--וכי נטמאת; ויתן איש בך את-שכבתו, מבלעדי אישך. ה,כא והשביע הכהן את-האשה, בשבעת האלה, ואמר הכהן לאשה, יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך--בתת יהוה את-ירכך נפלת, ואת-בטנך צבה. ה,כב ובאו המים המאררים האלה, במעיך, לצבות בטן, ולנפל ירך; ואמרה האשה, אמן אמן. ה,כג וכתב את-האלת האלה, הכהן--בספר; ומחה, אל-מי המרים. ה,כד והשקה, את-האשה, את-מי המרים, המאררים; ובאו בה המים המאררים, למרים. ה,כה ולקח הכהן מיד האשה, את מנחת הקנאת; והניף את-המנחה לפני יהוה, והקריב אתה אל-המזבח. ה,כו וקמץ הכהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את-האשה, את-המים. ה,כז והשקה את-המים, והיתה אם-נטמאה ותמעל מעל באישה--ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והיתה האשה לאלה, בקרב עמה. ה,כח ואם-לא נטמאה האשה, וטהרה הוא--ונקתה, ונזרעה זרע. ה,כט זאת תורת, הקנאת, אשר תשטה אשה תחת אישה, ונטמאה. ה,ל או איש, אשר תעבר עליו רוח קנאה--וקנא את-אשתו; והעמיד את-האשה, לפני יהוה, ועשה לה הכהן, את כל-התורה הזאת. ה,לא ונקה האיש, מעון; והאשה ההוא, תשא את-עונה. {פ}
ו,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: איש או-אשה, כי יפלא לנדר נדר נזיר--להזיר, ליהוה. ו,ג מיין ושכר יזיר, חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל-משרת ענבים לא ישתה, וענבים לחים ויבשים לא יאכל. ו,ד כל, ימי נזרו: מכל אשר יעשה מגפן היין, מחרצנים ועד-זג--לא יאכל. ו,ה כל-ימי נדר נזרו, תער לא-יעבר על-ראשו: עד-מלאת הימם אשר-יזיר ליהוה, קדש יהיה--גדל פרע, שער ראשו. ו,ו כל-ימי הזירו, ליהוה, על-נפש מת, לא יבא. ו,ז לאביו ולאמו, לאחיו ולאחתו--לא-יטמא להם, במתם: כי נזר אלהיו, על-ראשו. ו,ח כל, ימי נזרו, קדש הוא, ליהוה. ו,ט וכי-ימות מת עליו בפתע פתאם, וטמא ראש נזרו--וגלח ראשו ביום טהרתו, ביום השביעי יגלחנו. ו,י וביום השמיני, יבא שתי תרים, או שני, בני יונה: אל-הכהן--אל-פתח, אהל מועד. ו,יא ועשה הכהן, אחד לחטאת ואחד לעלה, וכפר עליו, מאשר חטא על-הנפש; וקדש את-ראשו, ביום ההוא. ו,יב והזיר ליהוה את-ימי נזרו, והביא כבש בן-שנתו לאשם; והימים הראשנים יפלו, כי טמא נזרו. ו,יג וזאת תורת, הנזיר: ביום, מלאת ימי נזרו, יביא אתו, אל-פתח אהל מועד. ו,יד והקריב את-קרבנו ליהוה כבש בן-שנתו תמים אחד, לעלה, וכבשה אחת בת-שנתה תמימה, לחטאת; ואיל-אחד תמים, לשלמים. ו,טו וסל מצות, סלת חלת בלולת בשמן, ורקיקי מצות, משחים בשמן; ומנחתם, ונסכיהם. ו,טז והקריב הכהן, לפני יהוה; ועשה את-חטאתו, ואת-עלתו. ו,יז ואת-האיל יעשה זבח שלמים, ליהוה, על, סל המצות; ועשה, הכהן, את-מנחתו, ואת-נסכו. ו,יח וגלח הנזיר, פתח אהל מועד--את-ראש נזרו; ולקח, את-שער ראש נזרו, ונתן על-האש, אשר-תחת זבח השלמים. ו,יט ולקח הכהן את-הזרע בשלה, מן-האיל, וחלת מצה אחת מן-הסל, ורקיק מצה אחד; ונתן על-כפי הנזיר, אחר התגלחו את-נזרו. ו,כ והניף אותם הכהן תנופה, לפני יהוה--קדש הוא לכהן, על חזה התנופה ועל שוק התרומה; ואחר ישתה הנזיר, יין. ו,כא זאת תורת הנזיר, אשר ידר, קרבנו ליהוה על-נזרו, מלבד אשר-תשיג ידו; כפי נדרו, אשר ידר--כן יעשה, על תורת נזרו. {פ}
ו,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,כג דבר אל-אהרן ואל-בניו לאמר, כה תברכו את-בני ישראל: אמור, להם. {ס}
ו,כד יברכך יהוה, וישמרך. {ס}
ו,כה יאר יהוה פניו אליך, ויחנך. {ס}
ו,כו ישא יהוה פניו אליך, וישם לך שלום. {ס}
ו,כז ושמו את-שמי, על-בני ישראל; ואני, אברכם. {ס}
ז,א ויהי ביום כלות משה להקים את-המשכן, וימשח אתו ויקדש אתו ואת-כל-כליו, ואת-המזבח, ואת-כל-כליו; וימשחם, ויקדש אתם. ז,ב ויקריבו נשיאי ישראל, ראשי בית אבתם: הם נשיאי המטת, הם העמדים על-הפקדים. ז,ג ויביאו את-קרבנם לפני יהוה, שש-עגלת צב ושני עשר בקר--עגלה על-שני הנשאים, ושור לאחד; ויקריבו אותם, לפני המשכן. ז,ד ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. ז,ה קח, מאתם, והיו, לעבד את-עבדת אהל מועד; ונתתה אותם אל-הלוים, איש כפי עבדתו. ז,ו ויקח משה, את-העגלת ואת-הבקר; ויתן אותם, אל-הלוים. ז,ז את שתי העגלות, ואת ארבעת הבקר--נתן, לבני גרשון: כפי, עבדתם. ז,ח ואת ארבע העגלת, ואת שמנת הבקר--נתן, לבני מררי: כפי, עבדתם, ביד איתמר, בן-אהרן הכהן. ז,ט ולבני קהת, לא נתן: כי-עבדת הקדש עלהם, בכתף ישאו. ז,י ויקריבו הנשאים, את חנכת המזבח, ביום, המשח אתו; ויקריבו הנשיאם את-קרבנם, לפני המזבח. ז,יא ויאמר יהוה, אל-משה: נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום, יקריבו את-קרבנם, לחנכת המזבח. {ס}
ז,יב ויהי, המקריב ביום הראשון--את-קרבנו: נחשון בן-עמינדב, למטה יהודה. ז,יג וקרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,יד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,טו פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,טז שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,יז ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתודים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן נחשון, בן-עמינדב. {פ}
ז,יח ביום, השני, הקריב, נתנאל בן-צוער--נשיא, יששכר. ז,יט הקרב את-קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,כ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,כא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,כב שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,כג ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן נתנאל, בן-צוער. {פ}
ז,כד ביום, השלישי, נשיא, לבני זבולן--אליאב, בן-חלן. ז,כה קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,כו כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,כז פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,כח שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,כט ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אליאב, בן-חלן. {פ}
ז,ל ביום, הרביעי, נשיא, לבני ראובן--אליצור, בן-שדיאור. ז,לא קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,לב כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,לג פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,לד שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,לה ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אליצור, בן-שדיאור. {פ}
ז,לו ביום, החמישי, נשיא, לבני שמעון--שלמיאל, בן-צורישדי. ז,לז קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,לח כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,לט פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,מ שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,מא ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן שלמיאל, בן-צורישדי. {פ}
ז,מב ביום, הששי, נשיא, לבני גד--אליסף, בן-דעואל. ז,מג קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,מד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,מה פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,מו שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,מז ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אליסף, בן-דעואל. {פ}
ז,מח ביום, השביעי, נשיא, לבני אפרים--אלישמע, בן-עמיהוד. ז,מט קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,נ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,נא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,נב שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,נג ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אלישמע, בן-עמיהוד. {פ}
ז,נד ביום, השמיני, נשיא, לבני מנשה--גמליאל, בן-פדהצור. ז,נה קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,נו כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,נז פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,נח שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,נט ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן גמליאל, בן-פדהצור. {פ}
ז,ס ביום, התשיעי, נשיא, לבני בנימן--אבידן, בן-גדעני. ז,סא קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,סב כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,סג פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,סד שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,סה ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אבידן, בן-גדעני. {פ}
ז,סו ביום, העשירי, נשיא, לבני דן--אחיעזר, בן-עמישדי. ז,סז קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,סח כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,סט פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,ע שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,עא ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אחיעזר, בן-עמישדי. {פ}
ז,עב ביום עשתי עשר יום, נשיא לבני אשר--פגעיאל, בן-עכרן. ז,עג קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,עד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,עה פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,עו שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,עז ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן פגעיאל, בן-עכרן. {פ}
ז,עח ביום שנים עשר יום, נשיא לבני נפתלי--אחירע, בן-עינן. ז,עט קרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה. ז,פ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת. ז,פא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעלה. ז,פב שעיר-עזים אחד, לחטאת. ז,פג ולזבח השלמים, בקר שנים, אילם חמשה עתדים חמשה, כבשים בני-שנה חמשה: זה קרבן אחירע, בן-עינן. {פ}
ז,פד זאת חנכת המזבח, ביום המשח אתו, מאת, נשיאי ישראל: קערת כסף שתים עשרה, מזרקי-כסף שנים עשר, כפות זהב, שתים עשרה. ז,פה שלשים ומאה, הקערה האחת כסף, ושבעים, המזרק האחד; כל כסף הכלים, אלפים וארבע-מאות בשקל הקדש. ז,פו כפות זהב שתים-עשרה מלאת קטרת, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש; כל-זהב הכפות, עשרים ומאה. ז,פז כל-הבקר לעלה שנים עשר פרים, אילם שנים-עשר כבשים בני-שנה שנים עשר--ומנחתם; ושעירי עזים שנים עשר, לחטאת. ז,פח וכל בקר זבח השלמים, עשרים וארבעה פרים, אילם ששים עתדים ששים, כבשים בני-שנה ששים: זאת חנכת המזבח, אחרי המשח אתו. ז,פט ובבא משה אל-אהל מועד, לדבר אתו, וישמע את-הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על-ארן העדת, מבין שני הכרבים; וידבר, אליו. {פ}
ח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ח,ב דבר, אל-אהרן, ואמרת, אליו: בהעלתך, את-הנרת, אל-מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות. ח,ג ויעש כן, אהרן--אל-מול פני המנורה, העלה נרתיה: כאשר צוה יהוה, את-משה. ח,ד וזה מעשה המנרה מקשה זהב, עד-ירכה עד-פרחה מקשה הוא: כמראה, אשר הראה יהוה את-משה--כן עשה, את-המנרה. {פ}
ח,ה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ח,ו קח, את-הלוים, מתוך, בני ישראל; וטהרת, אתם. ח,ז וכה-תעשה להם לטהרם, הזה עליהם מי חטאת; והעבירו תער על-כל-בשרם, וכבסו בגדיהם והטהרו. ח,ח ולקחו, פר בן-בקר, ומנחתו, סלת בלולה בשמן; ופר-שני בן-בקר, תקח לחטאת. ח,ט והקרבת, את-הלוים, לפני, אהל מועד; והקהלת--את-כל-עדת, בני ישראל. ח,י והקרבת את-הלוים, לפני יהוה; וסמכו בני-ישראל את-ידיהם, על-הלוים. ח,יא והניף אהרן את-הלוים תנופה לפני יהוה, מאת בני ישראל; והיו, לעבד את-עבדת יהוה. ח,יב והלוים יסמכו את-ידיהם, על ראש הפרים; ועשה את-האחד חטאת ואת-האחד עלה, ליהוה, לכפר, על-הלוים. ח,יג והעמדת, את-הלוים, לפני אהרן, ולפני בניו; והנפת אתם תנופה, ליהוה. ח,יד והבדלת, את-הלוים, מתוך, בני ישראל; והיו לי, הלוים. ח,טו ואחרי-כן יבאו הלוים, לעבד את-אהל מועד; וטהרת אתם, והנפת אתם תנופה. ח,טז כי נתנים נתנים המה לי, מתוך בני ישראל: תחת פטרת כל-רחם בכור כל, מבני ישראל--לקחתי אתם, לי. ח,יז כי לי כל-בכור בבני ישראל, באדם ובבהמה: ביום, הכתי כל-בכור בארץ מצרים, הקדשתי אתם, לי. ח,יח ואקח, את-הלוים, תחת כל-בכור, בבני ישראל. ח,יט ואתנה את-הלוים נתנים לאהרן ולבניו, מתוך בני ישראל, לעבד את-עבדת בני-ישראל באהל מועד, ולכפר על-בני ישראל; ולא יהיה בבני ישראל, נגף, בגשת בני-ישראל, אל-הקדש. ח,כ ויעש משה ואהרן וכל-עדת בני-ישראל, ללוים: ככל אשר-צוה יהוה את-משה, ללוים--כן-עשו להם, בני ישראל. ח,כא ויתחטאו הלוים, ויכבסו בגדיהם, וינף אהרן אתם תנופה, לפני יהוה; ויכפר עליהם אהרן, לטהרם. ח,כב ואחרי-כן באו הלוים, לעבד את-עבדתם באהל מועד, לפני אהרן, ולפני בניו: כאשר צוה יהוה את-משה על-הלוים, כן עשו להם. {ס}
