ויקרא

א,א ויקרא, אל-משה; וידבר יהוה אליו, מאהל מועד לאמר.  א,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, אדם כי-יקריב מכם קרבן, ליהוה--מן-הבהמה, מן-הבקר ומן-הצאן, תקריבו, את-קרבנכם.  א,ג אם-עלה קרבנו מן-הבקר, זכר תמים יקריבנו; אל-פתח אהל מועד, יקריב אתו, לרצנו, לפני יהוה.  א,ד וסמך ידו, על ראש העלה; ונרצה לו, לכפר עליו.  א,ה ושחט את-בן הבקר, לפני יהוה; והקריבו בני אהרן הכהנים, את-הדם, וזרקו את-הדם על-המזבח סביב, אשר-פתח אהל מועד.  א,ו והפשיט, את-העלה; ונתח אתה, לנתחיה.  א,ז ונתנו בני אהרן הכהן, אש--על-המזבח; וערכו עצים, על-האש.  א,ח וערכו, בני אהרן הכהנים, את הנתחים, את-הראש ואת-הפדר--על-העצים אשר על-האש, אשר על-המזבח.  א,ט וקרבו וכרעיו, ירחץ במים; והקטיר הכהן את-הכל המזבחה, עלה אשה ריח-ניחוח ליהוה.  {ס}

א,י ואם-מן-הצאן קרבנו מן-הכשבים או מן-העזים, לעלה--זכר תמים, יקריבנו.  א,יא ושחט אתו על ירך המזבח, צפנה--לפני יהוה; וזרקו בני אהרן הכהנים את-דמו, על-המזבח--סביב.  א,יב ונתח אתו לנתחיו, ואת-ראשו ואת-פדרו; וערך הכהן, אתם, על-העצים אשר על-האש, אשר על-המזבח.  א,יג והקרב והכרעים, ירחץ במים; והקריב הכהן את-הכל, והקטיר המזבחה--עלה הוא אשה ריח ניחח, ליהוה.  {פ}

א,יד ואם מן-העוף עלה קרבנו, ליהוה:  והקריב מן-התרים, או מן-בני היונה--את-קרבנו.  א,טו והקריבו הכהן, אל-המזבח, ומלק את-ראשו, והקטיר המזבחה; ונמצה דמו, על קיר המזבח.  א,טז והסיר את-מראתו, בנצתה; והשליך אתה אצל המזבח, קדמה--אל-מקום, הדשן.  א,יז ושסע אתו בכנפיו, לא יבדיל, והקטיר אתו הכהן המזבחה, על-העצים אשר על-האש:  עלה הוא, אשה ריח ניחח--ליהוה.  {ס}

ב,א ונפש, כי-תקריב קרבן מנחה ליהוה--סלת, יהיה קרבנו; ויצק עליה שמן, ונתן עליה לבנה.  ב,ב והביאה, אל-בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה, על כל-לבנתה; והקטיר הכהן את-אזכרתה, המזבחה--אשה ריח ניחח, ליהוה.  ב,ג והנותרת, מן-המנחה--לאהרן, ולבניו:  קדש קדשים, מאשי יהוה.  {ס}

ב,ד וכי תקרב קרבן מנחה, מאפה תנור--סלת חלות מצת בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן.  {ס}

ב,ה ואם-מנחה על-המחבת, קרבנך--סלת בלולה בשמן, מצה תהיה.  ב,ו פתות אתה פתים, ויצקת עליה שמן; מנחה, הוא.  {ס}

ב,ז ואם-מנחת מרחשת, קרבנך--סלת בשמן, תעשה.  ב,ח והבאת את-המנחה, אשר יעשה מאלה--ליהוה; והקריבה, אל-הכהן, והגישה, אל-המזבח.  ב,ט והרים הכהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה--אשה ריח ניחח, ליהוה.  ב,י והנותרת, מן-המנחה--לאהרן, ולבניו:  קדש קדשים, מאשי יהוה.  ב,יא כל-המנחה, אשר תקריבו ליהוה--לא תעשה, חמץ:  כי כל-שאר וכל-דבש, לא-תקטירו ממנו אשה ליהוה.  ב,יב קרבן ראשית תקריבו אתם, ליהוה; ואל-המזבח לא-יעלו, לריח ניחח.  ב,יג וכל-קרבן מנחתך, במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלהיך, מעל מנחתך; על כל-קרבנך, תקריב מלח.  {ס}

ב,יד ואם-תקריב מנחת בכורים, ליהוה--אביב קלוי באש, גרש כרמל, תקריב, את מנחת בכוריך.  ב,טו ונתת עליה שמן, ושמת עליה לבנה; מנחה, הוא.  ב,טז והקטיר הכהן את-אזכרתה, מגרשה ומשמנה, על, כל-לבנתה--אשה, ליהוה.  {פ}

ג,א ואם-זבח שלמים, קרבנו--אם מן-הבקר, הוא מקריב, אם-זכר אם-נקבה, תמים יקריבנו לפני יהוה.  ג,ב וסמך ידו, על-ראש קרבנו, ושחטו, פתח אהל מועד; וזרקו בני אהרן הכהנים את-הדם, על-המזבח--סביב.  ג,ג והקריב מזבח השלמים, אשה ליהוה--את-החלב, המכסה את-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב.  ג,ד ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עלהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכליות, יסירנה.  ג,ה והקטירו אתו בני-אהרן, המזבחה, על-העלה, אשר על-העצים אשר על-האש--אשה ריח ניחח, ליהוה.  {פ}

ג,ו ואם-מן-הצאן קרבנו לזבח שלמים, ליהוה--זכר או נקבה, תמים יקריבנו.  ג,ז אם-כשב הוא-מקריב, את-קרבנו--והקריב אתו, לפני יהוה.  ג,ח וסמך את-ידו, על-ראש קרבנו, ושחט אתו, לפני אהל מועד; וזרקו בני אהרן את-דמו, על-המזבח--סביב.  ג,ט והקריב מזבח השלמים, אשה ליהוה--חלבו האליה תמימה, לעמת העצה יסירנה; ואת-החלב, המכסה את-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב.  ג,י ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עלהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכלית, יסירנה.  ג,יא והקטירו הכהן, המזבחה--לחם אשה, ליהוה.  {פ}

ג,יב ואם עז, קרבנו--והקריבו, לפני יהוה.  ג,יג וסמך את-ידו, על-ראשו, ושחט אתו, לפני אהל מועד; וזרקו בני אהרן את-דמו, על-המזבח--סביב.  ג,יד והקריב ממנו קרבנו, אשה ליהוה--את-החלב, המכסה את-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב.  ג,טו ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עלהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכלית, יסירנה.  ג,טז והקטירם הכהן, המזבחה--לחם אשה לריח ניחח, כל-חלב ליהוה.  ג,יז חקת עולם לדרתיכם, בכל מושבתיכם--כל-חלב וכל-דם, לא תאכלו.  {פ}

ד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ד,ב דבר אל-בני ישראל, לאמר--נפש כי-תחטא בשגגה מכל מצות יהוה, אשר לא תעשינה; ועשה, מאחת מהנה.  ד,ג אם הכהן המשיח יחטא, לאשמת העם:  והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן-בקר תמים, ליהוה--לחטאת.  ד,ד והביא את-הפר, אל-פתח אהל מועד--לפני יהוה; וסמך את-ידו על-ראש הפר, ושחט את-הפר לפני יהוה.  ד,ה ולקח הכהן המשיח, מדם הפר; והביא אתו, אל-אהל מועד.  ד,ו וטבל הכהן את-אצבעו, בדם; והזה מן-הדם שבע פעמים, לפני יהוה, את-פני, פרכת הקדש.  ד,ז ונתן הכהן מן-הדם על-קרנות מזבח קטרת הסמים, לפני יהוה, אשר, באהל מועד; ואת כל-דם הפר, ישפך אל-יסוד מזבח העלה, אשר-פתח, אהל מועד.  ד,ח ואת-כל-חלב פר החטאת, ירים ממנו--את-החלב, המכסה על-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב.  ד,ט ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עליהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכליות, יסירנה.  ד,י כאשר יורם, משור זבח השלמים; והקטירם, הכהן, על, מזבח העלה.  ד,יא ואת-עור הפר ואת-כל-בשרו, על-ראשו ועל-כרעיו; וקרבו, ופרשו.  ד,יב והוציא את-כל-הפר אל-מחוץ למחנה אל-מקום טהור, אל-שפך הדשן, ושרף אתו על-עצים, באש; על-שפך הדשן, ישרף.  {פ}

ד,יג ואם כל-עדת ישראל, ישגו, ונעלם דבר, מעיני הקהל; ועשו אחת מכל-מצות יהוה, אשר לא-תעשינה--ואשמו.  ד,יד ונודעה, החטאת, אשר חטאו, עליה--והקריבו הקהל פר בן-בקר, לחטאת, והביאו אתו, לפני אהל מועד.  ד,טו וסמכו זקני העדה את-ידיהם, על-ראש הפר--לפני יהוה; ושחט את-הפר, לפני יהוה.  ד,טז והביא הכהן המשיח, מדם הפר, אל-אהל, מועד.  ד,יז וטבל הכהן אצבעו, מן-הדם; והזה שבע פעמים, לפני יהוה, את, פני הפרכת.  ד,יח ומן-הדם יתן על-קרנת המזבח, אשר לפני יהוה, אשר, באהל מועד; ואת כל-הדם, ישפך אל-יסוד מזבח העלה, אשר-פתח, אהל מועד.  ד,יט ואת כל-חלבו, ירים ממנו; והקטיר, המזבחה.  ד,כ ועשה לפר--כאשר עשה לפר החטאת, כן יעשה-לו; וכפר עלהם הכהן, ונסלח להם.  ד,כא והוציא את-הפר, אל-מחוץ למחנה, ושרף אתו, כאשר שרף את הפר הראשון:  חטאת הקהל, הוא.  {פ}

ד,כב אשר נשיא, יחטא; ועשה אחת מכל-מצות יהוה אלהיו אשר לא-תעשינה, בשגגה--ואשם.  ד,כג או-הודע אליו חטאתו, אשר חטא בה--והביא את-קרבנו שעיר עזים, זכר תמים.  ד,כד וסמך ידו, על-ראש השעיר, ושחט אתו במקום אשר-ישחט את-העלה, לפני יהוה; חטאת, הוא.  ד,כה ולקח הכהן מדם החטאת, באצבעו, ונתן, על-קרנת מזבח העלה; ואת-דמו ישפך, אל-יסוד מזבח העלה.  ד,כו ואת-כל-חלבו יקטיר המזבחה, כחלב זבח השלמים; וכפר עליו הכהן מחטאתו, ונסלח לו.  {פ}

ד,כז ואם-נפש אחת תחטא בשגגה, מעם הארץ:  בעשתה אחת ממצות יהוה, אשר לא-תעשינה--ואשם.  ד,כח או הודע אליו, חטאתו אשר חטא--והביא קרבנו שעירת עזים, תמימה נקבה, על-חטאתו, אשר חטא.  ד,כט וסמך, את-ידו, על, ראש החטאת; ושחט, את-החטאת, במקום, העלה.  ד,ל ולקח הכהן מדמה, באצבעו, ונתן, על-קרנת מזבח העלה; ואת-כל-דמה ישפך, אל-יסוד המזבח.  ד,לא ואת-כל-חלבה יסיר, כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים, והקטיר הכהן המזבחה, לריח ניחח ליהוה; וכפר עליו הכהן, ונסלח לו.  {פ}

ד,לב ואם-כבש יביא קרבנו, לחטאת--נקבה תמימה, יביאנה.  ד,לג וסמך, את-ידו, על, ראש החטאת; ושחט אתה, לחטאת, במקום, אשר ישחט את-העלה.  ד,לד ולקח הכהן מדם החטאת, באצבעו, ונתן, על-קרנת מזבח העלה; ואת-כל-דמה ישפך, אל-יסוד המזבח.  ד,לה ואת-כל-חלבה יסיר, כאשר יוסר חלב-הכשב מזבח השלמים, והקטיר הכהן אתם המזבחה, על אשי יהוה; וכפר עליו הכהן על-חטאתו אשר-חטא, ונסלח לו.  {פ}

ה,א ונפש כי-תחטא, ושמעה קול אלה, והוא עד, או ראה או ידע; אם-לוא יגיד, ונשא עונו.  ה,ב או נפש, אשר תגע בכל-דבר טמא, או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא; ונעלם ממנו, והוא טמא ואשם.  ה,ג או כי יגע, בטמאת אדם, לכל טמאתו, אשר יטמא בה; ונעלם ממנו, והוא ידע ואשם.  ה,ד או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב, לכל אשר יבטא האדם בשבעה--ונעלם ממנו; והוא-ידע ואשם, לאחת מאלה.  ה,ה והיה כי-יאשם, לאחת מאלה:  והתודה--אשר חטא, עליה.  ה,ו והביא את-אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן-הצאן כשבה, או-שעירת עזים--לחטאת; וכפר עליו הכהן, מחטאתו.  ה,ז ואם-לא תגיע ידו, די שה--והביא את-אשמו אשר חטא שתי תרים או-שני בני-יונה, ליהוה:  אחד לחטאת, ואחד לעלה.  ה,ח והביא אתם אל-הכהן, והקריב את-אשר לחטאת ראשונה; ומלק את-ראשו ממול ערפו, ולא יבדיל.  ה,ט והזה מדם החטאת, על-קיר המזבח, והנשאר בדם, ימצה אל-יסוד המזבח; חטאת, הוא.  ה,י ואת-השני יעשה עלה, כמשפט; וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר-חטא, ונסלח לו.  {ס}

ה,יא ואם-לא תשיג ידו לשתי תרים, או לשני בני-יונה--והביא את-קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת, לחטאת; לא-ישים עליה שמן, ולא-יתן עליה לבנה--כי חטאת, הוא.  ה,יב והביאה, אל-הכהן, וקמץ הכהן ממנה מלוא קמצו את-אזכרתה והקטיר המזבחה, על אשי יהוה; חטאת, הוא.  ה,יג וכפר עליו הכהן על-חטאתו אשר-חטא, מאחת מאלה--ונסלח לו; והיתה לכהן, כמנחה.  {ס}

ה,יד וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ה,טו נפש, כי-תמעל מעל, וחטאה בשגגה, מקדשי יהוה:  והביא את-אשמו ליהוה איל תמים מן-הצאן, בערכך כסף-שקלים בשקל-הקדש--לאשם.  ה,טז ואת אשר חטא מן-הקדש ישלם, ואת-חמישתו יוסף עליו, ונתן אתו, לכהן; והכהן, יכפר עליו באיל האשם--ונסלח לו.  {פ}

