מצות עשה אחת--והיא שיעשה מעשה יום הכיפורים כולו על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי מות, הקרבנות והווידויין ושילוח השעיר ושאר העבודה. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.
א,א מצות הצום--מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערביים, כסדר כל יום ויום; ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים, כולן עולות, ושעיר חטאת נעשה בחוץ, והוא נאכל לערב.
א,ב ועוד מקריבין יתר על מוסף זה, פר בן בקר לחטאת והוא נשרף, ואיל לעולה--ושניהם משל כוהן גדול; ואיל הבא משל ציבור האמור בפרשת אחרי מות, הוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף--והוא הנקרא איל העם. ועוד מביאין משל ציבור, שני שעירי עיזים--אחד קרב חטאת והוא נשרף, והשני שעיר המשתלח.
א,ג נמצאו כל הבהמות הקרבות ביום זה, חמישה עשר: שני תמידין ופר ושני אילים ושבעה כבשים, כולן עולות; ושני שעירים, חטאת--אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב, והשני נעשה בפנים ונשרף; ופר כוהן גדול לחטאת, והוא נשרף.
א,ד [ב] עבודת כל חמישה עשר בהמות אלו הקרבין ביום זה, אינה אלא בכוהן גדול בלבד--אחד כוהן המשוח בשמן המשחה, או המרובה בבגדים. ואם הייתה שבת--אף מוסף שבת, אין מקריב אותו אלא כוהן גדול. וכן שאר העבודות של יום זה--כגון הקטרת הקטורת של כל יום, והטבת הנרות--הכול בכוהן גדול נשוי: שנאמר "וכיפר בעדו, ובעד ביתו" (ויקרא טז,ו; ויקרא טז,יא; ויקרא טז,יז), זו אשתו.
א,ה [ג] שבעת ימים קודם ליום הכיפורים, מפרישין כוהן גדול מביתו ללשכתו שבמקדש; ודבר זה, קבלה ממשה רבנו. ומפרישין אותו מאשתו כל שבעת ימים אלו--שמא תימצא נידה, ונמצא טמא שבעת ימים ואינו יכול לעבוד; ומתקינין לו כוהן גדול אחר--שאם יארע בזה פסול, יעבוד האחר תחתיו.
א,ו בין שאירע בו פסול קודם תמיד של שחר, בין שאירע בו אחר שהקריב קרבנות--זה שנכנס תחתיו, אינו צריך חינוך, אלא עבודתו מחנכתו, ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון. עבר יום הכיפורים--הרי הראשון חוזר לעבודתו, והשני עובר. וכל מצות כהונה גדולה עליו, אלא שאינו עובד ככוהן גדול; ואם עבד, עבודתו כשרה. ואם מת הראשון, זה השני מתמנה תחתיו.
א,ז [ד] בשבעת ימים אלו, מזין עליו מאפר הפרה, בשלישי להפרשתו, ובשביעי שהוא ערב יום הכיפורים--שמא נטמא במת, ולא ידע. ואם חל יום שבת בשלישי או בשביעי שלו, דוחין את ההזיה.
א,ח [ה] כל שבעת הימים, מרגילין אותו בעבודות--זורק את הדם, ומקטיר את הקטורת, ומטיב את הנרות, ומקטיר אברי תמיד על המזבח: כדי שיהיה רגיל בעבודה ביום הכיפורים.
א,ט ומוסרין לו זקנים מזקני בית דין, וקוראין לפניו ומלמדין אותו עבודת היום וסידורה; ואומרין לו, אישי כוהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת דבר זה. וערב יום הכיפורים בשחרית, היו מעמידין אותו בשער המזרח, ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים, כדי שיהיה מכיר ורגיל בעבודה.
א,י [ו] כל שבעת הימים, לא היו מונעין ממנו מאכל ומשקה. ערב יום הכיפורים עם חשיכה, לא היו מניחין אותו לאכול הרבה--שהמאכל מביא את השינה; ולא היו מניחין אותו לישן, שמא יראה קרי; ולא היו מאכילין אותו דברים המרגילין לשכבת זרע, כגון ביצים וחלב חם וכיוצא בהן.