ח,כג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ח,כד זאת, אשר ללוים: מבן חמש ועשרים שנה, ומעלה, יבוא לצבא צבא, בעבדת אהל מועד. ח,כה ומבן חמשים שנה, ישוב מצבא העבדה; ולא יעבד, עוד. ח,כו ושרת את-אחיו באהל מועד, לשמר משמרת, ועבדה, לא יעבד; ככה תעשה ללוים, במשמרתם. {פ}
ט,א וידבר יהוה אל-משה במדבר-סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בחדש הראשון--לאמר. ט,ב ויעשו בני-ישראל את-הפסח, במועדו. ט,ג בארבעה עשר-יום בחדש הזה בין הערבים, תעשו אתו--במעדו; ככל-חקתיו וככל-משפטיו, תעשו אתו. ט,ד וידבר משה אל-בני ישראל, לעשת הפסח. ט,ה ויעשו את-הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש, בין הערבים--במדבר סיני: ככל אשר צוה יהוה, את-משה--כן עשו, בני ישראל. ט,ו ויהי אנשים, אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא-יכלו לעשת-הפסח, ביום ההוא; ויקרבו לפני משה, ולפני אהרן--ביום ההוא. ט,ז ויאמרו האנשים ההמה, אליו, אנחנו טמאים, לנפש אדם; למה נגרע, לבלתי הקריב את-קרבן יהוה במעדו, בתוך, בני ישראל. ט,ח ויאמר אלהם, משה: עמדו ואשמעה, מה-יצוה יהוה לכם. {פ}
ט,ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ט,י דבר אל-בני ישראל, לאמר: איש איש כי-יהיה-טמא לנפש או בדרך רחקה לכם, או לדרתיכם, ועשה פסח, ליהוה. ט,יא בחדש השני בארבעה עשר יום, בין הערבים--יעשו אתו: על-מצות ומררים, יאכלהו. ט,יב לא-ישאירו ממנו עד-בקר, ועצם לא ישברו-בו; ככל-חקת הפסח, יעשו אתו. ט,יג והאיש אשר-הוא טהור ובדרך לא-היה, וחדל לעשות הפסח--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה: כי קרבן יהוה, לא הקריב במעדו--חטאו ישא, האיש ההוא. ט,יד וכי-יגור אתכם גר, ועשה פסח ליהוה--כחקת הפסח וכמשפטו, כן יעשה: חקה אחת יהיה לכם, ולגר ולאזרח הארץ. {ס}
ט,טו וביום, הקים את-המשכן, כסה הענן את-המשכן, לאהל העדת; ובערב יהיה על-המשכן, כמראה-אש--עד-בקר. ט,טז כן יהיה תמיד, הענן יכסנו; ומראה-אש, לילה. ט,יז ולפי העלות הענן, מעל האהל--ואחרי-כן, יסעו בני ישראל; ובמקום, אשר ישכן-שם הענן--שם יחנו, בני ישראל. ט,יח על-פי יהוה, יסעו בני ישראל, ועל-פי יהוה, יחנו: כל-ימי, אשר ישכן הענן על-המשכן--יחנו. ט,יט ובהאריך הענן על-המשכן, ימים רבים--ושמרו בני-ישראל את-משמרת יהוה, ולא יסעו. ט,כ ויש אשר יהיה הענן, ימים מספר--על-המשכן; על-פי יהוה יחנו, ועל-פי יהוה יסעו. ט,כא ויש אשר-יהיה הענן, מערב עד-בקר, ונעלה הענן בבקר, ונסעו; או יומם ולילה, ונעלה הענן ונסעו. ט,כב או-ימים או-חדש או-ימים, בהאריך הענן על-המשכן לשכן עליו, יחנו בני-ישראל, ולא יסעו; ובהעלתו, יסעו. ט,כג על-פי יהוה יחנו, ועל-פי יהוה יסעו: את-משמרת יהוה שמרו, על-פי יהוה ביד-משה. {פ}
י,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. י,ב עשה לך, שתי חצוצרת כסף--מקשה, תעשה אתם; והיו לך למקרא העדה, ולמסע את-המחנות. י,ג ותקעו, בהן--ונועדו אליך כל-העדה, אל-פתח אהל מועד. י,ד ואם-באחת, יתקעו--ונועדו אליך הנשיאים, ראשי אלפי ישראל. י,ה ותקעתם, תרועה--ונסעו, המחנות, החנים, קדמה. י,ו ותקעתם תרועה, שנית--ונסעו המחנות, החנים תימנה; תרועה יתקעו, למסעיהם. י,ז ובהקהיל, את-הקהל--תתקעו, ולא תריעו. י,ח ובני אהרן הכהנים, יתקעו בחצצרות; והיו לכם לחקת עולם, לדרתיכם. י,ט וכי-תבאו מלחמה בארצכם, על-הצר הצרר אתכם--והרעתם, בחצצרת; ונזכרתם, לפני יהוה אלהיכם, ונושעתם, מאיביכם. י,י וביום שמחתכם ובמועדיכם, ובראשי חדשיכם--ותקעתם בחצצרת על עלתיכם, ועל זבחי שלמיכם; והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם, אני יהוה אלהיכם. {פ}
י,יא ויהי בשנה השנית, בחדש השני--בעשרים בחדש; נעלה, הענן, מעל, משכן העדת. י,יב ויסעו בני-ישראל למסעיהם, ממדבר סיני; וישכן הענן, במדבר פארן. י,יג ויסעו, בראשנה, על-פי יהוה, ביד-משה. י,יד ויסע דגל מחנה בני-יהודה, בראשנה--לצבאתם; ועל-צבאו--נחשון, בן-עמינדב. י,טו ועל-צבא--מטה, בני יששכר: נתנאל, בן-צוער. י,טז ועל-צבא--מטה, בני זבולן: אליאב, בן-חלן. י,יז והורד, המשכן; ונסעו בני-גרשון ובני מררי, נשאי המשכן. י,יח ונסע, דגל מחנה ראובן--לצבאתם; ועל-צבאו--אליצור, בן-שדיאור. י,יט ועל-צבא--מטה, בני שמעון: שלמיאל, בן-צורישדי. י,כ ועל-צבא, מטה בני-גד: אליסף, בן-דעואל. י,כא ונסעו, הקהתים, נשאי, המקדש; והקימו את-המשכן, עד-באם. י,כב ונסע, דגל מחנה בני-אפרים--לצבאתם; ועל-צבאו--אלישמע, בן-עמיהוד. י,כג ועל-צבא--מטה, בני מנשה: גמליאל, בן-פדהצור. י,כד ועל-צבא--מטה, בני בנימן: אבידן, בן-גדעוני. י,כה ונסע, דגל מחנה בני-דן--מאסף לכל-המחנת, לצבאתם; ועל-צבאו--אחיעזר, בן-עמישדי. י,כו ועל-צבא--מטה, בני אשר: פגעיאל, בן-עכרן. י,כז ועל-צבא--מטה, בני נפתלי: אחירע, בן-עינן. י,כח אלה מסעי בני-ישראל, לצבאתם; ויסעו. {ס}
י,כט ויאמר משה, לחבב בן-רעואל המדיני חתן משה, נסעים אנחנו אל-המקום אשר אמר יהוה, אתו אתן לכם; לכה אתנו והטבנו לך, כי-יהוה דבר-טוב על-ישראל. י,ל ויאמר אליו, לא אלך: כי אם-אל-ארצי ואל-מולדתי, אלך. י,לא ויאמר, אל-נא תעזב אתנו: כי על-כן ידעת, חנתנו במדבר, והיית לנו, לעינים. י,לב והיה, כי-תלך עמנו: והיה הטוב ההוא, אשר ייטיב יהוה עמנו--והטבנו לך. י,לג ויסעו מהר יהוה, דרך שלשת ימים; וארון ברית-יהוה נסע לפניהם, דרך שלשת ימים, לתור להם, מנוחה. י,לד וענן יהוה עליהם, יומם, בנסעם, מן-המחנה. {ס} ] {ס}
י,לה ויהי בנסע הארן, ויאמר משה: קומה יהוה, ויפצו איביך, וינסו משנאיך, מפניך. י,לו ובנחה, יאמר: שובה יהוה, רבבות אלפי ישראל. {ס} ] {פ}
יא,א ויהי העם כמתאננים, רע באזני יהוה; וישמע יהוה, ויחר אפו, ותבער-בם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה. יא,ב ויצעק העם, אל-משה; ויתפלל משה אל-יהוה, ותשקע האש. יא,ג ויקרא שם-המקום ההוא, תבערה: כי-בערה בם, אש יהוה. יא,ד והאספסף אשר בקרבו, התאוו תאוה; וישבו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכלנו בשר. יא,ה זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצרים, חנם; את הקשאים, ואת האבטחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. יא,ו ועתה נפשנו יבשה, אין כל--בלתי, אל-המן עינינו. יא,ז והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדלח. יא,ח שטו העם ולקטו וטחנו ברחים, או דכו במדכה, ובשלו בפרור, ועשו אתו עגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן. יא,ט וברדת הטל על-המחנה, לילה, ירד המן, עליו. יא,י וישמע משה את-העם, בכה למשפחתיו--איש, לפתח אהלו; ויחר-אף יהוה מאד, ובעיני משה רע. יא,יא ויאמר משה אל-יהוה, למה הרעת לעבדך, ולמה לא-מצתי חן, בעיניך: לשום, את-משא כל-העם הזה--עלי. יא,יב האנכי הריתי, את כל-העם הזה--אם-אנכי, ילדתיהו: כי-תאמר אלי שאהו בחיקך, כאשר ישא האמן את-הינק, על האדמה, אשר נשבעת לאבתיו. יא,יג מאין לי בשר, לתת לכל-העם הזה: כי-יבכו עלי לאמר, תנה-לנו בשר ונאכלה. יא,יד לא-אוכל אנכי לבדי, לשאת את-כל-העם הזה: כי כבד, ממני. יא,טו ואם-ככה את-עשה לי, הרגני נא הרג--אם-מצאתי חן, בעיניך; ואל-אראה, ברעתי. {פ}
יא,טז ויאמר יהוה אל-משה, אספה-לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת, כי-הם זקני העם ושטריו; ולקחת אתם אל-אהל מועד, והתיצבו שם עמך. יא,יז וירדתי, ודברתי עמך שם, ואצלתי מן-הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם; ונשאו אתך במשא העם, ולא-תשא אתה לבדך. יא,יח ואל-העם תאמר התקדשו למחר, ואכלתם בשר--כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר, כי-טוב לנו במצרים; ונתן יהוה לכם בשר, ואכלתם. יא,יט לא יום אחד תאכלון, ולא יומים; ולא חמשה ימים, ולא עשרה ימים, ולא, עשרים יום. יא,כ עד חדש ימים, עד אשר-יצא מאפכם, והיה לכם, לזרא: יען, כי-מאסתם את-יהוה אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמר, למה זה יצאנו ממצרים. יא,כא ויאמר, משה, שש-מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו; ואתה אמרת, בשר אתן להם, ואכלו, חדש ימים. יא,כב הצאן ובקר ישחט להם, ומצא להם; אם את-כל-דגי הים יאסף להם, ומצא להם. {פ}
יא,כג ויאמר יהוה אל-משה, היד יהוה תקצר; עתה תראה היקרך דברי, אם-לא. יא,כד ויצא משה--וידבר אל-העם, את דברי יהוה; ויאסף שבעים איש, מזקני העם, ויעמד אתם, סביבת האהל. יא,כה וירד יהוה בענן, וידבר אליו, ויאצל מן-הרוח אשר עליו, ויתן על-שבעים איש הזקנים; ויהי, כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו, ולא יספו. יא,כו וישארו שני-אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח, והמה בכתבים, ולא יצאו, האהלה; ויתנבאו, במחנה. יא,כז וירץ הנער, ויגד למשה ויאמר: אלדד ומידד, מתנבאים במחנה. יא,כח ויען יהושע בן-נון, משרת משה מבחריו--ויאמר: אדני משה, כלאם. יא,כט ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ומי יתן כל-עם יהוה, נביאים--כי-יתן יהוה את-רוחו, עליהם. יא,ל ויאסף משה, אל-המחנה--הוא, וזקני ישראל. יא,לא ורוח נסע מאת יהוה, ויגז שלוים מן-הים, ויטש על-המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה, סביבות המחנה--וכאמתים, על-פני הארץ. יא,לב ויקם העם כל-היום ההוא וכל-הלילה וכל יום המחרת, ויאספו את-השלו--הממעיט, אסף עשרה חמרים; וישטחו להם שטוח, סביבות המחנה. יא,לג הבשר, עודנו בין שניהם--טרם, יכרת; ואף יהוה, חרה בעם, ויך יהוה בעם, מכה רבה מאד. יא,לד ויקרא את-שם-המקום ההוא, קברות התאוה: כי-שם, קברו, את-העם, המתאוים. יא,לה מקברות התאוה נסעו העם, חצרות; ויהיו, בחצרות. {פ}
יב,א ותדבר מרים ואהרן במשה, על-אדות האשה הכשית אשר לקח: כי-אשה כשית, לקח. יב,ב ויאמרו, הרק אך-במשה דבר יהוה--הלא, גם-בנו דבר; וישמע, יהוה. יב,ג והאיש משה, ענו מאד--מכל, האדם, אשר, על-פני האדמה. {ס}
יב,ד ויאמר יהוה פתאם, אל-משה ואל-אהרן ואל-מרים, צאו שלשתכם, אל-אהל מועד; ויצאו, שלשתם. יב,ה וירד יהוה בעמוד ענן, ויעמד פתח האהל; ויקרא אהרן ומרים, ויצאו שניהם. יב,ו ויאמר, שמעו-נא דברי; אם-יהיה, נביאכם--יהוה במראה אליו אתודע, בחלום אדבר-בו. יב,ז לא-כן, עבדי משה: בכל-ביתי, נאמן הוא. יב,ח פה אל-פה אדבר-בו, ומראה ולא בחידת, ותמנת יהוה, יביט; ומדוע לא יראתם, לדבר בעבדי במשה. יב,ט ויחר-אף יהוה בם, וילך. יב,י והענן, סר מעל האהל, והנה מרים, מצרעת כשלג; ויפן אהרן אל-מרים, והנה מצרעת. יב,יא ויאמר אהרן, אל-משה: בי אדני--אל-נא תשת עלינו חטאת, אשר נואלנו ואשר חטאנו. יב,יב אל-נא תהי, כמת, אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו. יב,יג ויצעק משה, אל-יהוה לאמר: אל, נא רפא נא לה. {פ}
יב,יד ויאמר יהוה אל-משה, ואביה ירק ירק בפניה--הלא תכלם, שבעת ימים; תסגר שבעת ימים, מחוץ למחנה, ואחר, תאסף. יב,טו ותסגר מרים מחוץ למחנה, שבעת ימים; והעם לא נסע, עד-האסף מרים. יב,טז ואחר נסעו העם, מחצרות; ויחנו, במדבר פארן. {פ}