ה,יז ואם-נפש, כי תחטא, ועשתה אחת מכל-מצות יהוה, אשר לא תעשינה; ולא-ידע ואשם, ונשא עונו.  ה,יח והביא איל תמים מן-הצאן, בערכך לאשם--אל-הכהן; וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר-שגג, והוא לא-ידע--ונסלח לו.  ה,יט אשם, הוא:  אשם אשם, ליהוה.  {פ}

ה,כ וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ה,כא נפש כי תחטא, ומעלה מעל ביהוה; וכחש בעמיתו בפקדון, או-בתשומת יד או בגזל, או, עשק את-עמיתו.  ה,כב או-מצא אבדה וכחש בה, ונשבע על-שקר; על-אחת, מכל אשר-יעשה האדם--לחטא בהנה.  ה,כג והיה, כי-יחטא ואשם--והשיב את-הגזלה אשר גזל או את-העשק אשר עשק, או את-הפקדון אשר הפקד אתו; או את-האבדה, אשר מצא.  ה,כד או מכל אשר-ישבע עליו, לשקר--ושלם אתו בראשו, וחמשתיו יסף עליו:  לאשר הוא לו יתננו, ביום אשמתו.  ה,כה ואת-אשמו יביא, ליהוה, איל תמים מן-הצאן בערכך לאשם, אל-הכהן.  ה,כו וכפר עליו הכהן לפני יהוה, ונסלח לו, על-אחת מכל אשר-יעשה, לאשמה בה.  {פ}

ו,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ו,ב צו את-אהרן ואת-בניו לאמר, זאת תורת העלה:  הוא העלה על מוקדה על-המזבח כל-הלילה, עד-הבקר, ואש המזבח, תוקד בו.  ו,ג ולבש הכהן מדו בד, ומכנסי-בד ילבש על-בשרו, והרים את-הדשן אשר תאכל האש את-העלה, על-המזבח; ושמו, אצל המזבח.  ו,ד ופשט, את-בגדיו, ולבש, בגדים אחרים; והוציא את-הדשן אל-מחוץ למחנה, אל-מקום טהור.  ו,ה והאש על-המזבח תוקד-בו לא תכבה, ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר; וערך עליה העלה, והקטיר עליה חלבי השלמים.  ו,ו אש, תמיד תוקד על-המזבח--לא תכבה.  {ס}

ו,ז וזאת תורת, המנחה:  הקרב אתה בני-אהרן לפני יהוה, אל-פני המזבח.  ו,ח והרים ממנו בקמצו, מסלת המנחה ומשמנה, ואת כל-הלבנה, אשר על-המנחה; והקטיר המזבח, ריח ניחח אזכרתה--ליהוה.  ו,ט והנותרת ממנה, יאכלו אהרן ובניו; מצות תאכל במקום קדש, בחצר אהל-מועד יאכלוה.  ו,י לא תאפה חמץ, חלקם נתתי אתה מאשי; קדש קדשים הוא, כחטאת וכאשם.  ו,יא כל-זכר בבני אהרן, יאכלנה--חק-עולם לדרתיכם, מאשי יהוה; כל אשר-יגע בהם, יקדש.  {פ}

ו,יב וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ו,יג זה קרבן אהרן ובניו אשר-יקריבו ליהוה, ביום המשח אתו--עשירת האפה סלת מנחה, תמיד:  מחציתה בבקר, ומחציתה בערב.  ו,יד על-מחבת, בשמן תעשה--מרבכת תביאנה; תפיני מנחת פתים, תקריב ריח-ניחח ליהוה.  ו,טו והכהן המשיח תחתיו מבניו, יעשה אתה; חק-עולם, ליהוה כליל תקטר.  ו,טז וכל-מנחת כהן כליל תהיה, לא תאכל.  {פ}

ו,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ו,יח דבר אל-אהרן ואל-בניו לאמר, זאת תורת החטאת:  במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת, לפני יהוה--קדש קדשים, הוא.  ו,יט הכהן המחטא אתה, יאכלנה; במקום קדש תאכל, בחצר אהל מועד.  ו,כ כל אשר-יגע בבשרה, יקדש; ואשר יזה מדמה, על-הבגד--אשר יזה עליה, תכבס במקום קדש.  ו,כא וכלי-חרש אשר תבשל-בו, ישבר; ואם-בכלי נחשת בשלה, ומרק ושטף במים.  ו,כב כל-זכר בכהנים, יאכל אתה; קדש קדשים, הוא.  ו,כג וכל-חטאת אשר יובא מדמה אל-אהל מועד, לכפר בקדש--לא תאכל; באש, תשרף.  {פ}

ז,א וזאת תורת, האשם:  קדש קדשים, הוא.  ז,ב במקום, אשר ישחטו את-העלה, ישחטו, את-האשם; ואת-דמו יזרק על-המזבח, סביב.  ז,ג ואת כל-חלבו, יקריב ממנו--את, האליה, ואת-החלב, המכסה את-הקרב.  ז,ד ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עליהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכלית, יסירנה.  ז,ה והקטיר אתם הכהן המזבחה, אשה ליהוה; אשם, הוא.  ז,ו כל-זכר בכהנים, יאכלנו; במקום קדוש יאכל, קדש קדשים הוא.  ז,ז כחטאת, כאשם--תורה אחת, להם; הכהן אשר יכפר-בו, לו יהיה.  ז,ח והכהן--המקריב, את-עלת איש:  עור העלה אשר הקריב, לכהן לו יהיה.  ז,ט וכל-מנחה, אשר תאפה בתנור, וכל-נעשה במרחשת, ועל-מחבת--לכהן המקריב אתה, לו תהיה.  ז,י וכל-מנחה בלולה-בשמן, וחרבה--לכל-בני אהרן תהיה, איש כאחיו.  {פ}

ז,יא וזאת תורת, זבח השלמים, אשר יקריב, ליהוה.  ז,יב אם על-תודה, יקריבנו--והקריב על-זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן; וסלת מרבכת, חלת בלולת בשמן.  ז,יג על-חלת לחם חמץ, יקריב קרבנו, על-זבח, תודת שלמיו.  ז,יד והקריב ממנו אחד מכל-קרבן, תרומה ליהוה; לכהן, הזרק את-דם השלמים--לו יהיה.  ז,טו ובשר, זבח תודת שלמיו--ביום קרבנו, יאכל:  לא-יניח ממנו, עד-בקר.  ז,טז ואם-נדר או נדבה, זבח קרבנו--ביום הקריבו את-זבחו, יאכל; וממחרת, והנותר ממנו יאכל.  ז,יז והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, ישרף.  ז,יח ואם האכל יאכל מבשר-זבח שלמיו ביום השלישי, לא ירצה--המקריב אתו לא יחשב לו, פגול יהיה; והנפש האכלת ממנו, עונה תשא.  ז,יט והבשר אשר-יגע בכל-טמא, לא יאכל--באש, ישרף; והבשר--כל-טהור, יאכל בשר.  ז,כ והנפש אשר-תאכל בשר, מזבח השלמים אשר ליהוה, וטמאתו, עליו--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה.  ז,כא ונפש כי-תגע בכל-טמא, בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל-שקץ טמא, ואכל מבשר-זבח השלמים, אשר ליהוה--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה.  {פ}

ז,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ז,כג דבר אל-בני ישראל, לאמר:  כל-חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו.  ז,כד וחלב נבלה וחלב טרפה, יעשה לכל-מלאכה; ואכל, לא תאכלהו.  ז,כה כי, כל-אכל חלב, מן-הבהמה, אשר יקריב ממנה אשה ליהוה--ונכרתה הנפש האכלת, מעמיה.  ז,כו וכל-דם לא תאכלו, בכל מושבתיכם, לעוף, ולבהמה.  ז,כז כל-נפש, אשר-תאכל כל-דם--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה.  ז,כח וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ז,כט דבר אל-בני ישראל, לאמר:  המקריב את-זבח שלמיו, ליהוה--יביא את-קרבנו ליהוה, מזבח שלמיו.  ז,ל ידיו תביאינה, את אשי יהוה; את-החלב על-החזה, יביאנו--את החזה להניף אתו תנופה, לפני יהוה.  ז,לא והקטיר הכהן את-החלב, המזבחה; והיה, החזה, לאהרן, ולבניו.  ז,לב ואת שוק הימין, תתנו תרומה לכהן, מזבחי, שלמיכם.  ז,לג המקריב את-דם השלמים, ואת-החלב--מבני אהרן:  לו תהיה שוק הימין, למנה.  ז,לד כי את-חזה התנופה ואת שוק התרומה, לקחתי מאת בני-ישראל, מזבחי, שלמיהם; ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו, לחק-עולם, מאת, בני ישראל.  ז,לה זאת משחת אהרן ומשחת בניו, מאשי יהוה, ביום הקריב אתם, לכהן ליהוה.  ז,לו אשר צוה יהוה לתת להם, ביום משחו אתם, מאת, בני ישראל--חקת עולם, לדרתם.  ז,לז זאת התורה, לעלה למנחה, ולחטאת, ולאשם; ולמלואים--ולזבח, השלמים.  ז,לח אשר צוה יהוה את-משה, בהר סיני:  ביום צותו את-בני ישראל, להקריב את-קרבניהם ליהוה--במדבר סיני.  {פ}

ח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ח,ב קח את-אהרן, ואת-בניו אתו, ואת הבגדים, ואת שמן המשחה; ואת פר החטאת, ואת שני האילים, ואת, סל המצות.  ח,ג ואת כל-העדה, הקהל, אל-פתח, אהל מועד.  ח,ד ויעש משה, כאשר צוה יהוה אתו; ותקהל, העדה, אל-פתח, אהל מועד.  ח,ה ויאמר משה, אל-העדה:  זה הדבר, אשר-צוה יהוה לעשות.  ח,ו ויקרב משה, את-אהרן ואת-בניו; וירחץ אתם, במים.  ח,ז ויתן עליו את-הכתנת, ויחגר אתו באבנט, וילבש אתו את-המעיל, ויתן עליו את-האפד; ויחגר אתו, בחשב האפד, ויאפד לו, בו.  ח,ח וישם עליו, את-החשן; ויתן, אל-החשן, את-האורים, ואת-התמים.  ח,ט וישם את-המצנפת, על-ראשו; וישם על-המצנפת אל-מול פניו, את ציץ הזהב נזר הקדש, כאשר צוה יהוה, את-משה.  ח,י ויקח משה את-שמן המשחה, וימשח את-המשכן ואת-כל-אשר-בו; ויקדש, אתם.  ח,יא ויז ממנו על-המזבח, שבע פעמים; וימשח את-המזבח ואת-כל-כליו, ואת-הכיר ואת-כנו--לקדשם.  ח,יב ויצק משמן המשחה, על ראש אהרן; וימשח אתו, לקדשו.  ח,יג ויקרב משה את-בני אהרן, וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט, ויחבש להם, מגבעות--כאשר צוה יהוה, את-משה.  ח,יד ויגש, את פר החטאת; ויסמך אהרן ובניו את-ידיהם, על-ראש פר החטאת.  ח,טו וישחט, ויקח משה את-הדם ויתן על-קרנות המזבח סביב באצבעו, ויחטא, את-המזבח; ואת-הדם, יצק אל-יסוד המזבח, ויקדשהו, לכפר עליו.  ח,טז ויקח, את-כל-החלב אשר על-הקרב, ואת יתרת הכבד, ואת-שתי הכלית ואת-חלבהן; ויקטר משה, המזבחה.  ח,יז ואת-הפר ואת-ערו, ואת-בשרו ואת-פרשו--שרף באש, מחוץ למחנה:  כאשר צוה יהוה, את-משה.  ח,יח ויקרב, את איל העלה; ויסמכו אהרן ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל.  ח,יט וישחט; ויזרק משה את-הדם על-המזבח, סביב.  ח,כ ואת-האיל--נתח, לנתחיו; ויקטר משה את-הראש, ואת-הנתחים ואת-הפדר.  ח,כא ואת-הקרב ואת-הכרעים, רחץ במים; ויקטר משה את-כל-האיל המזבחה, עלה הוא לריח-ניחח אשה הוא ליהוה, כאשר צוה יהוה, את-משה.  ח,כב ויקרב את-האיל השני, איל המלאים; ויסמכו אהרן ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל.  ח,כג וישחט--ויקח משה מדמו, ויתן על-תנוך אזן-אהרן הימנית; ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית.  ח,כד ויקרב את-בני אהרן, ויתן משה מן-הדם על-תנוך אזנם הימנית, ועל-בהן ידם הימנית, ועל-בהן רגלם הימנית; ויזרק משה את-הדם על-המזבח, סביב.  ח,כה ויקח את-החלב ואת-האליה, ואת-כל-החלב אשר על-הקרב, ואת יתרת הכבד, ואת-שתי הכלית ואת-חלבהן; ואת, שוק הימין.  ח,כו ומסל המצות אשר לפני יהוה, לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת--ורקיק אחד; וישם, על-החלבים, ועל, שוק הימין.  ח,כז ויתן את-הכל--על כפי אהרן, ועל כפי בניו; וינף אתם תנופה, לפני יהוה.  ח,כח ויקח משה אתם מעל כפיהם, ויקטר המזבחה על-העלה; מלאים הם לריח ניחח, אשה הוא ליהוה.  ח,כט ויקח משה את-החזה, ויניפהו תנופה לפני יהוה:  מאיל המלאים, למשה היה למנה, כאשר צוה יהוה, את-משה.  ח,ל ויקח משה משמן המשחה, ומן-הדם אשר על-המזבח, ויז על-אהרן על-בגדיו, ועל-בניו ועל-בגדי בניו אתו; ויקדש את-אהרן את-בגדיו, ואת-בניו ואת-בגדי בניו אתו.  ח,לא ויאמר משה אל-אהרן ואל-בניו, בשלו את-הבשר פתח אהל מועד, ושם תאכלו אתו, ואת-הלחם אשר בסל המלאים:  כאשר צויתי לאמר, אהרן ובניו יאכלהו.  ח,לב והנותר בבשר, ובלחם--באש, תשרפו.  ח,לג ומפתח אהל מועד לא תצאו, שבעת ימים--עד יום מלאת, ימי מלאיכם:  כי שבעת ימים, ימלא את-ידכם.  ח,לד כאשר עשה, ביום הזה--צוה יהוה לעשת, לכפר עליכם.  ח,לה ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה, שבעת ימים, ושמרתם את-משמרת יהוה, ולא תמותו:  כי-כן, צויתי.  ח,לו ויעש אהרן, ובניו--את, כל-הדברים, אשר-צוה יהוה, ביד-משה.  {ס}