א,יא [ז] בימי בית שני, צץ המינות בישראל, ויצאו הצדוקיין, מהרה יאבדו--שאינן מאמינין בתורה שבעל פה. והיו אומרין שקטורת של יום הכיפורים, מניחין אותה על האש בהיכל חוץ לפרוכת, וכשיעלה עשנה, מכניס אותה לפנים לקודש הקודשים; הטעם זה שכתוב בתורה "כי בענן, איראה על הכפורת" (ויקרא טז,ב), אמרו שהוא ענן הקטורת.
א,יב מפי השמועה למדו חכמים, שאין נותן הקטורת אלא בקודש הקודשים לפני הארון--שנאמר "ונתן את הקטורת על האש, לפני ה'" (ויקרא טז,יג). ולפי שהיו חוששין בבית שני, שמא כוהן גדול זה נוטה לצד מינות, היו משביעין אותו ערב יום הכיפורים, ואומרין לו: אישי כוהן גדול, אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושלוח בית דין; משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל שאמרנו לך. והוא פורש ובוכה, על שחשדוהו במינות; והן פורשין ובוכין, לפי שחשדו מי שמעשיו סתומין--שמא אין בליבו כלום.
א,יג [ח] כל לילי יום הכיפורים--כוהן גדול יושב ודורש, אם היה חכם, ואם היה תלמיד, דורשין לפניו; אם היה רגיל לקרות, קורא, ואם לאו, קוראין לפניו: כדי שלא יישן. ובמה קוראין לפניו, בכתבי הקודש. ביקש להתנמנם, פרחי לוייה מכין לפניו באצבע צרנדה; ואומרין לו, אישי כוהן גדול, עמוד והצטנן מעט על הרצפה, כדי שלא יישן. ומתעסקין עימו, עד שמגיע זמן השחיטה; ולא היו שוחטין עד שמכירין שעלה השחר בוודאי, שמא ישחטו בלילה.
ב,א כל מעשה התמידין והמוספין של יום זה--עושה אותן כוהן גדול, והוא לבוש בבגדי זהב; ועבודות המיוחדות ליום זה, בבגדי לבן. ועבודה המיוחדת ליום זה--הוא מעשה הפר של כוהן גדול, ושני השעירים שאחד מהן שעיר המשתלח, והקטרת הקטורת בקודש הקודשים: כל אלו, בבגדי לבן הם נעשים.
ב,ב כל עת שישנה הבגדים, ויפשוט בגדים וילבוש בגדים אחרים--טעון טבילה, שנאמר "ופשט את בגדי הבד . . . ורחץ את בשרו במים במקום קדוש, ולבש את בגדיו" (ויקרא טז,כג-כד); וחמש טבילות ועשרה קידושין, טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום.
ב,ג כיצד: בתחילה פושט בגדי חול שעליו, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו. ושוחט את התמיד, ומקטיר קטורת של שחר של כל יום, ומטיב הנרות; ומקטיר אברי התמיד עם החביתין והנסכים, ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום.
ב,ד ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי הזהב, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו. ועובד עבודת היום כולה--הווידויין, עם ההגרלה, וזריקת הדמים בפנים, והקטרת הקטורת בקודש הקודשים; ומוסר השעיר למשלח אותו לעזאזל, ומוציא אימורי הפר והשעיר הנשרפין, ומוסר שארן לשריפה.
ב,ה ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי לבן, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו. ומקריב שעיר החטאת של מוסף היום, ואילו ואיל העם, והם עולות; ומקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערביים. ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו. ונכנס לקודש הקודשים, ומוציא משם את הכף ואת המחתה.
ב,ו ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי לבן, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו. ומקטיר קטורת של בין הערביים של כל יום, ומטיב את הנרות בין הערביים. ומקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, ולובש בגדי חול, ויוצא.
ב,ז [ג] כל הטבילות האלו והקידושין--כולן במקדש, שנאמר "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש" (ויקרא טז,כד): חוץ מטבילה ראשונה שהוא רשאי לטבול אותה בחול, שאינה אלא להוסיף כוונתו--שאם יזכור טומאה ישנה שבידו, יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה. וכל כוהן שלא טבל, בין בגדים לבגדים, או שלא קידש, בין בגד לבגד, ובין עבודה לעבודה, ועבד--עבודתו כשרה.
ב,ח [ד] היה כוהן גדול זקן או חולה, מלבנין עששייות של ברזל באש מבערב, ולמחר מטילין אותן למים, כדי להפיג צינתן--שאין שבות במקדש; או מערבין מים חמין במי המקוה, עד שתפוג צינתן.
