רות

א,א ויהי, בימי שפט השפטים, ויהי רעב, בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדי מואב--הוא ואשתו, ושני בניו.  א,ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני-בניו מחלון וכליון, אפרתים--מבית לחם, יהודה; ויבאו שדי-מואב, ויהיו-שם.  א,ג וימת אלימלך, איש נעמי; ותשאר היא, ושני בניה.  א,ד וישאו להם, נשים מאביות--שם האחת ערפה, ושם השנית רות; וישבו שם, כעשר שנים.  א,ה וימתו גם-שניהם, מחלון וכליון; ותשאר, האשה, משני ילדיה, ומאישה.  א,ו ותקם היא וכלתיה, ותשב משדי מואב:  כי שמעה, בשדה מואב--כי-פקד יהוה את-עמו, לתת להם לחם.  א,ז ותצא, מן-המקום אשר היתה-שמה, ושתי כלותיה, עמה; ותלכנה בדרך, לשוב אל-ארץ יהודה.  א,ח ותאמר נעמי, לשתי כלתיה, לכנה שבנה, אשה לבית אמה; יעשה (יעש) יהוה עמכם חסד, כאשר עשיתם עם-המתים ועמדי.  א,ט יתן יהוה, לכם, ומצאן מנוחה, אשה בית אישה; ותשק להן, ותשאנה קולן ותבכינה.  א,י ותאמרנה-לה:  כי-אתך נשוב, לעמך.  א,יא ותאמר נעמי שבנה בנתי, למה תלכנה עמי:  העוד-לי בנים במעי, והיו לכם לאנשים.  א,יב שבנה בנתי לכן, כי זקנתי מהיות לאיש:  כי אמרתי, יש-לי תקוה--גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים.  א,יג הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנתי, כי-מר-לי מאד מכם--כי-יצאה בי, יד-יהוה.  א,יד ותשנה קולן, ותבכינה עוד; ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה.  א,טו ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל-עמה, ואל-אלהיה; שובי, אחרי יבמתך.  א,טז ותאמר רות אל-תפגעי-בי, לעזבך לשוב מאחריך:  כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלהיך אלהי.  א,יז באשר תמותי אמות, ושם אקבר; כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף--כי המות, יפריד ביני ובינך.  א,יח ותרא, כי-מתאמצת היא ללכת אתה; ותחדל, לדבר אליה.  א,יט ותלכנה שתיהם, עד-בואנה בית לחם; ויהי, כבואנה בית לחם, ותהם כל-העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נעמי.  א,כ ותאמר אליהן, אל-תקראנה לי נעמי:  קראן לי מרא, כי-המר שדי לי מאד.  א,כא אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי, נעמי, ויהוה ענה בי, ושדי הרע לי.  א,כב ותשב נעמי, ורות המואביה כלתה עמה, השבה, משדי מואב; והמה, באו בית לחם, בתחלת, קציר שערים.  ב,א ולנעמי מידע (מודע) לאישה, איש גבור חיל--ממשפחת, אלימלך:  ושמו, בעז.  ב,ב ותאמר רות המואביה אל-נעמי, אלכה-נא השדה ואלקטה בשבלים--אחר, אשר אמצא-חן בעיניו; ותאמר לה, לכי בתי.  ב,ג ותלך ותבוא ותלקט בשדה, אחרי הקצרים; ויקר מקרה--חלקת השדה לבעז, אשר ממשפחת אלימלך.  ב,ד והנה-בעז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, יהוה עמכם; ויאמרו לו, יברכך יהוה.  ב,ה ויאמר בעז לנערו, הנצב על-הקוצרים:  למי, הנערה הזאת.  ב,ו ויען, הנער הנצב על-הקוצרים--ויאמר:  נערה מואביה היא, השבה עם-נעמי משדי מואב.  ב,ז ותאמר, אלקטה-נא ואספתי בעמרים, אחרי, הקוצרים; ותבוא ותעמוד, מאז הבקר ועד-עתה--זה שבתה הבית, מעט.  