יג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יג,ב שלח-לך אנשים, ויתרו את-ארץ כנען, אשר-אני נתן, לבני ישראל: איש אחד איש אחד למטה אבתיו, תשלחו--כל, נשיא בהם. יג,ג וישלח אתם משה ממדבר פארן, על-פי יהוה: כלם אנשים, ראשי בני-ישראל המה. יג,ד ואלה, שמותם: למטה ראובן, שמוע בן-זכור. יג,ה למטה שמעון, שפט בן-חורי. יג,ו למטה יהודה, כלב בן-יפנה. יג,ז למטה יששכר, יגאל בן-יוסף. יג,ח למטה אפרים, הושע בן-נון. יג,ט למטה בנימן, פלטי בן-רפוא. יג,י למטה זבולן, גדיאל בן-סודי. יג,יא למטה יוסף, למטה מנשה--גדי, בן-סוסי. יג,יב למטה דן, עמיאל בן-גמלי. יג,יג למטה אשר, סתור בן-מיכאל. יג,יד למטה נפתלי, נחבי בן-ופסי. יג,טו למטה גד, גאואל בן-מכי. יג,טז אלה שמות האנשים, אשר-שלח משה לתור את-הארץ; ויקרא משה להושע בן-נון, יהושע. יג,יז וישלח אתם משה, לתור את-ארץ כנען; ויאמר אלהם, עלו זה בנגב, ועליתם, את-ההר. יג,יח וראיתם את-הארץ, מה-הוא; ואת-העם, הישב עליה--החזק הוא הרפה, המעט הוא אם-רב. יג,יט ומה הארץ, אשר-הוא ישב בה--הטובה הוא, אם-רעה; ומה הערים, אשר-הוא יושב בהנה--הבמחנים, אם במבצרים. יג,כ ומה הארץ השמנה הוא אם-רזה, היש-בה עץ אם-אין, והתחזקתם, ולקחתם מפרי הארץ; והימים--ימי, בכורי ענבים. יג,כא ויעלו, ויתרו את-הארץ, ממדבר-צן עד-רחב, לבא חמת. יג,כב ויעלו בנגב, ויבא עד-חברון, ושם אחימן ששי ותלמי, ילידי הענק; וחברון, שבע שנים נבנתה, לפני, צען מצרים. יג,כג ויבאו עד-נחל אשכל, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, וישאהו במוט, בשנים; ומן-הרמנים, ומן-התאנים. יג,כד למקום ההוא, קרא נחל אשכול, על אדות האשכול, אשר-כרתו משם בני ישראל. יג,כה וישבו, מתור הארץ, מקץ, ארבעים יום. יג,כו וילכו ויבאו אל-משה ואל-אהרן ואל-כל-עדת בני-ישראל, אל-מדבר פארן--קדשה; וישיבו אתם דבר ואת-כל-העדה, ויראום את-פרי הארץ. יג,כז ויספרו-לו, ויאמרו, באנו, אל-הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש, הוא--וזה-פריה. יג,כח אפס כי-עז העם, הישב בארץ; והערים, בצרות גדלת מאד, וגם-ילדי הענק, ראינו שם. יג,כט עמלק יושב, בארץ הנגב; והחתי והיבוסי והאמרי, יושב בהר, והכנעני יושב על-הים, ועל יד הירדן. יג,ל ויהס כלב את-העם, אל-משה; ויאמר, עלה נעלה וירשנו אתה--כי-יכול נוכל, לה. יג,לא והאנשים אשר-עלו עמו, אמרו, לא נוכל, לעלות אל-העם: כי-חזק הוא, ממנו. יג,לב ויציאו דבת הארץ, אשר תרו אתה, אל-בני ישראל, לאמר: הארץ אשר עברנו בה לתור אתה, ארץ אכלת יושביה הוא, וכל-העם אשר-ראינו בתוכה, אנשי מדות. יג,לג ושם ראינו, את-הנפילים בני ענק--מן-הנפלים; ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם. יד,א ותשא, כל-העדה, ויתנו, את-קולם; ויבכו העם, בלילה ההוא. יד,ב וילנו על-משה ועל-אהרן, כל בני ישראל; ויאמרו אלהם כל-העדה, לו-מתנו בארץ מצרים, או במדבר הזה, לו-מתנו. יד,ג ולמה יהוה מביא אתנו אל-הארץ הזאת, לנפל בחרב--נשינו וטפנו, יהיו לבז; הלוא טוב לנו, שוב מצרימה. יד,ד ויאמרו, איש אל-אחיו: נתנה ראש, ונשובה מצרימה. יד,ה ויפל משה ואהרן, על-פניהם, לפני, כל-קהל עדת בני ישראל. יד,ו ויהושע בן-נון, וכלב בן-יפנה, מן-התרים, את-הארץ--קרעו, בגדיהם. יד,ז ויאמרו, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמר: הארץ, אשר עברנו בה לתור אתה--טובה הארץ, מאד מאד. יד,ח אם-חפץ בנו, יהוה--והביא אתנו אל-הארץ הזאת, ונתנה לנו: ארץ, אשר-הוא זבת חלב ודבש. יד,ט אך ביהוה, אל-תמרדו, ואתם אל-תיראו את-עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צלם מעליהם ויהוה אתנו, אל-תיראם. יד,י ויאמרו, כל-העדה, לרגום אתם, באבנים; וכבוד יהוה, נראה באהל מועד, אל-כל-בני, ישראל. {פ}
יד,יא ויאמר יהוה אל-משה, עד-אנה ינאצני העם הזה; ועד-אנה, לא-יאמינו בי, בכל האתות, אשר עשיתי בקרבו. יד,יב אכנו בדבר, ואורשנו; ואעשה, אתך, לגוי-גדול ועצום, ממנו. יד,יג ויאמר משה, אל-יהוה: ושמעו מצרים, כי-העלית בכחך את-העם הזה מקרבו. יד,יד ואמרו, אל-יושב הארץ הזאת, שמעו כי-אתה יהוה, בקרב העם הזה: אשר-עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עמד עלהם, ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה. יד,טו והמתה את-העם הזה, כאיש אחד; ואמרו, הגוים, אשר-שמעו את-שמעך, לאמר. יד,טז מבלתי יכלת יהוה, להביא את-העם הזה, אל-הארץ, אשר-נשבע להם; וישחטם, במדבר. יד,יז ועתה, יגדל-נא כח אדני, כאשר דברת, לאמר. יד,יח יהוה, ארך אפים ורב-חסד, נשא עון, ופשע; ונקה, לא ינקה--פקד עון אבות על-בנים, על-שלשים ועל-רבעים. יד,יט סלח-נא, לעון העם הזה--כגדל חסדך; וכאשר נשאתה לעם הזה, ממצרים ועד-הנה. יד,כ ויאמר יהוה, סלחתי כדברך. יד,כא ואולם, חי-אני: וימלא כבוד-יהוה, את-כל-הארץ. יד,כב כי כל-האנשים, הראים את-כבדי ואת-אתתי, אשר-עשיתי במצרים, ובמדבר; וינסו אתי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי. יד,כג אם-יראו, את-הארץ, אשר נשבעתי, לאבתם; וכל-מנאצי, לא יראוה. יד,כד ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו, וימלא, אחרי--והביאתיו, אל-הארץ אשר-בא שמה, וזרעו, יורשנה. יד,כה והעמלקי והכנעני, יושב בעמק; מחר, פנו וסעו לכם המדבר--דרך ים-סוף. {פ}
יד,כו וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. יד,כז עד-מתי, לעדה הרעה הזאת, אשר המה מלינים, עלי; את-תלנות בני ישראל, אשר המה מלינים עלי--שמעתי. יד,כח אמר אלהם, חי-אני נאם-יהוה, אם-לא, כאשר דברתם באזני: כן, אעשה לכם. יד,כט במדבר הזה יפלו פגריכם וכל-פקדיכם, לכל-מספרכם, מבן עשרים שנה, ומעלה: אשר הלינתם, עלי. יד,ל אם-אתם, תבאו אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לשכן אתכם בה--כי אם-כלב בן-יפנה, ויהושע בן-נון. יד,לא וטפכם--אשר אמרתם, לבז יהיה: והביאתי אתם--וידעו את-הארץ, אשר מאסתם בה. יד,לב ופגריכם, אתם--יפלו, במדבר הזה. יד,לג ובניכם יהיו רעים במדבר, ארבעים שנה, ונשאו, את-זנותיכם--עד-תם פגריכם, במדבר. יד,לד במספר הימים אשר-תרתם את-הארץ, ארבעים יום--יום לשנה יום לשנה תשאו את-עונתיכם, ארבעים שנה; וידעתם, את-תנואתי. יד,לה אני יהוה, דברתי, אם-לא זאת אעשה לכל-העדה הרעה הזאת, הנועדים עלי; במדבר הזה יתמו, ושם ימתו. יד,לו והאנשים, אשר-שלח משה לתור את-הארץ; וישבו, וילונו (וילינו) עליו את-כל-העדה, להוציא דבה, על-הארץ. יד,לז וימתו, האנשים, מוצאי דבת-הארץ, רעה--במגפה, לפני יהוה. יד,לח ויהושע בן-נון, וכלב בן-יפנה, חיו מן-האנשים ההם, ההלכים לתור את-הארץ. יד,לט וידבר משה את-הדברים האלה, אל-כל-בני ישראל; ויתאבלו העם, מאד. יד,מ וישכמו בבקר, ויעלו אל-ראש-ההר לאמר: הננו, ועלינו אל-המקום אשר-אמר יהוה--כי חטאנו. יד,מא ויאמר משה, למה זה אתם עברים את-פי יהוה; והוא, לא תצלח. יד,מב אל-תעלו, כי אין יהוה בקרבכם; ולא, תנגפו, לפני, איביכם. יד,מג כי העמלקי והכנעני שם לפניכם, ונפלתם בחרב: כי-על-כן שבתם מאחרי יהוה, ולא-יהיה יהוה עמכם. יד,מד ויעפלו, לעלות אל-ראש ההר; וארון ברית-יהוה ומשה, לא-משו מקרב המחנה. יד,מה וירד העמלקי והכנעני, הישב בהר ההוא; ויכום ויכתום, עד-החרמה. {פ}
טו,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טו,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: כי תבאו, אל-ארץ מושבתיכם, אשר אני, נתן לכם. טו,ג ועשיתם אשה ליהוה, עלה או-זבח, לפלא-נדר או בנדבה, או במעדיכם--לעשות ריח ניחח, ליהוה, מן-הבקר, או מן-הצאן. טו,ד והקריב המקריב קרבנו, ליהוה--מנחה, סלת עשרון, בלול, ברבעית ההין שמן. טו,ה ויין לנסך רביעית ההין, תעשה על-העלה או לזבח--לכבש, האחד. טו,ו או לאיל תעשה מנחה, סלת שני עשרנים, בלולה בשמן, שלשית ההין. טו,ז ויין לנסך, שלשית ההין--תקריב ריח-ניחח, ליהוה. טו,ח וכי-תעשה בן-בקר, עלה או-זבח, לפלא-נדר או-שלמים, ליהוה. טו,ט והקריב על-בן-הבקר מנחה, סלת שלשה עשרנים, בלול בשמן, חצי ההין. טו,י ויין תקריב לנסך, חצי ההין--אשה ריח-ניחח, ליהוה. טו,יא ככה יעשה, לשור האחד, או, לאיל האחד; או-לשה בכבשים, או בעזים. טו,יב כמספר, אשר תעשו--ככה תעשו לאחד, כמספרם. טו,יג כל-האזרח יעשה-ככה, את-אלה, להקריב אשה ריח-ניחח, ליהוה. טו,יד וכי-יגור אתכם גר או אשר-בתוככם, לדרתיכם, ועשה אשה ריח-ניחח, ליהוה--כאשר תעשו, כן יעשה. טו,טו הקהל, חקה אחת לכם ולגר הגר: חקת עולם לדרתיכם, ככם כגר יהיה לפני יהוה. טו,טז תורה אחת ומשפט אחד, יהיה לכם, ולגר, הגר אתכם. {פ}
טו,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טו,יח דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: בבאכם, אל-הארץ, אשר אני מביא אתכם, שמה. טו,יט והיה, באכלכם מלחם הארץ--תרימו תרומה, ליהוה. טו,כ ראשית, ערסתכם--חלה, תרימו תרומה: כתרומת גרן, כן תרימו אתה. טו,כא מראשית, ערסתיכם, תתנו ליהוה, תרומה--לדרתיכם. {ס}
טו,כב וכי תשגו--ולא תעשו, את כל-המצות האלה: אשר-דבר יהוה, אל-משה. טו,כג את כל-אשר צוה יהוה אליכם, ביד-משה: מן-היום אשר צוה יהוה, והלאה--לדרתיכם. טו,כד והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל-העדה פר בן-בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה, ומנחתו ונסכו כמשפט; ושעיר-עזים אחד, לחטת. טו,כה וכפר הכהן, על-כל-עדת בני ישראל--ונסלח להם: כי-שגגה הוא--והם הביאו את-קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה, על-שגגתם. טו,כו ונסלח, לכל-עדת בני ישראל, ולגר, הגר בתוכם: כי לכל-העם, בשגגה. {ס}
טו,כז ואם-נפש אחת, תחטא בשגגה--והקריבה עז בת-שנתה, לחטאת. טו,כח וכפר הכהן, על-הנפש השגגת בחטאה בשגגה--לפני יהוה: לכפר עליו, ונסלח לו. טו,כט האזרח בבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--תורה אחת יהיה לכם, לעשה בשגגה. טו,ל והנפש אשר-תעשה ביד רמה, מן-האזרח ומן-הגר--את-יהוה, הוא מגדף; ונכרתה הנפש ההוא, מקרב עמה. טו,לא כי דבר-יהוה בזה, ואת-מצותו הפר; הכרת תכרת הנפש ההוא, עונה בה. {פ}
טו,לב ויהיו בני-ישראל, במדבר; וימצאו, איש מקשש עצים--ביום השבת. טו,לג ויקריבו אתו, המצאים אתו מקשש עצים--אל-משה, ואל-אהרן, ואל, כל-העדה. טו,לד ויניחו אתו, במשמר: כי לא פרש, מה-יעשה לו. {ס}
טו,לה ויאמר יהוה אל-משה, מות יומת האיש; רגום אתו באבנים כל-העדה, מחוץ למחנה. טו,לו ויציאו אתו כל-העדה, אל-מחוץ למחנה, וירגמו אתו באבנים, וימת: כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
טו,לז ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. טו,לח דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, ועשו להם ציצת על-כנפי בגדיהם, לדרתם; ונתנו על-ציצת הכנף, פתיל תכלת. טו,לט והיה לכם, לציצת, וראיתם אתו וזכרתם את-כל-מצות יהוה, ועשיתם אתם; ולא-תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר-אתם זנים, אחריהם. טו,מ למען תזכרו, ועשיתם את-כל-מצותי; והייתם קדשים, לאלהיכם. טו,מא אני יהוה אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם, לאלהים: אני, יהוה אלהיכם. {פ}
טז,א ויקח קרח, בן-יצהר בן-קהת בן-לוי; ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן-פלת--בני ראובן. טז,ב ויקמו לפני משה, ואנשים מבני-ישראל חמשים ומאתים, נשיאי עדה קראי מועד, אנשי-שם. טז,ג ויקהלו על-משה ועל-אהרן, ויאמרו אלהם רב-לכם--כי כל-העדה כלם קדשים, ובתוכם יהוה; ומדוע תתנשאו, על-קהל יהוה. טז,ד וישמע משה, ויפל על-פניו. טז,ה וידבר אל-קרח ואל-כל-עדתו, לאמר, בקר וידע יהוה את-אשר-לו ואת-הקדוש, והקריב אליו; ואת אשר יבחר-בו, יקריב אליו. טז,ו זאת, עשו: קחו-לכם מחתות, קרח וכל-עדתו. טז,ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה, מחר, והיה האיש אשר-יבחר יהוה, הוא הקדוש; רב-לכם, בני לוי. טז,ח ויאמר משה, אל-קרח: שמעו-נא, בני לוי. טז,ט המעט מכם, כי-הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל, להקריב אתכם, אליו--לעבד, את-עבדת משכן יהוה, ולעמד לפני העדה, לשרתם. טז,י ויקרב, אתך, ואת-כל-אחיך בני-לוי, אתך; ובקשתם, גם-כהנה. טז,יא לכן, אתה וכל-עדתך--הנעדים, על-יהוה; ואהרן מה-הוא, כי תלונו (תלינו) עליו. טז,יב וישלח משה, לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב; ויאמרו, לא נעלה. טז,יג המעט, כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, להמיתנו, במדבר: כי-תשתרר עלינו, גם-השתרר. טז,יד אף לא אל-ארץ זבת חלב ודבש, הביאתנו, ותתן-לנו, נחלת שדה וכרם; העיני האנשים ההם, תנקר--לא נעלה. טז,טו ויחר למשה, מאד, ויאמר אל-יהוה, אל-תפן אל-מנחתם; לא חמור אחד מהם, נשאתי, ולא הרעתי, את-אחד מהם. טז,טז ויאמר משה, אל-קרח, אתה וכל-עדתך, היו לפני יהוה: אתה והם ואהרן, מחר. טז,יז וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטרת, והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו, חמשים ומאתים מחתת; ואתה ואהרן, איש מחתתו. טז,יח ויקחו איש מחתתו, ויתנו עליהם אש, וישימו עליהם, קטרת; ויעמדו, פתח אהל מועד--ומשה ואהרן. טז,יט ויקהל עליהם קרח את-כל-העדה, אל-פתח אהל מועד; וירא כבוד-יהוה, אל-כל-העדה. {ס}
טז,כ וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. טז,כא הבדלו, מתוך העדה הזאת; ואכלה אתם, כרגע. טז,כב ויפלו על-פניהם, ויאמרו, אל, אלהי הרוחת לכל-בשר: האיש אחד יחטא, ועל כל-העדה תקצף. {ס}