ט,א ויהי, ביום השמיני, קרא משה, לאהרן ולבניו--ולזקני, ישראל.  ט,ב ויאמר אל-אהרן, קח-לך עגל בן-בקר לחטאת ואיל לעלה--תמימם; והקרב, לפני יהוה.  ט,ג ואל-בני ישראל, תדבר לאמר:  קחו שעיר-עזים לחטאת, ועגל וכבש בני-שנה תמימם לעלה.  ט,ד ושור ואיל לשלמים, לזבח לפני יהוה, ומנחה, בלולה בשמן:  כי היום, יהוה נראה אליכם.  ט,ה ויקחו, את אשר צוה משה, אל-פני, אהל מועד; ויקרבו, כל-העדה, ויעמדו, לפני יהוה.  ט,ו ויאמר משה, זה הדבר אשר-צוה יהוה תעשו--וירא אליכם, כבוד יהוה.  ט,ז ויאמר משה אל-אהרן, קרב אל-המזבח ועשה את-חטאתך ואת-עלתך, וכפר בעדך, ובעד העם; ועשה את-קרבן העם, וכפר בעדם, כאשר, צוה יהוה.  ט,ח ויקרב אהרן, אל-המזבח; וישחט את-עגל החטאת, אשר-לו.  ט,ט ויקרבו בני אהרן את-הדם, אליו, ויטבל אצבעו בדם, ויתן על-קרנות המזבח; ואת-הדם יצק, אל-יסוד המזבח.  ט,י ואת-החלב ואת-הכלית ואת-היתרת מן-הכבד, מן-החטאת--הקטיר, המזבחה:  כאשר צוה יהוה, את-משה.  ט,יא ואת-הבשר, ואת-העור, שרף באש, מחוץ למחנה.  ט,יב וישחט, את-העלה; וימצאו בני אהרן אליו, את-הדם, ויזרקהו על-המזבח, סביב.  ט,יג ואת-העלה, המציאו אליו לנתחיה--ואת-הראש; ויקטר, על-המזבח.  ט,יד וירחץ את-הקרב, ואת-הכרעים; ויקטר על-העלה, המזבחה.  ט,טו ויקרב, את קרבן העם; ויקח את-שעיר החטאת, אשר לעם, וישחטהו ויחטאהו, כראשון.  ט,טז ויקרב, את-העלה; ויעשה, כמשפט.  ט,יז ויקרב, את-המנחה, וימלא כפו ממנה, ויקטר על-המזבח--מלבד, עלת הבקר.  ט,יח וישחט את-השור ואת-האיל, זבח השלמים אשר לעם; וימצאו בני אהרן את-הדם, אליו, ויזרקהו על-המזבח, סביב.  ט,יט ואת-החלבים, מן-השור; ומן-האיל--האליה והמכסה והכלית, ויתרת הכבד.  ט,כ וישימו את-החלבים, על-החזות; ויקטר החלבים, המזבחה.  ט,כא ואת החזות, ואת שוק הימין, הניף אהרן תנופה, לפני יהוה--כאשר, צוה משה.  ט,כב וישא אהרן את-ידו אל-העם, ויברכם; וירד, מעשת החטאת והעלה--והשלמים.  ט,כג ויבא משה ואהרן, אל-אהל מועד, ויצאו, ויברכו את-העם; וירא כבוד-יהוה, אל-כל-העם.  ט,כד ותצא אש, מלפני יהוה, ותאכל על-המזבח, את-העלה ואת-החלבים; וירא כל-העם וירנו, ויפלו על-פניהם.  י,א ויקחו בני-אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש, וישימו עליה, קטרת; ויקריבו לפני יהוה, אש זרה--אשר לא צוה, אתם.  י,ב ותצא אש מלפני יהוה, ותאכל אותם; וימתו, לפני יהוה.  י,ג ויאמר משה אל-אהרן, הוא אשר-דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש, ועל-פני כל-העם, אכבד; וידם, אהרן.  י,ד ויקרא משה, אל-מישאל ואל אלצפן, בני עזיאל, דד אהרן; ויאמר אלהם, קרבו שאו את-אחיכם מאת פני-הקדש, אל-מחוץ, למחנה.  י,ה ויקרבו, וישאם בכתנתם, אל-מחוץ, למחנה--כאשר, דבר משה.  י,ו ויאמר משה אל-אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל-תפרעו ובגדיכם לא-תפרמו, ולא תמתו, ועל כל-העדה, יקצף; ואחיכם, כל-בית ישראל--יבכו את-השרפה, אשר שרף יהוה.  י,ז ומפתח אהל מועד לא תצאו, פן-תמתו--כי-שמן משחת יהוה, עליכם; ויעשו, כדבר משה.  {פ}

י,ח וידבר יהוה, אל-אהרן לאמר.  י,ט יין ושכר אל-תשת אתה ובניך אתך, בבאכם אל-אהל מועד--ולא תמתו:  חקת עולם, לדרתיכם.  י,י ולהבדיל, בין הקדש ובין החל, ובין הטמא, ובין הטהור.  י,יא ולהורת, את-בני ישראל--את, כל-החקים, אשר דבר יהוה אליהם, ביד-משה.  {פ}

י,יב וידבר משה אל-אהרן, ואל אלעזר ואל-איתמר בניו הנותרים, קחו את-המנחה הנותרת מאשי יהוה, ואכלוה מצות אצל המזבח:  כי קדש קדשים, הוא.  י,יג ואכלתם אתה, במקום קדוש, כי חקך וחק-בניך הוא, מאשי יהוה:  כי-כן, צויתי.  י,יד ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה, תאכלו במקום טהור--אתה, ובניך ובנתיך אתך:  כי-חקך וחק-בניך נתנו, מזבחי שלמי בני ישראל.  י,טו שוק התרומה וחזה התנופה, על אשי החלבים יביאו, להניף תנופה, לפני יהוה; והיה לך ולבניך אתך, לחק-עולם, כאשר, צוה יהוה.  י,טז ואת שעיר החטאת, דרש דרש משה--והנה שרף; ויקצף על-אלעזר ועל-איתמר, בני אהרן, הנותרם, לאמר.  י,יז מדוע, לא-אכלתם את-החטאת במקום הקדש--כי קדש קדשים, הוא; ואתה נתן לכם, לשאת את-עון העדה, לכפר עליהם, לפני יהוה.  י,יח הן לא-הובא את-דמה, אל-הקדש פנימה; אכול תאכלו אתה בקדש, כאשר צויתי.  י,יט וידבר אהרן אל-משה, הן היום הקריבו את-חטאתם ואת-עלתם לפני יהוה, ותקראנה אתי, כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני יהוה.  י,כ וישמע משה, וייטב בעיניו.  {פ}

יא,א וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרן, לאמר אלהם.  יא,ב דברו אל-בני ישראל, לאמר:  זאת החיה אשר תאכלו, מכל-הבהמה אשר על-הארץ.  יא,ג כל מפרסת פרסה, ושסעת שסע פרסת, מעלת גרה, בבהמה--אתה, תאכלו.  יא,ד אך את-זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה, וממפרסי הפרסה:  את-הגמל כי-מעלה גרה הוא, ופרסה איננו מפריס--טמא הוא, לכם.  יא,ה ואת-השפן, כי-מעלה גרה הוא, ופרסה, לא יפריס; טמא הוא, לכם.  יא,ו ואת-הארנבת, כי-מעלת גרה הוא, ופרסה, לא הפריסה; טמאה הוא, לכם.  יא,ז ואת-החזיר כי-מפריס פרסה הוא, ושסע שסע פרסה, והוא, גרה לא-יגר; טמא הוא, לכם.  יא,ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תגעו; טמאים הם, לכם.  יא,ט את-זה, תאכלו, מכל, אשר במים:  כל אשר-לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אתם תאכלו.  יא,י וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכל שרץ המים, ומכל נפש החיה אשר במים--שקץ הם, לכם.  יא,יא ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת-נבלתם תשקצו.  יא,יב כל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, במים--שקץ הוא, לכם.  יא,יג ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא יאכלו שקץ הם:  את-הנשר, ואת-הפרס, ואת, העזניה.  יא,יד ואת-הדאה--ואת-האיה, למינה.  יא,טו את כל-ערב, למינו.  יא,טז ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ, למינהו.  יא,יז ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף.  יא,יח ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם.  יא,יט ואת, החסידה, האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף.  יא,כ כל שרץ העוף, ההלך על-ארבע--שקץ הוא, לכם.  יא,כא אך את-זה, תאכלו, מכל שרץ העוף, ההלך על-ארבע:  אשר-לא (לו) כרעים ממעל לרגליו, לנתר בהן על-הארץ.  יא,כב את-אלה מהם, תאכלו--את-הארבה למינו, ואת-הסלעם למינהו; ואת-החרגל למינהו, ואת-החגב למינהו.  יא,כג וכל שרץ העוף, אשר-לו ארבע רגלים--שקץ הוא, לכם.  יא,כד ולאלה, תטמאו; כל-הנגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.  יא,כה וכל-הנשא, מנבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  יא,כו לכל-הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת, וגרה איננה מעלה--טמאים הם, לכם; כל-הנגע בהם, יטמא.  יא,כז וכל הולך על-כפיו, בכל-החיה ההלכת על-ארבע--טמאים הם, לכם; כל-הנגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.  יא,כח והנשא, את-נבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; טמאים המה, לכם.  {ס}

יא,כט וזה לכם הטמא, בשרץ השרץ על-הארץ:  החלד והעכבר, והצב למינהו.  יא,ל והאנקה והכח, והלטאה; והחמט, והתנשמת.  יא,לא אלה הטמאים לכם, בכל-השרץ; כל-הנגע בהם במתם, יטמא עד-הערב.  יא,לב וכל אשר-יפל-עליו מהם במתם יטמא, מכל-כלי-עץ או בגד או-עור או שק, כל-כלי, אשר-יעשה מלאכה בהם; במים יובא וטמא עד-הערב, וטהר.  יא,לג וכל-כלי-חרש--אשר-יפל מהם, אל-תוכו:  כל אשר בתוכו יטמא, ואתו תשברו.  יא,לד מכל-האכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל-משקה אשר ישתה, בכל-כלי יטמא.  יא,לה וכל אשר-יפל מנבלתם עליו, יטמא--תנור וכירים יתץ, טמאים הם; וטמאים, יהיו לכם.  יא,לו אך מעין ובור מקוה-מים, יהיה טהור; ונגע בנבלתם, יטמא.  יא,לז וכי יפל מנבלתם, על-כל-זרע זרוע אשר יזרע--טהור, הוא.  יא,לח וכי יתן-מים על-זרע, ונפל מנבלתם עליו--טמא הוא, לכם.  {ס}

יא,לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאכלה--הנגע בנבלתה, יטמא עד-הערב.  יא,מ והאכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנשא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  יא,מא וכל-השרץ, השרץ על-הארץ--שקץ הוא, לא יאכל.  יא,מב כל הולך על-גחון וכל הולך על-ארבע, עד כל-מרבה רגלים, לכל-השרץ, השרץ על-הארץ--לא תאכלום, כי-שקץ הם.  יא,מג אל-תשקצו, את-נפשתיכם, בכל-השרץ, השרץ; ולא תטמאו בהם, ונטמתם בם.  יא,מד כי אני יהוה, אלהיכם, והתקדשתם והייתם קדשים, כי קדוש אני; ולא תטמאו את-נפשתיכם, בכל-השרץ הרמש על-הארץ.  יא,מה כי אני יהוה, המעלה אתכם מארץ מצרים, להית לכם, לאלהים; והייתם קדשים, כי קדוש אני.  יא,מו זאת תורת הבהמה, והעוף, וכל נפש החיה, הרמשת במים; ולכל-נפש, השרצת על-הארץ.  יא,מז להבדיל, בין הטמא ובין הטהר; ובין החיה, הנאכלת, ובין החיה, אשר לא תאכל.  {פ}

יב,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  יב,ב דבר אל-בני ישראל, לאמר, אשה כי תזריע, וילדה זכר--וטמאה שבעת ימים, כימי נדת דותה תטמא.  יב,ג וביום, השמיני, ימול, בשר ערלתו.  יב,ד ושלשים יום ושלשת ימים, תשב בדמי טהרה; בכל-קדש לא-תגע, ואל-המקדש לא תבא, עד-מלאת, ימי טהרה.  יב,ה ואם-נקבה תלד, וטמאה שבעים כנדתה; וששים יום וששת ימים, תשב על-דמי טהרה.  יב,ו ובמלאת ימי טהרה, לבן או לבת, תביא כבש בן-שנתו לעלה, ובן-יונה או-תר לחטאת--אל-פתח אהל-מועד, אל-הכהן.  יב,ז והקריבו לפני יהוה, וכפר עליה, וטהרה, ממקר דמיה:  זאת תורת הילדת, לזכר או לנקבה.  יב,ח ואם-לא תמצא ידה, די שה--ולקחה שתי-תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת; וכפר עליה הכהן, וטהרה.  {פ}

יג,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר.  יג,ב אדם, כי-יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת, והיה בעור-בשרו, לנגע צרעת--והובא אל-אהרן הכהן, או אל-אחד מבניו הכהנים.  יג,ג וראה הכהן את-הנגע בעור-הבשר ושער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמק מעור בשרו--נגע צרעת, הוא; וראהו הכהן, וטמא אתו.  יג,ד ואם-בהרת לבנה הוא בעור בשרו, ועמק אין-מראה מן-העור, ושערה, לא-הפך לבן--והסגיר הכהן את-הנגע, שבעת ימים.  יג,ה וראהו הכהן, ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו, לא-פשה הנגע בעור--והסגירו הכהן שבעת ימים, שנית.  יג,ו וראה הכהן אתו ביום השביעי, שנית, והנה כהה הנגע, ולא-פשה הנגע בעור--וטהרו הכהן מספחת הוא, וכבס בגדיו וטהר.  יג,ז ואם-פשה תפשה המספחת בעור, אחרי הראתו אל-הכהן לטהרתו; ונראה שנית, אל-הכהן.  יג,ח וראה, הכהן, והנה פשתה המספחת, בעור--וטמאו הכהן, צרעת הוא.  {פ}