ב,ט [ה] בכל יום, כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור כשאר הכוהנים; והיום, מקדש מקיתון של זהב--משום כבודו. בכל יום, הכוהנים עולים במזרחו של כבש ויורדין במערבו; והיום, עולים באמצע ויורדין באמצע לפני כוהן גדול--כדי להדרו.
ב,י בכל יום, מי שזכה במחתה, חותה במחתה של כסף, ומערה האש למחתה של זהב; והיום, חותה כוהן גדול במחתה של זהב, ובה נכנס להיכל--שלא לייגעו בתוספת עבודה. וכן מחתה של כל יום, מחזקת ארבעת קבין; ושל יום, שלושת קבין. ובכל יום, הייתה כבדה; והיום, קלה. ובכל יום, ידה קצרה; והיום, ארוכה--כדי להקל על כוהן גדול, שלא ייגע.
ב,יא בכל יום, היו על המזבח שלוש מערכות של אש; והיום, היו שם ארבע--מוסיפין מערכה, כדי להדר המזבח ולעטרו.
ב,יב [ו] זה שנאמר בתורה "וכיפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז,יז)--מפי השמועה למדו, שזה וידוי דברים. נמצאת למד שהוא מתוודה ביום זה, שלושה וידויין: אחד על ידי עצמו תחילה, וידוי שני על ידי עצמו עם שאר הכוהנים--ושניהם על פר החטאת אשר לו; והווידוי השלישי על ידי כל ישראל, על שעיר המשתלח. ומזכיר את השם בכל וידוי מהן, שלושה פעמים.
ב,יג כיצד הוא אומר: אנא ה'--חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי . . .: שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם: מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל). הרי שלושה פעמים, הזכיר את השם; וכן בכל וידוי מהן.
ב,יד וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת, אומר לה' חטאת; נמצא מזכיר את השם ביום זה, עשרה פעמים. ובכולן הוא מזכיר ככתבו, שהוא השם המפורש. בראשונה, היה מגביה את קולו בשם; כיון שרבו פרוצין, חזרו לאומרו בקול נמוך, ומבליעו בנעימות, עד שלא יכירו בו אפילו חבריו הכוהנים.
ב,טו [ז] כל הכוהנים והעם העומדין בעזרה, כשהן שומעין את השם המפורש יוצא מפי כוהן גדול בקדושה ובטהרה, כורעין ומשתחווין, ונופלין על פניהם ואומרין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד--שנאמר "כי שם ה', אקרא: הבו גודל, לאלוהינו" (דברים לב,ג).
ב,טז ובשלושת הווידויין, היה מתכוון לגמור את השם כנגד המברכין, ואומר להן, תטהרו; וכל היום, כשר לווידוי יום הכיפורים ולווידוי הפרים הנשרפים.
ג,א שני הגורלות--אחד כתוב עליו לה', ואחד כתוב עליו לעזאזל. והם כשרים מכל דבר, בין מן העץ בין מן האבן בין מן המתכת; אבל לא יהיה אחד גדול ואחד קטן, אחד כסף ואחד זהב--אלא שניהן שווין. ושל עץ היו; ובבית שני, עשו אותם של זהב. ומניחין שני הגורלות בכלי אחד המחזיק שתי הידיים, כדי שיכניס שתי ידיו ולא יתכוון. וכלי זה חול הוא, ושל עץ היה; וקלפי שמו.
ג,ב היכן מגריל, במזרח העזרה בצפון המזבח. מניחין שם הקלפי; ומעמידין שני השעירים, פניהם למערב ואחוריהם למזרח; וכוהן גדול בא לשם, והסגן מימינו וראש בית אב משמאלו, ושני השעירים לפניו, אחד לימינו ואחד לשמאלו. [ג] טרף בקלפי; והעלה שני הגורלות בשתי ידיו לשם שני השעירים, ופותח ידיו. אם שלה' עלה בימינו--הסגן אומר לו, אישי כוהן גדול הגבה ימינך; ואם בשמאלו עלה--ראש בית אב אומר לו, אישי כוהן גדול הגבה שמאלך.