טז,כג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טז,כד דבר אל-העדה, לאמר: העלו, מסביב, למשכן-קרח, דתן ואבירם. טז,כה ויקם משה, וילך אל-דתן ואבירם; וילכו אחריו, זקני ישראל. טז,כו וידבר אל-העדה לאמר, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ואל-תגעו, בכל-אשר להם: פן-תספו, בכל-חטאתם. טז,כז ויעלו, מעל משכן-קרח דתן ואבירם--מסביב; ודתן ואבירם יצאו נצבים, פתח אהליהם, ונשיהם ובניהם, וטפם. טז,כח ויאמר, משה, בזאת תדעון, כי-יהוה שלחני לעשות את כל-המעשים האלה: כי-לא, מלבי. טז,כט אם-כמות כל-האדם, ימתון אלה, ופקדת כל-האדם, יפקד עליהם--לא יהוה, שלחני. טז,ל ואם-בריאה יברא יהוה, ופצתה האדמה את-פיה ובלעה אתם ואת-כל-אשר להם, וירדו חיים, שאלה--וידעתם, כי נאצו האנשים האלה את-יהוה. טז,לא ויהי, ככלתו, לדבר, את כל-הדברים האלה; ותבקע האדמה, אשר תחתיהם. טז,לב ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אתם ואת-בתיהם, ואת כל-האדם אשר לקרח, ואת כל-הרכוש. טז,לג וירדו הם וכל-אשר להם, חיים--שאלה; ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל. טז,לד וכל-ישראל, אשר סביבתיהם--נסו לקלם: כי אמרו, פן-תבלענו הארץ. טז,לה ואש יצאה, מאת יהוה; ותאכל, את החמשים ומאתים איש, מקריבי, הקטרת. {ס}
יז,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז,ב אמר אל-אלעזר בן-אהרן הכהן, וירם את-המחתת מבין השרפה, ואת-האש, זרה-הלאה: כי, קדשו. יז,ג את מחתות החטאים האלה בנפשתם, ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח--כי-הקריבם לפני-יהוה, ויקדשו; ויהיו לאות, לבני ישראל. יז,ד ויקח אלעזר הכהן, את מחתות הנחשת, אשר הקריבו, השרפים; וירקעום, צפוי למזבח. יז,ה זכרון לבני ישראל, למען אשר לא-יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, להקטיר קטרת, לפני יהוה; ולא-יהיה כקרח וכעדתו, כאשר דבר יהוה ביד-משה לו. {פ}
יז,ו וילנו כל-עדת בני-ישראל, ממחרת, על-משה ועל-אהרן, לאמר: אתם המתם, את-עם יהוה. יז,ז ויהי, בהקהל העדה על-משה ועל-אהרן, ויפנו אל-אהל מועד, והנה כסהו הענן; וירא, כבוד יהוה. יז,ח ויבא משה ואהרן, אל-פני אהל מועד. {ס}
יז,ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז,י הרמו, מתוך העדה הזאת, ואכלה אתם, כרגע; ויפלו, על-פניהם. יז,יא ויאמר משה אל-אהרן, קח את-המחתה ותן-עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, והולך מהרה אל-העדה, וכפר עליהם: כי-יצא הקצף מלפני יהוה, החל הנגף. יז,יב ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל-תוך הקהל, והנה החל הנגף, בעם; ויתן, את-הקטרת, ויכפר, על-העם. יז,יג ויעמד בין-המתים, ובין החיים; ותעצר, המגפה. יז,יד ויהיו, המתים במגפה, ארבעה עשר אלף, ושבע מאות--מלבד המתים, על-דבר-קרח. יז,טו וישב אהרן אל-משה, אל-פתח אהל מועד; והמגפה, נעצרה. {פ}
יז,טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז,יז דבר אל-בני ישראל, וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל-נשיאהם לבית אבתם--שנים עשר, מטות: איש את-שמו, תכתב על-מטהו. יז,יח ואת שם אהרן, תכתב על-מטה לוי: כי מטה אחד, לראש בית אבותם. יז,יט והנחתם, באהל מועד--לפני, העדות, אשר אועד לכם, שמה. יז,כ והיה, האיש אשר אבחר-בו--מטהו יפרח; והשכתי מעלי, את-תלנות בני ישראל, אשר הם מלינם, עליכם. יז,כא וידבר משה אל-בני ישראל, ויתנו אליו כל-נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם--שנים עשר, מטות; ומטה אהרן, בתוך מטותם. יז,כב וינח משה את-המטת, לפני יהוה, באהל, העדת. יז,כג ויהי ממחרת, ויבא משה אל-אהל העדות, והנה פרח מטה-אהרן, לבית לוי; ויצא פרח ויצץ ציץ, ויגמל שקדים. יז,כד ויצא משה את-כל-המטת מלפני יהוה, אל-כל-בני ישראל; ויראו ויקחו, איש מטהו. {פ}
יז,כה ויאמר יהוה אל-משה, השב את-מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני-מרי; ותכל תלונתם מעלי, ולא ימתו. יז,כו ויעש, משה: כאשר צוה יהוה אתו, כן עשה. {פ}
יז,כז ויאמרו בני ישראל, אל-משה לאמר: הן גוענו אבדנו, כלנו אבדנו. יז,כח כל הקרב הקרב אל-משכן יהוה, ימות; האם תמנו, לגוע. {ס}
יח,א ויאמר יהוה, אל-אהרן, אתה ובניך ובית-אביך אתך, תשאו את-עון המקדש; ואתה ובניך אתך, תשאו את-עון כהנתכם. יח,ב וגם את-אחיך מטה לוי שבט אביך, הקרב אתך, וילוו עליך, וישרתוך; ואתה ובניך אתך, לפני אהל העדת. יח,ג ושמרו, משמרתך, ומשמרת, כל-האהל: אך אל-כלי הקדש ואל-המזבח לא יקרבו, ולא-ימתו גם-הם גם-אתם. יח,ד ונלוו עליך--ושמרו את-משמרת אהל מועד, לכל עבדת האהל; וזר, לא-יקרב אליכם. יח,ה ושמרתם, את משמרת הקדש, ואת, משמרת המזבח; ולא-יהיה עוד קצף, על-בני ישראל. יח,ו ואני, הנה לקחתי את-אחיכם הלוים, מתוך, בני ישראל--לכם מתנה נתנים, ליהוה, לעבד, את-עבדת אהל מועד. יח,ז ואתה ובניך אתך תשמרו את-כהנתכם לכל-דבר המזבח, ולמבית לפרכת--ועבדתם; עבדת מתנה, אתן את-כהנתכם, והזר הקרב, יומת. {פ}
יח,ח וידבר יהוה, אל-אהרן, ואני הנה נתתי לך, את-משמרת תרומתי: לכל-קדשי בני-ישראל לך נתתים למשחה, ולבניך--לחק-עולם. יח,ט זה-יהיה לך מקדש הקדשים, מן-האש: כל-קרבנם לכל-מנחתם ולכל-חטאתם, ולכל-אשמם אשר ישיבו לי--קדש קדשים לך הוא, ולבניך. יח,י בקדש הקדשים, תאכלנו; כל-זכר יאכל אתו, קדש יהיה-לך. יח,יא וזה-לך תרומת מתנם, לכל-תנופת בני ישראל--לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך, לחק-עולם: כל-טהור בביתך, יאכל אתו. יח,יב כל חלב יצהר, וכל-חלב תירוש ודגן--ראשיתם אשר-יתנו ליהוה, לך נתתים. יח,יג בכורי כל-אשר בארצם, אשר-יביאו ליהוה--לך יהיה: כל-טהור בביתך, יאכלנו. יח,יד כל-חרם בישראל, לך יהיה. יח,טו כל-פטר רחם לכל-בשר אשר-יקריבו ליהוה, באדם ובבהמה--יהיה-לך: אך פדה תפדה, את בכור האדם, ואת בכור-הבהמה הטמאה, תפדה. יח,טז ופדויו, מבן-חדש תפדה, בערכך, כסף חמשת שקלים בשקל הקדש: עשרים גרה, הוא. יח,יז אך בכור-שור או-בכור כשב או-בכור עז, לא תפדה--קדש הם: את-דמם תזרק על-המזבח, ואת-חלבם תקטיר--אשה לריח ניחח, ליהוה. יח,יח ובשרם, יהיה-לך: כחזה התנופה וכשוק הימין, לך יהיה. יח,יט כל תרומת הקדשים, אשר ירימו בני-ישראל ליהוה--נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך, לחק-עולם: ברית מלח עולם הוא לפני יהוה, לך ולזרעך אתך. יח,כ ויאמר יהוה אל-אהרן, בארצם לא תנחל, וחלק, לא-יהיה לך בתוכם: אני חלקך ונחלתך, בתוך בני ישראל. {ס}
יח,כא ולבני לוי, הנה נתתי כל-מעשר בישראל לנחלה, חלף עבדתם אשר-הם עבדים, את-עבדת אהל מועד. יח,כב ולא-יקרבו עוד בני ישראל, אל-אהל מועד, לשאת חטא, למות. יח,כג ועבד הלוי הוא, את-עבדת אהל מועד, והם, ישאו עונם: חקת עולם, לדרתיכם, ובתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. יח,כד כי את-מעשר בני-ישראל, אשר ירימו ליהוה תרומה, נתתי ללוים, לנחלה; על-כן, אמרתי להם, בתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. {פ}
יח,כה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יח,כו ואל-הלוים תדבר, ואמרת אלהם, כי-תקחו מאת בני-ישראל את-המעשר אשר נתתי לכם מאתם, בנחלתכם--והרמתם ממנו תרומת יהוה, מעשר מן-המעשר. יח,כז ונחשב לכם, תרומתכם--כדגן, מן-הגרן, וכמלאה, מן-היקב. יח,כח כן תרימו גם-אתם, תרומת יהוה, מכל מעשרתיכם, אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את-תרומת יהוה, לאהרן הכהן. יח,כט מכל, מתנתיכם, תרימו, את כל-תרומת יהוה: מכל-חלבו--את-מקדשו, ממנו. יח,ל ואמרת, אלהם: בהרימכם את-חלבו, ממנו, ונחשב ללוים, כתבואת גרן וכתבואת יקב. יח,לא ואכלתם אתו בכל-מקום, אתם וביתכם: כי-שכר הוא לכם, חלף עבדתכם באהל מועד. יח,לב ולא-תשאו עליו חטא, בהרימכם את-חלבו ממנו; ואת-קדשי בני-ישראל לא תחללו, ולא תמותו. {פ}
יט,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. יט,ב זאת חקת התורה, אשר-צוה יהוה לאמר: דבר אל-בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה, על. יט,ג ונתתם אתה, אל-אלעזר הכהן; והוציא אתה אל-מחוץ למחנה, ושחט אתה לפניו. יט,ד ולקח אלעזר הכהן, מדמה--באצבעו; והזה אל-נכח פני אהל-מועד, מדמה--שבע פעמים. יט,ה ושרף את-הפרה, לעיניו: את-ערה ואת-בשרה ואת-דמה, על-פרשה ישרף. יט,ו ולקח הכהן, עץ ארז ואזוב--ושני תולעת; והשליך, אל-תוך שרפת הפרה. יט,ז וכבס בגדיו הכהן, ורחץ בשרו במים, ואחר, יבא אל-המחנה; וטמא הכהן, עד-הערב. יט,ח והשרף אתה--יכבס בגדיו במים, ורחץ בשרו במים; וטמא, עד-הערב. יט,ט ואסף איש טהור, את אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה, במקום טהור; והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת, למי נדה--חטאת הוא. יט,י וכבס האסף את-אפר הפרה, את-בגדיו, וטמא, עד-הערב; והיתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--לחקת עולם. יט,יא הנגע במת, לכל-נפש אדם--וטמא, שבעת ימים. יט,יב הוא יתחטא-בו ביום השלישי, וביום השביעי--יטהר; ואם-לא יתחטא ביום השלישי, וביום השביעי--לא יטהר. יט,יג כל-הנגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחטא, את-משכן יהוה טמא--ונכרתה הנפש ההוא, מישראל: כי מי נדה לא-זרק עליו, טמא יהיה--עוד, טמאתו בו. יט,יד זאת, התורה, אדם, כי-ימות באהל: כל-הבא אל-האהל וכל-אשר באהל, יטמא שבעת ימים. יט,טו וכל כלי פתוח, אשר אין-צמיד פתיל עליו--טמא, הוא. יט,טז וכל אשר-יגע על-פני השדה, בחלל-חרב או במת, או-בעצם אדם, או בקבר--יטמא, שבעת ימים. יט,יז ולקחו, לטמא, מעפר, שרפת החטאת; ונתן עליו מים חיים, אל-כלי. יט,יח ולקח אזוב וטבל במים, איש טהור, והזה על-האהל ועל-כל-הכלים, ועל-הנפשות אשר היו-שם; ועל-הנגע, בעצם או בחלל, או במת, או בקבר. יט,יט והזה הטהר על-הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי, וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. יט,כ ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל: כי את-מקדש יהוה טמא, מי נדה לא-זרק עליו--טמא הוא. יט,כא והיתה להם, לחקת עולם; ומזה מי-הנדה, יכבס בגדיו, והנגע במי הנדה, יטמא עד-הערב. יט,כב וכל אשר-יגע-בו הטמא, יטמא; והנפש הנגעת, תטמא עד-הערב. {פ}
כ,א ויבאו בני-ישראל כל-העדה מדבר-צן, בחדש הראשון, וישב העם, בקדש; ותמת שם מרים, ותקבר שם. כ,ב ולא-היה מים, לעדה; ויקהלו, על-משה ועל-אהרן. כ,ג וירב העם, עם-משה; ויאמרו לאמר, ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה. כ,ד ולמה הבאתם את-קהל יהוה, אל-המדבר הזה, למות שם, אנחנו ובעירנו. כ,ה ולמה העליתנו, ממצרים, להביא אתנו, אל-המקום הרע הזה: לא מקום זרע, ותאנה וגפן ורמון, ומים אין, לשתות. כ,ו ויבא משה ואהרן מפני הקהל, אל-פתח אהל מועד, ויפלו, על-פניהם; וירא כבוד-יהוה, אליהם. {פ}
כ,ז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כ,ח קח את-המטה, והקהל את-העדה אתה ואהרן אחיך, ודברתם אל-הסלע לעיניהם, ונתן מימיו; והוצאת להם מים מן-הסלע, והשקית את-העדה ואת-בעירם. כ,ט ויקח משה את-המטה, מלפני יהוה, כאשר, צוהו. כ,י ויקהלו משה ואהרן, את-הקהל--אל-פני הסלע; ויאמר להם, שמעו-נא המרים--המן-הסלע הזה, נוציא לכם מים. כ,יא וירם משה את-ידו, ויך את-הסלע במטהו--פעמים; ויצאו מים רבים, ותשת העדה ובעירם. {ס}
כ,יב ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרן, יען לא-האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל--לכן, לא תביאו את-הקהל הזה, אל-הארץ, אשר-נתתי להם. כ,יג המה מי מריבה, אשר-רבו בני-ישראל את-יהוה; ויקדש, בם. {ס}
כ,יד וישלח משה מלאכים מקדש, אל-מלך אדום: כה אמר, אחיך ישראל, אתה ידעת, את כל-התלאה אשר מצאתנו. כ,טו וירדו אבתינו מצרימה, ונשב במצרים ימים רבים; וירעו לנו מצרים, ולאבתינו. כ,טז ונצעק אל-יהוה, וישמע קלנו, וישלח מלאך, ויצאנו ממצרים; והנה אנחנו בקדש, עיר קצה גבולך. כ,יז נעברה-נא בארצך, לא נעבר בשדה ובכרם, ולא נשתה, מי באר: דרך המלך נלך, לא נטה ימין ושמאול, עד אשר-נעבר, גבלך. כ,יח ויאמר אליו אדום, לא תעבר בי--פן-בחרב, אצא לקראתך. כ,יט ויאמרו אליו בני-ישראל, במסלה נעלה, ואם-מימיך נשתה אני ומקני, ונתתי מכרם; רק אין-דבר, ברגלי אעברה. כ,כ ויאמר, לא תעבר; ויצא אדום לקראתו, בעם כבד וביד חזקה. כ,כא וימאן אדום, נתן את-ישראל, עבר, בגבלו; ויט ישראל, מעליו. {פ}
כ,כב ויסעו, מקדש; ויבאו בני-ישראל כל-העדה, הר ההר. כ,כג ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרן, בהר ההר, על-גבול ארץ-אדום, לאמר. כ,כד יאסף אהרן, אל-עמיו, כי לא יבא אל-הארץ, אשר נתתי לבני ישראל--על אשר-מריתם את-פי, למי מריבה. כ,כה קח, את-אהרן, ואת-אלעזר, בנו; והעל אתם, הר ההר. כ,כו והפשט את-אהרן את-בגדיו, והלבשתם את-אלעזר בנו; ואהרן יאסף, ומת שם. כ,כז ויעש משה, כאשר צוה יהוה; ויעלו אל-הר ההר, לעיני כל-העדה. כ,כח ויפשט משה את-אהרן את-בגדיו, וילבש אתם את-אלעזר בנו, וימת אהרן שם, בראש ההר; וירד משה ואלעזר, מן-ההר. כ,כט ויראו, כל-העדה, כי גוע, אהרן; ויבכו את-אהרן שלשים יום, כל בית ישראל. {ס}