יג,ט נגע צרעת, כי תהיה באדם; והובא, אל-הכהן.  יג,י וראה הכהן, והנה שאת-לבנה בעור, והיא, הפכה שער לבן; ומחית בשר חי, בשאת.  יג,יא צרעת נושנת הוא בעור בשרו, וטמאו הכהן:  לא יסגרנו, כי טמא הוא.  יג,יב ואם-פרוח תפרח הצרעת, בעור, וכסתה הצרעת את כל-עור הנגע, מראשו ועד-רגליו--לכל-מראה, עיני הכהן.  יג,יג וראה הכהן, והנה כסתה הצרעת את-כל-בשרו--וטהר, את-הנגע:  כלו הפך לבן, טהור הוא.  יג,יד וביום הראות בו בשר חי, יטמא.  יג,טו וראה הכהן את-הבשר החי, וטמאו:  הבשר החי טמא הוא, צרעת הוא.  יג,טז או כי ישוב הבשר החי, ונהפך ללבן; ובא, אל-הכהן.  יג,יז וראהו, הכהן, והנה נהפך הנגע, ללבן--וטהר הכהן את-הנגע, טהור הוא.  {פ}

יג,יח ובשר, כי-יהיה בו-בערו שחין; ונרפא.  יג,יט והיה במקום השחין, שאת לבנה, או בהרת, לבנה אדמדמת; ונראה, אל-הכהן.  יג,כ וראה הכהן, והנה מראה שפל מן-העור, ושערה, הפך לבן--וטמאו הכהן נגע-צרעת הוא, בשחין פרחה.  יג,כא ואם יראנה הכהן, והנה אין-בה שער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והיא כהה--והסגירו הכהן, שבעת ימים.  יג,כב ואם-פשה תפשה, בעור--וטמא הכהן אתו, נגע הוא.  יג,כג ואם-תחתיה תעמד הבהרת, לא פשתה--צרבת השחין, הוא; וטהרו, הכהן.  {ס}

יג,כד או בשר, כי-יהיה בערו מכות-אש; והיתה מחית המכוה, בהרת לבנה אדמדמת--או לבנה.  יג,כה וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת, ומראה עמק מן-העור--צרעת הוא, במכוה פרחה; וטמא אתו הכהן, נגע צרעת הוא.  יג,כו ואם יראנה הכהן, והנה אין-בבהרת שער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והוא כהה--והסגירו הכהן, שבעת ימים.  יג,כז וראהו הכהן, ביום השביעי:  אם-פשה תפשה, בעור--וטמא הכהן אתו, נגע צרעת הוא.  יג,כח ואם-תחתיה תעמד הבהרת לא-פשתה בעור, והוא כהה--שאת המכוה, הוא; וטהרו, הכהן--כי-צרבת המכוה, הוא.  {פ}

יג,כט ואיש או אשה, כי-יהיה בו נגע, בראש, או בזקן.  יג,ל וראה הכהן את-הנגע, והנה מראהו עמק מן-העור, ובו שער צהב, דק--וטמא אתו הכהן נתק הוא, צרעת הראש או הזקן הוא.  יג,לא וכי-יראה הכהן את-נגע הנתק, והנה אין-מראהו עמק מן-העור, ושער שחר, אין בו--והסגיר הכהן את-נגע הנתק, שבעת ימים.  יג,לב וראה הכהן את-הנגע, ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק, ולא-היה בו שער צהב; ומראה הנתק, אין עמק מן-העור.  יג,לג והתגלח--ואת-הנתק, לא יגלח; והסגיר הכהן את-הנתק שבעת ימים, שנית.  יג,לד וראה הכהן את-הנתק ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק בעור, ומראהו, איננו עמק מן-העור--וטהר אתו הכהן, וכבס בגדיו וטהר.  יג,לה ואם-פשה יפשה הנתק, בעור, אחרי, טהרתו.  יג,לו וראהו, הכהן, והנה פשה הנתק, בעור--לא-יבקר הכהן לשער הצהב, טמא הוא.  יג,לז ואם-בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח-בו, נרפא הנתק--טהור הוא; וטהרו, הכהן.  {ס}

יג,לח ואיש, או-אשה, כי-יהיה בעור-בשרם, בהרת--בהרת, לבנת.  יג,לט וראה הכהן, והנה בעור-בשרם בהרת--כהות לבנת:  בהק הוא פרח בעור, טהור הוא.  {ס}

יג,מ ואיש, כי ימרט ראשו--קרח הוא, טהור הוא.  יג,מא ואם מפאת פניו, ימרט ראשו--גבח הוא, טהור הוא.  יג,מב וכי-יהיה בקרחת או בגבחת, נגע לבן אדמדם--צרעת פרחת הוא, בקרחתו או בגבחתו.  יג,מג וראה אתו הכהן, והנה שאת-הנגע לבנה אדמדמת, בקרחתו, או בגבחתו--כמראה צרעת, עור בשר.  יג,מד איש-צרוע הוא, טמא הוא; טמא יטמאנו הכהן, בראשו נגעו.  יג,מה והצרוע אשר-בו הנגע, בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע, ועל-שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא.  יג,מו כל-ימי אשר הנגע בו, יטמא--טמא הוא:  בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו.  {ס}

יג,מז והבגד, כי-יהיה בו נגע צרעת:  בבגד צמר, או בבגד פשתים.  יג,מח או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל-מלאכת עור.  יג,מט והיה הנגע ירקרק או אדמדם, בבגד או בעור או-בשתי או-בערב או בכל-כלי-עור--נגע צרעת, הוא; והראה, את-הכהן.  יג,נ וראה הכהן, את-הנגע; והסגיר את-הנגע, שבעת ימים.  יג,נא וראה את-הנגע ביום השביעי, כי-פשה הנגע בבגד או-בשתי או-בערב או בעור, לכל אשר-יעשה העור, למלאכה--צרעת ממארת הנגע, טמא הוא.  יג,נב ושרף את-הבגד או את-השתי או את-הערב, בצמר או בפשתים, או את-כל-כלי העור, אשר-יהיה בו הנגע:  כי-צרעת ממארת הוא, באש תשרף.  יג,נג ואם, יראה הכהן, והנה לא-פשה הנגע, בבגד או בשתי או בערב; או, בכל-כלי-עור.  יג,נד וצוה, הכהן, וכבסו, את אשר-בו הנגע; והסגירו שבעת-ימים, שנית.  יג,נה וראה הכהן אחרי הכבס את-הנגע, והנה לא-הפך הנגע את-עינו והנגע לא-פשה--טמא הוא, באש תשרפנו:  פחתת הוא, בקרחתו או בגבחתו.  יג,נו ואם, ראה הכהן, והנה כהה הנגע, אחרי הכבס אתו--וקרע אתו, מן-הבגד או מן-העור, או מן-השתי, או מן-הערב.  יג,נז ואם-תראה עוד בבגד או-בשתי או-בערב, או בכל-כלי-עור--פרחת, הוא:  באש תשרפנו, את אשר-בו הנגע.  יג,נח והבגד או-השתי או-הערב או-כל-כלי העור, אשר תכבס, וסר מהם, הנגע--וכבס שנית, וטהר.  יג,נט זאת תורת נגע-צרעת בגד הצמר או הפשתים, או השתי או הערב, או, כל-כלי-עור--לטהרו, או לטמאו.  {פ}

יד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  יד,ב זאת תהיה תורת המצרע, ביום טהרתו:  והובא, אל-הכהן.  יד,ג ויצא, הכהן, אל-מחוץ, למחנה; וראה, הכהן, והנה נרפא נגע-הצרעת, מן-הצרוע.  יד,ד וצוה, הכהן, ולקח למטהר שתי-צפרים חיות, טהרות; ועץ ארז, ושני תולעת ואזב.  יד,ה וצוה, הכהן, ושחט, את-הצפור האחת--אל-כלי-חרש, על-מים חיים.  יד,ו את-הצפר החיה יקח אתה, ואת-עץ הארז ואת-שני התולעת ואת-האזב; וטבל אותם ואת הצפר החיה, בדם הצפר השחטה, על, המים החיים.  יד,ז והזה, על המטהר מן-הצרעת--שבע פעמים; וטהרו, ושלח את-הצפר החיה על-פני השדה.  יד,ח וכבס המטהר את-בגדיו וגלח את-כל-שערו, ורחץ במים וטהר, ואחר, יבוא אל-המחנה; וישב מחוץ לאהלו, שבעת ימים.  יד,ט והיה ביום השביעי יגלח את-כל-שערו, את-ראשו ואת-זקנו ואת גבת עיניו, ואת-כל-שערו, יגלח; וכבס את-בגדיו, ורחץ את-בשרו במים--וטהר.  יד,י וביום השמיני, יקח שני-כבשים תמימם, וכבשה אחת בת-שנתה, תמימה; ושלשה עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, ולג אחד, שמן.  יד,יא והעמיד הכהן המטהר, את האיש המטהר--ואתם:  לפני יהוה, פתח אהל מועד.  יד,יב ולקח הכהן את-הכבש האחד, והקריב אתו לאשם--ואת-לג השמן; והניף אתם תנופה, לפני יהוה.  יד,יג ושחט את-הכבש, במקום אשר ישחט את-החטאת ואת-העלה--במקום הקדש:  כי כחטאת האשם הוא, לכהן--קדש קדשים, הוא.  יד,יד ולקח הכהן, מדם האשם, ונתן הכהן, על-תנוך אזן המטהר הימנית; ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית.  יד,טו ולקח הכהן, מלג השמן; ויצק על-כף הכהן, השמאלית.  יד,טז וטבל הכהן, את-אצבעו הימנית, מן-השמן, אשר על-כפו השמאלית; והזה מן-השמן באצבעו שבע פעמים, לפני יהוה.  יד,יז ומיתר השמן אשר על-כפו, יתן הכהן על-תנוך אזן המטהר הימנית, ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית--על, דם האשם.  יד,יח והנותר, בשמן אשר על-כף הכהן, יתן, על-ראש המטהר; וכפר עליו הכהן, לפני יהוה.  יד,יט ועשה הכהן, את-החטאת, וכפר, על-המטהר מטמאתו; ואחר, ישחט את-העלה.  יד,כ והעלה הכהן את-העלה ואת-המנחה, המזבחה; וכפר עליו הכהן, וטהר.  {ס}

יד,כא ואם-דל הוא, ואין ידו משגת--ולקח כבש אחד אשם לתנופה, לכפר עליו; ועשרון סלת אחד בלול בשמן, למנחה--ולג שמן.  יד,כב ושתי תרים, או שני בני יונה, אשר תשיג, ידו; והיה אחד חטאת, והאחד עלה.  יד,כג והביא אתם ביום השמיני, לטהרתו--אל-הכהן:  אל-פתח אהל-מועד, לפני יהוה.  יד,כד ולקח הכהן את-כבש האשם, ואת-לג השמן; והניף אתם הכהן תנופה, לפני יהוה.  יד,כה ושחט, את-כבש האשם, ולקח הכהן מדם האשם, ונתן על-תנוך אזן-המטהר הימנית; ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית.  יד,כו ומן-השמן, יצק הכהן, על-כף הכהן, השמאלית.  יד,כז והזה הכהן, באצבעו הימנית, מן-השמן, אשר על-כפו השמאלית--שבע פעמים, לפני יהוה.  יד,כח ונתן הכהן מן-השמן אשר על-כפו, על-תנוך אזן המטהר הימנית, ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית--על-מקום, דם האשם.  יד,כט והנותר, מן-השמן אשר על-כף הכהן, יתן, על-ראש המטהר--לכפר עליו, לפני יהוה.  יד,ל ועשה את-האחד מן-התרים, או מן-בני היונה, מאשר תשיג, ידו.  יד,לא את אשר-תשיג ידו, את-האחד חטאת ואת-האחד עלה--על-המנחה; וכפר הכהן על המטהר, לפני יהוה.  יד,לב זאת תורת, אשר-בו נגע צרעת, אשר לא-תשיג ידו, בטהרתו.  {פ}

יד,לג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר.  יד,לד כי תבאו אל-ארץ כנען, אשר אני נתן לכם לאחזה; ונתתי נגע צרעת, בבית ארץ אחזתכם.  יד,לה ובא אשר-לו הבית, והגיד לכהן לאמר:  כנגע, נראה לי בבית.  יד,לו וצוה הכהן ופנו את-הבית, בטרם יבא הכהן לראות את-הנגע, ולא יטמא, כל-אשר בבית; ואחר כן יבא הכהן, לראות את-הבית.  יד,לז וראה את-הנגע, והנה הנגע בקירת הבית, שקערורת ירקרקת, או אדמדמת; ומראיהן שפל, מן-הקיר.  יד,לח ויצא הכהן מן-הבית, אל-פתח הבית; והסגיר את-הבית, שבעת ימים.  יד,לט ושב הכהן, ביום השביעי; וראה, והנה פשה הנגע בקירת הבית.  יד,מ וצוה, הכהן, וחלצו את-האבנים, אשר בהן הנגע; והשליכו אתהן אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא.  יד,מא ואת-הבית יקצע מבית, סביב; ושפכו, את-העפר אשר הקצו, אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא.  יד,מב ולקחו אבנים אחרות, והביאו אל-תחת האבנים; ועפר אחר יקח, וטח את-הבית.  יד,מג ואם-ישוב הנגע ופרח בבית, אחר חלץ את-האבנים, ואחרי הקצות את-הבית, ואחרי הטוח.  יד,מד ובא, הכהן, וראה, והנה פשה הנגע בבית--צרעת ממארת הוא בבית, טמא הוא.  יד,מה ונתץ את-הבית, את-אבניו ואת-עציו, ואת, כל-עפר הבית; והוציא אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא.  יד,מו והבא, אל-הבית, כל-ימי, הסגיר אתו--יטמא, עד-הערב.  יד,מז והשכב בבית, יכבס את-בגדיו; והאכל בבית, יכבס את-בגדיו.  יד,מח ואם-בא יבא הכהן, וראה והנה לא-פשה הנגע בבית, אחרי, הטח את-הבית--וטהר הכהן את-הבית, כי נרפא הנגע.  יד,מט ולקח לחטא את-הבית, שתי צפרים, ועץ ארז, ושני תולעת ואזב.  יד,נ ושחט, את-הצפר האחת, אל-כלי-חרש, על-מים חיים.  יד,נא ולקח את-עץ-הארז ואת-האזב ואת שני התולעת, ואת הצפר החיה, וטבל אתם בדם הצפר השחוטה, ובמים החיים; והזה אל-הבית, שבע פעמים.  יד,נב וחטא את-הבית--בדם הצפור, ובמים החיים; ובצפר החיה, ובעץ הארז ובאזב--ובשני התולעת.  יד,נג ושלח את-הצפר החיה, אל-מחוץ לעיר--אל-פני השדה; וכפר על-הבית, וטהר.  יד,נד זאת, התורה, לכל-נגע הצרעת, ולנתק.  יד,נה ולצרעת הבגד, ולבית.  יד,נו ולשאת ולספחת, ולבהרת.  יד,נז להורת, ביום הטמא וביום הטהר; זאת תורת, הצרעת.  {פ}