ב,ח ויאמר בעז אל-רות הלוא שמעת בתי, אל-תלכי ללקט בשדה אחר, וגם לא תעבורי, מזה; וכה תדבקין, עם-נערתי.  ב,ט עיניך בשדה אשר-יקצרון, והלכת אחריהן--הלוא צויתי את-הנערים, לבלתי נגעך; וצמת, והלכת אל-הכלים, ושתית, מאשר ישאבון הנערים.  ב,י ותפל, על-פניה, ותשתחו, ארצה; ותאמר אליו, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני--ואנכי, נכריה.  ב,יא ויען בעז, ויאמר לה--הגד הגד לי כל אשר-עשית את-חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואמך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל-עם אשר לא-ידעת תמול שלשום.  ב,יב ישלם יהוה, פעלך; ותהי משכרתך שלמה, מעם יהוה אלהי ישראל, אשר-באת, לחסות תחת-כנפיו.  ב,יג ותאמר אמצא-חן בעיניך אדני, כי נחמתני, וכי דברת, על-לב שפחתך; ואנכי לא אהיה, כאחת שפחתיך.  ב,יד ויאמר לה בעז לעת האכל, גשי הלם ואכלת מן-הלחם, וטבלת פתך, בחמץ; ותשב, מצד הקצרים, ויצבט-לה קלי, ותאכל ותשבע ותתר.  ב,טו ותקם, ללקט; ויצו בעז את-נעריו לאמר, גם בין העמרים תלקט--ולא תכלימוה.  ב,טז וגם של-תשלו לה, מן-הצבתים; ועזבתם ולקטה, ולא תגערו-בה.  ב,יז ותלקט בשדה, עד-הערב; ותחבט את אשר-לקטה, ויהי כאיפה שערים.  ב,יח ותשא ותבוא העיר, ותרא חמותה את אשר-לקטה; ותוצא, ותתן-לה, את אשר-הותרה, משבעה.  ב,יט ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום, ואנה עשית--יהי מכירך, ברוך; ותגד לחמותה, את אשר-עשתה עמו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום, בעז.  ב,כ ותאמר נעמי לכלתה, ברוך הוא ליהוה, אשר לא-עזב חסדו, את-החיים ואת-המתים; ותאמר לה נעמי, קרוב לנו האיש--מגאלנו, הוא.  ב,כא ותאמר, רות המואביה:  גם כי-אמר אלי, עם-הנערים אשר-לי תדבקין, עד אם-כלו, את כל-הקציר אשר-לי.  ב,כב ותאמר נעמי, אל-רות כלתה:  טוב בתי, כי תצאי עם-נערותיו, ולא יפגעו-בך, בשדה אחר.  ב,כג ותדבק בנערות בעז, ללקט--עד-כלות קציר-השערים, וקציר החטים; ותשב, את-חמותה.  ג,א ותאמר לה, נעמי חמותה:  בתי, הלא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך.  ג,ב ועתה, הלא בעז מדעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זרה את-גרן השערים--הלילה.  ג,ג ורחצת וסכת, ושמת שמלתך (שמלתיך) עליך--וירדתי (וירדת) הגרן; אל-תודעי לאיש, עד כלתו לאכל ולשתות.  ג,ד ויהי בשכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגלית מרגלתיו, ושכבתי (ושכבת); והוא יגיד לך, את אשר תעשין.  ג,ה ותאמר, אליה:  כל אשר-תאמרי     (אלי), אעשה.  ג,ו ותרד, הגרן; ותעש, ככל אשר-צותה חמותה.  ג,ז ויאכל בעז וישת, וייטב לבו, ויבא, לשכב בקצה הערמה; ותבא בלט, ותגל מרגלתיו ותשכב.  ג,ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש וילפת; והנה אשה, שכבת מרגלתיו.  ג,ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנכי רות אמתך, ופרשת כנפך על-אמתך, כי גאל אתה.  ג,י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי--היטבת חסדך האחרון, מן-הראשון:  לבלתי-לכת, אחרי הבחורים--אם-דל, ואם-עשיר.  ג,יא ועתה, בתי אל-תיראי, כל אשר-תאמרי, אעשה-לך:  כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את.  