כא,א וישמע הכנעני מלך-ערד, ישב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; וילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי. כא,ב וידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר: אם-נתן תתן את-העם הזה, בידי--והחרמתי, את-עריהם. כא,ג וישמע יהוה בקול ישראל, ויתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חרמה. {פ}
כא,ד ויסעו מהר ההר, דרך ים-סוף, לסבב, את-ארץ אדום; ותקצר נפש-העם, בדרך. כא,ה וידבר העם, באלהים ובמשה, למה העליתנו ממצרים, למות במדבר: כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלקל. כא,ו וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את-העם; וימת עם-רב, מישראל. כא,ז ויבא העם אל-משה ויאמרו חטאנו, כי-דברנו ביהוה ובך--התפלל אל-יהוה, ויסר מעלינו את-הנחש; ויתפלל משה, בעד העם. כא,ח ויאמר יהוה אל-משה, עשה לך שרף, ושים אתו, על-נס; והיה, כל-הנשוך, וראה אתו, וחי. כא,ט ויעש משה נחש נחשת, וישמהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש--והביט אל-נחש הנחשת, וחי. כא,י ויסעו, בני ישראל; ויחנו, באבת. כא,יא ויסעו, מאבת; ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על-פני מואב, ממזרח, השמש. כא,יב משם, נסעו; ויחנו, בנחל זרד. כא,יג משם, נסעו, ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר, היצא מגבל האמרי: כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמרי. כא,יד על-כן, יאמר, בספר, מלחמת יהוה: את-והב בסופה, ואת-הנחלים ארנון. כא,טו ואשד, הנחלים, אשר נטה, לשבת ער; ונשען, לגבול מואב. כא,טז ומשם, בארה: הוא הבאר, אשר אמר יהוה למשה, אסף את-העם, ואתנה להם מים. {ס}
כא,יז אז ישיר ישראל, את-השירה הזאת: עלי באר, ענו-לה. כא,יח באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחקק, במשענתם; וממדבר, מתנה. כא,יט וממתנה, נחליאל; ומנחליאל, במות. כא,כ ומבמות, הגיא אשר בשדה מואב--ראש, הפסגה; ונשקפה, על-פני הישימן. {פ}
כא,כא וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחן מלך-האמרי לאמר. כא,כב אעברה בארצך, לא נטה בשדה ובכרם--לא נשתה, מי באר: בדרך המלך נלך, עד אשר-נעבר גבלך. כא,כג ולא-נתן סיחן את-ישראל, עבר בגבלו, ויאסף סיחן את-כל-עמו ויצא לקראת ישראל המדברה, ויבא יהצה; וילחם, בישראל. כא,כד ויכהו ישראל, לפי-חרב; ויירש את-ארצו מארנן, עד-יבק עד-בני עמון--כי עז, גבול בני עמון. כא,כה ויקח, ישראל, את כל-הערים, האלה; וישב ישראל בכל-ערי האמרי, בחשבון ובכל-בנתיה. כא,כו כי חשבון--עיר סיחן מלך האמרי, הוא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, ויקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנן. כא,כז על-כן יאמרו המשלים, באו חשבון; תבנה ותכונן, עיר סיחון. כא,כח כי-אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחן: אכלה ער מואב, בעלי במות ארנן. כא,כט אוי-לך מואב, אבדת עם-כמוש; נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית, למלך אמרי סיחון. כא,ל ונירם אבד חשבון, עד-דיבן; ונשים עד-נפח, אשר עד-מידבא. כא,לא וישב, ישראל, בארץ, האמרי. כא,לב וישלח משה לרגל את-יעזר, וילכדו בנתיה; ויירש (ויורש), את-האמרי אשר-שם. כא,לג ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; ויצא עוג מלך-הבשן לקראתם הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. כא,לד ויאמר יהוה אל-משה, אל-תירא אתו--כי בידך נתתי אתו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון. כא,לה ויכו אתו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו, את-ארצו. כב,א ויסעו, בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו. {ס}
כב,ב וירא בלק, בן-צפור, את כל-אשר-עשה ישראל, לאמרי. כב,ג ויגר מואב מפני העם, מאד--כי רב-הוא; ויקץ מואב, מפני בני ישראל. כב,ד ויאמר מואב אל-זקני מדין, עתה ילחכו הקהל את-כל-סביבתינו, כלחך השור, את ירק השדה; ובלק בן-צפור מלך למואב, בעת ההוא. כב,ה וישלח מלאכים אל-בלעם בן-בער, פתורה אשר על-הנהר ארץ בני-עמו--לקרא-לו: לאמר, הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את-עין הארץ, והוא ישב, ממלי. כב,ו ועתה לכה-נא ארה-לי את-העם הזה, כי-עצום הוא ממני--אולי אוכל נכה-בו, ואגרשנו מן-הארץ: כי ידעתי, את אשר-תברך מברך, ואשר תאר, יואר. כב,ז וילכו זקני מואב, וזקני מדין, וקסמים, בידם; ויבאו, אל-בלעם, וידברו אליו, דברי בלק. כב,ח ויאמר אליהם, לינו פה הלילה, והשבתי אתכם דבר, כאשר ידבר יהוה אלי; וישבו שרי-מואב, עם-בלעם. כב,ט ויבא אלהים, אל-בלעם; ויאמר, מי האנשים האלה עמך. כב,י ויאמר בלעם, אל-האלהים: בלק בן-צפר מלך מואב, שלח אלי. כב,יא הנה העם היצא ממצרים, ויכס את-עין הארץ; עתה, לכה קבה-לי אתו--אולי אוכל להלחם בו, וגרשתיו. כב,יב ויאמר אלהים אל-בלעם, לא תלך עמהם; לא תאר את-העם, כי ברוך הוא. כב,יג ויקם בלעם, בבקר, ויאמר אל-שרי בלק, לכו אל-ארצכם: כי מאן יהוה, לתתי להלך עמכם. כב,יד ויקומו שרי מואב, ויבאו אל-בלק; ויאמרו, מאן בלעם הלך עמנו. כב,טו ויסף עוד, בלק, שלח שרים, רבים ונכבדים מאלה. כב,טז ויבאו, אל-בלעם; ויאמרו לו, כה אמר בלק בן-צפור, אל-נא תמנע, מהלך אלי. כב,יז כי-כבד אכבדך מאד, וכל אשר-תאמר אלי אעשה; ולכה-נא, קבה-לי, את, העם הזה. כב,יח ויען בלעם, ויאמר אל-עבדי בלק, אם-יתן-לי בלק מלא ביתו, כסף וזהב--לא אוכל, לעבר את-פי יהוה אלהי, לעשות קטנה, או גדולה. כב,יט ועתה, שבו נא בזה גם-אתם--הלילה; ואדעה, מה-יסף יהוה דבר עמי. כב,כ ויבא אלהים אל-בלעם, לילה, ויאמר לו אם-לקרא לך באו האנשים, קום לך אתם; ואך, את-הדבר אשר-אדבר אליך--אתו תעשה. כב,כא ויקם בלעם בבקר, ויחבש את-אתנו; וילך, עם-שרי מואב. כב,כב ויחר-אף אלהים, כי-הולך הוא, ויתיצב מלאך יהוה בדרך, לשטן לו; והוא רכב על-אתנו, ושני נעריו עמו. כב,כג ותרא האתון את-מלאך יהוה נצב בדרך, וחרבו שלופה בידו, ותט האתון מן-הדרך, ותלך בשדה; ויך בלעם את-האתון, להטתה הדרך. כב,כד ויעמד מלאך יהוה, במשעול הכרמים--גדר מזה, וגדר מזה. כב,כה ותרא האתון את-מלאך יהוה, ותלחץ אל-הקיר, ותלחץ את-רגל בלעם, אל-הקיר; ויסף, להכתה. כב,כו ויוסף מלאך-יהוה, עבור; ויעמד במקום צר, אשר אין-דרך לנטות ימין ושמאול. כב,כז ותרא האתון את-מלאך יהוה, ותרבץ תחת בלעם; ויחר-אף בלעם, ויך את-האתון במקל. כב,כח ויפתח יהוה, את-פי האתון; ותאמר לבלעם, מה-עשיתי לך, כי הכיתני, זה שלש רגלים. כב,כט ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי; לו יש-חרב בידי, כי עתה הרגתיך. כב,ל ותאמר האתון אל-בלעם, הלוא אנכי אתנך אשר-רכבת עלי מעודך עד-היום הזה--ההסכן הסכנתי, לעשות לך כה; ויאמר, לא. כב,לא ויגל יהוה, את-עיני בלעם, וירא את-מלאך יהוה נצב בדרך, וחרבו שלפה בידו; ויקד וישתחו, לאפיו. כב,לב ויאמר אליו, מלאך יהוה, על-מה הכית את-אתנך, זה שלוש רגלים; הנה אנכי יצאתי לשטן, כי-ירט הדרך לנגדי. כב,לג ותראני, האתון, ותט לפני, זה שלש רגלים; אולי נטתה מפני, כי עתה גם-אתכה הרגתי ואותה החייתי. כב,לד ויאמר בלעם אל-מלאך יהוה, חטאתי--כי לא ידעתי, כי אתה נצב לקראתי בדרך; ועתה אם-רע בעיניך, אשובה לי. כב,לה ויאמר מלאך יהוה אל-בלעם, לך עם-האנשים, ואפס את-הדבר אשר-אדבר אליך, אתו תדבר; וילך בלעם, עם-שרי בלק. כב,לו וישמע בלק, כי בא בלעם; ויצא לקראתו אל-עיר מואב, אשר על-גבול ארנן, אשר, בקצה הגבול. כב,לז ויאמר בלק אל-בלעם, הלא שלח שלחתי אליך לקרא-לך--למה לא-הלכת, אלי; האמנם, לא אוכל כבדך. כב,לח ויאמר בלעם אל-בלק, הנה-באתי אליך--עתה, היכל אוכל דבר מאומה: הדבר, אשר ישים אלהים בפי--אתו אדבר. כב,לט וילך בלעם, עם-בלק; ויבאו, קרית חצות. כב,מ ויזבח בלק, בקר וצאן; וישלח לבלעם, ולשרים אשר אתו. כב,מא ויהי בבקר--ויקח בלק את-בלעם, ויעלהו במות בעל; וירא משם, קצה העם. כג,א ויאמר בלעם אל-בלק, בנה-לי בזה שבעה מזבחת; והכן לי בזה, שבעה פרים ושבעה אילים. כג,ב ויעש בלק, כאשר דבר בלעם; ויעל בלק ובלעם פר ואיל, במזבח. כג,ג ויאמר בלעם לבלק, התיצב על-עלתך, ואלכה אולי יקרה יהוה לקראתי, ודבר מה-יראני והגדתי לך; וילך, שפי. כג,ד ויקר אלהים, אל-בלעם; ויאמר אליו, את-שבעת המזבחת ערכתי, ואעל פר ואיל, במזבח. כג,ה וישם יהוה דבר, בפי בלעם; ויאמר שוב אל-בלק, וכה תדבר. כג,ו וישב אליו, והנה נצב על-עלתו--הוא, וכל-שרי מואב. כג,ז וישא משלו, ויאמר: מן-ארם ינחני בלק מלך-מואב, מהררי-קדם--לכה ארה-לי יעקב, ולכה זעמה ישראל. כג,ח מה אקב, לא קבה אל; ומה אזעם, לא זעם יהוה. כג,ט כי-מראש צרים אראנו, ומגבעות אשורנו: הן-עם לבדד ישכן, ובגוים לא יתחשב. כג,י מי מנה עפר יעקב, ומספר את-רבע ישראל; תמת נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמהו. כג,יא ויאמר בלק אל-בלעם, מה עשית לי: לקב איבי לקחתיך, והנה ברכת ברך. כג,יב ויען, ויאמר: הלא, את אשר ישים יהוה בפי--אתו אשמר, לדבר. כג,יג ויאמר אליו בלק, לך-נא אתי אל-מקום אחר אשר תראנו משם--אפס קצהו תראה, וכלו לא תראה; וקבנו-לי, משם. כג,יד ויקחהו שדה צפים, אל-ראש הפסגה; ויבן שבעה מזבחת, ויעל פר ואיל במזבח. כג,טו ויאמר, אל-בלק, התיצב כה, על-עלתך; ואנכי, אקרה כה. כג,טז ויקר יהוה אל-בלעם, וישם דבר בפיו; ויאמר שוב אל-בלק, וכה תדבר. כג,יז ויבא אליו, והנו נצב על-עלתו, ושרי מואב, אתו; ויאמר לו בלק, מה-דבר יהוה. כג,יח וישא משלו, ויאמר: קום בלק ושמע, האזינה עדי בנו צפר. כג,יט לא איש אל ויכזב, ובן-אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה. כג,כ הנה ברך, לקחתי; וברך, ולא אשיבנה. כג,כא לא-הביט און ביעקב, ולא-ראה עמל בישראל; יהוה אלהיו עמו, ותרועת מלך בו. כג,כב אל, מוציאם ממצרים--כתועפת ראם, לו. כג,כג כי לא-נחש ביעקב, ולא-קסם בישראל; כעת, יאמר ליעקב ולישראל, מה-פעל, אל. כג,כד הן-עם כלביא יקום, וכארי יתנשא; לא ישכב עד-יאכל טרף, ודם-חללים ישתה. כג,כה ויאמר בלק אל-בלעם, גם-קב לא תקבנו; גם-ברך, לא תברכנו. כג,כו ויען בלעם, ויאמר אל-בלק: הלא, דברתי אליך לאמר, כל אשר-ידבר יהוה, אתו אעשה. כג,כז ויאמר בלק, אל-בלעם, לכה-נא אקחך, אל-מקום אחר; אולי יישר בעיני האלהים, וקבתו לי משם. כג,כח ויקח בלק, את-בלעם, ראש הפעור, הנשקף על-פני הישימן. כג,כט ויאמר בלעם אל-בלק, בנה-לי בזה שבעה מזבחת; והכן לי בזה, שבעה פרים ושבעה אילם. כג,ל ויעש בלק, כאשר אמר בלעם; ויעל פר ואיל, במזבח. כד,א וירא בלעם, כי טוב בעיני יהוה לברך את-ישראל, ולא-הלך כפעם-בפעם, לקראת נחשים; וישת אל-המדבר, פניו. כד,ב וישא בלעם את-עיניו, וירא את-ישראל, שכן, לשבטיו; ותהי עליו, רוח אלהים. כד,ג וישא משלו, ויאמר: נאם בלעם בנו בער, ונאם הגבר שתם העין. כד,ד נאם--שמע, אמרי-אל: אשר מחזה שדי יחזה, נפל וגלוי עינים. כד,ה מה-טבו אהליך, יעקב; משכנתיך, ישראל. כד,ו כנחלים נטיו, כגנת עלי נהר; כאהלים נטע יהוה, כארזים עלי-מים. כד,ז יזל-מים מדליו, וזרעו במים רבים; וירם מאגג מלכו, ותנשא מלכתו. כד,ח אל מוציאו ממצרים, כתועפת ראם לו; יאכל גוים צריו, ועצמתיהם יגרם--וחציו ימחץ. כד,ט כרע שכב כארי וכלביא, מי יקימנו; מברכיך ברוך, וארריך ארור. כד,י ויחר-אף בלק אל-בלעם, ויספק את-כפיו; ויאמר בלק אל-בלעם, לקב איבי קראתיך, והנה ברכת ברך, זה שלש פעמים. כד,יא ועתה, ברח-לך אל-מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך יהוה מכבוד. כד,יב ויאמר בלעם, אל-בלק: הלא, גם אל-מלאכיך אשר-שלחת אלי--דברתי לאמר. כד,יג אם-יתן-לי בלק מלא ביתו, כסף וזהב--לא אוכל לעבר את-פי יהוה, לעשות טובה או רעה מלבי: אשר-ידבר יהוה, אתו אדבר. כד,יד ועתה, הנני הולך לעמי; לכה, איעצך, אשר יעשה העם הזה לעמך, באחרית הימים. כד,טו וישא משלו, ויאמר: נאם בלעם בנו בער, ונאם הגבר שתם העין. כד,טז נאם, שמע אמרי-אל, וידע, דעת עליון; מחזה שדי יחזה, נפל וגלוי עינים. כד,יז אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל-בני-שת. כד,יח והיה אדום ירשה, והיה ירשה שעיר--איביו; וישראל, עשה חיל. כד,יט וירד, מיעקב; והאביד שריד, מעיר. כד,כ וירא, את-עמלק, וישא משלו, ויאמר: ראשית גוים עמלק, ואחריתו עדי אבד. כד,כא וירא, את-הקיני, וישא משלו, ויאמר: איתן, מושבך, ושים בסלע, קנך. כד,כב כי אם-יהיה, לבער קין--עד-מה, אשור תשבך. כד,כג וישא משלו, ויאמר: אוי, מי יחיה משמו אל. כד,כד וצים מיד כתים, וענו אשור וענו-עבר; וגם-הוא, עדי אבד. כד,כה ויקם בלעם, וילך וישב למקמו; וגם-בלק, הלך לדרכו. {פ}