ג,ג ונותן שני הגורלות על שניהם--של ימין על של ימין, ושל שמאל על של שמאל. ואם לא נתן--לא עיכב, אבל חיסר מצוה: שההנחה, מצוה שאינה מעכבת; וההגרלה מעכבת, אף על פי שאינה עבודה. לפיכך הנחה כשרה בזר, והעלית הגורלות מן הקלפי פסולה בזר.
ג,ד וקושר לשון של זהורית משקל שתי סלעים, בראש שעיר המשתלח; ומעמידו כנגד בית שילוחו. ולנשחט, כנגד בית שחיטתו. ושוחט את פר החטאת, ואת השעיר שעלה עליו הגורל לה'. [ה] ומכניס דמן להיכל, ומזה מדם שניהן ביום זה שלוש וארבעים הזיה; ואלו הן:
ג,ה מזה תחילה מדם הפר, שמונה הזיות בקודש הקודשים, בין בדי הארון, קרוב לכפורת בטפח--שנאמר "ולפני הכפורת, יזה" (ויקרא טז,יד); ומזה שם אחת למעלה, ושבע למטה--מפי השמועה למדו שזה שנאמר "שבע פעמים" (שם), יתר על הזיה ראשונה. וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע; ולמה מונה ככה--שמא ישכח, וימנה הזיה ראשונה מכלל השבע.
ג,ו ואחר כך מזה מדם השעיר בין בדי הארון, שמונה--אחת למעלה, ושבע למטה; ומונה כדרך שמנה בדם הפר. וחוזר ומזה בהיכל על הפרוכת מדם הפר, שמונה--אחת למעלה, ושבע למטה: שכך נאמר בדם הפר "על הכפורת ולפני הכפורת" (ויקרא טז,טו; וראה ויקרא טז,יד). ומונה כדרך שמנה בפנים.
ג,ז וחוזר ומזה מדם השעיר כן על הפרוכת, שמונה הזיות--אחת למעלה, ושבע למטה: שנאמר בדם השעיר "ועשה את דמו, כאשר עשה לדם הפר" (ויקרא טז,טו). ומונה כדרך שמנה בפנים. וכל אלו ההזיות--אינו מתכוון בהן להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף.
ג,ח ואחר כך מערב שני הדמים, דם הפר ודם השעיר; ומזה משניהן ארבע הזיות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ושבע הזיות על אמצעו של מזבח זה. [ו] וכל אלו השלוש וארבעים הזיה--טובל אצבעו בדם, טבילה על כל הזיה: לא שיזה שתי הזיות מטבילה אחת. ושיירי הדם, שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
ג,ט [ז] ואחר כך משלח את השעיר החי, ביד איש המוכן להוליכו למדבר; והכול כשרים להוליכו--אלא שעשו כוהנים גדולים קבע, ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. וסוכות היו עושין מירושלים ועד תחילת המדבר; ושובת איש אחד או אנשים הרבה, בכל סוכה וסוכה מהן--כדי שיהיו מלווין אותו, מסוכה לסוכה.
ג,י על כל סוכה וסוכה אומרין לו, הרי מזון והרי מים. אם כשל כוחו, וצרך לאכול--אוכל; ומעולם לא צרך אדם לכך. ואנשי סוכה האחרונה עומדין בסוף התחום, ורואין את מעשיו מרחוק.
ג,יא כיצד היה עושה: חולק לשון של זהורית שבקרניו, חצייו קושר בסלע, וחצייו קושר בין שתי קרניו; ודוחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד. לא היה מגיע לחצי ההר, עד שהוא נעשה אברים אברים. ובא ויושב לו תחת סוכה אחרונה, עד שתחשך.
ג,יב ודידביות היו עושין, ומניפין בסודרין--כדי שיידעו שהגיע שעיר למדבר. ואחר שמשלח את השעיר ביד מוליכו, חוזר אצל הפר והשעיר שהזה דמן לפנים; וקורען, ומוציא את אימוריהן, ונותנן בכלי, ומקטירן על גבי המזבח. ומחתך שאר בשרן, חתיכות גדולות מעורות זו בזו כמין קליעה; ואינו מפרק אותן. ומשלחן ביד אחרים, להוציאן לבית השריפה; ומנתחין אותן שם בעורן, כמו שביארנו.
ג,יג [ח] כיון שהגיע שעיר למדבר, יצא כוהן גדול לעזרת הנשים לקרות בתורה; ובזמן קריאתו, שורפין הפר והשעיר בבית הדשן. לפיכך הרואה כוהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפין; ושריפתן כשרה בזר, כמו שביארנו.