ג,יב ועתה כי אמנם, כי אם (  ) גאל אנכי; וגם יש גאל, קרוב ממני.  ג,יג ליני הלילה, והיה בבקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבקר.  ג,יד ותשכב מרגלותו, עד-הבקר, ותקם, בטרום (בטרם) יכיר איש את-רעהו; ויאמר, אל-יודע, כי-באה האשה, הגרן.  ג,טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עליך ואחזי-בה--ותאחז בה; וימד שש-שערים וישת עליה, ויבא העיר.  ג,טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-לה--את כל-אשר עשה-לה, האיש.  ג,יז ותאמר, שש-השערים האלה נתן לי:  כי אמר     (אלי), אל-תבואי ריקם אל-חמותך.  ג,יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך יפל דבר:  כי לא ישקט האיש, כי-אם-כלה הדבר היום.  ד,א ובעז עלה השער, וישב שם, והנה הגאל עבר אשר דבר-בעז, ויאמר סורה שבה-פה פלני אלמני; ויסר, וישב.  ד,ב ויקח עשרה אנשים, מזקני העיר--ויאמר שבו-פה; וישבו.  ד,ג ויאמר, לגאל, חלקת השדה, אשר לאחינו לאלימלך:  מכרה נעמי, השבה משדה מואב.  ד,ד ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר, קנה נגד הישבים ונגד זקני עמי--אם-תגאל גאל, ואם-לא יגאל הגידה לי ואדע (ואדעה) כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך; ויאמר, אנכי אגאל.  ד,ה ויאמר בעז, ביום-קנותך השדה מיד נעמי; ומאת רות המואביה אשת-המת, קניתי (קנית)--להקים שם-המת, על-נחלתו.  ד,ו ויאמר הגאל, לא אוכל לגאול- (לגאל-) לי--פן-אשחית, את-נחלתי; גאל-לך אתה את-גאלתי, כי לא-אוכל לגאל.  ד,ז וזאת לפנים בישראל על-הגאלה ועל-התמורה, לקים כל-דבר, שלף איש נעלו, ונתן לרעהו; וזאת התעודה, בישראל.  ד,ח ויאמר הגאל לבעז, קנה-לך; וישלף, נעלו.  ד,ט ויאמר בעז לזקנים וכל-העם, עדים אתם היום, כי קניתי את-כל-אשר לאלימלך, ואת כל-אשר לכליון ומחלון--מיד, נעמי.  ד,י וגם את-רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה, להקים שם-המת על-נחלתו, ולא-יכרת שם-המת מעם אחיו, ומשער מקומו:  עדים אתם, היום.  ד,יא ויאמרו כל-העם אשר-בשער, והזקנים--עדים; יתן יהוה את-האשה הבאה אל-ביתך, כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את-בית ישראל, ועשה-חיל באפרתה, וקרא-שם בבית לחם.  ד,יב ויהי ביתך כבית פרץ, אשר-ילדה תמר ליהודה--מן-הזרע, אשר יתן יהוה לך, מן-הנערה, הזאת.  ד,יג ויקח בעז את-רות ותהי-לו לאשה, ויבא אליה; ויתן יהוה לה הריון, ותלד בן.  ד,יד ותאמרנה הנשים, אל-נעמי, ברוך יהוה, אשר לא השבית לך גאל היום; ויקרא שמו, בישראל.  ד,טו והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את-שיבתך:  כי כלתך אשר-אהבתך, ילדתו, אשר-היא טובה לך, משבעה בנים.  ד,טז ותקח נעמי את-הילד ותשתהו בחיקה, ותהי-לו לאמנת.  ד,יז ותקראנה לו השכנות שם לאמר, ילד-בן לנעמי; ותקראנה שמו עובד, הוא אבי-ישי אבי דוד.  {פ}

ד,יח ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את-חצרון.  ד,יט וחצרון הוליד את-רם, ורם הוליד את-עמינדב.  ד,כ ועמינדב הוליד את-נחשון, ונחשון הוליד את-שלמה.  ד,כא ושלמון הוליד את-בעז, ובעז הוליד את-עובד.  ד,כב ועבד הוליד את-ישי, וישי הוליד את-דוד.  {ש}