כה,א וישב ישראל, בשטים; ויחל העם, לזנות אל-בנות מואב. כה,ב ותקראן לעם, לזבחי אלהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלהיהן. כה,ג ויצמד ישראל, לבעל פעור; ויחר-אף יהוה, בישראל. כה,ד ויאמר יהוה אל-משה, קח את-כל-ראשי העם, והוקע אותם ליהוה, נגד השמש; וישב חרון אף-יהוה, מישראל. כה,ה ויאמר משה, אל-שפטי ישראל: הרגו איש אנשיו, הנצמדים לבעל פעור. כה,ו והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל-אחיו את-המדינית, לעיני משה, ולעיני כל-עדת בני-ישראל; והמה בכים, פתח אהל מועד. כה,ז וירא, פינחס בן-אלעזר, בן-אהרן, הכהן; ויקם מתוך העדה, ויקח רמח בידו. כה,ח ויבא אחר איש-ישראל אל-הקבה, וידקר את-שניהם--את איש ישראל, ואת-האשה אל-קבתה; ותעצר, המגפה, מעל, בני ישראל. כה,ט ויהיו, המתים במגפה--ארבעה ועשרים, אלף. {פ}
כה,י וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כה,יא פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את-קנאתי, בתוכם; ולא-כליתי את-בני-ישראל, בקנאתי. כה,יב לכן, אמר: הנני נתן לו את-בריתי, שלום. כה,יג והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהנת עולם--תחת, אשר קנא לאלהיו, ויכפר, על-בני ישראל. כה,יד ושם איש ישראל המכה, אשר הכה את-המדינית--זמרי, בן-סלוא: נשיא בית-אב, לשמעני. כה,טו ושם האשה המכה המדינית, כזבי בת-צור: ראש אמות בית-אב במדין, הוא. {פ}
כה,טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כה,יז צרור, את-המדינים; והכיתם, אותם. כה,יח כי צררים הם לכם, בנכליהם אשר-נכלו לכם על-דבר-פעור; ועל-דבר כזבי בת-נשיא מדין, אחתם, המכה ביום-המגפה, על-דבר-פעור. כו,א ויהי, אחרי המגפה; {פ}
ויאמר יהוה אל-משה, ואל אלעזר בן-אהרן הכהן לאמר. כו,ב שאו את-ראש כל-עדת בני-ישראל, מבן עשרים שנה ומעלה--לבית אבתם: כל-יצא צבא, בישראל. כו,ג וידבר משה ואלעזר הכהן, אתם--בערבת מואב: על-ירדן ירחו, לאמר. כו,ד מבן עשרים שנה, ומעלה, כאשר צוה יהוה את-משה ובני ישראל, היצאים מארץ מצרים. כו,ה ראובן, בכור ישראל; בני ראובן, חנוך משפחת החנכי, לפלוא, משפחת הפלאי. כו,ו לחצרן, משפחת החצרוני; לכרמי, משפחת הכרמי. כו,ז אלה, משפחת הראובני; ויהיו פקדיהם, שלשה וארבעים אלף, ושבע מאות, ושלשים. כו,ח ובני פלוא, אליאב. כו,ט ובני אליאב, נמואל ודתן ואבירם: הוא-דתן ואבירם קרואי (קריאי) העדה, אשר הצו על-משה ועל-אהרן בעדת-קרח, בהצתם, על-יהוה. כו,י ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אתם ואת-קרח--במות העדה: באכל האש, את חמשים ומאתים איש, ויהיו, לנס. כו,יא ובני-קרח, לא-מתו. {ס}
כו,יב בני שמעון, למשפחתם--לנמואל משפחת הנמואלי, לימין משפחת הימיני; ליכין, משפחת היכיני. כו,יג לזרח, משפחת הזרחי; לשאול, משפחת השאולי. כו,יד אלה, משפחת השמעני--שנים ועשרים אלף, ומאתים. {ס}
כו,טו בני גד, למשפחתם--לצפון משפחת הצפוני, לחגי משפחת החגי; לשוני, משפחת השוני. כו,טז לאזני, משפחת האזני; לערי, משפחת הערי. כו,יז לארוד, משפחת הארודי; לאראלי--משפחת, האראלי. כו,יח אלה משפחת בני-גד, לפקדיהם--ארבעים אלף, וחמש מאות. {ס}
כו,יט בני יהודה, ער ואונן; וימת ער ואונן, בארץ כנען. כו,כ ויהיו בני-יהודה, למשפחתם--לשלה משפחת השלני, לפרץ משפחת הפרצי; לזרח, משפחת הזרחי. כו,כא ויהיו בני-פרץ--לחצרן, משפחת החצרני; לחמול, משפחת החמולי. כו,כב אלה משפחת יהודה, לפקדיהם--ששה ושבעים אלף, וחמש מאות. {ס}
כו,כג בני יששכר, למשפחתם--תולע, משפחת התולעי; לפוה, משפחת הפוני. כו,כד לישוב, משפחת הישבי; לשמרן, משפחת השמרני. כו,כה אלה משפחת יששכר, לפקדיהם--ארבעה וששים אלף, ושלש מאות. {ס}
כו,כו בני זבולן, למשפחתם--לסרד משפחת הסרדי, לאלון משפחת האלני; ליחלאל--משפחת, היחלאלי. כו,כז אלה משפחת הזבולני, לפקדיהם--ששים אלף, וחמש מאות. {ס}
כו,כח בני יוסף, למשפחתם--מנשה, ואפרים. כו,כט בני מנשה, למכיר משפחת המכירי, ומכיר, הוליד את-גלעד; לגלעד, משפחת הגלעדי. כו,ל אלה, בני גלעד--איעזר, משפחת האיעזרי; לחלק, משפחת החלקי. כו,לא ואשריאל--משפחת, האשראלי; ושכם, משפחת השכמי. כו,לב ושמידע, משפחת השמידעי; וחפר, משפחת החפרי. כו,לג וצלפחד בן-חפר, לא-היו לו בנים--כי אם-בנות: ושם, בנות צלפחד--מחלה ונעה, חגלה מלכה ותרצה. כו,לד אלה, משפחת מנשה; ופקדיהם, שנים וחמשים אלף ושבע מאות. {ס}
כו,לה אלה בני-אפרים, למשפחתם--לשותלח משפחת השתלחי, לבכר משפחת הבכרי; לתחן, משפחת התחני. כו,לו ואלה, בני שותלח--לערן, משפחת הערני. כו,לז אלה משפחת בני-אפרים לפקדיהם, שנים ושלשים אלף וחמש מאות; אלה בני-יוסף, למשפחתם. {ס}
כו,לח בני בנימן, למשפחתם--לבלע משפחת הבלעי, לאשבל משפחת האשבלי; לאחירם, משפחת האחירמי. כו,לט לשפופם, משפחת השופמי; לחופם, משפחת החופמי. כו,מ ויהיו בני-בלע, ארד ונעמן--משפחת, הארדי, לנעמן, משפחת הנעמי. כו,מא אלה בני-בנימן, למשפחתם; ופקדיהם, חמשה וארבעים אלף ושש מאות. {ס}
כו,מב אלה בני-דן, למשפחתם--לשוחם, משפחת השוחמי; אלה משפחת דן, למשפחתם. כו,מג כל-משפחת השוחמי, לפקדיהם--ארבעה וששים אלף, וארבע מאות. {ס}
כו,מד בני אשר, למשפחתם--לימנה משפחת הימנה, לישוי משפחת הישוי; לבריעה, משפחת הבריעי. כו,מה לבני בריעה--לחבר, משפחת החברי; למלכיאל--משפחת, המלכיאלי. כו,מו ושם בת-אשר, שרח. כו,מז אלה משפחת בני-אשר, לפקדיהם--שלשה וחמשים אלף, וארבע מאות. {ס}
כו,מח בני נפתלי, למשפחתם--ליחצאל, משפחת היחצאלי; לגוני, משפחת הגוני. כו,מט ליצר, משפחת היצרי; לשלם, משפחת השלמי. כו,נ אלה משפחת נפתלי, למשפחתם; ופקדיהם, חמשה וארבעים אלף וארבע מאות. כו,נא אלה, פקודי בני ישראל--שש-מאות אלף, ואלף; שבע מאות, ושלשים. {פ}
כו,נב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כו,נג לאלה, תחלק הארץ בנחלה--במספר שמות. כו,נד לרב, תרבה נחלתו, ולמעט, תמעיט נחלתו: איש לפי פקדיו, יתן נחלתו. כו,נה אך-בגורל, יחלק את-הארץ: לשמות מטות-אבתם, ינחלו. כו,נו על-פי, הגורל, תחלק, נחלתו--בין רב, למעט. {ס}
כו,נז ואלה פקודי הלוי, למשפחתם--לגרשון משפחת הגרשני, לקהת משפחת הקהתי; למררי, משפחת המררי. כו,נח אלה משפחת לוי, משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי, משפחת, הקרחי; וקהת, הולד את-עמרם. כו,נט ושם אשת עמרם, יוכבד בת-לוי, אשר ילדה אתה ללוי, במצרים; ותלד לעמרם, את-אהרן ואת-משה, ואת, מרים אחתם. כו,ס ויולד לאהרן, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר. כו,סא וימת נדב, ואביהוא, בהקריבם אש-זרה, לפני יהוה. כו,סב ויהיו פקדיהם, שלשה ועשרים אלף--כל-זכר, מבן-חדש ומעלה: כי לא התפקדו, בתוך בני ישראל, כי לא-נתן להם נחלה, בתוך בני ישראל. כו,סג אלה פקודי משה, ואלעזר הכהן--אשר פקדו את-בני ישראל, בערבת מואב, על, ירדן ירחו. כו,סד ובאלה, לא-היה איש, מפקודי משה, ואהרן הכהן--אשר פקדו את-בני ישראל, במדבר סיני. כו,סה כי-אמר יהוה להם, מות ימתו במדבר; ולא-נותר מהם, איש--כי אם-כלב בן-יפנה, ויהושע בן-נון. {ס}
כז,א ותקרבנה בנות צלפחד, בן-חפר בן-גלעד בן-מכיר בן-מנשה, למשפחת, מנשה בן-יוסף; ואלה, שמות בנתיו--מחלה נעה, וחגלה ומלכה ותרצה. כז,ב ותעמדנה לפני משה, ולפני אלעזר הכהן, ולפני הנשיאם, וכל-העדה--פתח אהל-מועד, לאמר. כז,ג אבינו, מת במדבר, והוא לא-היה בתוך העדה הנועדים על-יהוה, בעדת-קרח: כי-בחטאו מת, ובנים לא-היו לו. כז,ד למה יגרע שם-אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן; תנה-לנו אחזה, בתוך אחי אבינו. כז,ה ויקרב משה את-משפטן, לפני יהוה. {פ}
כז,ו ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. כז,ז כן, בנות צלפחד דברת--נתן תתן להם אחזת נחלה, בתוך אחי אביהם; והעברת את-נחלת אביהן, להן. כז,ח ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: איש כי-ימות, ובן אין לו--והעברתם את-נחלתו, לבתו. כז,ט ואם-אין לו, בת--ונתתם את-נחלתו, לאחיו. כז,י ואם-אין לו, אחים--ונתתם את-נחלתו, לאחי אביו. כז,יא ואם-אין אחים, לאביו--ונתתם את-נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו, וירש אתה; והיתה לבני ישראל, לחקת משפט, כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
כז,יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אל-הר העברים הזה; וראה, את-הארץ, אשר נתתי, לבני ישראל. כז,יג וראיתה אתה, ונאספת אל-עמיך גם-אתה, כאשר נאסף, אהרן אחיך. כז,יד כאשר מריתם פי במדבר-צן, במריבת העדה, להקדישני במים, לעיניהם: הם מי-מריבת קדש, מדבר-צן. {ס}
כז,טו וידבר משה, אל-יהוה לאמר. כז,טז יפקד יהוה, אלהי הרוחת לכל-בשר, איש, על-העדה. כז,יז אשר-יצא לפניהם, ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם; ולא תהיה, עדת יהוה, כצאן, אשר אין-להם רעה. כז,יח ויאמר יהוה אל-משה, קח-לך את-יהושע בן-נון--איש, אשר-רוח בו; וסמכת את-ידך, עליו. כז,יט והעמדת אתו, לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה; וצויתה אתו, לעיניהם. כז,כ ונתתה מהודך, עליו--למען ישמעו, כל-עדת בני ישראל. כז,כא ולפני אלעזר הכהן יעמד, ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה: על-פיו יצאו ועל-פיו יבאו, הוא וכל-בני-ישראל אתו--וכל-העדה. כז,כב ויעש משה, כאשר צוה יהוה אתו; ויקח את-יהושע, ויעמדהו לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה. כז,כג ויסמך את-ידיו עליו, ויצוהו, כאשר דבר יהוה, ביד-משה. {פ}
כח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כח,ב צו את-בני ישראל, ואמרת אלהם: את-קרבני לחמי לאשי, ריח ניחחי, תשמרו, להקריב לי במועדו. כח,ג ואמרת להם--זה האשה, אשר תקריבו ליהוה: כבשים בני-שנה תמימם שנים ליום, עלה תמיד. כח,ד את-הכבש אחד, תעשה בבקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים. כח,ה ועשירית האיפה סלת, למנחה, בלולה בשמן כתית, רביעת ההין. כח,ו עלת, תמיד--העשיה, בהר סיני, לריח ניחח, אשה ליהוה. כח,ז ונסכו רביעת ההין, לכבש האחד; בקדש, הסך נסך שכר--ליהוה. כח,ח ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים: כמנחת הבקר וכנסכו תעשה, אשה ריח ניחח ליהוה. {פ}
כח,ט וביום, השבת--שני-כבשים בני-שנה, תמימם; ושני עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן--ונסכו. כח,י עלת שבת, בשבתו, על-עלת התמיד, ונסכה. {פ}
כח,יא ובראשי, חדשיכם--תקריבו עלה, ליהוה: פרים בני-בקר שנים ואיל אחד, כבשים בני-שנה שבעה תמימם. כח,יב ושלשה עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, לפר, האחד; ושני עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, לאיל, האחד. כח,יג ועשרן עשרון, סלת מנחה בלולה בשמן, לכבש, האחד; עלה ריח ניחח, אשה ליהוה. כח,יד ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש--יין: זאת עלת חדש בחדשו, לחדשי השנה. כח,טו ושעיר עזים אחד לחטאת, ליהוה, על-עלת התמיד יעשה, ונסכו. {ס}
כח,טז ובחדש הראשון, בארבעה עשר יום--לחדש: פסח, ליהוה. כח,יז ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג: שבעת ימים, מצות יאכל. כח,יח ביום הראשון, מקרא-קדש: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. כח,יט והקרבתם אשה עלה ליהוה, פרים בני-בקר שנים ואיל אחד; ושבעה כבשים בני שנה, תמימם יהיו לכם. כח,כ ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר, ושני עשרנים לאיל--תעשו. כח,כא עשרון עשרון, תעשה, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. כח,כב ושעיר חטאת, אחד, לכפר, עליכם. כח,כג מלבד עלת הבקר, אשר לעלת התמיד--תעשו, את-אלה. כח,כד כאלה תעשו ליום, שבעת ימים--לחם אשה ריח-ניחח, ליהוה; על-עולת התמיד יעשה, ונסכו. כח,כה וביום, השביעי--מקרא-קדש, יהיה לכם: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. {ס}
כח,כו וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה--בשבעתיכם: מקרא-קדש יהיה לכם, כל-מלאכת עבדה לא תעשו. כח,כז והקרבתם עולה לריח ניחח, ליהוה--פרים בני-בקר שנים, איל אחד; שבעה כבשים, בני שנה. כח,כח ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים, לפר האחד, שני עשרנים, לאיל האחד. כח,כט עשרון, עשרון, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. כח,ל שעיר עזים, אחד, לכפר, עליכם. כח,לא מלבד עלת התמיד, ומנחתו--תעשו; תמימם יהיו-לכם, ונסכיהם. {פ}