ג,יד [ט] קריאה זו, אינה עבודה. לפיכך אם רצה לקרות בבגדי חול לבנים משלו, קורא; ואם רצה לקרות בבגדי לבן, קורא--שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת עבודה, כמו שביארנו.
ג,טו [י] כיצד הוא קורא: יושב בעזרת הנשים, וכל העם עומדין עליו; וחזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול. וכוהן גדול עומד ומקבל, וקורא עומד "אחרי מות" (ויקרא טז,א), ו"אך בעשור" (ויקרא כג,כז) שבפרשת המועדות, עד סוף העניין. וגולל את התורה, ומניחה בחיקו.
ג,טז ואומר, יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב. "ובעשור" (במדבר כט,ז) שבחומש הפקודים עד סוף העניין, קורא אותו על פה: ולמה קורא על פה, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור; ולמה לא יקרא בספר אחר--לפי שאין אחד קורא עניין אחד בשני ספרים, משום פגם ראשון.
ג,יז [יא] בעת שקורא, מברך לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת; ומוסיף לאחריה שבע ברכות, ואלו הן: רצה ה' אלוהינו, מודים אנחנו לך, סלח לנו אבינו, וחותם בה ברוך אתה ה' מוחל עוונות עמו ישראל ברחמים; הרי שלוש ברכות כתקנן.
ג,יח ומברך על המקדש, ברכה בפני עצמה--יהיה עניינה שיעמוד המקדש ושכינה בתוכו, וחותם בה ברוך אתה ה' השוכן בציון.
ג,יט ומברך ישראל, ברכה בפני עצמה--עניינה שיושיע ה' את ישראל ולא יסור מהן מלך, וחותם בה ברוך אתה ה' הבוחר בישראל.
ג,כ ומברך הכוהנים, ברכה בפני עצמה--עניינה שירצה המקום מעשיהם ועבודתם ויברכם, וחותם בה ברוך אתה ה' מקדש הכוהנים.
ג,כא ואחר כך אומר תפילה ותחינה ורינה ובקשה, כפי מה שהוא רגיל. וחותם הושע ה' עמך ישראל, שעמך ישראל צריכין להושיע; ברוך אתה ה' שומע תפילה.
ד,א סדר כל המעשים שביום זה, כך הוא: בחצות הלילה, מפיסין לתרומת הדשן; ומסדרין את המערכה ומדשנין את המזבח, כדרך שעושין בכל יום על הסדר שביארנו--עד שיגיעו לשחיטת התמיד.
ד,ב כשיגיעו לשחוט את התמיד, פורסין סדין של בוץ בין כוהן גדול ובין העם; ולמה של בוץ, כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ. ופושט בגדי חול, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו. ושוחט בתמיד רוב שניים, ומניח אחר לגמור השחיטה; ומקבל הדם, וזורקו על המזבח כמצותו.
ד,ג ואחר כך נכנס להיכל, ומקטיר קטורת של שחר, ומטיב את הנרות, ומקטיר אברי התמיד והחביתין והנסכים ככל סדר התמיד של כל יום שביארנו. ואחר התמיד, מקריב הפר ושבעת הכבשים של מוסף היום.
ד,ד ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, וטובל, ולובש בגדי לבן; ומקדש ידיו ורגליו, ובא לו אצל פרו. ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב; והכוהן עומד במזרח, ופניו למערב, וסומך שתי ידיו על ראש הפר, ומתוודה. וכך היה אומר: אנא ה'--חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, אני וביתי; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, אני וביתי: ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם: מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל).
ד,ה ואחר כך מגריל על שני השעירים, וקושר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, ומעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו. ובא לו אצל פרו שנייה; וסומך שתי ידיו על ראשו, ומתוודה וידוי שני. וכך הוא אומר: אנא ה'--חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך: ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר עליכם . . ." (ויקרא טז,ל).
ד,ו ואחר כך שוחט את הפר, ומקבל את דמו, ונותנו למי שהוא מנדנדו שלא יקרוש, על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ. ונוטל את המחתה, וחותה בה אש מעל המזבח, מן הסמוך למערב, שנאמר "מעל המזבח, מלפני ה'" (ויקרא טז,יב); ויורד, ומניחה על הרובד שבעזרה. ומוציאין לו את הכף, וכלי מלא קטורת דקה מן הדקה, וחופן ממנה מלוא חופניו, לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות--הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קוטנו; ונותן לתוך הכף.