טו,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר.  טו,ב דברו אל-בני ישראל, ואמרתם אלהם:  איש איש, כי יהיה זב מבשרו--זובו, טמא הוא.  טו,ג וזאת תהיה טמאתו, בזובו:  רר בשרו את-זובו, או-החתים בשרו מזובו--טמאתו, הוא.  טו,ד כל-המשכב, אשר ישכב עליו הזב--יטמא; וכל-הכלי אשר-ישב עליו, יטמא.  טו,ה ואיש, אשר יגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,ו והישב, על-הכלי, אשר-ישב עליו, הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,ז והנגע, בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,ח וכי-ירק הזב, בטהור--וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,ט וכל-המרכב, אשר ירכב עליו הזב--יטמא.  טו,י וכל-הנגע, בכל אשר יהיה תחתיו--יטמא, עד-הערב; והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,יא וכל אשר יגע-בו הזב, וידיו לא-שטף במים--וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,יב וכלי-חרש אשר-יגע-בו הזב, ישבר; וכל-כלי-עץ--ישטף, במים.  טו,יג וכי-יטהר הזב, מזובו--וספר לו שבעת ימים לטהרתו, וכבס בגדיו; ורחץ בשרו במים חיים, וטהר.  טו,יד וביום השמיני, יקח-לו שתי תרים, או שני, בני יונה; ובא לפני יהוה, אל-פתח אהל מועד, ונתנם, אל-הכהן.  טו,טו ועשה אתם, הכהן--אחד חטאת, והאחד עלה; וכפר עליו הכהן לפני יהוה, מזובו.  {ס}

טו,טז ואיש, כי-תצא ממנו שכבת-זרע--ורחץ במים את-כל-בשרו, וטמא עד-הערב.  טו,יז וכל-בגד וכל-עור, אשר-יהיה עליו שכבת-זרע--וכבס במים, וטמא עד-הערב.  טו,יח ואשה, אשר ישכב איש אתה שכבת-זרע--ורחצו במים, וטמאו עד-הערב.  {פ}

טו,יט ואשה כי-תהיה זבה, דם יהיה זבה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנדתה, וכל-הנגע בה יטמא עד-הערב.  טו,כ וכל אשר תשכב עליו בנדתה, יטמא; וכל אשר-תשב עליו, יטמא.  טו,כא וכל-הנגע, במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,כב וכל-הנגע--בכל-כלי, אשר-תשב עליו:  יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,כג ואם על-המשכב הוא, או על-הכלי אשר-הוא ישבת-עליו--בנגעו-בו:  יטמא, עד-הערב.  טו,כד ואם שכב ישכב איש אתה, ותהי נדתה עליו--וטמא, שבעת ימים; וכל-המשכב אשר-ישכב עליו, יטמא.  {ס}

טו,כה ואשה כי-יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת-נדתה, או כי-תזוב, על-נדתה:  כל-ימי זוב טמאתה, כימי נדתה תהיה--טמאה הוא.  טו,כו כל-המשכב אשר-תשכב עליו, כל-ימי זובה--כמשכב נדתה, יהיה-לה; וכל-הכלי, אשר תשב עליו--טמא יהיה, כטמאת נדתה.  טו,כז וכל-הנוגע בם, יטמא; וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  טו,כח ואם-טהרה, מזובה--וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר.  טו,כט וביום השמיני, תקח-לה שתי תרים, או שני, בני יונה; והביאה אותם אל-הכהן, אל-פתח אהל מועד.  טו,ל ועשה הכהן את-האחד חטאת, ואת-האחד עלה; וכפר עליה הכהן לפני יהוה, מזוב טמאתה.  טו,לא והזרתם את-בני-ישראל, מטמאתם; ולא ימתו בטמאתם, בטמאם את-משכני אשר בתוכם.  טו,לב זאת תורת, הזב, ואשר תצא ממנו שכבת-זרע, לטמאה-בה.  טו,לג והדוה, בנדתה, והזב את-זובו, לזכר ולנקבה; ולאיש, אשר ישכב עם-טמאה.  {פ}

טז,א וידבר יהוה, אל-משה, אחרי מות, שני בני אהרן--בקרבתם לפני-יהוה, וימתו.  טז,ב ויאמר יהוה אל-משה, דבר אל-אהרן אחיך, ואל-יבא בכל-עת אל-הקדש, מבית לפרכת--אל-פני הכפרת אשר על-הארן, ולא ימות, כי בענן, אראה על-הכפרת.  טז,ג בזאת יבא אהרן, אל-הקדש:  בפר בן-בקר לחטאת, ואיל לעלה.  טז,ד כתנת-בד קדש ילבש, ומכנסי-בד יהיו על-בשרו, ובאבנט בד יחגר, ובמצנפת בד יצנף; בגדי-קדש הם, ורחץ במים את-בשרו ולבשם.  טז,ה ומאת, עדת בני ישראל, יקח שני-שעירי עזים, לחטאת; ואיל אחד, לעלה.  טז,ו והקריב אהרן את-פר החטאת, אשר-לו; וכפר בעדו, ובעד ביתו.  טז,ז ולקח, את-שני השעירם; והעמיד אתם לפני יהוה, פתח אהל מועד.  טז,ח ונתן אהרן על-שני השעירם, גרלות--גורל אחד ליהוה, וגורל אחד לעזאזל.  טז,ט והקריב אהרן את-השעיר, אשר עלה עליו הגורל ליהוה; ועשהו, חטאת.  טז,י והשעיר, אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, יעמד-חי לפני יהוה, לכפר עליו--לשלח אתו לעזאזל, המדברה.  טז,יא והקריב אהרן את-פר החטאת, אשר-לו, וכפר בעדו, ובעד ביתו; ושחט את-פר החטאת, אשר-לו.  טז,יב ולקח מלא-המחתה גחלי-אש מעל המזבח, מלפני יהוה, ומלא חפניו, קטרת סמים דקה; והביא, מבית לפרכת.  טז,יג ונתן את-הקטרת על-האש, לפני יהוה; וכסה ענן הקטרת, את-הכפרת אשר על-העדות--ולא ימות.  טז,יד ולקח מדם הפר, והזה באצבעו על-פני הכפרת קדמה; ולפני הכפרת, יזה שבע-פעמים מן-הדם--באצבעו.  טז,טו ושחט את-שעיר החטאת, אשר לעם, והביא את-דמו, אל-מבית לפרכת; ועשה את-דמו, כאשר עשה לדם הפר, והזה אתו על-הכפרת, ולפני הכפרת.  טז,טז וכפר על-הקדש, מטמאת בני ישראל, ומפשעיהם, לכל-חטאתם; וכן יעשה, לאהל מועד, השכן אתם, בתוך טמאתם.  טז,יז וכל-אדם לא-יהיה באהל מועד, בבאו לכפר בקדש--עד-צאתו; וכפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל-קהל ישראל.  טז,יח ויצא, אל-המזבח אשר לפני-יהוה--וכפר עליו; ולקח מדם הפר, ומדם השעיר, ונתן על-קרנות המזבח, סביב.  טז,יט והזה עליו מן-הדם באצבעו, שבע פעמים; וטהרו וקדשו, מטמאת בני ישראל.  טז,כ וכלה מכפר את-הקדש, ואת-אהל מועד ואת-המזבח; והקריב, את-השעיר החי.  טז,כא וסמך אהרן את-שתי ידו, על ראש השעיר החי, והתודה עליו את-כל-עונת בני ישראל, ואת-כל-פשעיהם לכל-חטאתם; ונתן אתם על-ראש השעיר, ושלח ביד-איש עתי המדברה.  טז,כב ונשא השעיר עליו את-כל-עונתם, אל-ארץ גזרה; ושלח את-השעיר, במדבר.  טז,כג ובא אהרן, אל-אהל מועד, ופשט את-בגדי הבד, אשר לבש בבאו אל-הקדש; והניחם, שם.  טז,כד ורחץ את-בשרו במים במקום קדוש, ולבש את-בגדיו; ויצא, ועשה את-עלתו ואת-עלת העם, וכפר בעדו, ובעד העם.  טז,כה ואת חלב החטאת, יקטיר המזבחה.  טז,כו והמשלח את-השעיר, לעזאזל--יכבס בגדיו, ורחץ את-בשרו במים; ואחרי-כן, יבוא אל-המחנה.  טז,כז ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת, אשר הובא את-דמם לכפר בקדש--יוציא, אל-מחוץ למחנה; ושרפו באש, את-ערתם ואת-בשרם ואת-פרשם.  טז,כח והשרף אתם--יכבס בגדיו, ורחץ את-בשרו במים; ואחרי-כן, יבוא אל-המחנה.  טז,כט והיתה לכם, לחקת עולם:  בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את-נפשתיכם, וכל-מלאכה לא תעשו--האזרח, והגר הגר בתוככם.  טז,ל כי-ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכל, חטאתיכם, לפני יהוה, תטהרו.  טז,לא שבת שבתון היא לכם, ועניתם את-נפשתיכם--חקת, עולם.  טז,לב וכפר הכהן אשר-ימשח אתו, ואשר ימלא את-ידו, לכהן, תחת אביו; ולבש את-בגדי הבד, בגדי הקדש.  טז,לג וכפר את-מקדש הקדש, ואת-אהל מועד ואת-המזבח יכפר; ועל הכהנים ועל-כל-עם הקהל, יכפר.  טז,לד והיתה-זאת לכם לחקת עולם, לכפר על-בני ישראל מכל-חטאתם--אחת, בשנה; ויעש, כאשר צוה יהוה את-משה.  {פ}

יז,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  יז,ב דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אליהם:  זה הדבר, אשר-צוה יהוה לאמר.  יז,ג איש איש, מבית ישראל, אשר ישחט שור או-כשב או-עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה.  יז,ד ואל-פתח אהל מועד, לא הביאו, להקריב קרבן ליהוה, לפני משכן יהוה--דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת האיש ההוא, מקרב עמו.  יז,ה למען אשר יביאו בני ישראל, את-זבחיהם אשר הם זבחים על-פני השדה, והביאם ליהוה אל-פתח אהל מועד, אל-הכהן; וזבחו זבחי שלמים, ליהוה--אותם.  יז,ו וזרק הכהן את-הדם על-מזבח יהוה, פתח אהל מועד; והקטיר החלב, לריח ניחח ליהוה.  יז,ז ולא-יזבחו עוד, את-זבחיהם, לשעירם, אשר הם זנים אחריהם:  חקת עולם תהיה-זאת להם, לדרתם.  יז,ח ואלהם תאמר--איש איש מבית ישראל, ומן-הגר אשר-יגור בתוכם:  אשר-יעלה עלה, או-זבח.  יז,ט ואל-פתח אהל מועד, לא יביאנו, לעשות אתו, ליהוה--ונכרת האיש ההוא, מעמיו.  יז,י ואיש איש מבית ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יאכל, כל-דם--ונתתי פני, בנפש האכלת את-הדם, והכרתי אתה, מקרב עמה.  יז,יא כי נפש הבשר, בדם הוא, ואני נתתיו לכם על-המזבח, לכפר על-נפשתיכם:  כי-הדם הוא, בנפש יכפר.  יז,יב על-כן אמרתי לבני ישראל, כל-נפש מכם לא-תאכל דם; והגר הגר בתוככם, לא-יאכל דם.  יז,יג ואיש איש מבני ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או-עוף, אשר יאכל--ושפך, את-דמו, וכסהו, בעפר.  יז,יד כי-נפש כל-בשר, דמו בנפשו הוא, ואמר לבני ישראל, דם כל-בשר לא תאכלו:  כי נפש כל-בשר דמו הוא, כל-אכליו יכרת.  יז,טו וכל-נפש, אשר תאכל נבלה וטרפה, באזרח, ובגר:  וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב--וטהר.  יז,טז ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ--ונשא, עונו.  {פ}

יח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  יח,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם:  אני, יהוה אלהיכם.  יח,ג כמעשה ארץ-מצרים אשר ישבתם-בה, לא תעשו; וכמעשה ארץ-כנען אשר אני מביא אתכם שמה, לא תעשו, ובחקתיהם, לא תלכו.  יח,ד את-משפטי תעשו ואת-חקתי תשמרו, ללכת בהם:  אני, יהוה אלהיכם.  יח,ה ושמרתם את-חקתי ואת-משפטי, אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:  אני, יהוה.  {ס}

יח,ו איש איש אל-כל-שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה:  אני, יהוה.  {ס}

יח,ז ערות אביך וערות אמך, לא תגלה:  אמך הוא, לא תגלה ערותה.  {ס}

יח,ח ערות אשת-אביך, לא תגלה:  ערות אביך, הוא.  {ס}

יח,ט ערות אחותך בת-אביך, או בת-אמך, מולדת בית, או מולדת חוץ--לא תגלה, ערותן.  {ס}

יח,י ערות בת-בנך או בת-בתך, לא תגלה ערותן:  כי ערותך, הנה.  {ס}

יח,יא ערות בת-אשת אביך מולדת אביך, אחותך הוא--לא תגלה, ערותה.  {ס}

יח,יב ערות אחות-אביך, לא תגלה:  שאר אביך, הוא.  {ס}

יח,יג ערות אחות-אמך, לא תגלה:  כי-שאר אמך, הוא.  {ס}

יח,יד ערות אחי-אביך, לא תגלה:  אל-אשתו לא תקרב, דדתך הוא.  {ס}

יח,טו ערות כלתך, לא תגלה:  אשת בנך הוא, לא תגלה ערותה.  {ס}

יח,טז ערות אשת-אחיך, לא תגלה:  ערות אחיך, הוא.  {ס}

יח,יז ערות אשה ובתה, לא תגלה:  את-בת-בנה ואת-בת-בתה, לא תקח לגלות ערותה--שארה הנה, זמה הוא.  יח,יח ואשה אל-אחתה, לא תקח:  לצרר, לגלות ערותה עליה--בחייה.  יח,יט ואל-אשה, בנדת טמאתה--לא תקרב, לגלות ערותה.  יח,כ ואל-אשת, עמיתך--לא-תתן שכבתך, לזרע:  לטמאה-בה.  יח,כא ומזרעך לא-תתן, להעביר למלך; ולא תחלל את-שם אלהיך, אני יהוה.  יח,כב ואת-זכר--לא תשכב, משכבי אשה:  תועבה, הוא.  יח,כג ובכל-בהמה לא-תתן שכבתך, לטמאה-בה; ואשה, לא-תעמד לפני בהמה לרבעה--תבל הוא.  יח,כד אל-תטמאו, בכל-אלה:  כי בכל-אלה נטמאו הגוים, אשר-אני משלח מפניכם.  יח,כה ותטמא הארץ, ואפקד עונה עליה; ותקא הארץ, את-ישביה.  יח,כו ושמרתם אתם, את-חקתי ואת-משפטי, ולא תעשו, מכל התועבת האלה:  האזרח, והגר הגר בתוככם.  יח,כז כי את-כל-התועבת האל, עשו אנשי-הארץ אשר לפניכם; ותטמא, הארץ.  יח,כח ולא-תקיא הארץ אתכם, בטמאכם אתה, כאשר קאה את-הגוי, אשר לפניכם.  יח,כט כי כל-אשר יעשה, מכל התועבת האלה--ונכרתו הנפשות העשת, מקרב עמם.  יח,ל ושמרתם את-משמרתי, לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם, ולא תטמאו, בהם:  אני, יהוה אלהיכם.  {פ}