כט,א ובחדש השביעי באחד לחדש, מקרא-קדש יהיה לכם--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו: יום תרועה, יהיה לכם. כט,ב ועשיתם עלה לריח ניחח, ליהוה--פר בן-בקר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם. כט,ג ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר, שני עשרנים לאיל. כט,ד ועשרון אחד, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים. כט,ה ושעיר-עזים אחד, חטאת, לכפר, עליכם. כט,ו מלבד עלת החדש ומנחתה, ועלת התמיד ומנחתה, ונסכיהם, כמשפטם: לריח ניחח, אשה ליהוה. {ס}
כט,ז ובעשור לחדש השביעי הזה, מקרא-קדש יהיה לכם, ועניתם, את-נפשתיכם; כל-מלאכה, לא תעשו. כט,ח והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח, פר בן-בקר אחד איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם יהיו לכם. כט,ט ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים, לפר, שני עשרנים, לאיל האחד. כט,י עשרון, עשרון, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. כט,יא שעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד חטאת הכפרים, ועלת התמיד, ומנחתה, ונסכיהם. {ס}
כט,יב ובחמשה עשר יום לחדש השביעי, מקרא-קדש יהיה לכם--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו; וחגתם חג ליהוה, שבעת ימים. כט,יג והקרבתם עלה אשה ריח ניחח, ליהוה--פרים בני-בקר שלשה עשר, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם יהיו. כט,יד ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר האחד, לשלשה עשר פרים, שני עשרנים לאיל האחד, לשני האילם. כט,טו ועשרון, עשרון, לכבש, האחד--לארבעה עשר, כבשים. כט,טז ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. {ס}
כט,יז וביום השני, פרים בני-בקר שנים עשר--אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,יח ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. כט,יט ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכיהם. {ס}
כט,כ וביום השלישי פרים עשתי-עשר, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,כא ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. כט,כב ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. {ס}
כט,כג וביום הרביעי פרים עשרה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,כד מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. כט,כה ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. {ס}
כט,כו וביום החמישי פרים תשעה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,כז ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. כט,כח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. {ס}
כט,כט וביום הששי פרים שמנה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,ל ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. כט,לא ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכיה. {ס}
כט,לב וביום השביעי פרים שבעה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,לג ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפטם. כט,לד ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. {ס}
כט,לה ביום, השמיני--עצרת, תהיה לכם: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. כט,לו והקרבתם עלה אשה ריח ניחח, ליהוה--פר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם. כט,לז מנחתם ונסכיהם, לפר לאיל ולכבשים במספרם--כמשפט. כט,לח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. כט,לט אלה תעשו ליהוה, במועדיכם--לבד מנדריכם ונדבתיכם, לעלתיכם ולמנחתיכם, ולנסכיכם, ולשלמיכם. ל,א ויאמר משה, אל-בני ישראל, ככל אשר-צוה יהוה, את-משה. {פ}
ל,ב וידבר משה אל-ראשי המטות, לבני ישראל לאמר: זה הדבר, אשר צוה יהוה. ל,ג איש כי-ידר נדר ליהוה, או-השבע שבעה לאסר אסר על-נפשו--לא יחל, דברו: ככל-היצא מפיו, יעשה. ל,ד ואשה, כי-תדר נדר ליהוה, ואסרה אסר בבית אביה, בנעריה. ל,ה ושמע אביה את-נדרה, ואסרה אשר אסרה על-נפשה, והחריש לה, אביה--וקמו, כל-נדריה, וכל-אסר אשר-אסרה על-נפשה, יקום. ל,ו ואם-הניא אביה אתה, ביום שמעו--כל-נדריה ואסריה אשר-אסרה על-נפשה, לא יקום; ויהוה, יסלח-לה, כי-הניא אביה, אתה. ל,ז ואם-היו תהיה לאיש, ונדריה עליה, או מבטא שפתיה, אשר אסרה על-נפשה. ל,ח ושמע אישה ביום שמעו, והחריש לה: וקמו נדריה, ואסרה אשר-אסרה על-נפשה--יקמו. ל,ט ואם ביום שמע אישה, יניא אותה, והפר את-נדרה אשר עליה, ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על-נפשה--ויהוה, יסלח-לה. ל,י ונדר אלמנה, וגרושה--כל אשר-אסרה על-נפשה, יקום עליה. ל,יא ואם-בית אישה, נדרה, או-אסרה אסר על-נפשה, בשבעה. ל,יב ושמע אישה והחרש לה, לא הניא אתה--וקמו, כל-נדריה, וכל-אסר אשר-אסרה על-נפשה, יקום. ל,יג ואם-הפר יפר אתם אישה, ביום שמעו--כל-מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה, לא יקום: אישה הפרם, ויהוה יסלח-לה. ל,יד כל-נדר וכל-שבעת אסר, לענת נפש--אישה יקימנו, ואישה יפרנו. ל,טו ואם-החרש יחריש לה אישה, מיום אל-יום, והקים את-כל-נדריה, או את-כל-אסריה אשר עליה--הקים אתם, כי-החרש לה ביום שמעו. ל,טז ואם-הפר יפר אתם, אחרי שמעו--ונשא, את-עונה. ל,יז אלה החקים, אשר צוה יהוה את-משה, בין איש, לאשתו--בין-אב לבתו, בנעריה בית אביה. {פ}
לא,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לא,ב נקם, נקמת בני ישראל, מאת, המדינים; אחר, תאסף אל-עמיך. לא,ג וידבר משה אל-העם לאמר, החלצו מאתכם אנשים לצבא; ויהיו, על-מדין, לתת נקמת-יהוה, במדין. לא,ד אלף, למטה, אלף, למטה--לכל מטות ישראל, תשלחו לצבא. לא,ה וימסרו מאלפי ישראל, אלף למטה--שנים-עשר אלף, חלוצי צבא. לא,ו וישלח אתם משה אלף למטה, לצבא: אתם ואת-פינחס בן-אלעזר הכהן, לצבא, וכלי הקדש וחצצרות התרועה, בידו. לא,ז ויצבאו, על-מדין, כאשר צוה יהוה, את-משה; ויהרגו, כל-זכר. לא,ח ואת-מלכי מדין הרגו על-חלליהם, את-אוי ואת-רקם ואת-צור ואת-חור ואת-רבע--חמשת, מלכי מדין; ואת בלעם בן-בעור, הרגו בחרב. לא,ט וישבו בני-ישראל את-נשי מדין, ואת-טפם; ואת כל-בהמתם ואת-כל-מקנהם ואת-כל-חילם, בזזו. לא,י ואת כל-עריהם במושבתם, ואת כל-טירתם--שרפו, באש. לא,יא ויקחו, את-כל-השלל, ואת, כל-המלקוח--באדם, ובבהמה. לא,יב ויבאו אל-משה ואל-אלעזר הכהן ואל-עדת בני-ישראל, את-השבי ואת-המלקוח ואת-השלל--אל-המחנה: אל-ערבת מואב, אשר על-ירדן ירחו. {ס}
לא,יג ויצאו משה ואלעזר הכהן, וכל-נשיאי העדה--לקראתם: אל-מחוץ, למחנה. לא,יד ויקצף משה, על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות, הבאים מצבא המלחמה. לא,טו ויאמר אליהם, משה: החייתם, כל-נקבה. לא,טז הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסר-מעל ביהוה, על-דבר-פעור; ותהי המגפה, בעדת יהוה. לא,יז ועתה, הרגו כל-זכר בטף; וכל-אשה, ידעת איש למשכב זכר--הרגו. לא,יח וכל הטף בנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר--החיו, לכם. לא,יט ואתם, חנו מחוץ למחנה--שבעת ימים: כל הרג נפש וכל נגע בחלל, תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי--אתם, ושביכם. לא,כ וכל-בגד וכל-כלי-עור וכל-מעשה עזים, וכל-כלי-עץ--תתחטאו. {ס}
לא,כא ויאמר אלעזר הכהן אל-אנשי הצבא, הבאים למלחמה: זאת חקת התורה, אשר-צוה יהוה את-משה. לא,כב אך את-הזהב, ואת-הכסף; את-הנחשת, את-הברזל, את-הבדיל, ואת-העפרת. לא,כג כל-דבר אשר-יבא באש, תעבירו באש וטהר--אך, במי נדה יתחטא; וכל אשר לא-יבא באש, תעבירו במים. לא,כד וכבסתם בגדיכם ביום השביעי, וטהרתם; ואחר, תבאו אל-המחנה. {ס}
לא,כה ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. לא,כו שא, את ראש מלקוח השבי, באדם, ובבהמה--אתה ואלעזר הכהן, וראשי אבות העדה. לא,כז וחצית, את-המלקוח, בין תפשי המלחמה, היצאים לצבא--ובין, כל-העדה. לא,כח והרמת מכס ליהוה, מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא--אחד נפש, מחמש המאות: מן-האדם, ומן-הבקר, ומן-החמרים, ומן-הצאן. לא,כט ממחציתם, תקחו; ונתתה לאלעזר הכהן, תרומת יהוה. לא,ל וממחצת בני-ישראל תקח אחד אחז מן-החמשים, מן-האדם מן-הבקר מן-החמרים ומן-הצאן--מכל-הבהמה; ונתתה אתם, ללוים, שמרי, משמרת משכן יהוה. לא,לא ויעש משה, ואלעזר הכהן, כאשר צוה יהוה, את-משה. לא,לב ויהי, המלקוח--יתר הבז, אשר בזזו עם הצבא: צאן, שש-מאות אלף ושבעים אלף--וחמשת אלפים. לא,לג ובקר, שנים ושבעים אלף. לא,לד וחמרים, אחד וששים אלף. לא,לה ונפש אדם--מן-הנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר: כל-נפש, שנים ושלשים אלף. לא,לו ותהי, המחצה--חלק, היצאים בצבא: מספר הצאן, שלש-מאות אלף ושלשים אלף, ושבעת אלפים, וחמש מאות. לא,לז ויהי המכס ליהוה, מן-הצאן--שש מאות, חמש ושבעים. לא,לח והבקר--ששה ושלשים, אלף; ומכסם ליהוה, שנים ושבעים. לא,לט וחמרים, שלשים אלף וחמש מאות; ומכסם ליהוה, אחד וששים. לא,מ ונפש אדם, ששה עשר אלף; ומכסם, ליהוה--שנים ושלשים, נפש. לא,מא ויתן משה, את-מכס תרומת יהוה, לאלעזר, הכהן--כאשר צוה יהוה, את-משה. לא,מב וממחצית, בני ישראל, אשר חצה משה, מן-האנשים הצבאים. לא,מג ותהי מחצת העדה, מן-הצאן--שלש-מאות אלף ושלשים אלף, שבעת אלפים וחמש מאות. לא,מד ובקר, ששה ושלשים אלף. לא,מה וחמרים, שלשים אלף וחמש מאות. לא,מו ונפש אדם, ששה עשר אלף. לא,מז ויקח משה ממחצת בני-ישראל, את-האחז אחד מן-החמשים--מן-האדם, ומן-הבהמה; ויתן אתם ללוים, שמרי משמרת משכן יהוה, כאשר צוה יהוה, את-משה. לא,מח ויקרבו, אל-משה, הפקדים, אשר לאלפי הצבא--שרי האלפים, ושרי המאות. לא,מט ויאמרו, אל-משה, עבדיך נשאו את-ראש אנשי המלחמה, אשר בידנו; ולא-נפקד ממנו, איש. לא,נ ונקרב את-קרבן יהוה, איש אשר מצא כלי-זהב אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומז--לכפר על-נפשתינו, לפני יהוה. לא,נא ויקח משה ואלעזר הכהן, את-הזהב--מאתם: כל, כלי מעשה. לא,נב ויהי כל-זהב התרומה, אשר הרימו ליהוה--ששה עשר אלף שבע-מאות וחמשים, שקל: מאת שרי האלפים, ומאת שרי המאות. לא,נג אנשי, הצבא, בזזו, איש לו. לא,נד ויקח משה ואלעזר הכהן, את-הזהב, מאת שרי האלפים, והמאות; ויבאו אתו אל-אהל מועד, זכרון לבני-ישראל לפני יהוה. {פ}
לב,א ומקנה רב, היה לבני ראובן ולבני-גד--עצום מאד; ויראו את-ארץ יעזר, ואת-ארץ גלעד, והנה המקום, מקום מקנה. לב,ב ויבאו בני-גד, ובני ראובן; ויאמרו אל-משה ואל-אלעזר הכהן, ואל-נשיאי העדה לאמר. לב,ג עטרות ודיבן ויעזר ונמרה, וחשבון ואלעלה, ושבם ונבו, ובען. לב,ד הארץ, אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל--ארץ מקנה, הוא; ולעבדיך, מקנה. {ס}
לב,ה ויאמרו, אם-מצאנו חן בעיניך--יתן את-הארץ הזאת לעבדיך, לאחזה: אל-תעברנו, את-הירדן. לב,ו ויאמר משה, לבני-גד ולבני ראובן: האחיכם, יבאו למלחמה, ואתם, תשבו פה. לב,ז ולמה תנואון (תניאון), את-לב בני ישראל--מעבר, אל-הארץ, אשר-נתן להם, יהוה. לב,ח כה עשו, אבתיכם, בשלחי אתם מקדש ברנע, לראות את-הארץ. לב,ט ויעלו עד-נחל אשכול, ויראו את-הארץ, ויניאו, את-לב בני ישראל--לבלתי-בא, אל-הארץ, אשר-נתן להם, יהוה. לב,י ויחר-אף יהוה, ביום ההוא; וישבע, לאמר. לב,יא אם-יראו האנשים העלים ממצרים, מבן עשרים שנה ומעלה, את האדמה, אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב: כי לא-מלאו, אחרי. לב,יב בלתי כלב בן-יפנה, הקנזי, ויהושע, בן-נון: כי מלאו, אחרי יהוה. לב,יג ויחר-אף יהוה, בישראל, וינעם במדבר, ארבעים שנה--עד-תם, כל-הדור, העשה הרע, בעיני יהוה. לב,יד והנה קמתם, תחת אבתיכם--תרבות, אנשים חטאים: לספות עוד, על חרון אף-יהוה--אל-ישראל. לב,טו כי תשובן, מאחריו, ויסף עוד, להניחו במדבר; ושחתם, לכל-העם הזה. {ס}
לב,טז ויגשו אליו ויאמרו, גדרת צאן נבנה למקננו פה, וערים, לטפנו. לב,יז ואנחנו נחלץ חשים, לפני בני ישראל, עד אשר אם-הביאנם, אל-מקומם; וישב טפנו בערי המבצר, מפני ישבי הארץ. לב,יח לא נשוב, אל-בתינו--עד, התנחל בני ישראל, איש, נחלתו. לב,יט כי לא ננחל אתם, מעבר לירדן והלאה: כי באה נחלתנו אלינו, מעבר הירדן מזרחה. {פ}