ד,ז כבר ביארנו שהולכה בשמאל, פוסלת בדם הקודשים ובשאר העבודות; לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו, וכף הקטורת בימינו. אבל מפני כובד המחתה, ועוד שהיא חמה--אינו יכול לסובלה בשמאלו עד הארון; לפיכך נוטל המחתה בימינו, וכף הקטורת בשמאלו. ומהלך בהיכל עד שהוא מגיע לקודש הקודשים; מוצא הפרוכת פרופה, נכנס לקודש הקודשים עד שהוא מגיע לארון.
ד,ח הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים; ובבית שני שלא היה ארון, היה מניחה על אבן השתייה. ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו, או בשיניו, ומערה הקטורת בגודלו לתוך חופניו, עד שמחזירה למלוא חופניו כשהייתה; וזו היא עבודה קשה שבמקדש.
ד,ט וצובר את הקטורת על גבי הגחלים בידו, לפנים במחתה, כדי שתהיה הקטורת קרובה לארון, רחוקה מפניו--שלא ייכווה; וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן. ויוצא, והוא מהלך אחורנית מעט מעט, פניו לקודש ואחוריו להיכל, עד שיצא מן הפרוכת.
ד,י ומתפלל שם בהיכל אחר שיצא, תפילה קצרה--שלא להבעית את העם, שמא יאמרו מת בהיכל. וכך היה מתפלל: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו--שאם הייתה שנה זו שחונה, תהיה גשומה; ולא יסור שבט, מבית יהודה; ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה, ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים.
ד,יא [ב] בשעת הקטרת הקטורת בקודש הקודשים--כל העם פורשים מן ההיכל בלבד, ואינן פורשים מבין האולם ולמזבח: שאין פורשים מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום ובשעת מתן דמים בהיכל, כמו שביארנו בהלכות תמידין.
ד,יב ואחר כך נוטל דם הפר מזה שהוא מנדנדו, ונכנס בו לקודש הקודשים; ומזה ממנו שם שמונה הזיות, בין בדי הארון, ויוצא, ומניחו בהיכל על כן הזהב שהיה שם. ואחר כך יוצא מן ההיכל, ושוחט את השעיר, ומקבל דמו, ונכנס בו לקודש הקודשים; ומזה ממנו שם שמונה הזיות, בין בדי הארון, ויוצא, ומניחו על כן שני שבהיכל.
ד,יג ואחר כך נוטל דם הפר מעל הכן, ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון, שמונה הזיות; ומניח דם הפר, ונוטל דם השעיר, ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון, שמונה הזיות.
ד,יד ואחר כך מערה דם הפר לתוך דם השעיר, ומחזיר הכול למזרק שהיה בו דם הפר--כדי שיתערבו יפה יפה; ועומד לפנים ממזבח הזהב, בין המזבח והמנורה, ומתחיל להזות מדם התערובת על קרנות מזבח הזהב, והוא מסבב והולך ומזה על הקרנות מבחוץ.
ד,טו ומתחיל מקרן מזרחית צפונית, לצפונית מערבית, למערבית דרומית, לדרומית מזרחית; ועל כולן הוא נותן מלמטן למעלן--חוץ מן האחרונה שהייתה לפניו, שהוא נותן מלמעלן למטן כדי שלא יתלכלכו כליו. וחותה הגחלים והאפר שבמזבח הזהב הילך והילך, עד שמגלה זהבו, ומזה מדם התערובת על טוהרו של מזבח שבע פעמים, בצד הדרום במקום ששלמו מתנות קרנותיו; ויוצא, ושופך שיירי הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
ד,טז ואחר כך בא אצל שעיר המשתלח, וסומך שתי ידיו על ראשו; ומתוודה. וכך הוא אומר: אנא ה'--חטאו ועוו ופשעו לפניך עמך, בית ישראל; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך, בית ישראל: ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה . . ." (ויקרא טז,ל).
ד,יז ואחר כך משלח השעיר למדבר; ומוציא אימורי פר ושעיר שהכניס דמן לפנים, ונותנן בכלי, ומשלח השאר לבית הדשן, לשריפה. ויוצא לעזרת נשים, וקורא שם--אחר שיגיע שעיר למדבר.