יט,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  יט,ב דבר אל-כל-עדת בני-ישראל, ואמרת אלהם--קדשים תהיו:  כי קדוש, אני יהוה אלהיכם.  יט,ג איש אמו ואביו תיראו, ואת-שבתתי תשמרו:  אני, יהוה אלהיכם.  יט,ד אל-תפנו, אל-האלילם, ואלהי מסכה, לא תעשו לכם:  אני, יהוה אלהיכם.  יט,ה וכי תזבחו זבח שלמים, ליהוה--לרצנכם, תזבחהו.  יט,ו ביום זבחכם יאכל, וממחרת; והנותר עד-יום השלישי, באש ישרף.  יט,ז ואם האכל יאכל, ביום השלישי--פגול הוא, לא ירצה.  יט,ח ואכליו עונו ישא, כי-את-קדש יהוה חלל; ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה.  יט,ט ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצר; ולקט קצירך, לא תלקט.  יט,י וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט:  לעני ולגר תעזב אתם, אני יהוה אלהיכם.  יט,יא לא, תגנבו; ולא-תכחשו ולא-תשקרו, איש בעמיתו.  יט,יב ולא-תשבעו בשמי, לשקר:  וחללת את-שם אלהיך, אני יהוה.  יט,יג לא-תעשק את-רעך, ולא תגזל; לא-תלין פעלת שכיר, אתך--עד-בקר.  יט,יד לא-תקלל חרש--ולפני עור, לא תתן מכשל; ויראת מאלהיך, אני יהוה.  יט,טו לא-תעשו עול, במשפט--לא-תשא פני-דל, ולא תהדר פני גדול:  בצדק, תשפט עמיתך.  יט,טז לא-תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על-דם רעך:  אני, יהוה.  יט,יז לא-תשנא את-אחיך, בלבבך; הוכח תוכיח את-עמיתך, ולא-תשא עליו חטא.  יט,יח לא-תקם ולא-תטר את-בני עמך, ואהבת לרעך כמוך:  אני, יהוה.  יט,יט את-חקתי, תשמרו--בהמתך לא-תרביע כלאים, שדך לא-תזרע כלאים; ובגד כלאים שעטנז, לא יעלה עליך.  יט,כ ואיש כי-ישכב את-אשה שכבת-זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש, והפדה לא נפדתה, או חפשה לא נתן-לה--בקרת תהיה לא יומתו, כי-לא חפשה.  יט,כא והביא את-אשמו ליהוה, אל-פתח אהל מועד--איל, אשם.  יט,כב וכפר עליו הכהן באיל האשם, לפני יהוה, על-חטאתו, אשר חטא; ונסלח לו, מחטאתו אשר חטא.  {פ}

יט,כג וכי-תבאו אל-הארץ, ונטעתם כל-עץ מאכל--וערלתם ערלתו, את-פריו; שלש שנים, יהיה לכם ערלים--לא יאכל.  יט,כד ובשנה, הרביעת, יהיה, כל-פריו--קדש הלולים, ליהוה.  יט,כה ובשנה החמישת, תאכלו את-פריו, להוסיף לכם, תבואתו:  אני, יהוה אלהיכם.  יט,כו לא תאכלו, על-הדם; לא תנחשו, ולא תעוננו.  יט,כז לא תקפו, פאת ראשכם; ולא תשחית, את פאת זקנך.  יט,כח ושרט לנפש, לא תתנו בבשרכם, וכתבת קעקע, לא תתנו בכם:  אני, יהוה.  יט,כט אל-תחלל את-בתך, להזנותה; ולא-תזנה הארץ, ומלאה הארץ זמה.  יט,ל את-שבתתי תשמרו, ומקדשי תיראו:  אני, יהוה.  יט,לא אל-תפנו אל-האבת ואל-הידענים, אל-תבקשו לטמאה בהם:  אני, יהוה אלהיכם.  יט,לב מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן; ויראת מאלהיך, אני יהוה.  {ס}

יט,לג וכי-יגור אתך גר, בארצכם--לא תונו, אתו.  יט,לד כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך--כי-גרים הייתם, בארץ מצרים:  אני, יהוה אלהיכם.  יט,לה לא-תעשו עול, במשפט, במדה, במשקל ובמשורה.  יט,לו מאזני צדק אבני-צדק, איפת צדק והין צדק--יהיה לכם:  אני יהוה אלהיכם, אשר-הוצאתי אתכם מארץ מצרים.  יט,לז ושמרתם את-כל-חקתי ואת-כל-משפטי, ועשיתם אתם:  אני, יהוה.  {פ}

כ,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כ,ב ואל-בני ישראל, תאמר, איש איש מבני ישראל ומן-הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך, מות יומת; עם הארץ, ירגמהו באבן.  כ,ג ואני אתן את-פני, באיש ההוא, והכרתי אתו, מקרב עמו:  כי מזרעו, נתן למלך--למען טמא את-מקדשי, ולחלל את-שם קדשי.  כ,ד ואם העלם יעלימו עם הארץ את-עיניהם, מן-האיש ההוא, בתתו מזרעו, למלך--לבלתי, המית אתו.  כ,ה ושמתי אני את-פני באיש ההוא, ובמשפחתו; והכרתי אתו ואת כל-הזנים אחריו, לזנות אחרי המלך--מקרב עמם.  כ,ו והנפש, אשר תפנה אל-האבת ואל-הידענים, לזנת, אחריהם--ונתתי את-פני בנפש ההוא, והכרתי אתו מקרב עמו.  כ,ז והתקדשתם--והייתם, קדשים:  כי אני יהוה, אלהיכם.  כ,ח ושמרתם, את-חקתי, ועשיתם, אתם:  אני יהוה, מקדשכם.  כ,ט כי-איש איש, אשר יקלל את-אביו ואת-אמו--מות יומת:  אביו ואמו קלל, דמיו בו.  כ,י ואיש, אשר ינאף את-אשת איש, אשר ינאף, את-אשת רעהו--מות-יומת הנאף, והנאפת.  כ,יא ואיש, אשר ישכב את-אשת אביו--ערות אביו, גלה; מות-יומתו שניהם, דמיהם בם.  כ,יב ואיש, אשר ישכב את-כלתו--מות יומתו, שניהם:  תבל עשו, דמיהם בם.  כ,יג ואיש, אשר ישכב את-זכר משכבי אשה--תועבה עשו, שניהם; מות יומתו, דמיהם בם.  כ,יד ואיש, אשר יקח את-אשה ואת-אמה--זמה הוא; באש ישרפו אתו, ואתהן, ולא-תהיה זמה, בתוככם.  כ,טו ואיש, אשר יתן שכבתו בבהמה--מות יומת; ואת-הבהמה, תהרגו.  כ,טז ואשה, אשר תקרב אל-כל-בהמה לרבעה אתה--והרגת את-האשה, ואת-הבהמה; מות יומתו, דמיהם בם.  כ,יז ואיש אשר-יקח את-אחתו בת-אביו או בת-אמו וראה את-ערותה והיא-תראה את-ערותו, חסד הוא--ונכרתו, לעיני בני עמם; ערות אחתו גלה, עונו ישא.  כ,יח ואיש אשר-ישכב את-אשה דוה, וגלה את-ערותה את-מקרה הערה, והוא, גלתה את-מקור דמיה--ונכרתו שניהם, מקרב עמם.  כ,יט וערות אחות אמך ואחות אביך, לא תגלה:  כי את-שארו הערה, עונם ישאו.  כ,כ ואיש, אשר ישכב את-דדתו--ערות דדו, גלה; חטאם ישאו, ערירים ימתו.  כ,כא ואיש, אשר יקח את-אשת אחיו--נדה הוא; ערות אחיו גלה, ערירים יהיו.  כ,כב ושמרתם את-כל-חקתי ואת-כל-משפטי, ועשיתם אתם; ולא-תקיא אתכם, הארץ, אשר אני מביא אתכם שמה, לשבת בה.  כ,כג ולא תלכו בחקת הגוי, אשר-אני משלח מפניכם:  כי את-כל-אלה עשו, ואקץ בם.  כ,כד ואמר לכם, אתם תירשו את-אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אתה, ארץ זבת חלב ודבש:  אני יהוה אלהיכם, אשר-הבדלתי אתכם מן-העמים.  כ,כה והבדלתם בין-הבהמה הטהרה, לטמאה, ובין-העוף הטמא, לטהר; ולא-תשקצו את-נפשתיכם בבהמה ובעוף, ובכל אשר תרמש האדמה, אשר-הבדלתי לכם, לטמא.  כ,כו והייתם לי קדשים, כי קדוש אני יהוה; ואבדל אתכם מן-העמים, להיות לי.  כ,כז ואיש או-אשה, כי-יהיה בהם אוב או ידעני--מות יומתו; באבן ירגמו אתם, דמיהם בם.  {פ}

כא,א ויאמר יהוה אל-משה, אמר אל-הכהנים בני אהרן; ואמרת אלהם, לנפש לא-יטמא בעמיו.  כא,ב כי, אם-לשארו, הקרב, אליו:  לאמו ולאביו, ולבנו ולבתו ולאחיו.  כא,ג ולאחתו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא-היתה לאיש--לה, יטמא.  כא,ד לא יטמא, בעל בעמיו--להחלו.  כא,ה לא-יקרחה (יקרחו) קרחה בראשם, ופאת זקנם לא יגלחו; ובבשרם--לא ישרטו, שרטת.  כא,ו קדשים יהיו, לאלהיהם, ולא יחללו, שם אלהיהם:  כי את-אשי יהוה לחם אלהיהם, הם מקריבם--והיו קדש.  כא,ז אשה זנה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו:  כי-קדש הוא, לאלהיו.  כא,ח וקדשתו--כי-את-לחם אלהיך, הוא מקריב; קדש, יהיה-לך--כי קדוש, אני יהוה מקדשכם.  כא,ט ובת איש כהן, כי תחל לזנות--את-אביה היא מחללת, באש תשרף.  {ס}

כא,י והכהן הגדול מאחיו אשר-יוצק על-ראשו שמן המשחה, ומלא את-ידו, ללבש, את-הבגדים--את-ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרם.  כא,יא ועל כל-נפשת מת, לא יבא:  לאביו ולאמו, לא יטמא.  כא,יב ומן-המקדש, לא יצא, ולא יחלל, את מקדש אלהיו:  כי נזר שמן משחת אלהיו, עליו--אני יהוה.  כא,יג והוא, אשה בבתוליה יקח.  כא,יד אלמנה וגרושה וחללה זנה, את-אלה לא יקח:  כי אם-בתולה מעמיו, יקח אשה.  כא,טו ולא-יחלל זרעו, בעמיו:  כי אני יהוה, מקדשו.  {ס}

כא,טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כא,יז דבר אל-אהרן, לאמר:  איש מזרעך לדרתם, אשר יהיה בו מום--לא יקרב, להקריב לחם אלהיו.  כא,יח כי כל-איש אשר-בו מום, לא יקרב:  איש עור או פסח, או חרם או שרוע.  כא,יט או איש, אשר-יהיה בו שבר רגל, או, שבר יד.  כא,כ או-גבן או-דק, או תבלל בעינו, או גרב או ילפת, או מרוח אשך.  כא,כא כל-איש אשר-בו מום, מזרע אהרן הכהן--לא יגש, להקריב את-אשי יהוה:  מום בו--את לחם אלהיו, לא יגש להקריב.  כא,כב לחם אלהיו, מקדשי הקדשים, ומן-הקדשים, יאכל.  כא,כג אך אל-הפרכת לא יבא, ואל-המזבח לא יגש--כי-מום בו; ולא יחלל את-מקדשי, כי אני יהוה מקדשם.  כא,כד וידבר משה, אל-אהרן ואל-בניו, ואל-כל-בני, ישראל.  {פ}

כב,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כב,ב דבר אל-אהרן ואל-בניו, וינזרו מקדשי בני-ישראל, ולא יחללו, את-שם קדשי--אשר הם מקדשים לי, אני יהוה.  כב,ג אמר אלהם, לדרתיכם כל-איש אשר-יקרב מכל-זרעכם אל-הקדשים אשר יקדישו בני-ישראל ליהוה, וטמאתו, עליו:  ונכרתה הנפש ההוא, מלפני--אני יהוה.  כב,ד איש איש מזרע אהרן, והוא צרוע או זב--בקדשים לא יאכל, עד אשר יטהר; והנגע, בכל-טמא-נפש, או איש, אשר-תצא ממנו שכבת-זרע.  כב,ה או-איש אשר יגע, בכל-שרץ אשר יטמא-לו; או באדם אשר יטמא-לו, לכל טמאתו.  כב,ו נפש אשר תגע-בו, וטמאה עד-הערב; ולא יאכל מן-הקדשים, כי אם-רחץ בשרו במים.  כב,ז ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן-הקדשים, כי לחמו הוא.  כב,ח נבלה וטרפה לא יאכל, לטמאה-בה:  אני, יהוה.  כב,ט ושמרו את-משמרתי, ולא-ישאו עליו חטא, ומתו בו, כי יחללהו:  אני יהוה, מקדשם.  כב,י וכל-זר, לא-יאכל קדש; תושב כהן ושכיר, לא-יאכל קדש.  כב,יא וכהן, כי-יקנה נפש קנין כספו--הוא, יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו.  כב,יב ובת-כהן--כי תהיה, לאיש זר:  הוא, בתרומת הקדשים לא תאכל.  כב,יג ובת-כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל-בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל-זר, לא-יאכל בו.  כב,יד ואיש, כי-יאכל קדש בשגגה--ויסף חמשיתו עליו, ונתן לכהן את-הקדש.  כב,טו ולא יחללו, את-קדשי בני ישראל--את אשר-ירימו, ליהוה.  כב,טז והשיאו אותם עון אשמה, באכלם את-קדשיהם:  כי אני יהוה, מקדשם.  {פ}

