א,א משא, נינוה--ספר חזון נחום, האלקשי. א,ב אל קנוא ונקם יהוה, נקם יהוה ובעל חמה; נקם יהוה לצריו, ונוטר הוא לאיביו. א,ג יהוה, ארך אפים וגדול- (וגדל-) כח, ונקה, לא ינקה; יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו. א,ד גוער בים ויבשהו, וכל-הנהרות החריב; אמלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אמלל. א,ה הרים רעשו ממנו, והגבעות התמגגו; ותשא הארץ מפניו, ותבל וכל-יושבי בה. א,ו לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו נתכה כאש, והצרים נתצו ממנו. א,ז טוב יהוה, למעוז ביום צרה; וידע, חסי בו. א,ח ובשטף עבר, כלה יעשה מקומה; ואיביו, ירדף-חשך. א,ט מה-תחשבון, אל-יהוה--כלה, הוא עשה; לא-תקום פעמים, צרה. א,י כי עד-סירים סבכים, וכסבאם סבואים; אכלו--כקש יבש, מלא. א,יא ממך יצא, חשב על-יהוה רעה--יעץ, בליעל. {ס}
א,יב כה אמר יהוה, אם-שלמים וכן רבים, וכן נגוזו, ועבר; וענתך--לא אענך, עוד. א,יג ועתה, אשבר מטהו מעליך; ומוסרתיך, אנתק. א,יד וצוה עליך יהוה, לא-יזרע משמך עוד; מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה, אשים קברך--כי קלות. {פ}
ב,א הנה על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום--חגי יהודה חגיך, שלמי נדריך: כי לא יוסיף עוד לעבור- (לעבר-) בך בליעל, כלה נכרת. ב,ב עלה מפיץ על-פניך, נצור מצורה; צפה-דרך חזק מתנים, אמץ כח מאד. ב,ג כי שב יהוה את-גאון יעקב, כגאון ישראל: כי בקקום בקקים, וזמריהם שחתו. ב,ד מגן גבריהו מאדם, אנשי-חיל מתלעים, באש-פלדת הרכב, ביום הכינו; והברשים, הרעלו. ב,ה בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחבות: מראיהן, כלפידים--כברקים, ירוצצו. ב,ו יזכר, אדיריו--יכשלו, בהלכותם (בהליכתם); ימהרו, חומתה, והכן, הסכך. ב,ז שערי הנהרות, נפתחו; וההיכל, נמוג. ב,ח והצב, גלתה העלתה; ואמהתיה, מנהגות כקול יונים, מתפפת, על-לבבהן. ב,ט ונינוה כברכת-מים, מימי היא; והמה נסים, עמדו עמדו ואין מפנה. ב,י בזו כסף, בזו זהב; ואין קצה, לתכונה--כבד, מכל כלי חמדה. ב,יא בוקה ומבוקה, ומבלקה; ולב נמס ופק ברכים, וחלחלה בכל-מתנים, ופני כלם, קבצו פארור. ב,יב איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפרים--אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד. ב,יג אריה טרף בדי גרותיו, ומחנק ללבאתיו; וימלא-טרף חריו, ומענתיו טרפה. ב,יד הנני אליך, נאם יהוה צבאות, והבערתי בעשן רכבה, וכפיריך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא-ישמע עוד קול מלאככה. {פ}
ג,א הוי, עיר דמים; כלה, כחש פרק מלאה--לא ימיש, טרף. ג,ב קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דהר, ומרכבה מרקדה. ג,ג פרש מעלה, ולהב חרב וברק חנית, ורב חלל, וכבד פגר; ואין קצה לגויה, יכשלו (וכשלו) בגויתם. ג,ד מרב זנוני זונה, טובת חן בעלת כשפים; המכרת גוים בזנוניה, ומשפחות בכשפיה. ג,ה הנני אליך, נאם יהוה צבאות, וגליתי שוליך, על-פניך; והראיתי גוים מערך, וממלכות קלונך. ג,ו והשלכתי עליך שקצים, ונבלתיך; ושמתיך, כראי. ג,ז והיה כל-ראיך, ידוד ממך, ואמר שדדה נינוה, מי ינוד לה; מאין אבקש מנחמים, לך. ג,ח התיטבי, מנא אמון, הישבה ביארים, מים סביב לה--אשר-חיל ים, מים חומתה. ג,ט כוש עצמה ומצרים, ואין קצה; פוט ולובים, היו בעזרתך. ג,י גם-היא, לגלה הלכה בשבי--גם עלליה ירטשו, בראש כל-חוצות; ועל-נכבדיה ידו גורל, וכל-גדוליה רתקו בזקים. ג,יא גם-את תשכרי, תהי נעלמה; גם-את תבקשי מעוז, מאויב. ג,יב כל-מבצריך--תאנים, עם-בכורים; אם-ינועו, ונפלו על-פי אוכל. ג,יג הנה עמך נשים, בקרבך, לאיביך, פתוח נפתחו שערי ארצך; אכלה אש, בריחיך. ג,יד מי מצור שאבי-לך, חזקי מבצריך; באי בטיט ורמסי בחמר, החזיקי מלבן. ג,טו שם, תאכלך אש--תכריתך חרב, תאכלך כילק; התכבד כילק, התכבדי כארבה. ג,טז הרבית, רכליך, מכוכבי, השמים; ילק פשט, ויעף. ג,יז מנזריך, כארבה, וטפסריך, כגוב גבי; החונים בגדרות, ביום קרה--שמש זרחה ונודד, ולא-נודע מקומו אים. ג,יח נמו רעיך מלך אשור, ישכנו אדיריך; נפשו עמך על-ההרים, ואין מקבץ. ג,יט אין-כהה לשברך, נחלה מכתך; כל שמעי שמעך, תקעו כף עליך--כי על-מי לא-עברה רעתך, תמיד. {ש}