ד,יח ואחר כך מקדש, ופושט בגדי לבן, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו; ועושה השעיר הנעשה בחוץ, שהוא מכלל קרבנות מוסף היום. ומקריב אילו ואיל העם, שנאמר "ויצא, ועשה את עולתו ואת עולת העם" (ויקרא טז,כד); ומקטיר האימורין של פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערביים.
ד,יט ואחר כך מקדש, ופושט בגדי זהב, וטובל, ולובש בגדי לבן, ומקדש; ונכנס לקודש הקודשים, ומוציא את הכף ואת המחתה. ואחר כך מקדש, ופושט בגדי לבן, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש; ומקטיר קטורת של בין הערביים, ומטיב את הנרות של בין הערביים כשאר הימים.
ד,כ ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, ולובש בגדי עצמו, ויוצא לביתו; וכל העם מלווין אותו, עד ביתו. ויום טוב היה עושה, על שיצא בשלום מן הקודש.
ה,א כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל, צריך לעשותן על הסדר שביארנו; ואם הקדים בהן מעשה לחברו, לא עשה כלום. [ב] קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר, לא עשה כלום: אף על פי שהחפינה בעזרה--צורך פנים, כעבודת פנים היא.
ה,ב וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר, לא עשה כלום--אף על פי שהשחיטה בעזרה, הרי דמו נכנס לפנים. [ג] איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום, אינן כלום.
ה,ג [ד] הקדים דם השעיר לדם הפר בקודש הקודשים, יזה מדם הפר כמצותו; ואחר כך יביא שעיר אחר, וישחוט אותו, ויזה מדמו בקודש הקודשים כמצותו, וייפסל הראשון. הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל על הפרוכת, יחזור ויזה מדם השעיר פעם שנייה לאחר דם הפר.
ה,ד [ה] נשפך הדם עד שלא גמר מתנות שבקודש הקודשים, יביא דם אחר ויחזור ויזה כתחילה בקודש הקודשים; [ו] גמר מתנות שבקודש הקודשים, והתחיל במתנות שבהיכל, ונשפך הדם עד שלא גמר--יביא דם אחר, ומתחיל מתחילת הזיות שבהיכל; [ז] גמר מתנות שבהיכל, והתחיל ליתן על מזבח הזהב, ונשפך הדם עד שלא גמר--יביא דם אחר, ומתחיל מתחילת מתנות המזבח: שכולן כפרה בפני עצמן הן. [ח] גמר מתנות המזבח, ואחר כך נשפך הדם--אינו צריך להביא דם אחר: ששפיכת השיירים על מזבח החיצון, אינה מעכבת.
ה,ה ואם דם הפר הוא שנשפך קודם שיגמור כל המתנות--הרי זה מביא פר אחר, ויחפון הקטורת פעם שנייה קודם שחיטת הפר, ויקטיר הקטורת, ואחר כך יביא דמו ויזה ממנו. [ט] ואין מטמא בגדים, ואין נשרף בבית הדשן--אלא הפר הזה האחרון, שבו נגמרה הכפרה.
ה,ו [י] נתערב לו דם הפר בדם השעיר, קודם שיגמור ההזיות--נותן אחת למעלה ושבע למטה, לשם פר; וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה, לשם שעיר. נתערבו במתנה אחרונה--נותן אחת למטה, לשם פר; וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה, לשם שעיר.
ה,ז [יא] נתחלפו הכוסות, ולא ידע איזה הוא כוס דם הפר ואיזה הוא כוס דם השעיר--נותן מאחד מהן אחת למעלה ושבע למטה, ונותן מן השני אחת למעלה ושבע למטה, וחוזר ונותן מן הראשון אחת למעלה ושבע למטה: נמצא מכל מקום שנתן מדם הפר, ואחריו מדם השעיר.
ה,ח [יב] קיבל דם הפר בשתי כוסות, וקיבל דם השעיר בשתי כוסות, ונתערבו מקצת הכוסות, ולא נודע כוס דם הפר מכוס דם השעיר--הרי זה מזה כל ההזיות כמצותן מן הכוסות שלא נתערבו, ושופך שיירי אלו שהזה מהן על היסוד כמצוה; ואותן הכוסות שנתערבו, יישפכו לאמה.