כב,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כב,יח דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אלהם:  איש איש מבית ישראל ומן-הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו לכל-נדריהם ולכל-נדבותם, אשר-יקריבו ליהוה, לעלה.  כב,יט לרצנכם:  תמים זכר--בבקר, בכשבים ובעזים.  כב,כ כל אשר-בו מום, לא תקריבו:  כי-לא לרצון, יהיה לכם.  כב,כא ואיש, כי-יקריב זבח-שלמים ליהוה, לפלא-נדר או לנדבה, בבקר או בצאן--תמים יהיה לרצון, כל-מום לא יהיה-בו.  כב,כב עורת או שבור או-חרוץ או-יבלת, או גרב או ילפת--לא-תקריבו אלה, ליהוה; ואשה, לא-תתנו מהם על-המזבח--ליהוה.  כב,כג ושור ושה, שרוע וקלוט--נדבה תעשה אתו, ולנדר לא ירצה.  כב,כד ומעוך וכתות ונתוק וכרות, לא תקריבו ליהוה; ובארצכם, לא תעשו.  כב,כה ומיד בן-נכר, לא תקריבו את-לחם אלהיכם--מכל-אלה:  כי משחתם בהם מום בם, לא ירצו לכם.  {ס}

כב,כו וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כב,כז שור או-כשב או-עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו; ומיום השמיני, והלאה, ירצה, לקרבן אשה ליהוה.  כב,כח ושור, או-שה--אתו ואת-בנו, לא תשחטו ביום אחד.  כב,כט וכי-תזבחו זבח-תודה, ליהוה--לרצנכם, תזבחו.  כב,ל ביום ההוא יאכל, לא-תותירו ממנו עד-בקר:  אני, יהוה.  כב,לא ושמרתם, מצותי, ועשיתם, אתם:  אני, יהוה.  כב,לב ולא תחללו, את-שם קדשי, ונקדשתי, בתוך בני ישראל:  אני יהוה, מקדשכם.  כב,לג המוציא אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלהים:  אני, יהוה.  {פ}

כג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כג,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, מועדי יהוה, אשר-תקראו אתם מקראי קדש--אלה הם, מועדי.  כג,ג ששת ימים, תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא-קדש, כל-מלאכה לא תעשו:  שבת הוא ליהוה, בכל מושבתיכם.  {פ}

כג,ד אלה מועדי יהוה, מקראי קדש, אשר-תקראו אתם, במועדם.  כג,ה בחדש הראשון, בארבעה עשר לחדש--בין הערבים:  פסח, ליהוה.  כג,ו ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות ליהוה:  שבעת ימים, מצות תאכלו.  כג,ז ביום, הראשון, מקרא-קדש, יהיה לכם; כל-מלאכת עבדה, לא תעשו.  כג,ח והקרבתם אשה ליהוה, שבעת ימים; ביום השביעי מקרא-קדש, כל-מלאכת עבדה לא תעשו.  {פ}

כג,ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כג,י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, כי-תבאו אל-הארץ אשר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירה--והבאתם את-עמר ראשית קצירכם, אל-הכהן.  כג,יא והניף את-העמר לפני יהוה, לרצנכם; ממחרת, השבת, יניפנו, הכהן.  כג,יב ועשיתם, ביום הניפכם את-העמר, כבש תמים בן-שנתו לעלה, ליהוה.  כג,יג ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן, אשה ליהוה--ריח ניחח; ונסכה יין, רביעת ההין.  כג,יד ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד-עצם היום הזה--עד הביאכם, את-קרבן אלהיכם:  חקת עולם לדרתיכם, בכל משבתיכם.  {ס}

כג,טו וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה:  שבע שבתות, תמימת תהיינה.  כג,טז עד ממחרת השבת השביעת, תספרו חמשים יום; והקרבתם מנחה חדשה, ליהוה.  כג,יז ממושבתיכם תביאו לחם תנופה, שתים שני עשרנים--סלת תהיינה, חמץ תאפינה:  בכורים, ליהוה.  כג,יח והקרבתם על-הלחם, שבעת כבשים תמימם בני שנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שנים:  יהיו עלה, ליהוה, ומנחתם ונסכיהם, אשה ריח-ניחח ליהוה.  כג,יט ועשיתם שעיר-עזים אחד, לחטאת; ושני כבשים בני שנה, לזבח שלמים.  כג,כ והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני יהוה, על-שני, כבשים; קדש יהיו ליהוה, לכהן.  כג,כא וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדש יהיה לכם--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו:  חקת עולם בכל-מושבתיכם, לדרתיכם.  כג,כב ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם, אני יהוה אלהיכם.  {פ}

כג,כג וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כג,כד דבר אל-בני ישראל, לאמר:  בחדש השביעי באחד לחדש, יהיה לכם שבתון--זכרון תרועה, מקרא-קדש.  כג,כה כל-מלאכת עבדה, לא תעשו; והקרבתם אשה, ליהוה.  {ס}

כג,כו וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כג,כז אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא, מקרא-קדש יהיה לכם, ועניתם, את-נפשתיכם; והקרבתם אשה, ליהוה.  כג,כח וכל-מלאכה לא תעשו, בעצם היום הזה:  כי יום כפרים, הוא, לכפר עליכם, לפני יהוה אלהיכם.  כג,כט כי כל-הנפש אשר לא-תענה, בעצם היום הזה--ונכרתה, מעמיה.  כג,ל וכל-הנפש, אשר תעשה כל-מלאכה, בעצם, היום הזה--והאבדתי את-הנפש ההוא, מקרב עמה.  כג,לא כל-מלאכה, לא תעשו:  חקת עולם לדרתיכם, בכל משבתיכם.  כג,לב שבת שבתון הוא לכם, ועניתם את-נפשתיכם; בתשעה לחדש, בערב--מערב עד-ערב, תשבתו שבתכם.  {פ}

כג,לג וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כג,לד דבר אל-בני ישראל, לאמר:  בחמשה עשר יום, לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים, ליהוה.  כג,לה ביום הראשון, מקרא-קדש; כל-מלאכת עבדה, לא תעשו.  כג,לו שבעת ימים, תקריבו אשה ליהוה; ביום השמיני מקרא-קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה, עצרת הוא--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו.  כג,לז אלה מועדי יהוה, אשר-תקראו אתם מקראי קדש:  להקריב אשה ליהוה, עלה ומנחה זבח ונסכים--דבר-יום ביומו.  כג,לח מלבד, שבתת יהוה; ומלבד מתנותיכם, ומלבד כל-נדריכם ומלבד כל-נדבתיכם, אשר תתנו, ליהוה.  כג,לט אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את-תבואת הארץ, תחגו את-חג-יהוה, שבעת ימים; ביום הראשון שבתון, וביום השמיני שבתון.  כג,מ ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפת תמרים, וענף עץ-עבת, וערבי-נחל; ושמחתם, לפני יהוה אלהיכם--שבעת ימים.  כג,מא וחגתם אתו חג ליהוה, שבעת ימים בשנה:  חקת עולם לדרתיכם, בחדש השביעי תחגו אתו.  כג,מב בסכת תשבו, שבעת ימים; כל-האזרח, בישראל, ישבו, בסכת.  כג,מג למען, ידעו דרתיכם, כי בסכות הושבתי את-בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים:  אני, יהוה אלהיכם.  כג,מד וידבר משה, את-מעדי יהוה, אל-בני, ישראל.  {פ}

כד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כד,ב צו את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור:  להעלת נר, תמיד.  כד,ג מחוץ לפרכת העדת באהל מועד, יערך אתו אהרן מערב עד-בקר לפני יהוה--תמיד:  חקת עולם, לדרתיכם.  כד,ד על המנרה הטהרה, יערך את-הנרות, לפני יהוה, תמיד.  {פ}

כד,ה ולקחת סלת--ואפית אתה, שתים עשרה חלות; שני, עשרנים, יהיה, החלה האחת.  כד,ו ושמת אותם שתים מערכות, שש המערכת, על השלחן הטהר, לפני יהוה.  כד,ז ונתת על-המערכת, לבנה זכה; והיתה ללחם לאזכרה, אשה ליהוה.  כד,ח ביום השבת ביום השבת, יערכנו לפני יהוה--תמיד:  מאת בני-ישראל, ברית עולם.  כד,ט והיתה לאהרן ולבניו, ואכלהו במקום קדש:  כי קדש קדשים הוא לו, מאשי יהוה--חק-עולם.  {ס}

כד,י ויצא, בן-אשה ישראלית, והוא בן-איש מצרי, בתוך בני ישראל; וינצו, במחנה, בן הישראלית, ואיש הישראלי.  כד,יא ויקב בן-האשה הישראלית את-השם, ויקלל, ויביאו אתו, אל-משה; ושם אמו שלמית בת-דברי, למטה-דן.  כד,יב ויניחהו, במשמר, לפרש להם, על-פי יהוה.  {פ}

כד,יג וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כד,יד הוצא את-המקלל, אל-מחוץ למחנה, וסמכו כל-השמעים את-ידיהם, על-ראשו; ורגמו אתו, כל-העדה.  כד,טו ואל-בני ישראל, תדבר לאמר:  איש איש כי-יקלל אלהיו, ונשא חטאו.  כד,טז ונקב שם-יהוה מות יומת, רגום ירגמו-בו כל-העדה:  כגר, כאזרח--בנקבו-שם, יומת.  כד,יז ואיש, כי יכה כל-נפש אדם--מות, יומת.  כד,יח ומכה נפש-בהמה, ישלמנה--נפש, תחת נפש.  כד,יט ואיש, כי-יתן מום בעמיתו--כאשר עשה, כן יעשה לו.  כד,כ שבר, תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן--כאשר יתן מום באדם, כן ינתן בו.  כד,כא ומכה בהמה, ישלמנה; ומכה אדם, יומת.  כד,כב משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה:  כי אני יהוה, אלהיכם.  כד,כג וידבר משה, אל-בני ישראל, ויוציאו את-המקלל אל-מחוץ למחנה, וירגמו אתו אבן; ובני-ישראל עשו, כאשר צוה יהוה את-משה.  {פ}

כה,א וידבר יהוה אל-משה, בהר סיני לאמר.  כה,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, כי תבאו אל-הארץ, אשר אני נתן לכם--ושבתה הארץ, שבת ליהוה.  כה,ג שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמר כרמך; ואספת, את-תבואתה.  כה,ד ובשנה השביעת, שבת שבתון יהיה לארץ--שבת, ליהוה:  שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמר.  כה,ה את ספיח קצירך לא תקצור, ואת-ענבי נזירך לא תבצר:  שנת שבתון, יהיה לארץ.  כה,ו והיתה שבת הארץ לכם, לאכלה--לך, ולעבדך ולאמתך; ולשכירך, ולתושבך, הגרים, עמך.  כה,ז ולבהמתך--ולחיה, אשר בארצך:  תהיה כל-תבואתה, לאכל.  {ס}

כה,ח וספרת לך, שבע שבתת שנים--שבע שנים, שבע פעמים; והיו לך, ימי שבע שבתת השנים, תשע וארבעים, שנה.  כה,ט והעברת שופר תרועה, בחדש השבעי, בעשור, לחדש; ביום, הכפרים, תעבירו שופר, בכל-ארצכם.  כה,י וקדשתם, את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ, לכל-ישביה; יובל הוא, תהיה לכם, ושבתם איש אל-אחזתו, ואיש אל-משפחתו תשבו.  כה,יא יובל הוא, שנת החמשים שנה--תהיה לכם; לא תזרעו--ולא תקצרו את-ספיחיה, ולא תבצרו את-נזריה.  כה,יב כי יובל הוא, קדש תהיה לכם; מן-השדה--תאכלו, את-תבואתה.  כה,יג בשנת היובל, הזאת, תשבו, איש אל-אחזתו.  כה,יד וכי-תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל-תונו, איש את-אחיו.  כה,טו במספר שנים אחר היובל, תקנה מאת עמיתך; במספר שני-תבואת, ימכר-לך.  כה,טז לפי רב השנים, תרבה מקנתו, ולפי מעט השנים, תמעיט מקנתו:  כי מספר תבואת, הוא מכר לך.  כה,יז ולא תונו איש את-עמיתו, ויראת מאלהיך:  כי אני יהוה, אלהיכם.  כה,יח ועשיתם, את-חקתי, ואת-משפטי תשמרו, ועשיתם אתם--וישבתם על-הארץ, לבטח.  כה,יט ונתנה הארץ פריה, ואכלתם לשבע; וישבתם לבטח, עליה.  כה,כ וכי תאמרו, מה-נאכל בשנה השביעת:  הן לא נזרע, ולא נאסף את-תבואתנו.  כה,כא וצויתי את-ברכתי לכם, בשנה הששית; ועשת, את-התבואה, לשלש, השנים.  כה,כב וזרעתם, את השנה השמינת, ואכלתם, מן-התבואה ישן; עד השנה התשיעת, עד-בוא תבואתה--תאכלו, ישן.  כה,כג והארץ, לא תמכר לצמתת--כי-לי, הארץ:  כי-גרים ותושבים אתם, עמדי.  כה,כד ובכל, ארץ אחזתכם, גאלה, תתנו לארץ.  {ס}

כה,כה כי-ימוך אחיך, ומכר מאחזתו--ובא גאלו, הקרב אליו, וגאל, את ממכר אחיו.  כה,כו ואיש, כי לא יהיה-לו גאל, והשיגה ידו, ומצא כדי גאלתו.  כה,כז וחשב, את-שני ממכרו, והשיב את-העדף, לאיש אשר מכר-לו; ושב, לאחזתו.  כה,כח ואם לא-מצאה ידו, די השיב לו--והיה ממכרו ביד הקנה אתו, עד שנת היובל; ויצא, ביבל, ושב, לאחזתו.  {ס}