לב,כ ויאמר אליהם משה, אם-תעשון את-הדבר הזה: אם-תחלצו לפני יהוה, למלחמה. לב,כא ועבר לכם כל-חלוץ את-הירדן, לפני יהוה, עד הורישו את-איביו, מפניו. לב,כב ונכבשה הארץ לפני יהוה, ואחר תשבו--והייתם נקים מיהוה, ומישראל; והיתה הארץ הזאת לכם, לאחזה--לפני יהוה. לב,כג ואם-לא תעשון כן, הנה חטאתם ליהוה; ודעו, חטאתכם, אשר תמצא, אתכם. לב,כד בנו-לכם ערים לטפכם, וגדרת לצנאכם; והיצא מפיכם, תעשו. לב,כה ויאמר בני-גד ובני ראובן, אל-משה לאמר: עבדיך יעשו, כאשר אדני מצוה. לב,כו טפנו נשינו, מקננו וכל-בהמתנו--יהיו-שם, בערי הגלעד. לב,כז ועבדיך יעברו כל-חלוץ צבא, לפני יהוה--למלחמה: כאשר אדני, דבר. לב,כח ויצו להם, משה, את אלעזר הכהן, ואת יהושע בן-נון; ואת-ראשי אבות המטות, לבני ישראל. לב,כט ויאמר משה אלהם, אם-יעברו בני-גד ובני-ראובן אתכם את-הירדן כל-חלוץ למלחמה לפני יהוה, ונכבשה הארץ, לפניכם--ונתתם להם את-ארץ הגלעד, לאחזה. לב,ל ואם-לא יעברו חלוצים, אתכם--ונאחזו בתככם, בארץ כנען. לב,לא ויענו בני-גד ובני ראובן, לאמר: את אשר דבר יהוה אל-עבדיך, כן נעשה. לב,לב נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה, ארץ כנען; ואתנו אחזת נחלתנו, מעבר לירדן. לב,לג ויתן להם משה לבני-גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף, את-ממלכת סיחן מלך האמרי, ואת-ממלכת, עוג מלך הבשן: הארץ, לעריה בגבלת--ערי הארץ, סביב. לב,לד ויבנו בני-גד, את-דיבן ואת-עטרת, ואת, ערער. לב,לה ואת-עטרת שופן ואת-יעזר, ויגבהה. לב,לו ואת-בית נמרה, ואת-בית הרן: ערי מבצר, וגדרת צאן. לב,לז ובני ראובן בנו, את-חשבון ואת-אלעלא, ואת, קריתים. לב,לח ואת-נבו ואת-בעל מעון, מוסבת שם--ואת-שבמה; ויקראו בשמת, את-שמות הערים אשר בנו. לב,לט וילכו בני מכיר בן-מנשה, גלעדה--וילכדה; ויורש, את-האמרי אשר-בה. לב,מ ויתן משה את-הגלעד, למכיר בן-מנשה; וישב, בה. לב,מא ויאיר בן-מנשה הלך, וילכד את-חותיהם; ויקרא אתהן, חות יאיר. לב,מב ונבח הלך, וילכד את-קנת ואת-בנתיה; ויקרא לה נבח, בשמו. {פ}
לג,א אלה מסעי בני-ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים--לצבאתם: ביד-משה, ואהרן. לג,ב ויכתב משה את-מוצאיהם, למסעיהם--על-פי יהוה; ואלה מסעיהם, למוצאיהם. לג,ג ויסעו מרעמסס בחדש הראשון, בחמשה עשר יום לחדש הראשון: ממחרת הפסח, יצאו בני-ישראל ביד רמה--לעיני, כל-מצרים. לג,ד ומצרים מקברים, את אשר הכה יהוה בהם--כל-בכור; ובאלהיהם, עשה יהוה שפטים. לג,ה ויסעו בני-ישראל, מרעמסס; ויחנו, בסכת. לג,ו ויסעו, מסכת; ויחנו באתם, אשר בקצה המדבר. לג,ז ויסעו, מאתם, וישב על-פי החירת, אשר על-פני בעל צפון; ויחנו, לפני מגדל. לג,ח ויסעו מפני החירת, ויעברו בתוך-הים המדברה; וילכו דרך שלשת ימים, במדבר אתם, ויחנו, במרה. לג,ט ויסעו, ממרה, ויבאו, אילמה; ובאילם שתים עשרה עינת מים, ושבעים תמרים--ויחנו-שם. לג,י ויסעו, מאילם; ויחנו, על-ים-סוף. לג,יא ויסעו, מים-סוף; ויחנו, במדבר-סין. לג,יב ויסעו, ממדבר-סין; ויחנו, בדפקה. לג,יג ויסעו, מדפקה; ויחנו, באלוש. לג,יד ויסעו, מאלוש; ויחנו, ברפידם, ולא-היה שם מים לעם, לשתות. לג,טו ויסעו, מרפידם; ויחנו, במדבר סיני. לג,טז ויסעו, ממדבר סיני; ויחנו, בקברת התאוה. לג,יז ויסעו, מקברת התאוה; ויחנו, בחצרת. לג,יח ויסעו, מחצרת; ויחנו, ברתמה. לג,יט ויסעו, מרתמה; ויחנו, ברמן פרץ. לג,כ ויסעו, מרמן פרץ; ויחנו, בלבנה. לג,כא ויסעו, מלבנה; ויחנו, ברסה. לג,כב ויסעו, מרסה; ויחנו, בקהלתה. לג,כג ויסעו, מקהלתה; ויחנו, בהר-שפר. לג,כד ויסעו, מהר-שפר; ויחנו, בחרדה. לג,כה ויסעו, מחרדה; ויחנו, במקהלת. לג,כו ויסעו, ממקהלת; ויחנו, בתחת. לג,כז ויסעו, מתחת; ויחנו, בתרח. לג,כח ויסעו, מתרח; ויחנו, במתקה. לג,כט ויסעו, ממתקה; ויחנו, בחשמנה. לג,ל ויסעו, מחשמנה; ויחנו, במסרות. לג,לא ויסעו, ממסרות; ויחנו, בבני יעקן. לג,לב ויסעו, מבני יעקן; ויחנו, בחר הגדגד. לג,לג ויסעו, מחר הגדגד; ויחנו, ביטבתה. לג,לד ויסעו, מיטבתה; ויחנו, בעברנה. לג,לה ויסעו, מעברנה; ויחנו, בעצין גבר. לג,לו ויסעו, מעצין גבר; ויחנו במדבר-צן, הוא קדש. לג,לז ויסעו, מקדש; ויחנו בהר ההר, בקצה ארץ אדום. לג,לח ויעל אהרן הכהן אל-הר ההר, על-פי יהוה--וימת שם: בשנת הארבעים, לצאת בני-ישראל מארץ מצרים, בחדש החמישי, באחד לחדש. לג,לט ואהרן, בן-שלש ועשרים ומאת שנה, במתו, בהר ההר. {ס}
לג,מ וישמע, הכנעני מלך ערד, והוא-ישב בנגב, בארץ כנען--בבא, בני ישראל. לג,מא ויסעו, מהר ההר; ויחנו, בצלמנה. לג,מב ויסעו, מצלמנה; ויחנו, בפונן. לג,מג ויסעו, מפונן; ויחנו, באבת. לג,מד ויסעו, מאבת; ויחנו בעיי העברים, בגבול מואב. לג,מה ויסעו, מעיים; ויחנו, בדיבן גד. לג,מו ויסעו, מדיבן גד; ויחנו, בעלמן דבלתימה. לג,מז ויסעו, מעלמן דבלתימה; ויחנו בהרי העברים, לפני נבו. לג,מח ויסעו, מהרי העברים; ויחנו בערבת מואב, על ירדן ירחו. לג,מט ויחנו על-הירדן מבית הישמת, עד אבל השטים, בערבת, מואב. {ס}
לג,נ וידבר יהוה אל-משה, בערבת מואב, על-ירדן ירחו, לאמר. לג,נא דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: כי אתם עברים את-הירדן, אל-ארץ כנען. לג,נב והורשתם את-כל-ישבי הארץ, מפניכם, ואבדתם, את כל-משכיתם; ואת כל-צלמי מסכתם תאבדו, ואת כל-במותם תשמידו. לג,נג והורשתם את-הארץ, וישבתם-בה: כי לכם נתתי את-הארץ, לרשת אתה. לג,נד והתנחלתם את-הארץ בגורל למשפחתיכם, לרב תרבו את-נחלתו ולמעט תמעיט את-נחלתו--אל אשר-יצא לו שמה הגורל, לו יהיה: למטות אבתיכם, תתנחלו. לג,נה ואם-לא תורישו את-ישבי הארץ, מפניכם--והיה אשר תותירו מהם, לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם; וצררו אתכם--על-הארץ, אשר אתם ישבים בה. לג,נו והיה, כאשר דמיתי לעשות להם--אעשה לכם. {פ}
לד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לד,ב צו את-בני ישראל, ואמרת אלהם, כי-אתם באים, אל-הארץ כנען: זאת הארץ, אשר תפל לכם בנחלה, ארץ כנען, לגבלתיה. לד,ג והיה לכם פאת-נגב ממדבר-צן, על-ידי אדום; והיה לכם גבול נגב, מקצה ים-המלח קדמה. לד,ד ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, ועבר צנה, והיה (והיו) תוצאתיו, מנגב לקדש ברנע; ויצא חצר-אדר, ועבר עצמנה. לד,ה ונסב הגבול מעצמון, נחלה מצרים; והיו תוצאתיו, הימה. לד,ו וגבול ים, והיה לכם הים הגדול וגבול; זה-יהיה לכם, גבול ים. לד,ז וזה-יהיה לכם, גבול צפון: מן-הים, הגדל, תתאו לכם, הר ההר. לד,ח מהר ההר, תתאו לבא חמת; והיו תוצאת הגבל, צדדה. לד,ט ויצא הגבל זפרנה, והיו תוצאתיו חצר עינן; זה-יהיה לכם, גבול צפון. לד,י והתאויתם לכם, לגבול קדמה, מחצר עינן, שפמה. לד,יא וירד הגבל משפם הרבלה, מקדם לעין; וירד הגבל, ומחה על-כתף ים-כנרת קדמה. לד,יב וירד הגבול הירדנה, והיו תוצאתיו ים המלח; זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה, סביב. לד,יג ויצו משה, את-בני ישראל לאמר: זאת הארץ, אשר תתנחלו אתה בגורל, אשר צוה יהוה, לתת לתשעת המטות וחצי המטה. לד,יד כי לקחו מטה בני הראובני, לבית אבתם, ומטה בני-הגדי, לבית אבתם; וחצי מטה מנשה, לקחו נחלתם. לד,טו שני המטות, וחצי המטה: לקחו נחלתם, מעבר לירדן ירחו--קדמה מזרחה. {פ}
לד,טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לד,יז אלה שמות האנשים, אשר-ינחלו לכם את-הארץ: אלעזר, הכהן, ויהושע, בן-נון. לד,יח ונשיא אחד נשיא אחד, ממטה--תקחו, לנחל את-הארץ. לד,יט ואלה, שמות האנשים: למטה יהודה, כלב בן-יפנה. לד,כ ולמטה בני שמעון, שמואל בן-עמיהוד. לד,כא למטה בנימן, אלידד בן-כסלון. לד,כב ולמטה בני-דן, נשיא--בקי, בן-יגלי. לד,כג לבני יוסף, למטה בני-מנשה נשיא--חניאל, בן-אפד. לד,כד ולמטה בני-אפרים, נשיא--קמואל, בן-שפטן. לד,כה ולמטה בני-זבולן, נשיא--אליצפן, בן-פרנך. לד,כו ולמטה בני-יששכר, נשיא--פלטיאל, בן-עזן. לד,כז ולמטה בני-אשר, נשיא--אחיהוד, בן-שלמי. לד,כח ולמטה בני-נפתלי, נשיא--פדהאל, בן-עמיהוד. לד,כט אלה, אשר צוה יהוה, לנחל את-בני-ישראל, בארץ כנען. {פ}
לה,א וידבר יהוה אל-משה, בערבת מואב, על-ירדן ירחו, לאמר. לה,ב צו, את-בני ישראל, ונתנו ללוים מנחלת אחזתם, ערים לשבת; ומגרש, לערים סביבתיהם, תתנו, ללוים. לה,ג והיו הערים להם, לשבת; ומגרשיהם, יהיו לבהמתם ולרכשם, ולכל, חיתם. לה,ד ומגרשי, הערים, אשר תתנו, ללוים--מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב. לה,ה ומדתם מחוץ לעיר, את-פאת-קדמה אלפים באמה ואת-פאת-נגב אלפים באמה ואת-פאת-ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה--והעיר בתוך; זה יהיה להם, מגרשי הערים. לה,ו ואת הערים, אשר תתנו ללוים--את שש-ערי המקלט, אשר תתנו לנס שמה הרצח; ועליהם תתנו, ארבעים ושתים עיר. לה,ז כל-הערים, אשר תתנו ללוים--ארבעים ושמנה, עיר: אתהן, ואת-מגרשיהן. לה,ח והערים, אשר תתנו מאחזת בני-ישראל--מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו: איש, כפי נחלתו אשר ינחלו, יתן מעריו, ללוים. {פ}
לה,ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לה,י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: כי אתם עברים את-הירדן, ארצה כנען. לה,יא והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רצח, מכה-נפש בשגגה. לה,יב והיו לכם הערים למקלט, מגאל; ולא ימות הרצח, עד-עמדו לפני העדה למשפט. לה,יג והערים, אשר תתנו--שש-ערי מקלט, תהיינה לכם. לה,יד את שלש הערים, תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים, תתנו בארץ כנען: ערי מקלט, תהיינה. לה,טו לבני ישראל, ולגר ולתושב בתוכם, תהיינה שש-הערים האלה, למקלט--לנוס שמה, כל-מכה-נפש בשגגה. לה,טז ואם-בכלי ברזל הכהו וימת, רצח הוא: מות יומת, הרצח. לה,יז ואם באבן יד אשר-ימות בה הכהו, וימת--רצח הוא: מות יומת, הרצח. לה,יח או בכלי עץ-יד אשר-ימות בו הכהו, וימת--רצח הוא: מות יומת, הרצח. לה,יט גאל הדם, הוא ימית את-הרצח: בפגעו-בו, הוא ימתנו. לה,כ ואם-בשנאה, יהדפנו, או-השליך עליו בצדיה, וימת. לה,כא או באיבה הכהו בידו, וימת--מות-יומת המכה, רצח הוא: גאל הדם, ימית את-הרצח--בפגעו-בו. לה,כב ואם-בפתע בלא-איבה, הדפו, או-השליך עליו כל-כלי, בלא צדיה. לה,כג או בכל-אבן אשר-ימות בה, בלא ראות, ויפל עליו, וימת--והוא לא-אויב לו, ולא מבקש רעתו. לה,כד ושפטו, העדה, בין המכה, ובין גאל הדם--על המשפטים, האלה. לה,כה והצילו העדה את-הרצח, מיד גאל הדם, והשיבו אתו העדה, אל-עיר מקלטו אשר-נס שמה; וישב בה, עד-מות הכהן הגדל, אשר-משח אתו, בשמן הקדש. לה,כו ואם-יצא יצא, הרצח, את-גבול עיר מקלטו, אשר ינוס שמה. לה,כז ומצא אתו, גאל הדם, מחוץ, לגבול עיר מקלטו: ורצח גאל הדם, את-הרצח--אין לו, דם. לה,כח כי בעיר מקלטו ישב, עד-מות הכהן הגדל; ואחרי מות, הכהן הגדל--ישוב הרצח, אל-ארץ אחזתו. לה,כט והיו אלה לכם לחקת משפט, לדרתיכם, בכל, מושבתיכם. לה,ל כל-מכה-נפש--לפי עדים, ירצח את-הרצח; ועד אחד, לא-יענה בנפש למות. לה,לא ולא-תקחו כפר לנפש רצח, אשר-הוא רשע למות: כי-מות, יומת. לה,לב ולא-תקחו כפר, לנוס אל-עיר מקלטו, לשוב לשבת בארץ, עד-מות הכהן. לה,לג ולא-תחניפו את-הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את-הארץ; ולארץ לא-יכפר, לדם אשר שפך-בה, כי-אם, בדם שפכו. לה,לד ולא תטמא את-הארץ, אשר אתם ישבים בה--אשר אני, שכן בתוכה: כי, אני יהוה--שכן, בתוך בני ישראל. {פ}
לו,א ויקרבו ראשי האבות, למשפחת בני-גלעד בן-מכיר בן-מנשה--ממשפחת, בני יוסף; וידברו לפני משה, ולפני הנשאים--ראשי אבות, לבני ישראל. לו,ב ויאמרו, את-אדני צוה יהוה, לתת את-הארץ בנחלה בגורל, לבני ישראל; ואדני, צוה ביהוה, לתת את-נחלת צלפחד אחינו, לבנתיו. לו,ג והיו לאחד מבני שבטי בני-ישראל, לנשים, ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו, ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם; ומגרל נחלתנו, יגרע. לו,ד ואם-יהיה היבל, לבני ישראל, ונוספה נחלתן, על נחלת המטה אשר תהיינה להם; ומנחלת מטה אבתינו, יגרע נחלתן. לו,ה ויצו משה את-בני ישראל, על-פי יהוה לאמר: כן מטה בני-יוסף, דברים. לו,ו זה הדבר אשר-צוה יהוה, לבנות צלפחד לאמר, לטוב בעיניהם, תהיינה לנשים: אך, למשפחת מטה אביהם--תהיינה לנשים. לו,ז ולא-תסב נחלה לבני ישראל, ממטה אל-מטה: כי איש, בנחלת מטה אבתיו, ידבקו, בני ישראל. לו,ח וכל-בת ירשת נחלה, ממטות בני ישראל--לאחד ממשפחת מטה אביה, תהיה לאשה: למען, יירשו בני ישראל, איש, נחלת אבתיו. לו,ט ולא-תסב נחלה ממטה, למטה אחר: כי-איש, בנחלתו, ידבקו, מטות בני ישראל. לו,י כאשר צוה יהוה, את-משה, כן עשו, בנות צלפחד. לו,יא ותהיינה מחלה תרצה, וחגלה ומלכה ונעה--בנות צלפחד: לבני דדיהן, לנשים. לו,יב ממשפחת בני-מנשה בן-יוסף, היו לנשים; ותהי, נחלתן, על-מטה, משפחת אביהן. לו,יג אלה המצות והמשפטים, אשר צוה יהוה ביד-משה--אל-בני ישראל: בערבת מואב, על ירדן ירחו. {ש}