ה,ט [יג] פר יום הכיפורים--אף על פי שכוהן גדול קונה אותו משלו, שנאמר "פר החטאת, אשר לו" (ויקרא טז,ו; ויקרא טז,יא)--המקום הפקיר ממונו בו, לכל אחיו הכוהנים: שאילו לא היה להן בו שותפות, לא היו מתכפרין בו. לפיכך אם מת כוהן גדול קודם שיישחט הפר--הכוהן שעומד תחתיו אינו מביא פר אחר, אלא שוחט את של ראשון; ואינו חטאת שמתו בעליה שתמות, שאין חטאת הרבים מתה. שחט את הפר, ומת קודם שיכפר בדמו--הכוהן האחר נכנס בדם זה, ומכפר בו.
ה,י [יד] שני שעירי יום הכיפורים--מצותן שיהיו שווין במראה ובקומה ובדמים, ולקיחתן כאחת: אף על פי שאינן שווין, כשרים; לקח אחד מהן היום, ואחד למחר--כשרים. [טו] מת אחד מהן--אם עד שלא הגריל מת, ייקח זוג לשני. ואם משהגריל מת--יביא שניים ויגריל עליהן כתחילה, ורואה איזה הוא שמת: אם היה שלה', אומר זה שעלה עליו הגורל לה' יתקיים תחתיו; ואם היה המת של עזאזל, יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני מן השניים שהגריל עליהן בסוף, ירעה עד שייפול בו מום; ויימכר, וייפלו דמיו לנדבה: שאין חטאת הציבור מתה.
ה,יא [טז] פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו, והפריש אחרים תחתיהן, וקרבו, ונמצאו הראשונים--ירעו עד שיסתאבו, ויימכרו, וייפלו דמיהן לנדבה; וכן אם נמצאו הראשונים, קודם שיקרבו אלו--יקרבו הראשונים, וירעו השניים עד שייפול בהן מום, וייפלו דמיהן לנדבה: שאין חטאת הציבור מתה.
ה,יב [יז] המום פוסל בשעיר המשתלח, אפילו מום עובר; וכן אם נעשה מחוסר זמן, נפסל--כגון שנשחטה אימו לחולה ביום הכיפורים: שדחייתו לעזאזל, היא שחיטתו. [יח] היה טריפה--פסול, שנאמר "יועמד חי" (ויקרא טז,י).
ה,יג [יט] חלה השעיר, ואינו יכול להלך--מרכיבו על כתפו, ואפילו בשבת; [כ] חלה המשלח, הרי זה משלחו ביד אחר. [כא] נטמא המשלח--הרי זה נכנס למקדש, ונוטלו ויוצא: שנאמר "ביד איש עיתי" (ויקרא טז,כא)--ביד זה שהוכן, אפילו נטמא. [כב] דחפו, ונפל השעיר, ולא מת--יירד אחריו, וימיתנו בכל דבר שממיתו. ואברי שעיר זה, מותרין בהניה.
ה,יד [כג] נפחתה תקרה של היכל--לא היה מזה, שנאמר "באוהל מועד" (ויקרא טז,יז). [כד] מזבח שלא נתחנך בקטורת--לא יזה עליו, שנאמר "מזבח קטורת הסמים" (ויקרא ד,ז). [כה] חיסר מן הקטורת אחד מסמניה, או מעלה עשן--חייב מיתה עליה, שנאמר "ולא ימות, כי בענן . . ." (ויקרא טז,ב). וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה; לפיכך אם שגג בביאה, והזיד בקטורת, או שנכנס בקטורת שלמה, עם החסרה--חייב מיתה. [כו] הקטיר מן הקטורת של קודש הקודשים כזית בהיכל, חייב מיתה.
ה,טו [כז] חפינת הקטורת--עבודה, והמחשבה פוסלת בה; וכן חתיית הגחלים לקטורת, נפסלת במחשבה: שמכשירי קרבן כקרבן.
ה,טז [כח] חפן בראשי אצבעותיו, או מן הצדדין, או ממטה למעלה, או שחפן בידו זו ובידו זו וקירבן זו לזו, או שנתפזרה קטורת מידו על הארץ ואספה, או שחפן חברו ונתן לחופניו, או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון--כל אלו ספק, ולא יקטיר; ואם הקטיר, הורצה.