כה,כט ואיש, כי-ימכר בית-מושב עיר חומה--והיתה גאלתו, עד-תם שנת ממכרו:  ימים, תהיה גאלתו.  כה,ל ואם לא-יגאל, עד-מלאת לו שנה תמימה--וקם הבית אשר-בעיר אשר-לא (לו) חמה לצמיתת לקנה אתו, לדרתיו:  לא יצא, ביבל.  כה,לא ובתי החצרים, אשר אין-להם חמה סביב--על-שדה הארץ, יחשב:  גאלה, תהיה-לו, וביבל, יצא.  כה,לב וערי, הלוים--בתי, ערי אחזתם:  גאלת עולם, תהיה ללוים.  כה,לג ואשר יגאל מן-הלוים, ויצא ממכר-בית ועיר אחזתו ביבל:  כי בתי ערי הלוים, הוא אחזתם, בתוך, בני ישראל.  כה,לד ושדה מגרש עריהם, לא ימכר:  כי-אחזת עולם הוא, להם.  {ס}

כה,לה וכי-ימוך אחיך, ומטה ידו עמך--והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך.  כה,לו אל-תקח מאתו נשך ותרבית, ויראת מאלהיך; וחי אחיך, עמך.  כה,לז את-כספך--לא-תתן לו, בנשך; ובמרבית, לא-תתן אכלך.  כה,לח אני, יהוה אלהיכם, אשר-הוצאתי אתכם, מארץ מצרים--לתת לכם את-ארץ כנען, להיות לכם לאלהים.  {ס}

כה,לט וכי-ימוך אחיך עמך, ונמכר-לך--לא-תעבד בו, עבדת עבד.  כה,מ כשכיר כתושב, יהיה עמך; עד-שנת היבל, יעבד עמך.  כה,מא ויצא, מעמך--הוא, ובניו עמו; ושב, אל-משפחתו, ואל-אחזת אבתיו, ישוב.  כה,מב כי-עבדי הם, אשר-הוצאתי אתם מארץ מצרים; לא ימכרו, ממכרת עבד.  כה,מג לא-תרדה בו, בפרך; ויראת, מאלהיך.  כה,מד ועבדך ואמתך, אשר יהיו-לך:  מאת הגוים, אשר סביבתיכם--מהם תקנו, עבד ואמה.  כה,מה וגם מבני התושבים הגרים עמכם, מהם תקנו, וממשפחתם אשר עמכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם, לאחזה.  כה,מו והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם, לרשת אחזה--לעלם, בהם תעבדו; ובאחיכם בני-ישראל איש באחיו, לא-תרדה בו בפרך.  {ס}

כה,מז וכי תשיג, יד גר ותושב עמך, ומך אחיך, עמו; ונמכר, לגר תושב עמך, או לעקר, משפחת גר.  כה,מח אחרי נמכר, גאלה תהיה-לו:  אחד מאחיו, יגאלנו.  כה,מט או-דדו או בן-דדו, יגאלנו, או-משאר בשרו ממשפחתו, יגאלנו; או-השיגה ידו, ונגאל.  כה,נ וחשב, עם-קנהו, משנת המכרו לו, עד שנת היבל; והיה כסף ממכרו, במספר שנים, כימי שכיר, יהיה עמו.  כה,נא אם-עוד רבות, בשנים--לפיהן ישיב גאלתו, מכסף מקנתו.  כה,נב ואם-מעט נשאר בשנים, עד-שנת היבל--וחשב-לו; כפי שניו, ישיב את-גאלתו.  כה,נג כשכיר שנה בשנה, יהיה עמו; לא-ירדנו בפרך, לעיניך.  כה,נד ואם-לא יגאל, באלה--ויצא בשנת היבל, הוא ובניו עמו.  כה,נה כי-לי בני-ישראל, עבדים--עבדי הם, אשר-הוצאתי אותם מארץ מצרים:  אני, יהוה אלהיכם.  כו,א לא-תעשו לכם אלילם, ופסל ומצבה לא-תקימו לכם, ואבן משכית לא תתנו בארצכם, להשתחות עליה:  כי אני יהוה, אלהיכם.  כו,ב את-שבתתי תשמרו, ומקדשי תיראו:  אני, יהוה.  {פ}

כו,ג אם-בחקתי, תלכו; ואת-מצותי תשמרו, ועשיתם אתם.  כו,ד ונתתי גשמיכם, בעתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו.  כו,ה והשיג לכם דיש את-בציר, ובציר ישיג את-זרע; ואכלתם לחמכם לשבע, וישבתם לבטח בארצכם.  כו,ו ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה, מן-הארץ, וחרב, לא-תעבר בארצכם.  כו,ז ורדפתם, את-איביכם; ונפלו לפניכם, לחרב.  כו,ח ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדפו; ונפלו איביכם לפניכם, לחרב.  כו,ט ופניתי אליכם--והפריתי אתכם, והרביתי אתכם; והקימתי את-בריתי, אתכם.  כו,י ואכלתם ישן, נושן; וישן, מפני חדש תוציאו.  כו,יא ונתתי משכני, בתוככם; ולא-תגעל נפשי, אתכם.  כו,יב והתהלכתי, בתוככם, והייתי לכם, לאלהים; ואתם, תהיו-לי לעם.  כו,יג אני יהוה אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, מהית להם, עבדים; ואשבר מטת עלכם, ואולך אתכם קוממיות.  {פ}

כו,יד ואם-לא תשמעו, לי; ולא תעשו, את כל-המצות האלה.  כו,טו ואם-בחקתי תמאסו, ואם את-משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את-כל-מצותי, להפרכם את-בריתי.  כו,טז אף-אני אעשה-זאת לכם, והפקדתי עליכם בהלה את-השחפת ואת-הקדחת, מכלות עינים, ומדיבת נפש; וזרעתם לריק זרעכם, ואכלהו איביכם.  כו,יז ונתתי פני בכם, ונגפתם לפני איביכם; ורדו בכם שנאיכם, ונסתם ואין-רדף אתכם.  כו,יח ואם-עד-אלה--לא תשמעו, לי:  ויספתי ליסרה אתכם, שבע על-חטאתיכם.  כו,יט ושברתי, את-גאון עזכם; ונתתי את-שמיכם כברזל, ואת-ארצכם כנחשה.  כו,כ ותם לריק, כחכם; ולא-תתן ארצכם, את-יבולה, ועץ הארץ, לא יתן פריו.  כו,כא ואם-תלכו עמי קרי, ולא תאבו לשמע לי--ויספתי עליכם מכה, שבע כחטאתיכם.  כו,כב והשלחתי בכם את-חית השדה, ושכלה אתכם, והכריתה את-בהמתכם, והמעיטה אתכם; ונשמו, דרכיכם.  כו,כג ואם-באלה--לא תוסרו, לי; והלכתם עמי, קרי.  כו,כד והלכתי אף-אני עמכם, בקרי; והכיתי אתכם גם-אני, שבע על-חטאתיכם.  כו,כה והבאתי עליכם חרב, נקמת נקם-ברית, ונאספתם, אל-עריכם; ושלחתי דבר בתוככם, ונתתם ביד-אויב.  כו,כו בשברי לכם, מטה-לחם, ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, והשיבו לחמכם במשקל; ואכלתם, ולא תשבעו.  {ס}

כו,כז ואם-בזאת--לא תשמעו, לי; והלכתם עמי, בקרי.  כו,כח והלכתי עמכם, בחמת-קרי; ויסרתי אתכם אף-אני, שבע על-חטאתיכם.  כו,כט ואכלתם, בשר בניכם; ובשר בנתיכם, תאכלו.  כו,ל והשמדתי את-במתיכם, והכרתי את-חמניכם, ונתתי את-פגריכם, על-פגרי גלוליכם; וגעלה נפשי, אתכם.  כו,לא ונתתי את-עריכם חרבה, והשמותי את-מקדשיכם; ולא אריח, בריח ניחחכם.  כו,לב והשמתי אני, את-הארץ; ושממו עליה איביכם, הישבים בה.  כו,לג ואתכם אזרה בגוים, והריקתי אחריכם חרב; והיתה ארצכם שממה, ועריכם יהיו חרבה.  כו,לד אז תרצה הארץ את-שבתתיה, כל ימי השמה, ואתם, בארץ איביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את-שבתתיה.  כו,לה כל-ימי השמה, תשבת, את אשר לא-שבתה בשבתתיכם, בשבתכם עליה.  כו,לו והנשארים בכם--והבאתי מרך בלבבם, בארצת איביהם; ורדף אתם, קול עלה נדף, ונסו מנסת-חרב ונפלו, ואין רדף.  כו,לז וכשלו איש-באחיו כמפני-חרב, ורדף אין; ולא-תהיה לכם תקומה, לפני איביכם.  כו,לח ואבדתם, בגוים; ואכלה אתכם, ארץ איביכם.  כו,לט והנשארים בכם, ימקו בעונם, בארצת, איביכם; ואף בעונת אבתם, אתם ימקו.  כו,מ והתודו את-עונם ואת-עון אבתם, במעלם אשר מעלו-בי, ואף, אשר-הלכו עמי בקרי.  כו,מא אף-אני, אלך עמם בקרי, והבאתי אתם, בארץ איביהם; או-אז יכנע, לבבם הערל, ואז, ירצו את-עונם.  כו,מב וזכרתי, את-בריתי יעקוב; ואף את-בריתי יצחק ואף את-בריתי אברהם, אזכר--והארץ אזכר.  כו,מג והארץ תעזב מהם ותרץ את-שבתתיה, בהשמה מהם, והם, ירצו את-עונם; יען וביען--במשפטי מאסו, ואת-חקתי געלה נפשם.  כו,מד ואף-גם-זאת בהיותם בארץ איביהם, לא-מאסתים ולא-געלתים לכלתם--להפר בריתי, אתם:  כי אני יהוה, אלהיהם.  כו,מה וזכרתי להם, ברית ראשנים:  אשר הוצאתי-אתם מארץ מצרים לעיני הגוים, להיות להם לאלהים--אני יהוה.  כו,מו אלה החקים והמשפטים, והתורת, אשר נתן יהוה, בינו ובין בני ישראל--בהר סיני, ביד-משה.  {פ}

כז,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כז,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, איש, כי יפלא נדר--בערכך נפשת, ליהוה.  כז,ג והיה ערכך, הזכר, מבן עשרים שנה, ועד בן-ששים שנה:  והיה ערכך, חמשים שקל כסף--בשקל הקדש.  כז,ד ואם-נקבה, הוא--והיה ערכך, שלשים שקל.  כז,ה ואם מבן-חמש שנים, ועד בן-עשרים שנה--והיה ערכך הזכר, עשרים שקלים; ולנקבה, עשרת שקלים.  כז,ו ואם מבן-חדש, ועד בן-חמש שנים--והיה ערכך הזכר, חמשה שקלים כסף; ולנקבה ערכך, שלשת שקלים כסף.  כז,ז ואם מבן-ששים שנה ומעלה, אם-זכר--והיה ערכך, חמשה עשר שקל; ולנקבה, עשרה שקלים.  כז,ח ואם-מך הוא, מערכך--והעמידו לפני הכהן, והעריך אתו הכהן:  על-פי, אשר תשיג יד הנדר--יעריכנו, הכהן.  {ס}

כז,ט ואם-בהמה--אשר יקריבו ממנה קרבן, ליהוה:  כל אשר יתן ממנו ליהוה, יהיה-קדש.  כז,י לא יחליפנו, ולא-ימיר אתו טוב ברע--או-רע בטוב; ואם-המר ימיר בהמה בבהמה, והיה-הוא ותמורתו יהיה-קדש.  כז,יא ואם, כל-בהמה טמאה, אשר לא-יקריבו ממנה קרבן, ליהוה--והעמיד את-הבהמה, לפני הכהן.  כז,יב והעריך הכהן אתה, בין טוב ובין רע:  כערכך הכהן, כן יהיה.  כז,יג ואם-גאל, יגאלנה--ויסף חמישתו, על-ערכך.  כז,יד ואיש, כי-יקדש את-ביתו קדש ליהוה--והעריכו הכהן, בין טוב ובין רע:  כאשר יעריך אתו הכהן, כן יקום.  כז,טו ואם-המקדיש--יגאל, את-ביתו:  ויסף חמישית כסף-ערכך, עליו--והיה לו.  כז,טז ואם משדה אחזתו, יקדיש איש ליהוה--והיה ערכך, לפי זרעו:  זרע חמר שערים, בחמשים שקל כסף.  כז,יז אם-משנת היבל, יקדיש שדהו--כערכך, יקום.  כז,יח ואם-אחר היבל, יקדיש שדהו--וחשב-לו הכהן את-הכסף על-פי השנים הנותרת, עד שנת היבל; ונגרע, מערכך.  כז,יט ואם-גאל יגאל את-השדה, המקדיש אתו:  ויסף חמשית כסף-ערכך, עליו--וקם לו.  כז,כ ואם-לא יגאל את-השדה, ואם-מכר את-השדה לאיש אחר--לא יגאל, עוד.  כז,כא והיה השדה בצאתו ביבל, קדש ליהוה--כשדה החרם:  לכהן, תהיה אחזתו.  כז,כב ואם, את-שדה מקנתו, אשר, לא משדה אחזתו--יקדיש, ליהוה.  כז,כג וחשב-לו הכהן, את מכסת הערכך, עד, שנת היבל; ונתן את-הערכך ביום ההוא, קדש ליהוה.  כז,כד בשנת היובל ישוב השדה, לאשר קנהו מאתו--לאשר-לו, אחזת הארץ.  כז,כה וכל-ערכך--יהיה, בשקל הקדש:  עשרים גרה, יהיה השקל.  כז,כו אך-בכור אשר-יבכר ליהוה, בבהמה--לא-יקדיש איש, אתו:  אם-שור אם-שה, ליהוה הוא.  כז,כז ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, ויסף חמשתו עליו; ואם-לא יגאל, ונמכר בערכך.  כז,כח אך-כל-חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל-אשר-לו, מאדם ובהמה ומשדה אחזתו--לא ימכר, ולא יגאל:  כל-חרם, קדש-קדשים הוא ליהוה.  כז,כט כל-חרם, אשר יחרם מן-האדם--לא יפדה:  מות, יומת.  כז,ל וכל-מעשר הארץ מזרע הארץ, מפרי העץ--ליהוה, הוא:  קדש, ליהוה.  כז,לא ואם-גאל יגאל איש, ממעשרו--חמשיתו, יסף עליו.  כז,לב וכל-מעשר בקר וצאן, כל אשר-יעבר תחת השבט--העשירי, יהיה-קדש ליהוה.  כז,לג לא יבקר בין-טוב לרע, ולא ימירנו; ואם-המר ימירנו, והיה-הוא ותמורתו יהיה-קדש לא יגאל.  כז,לד אלה המצות, אשר צוה יהוה את-משה--אל-בני ישראל:  בהר, סיני.  {ש}